נחל צאלים הוא אחד הנחלים הגדולים ביותר במדבר יהודה. יובליו העליונים של הנחל מתחילים בשוליו המזרחיים של דרום הר חברון, סמוך ליישוב מעון. בדרכו עובר הנחל צפונית לערד, והוא נשפך אל ים המלך מצפון למצדה. זהו אמנם נחל אכזב, אך בכל חורף ישנם בנחל מספר שיטפונות, ואז מתמלאים במים הגבים הרבים שבו.
חלק מהגבים מלאים רק לתקופה קצרה, אך בחלקם נותרים מים כל עונות השנה. בנוסף, לאורך הנחל נובעים מספר מעיינות קטנים – עין נמר, עין ענבה ועין הרדוף. כמות המים הגדולה ביחס למיקומו המדברי, הביאה אנשים בתקופות שונות לחיות במערות שעל גדות הנחל. בשנת 1960 יצא פרופסור יוחנן אהרוני בראשות משלחת של ארכיאולוגים, למחקר בנחל צאלים. המשלחת מצאה ממצאים רבים מתקופות שונות, מהתקופה הכלכוליתית ועד ימי מרד בר כוכבא. בין הממצאים שהתגלו בנחל היו בדים, מחצלות וכלי חרס, גרזן עשוי נחושת, ראשים של אלה קדומה עשויים נחושת, לוחיות עצם ואפילו שנהב. באחת המערות נמצאו קטעי קלף ופפירוסים, עליהם כתובים ביוונית ובארמית שמות עבריים. כנראה שאלה הם שמות של יהודים שהגיעו לאזור בסוף ימי מרד בר כוכבא, והשתמשו במערות של נחל צאלים כמפלט מפני חיילי הליגיונות הרומאים.