A+ A-

גליל מערבי

מערת קשת ומערת נמר... מערות ותצפיות בפארק אדמית, בין מערת קשת ומערת נמר

חזור
תצפיות מרשימות ומערות מיוחדות בפארק אדמית - מערת קשת ומערת נמר

פארק אדמית, מערת קשת ומערת נמר - פארק אדמית נמצא בקצהו הצפוני של הגליל המערבי, ממש בסמוך לגבול עם לבנון. שבילים רבים חוצים את שטח הפארק, ומסלול זה מוליך אותנו בשבילים היפים והמיוחדים ביותר, אל שתי מערות שונות. מערת קשת ניצבת מעל תהום עמוקה ומפגישה אותנו עם תצפיות נפלאות על הרי הגליל ועל המצוקים שלרגלינו. לעומתה, מערת נמר היא מערת נטיפים צרה וארוכה, בה נוכל ליהנות מזחילה ומטיפוס מאתגרים. המסלול מסדרת ספרי הטיולים "אל ארץ אהבתי - 115 המסלולים היפים בישראל", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן


 נקודת מוצא: חניון מערת קשת בפארק אדמית.   נקודת סיום: מפרץ חנייה על כביש הגישה לפארק אדמית, סמוך ליישוב אדמית.   סוג המסלול: חד כיווני, כולל חלק של הלוך-חזור.   אופי המסלול: מתאים לקבוצות קטנות, למשפחות ולזוגות.   דרגת הקושי: בינונית.   עונה מומלצת: מתאים לכל עונות השנה. לא בימות גשם בגלל חשש מהחלקה.   אורך המסלול: כ-3 קילומטר.   משך הטיול: 3-2.5 שעות.   אופי ההליכה: המסלול עובר בשבילים צרים וחשופים לשמש, בירידות ובעליות מתונות.   עומס: מערת קשת עמוסה בשבתות, בחגים ובחופשות.   ניקיון המסלול: נקי בדרך כלל.   ציוד מומלץ: פנס לכל מטייל, מומלץ פנס ראש.   תשלום ושעות פתיחה: אין.   מפת סימון שבילים: מספר 2 – הגליל העליון.   מסלול קצר: יש, מעגלי, אל מערת קשת והתצפיות בפארק אדמית.  
ניווט לנקודת המוצא
ניווט לנקודת הסיום

איך מגיעים?

מכיוון שהמסלול מתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת, יש צורך בשתי מכוניות. מגיעים לצומת כברי שבמפגש כביש 70 עם כביש 89, ופונים בה צפונה בכביש 70 לכיוון שלומי. לאחר כ-7 קילומטר פונים ימינה בצומת חניתה לכביש 899. חולפים על פני היישוב מצובה, ולאחר כ-2.5 קילומטר פונים שמאלה (צפונה) לכביש צר |1|, לכיוון אדמית ועַרַמְשָה. עולים בזהירות בכביש המפותל והיפהפה, לאחר כ-2.5 קילומטר רואים מימין לכביש מפרץ חנייה |2|. את המכונית הראשונה מחנים כאן, ליד סימון השבילים האדום. עם המכונית השנייה ממשיכים לנסוע בכביש הצר. לאחר מעט יותר מ-1.5 קילומטר פונים ימינה על פי השילוט לפארק אדמית |3|. נוסעים בכביש הצר בתוך הפארק עד לחניון מערת קשת שבקצהו, ומחנים את המכונית בחניון המסודר |4|.




נוף נהדר נפתח לפנינו בתחילת הירידה



נוף פתוח ומערה בצורת קשת


כקילומטר, כ-45 דקות עד שעה



את מסלול הטיול אל מערות פארק אדמית נתחיל בחניון מערת קשת |4|. מהחניון יוצאים מספר שבילים צרים - שביל הבוסתנים, שביל מסומן בירוק, ושביל אמיר מי-טל המסומן בתחילתו בכחול ופונה לכיוון דרום, בו נלך. השביל הצר מתפתל בין סלעים, והוא חשוף לשמש לכל אורכו. בתוך כ-2 דקות נעבור בשער למניעת מעבר בקר, ונגיע למפגש עם שביל צר המסומן באדום |5|. פנייה שמאלה בשביל האדום מובילה לטיול בנחל בצת, ואילו אנו נפנה ימינה, ונמצא את עצמנו בתצפית נהדרת.





יושבים לצד מצוקים חדים ומשקיפים על הנוף |5|



הנוף שמולנו נפתח ל-180 מעלות והוא מרהיב ביותר. מתחתינו צונחים מצוקי אבן תלולים וחשופים, מתחתם פרושים שטחים מיוערים וירוקים, ביניהם נוכל נבחין בערוצו הבולט של נחל בצת. הרי מירון מתרוממים ממזרח, ממערב נפתח נוף הים הפתוח והסלעים הלבנים של ראש הנקרה, ומדרום עולה לאיטו רכס הכרמל. כדאי לשבת על הסלעים, להשקיף על הנוף המרשים, ואם יתמזל מזלנו, נראה גם שפני סלע מקפצים בין הסלעים.





מורדות תלולים ושטחים מיוערים נשקפים מולנו



לאחר התצפית הנהדרת נפנה ימינה בעקבות השביל המסומן באדום, ונלך לאורך המצוקים, כשהנוף ממשיך ללוות אותנו משמאל. בתוך דקות ספורות נגיע למצפה אמיר מי-טל |6|. מדובר באחת התצפיות המרשימות בצפון הארץ. כל הגליל המערבי פרוש סביבנו, והמראה מרשים אפילו יותר מזה שראינו לפני דקות אחדות.



המצפה נבנה לזכרו של אמיר מי-טל ז"ל, סגן-אלוף ומפקד גדוד בחטיבת גולני, שנהרג בפעולת צה"ל בלבנון בשנת 1988. אמיר התגייס לסיירת גולני בשנת 1977, ועשה את כל מסלולו הצבאי בחטיבת גולני. הוא טיפס בסולם הדרגות, ממפקד מחלקה, דרך תפקידי פיקוד שונים עד שהתמנה למפקד גדוד 'ברק' של החטיבה. בזמן שהיה מפקד סיירת גולני, נהג אמיר להגיע למצפה זה עם חיילי הסיירת, להשקיף מכאן על יישובי צפון מדינת ישראל, ולהראות לחייליו על מה ומדוע הם נלחמים. אמיר נפל בקרב ביום א' טבת תשמ"ט, ה-9 בדצמבר 1988, בפשיטה שערכו כוחות צה"ל על יעדי מחבלים בנוּעֵימָה שבלבנון. מדי שנה, בחג הסוכות, מגיעים בני משפחתו וחבריו של אמיר לציין כאן את יום הולדתו.





תרשים הנוף במצפה אמיר מי-טל |6|



מהמצפה נמשיך בשביל המתון המסומן באדום, נלך על אדמת טרשים סלעית, ובתוך כ-5 דקות נגיע אל מערת קשת |7|. מערת קשת אינה מערה סגורה כפי שאפשר לדמיין, אלא קשת ענקית ורחבה התלויה באוויר, ותחתיה תהום עמוקה. בעבר הייתה המערה סגורה מכל עבריה, אלא שתהליכים גיאולוגיים חשפו את פתחה הדרומי. לאט לאט קרסה גם תקרת המערה, וכל מה שנותר כיום היא קשת סלע מיוחדת במינה. בתחילה נעבור בשביל מסודר על גבי הקשת הרחבה, לצד שני עצים הגדלים עליה. לאחר מכן נקיף את הקשת, ונגיע לנקודת תצפית נהדרת על הקשת הגדולה ועל ההרים הירוקים שמאחוריה, הנראים דרך פתח המערה. המראה המיוחד שובה עין, ואפשר לשבת ולהביט במערה דקות ארוכות. זהו המקום לספר סיפור אגדה יפה על היווצרות המערה.  



היֹה הייתה חבורת שודדים, שהתפרנסה משוד עוברי אורח חצו את נחל בצת עם הצאן, הבקר והרכוש שלהם. תושבי האזור פחדו לפגוש בשודדים, אך מכיוון שלא הייתה להם דרך אחרת ללכת בה, הם היו חייבים לעבור בנחל בצת וקיוו לטוב. לילה אחד, נֽגלה הנביא לאחד השודדים, והזהיר אותו שאם הוא וחבריו לא יחזרו למוטב, סופם יהיה רע ומר. השודד המבוהל התעורר בפחד ולא הצליח להירדם. בבוקר סיפר השודד לחבריו את אשר חזה: "בלילה נֽגלה אליי הנביא, והזהיר אותי שאם לא נשנה את התנהגותנו, סופנו יהיה נורא. בואו נעזוב את דרך הרע, נהפוך לחקלאים ונתפרנס בכבוד". "מה פתאום?! השתגעת?!", ענו השודדים פה אחד. "אתה לא תאמר לנו מה לעשות", הוסיף אחד השודדים. השודד שהחליט לחזור לדרך הישר לא הניח לחבריו, והם החליטו להיפטר ממנו.

"חשבנו על מה שאמרת, ואנחנו מסכימים. הלילה נשדוד בפעם האחרונה את השיירה הגדולה המתקרבת, ואז נחדל ממעשינו הרעים", אמרו השודדים. "הלילה אתה תשמור בתצפית. עמוד בראש מערת קשת ותודיע לנו, כמו תמיד, כשהשיירה תתקרב", אמר המפקד לשודד החוזר בתשובה, וכך היה. תקרתה של מערת קשת הייתה עדיין שלמה, והשודד הבודד עמד עליה והמתין. השודדים האחרים התחבאו בשקט מאחוריו, על תקרת המערה, וחיכו להזדמנות הראשונה להשליך אותו לתהום. בדיוק אז מוטט האל הטוב את תקרת המערה תחת רגליהם של השודדים שעמדו עליה, ורק במקום שבו עמד השודד הטוב נשארה התקרה, הלא היא הקשת הקיימת עד עצם היום הזה.



ירידה בין טרשים אל מערת נטיפים

כ-2 קילומטר, 2-1.5 שעות



לאחר המנוחה במערת קשת, נחפש את סימון השביל האדום, שממשיך ויורד לעבר כביש הגישה לפארק אדמית. נתחיל ללכת בשביל הצר לכיוון מערב, ובמהרה נתחיל לרדת בשטח טרשי, בין סלעים מחורצים. השביל חשוף לשמש לכל אורכו, וההליכה מאתגרת. נחפש את סימוני השביל על הסלעים המחודדים, נדלג מסלע אחד למשנהו וניזהר שלא למעוד ברווחים ובחריצים שבין הסלעים. הירידה ממערת קשת אל הכביש תיארך 40-30 דקות הליכה, בסיומן  נגיע אל המכונית הממתינה לנו במפרץ החנייה שבצד הכביש |2|.





מגיעים אל הכביש הצר |2|, מעל נחל נמר



המסלול לא מסתיים עדיין, שכן לפנינו ביקור חוויתי במערת נמר. זוהי מערה צרה ועמוקה שהכניסה אליה נעשית בזחילה, ובתוכה מסלול מעניין ומיוחד, אם כי לא קל. ממקום החנייה של המכונית נפנה שמאלה, נרד כ-30 מטר עם הכביש, ובצידו השני נזהה מעבר בגדר הבטון וסימון שבילים ירוק. שביל זה יוליך אותנו לנחל נמר ולמערת נמר. נחצה בזהירות את הכביש הצר, נעבור במעבר הבטון ונתחיל ללכת בשביל המסומן בירוק, שיורד במתינות על צלע ההר. השביל צר מאוד וההליכה אינה קלה, אך הנוף המרהיב מפצה על המאמץ. נחל נמר מתפתל תחתינו, מצוקי סלע חשופים נישאים משני צדדיו ובהם קרועים פתחי מערות עגולים.





מתחילים ללכת בנחל נמר, ירוק למטה ומצוקים חשופים למעלה



נחל נמר נקרא בשמו , מכיוון שבעבר היו עדויות לכך שנמצאו כאן נמרים. אגדה אחת מספרת על בדואי שירד אל הנחל ונתקל בנמר זקן, תשוש וחסר שיניים, ובו במקום הרג אותו. סיפור אחר מדווח על קצין בריטי, חובב ציד, שהגיע אל הנחל בשנות שלטון המנדט הבריטי, והרג כאן נמרה שבה נתקל. את הגור שליווה אותה הוא מסר לגן החיות הישן בתל-אביב.






ערוצו היפהפה של נחל נמר



אחרי ירידה קצרה נתחיל לעלות ולרדת בין העצים, רוב הזמן תחת כיפת השמיים ולעיתים בחלקים מוצלים תחת העצים. משמאל מלווה אותנו ערוץ הנחל העמוק ובו צמחייה ירוקה וצפופה, ומימין נישא מעלינו מצוק חשוף ואפרפר. כעבור כ-20 דקות של הליכה בשביל הצר נראה מימין סימון שבילים לבן, המוביל אל פתחה המרובע של מערת נמר |8|. נעלה כדקה אל פתח המערה, נשקיף על הנוף היפה ונתכונן לכניסה למערה. נקשור היטב את הנעליים, נדליק פנסים וניכנס בזחילה על גחוננו לתוך המערה. לאחר מעבר על משטח האבן בכניסה למערה, ניתן לפנות ימינה או שמאלה. בשתי האפשרויות החוויה דומה.





מצוקים חשופים מתרוממים מימיננו



הירידה בצידה השמאלי של המערה מאתגרת ומיוחדת מעט יותר, אך מומלץ לא לוותר על אף אחד מהצדדים. לאחר שנרד ונעלה מהחלק הראשון, כדאי לרדת שוב מפתחה של המערה, אל החלק השני. הסיור בתוך כל אחד מחלקי המערה אורך בין 40-20 דקות, תלוי בגודל הקבוצה ובעומק הכניסה אל המערה. יורדים בירידה מאתגרת באמצעות יתדות מתכת ושקעים בסלע, משתחלים במרווחים צרים, וזוחלים על ארבע, עד שמגיעים לחלל גדול יחסית ובו נטיפים וזקיפים רבים. קירות המערה חלקלקים מאוד, וצריך להיזהר לא להחליק או למעוד. מחזירי אור לבנים מראים לנו את הדרך פנימה, ומחזירי אור כתומים את הדרך החוצה, אך יש לקחת בחשבון שהסימונים אינם ברורים ומופיעים לעתים רחוקות. החושך המוחלט, האתגר והיופי המיוחד של מערת נמר, הופכים את הביקור בה לחוויה בלתי רגילה. לאחר הביקור במערה נחזור באותה הדרך בה הגענו, בשביל המסומן בירוק, אל המכונית הממתינה לנו במפרץ החנייה |2|, ונסיים את המסלול.





משקיפים על הנוף מפתח מערת נמר |8|



המסלול הקצר, אל מערת קשת והתצפיות בפארק אדמית:

כ-1.2 קילומטר, כשעה עד שעה ורבע



מטיילים שמעוניינים במסלול קצר יותר, יכולים להסתפק במכונית אחת, ולהחנות אותה בחניון מערת קשת |4|. מהחניון נצא למסלול מעגלי בשביל אמיר מי-טל, המוביל לתצפיות מרהיבות ולביקור במערת קשת. נצא בשביל המסומן בירוק על פי ההנחיות במסלול הארוך, אחרי כ-2 דקות נפנה ימינה בשביל המסומן באדום |5| ונהנה ממראות הנוף הנשקפים משמאלנו. כעבור 7-5 דקות נגיע למצפה אמיר מי-טל |6| ובהמשך למערת קשת |7|. אחרי המנוחה תחת העצים שסביב המערה הפתוחה, נחפש את השביל המסומן בירוק, שחוזר אל החניון. השביל עולה במתינות, ובמהרה הופך לשביל אספלט צר ומסודר, שמגיע בתוך כ-5 דקות חזרה אל החניון.



המסלול מופיע בסדרת

'אל ארץ אהבתי' - 115 המסלולים היפים בישראל 





לרכישת הסדרה לחץ/י כאן