facebook
:
IMG_6916
blank
בשיתוף עם הלל מאלי ומרכז המבקרים של עיר דוד | טל': 02-6268700, 6033*

נסתובב בין שרידיה הקדומים של ירושלים, ובעזרת סיפורים מרגשים נפיח בהם רוח חיים

סיפור אישי – חוויית ילדות בעיר דוד:

מפי הלל מאלי

בתור נער שגדל בעיר דוד, המנהרות התת-קרקעיות ריתקו אותי תמיד. שמעתי אגדות על אוצרות המקדש שהחביאו הכוהנים במחילות ירושלים, וחלמתי בהקיץ לגלות אוצר ארכיאולוגי בחפירות העיר. באחד הימים, כשהוריי היו בטיול בחו"ל, ירדנו אחי יוחנן ואני אל מעיין הגיחון, וביקשנו לצלול פנימה כדי למצוא אוצר נסתר.

קרא עוד

עיר דוד... מים לדוד המלך - מעל ומתחת לאדמת עיר דוד, בעקבות סיפורי ירושלים הקדומה

חזרה
בשיתוף עם הלל מאלי ומרכז המבקרים של עיר דוד | טל': 02-6268700, 6033* נסתובב בין שרידיה הקדומים של ירושלים, ובעזרת סיפורים מרגשים נפיח בהם רוח חיים

עיר דוד - ההיסטוריה של ירושלים, עיר הבירה של מדינת ישראל, מתחילה על גבעה צרה ומאורכת, המכונה עיר דוד. מסלול הסיור בעיר דוד מוביל אותנו למסע מרתק מעל ומתחת לפני האדמה, אל הגרעין הקדום של ירושלים. נשקיף מפסגת הגבעה על עיר דוד וסביבתה, ונעבור בין חורבות מצודת העיר, קרית השלטון שלה וחומותיה הקדומות. לאחר מכן נרד אל מתחת לפני הקרקע. נלך במנהרת סתרים בת כ-3,800 שנים, נעבור בשרידי בריכת מים ענקית וליד מערכת ביצורים מרשימה ביותר. בהמשך המסלול נוכל ליהנות מהליכה בתוך המים הקרים של ניקבת השילוח, ומעלייה מרגשת בתוך תעלת הניקוז המיוחדת של ירושלים מתקופת בית המקדש השני. בדרכנו נכיר את הסיפורים המקראיים שהתרחשו כאן, ונבין כיצד הפכה הגבעה הצרה למרכז המדיני והרוחני של עם ישראל. מי שירצה, יוכל להוסיף לסיור אירוח בחצר ביתם של משפחת חלמיש, מוותיקי היישוב היהודי המתחדש בעיר דוד. האירוח פותח בפנינו צוהר ליישוב היהודי בעיר דוד בימינו, ויש לתאם אותו מראש. לתשומת לבכם: המסלול כולל עליות וירידות רבות, וחלקים ממנו עשויים להיות קשים ומאתגרים עבור מי שאינו מורגל בהליכה. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
עיר דוד... מים לדוד המלך - מעל ומתחת לאדמת עיר דוד, בעקבות סיפורי ירושלים הקדומה
arrow נקודת מוצא וסיום: מרכז המבקרים בכניסה לאתר עיר דוד.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות חובבות הליכה ולמיטיבי לכת.   arrow אורך הסיור: כ-3 קילומטר.   arrow משך הסיור: 5-3 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: בימים א-ו, משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהרים.   arrow עומס: האתר עמוס לעיתים בקבוצות.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר בשבילים צרים מעל ומתחת לפני האדמה, רובם מסודרים וחלקם מאתגרים. המסלול כולל ירידות ועליות שחלקן תלולות.   arrow ציוד מיוחד: תנ"ך. מי שמעוניין ללכת במסלול הרטוב של ניקבת השילוח, צריך להצטייד בבגד ים, פנס וסנדלים להליכה במים.   arrow סיור לילי: יש. בכל יום חמישי בערב מתקיים סיור מודרך בין העתיקות בחלקו העליון של האתר. פרטים אפשר למצוא באתר האינטרנט של עיר דוד.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
עיר דוד... מים לדוד המלך - מעל ומתחת לאדמת עיר דוד, בעקבות סיפורי ירושלים הקדומה

אתרים שמחייבים תיאום מראש > אירוח ב'חן המקום'. פרטים במידע השימושי.

איפה חונים > נוסעים ברחוב מעלה השלום,מגיעים לחניון שער ציון, ומחפשים חנייה עירונית במקום. במידה ואין חנייה פנויה, ניתן לחזור לרחוב מעלה השלום, לפנות בו ימינה, ומיד שוב ימינה למגרש חנייה נוסף שניתן לחנות בו. ממקום החנייה הולכים לעבר חומת העיר העתיקה, פונים ימינה, ויורדים במקביל אליה בשביל נוח. כעבור 6-5 דקות מגיעים לשער האשפות |1|, חולפים על פניו וממשיכים לרדת. אחרי דקה פונים בהזדמנות הראשונה ימינה |2| על פי השילוט לעיר דוד. יורדים ברחוב הצר עוד כ-100 מטר, ונכנסים אל האתר שנמצא משמאל |3|. כאן מתחיל סיורנו.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים בקווים 1 או 3 שמגיעים לשער האשפות |1|, ומשם הולכים על פי ההנחיות אל הכניסה לעיר דוד |3|. כמו כן, ניתן להיעזר בהסעה חינמית שיוצאת בכל 20 דקות ממגרש החנייה של מתחם התחנה הראשונה, ומגיעה עד הכניסה לעיר דוד. לפרטים חפשו במנוע חיפוש "חופשי לעיר העתיקה". 

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה: חניון שער ציון, ירושלים. לנקודת ההתחלה והסיום: עיר דוד, ירושלים.


סיפורים מרגשים בין עתיקות בפסגת עיר דוד
לפני שנתחיל את סיורנו בעיר דוד, נשלם עבור הביקור, ונתאם את שעת הירידה אל בטן האדמה לכשעה וחצי אחרי הכניסה לאתר. בשלב זה אנחנו צריכים להחליט אם בסוף המסלול אנו רוצים להמשיך אל תעלת הניקוז שמובילה לכותל המערבי ולמרכז דוידסון. מי שמעוניין צריך לציין זאת בקופה, לשלם על כך בנפרד ולקבל כרטיס כניסה נוסף. לאחר התשלום נתחיל את סיורנו. נחצה את רחבת מרכז המבקרים, נפנה שמאלה, ונעלה על פי השילוט ל'בית הצופה' |4|. התצפית הנהדרת שנשקפת מגג המבנה מסייעת לנו להבין היכן אנו נמצאים. סביבנו נשקפת חגורת הרים גבוהים שמקיפים אותנו מכל עבר, והיוו השראה לדברי משורר ספר תהילים: "יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַה' סָבִיב לְעַמּוֹ" (תהילים קכ"ה, ב). מצפון נראית חומת העיר העתיקה המקיפה את הר הבית, ומעבר לה נישאת כיפת מסגד אל-אקצא. נמשיך בכיוון השעון אל רכס הר הזיתים שמתרומם מצפון-מזרח, עליו מתנשאים כמה צריחים של כנסיות, ובשיפוליו בנוי בית קברות יהודי ענק. מעט יותר מימין, בין בתי הכפר סילואן ושכונת ראס אל-עמוד, נמצאו מערות קבורה קדומות, שנחצבו בסלע כבר בתקופת בית ראשון. הר הזיתים שימש לאורך הדורות בתור בית הקברות של ירושלים, משום שבעת העתיקה היו קוברים את המתים מחוץ לשטח העיר. הגבול הגיאוגרפי הברור של ירושלים הקדומה היה ערוצו העמוק של נחל קדרון, שעובר בינינו לבין שכונת סילואן. הנחל הברור הפריד בין חיי העיר לבין מתיה, ובין עובדי האדמה שעיבדו את אדמתו לרועי הצאן שהרחיקו לכת מעבר לו. נמשיך במבטנו עם כיוון השעון, ונראה שהגבעה עליה אנו עומדים נמתחת כמו נקניקייה מאורכת לכיוון דרום. גבעה צרה זו הייתה המסד עליו נבנתה ירושלים הקדומה, ובה נסייר בשעות הקרובות. נמשיך מערבה ונראה את רכס הר ציון שנישא מעלינו, עליו בנויים הרובע היהודי של ימינו וכנסיית הדורמיציון. בינינו לבין הר ציון עובר ערוץ נחל קטן שנקרא 'הגיא המרכזי', והוא היווה את גבולה המערבי של עיר דוד, גבול שקשה להבחין בו כיום. לאחר שנסיים את התצפית ההיקפית, ננסה להבין מדוע נבנתה ירושלים הקדומה דווקא על שלוחה מאורכת וצרה זו?


משקיפים מבית הצופה |4| על נחל קדרון והר הזיתים.

בעת העתיקה בחרו בני האדם מקום להתיישב בו על פי ארבעה קריטריונים עיקריים: אפשרות לקיים חקלאות ממנה יוכלו להתפרנס, קירבה לדרך ראשית המאפשרת תנועה נוחה אל העיר וממנה לשם מסחר, מקום בטוח מפני אויבים, וכמובן מקורות מים זמינים. במבט ראשון, קשה להבין מדוע נבנתה העיר על הגבעה עליה אנו נמצאים. בסביבתה אין עמקים רחבי ידיים בהם אפשר לפתח חקלאות, היא אינה יושבת על דרך ראשית, והיא מוקפת הרים גבוהים ממנה שמאיימים על ביטחונה. גם מעיין הגיחון שמספק מים לעיר, נמצא בערוץ נחל קדרון, מחוץ לגבולותיה הטבעיים של הגבעה. ועדיין, החפירות הארכיאולוגיות שנערכות בשטח הגבעה, מלמדות שהיא הייתה מיושבת ברציפות החל מהתקופה הכלקוליתית, לפני יותר מ-6,000 שנים. על כן נשוב ונבחן לעומק כל אחד מהשיקולים שהזכרנו. ראשית, בלייתם וסחיפתם של סלעי הגיר הקשים מהם עשויים ההרים, יוצרת בנחלים אדמת טרה-רוסה משובחת, בה יכלו תושבי העיר להקים משקים חקלאיים. את השדות השקו במי מעיין הגיחון, שנבע בעוצמה גדולה כל-כך וסיפק את כל צרכי העיר. בנוסף, הגבעה ממוקמת במרחק לא גדול מדרך ההר, שעוברת מערבית אלינו. קירבה זו איפשרה לתושבי הגבעה לקיים קשרי מסחר, ועדיין לנהל חיים שקטים המרוחקים מ'הכביש הראשי'. לבסוף, נשים לב שלמרות שהעיר מוקפת בהרים גבוהים, היא מוגנת כמעט מכל עבריה בנחלים עמוקים. ירמיהו הנביא הפליא לתאר זאת בדבריו: "הִנְנִי אֵלַיִךְ ישֶׁבֶת הָעֵמֶק צוּר הַמִּישׁר" (ירמיהו כ"א, יג). מצד אחד נראית ירושלים כאילו היא 'יושבת העמק' ומוקפת בהרים, אך מצד שני היא 'צוּר המישור', גבעה חדה ומצוקית שמתרוממת בתוכו. בעיר המבוצרת ישבו לאורך השנים בני עם כנעני המכונים יבוסים. עם כניסת בני ישראל לארץ, ויתרו יהושע בן-נון וצבאו על כיבושה, והיא נותרה בידיים יבוסיות עוד מאות שנים. רק בראשית תקופת המלוכה, במאה ה-10 לפני הספירה, כבש דוד המלך את ירושלים, והפך אותה לבירת הממלכה. דווקא העובדה שהעיר לא הייתה מיושבת על ידי אף אחד משבטי ישראל, אפשרה לה להיות סמל לאחדות העם, ולשמש מרכז מדיני לכולם. את המלאכה המשיך בנו של דוד, שלמה המלך, שבנה את בית המקדש על הר המוריה, הוא הר הבית שמצפון אלינו. בכך הרחיב שלמה את שטח העיר באופן משמעותי, והפך אותה ללב הרוחני של עם ישראל.

לאחר התצפית הנהדרת נחזור באותה דרך אל הכניסה לאתר. מעט לפני נקודת הכניסה נפנה ימינה, ונרד במדרגות אל שטח מקורה. אנו עומדים על מרפסת עשויה מתכת, מעל שטח חפירה ארכיאולוגית. תחתינו משתלבים אלה באלה שרידי קירות מתקופות שונות, בורות מים עתיקים מתקופת בית שני וסלע האם של הגבעה. מכיוון שאנו נמצאים באחת הנקודות הגבוהות ביותר בגבעת עיר דוד, לא נותר הרבה מן המבנים שעמדו כאן, שכן הם חרבו, נסחפו והתדרדרו אל מורדות הגבעה. יחד עם זאת, בחפירות שנערכו במקום נחשפו יסודות של קירות מאסיביים במיוחד, וביניהם נמצאה כותרת פרוטו-יונית יפהפייה, שמוצגת על הקיר שמשמאל. עוצמה ופאר כאלו מעידים על מבנה ציבור גדול שנבנה ברום הגבעה, ושימש כמצודת העיר או כארמון של שליטיה. ישנם ארכיאולוגים המתארכים את יסודות המבנה שתחתינו למאות 13-12 לפני הספירה, אז ישבו בירושלים היבוסים. אחרים סוברים כי המבנה מעליו אנו עומדים נבנה במאה ה-10 לפני הספירה, וכי אלו יסודות ארמונו של דוד מלך ישראל.


כותרת פרוטו־יונית יפהפייה שנמצאה בחפירות מצודת העיר.

כדי לבנות את ארמון המלוכה שלו, הסתייע דוד בחרשי עץ ואבן שנשלחו מלבנון על ידי חירם מלך צור, והביאו איתם עצי ארזים מובחרים שלא היו בנמצא בארץ ישראל: "וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר, וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד" (שמואל ב', ה', יא). אם אכן זהו ביתו של דוד המלך, אזי זה המקום אליו הועלה ארון ה', כאן קיבל המלך החלטות חשובות על יציאה למלחמות, ומן הגג שמעלינו השקיף דוד על מרפסתה של בת-שבע. חוקרים אחרים טוענים כי יסודות הארמון מאוחרים יותר, ושימשו את מלכי יהודה שפעלו במאות ה-9-6 לפני הספירה. כך או אחרת, אין ספק כי המבנה המשיך למלא תפקיד ממלכתי עד סוף ימי בית ראשון. בחפירות שנערכו כאן התגלתה שכבת אפר המעידה על שריפת המקום וחורבנו בידי הבבלים, בשנת 586 לפני הספירה. בתוך האפר התגלו טביעות חותם עשויות טין (בולות), ועליהן חרוטים בכתב עברי קדום שמותיהם של שניים משרי המלך צדקיהו: גְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ. על פי הכתוב, שני שרים אלה לא קיבלו את הדברים הקשים שניבא הנביא ירמיהו, ודרשו מהמלך צדקיהו להוציא אותו להורג: "וַיִּשְׁמַע... גְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ... אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר... הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר... וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה... וְאֵת יְדֵי כָל הָעָם... כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם לְרָעָה" (ירמיהו ל"ח, א-ד). למרבה הצער, נבואות הזעם של ירמיהו התגשמו, ירושלים חרבה בידי הבבלים, ורק הבולות עם שמותיהם של שרי המלך נותרו בתוך אפר השריפה.

ממרפסת המתכת נמשיך לרדת במדרגות, כשמצד ימין נראה קיר ענק שיורד בתלילות במקביל אלינו. הקיר שגובהו כ-18 מטר, בנוי אבנים בגדלים שונים, והוא נצמד למצוק החד והתלול של הגבעה. בתוך כ-2 דקות של ירידה נגיע לסככה |5|, תחתיה נוכל לשבת ולהשקיף על הקיר הענק ועל השטח שלמרגלותיו. קיר גבוה ורחב כל-כך שנמצא בתוך שטח העיר, יכול היה לשמש אך ורק כקיר תמך למבנה אדיר - למצודה היבוסית או לארמונו של דוד המלך. למרגלות הקיר ועל מורדותיו, נבנו לאורך תקופת בית ראשון רובע מגורים ומבני אחסון רבים, ששרידיהם מונחים זה על גבי זה בערבוביה. משמאל אפשר להבחין בחלק משוחזר של בית ארבעה מרחבים, בו ייתכן שהתגורר אדם בשם 'אחיאל', שכן שמו הופיע על שברי חרסים שנמצאו כאן. מימין לבית מונחת אסלת אבן, עליה נמצאו שרידים של צואה מאובנת. הימצאותו של בית כיסא מעידה על רמת החיים הגבוהה של תושבי הרובע שחיו כאן לפני יותר מ-2,600 שנים. דיירי המקום הותירו אחריהם ממצא מרגש נוסף, שהתגלה מתחת לבית אחיאל. בתוך שכבת אפר נמצאו 51 טביעות חותם, ועליהן שמות של פקידים בכירים נוספים בממשל ממלכת יהודה, ביניהם גמריהו בן-שפן, שמוזכר בספר ירמיהו: "...בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן, פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הֶחָדָשׁ" (ירמיהו ל"ו, י). גמריהו בן-שפן היה סופר בחצר המלוכה, ומציאת שמו יחד עם טביעות חותם נוספות, מעיד שהמקום עליו אנו מביטים היה חצר המלכות בקרית השלטון של עיר דוד. כאן הסתובבו פקידי הממשל והמקורבים למלכי יהודה, כאן בנו את בתיהם ומשרדיהם, וכאן איחסנו את המכתבים והמסמכים המלכותיים. בשולי קרית השלטון, בחלקו הימני העליון של המצוק, נראה קיר אבן דק שבנוי מאבני גוויל קטנות, ונראה מעט זר בשטח. הקיר מתוארך לתקופה הפרסית, ימי שיבת ציון (המאה החמישית לפני הספירה). מדוע נבנה קיר דל ורעוע שכזה בלב מרכז השלטון העירוני?


משקיפים מלמעלה על קיר האבן הגבוה.

עשרות שנים אחרי חורבן ממלכת יהודה, החלו לשוב הגולים הראשונים מבבל לירושלים, ומצאו אותה חרבה ומוזנחת. הם הקימו מקדש קטן במקום זה שנחרב, אך לא שיקמו את חומות העיר, והיא נותרה מפורזת ופרוצה. רק בשנת 445 לפני הספירה, עם הגעתו של נחמיה בן חכליה לירושלים, החל המצב להשתנות. נחמיה, ששימש כנציג השלטון הפרסי בארץ, יצא לסיור לילי ובחן את מצב העיר: "וָאָבוֹא אֶל יְרוּשָׁלִָם וָאֱהִי שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה. וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי... וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיְא לַיְלָה... וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ... וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי" (נחמיה ב', יא-יד). עיי החורבות שהצטברו בשטח לא אפשרו לנחמיה לעבור כשהוא רכוב על בהמתו, ובחלק מהמקומות הוא נאלץ לרדת ממנה ולהוליך אותה בזהירות. בזמן הסיור הרהר בודאי נחמיה בראשו: "כולם חולמים על עיר גדולה מוקפת חומה רחבה, ולא עושים דבר. ירושלים אינה יכולה לשאת חרפה שכזו, ואנו חייבים לעשות מעשה". מחשבות אלה הביאו את נחמיה לקבל החלטה אמיצה. הוא הורה לבנאים לנטוש את קו החומה המקורי שהיה סמוך לנחל קדרון, להקטין את שטח העיר באופן משמעותי, ולבנות חומה חדשה במקום גבוה, מעל החורבות שהותירו הבבלים: "לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם, וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה" (נחמיה ב', יז). הקיר הדל עליו אנו מביטים, הוא חלק מחומת נחמיה שנבנתה בבהילות בתוך 52 ימים בלבד, והקיפה את פסגת עיר דוד. מהמקום בו אנו יושבים אפשר לדמיין את הבנאים אוספים אבנים מבין חורבות העיר, מקימים מחדש את החומה, ומעניקים משמעות לפסוק הנודע: "וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ" (ירמיהו ל', יח). כל-כך צרה וחלשה הייתה חומת נחמיה, עד כי עמי הסביבה לעגו לה ולבוניה, ואמרו איש לרעהו שאפילו שועל יכול לפרוץ אותה. אך דווקא בדלותה של החומה טמון מסר חשוב. נחמיה הבין שעליו לוותר על הגשמת החלום בבת אחת, ולנקוט צעדים קטנים אך מעשיים בדרך לשיקום העיר, גם במחיר של צמצום שטחה. כך הצליח נחמיה ליישב את ירושלים, להגדיל את אוכלוסייתה, ואט-אט שבה העיר לימי גדולתה. החומה עליה אנו מביטים, הייתה הצעד הראשון בדרך זו.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

מקרית השלטון נמשיך בשביל המסודר, נעלה בסדרת מדרגות, נרד מעט, ובמהרה נגיע לבית הטירה |6|. זהו אחד המבנים הראשונים בהם התיישבו משפחות לפני כשלושה עשורים, עם חידוש היישוב היהודי בעיר דוד. הדרך שממשיכה ישר נכנסת אל היישוב היהודי המטופח, ואילו אנו נפנה שמאלה, ונרד לצד אדניות פרחים בשטח מוצל ונעים. בתוך דקה נפנה ימינה |7| על פי השילוט לפיר וורן ולניקבת חזקיהו. ניכנס בשער מסודר בשעה שתאמנו מראש, ונתחיל את דרכנו אל בטן האדמה.


חומת נחמיה מציצה בצדו הימני העליון של קיר האבן.

מסע קסום בבטן האדמה ובעומק ההיסטוריה
מהחדר אליו נכנסנו נרד במדרגות לולייניות, ונתרשם מתמונות של החפירות באתר ושל ממצאים שהתגלו כאן. לאחר מכן נמשיך דרך מעבר בטון, ובמהרה נתחיל לרדת במדרגות תלולות בתוך מנהרת סתרים קדומה. מנהרה זו נחצבה על ידי תושבי העיר הכנענים כבר לפני כ-3,800 שנים, והיא מובילה אל ערוצו של נחל קדרון שנמצא מחוץ לחומות העיר. לשם מה חצבו תושבי העיר מנהרה ארוכה בעומק רב כל-כך? כדי לענות על שאלה זו נמשיך לרדת, ניעזר במעקה הבטיחות כדי לא להחליק, ונישמר שלא לקבל מכה בראש במקומות בהם התקרה נמוכה במקצת. אחרי 3-2 דקות של ירידה מתמתן השיפוע, ואנו נמשיך ללכת על הסלע החלקלק. במהרה נגיע למדרגות שמטפסות אל המשך הדרך. נעצור ממש לפניהן, ונביט שמאלה. מתחתינו ישנו פיר אנכי ועמוק המוכר בשם 'פיר וורן', על שם החופר האנגלי שגילה אותו בשנת 1867. הפיר יורד לעומק של כ-13.5 מטר, וגילויו עורר את דמיונם של חופרים וחוקרים רבים לאורך השנים. הם סברו שהוא קשור למנהרת הסתרים בה אנו נמצאים, וכי דרכו שאבו מים ממעיין הגיחון בעת מצור. אך חפירות שנעשו ב-20 השנים האחרונות הוכיחו כי זהו פיר קארסטי טבעי, והוא כלל לא היה חשוף בתקופה הכנענית. לכן לא נתעכב כאן יתר על המידה, נעלה במדרגות ונגיע לחלל עגול שחצוב בסלע. משמאלנו נוכל לראות מסדרון בין שתי חומות, ששימש למעבר אנשי העיר שירדו במנהרה, וסגור כיום למבקרים. נתקדם עוד מעט בעקבות הדרך שמתעקלת שמאלה, ונמשיך לרדת במדרגות עץ. בזמן הירידה נביט סביבנו, ונוכל לזהות קירות שחצובים בסלע בצורה ישרה, ויוצרים ריבוע ענק בגודל של 10X15 מטר. חלל כה גדול שנמצא בערוץ נחל קדרון, יכול היה לשמש רק בתור מאגר מים ציבורי. כיום המאגר ריק ממים, אך לפני אלפי שנים היה זה המקום החשוב ביותר בירושלים. נרד עד סמוך לקרקעית המאגר |8|, נאזין לצלילי פכפוך המים שמושמעים ברקע, ונספר את סיפור המקום.

מעיין הגיחון, מקור המים העיקרי והחשוב ביותר של ירושלים בעת העתיקה, נובע בערוצו של נחל קדרון. כדי להבטיח את ביטחון העיר ותושביה, נבנתה החומה באזור זה במורד הגבעה, ובלית ברירה הוציאה את המעיין מחוץ לשטח העיר. בימות שלום הדבר לא היווה בעיה, אך תושבי העיר היו חייבים להיערך גם לימי מצור ומלחמה. לשם כך הורו שליטיה היבוסים של ירושלים במאה ה-18 לפני הספירה, על חציבת בריכת ענקית שתאגור את מי המעיין, וסביבה הקימו מערכת ביצורים אדירה. חשוב להבין כי המאגר לא היה מקורה, אלא חשוף תחת כיפת השמיים, כפי שאפשר לראות בשחזור שמופיע בדפדפת המידע של האתר. מי המעיין הועברו אל המאגר דרך תעלות שפתחיהן נמצאים סמוך לקרקעית, ובשל זרימתם החזקה, הם מילאו אותו לגובה של עד כ-14 מטר. כדי להגיע מתוך העיר אל מאגר המים המבוצר, נחצבה המנהרה בה הלכנו. דמיינו את תושבי ירושלים יורדים במנהרה אל בטן האדמה לאור נרות, עוברים במסדרון שראינו קודם, ושואבים מים מן המאגר בתוכו אנו נמצאים. מאגר המים היה פעיל במשך כ-1,000 שנים, ושימש תחילה את תושבי העיר היבוסים, ובהמשך את תושביה היהודים. רק במאה ה-8 לפני הספירה יצא המאגר מכלל שימוש, ובתוכו נבנו בתי מגורים, ששרידיהם נראים בשוליו.

נמשיך ונתקדם בשביל המסודר, נעלה במדרגות, ובמהרה נגיע אל מרפסת עץ שמשקיפה על שרידי מערכת הביצורים של מאגר המים. לפנינו ומתחתינו נראה סלעים עצומים שמונחים זה על גבי זה, ומהווים את יסודותיו של מגדל המעיין. זהו מגדל מרובע וענק ברוחב של כ-7 מטרים, שהוקם בצמוד למאגר המים והגן עליו. דרך חלונות הזכוכית שברצפה נוכל להביט על אחת מפינותיו החיצוניות של המגדל, ולהבין שאנו נמצאים בגבול העיר, כאשר מאחורינו נמצא ערוץ נחל קדרון. מכאן נוכל גם להתרשם מהסלעים האדירים שהרכיבו את מגדל המעיין. אלו הן אבני הבנייה הגדולות והמרשימות ביותר שנמצאו בירושלים מן התקופה שקדמה להורדוס, וכל אחת מהן שוקלת כמה טונות. מולנו ולמעלה נראה את שתי החומות שמחברות בין מנהרת הסתרים למגדל, וכך נוכל להבין לאיזה גובה התרומם המגדל שמעלינו. את מערכת הביצורים המרשימה היטיבו לתאר 12 המרגלים שנשלחו לתור את הארץ בספר במדבר, באמרם כי "הֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד". מומלץ לבקש מהשומר שיושב במקום להפעיל עבורכם חזיון אור-קולי קצר, שממחיש בצורה יפה כיצד נראו מערכת הביצורים ומאגר המים בתקופה הכנענית, ומתאר מקצת מהאווירה ששררה בירושלים באותם ימים.

אין ספק שבתקופה בה נבנתה מערכת המים והביצורים המשוכללת הזו, הייתה ירושלים היבוסית עיר חזקה ועשירה. באותן שנים מוזכרת העיר ירושלים לראשונה גם במקורות כתובים מצריים, המכונים 'כתבי המארות', בהם היא מכונה בשם 'רֻשַלִימוּם'. אלו הם טקסטים מאגיים שנכתבו על גבי חרסים, ונועדו לקלל אנשים וערים שהמצרים חששו מפניהם. החשש המצרי מפני ירושלים מתאים למערכת הביצורים והמים המרשימה שאנו רואים כאן, ושניהם מעידים על כוחה ועוצמתה של ירושלים היבוסית. כמה מאות שנים מאוחר יותר הגיע דוד מלך ישראל מהעיר חברון, וביקש לכבוש את ירושלים ולהפוך אותה לבירת הממלכה. בבואם אל העיר עמדו דוד וצבאו מול הביצורים האדירים, והתלבטו כיצד לפרוץ אותם. דוד אף הבטיח פרס לאדם הראשון שיעז ויצליח להכות ביבוסים: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר, וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ" (דברי הימים א', י"א, ו). בכדי להקשות על כיבוש העיר, הציבו היבוסים בראש החומה אנשים עוורים ופסחים, בתקווה שאלה יעוררו את רחמיו של מלך ישראל, ויניאו אותו מרצונו לכבוש את העיר. אך דוד לא ויתר, והכניע את העיר המבוצרת: "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד" (שמואל ב', ה', ז). אין לדעת באיזו דרך הצליח דוד לכבוש את ירושלים, שכן הכתוב מקצר ואומר: "וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹרַ..." (שמואל ב', ה', ח). יש חוקרים שטוענים שה'צינור' הוא כינוי למנהרה התת-קרקעית בה ירדנו. לטענתם דוד הורה ללוחמיו לחדור אל העיר דרך המנהרה, וכך הם הצליחו להפתיע את היבוסים. גם במקרה זה, היו צריכים הלוחמים לחדור מבעד למערכת הביצורים המוגנת, דבר שנראה כמעט בלתי אפשרי. לכן בעיני רוב החוקרים, חידת כיבוש ירושלים בידי דוד המלך, נותרה בלתי פתורה עד היום.


חלק ממאגר המים הציבורי של עיר דוד |8|.

ממרפסת העץ נרד במדרגות, ונתקדם בשביל המתפתל. נעבור ליד יסודות המגדל הענק, ונתרשם מציור קיר שממחיש את מראהו. בתוך כדקה של הליכה, נגיע אל הכניסה לתעלה הכנענית ולניקבת השילוח |9|. בנקודה זו מתפצל המסלול לשתי דרכים שמתחברות בהמשך, וכל אחד יכול לבחור בזו שמתאימה לו. התעלה הכנענית היא תעלה יבשה וצרה שחצובה בסלע, וההליכה בה אורכת 7-5 דקות. לעומתה, ניקבת השילוח מלאה מים צלולים וקרים, שמגיעים לעומק של עד כ-80 סנטימטר, וההליכה בה אורכת 40-20 דקות. ההליכה בניקבה מהנה במיוחד, אך מתאימה בעיקר לימות הקיץ והאביב.

אפשרות א' - הליכה בתעלה הכנענית
מי שלא רוצה להירטב יפנה שמאלה אל התעלה הכנענית הצרה, וילך בתוכה. תעלה זו נועדה להעביר מים ממעיין הגיחון אל המאגר הגדול, ואל השדות החקלאיים שבנחל קדרון, ולכן מדי פעם נוכל לראות לאורך הדרך סעיפים שיוצאים ממנה. עם ייבוש מערכת המים הכנענית יצאה גם התעלה מכלל שימוש, והפסיקו לזרום בה מים. אחרי 7-5 דקות הליכה נצא חזרה לאוויר הפתוח |10|, ונשים לב שאנו אכן נמצאים סמוך לערוצו של נחל קדרון. ביציאה נפנה ימינה, נעלה בשביל רחב אל מדשאה, ונפנה שוב ימינה בשביל סלול. בהמשך נטפס במדרגות במעלה המצוק, ובתוך 3-2 דקות נגיע לצומת T של שבילים |11|. פנייה ימינה מובילה חזרה למרכז המבקרים, ואנו נפנה שמאלה ונלך מעל המצוק, ומתחת לבתי היישוב היהודי. אחרי 3-2 דקות נוספות של הליכה מול נוף נחל קדרון, נגיע אל מדרון סלע שמלא בפתחי מערות. מערות אלה זוהו בעבר כקברי בית דוד, ואילו כיום יש ספק לגבי זיהוי זה. נמשיך ונתקדם בשביל הברור, ובתוך רגע נפנה ימינה אל סככת עץ משולשת |12|. בנקודה זו יתחברו אלינו ההולכים בניקבת השילוח.


הולכים בין קירות בתעלה הכנענית הצרה.

אפשרות ב' - הליכה בניקבת השילוח
מי שבחר ללכת בניקבת השילוח, ינעל נעליים להליכה במים, ירוקן את הכיסים וידליק פנס. מכיוון שהניקבה צרה וחשוכה לגמרי, נתקדם בזהירות ונישמר שלא להיתקל בתקרה. המים הקרים מגיעים לגובה הקרסוליים ובמקומות מסויימים עד לגובה המתניים של אדם בוגר, וההליכה בתוכם מהנה ומרגשת. בזמן ההליכה כדאי למשש את הקירות, להאיר עליהם בפנס, ולשים לב לסימני החציבה של האזמלים. מדי פעם נבחין בכניסות קטנות ל"דרך ללא מוצא", עדות לטעויות בכיוון החציבה של החופרים. אם נשים לב היטב, נראה שכיוון סימני החציבה משתנה בערך באמצע הדרך. בתום 533 מטר של הליכה, כאשר נגיע לקצה הניקבה |13|, נשב לצד בריכה חיצונית קטנה ונספר את סיפורה.


מים צלולים זורמים עד היום בניקבת השילוח.

בשנת 722 לפני הספירה, נכבשה ממלכת ישראל על ידי סנחריב מלך אשור וצבאו, ותושביה הוגלו מארצם. עם חורבן ממלכת ישראל פנה הצבא האשורי אל אזור יהודה, הרס את הערים שעמדו בדרכו, והתקדם לעבר ירושלים. ממלכת יהודה, בראשה עמד המלך חזקיהו, עמדה בסכנה ממשית: "וַיַּרְא חִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם. וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו, לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר..." (דברי הימים ב', ל"ב, א-ג). במשך כ-20 שנים הכין חזקיהו את העיר למצור האשורי. הוא בנה סביבה חומה רחבה מאוד, וסתם את מי המעיינות שמחוץ לה. כדי שתושבי ירושלים יוכלו לשאוב מים גם בזמן המצור, ביקש חזקיהו לחדש את מערכת המים התת-קרקעית של העיר. ייתכן שהמערכת הכנענית בתוכה הלכנו עד כה הייתה מיושנת, ואולי חשב חזקיהו שיותר נכון להעביר את המים לתוך שטח העיר, מאשר להגן על המאגר שנמצא מחוץ לחומה. על כן הורה חזקיהו להסיט את מי מעיין הגיחון, ולהזרים אותם מערבה בניקבה תת-קרקעית חצובה, היישר אל בריכה שתיבנה בחלקה הדרומי של העיר: "חִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד" (דברי הימים ב', ל"ב, ל). חציבת ניקבת חזקיהו הייתה אחד הפרויקטים ההנדסיים המורכבים ביותר שמוכרים בעולם העתיק. הפרש הגבהים בין נקודת המוצא של הניקבה לנקודת הסיום שלה הוא 33 סנטימטרים בלבד, ושיפוע החציבה שלה כמעט אפסי. בטכנולוגיות שעמדו לרשות החוצבים באותה עת, מדובר בהישג בלתי רגיל. הניקבה חצובה בסלע קשה וצפוף, דבר שהקשה על עבודת החוצבים. כדי לקצר את זמן המלאכה, נחצבה הניקבה משני הכיוונים במקביל, על ידי שתי קבוצות חופרים. לכן יכולנו לראות את ההבדלים בכיוון סימני חציבת האזמלים, וכן את ההבדלים בגובה התקרה לאורך הניקבה. שתי הקבוצות התקדמו זו לעבר זו במעבה האדמה, ולפתע החלו לשמוע את נקישות הקבוצה השנייה. התרגשות רבה אחזה בחופרים, והם תיעדו את הרגע המשמח בכתובת שחרטו על קיר הניקבה: "...בעוד החוצבים מניפים את הגרזן איש אל רעהו, ובעוד שלוש אמות להינקב, ויישמע קול איש קורא אל רעהו... וביום הניקבה הכו החוצבים איש לקראת רעהו גרזן על גרזן. וילכו המים מן המוצא אל הבריכה...". הכתובת העתיקה נתגלתה במקרה על קיר הניקבה בשנת 1880, והיא נחשבת לכתובת העברית הארוכה ביותר ששרדה מתקופת בית ראשון. גם הניקבה עצמה היא הארוכה ביותר שנתגלתה בישראל מאותם ימים, והיא השתמרה במצב כמעט מושלם, למרות שעברו מאז יותר מ-2,700 שנים.

בתום המנוחה נעלה בסדרת מדרגות, נפנה שמאלה, ונרד מהצד השני אל בריכת השילוח. ניקבת חזקיהו הובילה את המים אל האזור שלפנינו, שנמצא בחלקה הדרומי של העיר, למרגלות מצוק חד. ברבות השנים שופצה הבריכה והורחבה, ואת המדרגות שנבנו בשוליה בתקופה הביזנטית אפשר לראות בצד שמאל של השטח. אנו נשוב לכאן בהמשך, אך כעת נלך לכיוון היישוב היהודי, ונתחבר עם מי שבחר ללכת בתעלה הכנענית. לשם כך נחצה את בריכת השילוח, נצא דרך שער |14| ונפנה שמאלה. נעלה בתלילות רבה ברחוב מרוצף, נמשיך עם הדרך שמתעקלת שמאלה וימינה, וכעבור 4-3 דקות נראה מימין שער שמוביל לבית מיוחס |15|. ניכנס דרך השער, נתקדם לכיוון המבנה שמולנו, ונמשיך עם השביל שמתעקל שמאלה, עד שנגיע לסככת עץ משולשת שנמצאת לידו |12|. מכאן ממשיך המסלול המשותף.

בין תקופת בית שני ליישוב היהודי בימינו
לצד סככת העץ מוצג העתק של כתובת יוונית עתיקה, שנמצאה בסמוך אליה. הכתובת, שמתוארכת למאה הראשונה לפני הספירה, התגלתה בתוך בור מים סמוך, והיא מזכירה בית כנסת שבנה כהן יהודי בשם תיאודוטוס בן וטינוס. מכיוון שהכתובת נמצאה כמעט בשלמותה, יש להניח שבית הכנסת היה בנוי סמוך לכאן, אף על פי ששרידיו מעולם לא אותרו. מהכתובת המרגשת אפשר ללמוד שגם בתקופה בה בית המקדש היה קיים, היו בירושלים בתי כנסת פעילים, ואלה שימשו לשלוש מטרות: קריאת התורה, לימוד המצוות ואירוח 'נצרכים מן הנכר'. יש סוברים שאותם נצרכים הם עולי רגל שהגיעו לירושלים, ובית הכנסת שימש להם אכסניה. אם נצא מחלקה האחורי של הסככה ונפנה שמאלה במעלה מדרגות האבן, נוכל לראות שהיא מצלה על שרידי בריכה גדולה במיוחד. בכתובת מוזכרים גם 'מתקני המים' שייסד תיאודוטוס ליד בית הכנסת. ייתכן שבריכה זו הייתה אחד מאותם מתקנים, והיא שימשה כמקווה טהרה, בו טבלו עולי רגל יהודים בדרכם לבית המקדש. אחרי הסיפור המרגש נחזור אל השביל, נפנה ימינה ונגיע לבית מיוחס. זהו הבית הראשון שנבנה על ידי יהודים בעת החדשה, על גבעת עיר דוד השוממה. מיד אחרי הבית נפנה שמאלה במורד המדרגות, ונרד בין בתים מטופחים. בקצה נפנה שוב שמאלה, ומיד ימינה לגרם מדרגות נוסף, על פי השילוט ל'חן המקום'. הביקור בחצר המטופחת |16| מחייב תיאום מראש, וכרוך בתשלום. את פנינו תקבל אפרת חלמיש, מהתושבות הוותיקות ביותר של היישוב היהודי בעיר דוד. אפרת מארחת את הקבוצות שמגיעות אליה באהבה ובהשקעה רבה, ופותחת בפני המבקרים צוהר ליישוב היהודי בעיר דוד בימינו. בימים נעימים נשב בחצר הקסומה, הבנויה ממש מעל ניקבת השילוח, ובימים קרים וגשומים תארח אותנו אפרת בביתה הנעים. היא תשמח לספר לנו את סיפורה האישי, המשתלב בסיפור ההתיישבות היהודית בעיר דוד ב-140 השנים האחרונות.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

רחמים נתן מיוחס היה בן למשפחה ספרדית ותיקה בירושלים, שהגיעה לעיר בראשית המאה ה-16, מעט אחרי גירוש ספרד. לפרנסתו עבד רחמים בתור שוחט עופות ובהמות, בבית מטבחיים ששכן בנחל קדרון. כדי שיוכל לספק את הבשר לחנויות בשעות הבוקר המוקדמות, ישן רחמים מדי לילה בערוץ הנחל שמחוץ לחומות. בשנת 1873 החליט רחמים מיוחס לשנות את אורח חייו, ובישר לבני משפחתו: "את דירתנו אנו קובעים מעתה בכפר השילוח הסמוך לעיר. שם נחיה ושם נשאף אור ואוויר. לא נשתה עוד מי בורות דלוחים, וירקות קנויים לא נאכל עוד, כי מים חיים של מעיין יהיו מימנו, ובידינו אנו נזרע ירקות ונאכל". בני משפחת מיוחס בנו את ביתם בין בתי הכפר סילואן, ונהנו מיחסי שכנות טובים עם שכניהם הערבים. כעשר שנים מאוחר יותר, הצטרפו למשפחת מיוחס אורחים בלתי צפויים. היו אלה יהודים-תימנים חדורי אמונה, שהלכו אחרי ליבם ואחרי הפסוק: "אמרתי אעלה בתמר" (שיר השירים ז', ט(, ועלו לירושלים בשנת 1882, היא שנת תרמ"ב. התימנים סבלו מהתנכלויות של בני היישוב היהודי בעיר העתיקה, ובלית ברירה התגלגלו הנה, לכפר שהוקם עבורם בנחל קדרון. 'כפר השילוח' מנה בשיאו כ-200 משפחות שהתגוררו בבתים ובמערות על גדתו המזרחית של הנחל, והתפרנסו בעיקר מחקלאות. אך מאורעות הדמים שהתרחשו בשנים 1929 ו-1936, הביאו את התושבים היהודים לנטוש את המקום, ואל הבתים נכנסו ערבים מהכפר סילואן. סיפורה של התיישבות התימנים נשכח מלב, ואיתו גם סיפור ההתיישבות היהודית סביב עיר דוד. עשרות שנים מאוחר יותר, הקימה קבוצת צעירים יהודים את עמותת אלע"ד (אל עיר דוד), וביקשה לשוב ולהתיישב במקום. חברי העמותה החלו לרכוש בתים ואדמות שבעבר היו שייכים ליהודים, ביניהם בית מיוחס הסמוך אלינו, בית הצופה שבראש הגבעה, ו'הטירה' לצידה עברנו באמצע הסיור. "בשנת 1991 פנו אלינו", מספרת אפרת חלמיש, "והציעו לנו להצטרף ו'לעשות מילואים' של שבוע-שבועיים בעיר דוד, שהייתה באותם ימים אזור סגור ולא מוכר. למרות חוסר הנוחות והסיכון שהיה כרוך בדבר, החלטנו להיענות להצעה משום שהרגשנו שזה הדבר הנכון לעשות". בחודש דצמבר, בעיצומו של חורף קשה, נכנסו עשרה זוגות צעירים יחד עם 3 ילדות קטנות, להתגורר בשלושת הבתים שנקנו בעיר דוד. "גרנו כמה זוגות בכל בית, לרובנו לא היו שירותים, ואפילו לא כיור עם מים זורמים. אבל כמו המתיישבים התימנים, גם אנחנו הקשבנו לקול שקרא בליבנו, ולמרות הקשיים החלטנו להישאר ולגור כאן". אל משפחת חלמיש ושאר המתיישבים הראשונים, הצטרפו עם השנים עוד משפחות, והיישוב היהודי החל לצמוח. כיום חיות בעיר דוד ובסביבתה כ-80 משפחות יהודיות, בין אלפי תושבים ערבים שחיים בכפר סילואן. "לאורך השנים היו פחדים וחששות, אבל המשפחה שלנו צמחה כאן ופיתחה חוסן", מספרת אפרת. "אנחנו לא חיים בפחד, אלא להיפך. יש לנו חיבור עמוק למקום הזה, ומדי יום אנו מרגישים איך דברי הנביאים קמים לתחייה מול עינינו: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם... וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח', ד).


מתארחים בחצר "חן המקום" ומשוחחים עם אפרת חלמיש.

בזמן האירוח ב'חן המקום' נוכל לשאול שאלות על אופי החיים בעיר דוד, ועל פעילותה של עמותת אלע"ד. בתום הביקור נודה על האירוח הלבבי, נעלה במדרגות ומיד נפנה שמאלה. במהרה נצא דרך שער אל הרחוב המרוצף |17|, ונמשיך בדרכנו. מי שמעוניין יכול לפנות ימינה במעלה הרחוב, ללכת בין בתי היישוב היהודי ולהגיע בתוך כ-10 דקות אל מרכז המבקרים של עיר דוד. אנו נחזור אל בריכת השילוח, ונסיים את הסיור בהליכה מתחת לפני הקרקע, ברחוב ובתעלת ניקוז מרשימה מימי בית שני. לשם כך נרד בתלילות כדקה, ונפנה ימינה דרך שער מסודר אל בריכת השילוח |14|. בעבר הייתה זו בריכה אדירה בגודל של 60X50 מטר, אך כיום אפשר לראות רק חלק קטן ממנה. נעבור על המדרגות שהיו בשולי הבריכה, ובקצה שלה נעמוד מול פיצול של שלוש דרכים. תחילה נבחר בכניסה הימנית, המובילה אל חלקו המזרחי של רחוב מדורג, שנמצא כיום מתחת לפני הקרקע. בימי בית שני היה זה רחוב מרשים ורחב ידיים, שטיפס לאורך הגיא המרכזי. אורכו של הרחוב היה כקילומטר אחד, והוא הגיע עד למרגלות הכותל המערבי של הר הבית. עולי רגל שהגיעו לירושלים מכיוון דרום, נהגו לטבול בבריכת השילוח, ולטפס ברחוב המדורג בדרכם להר הבית. נתרשם מלוחות האבן המרוצפים שהשתמרו בצורה יפהפייה, ונראה שישנם כמה מקומות בהם הריצוף שבור. מתחת לפרצות נבחין בתעלת ניקוז שעברה מתחת לרחוב. שבירת אבני הרחוב לא נעשתה על ידי חופרי האתר, אלא כבר בתקופת בית שני. נשאלת השאלה, מי הרס את הריצוף ולשם מה?

בין השנים 73-66 לספירה, בזמן המרד הגדול של היהודים נגד הרומאים, מצאו המורדים היהודים מסתור בתעלות הניקוז של הרחוב. עדויות לכך נמצאו בחפירות שנערכו בתוך התעלות, ובהן נתגלו סירי בישול שלמים ומטבעות מימי המרד ברומאים. חלק מהמסתתרים מצאו את מותם ברעב, ואחרים בחרו לשים קץ לחייהם כאשר ראו שהרומאים סוגרים עליהם מכל עבר, כפי שמספר לנו ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו: "ובמנהרות נמצאו כאלפיים פגרים, מהם פגרי אנשים, אשר טרפו את נפשם בכפם ורובם חללי רעב'' (מלחמת היהודים ספר ו', פרק ט', ד). לקראת סוף המרד חיפשו הרומאים את אחרוני המורדים בכל פינה, והגיעו גם לכאן: "ואחרי אשר המיתו הרומאים חלק מהאנשים... ואת שאריתם לקחו בשבי, חקרו למצוא את האנשים המסתתרים במנהרות, וקרעו את שכבת האדמה אשר על גבן, ואת כל הנופלים בידם היכו לפי חרב" (מלחמת היהודים ספר ו', פרק ט', ד). הם ניפצו את הריצוף של הרחוב, ירדו את תעלת הניקוז, ושם מצאו את אחרוני הלוחמים היהודים והרגו אותם באכזריות.

נכון לכתיבת שורות אלה, הרחוב בו אנו נמצאים לא נחפר במלואו, ולכן לא ניתן להמשיך ולעלות בו. אולם במקביל לרחוב זה נחשף עוד חלק של הרחוב, ולצידו תעלת ניקוז נוספת שתוביל אותנו חזרה במעלה הגבעה. כדי להגיע אליהם נצא מהרחוב המזרחי ונפנה ימינה אל הדרך האמצעית מבין השלוש. נעבור ליד ציור קיר שממחיש כיצד נראתה בריכת השילוח, נמשיך עם השביל שמתעקל ימינה, ונתחיל את דרכנו במעלה הרחוב הקדום. יש מעריכים כי מדובר בשני רחובות נפרדים שעברו במקביל זה לזה, ואחרים סוברים כי אלו שני חלקים של אותו רחוב, שהיה רחב במיוחד בחלקו הדרומי. כך או אחרת, גם חלק זה של הרחוב השתמר בצורה יפה, ואנו נלך על לוחות אבן גדולים, כפי שפסעו יהודים בדרכם לבית המקדש לפני יותר מ-2,000 שנים. אחרי כ-2 דקות ניפרד מהרחוב, נפנה עם השביל שמאלה ונעלה במדרגות אל תעלת הניקוז. מכאן ועד לסיום המסלול צפויות לנו 30-20 דקות של עלייה מתחת לפני האדמה. רוב העלייה מתונה, אך חלקים ממנה תלולים במקצת. מכיוון שהתעלה צרה במיוחד, נצטרך ללכת בטור, אחד אחרי השני, וניזהר שלא להחליק או לקבל מכה בראש. לאורך העלייה מלווים אותנו שלטים שמציגים את המרחק שנותר עד ליציאה, וכך נוכל להעריך כמה זמן נותר לנו עד הסיום.


עולים בתעלת ניקוז מרשימה מימי בית שני.

את התעלה המרשימה התקינו בימיו של הורדוס, במקביל לבניית בית המקדש המפואר, ותפקידה היה לנקז את מי הגשמים שזרמו בגיא המרכזי, ולהזרים אותם אל נחל קדרון. התעלה נבנתה ברובה על גבי הסלע הטבעי של הנחל, ולמרות שהיא נועדה רק לניקוז מים, נבנו דפנותיה מאבני גזית מסותתות, והיא קורתה בלוחות אבן. כל אלו מעידים על עושרה של ירושלים באותם ימים. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכות בשנים האחרונות, הוצא הסחף שהצטבר בתעלה במשך אלפי שנים, והתגלו בה כמה ממצאים מרגשים שנסחפו לתוכה. בתוך העפר נמצאה חרב של חייל רומאי שהייתה נתונה בתוך נדן עור יפהפה. במקום אחר בתעלה נמצא כלי אבן ועליו חריטה של מנורה, ובסמוך אליו מטבע כסף ששימש לתשלום מחצית השקל לבית המקדש. הממצא המרשים ביותר היה פעמון קטנטן עשוי זהב, שנפל ככל הנראה מבגד של איש רם-מעלה. אולי היה זה אחד הכהנים ששירתו בבית המקדש, כפי שמתואר בספר שמות: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת... פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן..." (שמות כ"ח, לא-לד).

בתום כ-550 מטר של עלייה, נגיע לפיצול בו יושב שומר מטעם אתר עיר דוד. בנקודה זו אפשר לפנות ימינה, לעלות במדרגות אל חפירות חניון גבעתי |18|, ומהן לצאת אל הרחוב ולסיים את המסלול. החפירות באתר מתקיימות כבר שנים ארוכות, ונחשפו בהן שרידים מרשימים של מבנים וחומות מימי בית ראשון ועד המאה העשירית לספירה. בין הממצאים המרשימים אפשר לזהות וילה רומית אדירת מימדים, מקוואות מימי בית שני, וסוללת עפר ואבנים שמכונה 'חלקלקה', ששימשה חלק ממצודת ה'חקרא' היוונית שכבשו החשמונאים. על האתר תוכלו לקרוא בפירוט בסיור "יש אבנים עם לב אדם". מי שהסדיר מראש את המשך ההליכה עד למרכז דוידסון, ימשיך לעלות בתוך התעלה שחצובה בשלב זה בסלע האם, ומקורה תחת קמרונות. כעבור 5-4 דקות של הליכה נעבור בתוך בור מים מימי בית ראשון, ומיד אחריו נביט ימינה, ונראה קיר אבנים ענקיות, שמסותתות בסיתות שוליים מפואר. אלו אבני הכותל המערבי, למרגלותיו אנו נמצאים. בנקודה זו נעלה ימינה במדרגות, ניצמד אל אבני היסוד של הכותל, ולא נוכל שלא להתפעל ולהתרגש מן המראה. לאחר מכן נמשיך לעלות במדרגות, ובמהרה נגיח החוצה בתוך אתר העתיקות של מרכז דוידסון |19|. נפנה שמאלה, נעבור בין פתחי חנויות מימי בית שני, ונתרשם מהקיר המרשים של הכותל שנישא מעלינו. נעלה במדרגות עץ, נפנה ימינה ונלך על פי השילוט המכוון ליציאה. נצא מהאתר, נפנה שמאלה ונסיים את הסיור סמוך לשער האשפות |1|. מכאן אפשר לחזור בהליכה אל המכונית שממתינה בחניון הר ציון, או להיעזר בתחבורה ציבורית.

סיפור אישי – חוויית ילדות בעיר דוד:
מפי הלל מאלי

בתור נער שגדל בעיר דוד, המנהרות התת-קרקעיות ריתקו אותי תמיד. שמעתי אגדות על אוצרות המקדש שהחביאו הכוהנים במחילות ירושלים, וחלמתי בהקיץ לגלות אוצר ארכיאולוגי בחפירות העיר. באחד הימים, כשהוריי היו בטיול בחו"ל, ירדנו אחי יוחנן ואני אל מעיין הגיחון, וביקשנו לצלול פנימה כדי למצוא אוצר נסתר. לקחנו צינור גינה ארוך במטרה להשתמש בו כשנורקל, נכנסנו מתחת למדרגות המובילות אל המעיין, והתחלנו לצלול. אחרי צלילה קצרה הגענו לחדר שחציו היה מלא במים, ובקצהו זיהינו אבן גדולה ומסקרנת, שנדמתה לנו כאבן גזית הרודיאנית. צללנו גם מתחת לאבן הגדולה, אך החמצן לא הצליח לזרום דרך הצינור. גם החשיכה ושברי האבנים שבדרך, חסמו את המעבר שלפנינו. במקום אוצרות זהב מצאנו בעיקר בוץ, אבל החוויה הותירה בידינו את ה"זהב" האמיתי של ירושלים. למדנו שבעיר דוד אפשר לצלול לעומק ולרוחב, ותמיד נגלים מעמקים חדשים. כשגדלתי בחרתי להקדיש את חיי לחיפוש אחר סיפורה של ירושלים, אחר המנגינות שלה, ובעקבות הרעיונות שפיעמו בלב בוניה וחולמיה. למדתי כי המעיין שנובע בעיר דוד, אכן מגיע עמוק מבטן האדמה - הוא "נובע" בנבואת יחזקאל: "וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה", מפעם בכתבים עתיקים על ירושלים, ומסעיר את דמיונות הארכיאולוגים שחופרים בה. אך יותר מכל, הוא מכיל בתוכו הבטחה ותקווה אל היום שבו ירושלים, עיר של אבן וחומות, תשוב להיות עיר של מעיין, מקום של השראה ושל שלום.

לחץ/י כאן להאזנה לשיר

מידע שימושי:
אתר עיר דוד
טלפון: 6033*, 02-6268700.
אתר אינטרנט: www.cityofdavid.org.il
שעות פתיחה בשעון קיץ: בימים א-ה, בין השעות 19:00-08:00. ביום ו בין השעות 16:00-08:00.
שעות פתיחה בשעון חורף: בימים א-ה, בין השעות 17:00-08:00. ביום ו בין השעות 14:00-08:00.
כניסה: בתשלום.

חן המקום
טלפון: 052-3331786 (אפרת).
שעות פתיחה: בכל שעות היום, בתיאום מראש בלבד.
כניסה: בתשלום, עבור שיחה, כיבוד מפנק ואירוח ביתי.

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
בינונית.
משך הטיול
משך הטיול
5-3 שעות.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-3 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
בימים א-ו, משעות הבוקר ועד אחר הצהרים.
סוג המסלול
סוג המסלול
מעגלי.
רחצה במים
רחצה במים
יש.
מידע שימושי:

אתר עיר דוד
טלפון: 6033*, 02-6268700.
אתר אינטרנט:  www.cityofdavid.org.il
שעות פתיחה בשעון קיץ: בימים א-ה, בין השעות 19:00-08:00. ביום ו בין השעות 16:00-08:00.
שעות פתיחה בשעון חורף: בימים א-ה, בין השעות 17:00-08:00. ביום ו בין השעות 14:00-08:00.
כניסה: בתשלום.

חן המקום
טלפון: 052-3331786 (אפרת).
שעות פתיחה: בכל שעות היום, בתיאום מראש בלבד.
כניסה: בתשלום, עבור שיחה, כיבוד מפנק ואירוח ביתי.