facebook
דוא"ל: סיסמא:
catalog_baner_168x170_kaitz
פעמיים לאורך השנים שיחק לי המזל... עזרתי לו
תאריך:03.05.2016
אני מניח את התמונה כאן עם סיפור אישי בצידה ובמטרה מאוד ברורה. התמונה אינה מחמיאה לי במיוחד אבל היא מציגה משהו מתוך הסיפור ואת המסר שמאחוריו. תודה מראש לכל מי שיסייע בידי - בשיתוף, בהעברת המסר למקסימום קוראים, לחברים, למשפחה, לקבוצות שייכות. תודה מראש על כל תגובה, בתקווה שאוכל לענות לה. אין לי עניין בסיפור על מנת לקדם את עצמי או את המוצרים שלי – רק להשפיע, רק לתרום, רק להוציא אנשים מאדישותם כלפי עצמם. הנה הסיפור לפניכם:

352016בחודש נובמבר 2003, סמוך ליום ההולדת שלי שנחגג תמיד באותו החודש, נבדקתי בבדיקה שגרתית. נקודת חן "לא יפה" בחזה בצד שמאל משכה את עיני הרופאה שבדקה אותי. כמה שאלות היו לה אליי ובקשה נלוות – הפנייה לרופא עור. לא הזדרזתי, משכתי את הזמן, אך בסופו של דבר הזמנתי תור והלכתי. הלכתי לרופאת עור וממנה לכירורג פלסטי. נקודת חן אחת בחזה משמאל הוסרה ונשלחה לבדיקה פתולוגית.
חזרתי לשגרה ולאחר כשבועיים שבתי לכירורג הפלסטי וכאן חיכתה לי הפתעה – "הגעת בדקה ה-90, אולי קצת אחרי". על מלנומה, סרטן העור, שמעתי כמו כל אחד ואחת מכם, אבל לקשור את זה אלי ? לשייך את המילה סרטן לחיי ? נו ... באמת.
אז כן, במהלך חודש דצמבר 2003, חוויתי בפעם הראשונה בחיי, את הקשר בין צמד המילים "גידול סרטני" לבין הגוף שלי. מאותו הרגע פעלתי במהירות ומסתבר שביעילות, בלי לדחות דבר, בלי להתמהמה על מנת לכרות כל זכר לגידול שהתגלה בחזה שלי ולהירפא. הריפוי הפיזי היה פשוט יחסית, הריפוי הנפשי לקח זמן רב יותר.
לאחר כ-3 שנים מצאתי את עצמי אדם אחר – מקפיד על ביקורות קבועות אצל שתי רופאות שמתמחות בתחום אחת לשלושה חודשים, מורח את חלקי הגוף החשופים בקרם הגנה כמו שכתוב בספרים, חובש כובעים רחבי שוליים, אוכל בריא, שומר על פעילות גופנית ומשנה צורת חיים מקצה אחד לקצה אחר - ממנהל בכיר ועסוק עד מעל לראש במערכת גדולה/ענקית, בינלאומית, שדורשת אך גם מגינה ותומכת, לעולם של עסק פרטי שמבוסס על התחביב העיקרי, ממבט על המאקרו למבט על המיקרו, מהיעדרות יומיומית קבועה מהבית והמשפחה, לחיים מלאי הנאה בתוך המשפחה ואיתה.
השנים עברו, התחביב הפך לעיסוק שממלא את החיים, מאפס נבנה מותג לתפארת, המשפחה והעסק חברו יחדיו והפכו רעים. המלנומה? נשארה רק ברקע.
מכיוון שהיא לא נתגלתה בשנית, נדרשתי לפחות ביקורות, לפחות עיניים בוחנות. אך אני עם עצמי בחנתי כל העת כל חלק בגוף והארתי בכל ביקורת, בכל בדיקה, את עיני הרופאה וביקשתי שתבחן בזכוכית המגדלת שלה עוד נקודה שבעיני השתנתה.
מרץ 2016 - מעל שלוש עשרה שנים חלפו מהפעם הראשונה, החשש שהוא "יחזור לביקור" ליווה אותי ברקע, אך לא באמת האמנתי שכך יקרה. הפעם בחנתי את תנוך האוזן, זו השמאלית. כל השנים קישטה אותה נקודת חן קטנה. ופתאום היא גדלה ואפילו התחילה להציק. אני לא הייתי היחיד שהבחנתי בה, פתאום נשאלתי לגביה, עוד עיניים הבחינו בה.
בביקורת השגרתית הפנתי את תשומת לב הרופאה לאותו "קישוט" שעל תנוך האוזן. ביקשתי עין מקצועית עם זכוכית מגדלת וקיבלתי הפנייה לכירורג פלסטי. הרופא המיומן שמכיר כמעט כל פינה בגופי, שהסיר לי עשרות נקודות חן בשנים האחרונות, זלזל מעט בדרישה להסיר גם את הנקודה הזו אך עשה זאת ושלח גם אותה לבדיקה פתולוגית.
חשבתי לעצמי, האמנתי שהריטואל הקבוע אליו הורגלתי יחזור גם הפעם - בביקורת הבאה אתבשר שהכל בסדר ושנמשיך הלאה. אלא ששלושה שבועות חלפו וקיבלתי, בהפתעה גמורה, בלי שום הכנה מוקדמת, שיחת טלפון מהכירורג הפלסטי ובקשה לסור אליו ל- "השלמה".
כבעל ניסיון הבנתי מיד במה מדובר. פעלתי שוב במהירות, כמכונה משומנת - מיד לרופאת העור המומחית, מיד לקרוא ולהבין את הממצאים הפתולוגים, מיד להסיר את היתרה שבתנוך האוזן ולהסיר כל פיסה שאולי נשארה.
אך בפעם השנייה הבנתי משהו נוסף – הפעם הוטלה עליי שליחות. הפעם עליי להשפיע, לבקש מכל אחד ואחת מכם לקום מכיסא השלווה, להבין שהמשחק שלנו הוא משחק על החיים ו- ללכת לבדיקה שגרתית, להפוך להרגל את הזהירות מפני החשיפה לשמש, לשמור על אורח חיים בריא, להאזין לקולות הגוף, לבחון את השינויים בגוף ולקרוא לזכוכית המגדלת לבחון את אותם השינויים. 
לא להיבהל אך להיות מודע, לא לעצום עיניים, לא להשתזף בכדי למשוך את העין, לא להיחשף לקרניים.
ולזכור --- זהירות מונעת אסון, מודעות מצילה חיים