באביב 1947 יצאו שלושה רועים בדואים במדבר יהודה לחפש אחר עז תועה. במהלך החיפוש הגיעו הרועים למערה באזור קומראן, זרקו לתוכה אבן ושמעו קול של חרס מתנפץ. כאשר ירדו לתוך המערה, גילו למרבה הפתעתם כדי חרס רבים, שהכילו בתוכם מגילות עטופות בבד. המגילות נקנו על ידי חוקרים וארכיאולוגים, שלא האמינו למראה עיניהם.
הכתבים שנתגלו במגילות כוללים את כל ספרי התנ"ך פרט למגילת אסתר, וכן "שרכים" המספרים על חיי כת שהתגוררה במקום, ו"פשרים", פירושים לספרי המקרא. תקופת כתיבת המגילות מתוארכת למאות ה-2-1 לפני הספירה, דבר שהופך את המגילות הגנוזות למקור המקראי המשמעותי הקדום ביותר שנמצא. למרות שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים היבש השורר באזור ים המלח. הממצאים שנתגלו במגילות הגנוזות נחשבים עד היום לתגלית החשובה ביותר בארץ ישראל בתחומי המקרא, ההיסטוריה ותולדות היהדות והנצרות.