facebook
:
IMG_8452
blank
סיורה של אסתר סעד | טל' נייד: 054-4354656

אסתר מוליכה אותנו בין חצרות וסמטאות ברובע הנוצרי, ומראה לנו את הרב-גוניות הצבעונית שמרכיבה אותו.

סיור לילי – אל רחוב השער החדש וסביבתו, המוארים לקראת חג המולד:

חג המולד מתקיים מדי שנה, בימים 25-24 בחודש דצמבר. כשבוע-שבועיים לפני החג, מתקשטים רחובות הרובע הנוצרי בעצי אשוח מוארים, בפסלים ובובות של סנטה קלאוס ובמנורות צבעוניות.

קרא עוד

הרובע הנוצרי... רובע של הפתעות - בין חצרות, סמטאות וכנסיות מיוחדות ברובע הנוצרי

חזרה
סיורה של אסתר סעד | טל' נייד: 054-4354656. אסתר מוליכה אותנו בין חצרות וסמטאות ברובע הנוצרי, ומראה לנו את הרב-גוניות הצבעונית שמרכיבה אותו.

הרובע הנוצרי בירושליםהרובע הנוצרי הוא הרובע הרב-גוני ביותר מבין רובעי העיר העתיקה. אפשר למצוא בו חצרות יפהפיות, חנויות צבעוניות ועשרות כנסיות ומנזרים, השייכים לפלגים שונים בעולם הנוצרי. בסמטאות הרובע משוטטים נזירים פרנציסקניים לצד נזירות יווניות, אנשי דת אתיופים לצד תושבים ארמנים, וצליינים לצד תיירים סקרנים. עדות רבות בעולם הנוצרי מחזיקות מתחם משלהן ברובע הנוצרי בירושלים, מה שהופך אותו לאחד המקומות המעניינים בעולם. במהלך הסיור נתרחק מהלב התיירותי של הרובע הנוצרי, ונתוודע למתחמים היפים והמיוחדים, שאינם מוכרים בדרך כלל למטיילים. נבקר בכנסייה משיחית ובקתדרלה אירופאית, בכנסייה קתולית מפוארת ובכנסייה אתיופית צנועה, ולסיום ניכנס לכנסייה מזרחית צבעונית במיוחד. בדרכנו נפגוש אמני קרמיקה ארמנית וצלמים מוכשרים, נשוטט בסמטאות שלוות, וניכנס לחצרות שהזמן עומד בהן מלכת. לאורך הסיור נגלה את יופיו הנסתר של הרובע הנוצרי, הנחבא בתוך מתחמי הכנסיות ובנבכי חצרות המגורים. לתשומת לבכם: בפירוט המסלול מופיעים מספר עדכונים. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.


מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
הרובע הנוצרי... רובע של הפתעות - בין חצרות, סמטאות וכנסיות מיוחדות ברובע הנוצרי
arrow נקודת מוצא וסיום: רחבת הכניסה לשער יפו.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות ולזוגות.   arrow אורך הסיור: כ-2 קילומטר.   arrow משך הסיור: 4-3 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: בימים ב-שבת, משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהרים.   arrow עומס: לא עמוס בדרך כלל.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר ברחובות צרים, חלקם מוצלים וחלקם חשופים לשמש, והוא כולל עליות וירידות מתונות.   arrow ציוד מיוחד: לבוש צנוע, למי שמתכנן להיכנס לכנסיות.   arrow סיור לילי: יש, אל רחוב השער החדש וסביבתו, המוארים לקראת חג המולד.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
הרובע הנוצרי... רובע של הפתעות - בין חצרות, סמטאות וכנסיות מיוחדות ברובע הנוצרי

עיקרי העדכונים במסלול הסיור > 1. בית המלאכה של משפחת סנדרוני עבר מקום, ונמצא צמוד לחנות ברחוב השער החדש | 2. בסיור הלילי התווספו עוד מספר אפשרויות | 3. העלייה לתצפית ממרפסת הגג של מלון נוטרדם כרוכה בתשלום של 10 ש"ח לאדם. 

אתרים שמחייבים תיאום מראש > קבוצות צריכות לתאם את הביקור במרכז הארמני לקרמיקה של משפחת סנדוריני ובפוטו אליה. פרטים במידע השימושי. בסיור הלילי יש לתאם את הביקור בבית סנטה.

איפה חונים > מגיעים לרחוב יצחק קריב, ופונים ממנו אל חניון ממילא |1| או לחניון קרתא הסמוך אליו. ממקום החנייה עולים אל שדרות אלרוב-ממילא, פונים בהן ימינה וחוצים אותן עד סופן. עולים בגרם מדרגות, ומגיעים לרחבת שער יפו |2|, שם מתחיל סיורנו.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים ברכבת הקלה, ויורדים בתחנת העירייה ברחוב יפו. מהתחנה ממשיכים ללכת ברחוב יפו, חוצים את רחוב שלמה המלך ואת כיכר צה"ל, ויורדים בצמוד לחומת העיר העתיקה במשך מספר דקות, עד שמגיעים לרחבת הכניסה לשער יפו |2|.

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה: חניון ממילא, ירושלים.  לנקודת ההתחלה והסיום: שער יפו, ירושלים. 


בין כנסיית המשיח לקתדרלת האפיפיור
את סיורנו בין סמטאות הרובע הנוצרי, אנו מתחילים בשער יפו |2|. ניכנס אל העיר העתיקה, ונלך בכביש המרכזי. הרובע הנוצרי נמצא ברובו משמאלנו, אך אנו נתחיל את הסיור במתחם נוצרי ייחודי, שנמצא בשוליו. נלך ישר במשך דקה, נמשיך עם הכביש שמתעקל ימינה, נעלה במתינות, ובמהרה נראה מצד ימין את הכניסה למוזיאון מגדל דוד, ומולה כניסה לבית ההארחה "עמנואל" ולכנסיית המשיח |3|. נפנה שמאלה, ניכנס למתחם בית ההארחה, ונלך בעקבות הכביש הפנימי שמתעקל ימינה. במהרה נרגיש את השלווה והרוגע ששורים במקום. מימין נמצא בית הארחה קטן ובו בית קפה נעים, משמאל נמצאת כנסייה מיוחדת, ובהמשך מסתתרים גם מוזיאון קטנטן וגן יפהפה. את ביקורנו במתחם, נתחיל בכנסייה שמשמאל, שנקראת כנסיית המשיח. את פנינו יקבל היכל פשוט ויפה, המזכיר במראהו בית כנסת יותר מאשר כנסייה. על הקיר שמולנו מוצב לוח שנראה כמו ארון קודש, עליו חקוקות בעברית עשרת הדברות. את הויטראז'ים שמסביב מעטרים פסוקים בעברית, וברחבי ההיכל פזורים מוטיבים יהודיים כמו מנורה ומגני דוד. בשונה מכנסיות אחרות, לא נמצא כאן איורים של מרים ושל ישו, ונתקשה להבחין בצלבים ובמוטיבים נוצריים אחרים. רק כאשר מחפשים היטב, מוצאים צלבים נחבאים בין איורי הויטראז' הצבעוניים, ותפילות נוצריות שכתובות לצד עשרת הדברות. אם נסתכל על חלקו העליון של הויטראז' המרכזי, נראה עליו את השילוש הקדוש הנוצרי, בתרגום ליהודית. במקום "האב" נכתב שם ה' המפורש, הבן ישו מיוצג בשם המקראי עמנואל, ואילו רוח הקודש מכונה בשמה התנ"כי "רוח אלוהים". מדוע ביקשו אנשי כנסיית המשיח לדמות את בית התפילה שלהם לבית כנסת?


המזבח והאפסיס בכנסיית המשיח |3|.

בראשית המאה ה-19 קמה באנגליה 'החברה הלונדונית לקידום הנצרות בקרב היהודים' (CMJ). החברה שאפה לקיים דו-שיח בין הדתות סביב נושא האמונה, ומתוך כך לקרב את היהודים אל הנצרות. בתחילה פעלה החברה באירופה, ובשנת 1820 הגיעו אנשיה לירושלים ותרו אחר מקום שישמש להם מרכז. המקום המבוקש נמצא בין הרובע היהודי לרובע הנוצרי, אך לא בתוך אף אחד מהם, כדי למנוע חיכוכים מיותרים. כך קם בשנת 1849 במקום בו אנו נמצאים, המתחם הפרוטסטנטי הראשון בארץ ישראל ובמזרח התיכון. אנשי החברה הלונדונית ראו את רמת החיים הירודה של יהודי ירושלים, וביקשו לסייע להם, ולקרב אותם אל הנצרות במגוון דרכים. כך קמו לצד הכנסייה גם בית חולים קטן, סדנאות להכשרה לעבודת כפיים, בית ספר, אכסניה ומסעדה. הפרוטסטנטים קיוו שרמת הלימודים הגבוהה, תפתה את היהודים לשלוח את ילדיהם ללמוד מקצוע, ושהסטנדרט האירופאי יגרום להם להגיע לטיפולים בבית החולים. כאשר יגיעו יהודים למקום, חשבו אנשי החברה הלונדונית, חשוב ש'ירגישו בבית' גם בתוך הכנסייה, ולכן היא עוצבה באופן שמזכיר בית כנסת. בפועל, המוסדות הפרוטסטנטים הוחרמו על ידי הרבנים היהודים, ורק מעטים פנו אליהם והסתייעו בשירותיהם. אף על פי כן, המתחם צמח והתפתח, והיה המרכז הפרוטסטנטי החשוב ביותר בארץ ישראל במשך עשרות שנים.

ארגון CMJ מחזיק בבעלות על המתחם עד היום, ואילו הכנסייה משרתת קהילה יהודית-משיחית, שמתפללת בה. בשלב זה נצא מהכנסייה, נפנה שמאלה, נחצה חצר קטנה בה פזורים שולחנות, וניכנס אל מוזיאון צנוע. על הקירות מוצגות תמונות ישנות של המתחם הפרוטסטנטי וסביבתו, ומסביב מונחים דגמי עץ מעניינים של ירושלים בתקופת בית שני, של מתחם הר הבית, של כנסיית הקבר ושל המתחם בו אנו נמצאים. מרבית הדגמים נבנו במאה ה-19 על ידי הארכיטקט קונרד שיק, שנודע בכישרונו בעבודות עץ ובתכנון שכונות ובתים. לזכותו של שיק אפשר לזקוף את הקמת בית היתומות 'טליתא קומי', את תכנון שכונת מאה שערים היהודית, וכן מבנים נוספים ברחבי ירושלים. את הדגמים המוצגים כאן יצר קונרד שיק לבקשת גורמים שונים ולמטרות שונות. דגם כנסיית הקבר למשל, נבנה כדי להבהיר את תמונת המצב המורכבת בתוך הכנסייה, ולסמן את תחומי החזקה המדויקים של כל עדה במקום. משום כך צבע קונרד שיק את חלקי הכנסייה בצבעים שונים. אם תרצו, תוכלו לפנות למדריך שנמצא במקום, ולקבל הסבר מפורט על שאר הדגמים. לאחר מכן נצא מהמוזיאון, וננצל את המתחם השליו למנוחה קצרה. אפשר לשבת בבית הקפה שנמצא משמאלנו, או לקחת עימנו משקה קר וללכת לגינה קטנה שנמצאת כאן. כדי להגיע אל הגינה פונים ימינה ביציאה מהמוזיאון, נצמדים אל הקיר שמשמאל, ומיד עוברים בשער שחור קטן. את פנינו תקבל גינה מטופחת וקסומה, שהביקור בה מתאים לקבוצות קטנות בלבד. נוכל לשבת על הספסלים שמתחת לסוכת הגפנים, להתרשם מהבוסתן העשיר שמקיף אותנו, וליהנות מהשקט ומהשלווה ששוררים כאן. אחרי שננוח, נצא חזרה אל הרחוב, נפנה ימינה, ונשוב לכיוון שער יפו באותה דרך בה הגענו. נחזור עם הכביש שמתעקל שמאלה, ומעט לפני שער יפו נפנה ימינה לרחוב הפטריארכיה הלטינית |4|, ואיתו ניכנס אל תוככי הרובע הנוצרי. נעלה במתינות ברחוב הצר, ובתוך חצי דקה נראה מימין את מלון גלוריה. מבחוץ נראה המלון פשוט ביותר, אך מומלץ להיכנס פנימה, ולבקש להסתובב בלובי היפהפה. הלובי מעוצב בסגנון עתיק, קשתות עגולות מחפות עליו, וקירותיו עשויים אבן. נתרשם מהתקרות המאוירות ומהריהוט המלכותי, ונוכל להתענג על כוס קפה מהביל. אחרי שנתרשם מהמבנה המיוחד, נצא חזרה אל הרחוב, ונמשיך לעלות בו. בדרכנו נשים לב לסמלים המופיעים על משקופי המבנים. סמלים אלה מורכבים מהאותיות טאו (T) ופִּי (Φ), והם מכונים ביוונית טַאפּוׄס פִילִיקֵס (שומרי הקבר). למרות שאנו נמצאים ברחוב הפטריארכיה הלטינית, הסמלים מלמדים כי המבנים שלאורכו, נמצאים בבעלות הכנסייה היוונית-אורתודוכסית. בקצה הרחוב נראה לפנינו שער גדול |5|, המוביל אל הפטריארכיה הלטינית של ירושלים. זהו מקום מושבו של הפטריארך, הממונה מטעם האפיפיור על הקהילה הנוצרית-קתולית בישראל, בירדן, ברשות הפלסטינית ובקפריסין. גולת הכותרת של הפטריארכיה היא הקתדרלה הענקית שנמצאת במרכזה, אליה מועדות פנינו. ניכנס דרך השער, נחצה את רחבת החנייה, ונשים לב ללוחות ההקדשה, שנקבעו בקירות לכבוד האפיפיורים שביקרו לאורך השנים בארץ ישראל. לאחר מכן ניכנס אל המבנה המרכזי, ניגש לדלפק הקבלה, ונבקש בנימוס לבקר בקתדרלה. נפנה ימינה, נעבור במסדרון צר, וניכנס בדלת שמימין. מולנו יתגלה אולם ענק וגבוה, עמוס ציורים ופסלים, שיותיר אותנו פעורי פה. בזמן שנתרשם מיופיו של המקום, נספר עליו מעט.


הלובי המאויר במלון גלוריה.

מרכזה של הכנסייה הקתולית בעולם, נמצא במדינת הותיקן שברומא, בה גם יושב האפיפיור. נציגו של האפיפיור בארץ ישראל, מכונה 'הפטריארך הלטיני של ירושלים', ותפקידו הוא לשמור על האינטרסים של הכנסייה הקתולית בארץ הקודש. המינוי הראשון של פטריארך לטיני בארץ ישראל, היה בתקופה הצלבנית, במאות ה-13-12. אך כאשר גורשו הצלבנים מן הארץ, חדלה גם הפטריארכיה הלטינית מלהתקיים. כדי למלא את מקומה, נשלחו במאה ה-14 נזירי המסדר הפרנציסקני לירושלים, ועליהם הוטלה האחריות לשמור על האתרים הקדושים לנצרות בארץ ישראל. באמצע המאה ה-19, ניצלה הכנסייה הקתולית את חולשת השלטון העות'מאני, וחידשה את נציגותה בירושלים, אחרי יותר מ-550 שנים. ג'וספה וולרגה, הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים בעת החדשה, ביקש להביא לידי ביטוי את העושר והפאר של הכנסייה הקתולית, ולהציג אותו לראווה בירושלים. לשם כך נבנה האולם הענק, שרוצף בשיש וקושט בעשרות פסלים. אמני עץ איטלקים עמלו על גילוף תאי הוידוי ודוכן המטיף, וטובי הציירים מילאו את התקרה ואת הקירות באינספור איורים. בשנת 1872 חנך וולרגה את הקתדרלה הגדולה, אחת המרשימות שקיימות בישראל עד היום.

כדאי להסתובב באולם המרהיב, ולהתרשם מיצירות האמנות שמקיפות אותנו. ציורי הקיר והתקרה מתארים סיפורים מהברית החדשה ודמויות של קדושים נוצרים, ואילו חלונות הזכוכית המאוירים, מציגים אירועים מחייו של ישו. לצד כל אחד מהקירות ישנו מזבח פולחן עשוי עץ או שיש, וסביבו פסלים יפהפיים. הפסל המרשים ביותר נמצא סמוך לדלת ממנה נכנסנו, ובו יושב פטרוס הקדוש על כס המלכות, ומחזיק במפתחות למלכות השמים. זהו העתק מדויק של פסל זהה, שנמצא בכנסיית סן-פייטרו שבותיקן ברומא. מאמינים נוצרים נוהגים לשפשף את רגלו הימנית של פטרוס ולשאת תפילה, ולכן אפשר לראות שהיא שחוקה יותר משאר הפסל. ממש לפני שנסיים את הביקור, נשים לב למדרגות שיורדות אל קומת המרתף של הקתדרלה. הירידה מובילה אל קבריהם של מרבית הפטריארכים הלטינים של ירושלים מהמאה ה-19 ועד היום, ולכן אין אפשרות למבקרים להגיע אל המרתף. כעת נצא חזרה אל הרחוב, ונמשיך בסיור.

בין פאר לפשטות ברובע הנוצרי
ביציאה מהשער נפנה שמאלה, ונלך ברחוב הצר שמתפתל שמאלה, ימינה ושוב שמאלה. הרחוב משנה את שמו לפטרוס הקדוש, והופך בהמשך לסמטה צרה עוד יותר. בדרכנו נעבור ליד 'בית סנטה', בו ניתן לבקר במסגרת הסיור הלילי בתקופה שלקראת חג המולד. נלך שמאלה וימינה עם הסמטה המתפתלת, שמשנה את שמה שוב, ונקראת מכאן רחוב הבורסקאים. בקצה הסמטה נפנה בחדות ימינה אל רחוב ראשי יותר |6|, שנקרא רחוב האחים. כעבור כמה עשרות מטרים כדאי לחפש על הרצפה מכסה ביוב משונה, במרכזו טבועה כף יד. יצירת האמנות המיוחדת הזו היא פרי יצירתו ומעשה ידיו של האמן מיכה אולמן. הוא הטביע כאן את כף ידו השמאלית, ואילו את כף ידו הימנית הטביע על מכסה ביוב נוסף, שנמצא בכיכר ציון שבמרכז העיר. כך הביע אולמן את תקוותו, כי כמו שמערכת הביוב של העיר העתיקה והעיר החדשה נפגשות בנקודה כלשהי, כך ייפגשו גם הידיים, וילחצו זו את זו בברכת שלום. אחרי שנתרשם מהיצירה המעניינת, נמשיך ללכת, ונגיע למפגש עם רחוב השער החדש, שפונה שמאלה. בפינת הרחובות נמצאת חנות הקרמיקה של משפחת סנדוריני |7|. ניכנס אל החנות המקסימה, ונהנה ממראה המדפים העמוסים כלים מאוירים בשלל ציורים וצבעים: קומקומים, כוסות, קערות, פלטות הגשה, אריחים, פעמונים, צנצנות ואפילו סבוניות, כולם מעשה ידיהם של ג'ורג' ודורין סנדוריני. הזוג המקסים הקים את סדנת הקרמיקה שלהם בשנת 1983, ומאז הם מתפעלים ומנהלים אותה יחדיו. בדרך כלל אפשר למצוא את ג'ורג' או דורין יושבים ועובדים לצד שולחן במרכז החנות. כדאי לשוחח עימם, ולשמוע מהם על ייחודו של בית המלאכה המשפחתי.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

"את דרכנו בעולם הקרמיקה התחלנו בשנת 1983, אז מכרנו חפצי אמנות ארמנית של יוצרים ירושלמים", מספר ג'ורג' סנדוריני. "אבל מהר מאוד הבנו שיש לנו תשוקה להכין כלים בעצמנו. רצינו לצייר ולצבוע לבד, ובעיקר להביע את היצירתיות שפועמת בנו באמנות משלנו". כעבור שנה קיבלו ג'ורג' ודורין את ההחלטה האמיצה, ופתחו סטודיו לקרמיקה ארמנית. אך השינוי לא היה קל. את ענף הקרמיקה הארמנית מובילות עד היום משפחות בעלות ניסיון ומוניטין רב, שעוסקות בתחום כבר מאות שנים. "אנחנו נחשבים עד היום לחדשים בתחום", מספרת דורין, "ובהתחלה הייתי צריכה לדלג בין שתי עבודות כדי להתפרנס". אחרי מספר שנים קשות, שמו לב בני הזוג סנדוריני שהחיסרון שלהם היה בעצם יתרון. בזכות היותם חדשים בענף, הם לא היססו להוסיף לציוריהם מוטיבים שלא היו בשימוש בקרמיקה הארמנית, כמו שבעת המינים או איורים של ירושלים על גבי רימונים. גם הצבעים בהם השתמשו, כמו ירוק ואדום, לא היו נפוצים בדוגמאות ארמניות, והוסיפו עומק ליצירותיהם. אט-אט רכשו ג'ורג' ודורין קהל לקוחות נאמן, והעסק החל להניב פירות. "אני חושב שאנחנו מצליחים להביא משהו חדש ורענן לענף", מוסיף ג'ורג' בגאווה, "והיום אחרים משתמשים ביצירות שלהם במוטיבים שאנחנו הכנסנו". כדי שהעסק יצליח, דואגים בני הזוג לחלוקת עבודה ברורה ביניהם. "דורין עושה את העבודה היצירתית, ואני את העבודה השחורה", מסביר ג'ורג' בחיוך. דורין, שמגיעה מרקע אמנותי, אמונה על האיור והציור של הכלים התלת-מימדיים. כל כלי מצויר בעבודת יד, ולכן כל פריט שונה מרעהו. לעומתה, ג'ורג' מטפל באיור האריחים השטוחים בעזרת שבלונות, ואמון על ניהול העסק ותפעולו, ועל העבודה הפיזית במפעל. "יותר מהכל", מוסיפה דורין, "אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, נהנים לגעת בחומר, ושמחים לראות אנשים מתפעלים מהיצירה שלנו".


חנות הקרמיקה הצבעונית של משפחת סנדוריני |7|.

בתום הביקור המהנה בחנות הקרמיקה, נצא חזרה לרחוב האחים, נפנה שמאלה ונרד בו במתינות. כעבור דקה מתעקל הרחוב ימינה, ואנו נפנה שמאלה לרחוב קטן בשם סנט פרנציס |8|. נמשיך לרדת, נעבור תחת קשתות אבן, ומיד נראה משמאל את הכניסה למנזר סן סלבדור. זהו המנזר הפרנציסקני הגדול בישראל. ברחבי המתחם מתגוררים 70 נזירים, בהם גם צעירים בגילאי אוניברסיטה וגם מבוגרים שחיים בבית אבות קטן. ניגש אל דלפק הקבלה, ונבקש לבקר בכנסייה המפוארת שפתוחה למבקרים. לאחר שנקבל רשות, נעלה במדרגות שמול הדלפק, נפתח את דלת העץ הגדולה, ונעמוד משתאים מול המראה שנגלה לעינינו. לפנינו היכל ענק באורך של כ-30 מטר ובגובה של כ-12 מטר, גדול אפילו יותר מהקתדרלה הלטינית בה ביקרנו. ההיכל בנוי בצורת בזיליקה, ומחולק לאולם מרכזי ולשני מסדרונות מקבילים, המכונים סיטראות. עמודי אבן וקשתות מאסיביות מפרידים בין האולם והסיטראות, ותומכים תקרה מאוירת יפהפייה, המשווה למקום אווירה מלכותית. כדאי לשוטט ברחבי הכנסייה, ולהתרשם מאגני השיש המיועדים למים קדושים, מהציורים המרשימים שתלויים מעל המזבחות, ומתאי הוידוי המגולפים מעץ. אך הדבר הבולט ביותר בכנסייה, הוא פסל בגודל אמיתי שניצב מול הכניסה, ובו מתואר ישו תלוי על צלב, כשמאחוריו עוגב ענק. הפסל נראה כה אמיתי, והוא גורם למאמינים נוצריים לחוש הזדהות עם סבלו של ישו. נשב על אחד הספסלים בכנסייה, ונספר את סיפורו של המסדר הפרנציסקני.


הכנסייה הפרנציסקנית הענקית מרשימה ביופייה.

פרנציסקוס הקדוש היה נזיר איטלקי שהתגורר בעיר אסיזי שבמרכז איטליה. הוא בחר בחיי סגפנות, ובשל כך נושל מהירושה על ידי אביו, ואומץ על ידי הבישוף המקומי. בשנת 1209, כשהוא בן 27 בלבד, ייסד פרנציסקוס מסדר קטן בשם "האחים הקטנים", שדגל בחיי דלות ובאורח חיים צנוע. הנזירים חויבו ללכת יחפים, ונאסר עליהם להיות בעלי רכוש. המסדר הלך וגדל בהדרגה, ואף שלח בשנת 1217 נציגות מטעמו לארץ ישראל. פרנציסקוס ראה ברכה בעמלו, והמשיך לשמש דוגמא אישית לחסידיו. הוא הקפיד על ימי צום תכופים, ולבש את אותה גלימה במשך שנים, דבר שגרם לו לחלות לעיתים תכופות. עד היום לובשים הנזירים הפרנציסקניים באופן מסורתי גלימות חומות פשוטות, ולמתניהם חבל לבן המשמש כחגורה. הפרנציסקנים מספרים, שכשנתיים לפני מותו חווה פרנציסקוס התגלות אלוהית כה חזקה, בעקבותיה התגלו בגופו פצעי ה"סטיגמטה". אלו פצעים דומים לפצעיו של ישו הצלוב - פצעי מסמרים בכפות הידיים והרגליים, ופצע מדמם בבטנו. אמונה זו העלתה את קרנו של פרנציסקוס בעיני המאמינים הנוצריים, וחיזקה את מעמדו של המסדר שהקים. הפרנציסקנים משמרים את האמונה הזו בסמל הצלב הייחודי שלהם, בו תוכלו להבחין ברחבי הכנסייה. הצלב הפרנציסקני מורכב מצלב מרכזי, וסביבו 4 צלבים קטנים, המסמלים את פצעי הסטיגמטה. אחרי מותו של פרנציסקוס, המשיך המסדר לגדול ולצבור כוח, והיה לאחד המסדרים החשובים בעולם הקתולי. ראשי המסדר ראו בשליחות לארץ הקודש משימה חשובה ביותר. בתקופת הממלוכים גורשו הפרנציסקנים לקפריסין, אך גם אז המשיכו לחפש את הדרך לחזור לארץ ישראל. ההזדמנות הגיעה בשנת 1333, אז קיבלו חברי המסדר לידיהם את חדר הסעודה האחרונה בהר ציון, ואת הזכות לערוך תפילות בקברו הקדוש של ישו. תשע שנים מאוחר יותר, קיבלו הפרנציסקנים באופן רשמי את תפקיד השמירה על המקומות הקדושים בארץ הקודש, וזכו בתואר "קוסטודיה טרה סנטה" (משמורת ארץ הקודש). מאז ועד היום, שומר המסדר באדיקות על המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל. הפרנציסקנים רוכשים מבנים ואדמות, מקימים מנזרים, ומחזיקים בבעלותם כ-50 אתרים נוצריים ברחבי המזרח התיכון, רובם בישראל. כך הפך המסדר הקטן מאיטליה, למסדר הקתולי החשוב ביותר בישראל.

אחרי הביקור בכנסייה המפוארת, נצא חזרה אל רחוב סנט פרנציס. כמו בכנסיות הקודמות, גם כאן נרגיש את הפער בין העושר והפאר של הכנסייה לפשטות של הרחוב, ובין האווירה השלווה ששוררת בפנים, לבין המולת היום-יום שקיימת בחוץ. נפנה שמאלה, נמשיך לרדת ברחוב, ונשים לב לצלבים הפרנציסקנים שמעטרים את הקשתות ואת משקופי הדלתות. בתוך דקה או שתיים של ירידה, נראה משמאל דלת עץ רחבה שמובילה לחצר מגורים, ומשולטת במספר 9. לצד הדלת ישנם שעוני מים רבים, דבר המעיד שבחצר זו מתגוררים תושבים רבים. מרבית התושבים המתגוררים כאן הם ערבים-נוצרים, חלקם שייכים לזרם הקתולי ואחרים לזרם האורתודוכסי בנצרות. משום כך מופיעים לצד משקופי הבתים ברחבי הרובע הנוצרי, סמלים נוצריים רבים ושונים. בכניסה לחצר נשים לב לפשפש שקבוע בדלת העץ הגדולה, דרכו אפשר להיכנס ולצאת, מבלי לפתוח את כל הדלת. בחצר אפשר לראות בור מים עתיק עם גלגלת לשאיבת מים, ולצידו פעמון וכנסייה קטנה, המשמשת את התושבים בטקסים ובחגים. בעומק החצר ישנן סמטאות מפותלות שמחברות בין חצרות קטנות, וסביבן סוכות גפנים, עצי לימון ובתי מגורים פשוטים. כדי לא להפריע את מנוחת התושבים, נוותר על הביקור בחצר זו, וניכנס לחצר אחרת, בהמשך הסיור.

נזירים אתיופים, צלמים ארמנים וכנסייה צבעונית
נמשיך ללכת במורד הרחוב, ובהזדמנות הראשונה נפנה שמאלה לרחוב השליחים |9|. בדקות הקרובות נלך בסמטאות צרות, במטרה לחוש את הוויית החיים של הרובע הנוצרי. במזלג הראשון נבחר בפנייה הימנית, נתקדם בסמטה הצרה והמתפתלת, ובמהרה נגיע למזלג נוסף |10|. רחוב השליחים פונה ימינה, אך לפני שנמשיך ללכת בו, נציץ אל הכיכר הקטנה שמשמאל. במרכז הכיכר ניצב פסל של מרים לבושה גלימה לבנה. בשעות הבוקר הכיכר שקטה ושלווה, ואילו בשעות אחר הצהרים משחקים בה הילדים שמתגוררים מסביב. מכאן נמשיך ללכת ברחוב השליחים, ונשים לב לצלבים ולסמלים השונים שמעטרים את הדלתות והמשקופים. בדרכנו נפגוש בנשים מבוגרות שיושבות בפתחי הבתים ומשוחחות, בנערים צעירים שנושאים מגשי בייגלה טריים על ראשם, ואולי גם בנזירים ובנזירות. בזמן ההליכה נטה את אוזנינו, ונאזין לצלצולי הפעמונים שנשמעים היטב ממגדל מנזר סן סלבדור. לפי מספר הצלצולים נוכל לדעת את השעה המדויקת: בשעה עגולה נשמעים מספר צלצולים מסוג אחד, ובכל רבע שעה מצטרפים מספר שונה של צלצולים, שנשמעים מעט אחרת מסדרת הצלצולים הראשונה. בשעה 11:15 יישמע אחרי סדרת הצלצולים הרגילה, צלצול אחד נוסף, בשעה 11:30 שניים, ובשעה 11:45 שלושה, וחוזר חלילה. נחלוף על פני רחובות צדדיים וסמטאות קטנות, נעבור תחת קשתות יפות, ולאחר 5-4 דקות של הליכה, נגיע למפגש עם רחוב המנזר האתיופי |11|. נפנה ימינה, ובתוך חצי דקה ניכנס אל המנזר האתיופי שנמצא משמאל |12|. את פנינו תקבל חצר קטנה ומוצלת, מוקפת מבנים מכל עבריה. מתחם זה הוא המרכז הניהולי של הפטריארכיה האתיופית בישראל, ובו גר הארכיבישוף האתיופי המקומי. הנזירים האתיופים שעובדים כאן, לבושים גלימות חומות או לבנות, והם מסבירי פנים. כדאי במיוחד לחפש את ג'ימי, ותיק העובדים במתחם, שישמח לספר לכם על המקום, ולפתוח עבורכם את הכנסייה שנמצאת בחזית החצר. נחלוץ נעליים כמנהג המקום, וניכנס פנימה. בשונה מאולמות הענק בהם ביקרנו עד כה, הכנסייה האתיופית שוכנת במבנה קטנטן וצנוע, ומורגשת בה אווירה מקומית אותנטית. נשב בכנסייה, ונספר על הקשר בין הנצרות האתיופית לארץ ישראל.


ג׳ימי משקיף על הנוף מגג המנזר האתיופי.

על פי המסורת האתיופית, יש קשר עתיק יומין בין העם האתיופי לארץ ישראל. ראשיתו של קשר זה במערכת היחסים שנרקמה בין מלכת שבא והמלך שלמה. המלכה שביקרה את שלמה בירושלים, נכנסה ממנו להיריון, ובנם המשותף מנליק היה אבי השושלת הקיסרית של אתיופיה. מאות שנים מאוחר יותר, הוטבל האתיופי הראשון לנצרות גם כן בארץ ישראל. היה זה בדרך שבין ירושלים לעזה, שם נפגש במקרה סריס אתיופי בשם אינדק עם פיליפוס, אחד משליחיו של ישו: "ויקם וילך והנה איש כושי סריס ושליט לקנדק מלכת כוש... ויפתח פיליפוס את פיו ויחל מן הכתוב הזה ויבשר אותו את ישוע. ויהי בעברם בדרך ויבאו אל מקום מים... וירדו שניהם אל תוך המים פיליפוס והסריס ויטבל אותו..." (מעשי השליחים ח', 38-27). האיור שמופיע בצד שמאל של הכנסייה, מתאר את האירוע המכונן הזה. הטבלתו של אינדק הייתה הצעד הראשון, בדרך להתנצרות הממלכה כולה. מאות שנים מאוחר יותר, קיבל המלך האתיופי אזאנה את הנצרות בעצמו, ובעקבותיו אימצה הממלכה האתיופית כולה את הדת החדשה. כך הפכה אתיופיה בשנת 333, לאחת הממלכות הנוצריות הראשונות בעולם. הנוצרים האתיופים התפזרו ברחבי העולם, הקימו כנסיות ומנזרים, והגיעו כמובן גם לארץ ישראל. כבר בתקופה הביזנטית, בין המאות ה-7-4 לספירה, חיו נזירים אתיופים בירושלים, והחזיקו נכסים בכנסיית הקבר ובכנסיית המולד בבית לחם. לאורך השנים, בייחוד בתקופה העות'מאנית, נושלו האתיופים ממרבית האתרים הקדושים בירושלים, אך מעולם לא ויתרו על אחיזתם בעיר. בסוף המאה ה-19, כאשר נחלשה האימפריה העות'מאנית, ניצלה הממלכה האתיופית את המצב, והחלה לרכוש קרקעות ולהקים מבנים לשימוש הקהילה. כך קמה הכנסייה האתיופית סמוך לרחוב הנביאים, וכך נוסד גם המקום בו אנו נמצאים. על פי הכיתוב המופיע על משקוף הכנסייה, נקנה המקום בשנת 1890, שנה אחרי עלייתו לשלטון של הקיסר האתיופי מנליק השני. אשתו של הקיסר, הקיסרית טאיתו, סייעה רבות לקהילה האתיופית בירושלים, ודמותה מופיעה על כמה מבנים שהקימה מחוץ לחומות העיר העתיקה. טאיתו הייתה אחראית ככל הנראה גם לרכישת המתחם הזה, שנועד לשמש בתור המרכז המנהלי של הקהילה. בלב המתחם נבנתה הכנסייה הקטנה בה אנו נמצאים, המעוצבת בסגנון אתיופי מסורתי. רצפת הכנסייה מכוסה שטיח, ותקרתה מלאה ציורי קיר צבעוניים במיוחד, המציגים דמויות וסיפורים מן הברית החדשה. החלק המכוסה מאחורי פרגוד מכונה "קודס אל-קודסים", והכניסה אליו מותרת רק לכומר, ורק במהלך טקסים דתיים. הדבר מזכיר את "קודש הקודשים" היהודי, שהיה ליבו של בית המקדש. על הדוכן שמימינו מונח ספר עתיק כרוך בעור, ובו ציורים וטקסטים מהתנ"ך ומהברית חדשה. מומלץ לבקש מג'ימי להראות לכם את הספר בן 400 השנים, שכתוב בשפת הגעז, שפת הקודש האתיופית.

אחרי הביקור המעניין בכנסייה, נבקש לעלות לגג המתחם, ממנו נשקפת תצפית נהדרת (העלייה כרוכה בתשלום סמלי). ממזרח מתרומם רכס הר הזיתים, ולפניו בולטים כיפת הסלע שבמרכז הר הבית, והרובע המוסלמי שלפניה. מהעבר השני נשקיף על הרובע הנוצרי בו אנו מטיילים, שקו הרקיע שלו מלא צריחים וכיפות של כנסיות. נזהה משמאל את הכיפות האפורות של כנסיית הקבר, ואת הצריח המשולש הבולט של מנזר סן סלבדור, ממנו הגענו. מכאן אפשר לראות שהרובע הנוצרי בנוי על צלע ההר, ולהבין כמה ירדנו מתחילת הסיור ועד כה. בתום התצפית נרד חזרה אל הכניסה, נודה לג'ימי על הביקור וההדרכה, ונצא אל הרחוב. נפנה שמאלה, ומיד נראה מימין מאפיית בייגלה קטנה שפתוחה בכל יום עד השעה 12:00. כדאי להיכנס אל המאפייה, וליהנות מבייגלה טרי, ומביצי 'חמינדוס' שנאפות בתנור בשעות הלילה. לאחר מכן נמשיך ללכת במורד הרחוב, ובתוך דקה נגיע לצומת T |13|. נפנה ימינה, ונעלה במתינות ברחוב אל-חנקה, רחוב מסחרי שמלא חנויות ומסעדות. אחת המסעדות המפורסמות והטובות ברחוב, היא חומוסיית 'לינה', אליה נגיע בתוך דקות ספורות. ממש לפני 'לינה', בצד שמאל של הרחוב, ישנה כניסה לחצר מגורים גדולה נוספת, המשולטת במספר 44. מומלץ להיכנס דרך פשפש בדלת הגדולה, ולהגיע לחצר רחבה שבמרכזה בור מים |14|. בשונה מהחצר הקודמת, לכאן אפשר להיכנס, בתנאי שלא מפריעים לחיי התושבים. נסתובב בסמטאות שמקיפות את החצר, נעבור בין הבתים, ונתרשם מאופי החיים הפשוט של התושבים, ומהאווירה השלווה ששוררת כאן. מרבית המשקופים צבועים בצבע כחול עז, וגורמים לנו להרגיש כאילו אנו משוטטים בכפר יווני אותנטי. אחרי הביקור בחצר נשוב אל הרחוב, נפנה שמאלה ונמשיך לעלות. בדרכנו נחפש את בית מספר 20, בו שוכן סופרמרקט נסראווי, חנות המכולת הגדולה באזור. מכיוון שהכניסה לרובע הנוצרי אינה נגישה לכלי רכב, עורכים תושבי הרובע את קניותיהם בחנות הזו. כך הפכה המכולת למקום מפגש צבעוני ומיוחד ביותר, בין האוכלוסיות השונות שמתגוררות באזור. בין המדפים נפגוש נשים ערביות-נוצריות, לצד נזירים ונזירות מזרמים שונים, הלבושים תלבושות מסורתיות. כדאי להמתין במכולת זמן מה, לשוחח עם ג'ורג' בעל המקום, וליהנות מהאווירה המקומית. לאחר מכן נעלה עוד חצי דקה ברחוב אל-חנקה, וניכנס אל חנות הצילום המיוחדת ביותר בירושלים, "ELIA PHOTO-SERVICE" שמה. החנות מלאה אלפי צילומים בשחור-לבן, ושורה בה אווירה נוסטלגית. את פנינו יקבלו ג'ורג' ואלי קהואג'יאן, אב ובנו, שישמחו לספר את סיפורה המרגש של משפחתם ושל החנות.

"סבא אליה נולד ככל הנראה בשנת 1910, בן למשפחה ארמנית שחיה באזור אורפה שבמזרח תורכיה", מספר אלי, הקרוי על שם סבו. "בגיל חמש הוא הלך עם אמא שלו בצעדת מוות, יחד עם מאות אלפי אזרחים ארמנים שהובלו על ידי התורכים לאזורים מדבריים בדרום תורכיה. אימו ביקשה להציל אותו, ומסרה אותו לאדם כורדי, שמכר אותו לעבדות תמורת שני מטבעות זהב". בהתחלה עבד אליה אצל נפח אחד, אך מאוחר יותר הוא נזרק לרחוב וחי כמקבץ נדבות. רק בסוף המלחמה, כשהיה בן עשר בערך, חולץ אליה על ידי ארגון סיוע אמריקני, שהביא עשרות אלפי יתומים מתורכיה למזרח התיכון. "הוא הגיע לבית יתומים בנצרת, ולא ידע אפילו מה שם המשפחה שלו", ממשיך לספר אלי. "הוא רק זכר שבחנות של המשפחה מכרו קפה, ולכן קיבל את שם המשפחה קהואג'יאן, שם המשפחה שלנו עד היום". בבית היתומים עבד אליה כסבל של אחד המורים, ששימש גם כצלם. היכולת להפוך את הנוף לתמונה, סקרנה את אליה עד מאוד, והוא החל להתעניין בתחום והתאהב בו. כמה שנים מאוחר יותר נדד אליה קהואג'יאן לירושלים, התגורר במועדון נוער ברובע הארמני, והתחיל לעבוד בחנות הצילום של האחים חנניה, סמוך לכיכר צה"ל של ימינו. כשהאחים ביקשו לסגור את החנות ולעבור לגור בחו"ל, לקח אליה הלוואה גדולה, רכש מהם את החנות, ופתח חנות צילום משלו, ELIA PHOTO-SERVICE שמה. "זה היה כרטיס הביקור שלו", מציג לנו אלי צילום מוגדל של הכרטיס, ומספר בגאווה: "כישרון הצילום של סבא, יחד עם הסקרנות שלו, הפכו את הצילומים שלו למבוקשים ביותר, אפילו בקרב השלטונות הבריטים". עם פרוץ מלחמת העצמאות, פנה קצין בריטי לאליה קהואג'יאן, והמליץ לו לפנות את החנות. בחוכמתו הקשיב אליה לקצין, העביר את כל הנגטיבים למחסן ברובע הארמני, וסגר את החנות. יומיים אחר כך שרפו ערביי העיר העתיקה את כל החנויות בשכונת ממילא ובסביבתה, ביניהן חנות הצילום הריקה. "סבא לא התייאש, פתח את החנות הקטנה כאן ברובע הנוצרי, והמשיך לצלם כל ימי חייו", ממשיך אלי את סיפורו. "אבל כל הנגטיבים נותרו בארגזים. רק בשנת 1987, כשעשינו סדר במחסן, גילינו את הארגזים החתומים, והבנו איזה אוצר יש לנו בידיים". משפחת קהואג'יאן החלה להציג את התצלומים הישנים בתערוכות, ואלה זכו להצלחה מסחררת. "אנשים צמאים לתמונות היסטוריות", מסביר אלי, "משום שהן מציגות את המציאות המוכרת באור שונה, מעניין ומסקרן". אוסף התמונות כולל תצלומים של ארץ ישראל בכלל, ושל ירושלים בפרט, משנת 1858 ואילך. אפשר למצוא בו תמונות של הכותל המערבי שהיה אז רק רחבה קטנה בה התפללו גברים ונשים יחד, לצד תצלומים של דמויות וסצינות מהווי החיים הירושלמי, כמו מוכר חלב שרוכב על חמור בסמטאות העיר העתיקה, ערבים נושאים כדי מים ברחבת הר הבית, ותושבים שאוכלים חומוס באמצע הרחוב. החנות הקטנה משמשת כמוזיאון של תמונות בשחור-לבן, המודפסות באיכות גבוהה, ומציגות את יופיין של ירושלים ושל ארץ ישראל ב-150 השנים האחרונות. אליה קהואנג'יאן נפטר בשנת 1999, ומאז מנהלים את החנות בנו ונכדו. על הקיר שמשמאל, מוצגת תמונה משפחתית מרגשת של שלושת דורות הצלמים: סבא אליה, בנו ג'ורג', ונכדו ראובן. "אני נעדר מהצילום", מספר אלי, "משום שאני מקפיד לעמוד תמיד מאחורי המצלמה, ולא מולה".

לחץ/י כאן להדרכת וידאו


שלושה דורות של צלמים במשפחת קהואג'יאן (באדיבות פוטו אליה).

כדאי לבלות זמן מה בחנות הצילום, להתרשם מהתמונות המוצגות, ולדפדף באלבום "ירושלים מנקודת מבטו של אבי", שמוצע למכירה. לאחר מכן נצא אל הרחוב, נפנה שמאלה ונמשיך בסיור. בדרכנו נעבור בכניסה למסגד אל-חָנַקֶה, מדרסה מוסלמית שהוקמה במאה ה-12, ושוכנת בלב הרובע הנוצרי עד היום. מעט לאחר מכן נגיע לצומת רחובות |15|, ונפנה בו שמאלה לרחוב הנוצרים. נלך בין חנויות ברחוב המסחרי, וכעבור דקה נפנה ימינה לרחוב הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית |16|. נעלה ברחוב הצר, נעבור ליד הכניסה המטופחת לפטריארכיה, אך לא ניכנס אליה משום שהיא סגורה למבקרים. בקצה הרחוב נפנה שמאלה לרחוב דימיטריוס |17| המתעקל בהמשך ימינה ושמאלה, ונעבור בין בית ספר מקומי למרכז פדגוגי של משרד החינוך. קצת אחריהם נראה את הפטריארכיה היוונית-קתולית שנמצאת בקצה הרחוב |18|. אחרי שביקרנו בכנסייה פרוטסטנטית, בשתי כנסיות קתוליות ובכנסייה אתיופית, הגיעה העת לבקר בכנסייה השייכת ליוונים הקתולים. ניכנס אל המבנה, נפנה לדלפק הקבלה ונבקש לבקר בכנסייה. אחרי שנקבל רשות נחלוף על פני הדלפק, נפנה ימינה במורד המדרגות, וניכנס אל הכנסייה שמשמאל. האולם הריבועי מפואר פחות מהכנסיות הקתוליות, אך צבעוניותו משווה לו מראה מיוחד. נשוטט ברחבי הכנסייה, ונתרשם מציורי הציר הממלאים את הקירות ואת התקרה. כדאי במיוחד לעמוד תחת הכיפה בה מוצג ישו כשופט באחרית הימים, וסביבו שליחיו, כותבי ספרי הבשורה, מלכים ונביאים. הדבר הבולט ביותר בכנסייה, הוא הקיר המוזהב שמולנו, המכונה איקונוסטזיס, על שם ציורי הקדושים (איקונות) שמעטרים אותו.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו


מראות צבעוניים בכנסייה היוונית־ קתולית |18|.

בדומה לקודס אל-קודסים שראינו בכנסייה האתיופית, נועד הקיר להפריד בין אולם הכנסייה ובין החלק המקודש בו נעשית עבודת הכהנים. בכנסיות הראשונות בהן ביקרנו, שהיו פרוטסטנטיות או קתוליות, לא היה קיר שכזה, ועבודת הכהנים בהן נעשית לעיני הקהל. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין כנסיות בעלות אופי מזרחי (יווני-אורתודוכסי), לבין כנסיות בעלות אופי מערבי (קתולי). הכנסייה בה אנו נמצאים, שייכת לקהילה מעניינת, שהייתה במקור חלק מהכנסייה המזרחית. חבריה הערבים של הקהילה חשו מופלים, שכן הם קיבלו תקציבים פחותים מן היוונים, ולא היו יכולים להיבחר לתפקידים בכירים. במאה ה-18 בחרו חלק מהערבים להתפלג מהכנסייה המזרחית, להקים כנסייה משלהם, ולהכיר בסמכות הדתית של האפיפיור. למרות זאת, מבנה הכנסייה שלהם נותר מזרחי באופיו.

העדה היוונית-קתולית היא כיום העדה הנוצרית הגדולה בישראל, וכנסייה זו משמשת כמושב הבישוף היווני-קתולי של ירושלים. אחרי שנסיים להתרשם מהכנסייה, נצא אל הרחוב, נפנה בו שמאלה ונרד במתינות. בתוך כ-2 דקות נגיע לרחבה הסמוכה לשער יפו. נפנה ימינה, נצא דרך השער |2|, ונסיים את הסיור. מכאן יחזור כל אחד אל מקום החנייה של מכוניתו.

סיור לילי – אל רחוב השער החדש וסביבתו, המוארים לקראת חג המולד:
חג המולד מתקיים מדי שנה, בימים 25-24 בחודש דצמבר. כשבוע-שבועיים לפני החג, מתקשטים רחובות הרובע הנוצרי בעצי אשוח מוארים, בפסלים ובובות של סנטה קלאוס ובמנורות צבעוניות. האזור שמואר בצורה הססגונית ביותר, הוא רחוב השער החדש, לצידו אנו עוברים במהלך הסיור. כדי ליהנות מהקישוטים ומהאווירה הצבעונית, כדאי להגיע לשער החדש שבחומת העיר העתיקה. הדרך הנוחה ביותר היא לחנות את המכונית בחניון כיכר ספרא הסמוך, או להגיע ברכבת הקלה אל תחנת העירייה ברחוב יפו, ומשם להתקדם כ-5 דקות הליכה אל השער החדש. ניכנס דרך השער אל הרחוב, ונהנה ממראה שלל המנורות שתלויות מעליו, ומעץ אשוח ענק שעשוי כולו ממנורות צבעוניות. המנורות יוצרות דמויות ומתארות אירועים במסורת הנוצרית של חג המולד, כמו האיילים המרכיבים את סנטה קלאוס במזחלתם. אם תגיעו בשעות הערב, לפני שהחנויות נסגרות, תוכלו לראות שגם הן מתקשטות לכבוד החג, ומציגות בובות יפות ואביזרים שנמכרים לקראת החג. אחרי שנסיים להתרשם מן הרחוב, נפנה בקצהו ימינה אל רחוב האחים, על פי השילוט באנגלית ל'בית סנטה'. הליכה של כ-2 דקות ברחוב המפותל תוביל אותנו אל ביתו של עיסא קסיסיה, שחקן כדורסל מבטיח בעבר וסנטה קלאוס ירושלמי אותנטי בהווה. באחד מחדרי הבית אפשר ליהנות מאווירת חג ייחודית - מוסיקה חגיגית, בובות ושלל פרטים הקשורים בחג המולד, מזחלת שלג, וגולת הכותרת - תמונות של סנטה רכוב על גמל, בהתאם לאופי המקומי. לתשומת לבכם: יש לבדוק את ימי ושעות הפתיחה, ומומלץ לתאם את הביקור מראש. לאחר הביקור המיוחד נחזור לרחוב השער החדש, נצא דרך השער, נחצה את הכביש ונפנה ימינה. נרד כ-2 דקות, ונפנה שמאלה אל מתחם נוטרדם דה-ג'רוזלם. המלון המפואר מואר בצורה היפה ביותר בירושלים, וכדאי להסתובב בחצר שלו וליהנות ממראה העצים המוארים והאיילים שעשויים ממנורות צבעוניות. מומלץ להיכנס אל המלון, לשוטט בתוכו ולשים לב לפסלים ולבובות שמעטרים כל פינה בו. כדאי גם לעלות למרפסת הגג שבקומה העליונה, וליהנות מהנוף הנפלא שנשקף מכאן לעבר העיר העתיקה וצפון ירושלים (הכניסה בתשלום שנעשה בלובי של המלון). בתום הביקור במלון נוטרדם נסיים את הסיור הלילי, ונחזור אל המכונית.


רחוב השער החדש מואר בצורה יפהפייה

מידע שימושי:

כנסיית המשיח
טלפון: 02-6277727.
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 17:00-08:00. בית הקפה פתוח בין השעות 19:00-09:00. בימים שבת וראשון בית הקפה נסגר בשעה 16:00.
כניסה: ללא תשלום.

מלון גלוריה
טלפון: 02-6282431.
שעות פתיחה: בכל יום, בשעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום.

הפטריארכיה הלטינית
טלפון: 02-6282323.
שעות פתיחה: בימים ב-ו, בין השעות 14:00-08:00.
כניסה: ללא תשלום.

המרכז הארמני לקרמיקה של משפחת סנדוריני
טלפון: 02-6263744.
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 19:00-09:30.
כניסה: ללא תשלום.

מנזר סן סלבדור
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 17:00-08:00. בימי שבת בבוקר נערכות תפילות, והכנסייה סגורה למבקרים.
כניסה: ללא תשלום.

הכנסייה האתיופית
טלפון: 02-6282848.
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 16:00-09:00.
כניסה: הכניסה לכנסייה ולתצפית בתשלום סמלי.

פוטו אליה
טלפון: 02-6282074.
שעות פתיחה: בימים ב-ד ובשבת, בין השעות 17:00-09:00. בימים ה-ו בין השעות 15:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

הפטריארכיה היוונית-קתולית
טלפון: 02-6282023.
שעות פתיחה: בימים ב-ו, בין השעות 16:00-08:00.
כניסה: ללא תשלום.

בית סנטה
טלפון: 052-8649027.
שעות פתיחה: משתנות משנה לשנה.
כניסה: בתשלום סמלי.

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
קלה - בינונית.
משך הטיול
משך הטיול
4-3 שעות.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-2 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
בימים ב-שבת, משעות הבוקר ועד אחר הצהרים.
סוג המסלול
סוג המסלול
מעגלי.
רחצה במים
רחצה במים
אין.
מידע שימושי:
 כנסיית המשיח

טלפון: 02-6277727.
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 17:00-08:00. בית הקפה פתוח בין השעות 19:00-09:00. בימים שבת וראשון בית הקפה נסגר בשעה 16:00.
כניסה: ללא תשלום.

מלון גלוריה
טלפון: 02-6282431.
שעות פתיחה: בכל יום, בשעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום.

הפטריארכיה הלטינית
טלפון: 02-6282323.
שעות פתיחה: בימים ב-ו, בין השעות 14:00-08:00.
כניסה: ללא תשלום.

המרכז הארמני לקרמיקה של משפחת סנדוריני
טלפון: 02-6263744.
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 19:00-09:30.
כניסה: ללא תשלום.

מנזר סן סלבדור
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 17:00-08:00. בימי שבת בבוקר נערכות תפילות, והכנסייה סגורה למבקרים.
כניסה: ללא תשלום.

הכנסייה האתיופית
טלפון: 02-6282848.
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 16:00-09:00.
כניסה: הכניסה לכנסייה ולתצפית בתשלום סמלי.

פוטו אליה
טלפון: 02-6282074.
שעות פתיחה: בימים ב-ד ובשבת, בין השעות 17:00-09:00. בימים ה-ו בין השעות 15:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

הפטריארכיה היוונית-קתולית
טלפון: 02-6282023.
שעות פתיחה: בימים ב-ו, בין השעות 16:00-08:00.
כניסה: ללא תשלום.

בית סנטה
טלפון: 052-8649027.
שעות פתיחה: משתנות משנה לשנה.
כניסה: בתשלום סמלי.