A+ A-

הנגב המערבי

בין פרחים צבעוניים ומרבדי כלניות, בשמורת ביתרונות בארי

חזור
בין הביתרונות אנו הולכים, סביבנו פרחים בכל מיני צבעים,המפיצים ניחוח עדין ונעים.

סמוך לקיבוץ בארי ישנו שטח רחב ידיים, המכונה ביתרונות בארי. בשיא החורף ובראשית האביב, הופך שטח הביתרונות לאחד ממוקדי הפריחה המגוונים והצבעוניים בארצנו. השטח העגול מתמלא כלניות, חרציות, סביונים ושלל פרחים נוספים, שיוצרים תחושה של גן בוטני טבעי. נלך בשבילים נוחים בין שלל הפרחים, נשאף את ריחם ונתפעל מן הצבעוניות הרבה. בהמשך המסלול נצא משטח הביתרונות, ונעבור אל יער בארי. נלך בין עצי איקליפטוס ומרבדי כלניות אדומים, ונהנה מכל רגע. הפריחה המיוחדת הופכת את הטיול בשמורת ביתרונות בארי לחוויה מיוחדת במינה. המסלול מסדרת ספרי הטיולים "אל ארץ אהבתי - 115 המסלולים היפים בישראל", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן


 נקודת מוצא: לצד דרך עפר, בין קיבוץ עלומים לקיבוץ בארי.   נקודת סיום: אתר נח'אביר (בארי הישנה), סמוך לקיבוץ בארי.   סוג המסלול: חד כיווני.   אופי המסלול: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות ולזוגות.   דרגת הקושי: קלה.   עונה מומלצת: החל משיא החורף ובתחילת האביב, בחודשים פברואר ומרץ.   אורך המסלול: כ-5.5 קילומטר.   משך הטיול: 3.5-2.5 שעות.   אופי ההליכה: המסלול עובר בשבילים צרים ורחבים לסירוגין, וכולל עליות וירידות מתונות. המסלול חשוף לשמש ברובו.   עומס: המסלול עמוס בשבתות, בחגים ובחופשות, בעונת הפריחה.   ניקיון המסלול: נקי בדרך כלל.   ציוד מומלץ: מגדיר צמחים.   תשלום ושעות פתיחה: ללא תשלום וללא הגבלת שעות.   מפת סימון שבילים: מספר 13 – מישור חוף הנגב (הנגב המערבי).   מסלול קצר: יש, מעגלי, בשמורת ביתרונות בארי.  
ניווט לנקודת המוצא
ניווט לנקודת הסיום

איך מגיעים?

מכיוון שהמסלול מתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת, יש צורך בשתי מכוניות.

מגיעים לצומת סעד על כביש 232, ופונים בה דרומה בכביש 232, לכיוון עלומים ובארי. אחרי כ-5.3 קילומטר פונים ימינה לקיבוץ בארי |12|. נוסעים כ-400 מטר בכביש הגישה לקיבוץ, וממש לפני שער הכניסה פונים ימינה לכביש צר המסומן באדום |11|, על פי השילוט ל- "יד אנזק, יער בארי". הכביש מתעקל שמאלה וממשיך לצד הגדר ההיקפית של הקיבוץ. אחרי כ-480 מטר מגיעים למזלג כבישים |10|, ובוחרים בכביש הימני, המסומן בסימון שבילים שחור. נוסעים בכביש הצר, ואחרי כ-1.5 קילומטר מגיעים לאתר נח'אביר |9|, אותו אפשר לזהות על פי שני מבני בטון גדולים שנמצאים מימין לכביש. מבנים אלה מסמנים את מקומה של בארי הישנה, ולצידם מחנים את המכונית הראשונה. עם המכונית השנייה חוזרים באותה דרך אל כביש 232, ופונים בו שמאלה (צפונה). ממשיכים לנסוע באותה דרך בה הגענו, וכעבור כ-1.5 קילומטר רואים משמאל פנייה לדרך עפר שמסומנת בשחור |1|. מכיוון שבכביש יש קו הפרדה רצוף, ממשיכים עוד כ-1.7 קילומטר, מסתובבים בפניית פרסה בצומת הכניסה לקיבוץ עלומים, וחוזרים אל אותה פנייה |1|. פונים ימינה לדרך המסומנת בשחור, נוסעים כ-550 מטר, ומחנים את המכונית בצומת שבילים |2|, לצד גדר שנמצאת משמאל.





הולכים בשביל צר בביתרונות בארי



גן בוטני בתוך אמפיתיאטרון

כ-3 קילומטר, כשעה ורבע עד שעתיים



את מסלול הטיול בשמורת ביתרונות בארי, אנו מתחילים לצד שביל עפר, בגבול השמורה |2|. ממקום החנייה יוצאים מספר שבילים. שביל רחב המסומן בשחור ממשיך ישר, שביל צר המסומן בכחול יורד אל שטח הביתרונות, ושביל רחב המסומן בירוק פונה שמאלה. נפנה שמאלה אל השביל הצר המסומן בכחול, נעבור דרך פתח מסודר בגדר, וניכנס אל שמורת ביתרונות בארי. במבט ראשון, נראה האזור כמו מכתש קטן. קירות ה"מכתש" עשויים אדמת לס, והם מקיפים אותנו ומתנשאים לגובה של עד 15 מטר. כך נוצרת תחושה שאנו הולכים בתוך אמפיתיאטרון קטן. ערוצי נחלים קטנטנים מגיעים מכיוונים שונים, ומתחברים אל ערוצו של נחל סחף, שעובר במרכז השטח. נרד מעט בשביל הצר, בתוך צמחייה ירוקה, ואינספור פרחים שמקיפים אותנו. התחושה היא שאנו הולכים בתוך גן בוטני טבעי. הפרחים הבולטים כאן הם חרציות צהובות, כלניות אדומות, ופרחי עירית גדולה בצבע לבן. סביב הפרחים הללו גדלים פרחים רבים נוספים בשלל צבעים, חלקם פחות מוכרים. נוכל למצוא כאן מרגניות כחולות קטנטנות, שיחי רותם לבנים שמדיפים ריח מתוק, ושיחי קרקש צהוב, שפרחיו נראים כמו בננות קטנות. נלך בשביל המתפתל בין הגבעות, נתבשם מריח הפרחים, ובכל שלב נוכל לעצור למנוחה. בזמן שננוח, נספר על התהליך בו נוצר שטח הביתרונות שסביבנו.





פרחי הקרקש הצהוב נראים כמו בננות קטנות



ביתרונות הוא הכינוי שניתן לאזור המתאפיין במדרונות תלולים, המתנקזים אל עמק דמוי מכתש. הביתרונות הם ערוצי נחל קטנים, המבתרים את הקרקע, ומכאן שמם. התופעה מתרחשת דווקא במקומות בהם הקרקע רכה, כדוגמת אדמת הלס שנמצאת באזור בארי. אחרי שהאדמה הרכה נרטבת, היא נאטמת למים, ממש כמו קמח שהופך לבצק אטום. כאשר מגיעים אליה גשמי השיטפונות, הם ממוטטים אותה. לאחר מכן, זרם המים גורף את האדמה שבשולי הערוצים, וכך הוא חותך ומבתר את השטח לערוצים קטנים. את התופעה ניתן לראות בכמה מקומות בארץ, ביניהם שמורת ביתרונות בארי ושמורת ביתרונות רוחמה. לא במקרה נמצאות שתי השמורות הללו בנגב המערבי, בסמיכות אחת לשנייה. האזור בו אנו נמצאים, משופע באדמת לס רכה וצחיחה, ולכן גם הגשמים המעטים שיורדים באזור, ממוטטים את הקרקע בקלות.





פרחיה הלבנים של העירית הגדולה ממלאים את השטח



אחרי כ-1.5 קילומטר, שיארכו 50-40 דקות הליכה נינוחה, נגיע למפגש שבילים |3|. השביל המסומן בכחול, מצטלב עם שביל רחב המסומן בשחור, שפונה שמאלה. אנו נמשיך בשביל הצר המסומן בכחול, שמוביל אל ערוצו של נחל סחף. השביל ממשיך להתפתל במתינות בין הגבעות, והוא חשוף לשמש לכל אורכו. בתוך כ-5 דקות נתחבר אל אפיק נחל סחף, ונמשיך ללכת בו. כל זמן ההליכה נמשיך לראות פרחים יפים וצבעוניים, ונהנה מכל רגע. נחצה שבילים רחבים נוספים, אך נתעלם מהם, ונמשיך לדבוק בשביל המסומן בכחול. כעבור כ-1.5 קילומטר נוספים, שיארכו 45-30 דקות הליכה, מתרחב ערוץ הנחל. נצא יחד עם השביל מאזור הביתרונות |4|, נעבור דרך שער מסודר בגדר, ונפנה עם השביל המסומן בכחול שמאלה, אל המשך המסלול.





שוכבים לנוח בין פרחים צבעוניים



מרבדי כלניות בין האיקליפטוסים

כ-2.5 קילומטר, כשעה ורבע עד שעה וחצי



השביל המסומן בכחול מתעקל שמאלה, ועובר לצד חורשה נטועה. נלך בעקבותיו כ-500 מטר נוספים, עד שנגיע לצומת שבילים |5|. השביל המסומן בכחול הופך לשביל צר וממשיך ישר לכיוון אתר נח'אביר (בארי הישנה), ושביל רחב המסומן באדום חוצה אותו לימין ולשמאל. אנו נסיים את המסלול באתר נח'אביר, אך נגיע אליו בדרך ארוכה מעט, ויפה יותר. נפנה ימינה בשביל הרחב, המסומן באדום, ונלך בין עצי איקליפטוס גבוהים ומצלים. למרגלות העצים פורחות כלניות אדומות רבות, שצובעות את השטח בצבע אדום. ככל שנתקדם יתרבו הכלניות, והשטח שמשני צידי השביל יתמלא מרבדים אדומים. לאורך עונת הפריחה, ובעיקר בשבתות, בחגים ובחופשות, מלאים השטחים שסביב השביל משפחות מטיילות ורוכבי אופניים. כדאי לסטות מהשביל המסומן, ללכת בין הכלניות, ולמצוא חלקת אדמה פנויה לישיבה |6|. כאשר נרד מהשביל, נישמר שלא לדרוך על הכלניות או לפגוע בהן. בזמן המנוחה נוכל לספר על הכלנית, מתקופת המקרא ועד ימינו.





פוגשים מרבדי כלניות כבר בכניסה ליער בארי |5|



השם כלנית מגיע מהמילה כלה, והוא מתייחס לעטרה הלבנה שנמצאת בין עלי הכותרת של הכלנית, שמזכירה כלה ביום חופתה. חוקרי פרחים ופרשני המקרא משערים, שהמקרא מזכיר את הכלנית, אך בשם אחר. בערבית נקראת הכלנית בשם שקאא'ק א-נעמאן, פצעי נעמן. נעמן הוא שמו של אל המזון והצמחייה במיתולוגיה הפיניקית. האגדות מספרות, כי נעמן נפצע אנושות בעת מאבק מול חזיר בר תוקפני. בזמן שנפצע, טפטף דמו על האדמה, וממנו צמחו הפרחים האדומים המכונים "פצעי נעמן". על בסיס הסבר זה, ניתן להבין את פירושו של ר' אברהם אבן עזרא, לפסוק בספר ישעיהו. על המילים "על כן תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו" (ישעיהו י"ז, י), כותב אבן עזרא: "כמשמעו בלשון קדר והוא צמח שיצמח מהרה". לשון קדר היא השפה הערבית, ואבן עזרא מקשר בין נטעי הנעמנים המוזכרים במקרא, ובין הכלנית, המתפרשת במהירות על פני שטחים נרחבים. בתרבות הישראלית, זכתה הכלנית למקום של כבוד. אחד השירים המוכרים ביותר על הכלנית, הוא השיר "כלניות" בביצועה של שושנה דמארי. השיר מספר על נערה שגדלה עם השנים, וכאשר היא הופכת לסבתא, היא יורדת עם נכדתה לקטוף כלניות בגיא. השיר שנכתב לפני קום המדינה, נקשר לכינוי שניתן באותה תקופה לחיילים הבריטים. בשנותיו האחרונות של המנדט הבריטי, זכו החיילים הבריטים ששירתו בארץ, לכינוי הגנאי "כלניות". הכינוי הודבק להם על ידי היהודים שחיו בארץ, שכן החיילים דמו לכלניות בכומתותיהם האדומות, ובליבם ה"שחור". עד מהרה הפך שיר זה לשיר מחאה כנגד המנדט. שיר נוסף ואהוב במיוחד, הוא שיר הילדים שכתבה נעמי שמר. השיר נפתח בשורה המוכרת: "לטיול יצאנו, כלנית מצאנו". במשך השנים, הופיעה הכלנית על בולים שהונפקו לכבוד יום העצמאות ויום הזיכרון, ובשנת תשע"ד זכתה בתואר "הפרח הלאומי של ישראל".





כלנית אדומה יפהפייה, בתוך מרבד ענק



השביל המישורי עוקב אחרי ערוצו הרדוד של נחל סחף, וממשיך לעבור בשולי חורשות איקליפטוסים נטועות. עצי האיקליפטוס מצלים על חלקים מהשביל, והופכים את ההליכה נעימה עוד יותר. שבילים רבים יוצאים מהשביל הרחב לימין ולשמאל, אך אנו נתעלם מהם ונדבוק בשביל המסומן באדום. השביל הופך משביל כורכר קשה לשביל חולי רך, ובחלקים החוליים שלו פורחות כלניות ממש על השביל. מראה הכלניות האדומות על הקרקע החולית, מרהיב ביופיו. אחרי 40-30 דקות של הליכה, נגיע אל כביש צר שחוצה את הדרך, ואת ערוץ נחל סחף |7|. כביש זה מכונה "כביש הבטון", והוא נסלול בתקופת המנדט הבריטי. נפנה שמאלה בעקבות סימון שבילים ירוק, ונלך לאורך "כביש הבטון". נעבור בין שדות של אפונה ריחנית, הפורחים באביב בצבע ורוד. לאחר כ-550 מטר, כ-10 דקות של הליכה מתונה, נגיע לפיצול שבילים |8|, ונפנה שמאלה בכביש הצר, המסומן בשחור. נמשיך ללכת בכביש המישורי והחשוף לשמש, ונהנה מהנוף הירוק שסביבנו. בתוך 12-10 דקות נוספות, נראה משמאל לכביש את אתר נח'אביר |9|, ואת המכונית שממתינה לנו לצידו. לפני שנסיים את המסלול, נערוך סיור קצר במקום, ונספר את קורותיו של קיבוץ בארי.





משטחי כלניות מלווים אותנו בהליכה



במוצאי יום הכיפורים של שנת תש"ז, בחודש אוקטובר 1946, הוקמו בין לילה אחד עשר יישובים חדשים בנגב המערבי. יישובים אלה התפרסמו בכינוי "אחת עשרה הנקודות". בין היישובים שהוקמו באותו לילה, נמצאים קיבוץ חצרים, קיבוץ משמר הנגב, וכן היישובים נבטים וכפר דרום. היה זה אחד ממבצעי ההתיישבות המוצלחים ביותר של התנועה הציונית. מטרת המבצע הייתה להשפיע על ההחלטות שעתידות להתקבל בנוגע לחלוקת הארץ. בסופו של דבר, השפיעו היישובים החדשים, ובעיקר קו המים שחיבר ביניהם, על החלטת האו"ם לכלול את הנגב בשטחי המדינה היהודית. קיבוץ בארי היה אחד מאותן 11 נקודות. הוא הוקם על ידי שני גרעיני התיישבות שהתאגדו יחד. הראשון היה גרעין של הנוער העובד והלומד, והשני של תנועת הצופים. אל הגרעינים הללו הצטרפו גם עולים חדשים מעיראק. השם שנבחר לקיבוץ, היה שמו הספרותי של ברל כצנלסון, "בארי". כך בחרו מקימי הקיבוץ הקטן, להנציח את זכרו של הוגה הדעות הגדול של תנועת העבודה. בתחילה הוקם הקיבוץ באזור ואדי נח'אביר, במקום בו אנו נמצאים. במלחמת השחרור הופגזו מבני הבטון של הקיבוץ על ידי הצבא המצרי, ותושביו נאלצו להתחבא בבונקרים. למרות ההפגזות הקשות, לא נטשו אנשי בארי את הקיבוץ, והשתדלו להחזיק מעמד. רק לאחר המלחמה הוחלט להעביר את הקיבוץ למיקומו הנוכחי, ובנח'אביר נותרה "בארי הישנה".





רוכבי אופניים מדוושים ביער בארי



נסתובב מעט בין בית הביטחון המרובע למגדל המים העגול. בבית הביטחון היה מקום לאכסון נשק וציוד רפואי, ומגדל המים שימש גם בתור עמדת תצפית גבוהה. יחד נראים שני מבני הבטון בהם התגוררו אנשי קיבוץ בארי, כמו מתחם מבוצר. על שני המבנים יש סימנים רבים של ירי, דבר המלמד על הקרבות העזים שהתחוללו כאן. אם נרחיב את שיטוטינו במקום, נמצא גם חפיר ששימש כבונקר, בו התבצרו תושבי הקיבוץ בעיתות לחימה קשות. אחרי סיור קצר באתר נסיים את המסלול, וניגש אל המכונית הממתינה לנו בסמוך.





זר כלניות פורח בתוך החולות



המסלול הקצר, בשמורת ביתרונות בארי:

כ-3.5 קילומטר, 2-1.5 שעות



מטיילים שמעוניינים במסלול קצר יותר, יכולים לטייל במסלול מעגלי, ולקבל טעימה נהדרת מן השטח הפורח. ממקום החנייה |2| יוצאים בשביל המסומן בכחול, באותה דרך כמו במסלול הארוך. יורדים אל שטח הביתרונות, והולכים בשביל הצר בין שלל פרחים. אחרי 50-40 דקות מגיעים לצומת שבילים |3|. פונים שמאלה בשביל רחב, המסומן בשחור, ועולים במתינות אל שולי הביתרונות. בזמן העלייה כדאי להביט לאחור, ולהשקיף על שטח הביתרונות הצבעוני. אחרי כ-15 דקות מגיעים לצומת שבילים נוספת |13|, ופנים שמאלה לדרך עפר המסומנת בירוק. מימין פרושים שדותיו של קיבוץ בארי, ומשמאל שמורת ביתרונות בארי הפורחת. אפשר לעצור בצד השביל ולנוח מול הנוף היפהפה, בין פרחים צבעוניים שגדלים גם כאן. לאחר מכן ממשיכים בשביל הרחב המסומן בירוק, ובתוך 30-20 דקות מגיעים לצומת T (המסומנת במפה בספרה |14|). פונים שמאלה בכביש המסומן בשחור, הולכים עוד 6-5 דקות, ומגיעים אל המכונית שממתינה בצומת השבילים.





משקיפים על שמורת ביתרונות בארי



המסלול מופיע בסדרת

'אל ארץ אהבתי' - 115 המסלולים היפים בישראל 





לרכישת הסדרה לחץ/י כאן