שכונת עין כרם... כפר אירופאי בהרי ירושלים - בין כנסיות, מנזרים וסדנאות אמנים, בסמטאות עין כרם

חזרה
מסיירים עם אסתר סעד | טל' נייד: 054-4354656. אסתר מחברת באופן יצירתי בין פינות נסתרות וקסומות לבין מוקדי תיירות חשובים, ויוצרת פסיפס מרהיב של סיפורים ודמויות.

שכונת עין כרם - עין כרם היא אחת השכונות הפסטורליות והרומנטיות ביותר בירושלים. השכונה בנויה בתוך בקעה מוריקה, עמוסת עצים ובוסתנים. אלו יוצרים אווירה של כפר בתוך העיר. סמטאות צרות מתפתלות בין העצים, בתי אבן בסגנון ערבי מסורתי בנויים ביניהם, וצריחים של כנסיות מזדקרים אל-על. סביב כל השכונה בנויות טראסות עתיקות, המשוות למקום נוף מקראי עתיק יומין. ואכן, ראשוני המתיישבים בעין כרם היו כנענים וישראלים, שהתגוררו סביב המעיין לפני יותר מ-3,000 שנים. במרוצת השנים התקדשה עין כרם במסורת הנוצרית, והיא הפכה אבן שואבת לצליינים ולדמויות צבעוניות אחרות, שהגיעו לבקר בה ולהתיישב בין נופיה הקסומים. מסלול הסיור שלפנינו עובר בין כנסיות מסוגננות ובין בתי אבן, בהם שוכנות כיום סדנאות אמנים מיוחדות במינן. נשקיף על השכונה וסביבתה מכמה נקודות תצפית, ונהנה מסיפורים מרגשים על האנשים שפעלו בכפר הקסום לאורך הדורות. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
שכונת עין כרם... כפר אירופאי בהרי ירושלים - בין כנסיות, מנזרים וסדנאות אמנים, בסמטאות עין כרם
arrow נקודת מוצא וסיום: חניון עין כרם, במרכז השכונה.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות ולזוגות.   arrow אורך הסיור: כ-3 קילומטר.   arrow משך הסיור: 5-4 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: מתאים בכל שעות היום ובכל ימות השבוע, מלבד ימי א, אז חלק מהאתרים סגורים. מומלץ במיוחד בתקופת פריחת השקדיות, בחודשים ינואר-פברואר.   arrow עומס: עמוס בשבתות.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר ברחובות רחבים וצרים, בעליות וירידות מתונות.   arrow ציוד מיוחד: כסף קטן עבור הכניסה למנזר האחיות ציון. מי שרוצה להיכנס לכנסיות צריך להגיע בלבוש צנוע. מי שרוצה לזחול בניקבת המעיין, צריך להצטייד בבגדים שאפשר ללכלך. מי שמעוניין לטבול במקווה העתיק בבית המלאכה, כדאי שיצטייד בבגד ים.   arrow סיור לילי: אין.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
שכונת עין כרם... כפר אירופאי בהרי ירושלים - בין כנסיות, מנזרים וסדנאות אמנים, בסמטאות עין כרם

אתרים שמחייבים תיאום מראש > הסטודיו לקרמיקה של רות חביליו וחצר המלאכה 'בחפץ כפיה'. קבוצות צריכות לתאם גם את הביקור במלון אלגרה. פרטים במידע השימושי שמופיע בסוף המסלול.

איפה חונים > מגיעים לפינת הרחובות עין כרם והמעיין, ופונים אל רחוב המעיין |1| (שמאלה למגיעים מכיוון ירושלים, וימינה למגיעים מכיוון מחלף הראל). מיד פונים שוב שמאלה אל חניון עין כרם |2|, חניון תת-קרקעי מסודר, שהחנייה בו אינה כרוכה בתשלום. במקרה שהחניון מלא, ניתן לחנות בחנייה עירונית לצד המדרכה, ברחוב הראשי וברחובות הסמוכים לו. ניתן גם לחפש חנייה ברחבת עפר שנמצאת מצידו השמאלי של רחוב המעיין.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים ברכבת הקלה או בקו 39, עד לתחנת הרכבת הקלה בהר הרצל. מכאן ממשיכים בקו 28 אל שכונת עין כרם.

מה לחפש ב-GPS > רחוב המעיין, ירושלים.

בין כנסייה, תצפית ומעיין, בעקבות מרים ואלישבע

את סיורנו בשכונת עין כרם אנו מתחילים ביציאה מן החניון. נפנה שמאלה ונרד ברחוב המתעקל, המתחבר במהרה לרחוב המעיין |3|. ברחוב המעיין נפנה שמאלה, ובמהרה ניכנס לאווירה הציורית של עין כרם. בתים עתיקים בנויים בשולי הרחוב, מוקפים צמחייה ירוקה ופריחה עשירה. בתוך דקות ספורות נגיע לצומת המעיין |4|. משמאל נישא צריח של מסגד שבנוי מעל מעיין מרים, ומימין ישנה רחבת תצפית קטנה. מי שמעוניין לפתוח את הסיור בפיקניק יכול לפנות ימינה, לרדת במדרגות שמעבר לרחבה, ולהמשיך בשביל הרחב שמוביל אל בוסתן עין כרם. השביל יורד במתינות, ובמהרה ניכנס אל בוסתן מטופח שנמצא בערוץ הנחל. את הבוסתן מטפחים תושבי האזור, ויש בו פינות ישיבה שקטות תחת העצים, צמחי תבלין ועצי פרי לרוב. נמצא פינה נעימה למנוחה, ולאחר מכן נעלה חזרה אל צומת המעיין ונתחיל בסיור. בצומת נפנה ימינה, על פי השילוט הקטן שמכווין אל כנסיית הביקור. נלך ברחוב הצר, בתחילה לצד בתים יפים שבנויים משמאלנו, ובהמשך בצמוד לקירות שבנויים על גבי הסלע המקורי של הגבעה. במזלג הדרכים הראשון נבחר בכביש הימני, התחתון, ונתחיל לעלות במתינות. במהרה נגיע למזלג דרכים שני, והפעם נבחר בשביל המדרגות השמאלי, שמטפס אל כנסיית הביקור. נעלה בשביל תלול מעט ובמדרגות רחבות, ובכל פעם שנעצור להתנשף, ניזכר כי את אותה דרך עשו לפני קצת יותר מ-2,000 שנים, שתי נשים בהיריון. היו אלה אלישבע אמו של יוחנן המטביל, ומרים אמו של ישו, שאת סיפורן נספר מיד. נעלה במשך 5-4 דקות, עד שנגיע לרחבת הכניסה לכנסיית הביקור |5|. לפני שניכנס פנימה, כדאי להסב לימין, ולהתבונן בנוף הנפלא שנשקף מכאן. הרכסים המיוערים של הרי יהודה פרושים לפנינו, על מורדותיהם בנויות טראסות עתיקות, ובוסתני פרי פזורים ביניהן. בימות החורף, כאשר פורחות השקדיות, לובשות הטראסות מראה לבן, צחור ויפהפה. על המורד שמימין נזהה את מנזר האחיות ציון, בו נבקר בהמשך הסיור, ומימינו נראה את שכונת עין כרם, הטבולה בצמחייה ירוקה. אחרי התצפית ניגש אל שער הכניסה, ונברך בשלום את דמויותיהם של אלישבע וזכריה, הוריו של יוחנן המטביל, הניצבות על גבי השער, משני צידי הצלב. הפסלים ניצבים כאן, משום שזהו המקום בו מזהה המסורת הנוצרית את שער בית הקיץ של בני הזוג. מה התרחש כאן, בבית הקיץ בהרי יהודה? על כך מספרת הברית החדשה.


מזמור ה"מגניפיקט" כתוב על לוח קרמיקה בכניסה לכנסייה.

"כהן היה בימי הורדוס מלך ארץ יהודה, זכריה שמו... ולו אשה... ושמה אלישבע... ולהם אין ולד, כי אלישבע עקרה, ושניהם באו בימים" (לוקס א', 7-5). הזוג המבוגר חי את חייו בנחת בכפר עין כרם, כפר קטן המכונה בברית החדשה "עיר יהודה". יום אחד, בזמן שעבד בבית המקדש שבירושלים, נגלה אל זכריה המלאך גבריאל: "ויאמר אליו המלאך, אל תירא זכריהו כי נשמעה תפילתך, ואלישבע אשתך תלד לך בן, וקראת שמו יוחנן... כי גדול יהיה לפני ה', ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא מבטן אמו. ורבים מבני ישראל ישיב אל ה' אלהיהם" (לוקס א', 15-11). זכריה סירב להאמין כי אשתו העקרה תוכל ללדת בן בגיל כה מבוגר, ונענש על קטנות אמונתו בחומרה: "והנך נאלם ולא תוכל לדבר, עד היום אשר יקום הדבר הזה, תחת כי לא האמנת לדברי" (לוקס א', 20). דבריו של המלאך גבריאל התממשו במלואם. זכריה נאלם, ולא יכול היה להוציא הגה מפיו, עד לטקס ברית המילה של בנו. אשתו אלישבע אכן התעברה, ומחמת הבושה בהריונה המאוחר, התחבאה בבית הקיץ במשך חמישה חודשים תמימים. באותו זמן, בעיר נצרת שבגליל, התעברה גם בת דודתה של אלישבע, אישה בשם מרים, שעתידה ללדת את ישו בן האלוהים. מיד אחרי שהמלאך גבריאל הודיע למרים על הריונה המסתורי, היא יצאה לבקר את בת דודתה המתגוררת בכפר עין כרם.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

אחרי מסע ארוך מנצרת שבגליל, הגיעה מרים הנה, טיפסה כמונו במעלה ההר, ונכנסה בשערי בית הקיץ של זכריה ובת דודתה אלישבע. גם אנחנו ניכנס בשערי מתחם הכנסייה, ומיד נראה מימין פסל ברונזה של שתי הנשים, כשהן בהיריון. על הקיר שמאחורי הפסל, קבועים לוחות קרמיקה, ועליהן מזמור הודיה ששרה מרים בזמן פגישתה עם אלישבע, ב-66 שפות שונות. מזמור זה מכונה ה"מגניפיקט" ("תגדל"), והוא הולחן והפך לאחת היצירות החשובות במסורת הנוצרית. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לשמוע קבוצה של צליינים נוצרים מזמרת את ה"מגניפיקט", בדרכה במעלה המדרגות אל הכנסייה. מהקיר עמוס התפילות נפנה את מבטנו לאחור, לעבר חזית הכנסייה, אל פסיפס ענק המתאר את מסעה של מרים, רכובה על גבי חמור, מנצרת לעין כרם. מהחצר ניכנס אל הקריפטה (המפלס התחתון) של הכנסייה, המדמה את בית הקיץ של זכריה ואלישבע, ומזכירה בית כפרי בהרי יהודה, מהמאה הראשונה לספירה. סביב הכניסה כתוב בלטינית "שלום לך, אלישבע", על הרצפה פסיפס דמוי מחצלת, על התקרה סוכת גפנים, וממול לכניסה ישנה באר מים עתיקה. סביב התקרה מאוירים ציורי קיר יפהפיים, המספרים את הסיפורים שהתרחשו כאן על פי המסורת הנוצרית. הציור המרכזי מתאר את מרים, המגיעה לבקר את אלישבע. מרים לבושה בצבעי כחול ואדום, צבעים שמופיעים בלבושה בכל ציור באמנות הנוצרית, ואלישבע כורעת ומחבקת אותה. המפגש מתרחש על רקע נוף של גבעות שוממות ופסטורליות, דבר המלמד שאדריכל הכנסייה, אנטוניו ברלוצי, לא הכיר היטב את נופי האזור. בציור שמשמאל לכניסה אפשר לראות את התגלות המלאך גבריאל אל זכריה, אך הציור המעניין מכולם הוא הציור שמימין.

בימים בהם נולדו יוחנן וישו, שלט בארץ ישראל המלך הורדוס. אחרי הולדת ישו בבית לחם, הגיעה אל המלך השמועה, כי בעיר אחת מערי יהודה נולד "המלך המשיח". בתגובה, ציווה הורדוס להרוג את כל התינוקות והילדים מתחת לגיל שנתיים באזור יהודה. חייליו יצאו אל הטבח הנורא, והרגו ילדים ותינוקות רבים. כדי להינצל, נמלטו הוריו של ישו יחד איתו למצרים, ואילו אלישבע, זכריה ובנם יוחנן נותרו חסרי אונים. כאשר הגיעו החיילים הרומאים לעין כרם, ניסתה אלישבע לברוח יחד עם יוחנן הפעוט. בעודה מטפסת במעלה ההר, כשהחיילים רודפים אחריה וכוחותיה כלים, קראה אלישבע בתחינה: "קבל הו הר את האם והילדה". ה' שמע את תחינתה, ומצא מחבוא עבורם בצילו של סלע גדול. בגומחה שמתחת לציור, ניצב על פי המסורת הנוצרית הסלע מאחוריו התחבאו השניים, וצליינים רבים מגיעים הנה להוקיר תודה ולנשק אותו.


כנסיית הביקור המרשימה ביופיה.

אחרי הביקור בקריפטה, מומלץ לעלות ולבקר גם באולם הכנסייה, שנמצא מעלינו. לשם כך נצא מהמפלס התחתון, נפנה ימינה, ונעלה במדרגות דרך גן מטופח, אל הכנסייה המשופצת, שנבנתה בשנות ה-30 של המאה העשרים. מבנה הכנסייה גדול בהרבה מהקריפטה, ואין בו את האווירה האינטימית ששררה במפלס התחתון. הכנסייה מוקדשת למרים, וכל הציורים והאיורים בה קשורים לאמו של ישו. בחזית מתוארת מרים כמלכת המדבר, ובציור גדול מימין היא מתוארת כמלכת העולם, וסביבה גברים ונשים הסוגדים לה. רק אחד הגברים בציור אינו מביט על מרים, אלא עלינו, זהו דיוקנו של אנטוניו ברלוצי האיטלקי, אדריכל הכנסייה. בתום הביקור בכנסיית הביקור, נרד חזרה אל החצר, ונחזור באותה דרך בה הגענו, במורד המדרגות הרחבות. בתוך 7-5 דקות נגיע אל המעיין שבמרכז הכפר |4|.

המעיין היה לב ליבו של הכפר, מאז ומעולם. כבר בתקופה הכנענית, במאה ה-13 לפני הספירה, התיישבו ראשוני האנשים בעין כרם, והקימו כפר סביב המעיין. איכות המים הנהדרת וספיקתם הגבוהה, הביאו תושבים כנענים מאזור יהודה להקים סביבו בתי אבן פשוטים, ולקיים חקלאות בנחלים ובשטחים הפתוחים שמסביב. תושבים אלה הותירו אחריהם קברים עתיקים, וכן שברים רבים של כלי חרס. זמן מה לאחר מכן, כאשר נכנסו בני ישראל לארץ כנען, הם הורישו את הכפר, שנקרא כבר אז בשם "בית הכרם". הכפר היה אמנם בנחלת שבט יהודה, אך ככל הנראה ישבו בו בני שבט בנימין, כפי שרומז ירמיהו הנביא: "הָעִזוּ בְּנֵי בִניָמִין מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלַ‍ִם, וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר, וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת..." (ירמיהו ה', א). הטראסות החקלאיות שסביב שכונת עין כרם מלאות גתות יין ובורות מים, שנחצבו בתקופה בה ישבו בני ישראל בכפר. גם בתקופה זו היה ודאי המעיין מרכז החיים בכפר. אפשר לדמיין את הנשים כובסות את הבגדים במים הנובעים מהסלע, בעוד הילדים מתרוצצים מסביב, ורוחצים במים הקרירים. עין כרם המשיכה להיות יישוב יהודי, גם במאה הראשונה לפני הספירה, אז התרחשו סיפוריהם של אלישבע, זכריה, מרים ויוחנן. מסורת נוצרית מימי הביניים, מספרת שמפגשן של אלישבע ומרים התרחש דווקא כאן, במעיין שבמרכז הכפר. על כן נקרא המעיין כיום בפי כל, מעיין מרים, או מעיין הבתולה. למרות זאת, מעל מבנה המעיין מתנוסס דווקא צריח של מסגד. כאשר כבש הח'ליף המוסלמי עומר אבן אל-ח'טאב את ארץ ישראל, הוא עצר למנוחה בכפר בית הכרם. הוא ביקש לראות במו עיניו את המערה בה נולד יוחנן בן זכריה, שקרוי באסלאם בשם יחיא או חנא. הח'ליף שתה ממי המעיין הטהורים, ונשא תפילה לאללה, שייתן בידו לכבוש את ירושלים. תפילה זו הביאה את המוסלמים שהתגוררו בכפר ברבות השנים, להקים כאן מסגד, ולקרוא לו בשמו של הח'ליף – מסגד עומר.

ירושלים וארץ ישראל כולה אכן נכבשו בידי עומר אבן אל-ח'טאב בשנת 638 לספירה. הכפר בית הכרם ננטש, ויושב מחדש רק בתקופה הצלבנית. מאוחר יותר התיישבו במקום ארבע משפחות ערביות שהגיעו ממרוקו, והן שהחזירו את הכפר לימי גדולתו. הן חידשו את הטראסות החקלאיות, הסבו את גתות היין לבתי בד לשמן זית, וחזרו להשתמש במי המעיין, ששב להיות מרכז החיים בכפר. המשפחות הערביות הכירו את שמו התנ"כי של הכפר, בית הכרם, ושינו אותו מעט לשם המוכר עד היום, עין כרם. כיום זורמים מי המעיין בניקבה חצובה, ויוצאים במקום בו אנו נמצאים. המים אינם טובים לשתייה, אך מרענן לשטוף בהם את הפנים, לפני שממשיכים בסיור.


יותאים מזחילה בניקבת מעיין מרים.

בין סמטאות קסומות, אל מקום לידת יוחנן
מהמעיין נפנה ימינה, אל כביש צר שמטפס לחלקה העליון של השכונה. נעלה מעט בתלילות, נתעקל עם הכביש ימינה, וניצמד לגדר האבנים שמשמאל. בתוך רגע קט מתחלפת גדר האבנים המסודרת, בקיר של אבני גוויל. כאן עומדות בפנינו שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא להמשיך במסלול הרגיל, על פי התיאור שממשיך בעוד מספר שורות. האפשרות השנייה מתאימה למשפחות חובבות אתגרים, והיא כוללת ירידה בסולם אל מוצא המעיין, וזחילה בניקבה צרה בעקבות המים הזורמים. לשם כך נטפס על הקיר הנמוך, נפנה שמאלה ונעבור בשטח מלוכלך מעט ותחת עץ חרוב גדול. נלך בעקבות השביל מצידו הימני של הגזע, ונגיע במהרה אל פתח של בור, בתוך משטח בטון רחב. נרד בסולם מתכת, ונגיע אל מוצא המעיין. משמאל נראה את המים שנובעים מתוך הסלע, אל בריכת שכשוך קטנה. מימין ישנו פתח קטן תחת הסולם, דרכו אפשר לזחול עם פנסים, עד לפתח הניקבה בו היינו קודם לכן. הזחילה מתאימה לילדים ולאנשים קטני מימדים בלבד. לאחר הבילוי המיוחד נחזור אל הרחוב הצר, ונמשיך בסיור. נעלה בצד הכביש, וניזהר ממכוניות שעולות או יורדות בו. אחרי כ-2 דקות של עלייה, נפנה בהזדמנות הראשונה בחדות שמאלה |6|. נמשיך לעלות בכביש צר, נחצה מגרש חנייה קטן, ונביט שמאלה אל הנוף הירוק שמסביב. מימין נראה כניסות לחצרות של בתים פרטיים, ונחוש באווירה הכפרית של השכונה. בקצה מגרש החנייה נבחר בשביל סלול וצר, הימני מבין שני כבישים שיוצאים מן המגרש. נתפתל עם השביל, נעבור בין בתי הכפר, ונהנה מהצמחייה הירוקה ומהפריחה שמקיפות אותנו. משמאל ייפתחו לנו מדי פעם חלונות לנוף, אל ההרים הירוקים, וצריחי הכנסיות הנישאים ביניהם. בולטת במיוחד כנסיית "גורני" בעלת הבצלים המוזהבים, הבנויה במורד ההר. בתוך 5-4 דקות של הליכה נגיע לפיצול דרכים, בין רחוב גבעת היונים לרחוב מדרגות הרומאים. נפנה שמאלה במורד מדרגות הרומאים, ומיד נגיע לפיצול נוסף. הפעם נפנה ימינה בעקבות השילוט לגבעת היונים, ומיד נבחר בנתיב השמאלי, שיורד כלפי מטה. נרד עם הכביש עד למגרש חנייה, נחצה אותו, ונפנה שמאלה ברחוב הראשי שמוביל אל השכונה |7|. נלך בצד הרחוב, וכעבור 3-2 דקות נגיע אל מול מסעדת "כרמא". נחצה את הכביש ונפנה לסמטת העורב, רחוב צר ללא מוצא הצמוד למסעדה |8|. נעלה במתינות ונתקדם ברחוב המפותל בין חומות אבן ובתים יפהפיים. אחרי כ-2 דקות הליכה ברחוב השקט, נגיע לצומת T. נפנה שמאלה אל רחוב החומה, נרד מעט, ומיד נגיע אל הכניסה לכנסיית יוחנן בהרים |9|, שנמצאת מימין. ניכנס אל חצר הכנסייה הגדולה, המציינת את מקום לידתו של יוחנן, ומספרת את סיפור חייו. עם כניסתנו לחצר, נראה בצד שמאל קיר שלם, עמוס לוחות קרמיקה, ועליהם תפילה ב-21 שפות. הפעם התפילה היא תפילתו של זכריה, אביו של יוחנן, אחרי שנולד בנו. סיפור הולדתו של יוחנן וקריאתו בשמו, הוא סיפור יפהפה, שהתרחש במקום בו אנו נמצאים.

"וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן... ויהי ביום השמיני ויבאו למול את הילד, ויקראו את שמו זכריה על שם אביו" (לוקס א', 59-57). במהלך ברית המילה של יוחנן, התכוון הציבור לקרוא לו בשם אביו, זכריה. כאשר התעקשה אלישבע אמו לקרוא לו בשם יוחנן, פנה הקהל לזכריה: "וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יקרא לו. וישאל לוח, ויכתב עליו לאמור: יוחנן שמו, ויתמהו כולם. ויפתח פיו ולשונו פתאום, וידבר ויברך את האלוהים" (לוקס א', 64-61). האב האילם ביקש לוח, עליו יוכל לכתוב את השם המיועד. כל הקהל עמד במתח, כאשר הציג זכריה את הלוח, ועליו כתב את שם בנו, יוחנן. באותו רגע השתרר הלם בקהל, ולפתע חזר כושר הדיבור לפיו של זכריה, והוא נשא תפילה לה'. תפילה זו, ה"בנדיקטוס", היא התפילה הכתובה ב-21 שפות על קיר החצר.

 
צריח כנסיית יוחנן בהרים נישא מעל בתי השכונה.

בצידה הימני של החצר נוכל להציץ דרך חלונות קטנים, על שרידי כנסייה ביזנטית. זוהי הכנסייה המקורית שבנתה כאן הקיסרית הלנה, כאשר זיהתה את המקום כמקום הולדתו של יוחנן. לאחר מכן נעלה במדרגות, וניכנס דרך דלת עץ ענקית אל הכנסייה המרשימה, הגדולה ביותר בעין כרם. הכנסייה בנויה בצורה של בזיליקה. עמודים רחבים מצופים קרמיקה נושאים קשתות אדירות, ונברשות תלויות מהתקרה הגבוהה. כדאי לגשת אל הפינה השמאלית הרחוקה של הכנסייה, שם נמצאת מערה חצובה בסלע. במקום זה נולד על פי המסורת הנוצרית יוחנן המטביל, ועל כן זהו מקום מצוין לספר על דמותו הייחודית.

ילדותו של יוחנן עברה עליו ברחובות הכפר השקט. שלא כמו שאר הילדים, אהב יוחנן להתבודד, והיה נוהג לצאת לבדו אל צוקי נחל שורק, להביט על הנוף ולשקוע במחשבות. כאשר התבגר יוחנן, עזב את ביתו ואת הוריו, ויצא לבדו אל מדבר יהודה. ימים ארוכים הסתובב בין חיות המדבר, שתה מי נחלים, ואכל דבש, חגבים ושורשי שיחים. הוא נהג ללבוש אדרת מצמר גמלים, למותניו חגר חגורת עור, ובידו נשא מטה. את מקומו מצא יוחנן בנהר הירדן, שם נהג להטביל עוברים ושבים, לדרוש דרשות, ולרפא חולים שהיו מגיעים במיוחד אליו. יוחנן הטיף לצדק חברתי ולשוויון, וקרא לבטל את העבדות. הוא דרש מהנציב הרומאי להסתפק במועט, לשמש דוגמא אישית ולהנהיג רפורמות חברתיות שונות. כך הפך יוחנן בתוך שנים ספורות למנהיג הרוחני החשוב ביותר ביהודה. באחד הימים, הגיע אל יוחנן בן דודתו, ישו הנצרתי. בזמן שהטביל אותו במי הירדן, תהה יוחנן – האם זהו "המלך המשיח" שצפוי להגיע, עליו הוא מספר בדרשותיו? יוחנן לא זכה לתשובה, אך מאותו היום בו הטביל את ישו בנהר הירדן, החל בן דודתו הנצרתי לעשות ניסים, והפך את יוחנן ל"מבשר המשיח" בתיאולוגיה הנוצרית.

מהמערה בה נולד יוחנן נחצה את הכנסייה, נעבור ליד ציור הקיר הגדול בחזיתה, וניגש אל הקיר הימני. על קיר זה מאויר ציור מרשים נוסף, המתאר את סופו הטראגי של יוחנן: בעקבות ביקורתו החברתית והפוליטית, נאסר יוחנן במבצר מכוור שבעבר הירדן. ביום הולדתו של הנציב הרומאי, הוחלט לכרות את ראשו, ולהגיש אותו בקערה להורודיה, אשת הנציב. כך תמו חייו של יוחנן, מוקדם מן הצפוי. גם הנציב הורדוס אנטיפס לא תיאר לעצמו, שכריתת ראשו של יוחנן תהפוך ברבות הימים לאחד האירועים המאוירים ביותר בהיסטוריה.

בין בתי מלאכה למנזר אירופאי
אחרי שנתרשם מהכנסייה, נצא חזרה אל החצר, ונהנה מהנוף היפהפה של עין כרם, הפעם מזווית הפוכה. כנסיית הביקור נמצאת מולנו, ומעליה נישאת כנסיית גורני המוזהבת. מהחצר נצא דרך שער הכניסה אל הרחוב, נפנה ימינה, ומיד שוב ימינה לסמטה צרה. בתוך כחצי דקה נראה משמאל שלט וכניסה לחצר, בה נמצא הסטודיו לאיור אריחים של רות חביליו |10|. את הביקור בסטודיו ובבית היפהפה יש לתאם מראש (פרטים במידע השימושי). במידה שלא תיאמתם את הגעתכם, תוכלו לנסות את מזלכם, לצלצל בפעמון, ולקוות שהגברת חביליו נמצאת בבית. ניכנס אל חצר הבית העתיק, ולא נוכל שלא להתפעל מהמבנה הערבי המסורתי של הבית. החצר משמשת כמבואה של הבית, וסביבה חלונות ודלתות מקושתות, המובילות אל החדרים. בחצר הבית הערבי נעשו כל מלאכות הבית: בישול על גבי מדורה, כביסה, רחצה ועוד. בחצר היה גם מקומו של בור המים, שנחפר בדרך כלל עוד לפני בניית הבית. בחצר של משפחת חביליו אין אמנם מדורה לבישול ובור מים, אך יש בה ספסלים מוקפים עציצים, וחבלי כביסה עמוסים כביסה צבעונית. מהחצר יוצאים כמה גרמי מדרגות. המדרגות היורדות אל הקומה התחתונה, הובילו בבית הערבי המסורתי למגורי בעלי החיים: הצאן, העופות והבקר. הקומה האמצעית שימשה את תושבי הבית, ואילו אל הגג היה אפשר לעלות רק בסולם. על הגג היו נוהגים הערבים לייבש פירות, ירקות ובשר, ואף לישון עליו בלילות הקיץ החמים. כיום מובילים גרמי המדרגות אל חדרי הבית השונים, ואילו המדרגות העולות אל הקומה העליונה, מובילות אל הסטודיו. נעלה במדרגות, נהנה מהנוף הנשקף מן המרפסת, וניכנס אל הסטודיו לאיור אריחים. כאן יושבת רות חביליו משנת 1992, ומאיירת באופן עדין ומיוחד על גבי אריחי קרמיקה. חמש שנים קודם לכן, קנו רות ומשפחתה חורבה עזובה ומוזנחת ששכנה כאן. הם שיפצו את המקום, בניסיון לשמר את מאפייניו המסורתיים של הבית, ולצד זאת להתאים אותו לחיים ולצרכים המודרניים של המשפחה. מומלץ להסתובב בין האריחים המצוירים, ולהתרשם מהשלטים, מהמרצפות, מאריחי האמבט ומן החמסות, מעשה ידיה של רות. מן החלון המקושת נשקיף על חצר כנסיית יוחנן בהרים, בה ביקרנו זה עתה. כדאי גם לשבת ולשוחח עם רות, ולשמוע ממנה על תהליך שיפוץ הבית, ועל ההשראה שהיא שואבת מן המגורים והעבודה בשכונת עין כרם. אחרי הביקור בסטודיו נרד חזרה אל החצר, נפנה שמאלה, נרד במדרגות נוספות ונצא מצידו השני של הבית. במהרה נמצא את עצמנו על סף הרחוב הראשי, רחוב עין כרם. נפנה ימינה, נלך כדקה, וכאשר נראה בצידו השני של הכביש תחנת אוטובוס, נחצה את הכביש. כ-10 מטרים משמאל לתחנה, ישנה כניסה מעט מוסתרת למתחם בתי מלאכה יפהפה, אליו מועדות פנינו. נחפש את השלט "בחפץ כפיה, בית מלאכות לנשים", וניכנס בעקבותיו אל חצר קסומה |11|. נעבור תחת קשת אבנים, ונמצא את עצמנו בתוך חצר של בית אבן עתיק. בחצר זו יושבים כמה בעלי מלאכה: צורף תכשיטים, תופר תיקים בעבודת יד, ובמרכזה בית המלאכה "בחפץ כפיה".

לחץ/י כאן להדרכת וידאו


רות חביליו מאיירת על אריחים בביתה המיוחד.

את המקום הקימה הדר קליידמן, שגם תקבל ככל הנראה את פנינו. "חשבתי לעצמי", מספרת הדר, "להחזיר את הגלגל אחורה. במקומות רבים בעולם משמרות הנשים את מלאכות היד המסורתיות. רציתי ללקט את הידע העתיק, ולהנחיל אותו הלאה". הדר מדברת לאט ובשקט, בוררת את המילים באופן מדויק. "בתוך הטירוף היומיומי, בין עבודות הבית, העבודה וגידול הילדים, אפשר גם לעצור, לנשום וליצור. רציתי לאפשר לנשים בימינו לחוות את המפגש שנוצר סביב המלאכות השונות, ממש כמו שחוו אימותינו וסבתותינו".

ואכן, בבית המלאכות של הדר, ישנה תחושה של חזרה בזמן. בחצר נראה תנור עשוי אדמה בו אופים לחמים, לצד בריכת מים עתיקה שמתמלאת ממי הגשמים. אפשר גם לבקש מהדר או מיותם בעלה, לפתוח עבורכם שער נוסף בצידה הימני של החצר, שמוביל למקווה מים עתיק ומשופץ להפליא. מי שמעוניין, יכול לטבול במים הצלולים, הממלאים את המקווה בכל ימות השנה. בית המלאכה עצמו מעוצב ברוח ימי קדם. הוא בנוי בתוך מבנה מקושת, ומשרה אווירה נינוחה ורגועה. על הקירות תלויים סלים קלועים לצד אפודות צמר שנטוו ונצבעו כאן, ועל המדפים פזורים מוצרי מרפא שנרקחים במקום. מסביב מונחים כלים עשויים מאדמה שהוכנו באחת הסדנאות, לצד כלים שמשמשים את בית המלאכה: נול, פלך, כלי אריגה וטוויה, ועוד. מומלץ לשוחח עם הדר, לחוות מעט מהאווירה, ולהתרשם ממגוון הסדנאות והאפשרויות שמציע המקום. בבית המלאכה עוסקים בלימוד שיטות מסורתיות לייצור צמר ולצביעתו, טוויה, אריגה, קליעת סלים מחומרים שונים, רקמה מסורתית, ייצור כלים מאדמה, רוקחות וקוסמטיקה טבעית, ועוד. רוב הסדנאות מיועדות אך ורק לנשים, אך ישנן גם כאלה שמתאימות לגברים או לזוגות. אחרי ביקור ומנוחה בחצר העתיקה, נצא חזרה אל הרחוב, נפנה ימינה ומיד שוב ימינה, אל סמטה צרה נוספת. הסמטה מקורה ויפה, והיא מתעקלת שמאלה ומתפתלת בין בתים. בתוך דקה נתחבר לעיקול חד ברחוב רחב יותר, דרך האחיות שמו |12|. בהמשך נחזור לכאן, אך כעת נמשיך ישר במורד הרחוב. נעבור בין גדר אבן מימין, למלון "מונטנה" המטופח שמשמאל. מתחת למלון, בקומת הקרקע, שוכן בית מלאכה קטן לייצור שוקולד, המכונה "עין כרם המתוקה". בית המלאכה אינו פתוח למבקרים, אך בסוף הסיור נגיע אל החנות, בה מוכרים את השוקולדים שמיוצרים כאן. אנו נמשיך לרדת, ואחרי כ-2 דקות נחפש מימין את הכניסה הנסתרת מעט, למלון הבוטיק "אלגרה". נצלצל בשער המלון, ונבקש להיכנס לביקור באחד המבנים היפים ביותר בשכונה |13|. כבר בכניסה תקבל את פנינו חצר מטופחת עד מאוד, עמוסה בצמחייה עשירה. נחלוף על פני החצר, ניכנס למלון על מצע של מרצפות מאוירות, ונעלה במדרגות אל דלפק הקבלה. נסביר שהגענו על מנת להתרשם מהמקום ולספר את סיפורו, ונמשיך אל החצר האחורית ומרפסת הגג. בין העצים המצלים פזורות פינות ישיבה, מזרנים וכריות מונחים על הסלעים, וביניהם זורמים פלגי מים. מהחצר האחורית נעלה בסדרת מדרגות נוספת, ונגיע אל מרפסת הגג. המראה שנשקף מן המרפסת מרהיב ביופיו. כל שכונת עין כרם פרושה סביבנו, צריח כנסיית יוחנן נישא משמאל, ומאחוריו בתי שכונת קרית יובל. מימין בולטים בצלי הזהב של כנסיית גורני, ומתחתיהם מתחם כנסיית הביקור. הגבעות וההרים הירוקים מקיפים את בתי השכונה ואותנו, והופכים את המראה מיוחד עד מאוד. נשב תחת סוכת הגפנים, או על כיסא בר מול הנוף, ונספר מדוע נקרא המלון בשמו.

 
החצר היפהפייה מוקפת בעלי מלאכה.

סיפורנו מתחיל בשנת 1928, שנה מתוחה וקשה ביחסים שבין יהודים וערבים בארץ ישראל. בקיץ של אותה השנה, קיבל ג'באר פרנסיס מאביו סוסה לבנה ואצילה, והחל להסתובב עימה ברחובות ירושלים ובשווקיה. ג'באר היה ערבי נוצרי, בן למשפחת רחיל, משפחת קצבים עשירה מהכפר עין כרם, שעסקה באספקת בשר לצבא הבריטי. במהלך שיטוטיו בירושלים, פגש ג'באר את אלגרה היפה, יהודיה בת למשפחת בלו, משפחת קברנים אדוקה משכונת מחנה יהודה. עד מהרה התאהבו השניים זה בזו. ג'באר היה מגיע מדי יום ביומו, רכוב על סוסתו הלבנה, אוסף את אלגרה, ויוצא עימה לטייל ברחובות העיר ובסביבותיה. נחום בלו, אביה של אלגרה, גער בבתו וניסה למנוע ממנה להיפגש עם אהוב ליבה, אך לשווא. יום אחד, מבלי שהודיעו לאיש ומבלי להיפרד, נעלמו אלגרה וג'באר. כעבור חודשים אחדים, התגנבה השמועה לבית משפחת בלו במחנה יהודה, ולבית משפחת רחיל בעין כרם: אלגרה וג'באר נישאו בחשאי בבית לחם, וחיים שם יחד באושר. נחום בלו לא ידע את נפשו מרוב צער. הוא קרע את דש חולצתו, וישב שבעה על בתו הסוררת. בעיניו ובעיני משפחתו נחשבה אלגרה כמתה. גם בבית משפחת רחיל בעין כרם סערו הרוחות. "לא ניתן לו לשוב הבייתה עם יהודיה!", הכריז אביו של ג'באר בפני המשפחה כולה. החודשים חלפו, ואלגרה הבינה שאם ברצונה לחיות עם אהוב ליבה, עליה לעשות מעשה. היא החלה שוקדת על עיקרי האמונה הנוצרית, התפללה בכנסייה, ובתוך זמן קצר הוטבלה לנצרות. כעבור כשנה שבו אלגרה וג'באר לכפר עין כרם. הם התגוררו בבית אבן בן שתי קומות בלב הכפר, שזכה לכינוי "בית היהודיה". השנים חלפו ועברו, ובשנת 1945 נפטר נחום בלו, אביה של אלגרה. כל בני המשפחה, בנים, נכדים ונינים רבים, ישבו שבעה בבית הקטן במחנה יהודה. לפתע הופיעה בפתח הבית אישה בעלת חזות ערבייה, יחד עם שלושת ילדיה. שמעון בלו, אחד מניניו של נחום, מספר כי בחלל הבית החלו התלחשויות: "דודה אלגרה באה לשבת שבעה". בין הרחשים שמעו כולם את מילותיה של שרה, אימה של אלגרה ואשתו של נחום: "צאי מן הבית". אלגרה, שקיוותה לזכות במחילה, לא ידעה את נפשה מרוב צער. היא יצאה אל הרחוב, והתייפחה בבכי תמרורים זמן רב. כך שבה אלגרה אל הכפר ואל ג'באר בעלה, כשהיא אבלה וחפוית ראש. אלגרה וג'באר חיו בבית האבן שלהם עד שנת 1948, אז נכבש הכפר על ידי כוחות צה"ל, ותושביו הערבים נטשו אותו. סיפורם המרגש והטראגי של אלגרה וג'באר נחרט בזיכרונם של זקני מחנה יהודה ועין כרם גם יחד. כאשר נבנה המלון המפואר על שרידי "בית היהודיה", הוחלט לקרוא לו בשמה של אלגרה, גיבורת הסיפור.


תצפית נהדרת ממרפסת מלון אלגרה.

אחרי התצפית ממרפסת הגג, נרד חזרה אל המלון, וממנו נצא אל הרחוב. נפנה שמאלה, ונחזור באותה דרך בה הגענו, בעלייה מתונה, עד לעיקול החד שמאלה בדרך האחיות |12|. נמשיך עם הרחוב שמתעקל שמאלה, ונעלה במתינות אל מנזר "נוטרדם דה-ציון". נלך ברחוב צר, נעבור ליד בתים וחצרות מטופחות, ואחרי כ-5 דקות נגיע אל מגרש חנייה קטן, שבחזיתו חומת שיניות ושער ברזל ירוק. נצלצל בפעמון שלצד השער, ונבקש מהנזירה שתענה לנו להיכנס לביקור. מיד בכניסה נפנה שמאלה אל חדר הקבלה, על מנת לשלם תשלום סמלי עבור הכניסה. בהזדמנות זו כדאי לבקש רשות להיכנס אל מרפסת תצפית פרטית, שנמצאת מאחורי בית רטיסבון. לפני שנתחיל לשוטט במתחם המנזר היפהפה |14|, נשב על ספסל תחת העצים, ונספר את סיפורו של המקום.

לחץ/י להדרכת וידאו

משפחת רטיסבון הייתה משפחה יהודית אמידה, שהתגוררה בעיר שטרסבורג שבצרפת. בראשית המאה ה-19 נולדו למשפחה המכובדת שני בנים, תיאודור ואלפונס. הבנים התחנכו לאור הערכים היהודיים, אך כאשר בגרו החליטו להמיר את דתם בזה אחר זה, והפכו נוצרים קתולים אדוקים. האחים רטיסבון שאפו לקרב בין יהודים ונוצרים, והאמינו שהפיתרון למצוקות שחוו יהודים רבים, הוא להתנצר. לשם כך הקימו האחים שני מסדרי נזירים ונזירות. מסדר הנזירים נקרא "האבות של ציון", ואילו מסדר הנזירות – נוטרדם דה-ציון, "האחיות ציון". האח הצעיר, אלפונס, הגיע לארץ ישראל בשנת 1855. הוא הקים מנזר ובית יתומים בדרך הייסורים שבעיר העתיקה, ומנזר נוסף ששימש כבית ספר, באזור שכונת רחביה של ימינו. חמש שנים לאחר מכן, בחודש ינואר 1860, הגיע אלפונס רטיסבון אל הכפר עין כרם. הוא הביט על ההרים שמסביב, ובליבו נרקמה משאלה – להקים בית יתומים נוסף במקום הקדוש והיפה הזה. רטיסבון התגבר על מכשולים ותלאות שהציבו בדרכו ערביי עין כרם, ובתוך שנים ספורות עמד בכפר מנזר חדש, ובו בית יתומים. אל הבית הגיעו יתומות נוצריות שמשפחותיהן נטבחו באותן שנים בלבנון, ובהמשך יתומים רבים נוספים, בני שלושת הדתות. את המקום ניהלו ומנהלות עד עצם היום הזה, 13 נזירות. חמש מהן מקיימות את הקשר עם העולם שמחוץ למנזר, והשאר לבושות במדי המסדר ומתבודדות במקום. הנזירות מטפחות את מתחם המנזר, והופכות אותו למקום היפה והמיוחד ביותר בעין כרם. לא לחינם בחר אלפונס רטיסבון לבנות כאן את ביתו, ולחיות כאן את שארית חייו. כאשר נפטר מן העולם, ביקש רטיסבון להיקבר בגן המנזר, לצד הנזירות המשרתות את המסדר שהקים במו ידיו.


תצפית נהדרת מערבה על הרי יהודה הירוקים.

בהמשך הביקור במתחם, נגיע אל ביתו של רטיסבון ואל קברו. אך ראשית נלך בעקבות השילוט, אל הכנסייה של המנזר, כנסייה מקושתת פשוטה ולבנה, שאינה עמוסה בציורים כמו הכנסיות הקודמות בהן ביקרנו. מהכנסייה נחזור מעט באותו שביל, ונפנה ימינה על פי השילוט לבית ההארחה. נלך בשבילים יפים, בין עצים מצלים ובוסתני פרי, ובתוך רגעים ספורים נראה משמאל בית קטן. זהו ביתו של אלפונס רטיסבון. ניגש אל הבית, ונוכל להיכנס אליו ולהתרשם מכמה פריטים ומזכרות מחייו של רטיסבון. לאחר מכן נקיף את הבית מימין, ונרד בשבילים צרים בין עצי הפרי. מיד נפנה שוב ימינה, וניכנס אל השטח הפרטי שמצד שמאל, בדרכנו אל מרפסת התצפית. נחצה גינה קטנה, בה פורחים חצבים בסוף הקיץ, נעבור ליד הבית ונלך לעבר המרפסת שבעורפו. מולנו נפרש נוף נהדר: משכונת קרית מנחם שבצד שמאל, דרך מתחמי וצריחי הכנסיות בהן ביקרנו, ועד לערוץ נחל רחב ועמוס טראסות שנפתח לפנינו. ממש מתחתינו נמצא בית הקברות הקטן של המנזר, בו קבור רטיסבון, לצד עשרות נזירות ששירתו כאן לאורך השנים. אחרי התצפית נמשיך לשוטט במתחם רחב הידיים. נעבור בין עציצים פורחים, ובין בוסתנים של עצי רימון ושקד. בחלקו התחתון של המתחם, למרגלות בית ההארחה, ישנה נקודת תצפית יפה נוספת. מבעד לסורגי מתכת נוכל לראות את מאגר בית זית ומושב בית זית שלצידו, ואת הרי יהודה הנישאים מעל. זהו מקום מצוין לשבת למנוחה לקראת סיום הסיור. לאחר מכן נחזור אל שער הכניסה, נצא דרכו, ונפנה ימינה במורד רחוב האורן. נרד במתינות בין בתים ועצים, ובתוך כ-2 דקות נגיע לצומת |15|. מימין ישנה רחבת עפר, ממנה נשקפת תצפית יפה נוספת על ההרים שמסביב. במידה ולא נכנסתם למתחם המנזר, תוכלו ליהנות מתצפית יפה גם מכאן. לאחר מכן נחזור לרחוב האורן, נפנה בו ימינה ונמשיך לרדת. נהנה מהבתים עמוסי הצמחייה שמקיפים אותנו, ומן השקט והשלווה ששוררים כאן. אחרי 3-2 דקות נוספות, נראה משמאל כנסייה נוספת, זוהי כנסיית הביקור היוונית-אורתודוכסית של עין כרם |16|. הכנסייה הקטנה מלאה בריח חריף של קטורת, וסביבה חצר מקסימה שאפשר להיכנס אליה. לאחר מכן נמשיך ברחוב האורן, עד שנפגוש ברחוב דרך האחיות |17|, מול גן ילדים. נפנה ימינה עם רחוב האורן, ובתוך כ-2 דקות נוספות נתחבר לרחוב המעיין |3|. לפני שנסיים את המסלול, ניגש לקנח במקום מתוק ומיוחד במינו, בית הקפה וחנות השוקולד "עין כרם המתוקה". לשם כך נפנה שמאלה במעלה רחוב המעיין, נחצה את הכביש הראשי, ומיד נראה מימין את חנות השוקולד הקטנה. ב"עין כרם המתוקה" נוכל ליהנות משוקולד איכותי, משוקו חם ומגלידה ביתית נהדרת. על השוקולדים אחראית סימה, שוקולטרית מומחית ותושבת עין כרם, שפתחה את בית המלאכה, לצידו עברנו קודם לכן. אחרי בילוי ומנוחה בבית הקפה הקטן, או באחד מבתי הקפה האחרים שפזורים ברחוב, נסיים את הסיור, ונחזור אל מקום החנייה.

סיפור אישי – ההתרגשות שבכניסה לכנסיות בעין כרם:
מפי יונה עמית, דודתו של דוד

נולדתי בעיר האיטלקית פיומה שבחלקה הצפון-מזרחי של איטליה, בת שלישית למשפחת גלנדאור. בהיותי בת חמש בלבד, פלשו הנאצים לצפון איטליה, והגיעו עד לעירנו המרוחקת. עזבנו בבהלה את ביתנו האהוב, ונמלטנו על נפשנו. נדדנו בכרכרות לאזור בולוניה שבמרכז איטליה, שם התפצלה המשפחה, וכל כמה אנשים הסתתרו במקום אחר. אחותי ציפורה, בת דודתי אסתר ואני התחבאנו במנזר קטן בעיר לוגו. בליבי זכור המנזר בתור מקום שליו ובטוח, בו יכולנו לחיות סוף-סוף כמו כולם, בלי לברוח כל הזמן. הנזירות שחיו במקום חשבו שאנו ילדות נוצריות, והן דאגו לנו וגידלו אותנו. היחידה שידעה שאנו יהודיות הייתה אם המנזר, חסידת אומות העולם, ששמרה את הסוד בליבה והצילה את חיינו. כדי להסתיר את יהדותנו מפני שאר הנזירות, היינו צריכות להתנהג כנוצריות, להשתתף בתפילות בכנסייה ובטקסים שהתקיימו בה. עם הזמן הפכה הכנסייה הקטנטנה שבמנזר, לסוג של בית עבורי. בתום המלחמה התאחדה המשפחה, ויחד עלינו ארצה. במהלך השנים סיירתי יחד עם בני משפחתי בכנסיות ובמנזרים רבים בחו"ל ובארץ, ובעיקר בירושלים. בכל פעם שאנו מבקרים בכנסייה קתולית, במיוחד בכנסיות קטנות כמו זו שהייתה במנזר, עוברת עליי חוויה מטלטלת ומרגשת. בדרך כלל אני ממתינה שכל המבקרים ייצאו, וכשאני לבדי אני כורעת על ברכיי, משלבת ידיים, ונזכרת בימים הרגועים של ילדותי במנזר, בזמן שהעולם סביבי בער. אמנם אני אישה דתייה, מקיימת מצוות ומתפללת באופן קבוע, אך יש בי כמיהה תמידית לחוות את הרגע המרגש הזה של הכניסה לכנסייה. הכנסיות אליהן אני מתחברת יותר מכל, הן הכנסיות הקטנות בעין כרם. הן מזכירות לי את טוב ליבה של אם המנזר, ואת השלווה שעטפה את ילדותנו בין כתליו.


מידע שימושי:
כנסיית הביקור
טלפון: 02-6417291.
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 11:45-08:00 וגם 17:00-14:30. בקיץ פתוח עד השעה 18:00.
כניסה: ללא תשלום.

כנסיית יוחנן בהרים
טלפון: 02-6413639.
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 12:00-08:00 וגם 16:45-14:30. בקיץ פתוח עד השעה 17:45.
כניסה: ללא תשלום.

הסטודיו של רות חביליו
טלפון: 02-6417912, 052-3526995.
שעות פתיחה: בכל יום, במהלך שעות היום, בתיאום מראש.
כניסה: ללא תשלום.

בחפץ כפיה
טלפון: 054-2511128.
שעות פתיחה: בימים א-ו, במהלך שעות היום, בתיאום מראש.
כניסה: ללא תשלום.

מלון אלגרה
טלפון: 02-6500506/515.
שעות פתיחה: בכל יום, במהלך שעות היום, בתיאום מראש.
כניסה: ללא תשלום.

מנזר האחיות ציון
טלפון: 02-6415738.
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 17:00-09:00. בקיץ פתוח עד השעה 18:00.
כניסה: בתשלום סמלי.

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
למסלולים נוספים >