A+ A-

דרום הערבה

בקעת תמנע... בין מכרות קדומים לסלעים מיוחדים, בעקבות סיפורי בקעת תמנע, מתוך סדרת ספרי הטיולים "60 מסלולי טיול בארץ התנ"ך"

חזור
סיפור וטיול - סיפורי בקעת תמנע במסלול טיול בפארק תמנע

בקעת תמנע - הבקעה הקרויה בשמה של תמנע המקראית, היא אחד המקומות הבודדים בישראל בהם יש אוצרות טבע ייחודיים. ברחבי הבקעה פזורות תופעות גיאולוגיות מרשימות, ולצידן שרידים ארכיאולוגיים נדירים מתקופות קדומות. מסלול הטיול בשבילי הבקעה מוביל אותנו לתצפיות נהדרות על אבני חול אדמדמות, ולהליכה תחת קשתות סלע ולמרגלות עמודי שלמה הענקיים. נלך בתוך שרידי מכרות קדומים מהאלף החמישי לפני הספירה, נספר כיצד חצבו הקדמונים נחושת מן הסלע, ונבין כיצד קשורים סיפורי המקרא לחציבת הנחושת בבקעת תמנע. בסיום המסלול נבקר בדגם אוהל מועד, ונספר על הקמת המשכן בזמן שבני ישראל נדדו במדבר. המסלול מתוך סדרת הספרים  60 מסלולי טיול בארץ התנ"ך, סדרה בת 3 כרכים


 נקודת מוצא וסיום: הכניסה לפארק תמנע, סמוך לכביש הערבה ולקיבוץ אליפז.   סוג המסלול: נסיעה ברכב, עם קטעי הליכה קצרים.   אופי המסלול: מתאים לקבוצות קטנות ולמשפחות.   דרגת הקושי: קלה-בינונית.   עונה מועדפת: סתיו, חורף ואביב.   אורך המסלול: כ-1.3 קילומטר בהליכה, ועוד כ-15 קילומטר בנסיעה ברכב.   משך הטיול: 4-3 שעות, כולל נסיעה בין חלקי המסלול ועצירות לקריאה ולימוד מעמיק.   אופי ההליכה: הליכה בשבילים צרים, בעליות ובירידות שרובן מתונות וחלקן תלולות מעט. ההליכה בתוך מערכת המכרות כוללת קטע קצר של זחילה. המסלול חשוף לשמש ברובו.   עומס: עמוס מעט בשבתות ובחגים.   ניקיון המסלול: נקי בדרך כלל.   ציוד מומלץ: תנ"ך.   תשלום: בכניסה לפארק תמנע, ותשלום נוסף בכניסה לאוהל מועד.   שעות פתיחת הפארק: בימים א'-ה' ובשבתות בין השעות 16:00-08:00, בימי שישי בין השעות 15:00-08:00. בחודשים יולי-אוגוסט הפארק נסגר בשעה 13:00. אפשר להיכנס לביקור לילי בפארק בתיאום מראש, בימים ג', ד' ובמוצאי שבתות.   טלפון לבירורים: 08-6316756.   מפת סימון שבילים: מספר 20 – הרי אילת.  
ניווט לנקודת המוצא
ניווט לנקודת הסיום

איך מגיעים?

נוסעים על כביש 90 לכיוון דרום אל העיר אילת, או מהעיר אילת צפונה. מי שמגיע מצפון חולף על פני הפניות לקיבוצים לוטן, קטורה, גרופית, יטבתה וסמר, ומגיע לצומת בקעת תמנע |1|. מי שמגיע מכיוון דרום חולף על פני הפניות לקיבוץ אילות וליישוב באר אורה, ומגיע לאותה הצומת. בצומת בקעת תמנע פונים מערבה, על פי השילוט לקיבוץ אליפז ולפארק תמנע. נוסעים בכביש הצר כ-2.8 קילומטר, עד שמגיעים לשער הכניסה לפארק |2|. משלמים בכניסה, נכנסים אל הפארק ומתחילים במסלול. את מסלול הנסיעה מכאן נפרט לאורך המסלול.


מקורות מקראיים:

בראשית פרק ל"ו:
תמנע הייתה פילגשו של אליפז ואימו של עמלק.

שמות פרק י"ז: מלחמתו הראשונה של עם ישראל בעמלק.

שמות פרק כ"ה: ציווי ה' על בניית המשכן.

שמות פרק כ"ז: המשכן מכונה בשם אוהל מועד בפעם הראשונה.

במדבר פרק כ"א: בהוראת ה' יוצק משה פסל בצורת נחש עשוי נחושת.

במדבר פרק ל"ג: תיאור מסעות בני ישראל במדבר, העוברים בקרבת בקעת תמנע.

דברים פרק ח': תיאור הנחושת המצויה בהרי ארץ ישראל.

דברים פרק כ"ה: הציווי האלוהי למחות את זכר עמלק מעל פני האדמה.

מלכים א' פרק ז': תיאור השימוש הנרחב שנעשה בנחושת בבניית בית המקדש.

מלכים א' פרק ט': שלמה המלך מקים נמל בעציון גבר, היא אילת.

מסכת סנהדרין פרק י"א: מדרש המספר על רצונה של תמנע להתגייר, ודחייתה על ידי אבותינו.



תצפיות על הבקעה המרשימה וזחילה בין מכרות נחושת עתיקים / "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת"

את מסלול הטיול בעקבות סיפורי בקעת תמנע, נתחיל בכניסה לפארק תמנע |2|. לפני שנתחיל בנסיעה בשבילי הפארק, מומלץ להיכנס למבנה העגול שנמצא בתוך הפארק, משמאל לכניסה. בתוך המבנה ניתן לצפות במיצג מולטימדיה המספר על תהליכי הפקת הנחושת החל מהתקופה המצרית העתיקה ועד ימינו. לאחר הצפייה במיצג נתחיל במסלול. ניסע בכביש הצר המוביל לתוך פארק תמנע, ואחרי כ-3.4 קילומטר נגיע לצומת כבישים |3|. פנייה ימינה מובילה לכיוון 'הפטרייה', המרכבות והקשתות, ואילו אנו נחנה את המכונית מיד בהמשך הדרך, בצד שמאל של הכביש. שני שבילים מסומנים יוצאים מצומת הכבישים, האחד מסומן באדום והשני בשחור. אנו נפנה דרומה בעקבות השביל המסומן בשחור ונלך בשטח המישורי. אחרי כ-50 מטר נתחיל לטפס בעקבות סימון השביל אל גבעת הגרניט הנישאת מעלינו. העלייה נעשית ללא שביל ברור, ולכן עלינו לעקוב אחרי סימוני השביל המופיעים על הסלעים. נעלה בתלילות ובפיתולים רבים, ומדי פעם נביט לאחור על נוף בקעת תמנע הנפתח מתחתינו. הסלעים לצידם אנו הולכים עשויים סלע גרניט שחור, חלקם יוצרים צורות שונות ויפות ואחדים מהם אפילו יכולים לשמש כיסאות למנוחה. אחרי כ-400 מטר של עלייה, שתארך כ-15 דקות, נגיע אל אוכף הנמצא סמוך לראש הגבעה. השביל המסומן יורד בשלב זה מצידו השני של האוכף, ואילו אנו נפנה שמאלה ונעלה עוד מעט עד לפסגת גבעת הגרניט |4|.





הנוף הנשקף מגבעת הגרניט |4| לכיוון צפון



הסיפוק שלאחר הטיפוס הקשה והתצפית המיוחדת הנשקפת מכאן, נותנים לנו חוויה נהדרת. מכיוון מזרח נישאת מעלינו במת הר תמנע, הר שולחן גבוה שמתרומם במרכז הבקעה. מימין ובמרחק מבצבצים הרי אדום, ואילו מצפון וממערב נגלית לפנינו בקעת תמנע רחבת הידיים, המלאה חול בצבע אדום בוהק. מולנו נזהה את צומת הכבישים לצידה חנינו. מימינה ישנו שטח מישורי, ואחריו מתרוממת גבעה מיוחדת בצורת בורג. משמאל לצומת השבילים ומאחוריה מתרומם רכס מאורך, מאחוריו נמצאים מכרות הנחושת העתיקים בהם נבקר. משני צידי הדרך ישנם סלעים ייחודיים נוספים, המוכרים כ'פטריות' של פארק תמנע, אך אנו נתקשה לזהות אותם מכאן. את הבקעה מקיפים כחומה צוקי תמנע, צוקים חדים הנישאים לגובה של מאות מטרים. נשב מול הנוף הנהדר, ונספר על המקור התנ"כי לשמה של בקעת תמנע.



מיהי תמנע על שמה קרויה הבקעה רחבת הידיים, ומדוע היא נקראה כך? עיון קצר בספר בראשית מסייע לנו להתחיל לענות על שאלה זו.



"וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם; עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן, אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה... וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז... וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק..." (בראשית ל"ו, א-יב).



על פי פשט הפסוקים, הייתה תמנע פילגשו של אליפז בנו של עֵשָׂו. יתר על כן, תמנע ואליפז היו הוריו של עמלק הידוע לשמצה. עובדה זו הביאה את חז"ל לעסוק במדרשים רבים בדמותה של תמנע. על פי המדרשים הייתה תמנע נסיכה, בת לעם החורי יושב הארץ. במסכת סנהדרין מסופר על ניסיונותיה של תמנע להתגייר ולהיות חלק מעם ישראל.



"היא רצתה להתגייר, באה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עֵשָׂו. אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, פרק י"א, צט).




תמנע חיה שנים ארוכות, מימי אברהם אבינו ועד ימי יעקב ועֵשָׂו. לאורך שנות חייה ניסתה הנסיכה החורית להתגייר ולהצטרף לעם ישראל, אך אבותינו דחו אותה בזה אחר זה. מדוע סירבו האבות לגייר את תמנע? הרי ודאי היו אנשים נוספים שכן נכנסו תחת כנפי עם ישראל באותם ימים. חז"ל אומרים כי תמנע רצתה להתחתן עם כל אחד מאבותינו ולהחליף את אשתו המקורית. היא רצתה להיות אשתו של אברהם במקום שרה, אשתו של יצחק במקום רבקה, ואשתו של יעקב במקום רחל ולאה. משסירבו אבותינו לתחנוניה, פנתה הנסיכה תמנע להיות שפחה ופילגש בביתו של אליפז, היחיד שהסכים לקבל אותה. מתוך התסכול של תמנע נולד עמלק, עם נוודים המקנא בעם ישראל ומנסה לפגוע בו פעם אחר פעם. האיזכור הראשון למתח בין ישראל ועמלק מופיע סמוך ליציאת בני ישראל ממצרים.



"וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה', וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים... וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים" (שמות י"ז, א-ח).



בשנה הראשונה לנדודי עם ישראל במדבר סיני, התקיפו שבטים עמלקים שישבו במדבר את בני ישראל. בספר דברים מתאר משה את המלחמה הזאת שוב. מדבריו אנו למדים כי העמלקים זינבו בבני ישראל ותקפו את הנחשלים והחלשים שהלכו מאחור:



"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ..." (דברים כ"ה, יח).




בני ישראל נאלצו להתעשת די מהר, ולצאת למלחמה הראשונה שלהם בתור עם.



"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק; וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד... וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שמות י"ז, ט-יג).



משה, שהיה אדם מבוגר בן 80, מסתייע בפעם הראשונה במנהיג הכריזמטי והצעיר יהושע. יהושע מקבל את המשימה הצבאית להוביל את עם ישראל בשדה הקרב, ואילו משה תופס את המנהיגות הרוחנית. הוא עולה לראש הגבעה הסמוכה יחד עם אהרון ועם חור, ומרים את ידיו. כאשר ידיו של משה היו מונפות אל-על, גבר ישראל על עמלק, וכאשר ירדו ידיו של משה מטה, עמלק ניצח. כאשר משה התעייף הוא התיישב על סלע, ואהרון וחור תמכו את ידיו. אחרי קרב קשה, הצליחו בני ישראל לנצח במלחמה. עם שובם למחנה בלב המדבר, פנה ה' אל משה וציווה אותו לזכור את מה שעשה עמלק:



"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות י"ז, יד).




עמלק, שנולד מתוך תסכולה של הנסיכה תמנע, הכעיס את ה' כפי שאף עם אחר לא הרגיז אותו מעולם. התוקפנות כלפי עם ישראל, עם של פליטים שנמלט מהאימפריה המצרית, והבחירה לזנב בנשים ובילדים הנשרכים מאחור במקום להתמודד באופן מכובד עם הגברים, נחשבה למעשה מתועב. ה' הכריז מלחמת חורמה על עמלק, ובהמשך אף ציווה על בני ישראל למחות את זכרו.



"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹוהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כ"ה, יז-יט).



בני ישראל המשיכו להילחם בעמלק לאורך הדורות. השופט גדעון והמלכים שאול ודוד נלחמו בשבטים עמלקים, אך לא הכריתו את זרעם כמצוות ה'. על פי המסורת, היה המן הרשע ממגילת אסתר בן לזרע עמלק. לאורך הדורות היה עמלק סמל לשנאת ישראל ולרוע בהתגלמותו. אף על פי כן, בחרה וועדת השמות להעניק לקיבוץ הסמוך את השם אליפז, ולבקעה את השם תמנע. הסיבה לכך טמונה במיקום הגיאוגרפי של הבקעה בארץ אדום המקראית, ובצבעם האדום של הסלעים. אלו הזכירו את הפסוק שנאמר על עֵשָׂו באותו פרק בו נולד עמלק:



"וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (בראשית ל"ו, ח).




לאחר התצפית על בקעת תמנע וסיפורו של עמלק נרד באותה הדרך בה טיפסנו, בעקבות השביל המסומן בשחור. בתוך רגע נבחין בסלע ענק מבוקע לשני חלקים, שחלקו הנמוך נראה כמפת ארץ ישראל.





סלע בצורת ארץ ישראל, בירידה מגבעת הגרניט



נרד עוד כ-15 דקות ונגיע חזרה אל המכונית הממתינה בצומת הכבישים |3|. נחזור אל הצומת, ונפנה שמאלה וצפונה על פי השילוט ל- 'הפטרייה', המרכבות והקשתות. ניסע בכביש הצר והמפותל המכונה "דרך הנחושת", נחלוף על פני מרכז מבקרים בו ניתן להתרשם מתהליכי כריית הנחושת, ונמשיך ישר גם כאשר הכביש יתחלף לסירוגין בשביל כבוש. אחרי כ-3.2 קילומטר נגיע למגרש חנייה מסודר |5|, הצמוד למרכז מבקרים נוסף. נחנה את המכונית ונצא למסלול מעגלי קצר אל קשתות הסלע ומכרות הנחושת העתיקים. נלך בעקבות שביל צר המסומן באדום, על פי השילוט למכרות העתיקים. נעלה ימינה בגרם מדרגות ונתקדם בשטח המישורי והחשוף לשמש. מצד ימין נראה צוק יפה עשוי אבן חול אדמדמה, אליו מועדות פנינו.





הולכים לעבר צוק יפה עשוי אבן חול אדמדמה



אחרי כ-100 מטר נפנה ימינה וניכנס לתוך קניון צר וקצר. נעלה בו מעט ונתחבר לשביל צר המסומן בירוק. נפנה שמאלה בעקבות סימון השביל הירוק, נלך בצמוד למעקה בטיחות ונטפס בעזרת סולם שקבוע במקום. כשנגיע למעלה, נמצא את עצמנו מתחת לקשת הקטנה, אחת משתי קשתות שעוצבו כאן כתוצאה מבלייה של אבני החול. לאחר מנוחה קצרה מול הנוף היפה הנשקף תחת הקשת, נעלה עוד קצת ונרד מצידה השני של הקשת בעזרת סולמות ויתדות הקבועים בסלע. נעבור דרך קניון צר וקצרצר, ושוב נגיע לשטח פתוח ובו סלעי חול גדולים שעוצבו על ידי הטבע בצורות שונות. בשטח הפתוח נגיע שוב אל מפגש בין השביל המסומן בירוק לשביל המסומן באדום. נפנה ימינה בשביל המסומן באדום, ונעלה בגרם מדרגות שנחצבו בסלע הטבעי לעבר הקשת הנראית ממול. נלך בעקבות השביל המסומן ונעלה בסולם יתדות אל הקשת הגדולה |6|.





מטפסים אל קשתות הסלע |6|



קשת זו מרשימה יותר מקודמתה, וגם היא עוצבה על ידי כוחות הבלייה של הטבע. אחרי שננוח מעט ונהנה מנוף בקעת תמנע הפרושה לרגלינו, נעבור לצידה השני של הקשת.





יושבים תחת הקשת הגדולה |6| דרכה נשקפים השמיים הכחולים



נרד בסולם יתדות ובעזרת מעקה לתוך קניון צר וקצרצר נוסף, ונגיע אל שטח מישורי ופתוח. נמשיך כ-100 מטר נוספים בשטח שחלקו חשוף לשמש וחלקו מוצל, נלך בשביל המתעקל מעט שמאלה, ואחרי דקות ספורות נפנה ימינה בשביל צר המסומן בכחול לכיוון מכרות הנחושת.





הכניסה למכרות הנחושת בתמנע



כעבור כ-50 מטר נוספים נפנה שוב ימינה, ומיד נגיע אל שטח המכרה המוקף בגדר מתכת |7|. השטח שבתוך הגדר מלא בפירי כרייה דרכם היו הכורים יורדים אל בטן האדמה על מנת לכרות ממנה נחושת. נרד בסולם הקרוב ונלך כפופים או נזחל בתוך הכוכים שבמכרה העתיק. נתרשם מהכוכים הרבים ומסימני חציבת הגרזנים, ונוכל לזהות בתוך הסלע את הצבע הירוק, צבע הנחושת אותה חיפשו הכורים. נעלה חזרה בסולם ונרד שוב בעזרת סולם נוסף שנמצא מימין. כדי להיכנס לחלק זה של המכרות נצטרך לזחול מעט, זחילה שהיא חלק מהחוויה המיוחדת של הביקור במכרות הנחושת. אחרי שנסיים לשוטט בתוך המכרות ולהתרשם מהם, נשב באזור מוצל או בתוך המכרות, ונספר על כריית הנחושת בעת העתיקה.





מכרות הנחושת החצובים בסלע |7|



"כִּי ה' אֱלֹוהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר... אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" (דברים ח', ז-ט).



כאשר מבטיח ה' לעם ישראל את ארץ ישראל, הוא מתאר אותה בין השאר כ"ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת". האזור היחיד בארץ ישראל עליו יכולים היו הדברים הללו להיכתב, הוא הרי אילת. רק בהרי אילת קיימים שני המחצבים הללו, הברזל והנחושת באותה יחידת שטח. הברזל נמצא בסלעי הגרניט האדומים-שחורים, והנחושת בגווני ירוק בשכבות הסלע השונות. הפסוק מדויק כל-כך עד כי הוא מבחין בין הברזל הקיים בכמות נמוכה באבנים, אותו אי אפשר לנצל, לבין הנחושת הקיימת בהרים, אותה כדאי לחצוב. בקעת תמנע היא האזור הטוב ביותר בהרי אילת לחציבת נחושת, משום שהנחושת מופיעה בשלוש שכבות סלע שונות. שכבות אלו נוצרו כתוצאה מתהליכים גיאולוגיים מורכבים וארוכים שלא כאן המקום לפרטם. כבר בתקופות קדומות, בשלהי האלף החמישי לפני הספירה, זיהו תושבי האזור את הפוטנציאל הטמון באדמת בקעת תמנע. היה זה בראשית התקופה הכלקוליתית, בה למד האדם לראשונה לאתר את המינרלים המכילים נחושת, לכרות אותם ולהשתמש בנחושת להפקת מתכות. התקופה הכלקוליתית נקראת כך משום שפירוש שמה הוא תקופת הנחושת-אבן (כלקוס = נחושת, ליתוס = אבן). בתקופה זו חצב האדם את הנחושת באמצעות כלי אבן, ולמד לראשונה ליצור כלים וחפצים ששילבו בין אבנים למתכות. תושבי האזור הזה חצבו פירים ומנהרות בקרקע, וכרו את הנחושת המצויה בלב האדמה בעזרת
פטישים וגרזנים עשויים אבן צור. אלו הם מכרות הנחושת הקדומים המוכרים בעולם כולו. עם השנים התפתחו שיטות הכרייה, והגיעו לשיאן באלף השני לפני הספירה, אז שלטה בארץ ישראל האימפריה המצרית. פרעוני מצרים הכירו את הפוטנציאל הטמון באדמת תמנע, ושלחו לאזור משלחות בנות מאות כורים. המצרים חצבו בקרקע כ-10,000 פירים אנכיים, במטרה לאתר אזורים פוריים בעפרות נחושת. הפירים חדרו אל שכבות הסלע השונות, ואחדים מהם הגיעו לעומק של עשרות מטרים. לאחר הסקר הגיאולוגי זיהו המצרים את האזורים בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר, ובהם ריכזו את המאמץ. סביב כל פיר כזה נחצבה רשת של מנהרות אופקיות, לעיתים במספר מפלסים במקביל. בכל בוקר היו קמים הכורים המצריים ויורדים כמונו אל מערכת המנהרות, בה היו עובדים שעות על גבי שעות. 11 מחנות כורים הוקמו ברחבי הבקעה, חלקם שימשו למגורי הפועלים וחלקם להפקת הנחושת. מהמחנות הללו נותרו שרידים ארכיאולוגיים ייחודיים: ציורי סלע מצריים, שרידי תנורים להפקת נחושת ומקדשים מקומיים כמו מקדש האלה חתח'ור הסמוך לעמודי שלמה. בתקופה זו הגיעה כריית הנחושת בבקעת תמנע לשיאה. לקראת סופה של התקופה יצאו בני ישראל ממצרים והחלו לנדוד במדבר. אחרי 39 שנים עברו בני ישראל באזור הרי אילת והערבה הדרומית.



"וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה; וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה; וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר" (במדבר ל"ג, לג-לה).



לא מסופר האם בני ישראל עברו בבקעת תמנע, אך ברור שאם הם עברו ביטבתה ובעברונה הסמוכות ופניהם לעציון גבר היא אילת, הם הלכו קרוב לבקעת תמנע. במהלך אותם חודשים בהם נאלצו בני ישראל לסוב את ארץ אדום, קצרה נפשו של העם והוא איבד את סבלנותו.




"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ; וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹוהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר, כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל; וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כ"א, ד-ו).



"נמאס לנו ללכת במדבר הצחיח", התלוננו בני ישראל בפני משה וה'. "מדוע הוצאתם אותנו ממצרים? 39 שנים אנו מסתפקים במועט, חוסכים במים ואוכלים לחם קלוקל, וכעת אנו נדרשים לעשות סיבוב ארוך כל-כך ולהקיף את כל ארץ אדום כדי להיכנס לארץ. אין לנו עוד כוח להמשיך". תגובתו של ה' לתלונות בני ישראל לא אחרה להגיע, והוא שילח בהם נחשים ולטאות ארסיות, שהרגו רבים מבני ישראל. אז מבינים בני ישראל שהם חטאו, וממהרים לפנות אל משה ולבקש סליחה.



"וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בה' וָבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ, וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם... וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (במדבר כ"א, ז-ט).



כהרגלו, מרחם משה על בני ישראל ומתפלל בעבורם. כדי להציל את העם מנחה ה' את משה להכין פסל של נחש עשוי נחושת, אשר כל מי שיביט עליו ויתחרט על מעשיו יזכה לחיות. אחד המקומות היחידים מהם יכול היה משה להשיג נחושת באזור זה בעת העתיקה, הוא בקעת תמנע. מסתבר שמשה הכיר את כריית הנחושת בתמנע, ובעת הצורך ידע לשלוח שליחים לרכוש עבורו נחושת ממנה ייצוק את פסל הנחש.




בין עמודי שלמה לדגם אוהל מועד / "וַיִּתֵּן אֱלֹוהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד"

לאחר הביקור במכרות הנחושת נצא מהשטח המגודר, נפנה ימינה בשביל המסומן בכחול ונחזור עימו כ-150 מטר אל מגרש החנייה המסודר |5|. מכאן נחזור בנסיעה של כ-3.2 קילומטר בכביש הצר והמפותל עד לצומת השבילים בה חנינו בתחילת המסלול |3|. נפנה ימינה על פי השילוט לעמודי שלמה ולאגם תמנע, ונמשיך בנסיעה בכביש הראשי של הפארק. אחרי כקילומטר נפנה שמאלה לכיוון עמודי שלמה |8|.





עומדים למרגלות עמודי שלמה |8|



ניסע כ-800 מטר נוספים, ונחנה את המכונית בחניון המסודר שמול עמודי שלמה. נרד מן המכונית ונצא בשביל לא מסומן אך ברור לכיוון עמודי שלמה, ובתוך כדקה נגיע אליהם |9|. לפנינו ניצב צוק סלע חול אדמדם בגובה של כ-40 מטר, שסדוק לשלושה עמודים רחבים ומרשימים. עמודי הסלע לא נבנו על ידי שלמה המלך, אלא עוצבו בצורה טבעית מאבן החול האדומה. מי גשמים שירדו לאורך השנים, חדרו לסדקים שכבר היו קיימים באבן החול, פוררו והמסו אותה. וכך התרחבו הסדקים עד שנוצרו החללים הגבוהים והרחבים שבין העמודים. מדוע נקראים העמודים בשמו של שלמה המלך? זה המקום לספר  על הקשר של שלמה המלך למכרות הנחושת בתמנע.





הולכים לעבר עמודי שלמה |8|, שלושה עמודי אבן חול מרשימים



בראשית ימי מלכותו בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון בירושלים. תיאורי בניית הבית מלאים באיזכורים של נחושת.



"וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַיְכַל אֶת כָּל בֵּיתוֹ... וַיָּצַר אֶת שְׁנֵי הָעַמּוּדִים נְחֹשֶׁת... וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת עָשָׂה לָתֵת עַל רָאשֵׁי הָעַמּוּדִים מֻצַק נְחֹשֶׁת... וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב מְאֹד מְאֹד, לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת" (מלכים א', ז', א-מז).



האיזכורים החוזרים ונשנים של התכת הנחושת וייצור כלי הנחושת לבית המקדש, הובילו חוקרים וארכיאולוגים רבים לחפש אחר מקורותיהם של עפרות הנחושת של המלך שלמה. החיפוש התמקד בסביבות בקעת תמנע וראש מפרץ אילת. הסיבה לכך כפולה. ראשית, זהו האזור העשיר ביותר בנחושת בארץ ישראל. שנית, שלמה המלך היה המלך הראשון שכבש את דרום הנגב והרי אילת, והקים נמל בראש מפרץ אילת.



"וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת, עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (מלכים א', ט', כו).




החוקרים העריכו ששלמה המלך, הנחשב לחכם באדם, הכיר את הפוטנציאל הגלום בהרי אילת והצליח להפיק מהם את הנחושת ששימשה לבניית בית המקדש. החקירות הראשונות בנושא זה נעשו בידי הארכיאולוג האמריקאי נלסון גליק, שניהל סקרים וחפירות רחבי היקף בהרי אילת, בנגב ובעבר הירדן המזרחי. עבודת מדגם שנעשתה בתמנע העלתה כי אכן מקום זה היה מקור חשוב לנחושת בעת העתיקה. מכרות הנחושת ומחנות ההתכה של בקעת תמנע מתוארכים לזמנים שונים, החל מהתקופה הכלקוליתית באלף החמישי לפני הספירה ועד לראשית התקופה המוסלמית. גליק היה בטוח כי רבים מן המכרות והמתקנים הללו שייכים לימיו של שלמה. מאז התקבעה המסורת לפיה שלמה כרה נחושת בתמנע, והשתמש בה לייצור כלי המקדש ולבנייתו. זו גם הסיבה בגללה נקראו עמודי שלמה בשמם. אלא שבחלוף השנים התרחב המחקר הארכיאולוגי, והועלו סימני שאלה רבים בעניין זה. ראשית, בכל בקעת תמנע אין עדויות וממצאים ארכיאולוגיים מהמאה ה-10 לפני הספירה, אלא רק מתקופות קדומות או מאוחרות יותר. יתר על כן, בתיאור עבודת יציקת הנחושת ועבודות נחושת אחרות הקשורות למקדש נאמר במפורש כי:



"בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן" (מלכים א', ז', מו).



עוד קודם לכן, מספר מחבר ספר מלכים כי חרש הנחושת של בית המקדש היה מהעיר צור שבדרום לבנון.



"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר... וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת, וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת, וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ" (מלכים א', ז', יג-יד).




אם בממלכת שלמה נזקקו לשירותיו של חרש נחושת מצור, כנראה שלא היו בנמצא חרשים מיומנים הבקיאים בהפקת נחושת. מלאכת הפקת הנחושת לא הייתה ידועה לבני ישראל, שכן הם מעולם לא התנסו בה. הדבר מלמד שלמרות המסורות, ככל הנראה שלמה המלך לא כרה את הנחושת לבית המקדש בבקעת תמנע, אלא במקומות אחרים. הקשר היחיד של בקעת תמנע לשלמה המלך הוא העמודים המרשימים, הנושאים עד היום את שמו.



לאחר הביקור בעמודי שלמה נשוב אל המכונית, ונמשיך בנסיעה לתחנה האחרונה במסלול, דגם אוהל מועד. נחזור כ-800 מטר עד לצומת ה-T הקרובה |8|, ונפנה בה שמאלה לכיוון אגם תמנע ואוהל מועד. ניסע כ-3.2 קילומטר נוספים ונגיע לחניון אגם תמנע |10|. בכניסה לחניון נפנה שמאלה על פי השילוט לאוהל מועד, ולאחר כ-200 מטר נחנה את המכונית בחניון מסודר, הנמצא מימין למתחם אוהל מועד. הכניסה למתחם כרוכה בתשלום נוסף עבור הסברים וסיור מודרך. הסיורים במתחם מתקיימים בימים א'-ה' בשעות 11:30, 12:30, 13:30 ו-15:30. במהלך הסיור נקבל הסברים על החיים במדבר בכלל, ועל חייהם של בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה בפרט. נראה כיצד היה בנוי אוהל מועד שנבנה בשנות הנדודים במדבר, נלמד על עבודת הכהנים המשרתים בו, על תפקידו ועל נדודיו עם בני ישראל. לאחר הסיור המודרך או לפניו אפשר לשבת בצד המתחם, ולספר מעט על אוהל מועד בעצמנו.





דגם המזבח באוהל מועד, וברקע הרי אדום



אוהל מועד, המוכר בשם 'המשכן', שימש את בני ישראל בתקופת הנדודים במדבר להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות. בנוסף שימש האוהל מדי פעם כמקום המפגש של משה עם ה'. את הציווי על הקמת המשכן מקבל משה מפי ה' מיד אחרי מעמד הר סיני.



"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר; דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם; כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כ"ה, א-ט).



המשכן נבנה בעזרת תרומות של בני ישראל, ויועד להיות מקום מקודש שיאפשר לשכינה האלוהית לשהות בו באופן סימבולי, וללוות את בני ישראל בדרכם. לאורך פרקים רבים בספרים שמות, ויקרא ובמדבר מפורטות הנחיות מדויקות כיצד צריך להיבנות המשכן ואיך הוא צריך להיראות. על כל אלו ועוד נלמד במהלך הסיור המודרך בדגם אוהל מועד. הפעם הראשונה בה מכונה המשכן בשם "אוהל מועד" מופיעה פרקים ספורים אחרי הציווי על הקמתו.



"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד; בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו... חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ז, כ-כא).




הכינוי אוהל מועד אינו כינוי סתמי, והוא מלמד כי המשכן במדבר היה אוהל עשוי יריעות, ולא מבנה קבע בנוי. גם אחרי שנכנסו בני ישראל לארץ המשיך המשכן להיות עשוי כמו אוהל, ולשמש כמרכז הרוחני של עם ישראל. הוא נדד בין מספר מקומות, עד שהגיע למנוחה בת מאות שנים בעיר שילה. רק כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון בירושלים, הוא החליף באופן קבוע את אוהל מועד הארעי.



לאחר הסיור באוהל מועד נחזור אל המכונית, וניסע בכביש הראשי של פארק תמנע חזרה אל הכניסה לפארק. אחרי מעט פחות מ-8 קילומטר נגיע אל שער הכניסה |2|, שם נסיים את המסלול.



המסלול מופיע בסדרת

60 מסלולי טיול בארץ התנ"ך





לרכישת הסדרה לחץ/י כאן