facebook
:
IMG_2457
blank
מסיירים עם דוד גל-אור | טל' נייד: 054-2406657

דוד לוקח אותנו לטיול בטבע הצמוד לעיר, ומוביל אותנו להליכה בטיילת מטופחת ובין סיפורים מרגשים.

המלצה לימות שיא החורף והאביב – הליכה לאורך מאגר בית זית:

חלק ניכר ממי הגשמים שיורדים באזור ירושלים, זורמים אל נחל שורק. בשנות ה-50 של המאה העשרים נבנה לרוחב הנחל סכר ענק, שנועד לחסום את זרימת המים, ולגרום להם לחלחל אל מי התהום ולהעשיר אותם. לכן, אחרי שיורדים גשמים משמעותיים בהרי יהודה, מתמלא המאגר והופך לאגם יפהפה.

קרא עוד

עמק הארזים... חקלאים וחלוצים בעמק הארזים - בעקבות סיפורי התיישבות וחקלאות סביב נחל שורק

חזרה
מסיירים עם דוד גל-אור | טל' נייד: 054-2406657. דוד לוקח אותנו לטיול בטבע הצמוד לעיר, ומוביל אותנו להליכה בטיילת מטופחת ובין סיפורים מרגשים.

עמק הארזים - העיר ירושלים יושבת בלב הטבע, בין הרים מוריקים ונחלים עמוקים. הנחל הגדול ביותר שעובר בסמוך לעיר הוא נחל שורק, לאורכו משתרעים חלקים נרחבים של פארק ירושלים. מסלול הטיול סביב נחל שורק נמצא במרחק נגיעה מהעיר, ונוכל למצוא בו מעיינות ובוסתנים שופעים, מטעי פרי וטראסות עתיקות. נלך בשבילים נסתרים ובטיילת מטופחת, נבקר בכפרים חקלאיים שקמו סביב ערוץ הנחל, ונתוודע לסיפורים חלוציים מרגשים. בדרכנו נעבור בין בתים מפוארים של כפר ערבי נטוש, נרחץ בבריכת מעיין עתיקה ונבקר בחווה אורגנית מיוחדת. משפחות עם ילדים ייהנו מגני משחקים משוכללים שנטועים בנוף הפתוח, ומיטיבי לכת יוכלו לשלב הליכה מאתגרת יותר בין סלעים ופרחים. לתשומת לבכם: המסלול מומלץ במיוחד בשיא החורף. בתקופה זו פורחות לאורך המסלול המוני שקדיות, וניתן להוסיף לו ביקור במאגר בית זית, שמתמלא במים הזורמים בנחל שורק, ונראה כמו אגם אלפיני בין ההרים. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
עמק הארזים... חקלאים וחלוצים בעמק הארזים - בעקבות סיפורי התיישבות וחקלאות סביב נחל שורק
arrow נקודת מוצא: חניון קטן מעל הכפר ליפתא, סמוך למחלף גבעת שאול ולכניסה הראשית לירושלים.   arrow נקודת סיום: מגרש חנייה, בכניסה לכביש הגישה לכיוון בית זית.   arrow אופי המסלול: מתאים לקבוצות קטנות, למשפחות חובבות הליכה, לזוגות ולמיטיבי לכת.   arrow דרגת הקושי: בינונית.   arrow אורך המסלול: 11-10 קילומטר.   arrow משך הטיול: 8-6 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: בכל ימות השבוע, ובייחוד בסופי שבוע ובחגים. המסלול מומלץ במיוחד בשיא החורף, כאשר השקדיות פורחות ומאגר בית זית מלא במים.   arrow עומס: בריכת מעיין ליפתא עמוסה לעיתים. שאר המסלול לא עמוס בדרך כלל.   arrow אופי ההליכה: חלקו הראשון של המסלול עובר בשבילים צרים, וכולל ירידות שחלקן תלולות. בהמשך עובר המסלול ברובו בשבילים סלולים, והוא כולל עליות וירידות מתונות בדרך כלל. לקראת סיום המסלול ישנה הליכה מתונה לצד כביש.   arrow ציוד מיוחד: נעליים נוחות להליכה. ציוד פיקניק. בגדי ים למי שמתכנן להיכנס לבריכת המעיין בליפתא.   arrow סיור לילי: אין.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
עמק הארזים... חקלאים וחלוצים בעמק הארזים - בעקבות סיפורי התיישבות וחקלאות סביב נחל שורק

אתרים שמחייבים תיאום מראש > חוות טור-סיני. קבוצות צריכות לתאם גם את הביקור בבית ילין. פרטים במידע השימושי.

איפה חונים > מגיעים אל מחלף גולדה מאיר בחלקה הצפוני של ירושלים, ופונים בו אל שדרות מנחם בגין דרום. משתלבים בכביש הראשי שמטפס לעבר הכניסה לירושלים, ואחרי כ-1.5 קילומטר יורדים ימינה אל מחלף גבעת שאול. כ-150 מטר לאחר הירידה במחלף, פונים ימינה לכביש צר על פי השילוט למי נפתוח (ליפתא). את המכונית מחנים בחניון קטן שנמצא משמאל |1|.

איפה חונים בנקודת הסיום > מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה במגרש חנייה שנמצא לצד כביש הגישה למושב בית זית. מי שמגיע ממערב יחלוף על פני מחלף הראל ובתוך מנהרת הראל, ומעט אחריה יפנה ימינה על פי השילוט למוצא ובית זית. אחרי כ-2 דקות פונים שוב ימינה לכיוון בית זית, ומיד שמאלה למגרש חנייה |14|. מי שמגיע מכיוון ירושלים צריך לרדת במחלף הראל לכיוון מבשרת ציון, להסתובב ולחזור לכיוון ירושלים. אחרי זמן קצר פונים ימינה לכיוון מוצא ובית זית, וממשיכים באותה הדרך. מי שרוצה להמשיך לטייל למאגר בית זית, יכול לחנות קרוב לסכר שבקצה המאגר. לשם כך מגיעים למעגל התנועה שבצומת כרם |19| ופונים בו צפונה לכביש 395 לכיוון מבשרת ציון. אחרי כ-350 מטר פונים ימינה |18| על פי השילוט לבית הספר החקלאי עין כרם, ומיד שוב ימינה לשביל עפר. מתקדמים כ-600 מטר, ומחנים את המכונית ברחבת החנייה שבקצה השביל |17|.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מגיעים לתחנה המרכזית של ירושלים, יוצאים ממנה אל רחוב יפו, ופונים ימינה. יורדים לכיוון היציאה מהעיר, מתחברים לכביש שיוצא מירושלים והולכים לצידו. חולפים על פני שתי תחנות דלק, ומעט לאחר מכן פונים ימינה לשביל סלול. עוברים בגשר מעל הכביש, יורדים במדרגות שמעברו השני ומגיעים אל החניון |1|.

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה וההתחלה: ליפתא, ירושלים. לנקודת הסיום: לודוויג בלום, ירושלים.


בין כפר מפואר לחווה אורגנית
את טיולנו סביב נחל שורק אנו מתחילים בחניון הקטן |1|, ממנו נצא אל הכפר הערבי הנטוש ליפתא. ממקום החנייה נתקדם בכביש צר שמתעקל בחדות ימינה, וכעבור 3-2 דקות נגיע למזלג כבישים. נבחר בכביש השמאלי שמסומן בכחול, ונרד מעט בתלילות. מולנו נשקף ערוצו העמוק של נחל שורק, בו נטייל היום. מעברו השני של הנחל נזהה מימין את שכונת רמות, את מבנה האבן הבולט של נבי סמואל, ואת הכפר הערבי בית איכסא שבנוי על צלע ההר. מעל העמק עובר גשר הרכבת החדשה לירושלים, ועל המורדות הקרובים אלינו פזורים בתי הכפר הערבי הנטוש ליפתא. בתוך דקה נגיע למזלג דרכים נוסף, נבחר בשביל השמאלי, נעבור מחסום נמוך ונמשיך לרדת. חלק מהשביל מתון, אך יש בו גם חלקים תלולים שכוללים ירידה במדרגות סלע קטנות. השביל מתפתל שמאלה וימינה, ואחרי 10-7 דקות נגיע אל בריכת מעיין יפהפייה |2|. מי המעיין נובעים מתוך ניקבה ארוכה, וזורמים אל בריכה רחבת ידיים באורך של כ-8 מטר, ובעומק של מעט יותר ממטר. המים אמנם קרים, אך מומלץ להיכנס אליהם וליהנות מחוויה מרעננת, ממש בתחילת הסיור. לאחר בילוי בבריכת המעיין נמשיך בדרכנו בעקבות השביל המסומן בכחול. נרד במתינות בין מדרגת סלע שמתרוממת מצד ימין, ובין בוסתן תאנים ואמת מים פעילה, שמלווים אותנו משמאל. במהרה ניכנס אל הכפר, ונעבור בין בתיו העתיקים שמוקפים צמחייה ירוקה ושיחי צבר. כעבור 5-4 דקות הליכה פונה השביל המסומן בחדות שמאלה, אך מומלץ לעזוב אותו לזמן מה, ולהמשיך ללכת בין הבתים. נתקדם בשביל הצר, ואחרי כ-20 מטר נעלה בגרם מדרגות אל גג הבית שמשמאל. נשב על הגג מול הנוף המוריק, ונספר את סיפורו של הכפר ליפתא.


בתים עתיקים מוקפים צמחייה ירוקה בכפר ליפתא.

הכפר הנטוש בו אנו נמצאים, יושב במקומו של כפר מקראי שנקרא 'מָרְנַפְתַח'. שם זה דבק במקום כבר בשנת 1207 לפני הספירה, כאשר מלך מצרי שנקרא פרעה מרנפתח, ערך מסע כיבושים בארץ ישראל, והציב את מחנהו כאן, סמוך לירושלים הקדומה. מאוחר יותר, כאשר נכנסו בני ישראל לארץ, הם כבשו את המקום, והשם המצרי 'מָרְנַפְתַח' הפך ל'מֵי נֶפְתּוֹח'ַ: "וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹח" (יהושע י"ח, טו). מיקומו של הכפר בסמוך לאדמות נחל שורק הפוריות, בשילוב עם המעיין שנובע בעוצמה רבה, איפשרו לו להתפתח ולהפוך ליישוב יהודי גדול. לשיאו הגיע הכפר במאה ה-19 ובראשית המאה העשרים, אז התגוררו בו אלפי מוסלמים שקראו לו בשם ליפתא. מהתצפית אפשר לראות שבתי הכפר היו פזורים על שתי גדותיו של הערוץ, כך שתפסו שטח רחב מאוד, ורק שבילי הליכה צרים חיברו ביניהם. נסו לדמיין את תושבי הכפר קמים מדי בוקר, יורדים מביתם אל המעיין, וממנו יוצאים לעבוד בשטחים החקלאיים. את תוצרתם החקלאית מכרו תושבי ליפתא בשווקי ירושלים, שהתפתחה באותן שנים גם מחוץ לחומות העיר העתיקה, והתקרבה אל הכפר. עם פרוץ מלחמת העצמאות בסוף שנת 1947, השתבשו החיים בליפתא. תכנית החלוקה של האו"ם קבעה כי הכפר ייכלל בשטחה הבינלאומי של ירושלים, אך הוועד הערבי העליון התנגד לקביעה זו, והורה לפנות את הנשים והילדים לרמאללה, ולהציב במקום לוחמים. במהרה הפך הכפר השקט לזירת קרב. לוחמי הנָגַ'אדַה המיומנים צלפו בבתי השכונות היהודיות הסמוכות קרית משה, גבעת שאול ורוממה, ולכן פשטו לוחמי המחתרות היהודיות על הכפר, ופוצצו בו כמה מבנים. אחרי כמה חודשים של לחימה נפל הכפר בידי כוחות ההגנה, ועם תום המלחמה הוא נותר נטוש. אל הבתים ההרוסים נכנסו בשנות ה-50 עולים מתימן ומכורדיסטאן, והם התגוררו בהם בתנאי מחייה קשים. הכפר לא היה מחובר למערכות חשמל וביוב, בבתים לא היו שירותים ומים זורמים, ודרכי הגישה אליהם נותרו צרות ומתאימות להולכי רגל בלבד. במכתב שכתבה רחל ינאית בן-צבי בשנת 1958, תיארה אשת הנשיא את המצב במקום: "ירדנו עם הנשיא לכפר ליפתא אשר בשערי ירושלים. מצאנו את הכפר העברי הקדום שרוי בעוני מנוון ומשפיל... וילדיו ילדי עוני... ללא שמחה האופיינית לילדינו בישראל. חפויי ראש חזרנו, בושנו ונכלמנו... מה לי התאורה המפוארת שבבית ראש הממשלה ובבית הנשיא, כאשר במורד, פה על ידינו, שוררת עדיין אפלה וחושך מצרים, והרי בליפתא אין אפילו תאורה בחוצות...". ברבות השנים פונו התושבים מן הכפר הנטוש, והמקום הוכרז כשמורת טבע. משקיעי נדל"ן רבים ביקשו להניח ידיהם על הבתים הערביים, אך עד היום הוא נשמר כפינה אותנטית ומיוחדת בפאתי לירושלים.

אחרי המנוחה נרד מהגג, ונוכל לחזור אל השביל המסומן, או להמשיך ולשוטט בין הבתים. אפשר להיכנס בזהירות אל בתים נטושים, להשקיף על הנוף מבעד לחלונות ולפתחים, ולהתרשם משרידיה המרשימים של הבנייה המפוארת. בתי הכפר בולטים בתקרותיהם העגולות, בחלונותיהם הקמורים ובקשתות אבן שמופיעות בכל מקום. זהו הכפר הערבי היחיד בגבולות הקו הירוק ששרד כמרקם נוף כפרי שלם, ובזמן שנסתובב בו נרגיש כאילו הזמן קפא מלכת. בין הבתים גדלים שיחי צבר ועצי תאנה שמניבים פרי בימות הקיץ, ועצי שקד שנצבעים לבן בימות החורף, ואלה מוסיפים לאווירה הפסטורלית ששוררת במקום. אווירה זו מופרעת לעיתים על ידי חסרי בית ותמהונים, שמוצאים בבתים מקום מתאים למנוחה או התבודדות. אם תיתקלו באדם שכזה, מומלץ לא להפריע לו, ולהמשיך ללכת. בתום הסיור בכפר נחזור אל השביל המסומן בכחול, נפנה בו ימינה ונרד מעט בתלילות. בתוך 3-2 דקות נגיע אל ערוץ נחל, נפנה ימינה ונמשיך בירידה. נחלוף על פני גרוטאה ישנה של רכב, ובהמשך נעבור ליד גדר שתוחמת אזור ביטחוני מסווג. נתקדם בשביל מתון בין הגדר שמשמאל לבתי הכפר שנישאים מימין, ובמהרה ייפתח מולנו שוב נוף נחל שורק. אחרי 5-4 דקות הליכה נראה בתוך הנחל גן משחקים מטופח, אליו מועדות פנינו. נרד במתינות בשביל המתפתל, ובתוך 3-2 דקות נוספות נתחבר אל כביש סלול |3|. נפנה שמאלה, ובתוך דקה ניכנס אל גן השעשועים שנמצא מימין. הגן מלא מתקנים משוכללים ובו נדנדות וקרוסלות חדשניות, מתקני טיפוס בחבלים וגלישה באומגה. בין המתקנים פזורים לוחות משחק לימודיים, בעזרתם אפשר להכיר את בעלי החיים והצמחים שאופייניים לאזור. גן זה הוא חלק מ"פארק ירושלים", מיזם שנועד לפתח את האזורים הטבעיים שמקיפים את ירושלים ולהנגיש אותם לציבור. נשב לנוח לצד שולחנות פיקניק שפזורים בשטח, ונשתעשע במתקנים השונים. בתום הבילוי נצא מהגן, נפנה ימינה ונלך לצד הכביש. כעבור כ-2 דקות נגיע לצומת |4|, נפנה בה ימינה על פי השילוט לחוות טור-סיני. כאן נעצור ונספר על נחל שורק, בו אנו מטיילים.

נחל שורק הוא אחד הנחלים הארוכים בישראל. הוא מתחיל את דרכו בחלקה הצפוני של שכונת רמות, ומתפתל לאורך כ-70 קילומטר עד שהוא נשפך לים התיכון באזור פלמחים. ערוצו העמוק והרחב של הנחל, מעורר פליאה. הרי לנחלים גדולים יש בדרך כלל אגן ניקוז רחב מאוד, ואילו נחל שורק מתחיל את דרכו רק קילומטרים ספורים מזרחית אלינו. ההסבר לכך טמון בעובדה שנחל שורק הוא נחל קדמון, כלומר שריד לנחל ארוך הרבה יותר, שהיה קיים עוד לפני היווצרות השבר הסורי-אפריקני. באותם ימים היו הרי עבר הירדן המזרחי מחוברים עם הרי יהודה והשומרון, והיוו יחידה הררית אחת. מוצאו של נחל שורק היה בהרי עבר הירדן המזרחי, ומשם זרם הנחל בשיפוע מתון, לאורך מאות קילומטרים, עד לים התיכון. המשקעים הרבים שירדו בהרים הגבוהים ולאורך נתיב זרימתו, יצרו כבר אז נחל עמוק, ש"חצב" את דרכו בפיתולים רחבים מערבה. כאשר נוצר השבר הסורי-אפריקני, התנתק נחל שורק מחלקו המזרחי, אך הערוץ נותר עמוק ורחב, תזכורת לימים בהם זרמה כאן כמות גדולה של מים. כיום זורמים מים בנחל רק בימות גשם סוערים, ומעט אחריהם. מומלץ במיוחד להגיע לכאן בימים כאלה, ולהתרשם מהמים שזורמים בעוצמה רבה בתוך הערוץ, וגורפים איתם כל מה שנקרה בדרכם.


נחל שורק זורם ביום גשום.

מעברו השני של הנחל עוברת טיילת סלולה, מטופחת ויפה. כדי ללכת בה נחצה את הנחל, נעזוב את הכביש הרחב ונפנה שמאלה אל שביל הטיילת. השביל מתפתל על גדת נחל שורק, עולה ויורד במתינות, ומשקיף על אפיק הזרימה של הנחל, ועל השטחים החקלאיים שפזורים לאורכו. בזמן ההליכה כדאי להסתובב וליהנות ממראה בתיו העתיקים של הכפר ליפתא, שפזורים על מדרון ההר שמאחורינו. בשיא החורף פורחים עצי השקד בצבעם הלבן בין בתי הכפר, והמראה הופך קסום במיוחד. אחרי 8-7 דקות הליכה נגיע לפינת ישיבה מסודרת, ונוכל לשבת למנוחה מול הנוף המוריק. לאחר מכן נמשיך ונתקדם בשביל הטיילת, ובתוך דקות ספורות נעבור תחת כביש רחב וסואן |5| שמוביל לחלקה הצפוני של ירושלים. מעט לאחר מכן נראה מולנו את גשר הרכבת הענק שעובר מעל ערוץ הנחל, וממחיש את המרחק האדיר בין שתי גדותיו של נחל שורק. זהו הגשר הגבוה ביותר שנבנה בישראל, והוא מתנשא לגובה של כ-100 מטר מעלינו. כעבור עוד 7-5 דקות של הליכה, נגיע לצומת נוסף |6|. הטיילת ממשיכה ישר לצד ערוץ הנחל, ואילו אנו נעזוב אותה ונעלה לחוות טור-סיני.


עצי השקד פורחים בין בתי הכפר ליפתא, ויוצרים מראה קסום.

נפנה ימינה בכביש הסלול, ומיד שוב ימינה לשביל רחב שמסומן בירוק, בעקבות השילוט לשכונת רמות. בתוך כ-30 מטר נגיע למזלג דרכים ליד עמוד מתח גבוה, ונבחר בשביל האמצעי שממשיך להיות מסומן בירוק. נעלה בשביל הרחב, ואחרי 3-2 דקות נראה מצד ימין מבנים ששייכים לחווה, ומולנו ערימת גזם ענקית. מעט לפני הערימה נפנה שמאלה לשביל אדמה שמקיף אותה. השביל מתפתל ועולה בין סלעים ושיחים, ובתוך 3-2 דקות נוספות מתחבר לכביש שמעליה. נפנה שוב שמאלה, נעלה מעט בתלילות, ונגיע לרחבה גדולה. מימין נשקף נוף נהדר, משמאל ישנו מגרש חנייה, ובמרכז ניצב עמוד עם שלט רחוב מפתיע: רחוב זאב טור-סיני. כדי להבין מיהו האיש שעל שמו נקרא הרחוב בלב הטבע, נמשיך ישר בכביש הסלול, נרד במתינות ובתוך דקה ניכנס אל החווה שמימין |7|. חוות טור-סיני היא חווה מיוחדת במינה, המשלבת בין חקלאות טבעית וגידולים אורגניים לבין סדנאות ואירוח, וטומנת בחובה סיפור מרתק. את הביקור בחווה יש לתאם מראש, והוא כולל סיור קצר והסבר על תולדות המקום. קבוצות יכולות להוסיף לביקור גם השתתפות בסדנאות שונות שמחברות בין ערכים וטבע (פרטים במידע השימושי). מומלץ לבקש לפגוש את עודד, מייסד החווה ובן למשפחת טור-סיני. עודד מחובר למקום ברמ"ח איבריו, והוא ישמח לספר לכם על הקשר ההדוק בין משפחתו לאדמות העמק, ועל חזונו לגבי עתיד החווה ותרומתה לדורות הבאים.


מרפסת אחד הצימרים בחוות טור־סיני |7|.

"נולדתי למשפחה ציונית, שתמיד חיפשה לעשות מעשים בעלי משמעות", פותח עודד את סיפורו. "סבי, נפתלי הרץ טורטשינר, היה פרופסור למקרא ולשון בברלין בשנת 1933, כאשר עלתה המפלגה הנאצית לשלטון. הוא עלה ארצה, התקבל לסגל האוניברסיטה העברית, ונמנה עם ראשוני המרצים לבלשנות, יהדות ומקרא בישראל. במקביל הקים סבי את האקדמיה ללשון עברית, והשלים את עריכת מילון בן-יהודה", מספר לנו עודד בגאווה. "בברית שלי, שנערכה לפני יותר משבעים שנה, שאלו את סבא איך ייתכן שהוא עדיין נושא שם משפחה אירופאי, ובו במקום הוא החליט לעברת את שמו לטוּר-סיני" (שפירושו הר סיני). עשייתו הענפה של נפתלי טור-סיני, זיכתה אותו ברבות השנים בפרס ישראל ובתואר יקיר ירושלים. במקביל לפעילותו הציבורית, דאג נפתלי לחנך את ילדיו לראות את טובת הציבור לנגד עיניהם. "הוריי, סימה וזאב (בנו של נפתלי) היו ממייסדי קיבוץ אלומות שבדרום הכנרת", ממשיך עודד ומספר: "הם הגיעו לשם יחד עם עוד שבעה זוגות, ביניהם שמעון וסוניה פרס, והתאהבו באורח החיים החקלאי. כמה שנים מאוחר יותר שבו הוריי להרי יהודה, והתגוררו במושבה מוצא שבמבואות ירושלים. הם חלמו לחדש את הטראסות החקלאיות שהיו פזורות סביב נחל שורק, ולגדל עליהן מינים וזנים חדשים של עצי פרי, שטרם גדלו בארץ ישראל באותם ימים". זאב נעזר באביו נפתלי, ויחד הם פנו ליוסף וייץ, יו"ר הקרן הקיימת לישראל. אחרי משא ומתן קיבלה משפחת טור-סיני מאות דונמים של אדמות לאורך נחל שורק. הם גייסו סכומי כסף גדולים מקרובי משפחה שברחו אף הם מאירופה והתגוררו בארה"ב, וניגשו למלאכת הכשרת הקרקע. פועלים רבים סיקלו את השטח הטרשי, פרצו דרכים והכשירו טראסות רחבות ומודרניות, בהן ניתן היה לעבוד עם מיכון מודרני שיובא מחו"ל. אט-אט התרחב השטח החקלאי, ובשיאו הוא הגיע לכ-1,300 דונם, שהשתרעו משכונות רמות וסנהדריה שבצפון ירושלים ועד מבשרת ציון. בשטח הענק ניטעו עצי דובדבנים, אפרסקים, נקטרינות ושאר עצי פרי ממאות מינים וזנים, ואלה סיפקו כ-30% מפירות הקיץ של מדינת ישראל הצעירה. המטעים קיבלו את השם 'מטעי עמק הארזים', ונחשבו להצלחה מסחררת. "בשיא פריחתו של העמק", ממשיך עודד, "התפרנסו מאדמתו למעלה מ-200 משפחות של עובדים, עולים חדשים מכורדיסטאן ומצפון-אפריקה, לצד ערבים מהכפרים הסמוכים". כדי להשקות את השטח הרחב, יזמה משפחת טור-סיני את הקמתו של מפעל המים "מפכים", שהיה מפעל טיהור השפכים הראשון בישראל. במפעל טוהרו מי הביוב של השכונות בצפון ירושלים, ובהם השקו את מטעי העמק במשך עשרות שנים. למרבה הצער, לאחר מותו של הסבא ומחלתו של זאב טור-סיני הועברו האדמות למושבי האזור וננטשו לחלוטין. "אחרי מאבקים משפטיים הצלחתי לקבל לרשותי 2% מהשטח, כ-30 דונם בלבד, שהיו שייכים לי על פי חוק", מספר עודד טור-סיני. "בשטח זה הקמנו חווה שמנסה להחיות את החקלאות בעמק הארזים. אנו מגדלים כ-2,500 עצי פרי משלל מינים וזנים, מעבדים את האדמה באופן אורגני, ושומרים על הנוף הטבעי. כל המבנים בחווה מצופים באבנים שסוקלו לפני עשרות שנים בשטח, והם משתלבים בטבע ולא משתלטים עליו. זהו השריד האחרון שנותר לחקלאות עמק הארזים, ואנו מקווים שנצליח להתפתח במשך הזמן, ולהחזיר חלק מהעמק לימי גדולתו".

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

בחוות טור-סיני שוררת אווירה כפרית נעימה ושלווה. במהלך הסיור בחווה כדאי להלך במשעול התבלינים, להתרשם מעץ ארז שנטע נשיא המדינה שמעון פרס בשנת 2011, וליהנות מהנוף שנשקף מסביב. אפשר להסתובב בין בקתות האירוח המצופות אבן, או לנוח בפינות ישיבה שפזורות ברחבי החווה. לקראת סיום הביקור כדאי להיכנס למרכז המבקרים, בו ניתן לרכוש ריבות ביתיות, שמן זית, יין מקומי וליקרים מפירות שונים, שמיוצרים כולם במקום.

פסלים ומשחקים בנוף הפתוח
בתום הביקור בחוות טור-סיני נחזור באותה דרך בה הגענו אל הרחבה הגדולה, וממנה בירידה מעט תלולה אל העמק |6|. בנקודה זו עומדות בפנינו כמה אפשרויות, וכל אחד יכול לבחור בזו שמתאימה לו. האפשרות הראשונה היא לעלות בכביש סלול אל האנדרטה לזכר אסון התאומים |8|, ולרדת ממנה בשביל צר ויפה שמגיע לעיינות תלם |9|. אפשרות נוספת היא לוותר על הביקור באנדרטה, ולהמשיך ללכת בטיילת הפארק המטופחת שמובילה לאותו מקום. ניתן גם לעלות בכביש הסלול אל האנדרטה, לחזור לכאן, ולהמשיך בשביל הטיילת.

אפשרות א' - הליכה לאנדרטת התאומים
בסוף הירידה מחוות טור-סיני, נפנה ימינה אל כביש סלול, על פי השילוט לאנדרטת התאומים. נעלה בכביש המתפתל, ונשקיף על ערוץ הנחל שפרוש מתחתינו ועל גשר הרכבת שנמתח מעלינו. העלייה מתונה ונוחה ברובה, ורק חלקים ממנה תלולים במקצת. נתקדם בין עצי ברוש ואורן, נעבור מתחת לגשר הרכבת הגבוה, וכעבור 20-15 דקות נגיע אל האנדרטה שנמצאת משמאל |8|. במרכז רחבה עגולה מתרומם פסל ברונזה בגובה של כתשעה מטרים, ומאחוריו נשקף נוף מרשים ביופיו. עמק נחל שורק נמתח לפנינו, מלא בשיחים ירוקים, בעצי אורן ובכרמים. מעבר לעמק נישא הר המנוחות, בית העלמין הגדול ביותר בירושלים, ומצד ימין אפשר להבחין גם בבתי היישוב העירוני מבשרת ציון. נתקרב אל הפסל שבמרכז הרחבה, ונספר את סיפור המקום.

פיגועי הטרור הנוראיים שהתרחשו ביום שלישי ה-11 בספטמבר 2001, הכו את העולם כולו בתדהמה. מראה מגדלי התאומים קורסים בזה אחר זה, נחרט בזיכרונם של מאות מיליוני אנשים, והותיר אלפי משפחות כואבות שאיבדו את יקיריהן. באותו יום צפה האמן הישראלי אליעזר ויסהוף בהתרחשות האסון. מתוך הזדהות עם משפחות הנספים, ביקש ויסהוף למצוא דרך להנציח את האסון בדרכו האמנותית. הרעיון היה להקים אנדרטה ממלכתית, שתביע את ההזדהות של ירושלים עם כאבה של ניו-יורק, ותשקף את הידידות בין ישראל לארה"ב. ויסהוף קיבל את ברכת הדרך מעיריית ירושלים ומהקרן הקיימת לישראל, והחל בהקמת האנדרטה. "חשבתי כיצד ניתן לתאר אסון נורא שכזה ללא שימוש בהמחשות כגון הריסות, גופות וכדומה", כתב ויסהוף בחוברת שיצאה עם חנוכת האנדרטה. "לשם כך בחרתי בדגל ארה"ב שמקופל במספר קיפולים, היוצרים מעין שלהבת זיכרון ואש תמיד". הדגל המקופל למרגלותיו אנו עומדים אכן דומה לנר זיכרון, ומצד שני הוא מזכיר את התמוטטות מגדלי התאומים. בחלק התחתון של האנדרטה ישנו חלון זכוכית, מאחוריו מונח גוש מתכת מעוך שנלקח מהריסות המגדלים. סביב הפסל בחר ויסהוף להציב לוחות זיכרון, עליהם חקוקים שמותיהם של 2,980 הקורבנות של מתקפת הטרור הקשה. מראה הפסל המרשים ואלפי שמות ההרוגים, כשברקע מתרומם הר המנוחות בירושלים, מרגש עד מאוד.

אחרי שנתרשם מהאנדרטה, נוכל לחזור באותה דרך בה הגענו, ולהמשיך ללכת לאורך הנחל. האפשרות המומלצת והקצרה יותר, היא להמשיך בשביל צר שיוצא מכאן ויורד היישר לעיינות תלם. כדי למצוא את השביל נצא מהאנדרטה, נפנה שמאלה, ובתוך כ-20 מטר נחפש משמאל שביל צר שעובר בין השיחים, ומסומן בירוק. נתקדם בין עצי אורן מימין לכרם שמשמאל, ונהנה מהנוף שנשקף סביבנו. אחרי 4-3 דקות של הליכה מישורית, מתחיל השביל לרדת במתינות, בפיתולים ובמדרגות סלע קטנות. בחורף ובאביב נהנה מפריחה צבעונית של עיריות, רקפות, כלניות ועצי שקד, שמתבלים את ההליכה בצבעים וריחות. בזמן הירידה יתגלו לפנינו מראות חדשים. ערוצו של נחל לוזה מגיע מימין ונשפך אל נחל שורק, ועל הגבעות שמעבר לו נראה את היישוב מבשרת ציון. העמק הרחב של נחל שורק נפתח לפנינו, בצידו השמאלי פרושים מטעים רחבי ידיים, ובצידו הימני פזורות טראסות ומבנים עתיקים, שמסמנים את מקומו של הגן הלאומי עיינות תלם. מול הגן נבחין באבנים לבנות שמסודרות בכל מיני צורות, זהו פארק 'משחקים באבן' אליו מועדות פנינו. כעבור 12-10 דקות של ירידה נגיע אל עמק נחל שורק, מול הכניסה לעיינות תלם |9|. בנקודה זו יתחברו אלינו אלה שבחרו ללכת בטיילת הפארק.

אפשרות ב' - הליכה בטיילת הפארק
אם נבחר ללכת בטיילת הפארק, נצא מצומת השבילים |6| אל המשך הטיילת הסלולה. נפנה ימינה על פי השילוט לעיינות תלם, ונלך בשביל המסומן בכחול. עצים ושיחים מקיפים את השביל הסלול שעולה ויורד במתינות במקביל לערוץ הנחל. מדי פעם יחלפו על פנינו רצים ורוכבי אופניים, שנהנים כמונו מהנוף הפתוח שנמצא קרוב כל-כך אל העיר. כעבור 7-5 דקות נעבור תחת גשר הרכבת, ומעט לאחר מכן נחצה את ערוץ הנחל, ונתחיל לעלות במתינות. בחורף ובאביב פורחים סביב השביל עצי שקד ושלל פרחים, וההליכה בו מהנה עוד יותר. אחרי 8-7 דקות נוספות של הליכה, נגיע לצומת שבילים בכניסה לעיינות תלם |9|. נפנה ימינה ומיד שמאלה, לתוך מתחם מסודר מוקף גדר אבן. מכאן ממשיך המסלול המשותף. נוכל לשבת למנוחה לצד שולחנות הפיקניק, או לחסות בצלם של עצי תאנה שגדלים מתוך המצוק שמימין. כדאי לגשת אל קצה הרחבה, ולהתרשם ממבני האבן העתיקים ומבריכות האגירה שמקיפות אותם. כיום המבנים נטושים והבריכות ריקות ממים, אך הם טומנים בחובם סיפור מעניין.

"המקום בכללו הוא מצוין באווירו הזך והנעים ובמימיו הקלים והמתוקים... ולכן בכל ימי הקיץ יוצאים עשירי ירושלים הישמעאלים לשבת שם באוהלים, ליהנות מאווירו ומימיו... בבואנו בפעם הראשונה אל המקום הזה, בשאפנו את האוויר הזך, ובהריחנו את ריח הפרחים הנעים, ובשתותנו את המים הקלים והמתוקים... התפעלנו עד מאוד". כך תאר יהושע ילין, אבי המושבה מוצא בספרו 'זיכרונות לבן ירושלים', את המקום בו אנו נמצאים. במשך מאות השנים האחרונות משכו אליהם האוויר הצח והמים המתוקים, קבוצות שונות של מתיישבים. במאה ה-16 קם כאן כפר ערבי זעיר בשם בית טולמא, אך הוא ננטש במהלך המאה ה-19. את בתי הכפר והשטח שסביבם רכשו בשנת 1906 הכימאי דב קלימקר והפעיל הציוני אהרון אייזנברג, ממייסדי המושבה רחובות. יחד הקימו השניים מפעל קטן בשם "חרמון", בו ייצרו שמן זית בבית בד, וסבון שהפיקו מן הגפת (השאריות שנותרו מהזיתים אחרי ייצור השמן). במשך חמש שנים ניסו דב ואהרון למנף את יוזמתם, אך היא לא הצליחה להמריא, והמפעל נסגר. גם קבוצת פועלים שהתיישבה כאן כמה שנים מאוחר יותר, לא החזיקה מעמד זמן רב, ונדמה היה כי קללה רובצת על המקום. הדבר לא הרתיע את נציגי תנועת 'המזרחי', שהחליטו לרכוש בשנת 1922 את אדמות בית טולמא, ולייסד עליהן יישוב קטן בן שמונה משפחות. היישוב המתחדש קיבל את השם העברי בית טלמא, ואילו תושביו כינו את המקום "עמק הארזים", על שם עצי ברוש גדולים שצמחו בסמוך, ונדמו להם כעצי ארז. ברבות השנים נדד השם אל העמק כולו, והפך לשם ששגור בפי כל. תושבי עמק הארזים התפרנסו ממלאכות יד שונות, כמו רקמה, ציור ובורסקאות. שתיים מהמשפחות הקימו במבנים העתיקים בית מלאכה לרקמה, ותושב אחר ניצל את מי המעיין ופתח מפעל קטן לעיבוד עורות. אחת הדמויות הצבעוניות ביותר בחבורה, היה הצייר שלמה ידידיה. ידידיה עלה מהונגריה עם משפחתו בשנת 1921, ולמרות שהיה כבר בן 46 הוא לא היסס להקים בתי מלאכה, להיות שותף בייסוד אגודת אמנים עברית ולהתגורר ביישוב המרוחק. דווקא כשהיה נדמה שבית טלמא מתייצבת ומתפתחת, הגיעו פרעות תרפ"ט. ביום שבת, 24.8.1929, בשעה 08:00 בבוקר, יצאו ערבים מהכפר קולוניה הסמוך אל היישוב הקטן. הם יידו אבנים, פתחו באש ואף פצעו בדקירות את יצחק הבורסקאי. רק הודות להתערבותם של שכנים ערבים, נפסקה ההתקפה למשך כמה שעות. בזמן זה הלבישו השכנים את תושבי בית טלמא בבגדים ערביים, ומילטו אותם לבית השכן איסמעיל, שם התחבאו בשעות הלילה. באותו זמן עלו ערביי קולוניה על בתי היישוב, בזזו את תכולתם ושרפו אותם. כל תמונותיו של הצייר שלמה ידידיה נשרפו, ואיתם הטליתות, הפרוכות והתפילין שהוכנו במפעלים הקטנים. במשך היום חולצו תושבי עמק הארזים לירושלים, וחייהם ניצלו. היישוב הקטן חרב וננטש בפעם הרביעית, ונותר עזוב ומוזנח במשך עשרות שנים.


נוף נהדר נשקף בשביל שיורד אל עיינות תלם.

בשנים האחרונות שופץ הגן הלאומי עיינות תלם, והפך לפינת חמד יפהפייה. אחרי שנתרשם מהמבנים הישנים נחזור אל הכניסה לרחבה, שם נוכל לבחור בין שני שבילים שיוצאים מכאן. אפשר לפנות שמאלה אל השביל העליון המסומן בכחול, שעובר מעל הרחבה ולמרגלות טראסות חקלאיות משוקמות. לאורך השביל מוצבים סלעים גדולים, ועל כל אחד מהם חקוק משפט שנותן מידע על האזור. האפשרות השנייה היא לפנות ימינה, ולחזור לשביל הסלול. גם כאן פזורים סלעים עם מידע, אך גולת הכותרת היא גן "משחקים באבן". לצד השביל פזורים משחקי קופסא ומשחקי חברה שמפוסלים באבן, ומזמינים אותנו להפשיל שרוולים ולחזור לילדות. אפשר לאסוף אבנים ולשחק שש-בש, איקס-עיגול או 'צוללות', או ליהנות ממתקני אבן שמיועדים למשחקי חברה כמו קלאס, באולינג ומחבואים. המשחק המיוחד ביותר הוא 'סולמות ומגלשות', ובו יכולים המשתתפים לשמש בעצמם כלי משחק על הלוח, לענות על שאלות שחרוטות באבן ולהתקדם לעבר הניצחון. ליד כל משחק רשומות הוראות ברורות ומפורטות, ולצידן שירי ילדים תואמים או פרטי מידע מעניינים על מוצאם של המשחקים. ההוצאה של המשחקים הביתיים אל השטח הפתוח, מעלה במבוגרים שבינינו זיכרונות ילדות, ומאפשרת לנו להתחבר אל הטבע בדרך יצירתית ונפלאה. בתום הבילוי בגן המשחקים נמשיך בשביל הסלול, ובמהרה נתחבר עם השביל העליון |10|.


משחקי אבן בפארק היפהפה.

בין בית עתיק לאגם אירופאי
נתקדם מערבה בטיילת הנוחה, ונחצה מגרש חנייה שנמצא לצד השביל. מכאן צפויות לנו עוד 25-20 דקות של הליכה לצד כבישים שונים, עד לבית ילין. בחלק זה מרבות לנסוע משאיות שעובדות באזור, וההליכה בו אינה מעניינת. כעבור 15-12 דקות נגיע למפגש עם כביש צדדי |11|, נחצה אותו אל המדרכה השמאלית ונלך לאורכה. אחרי 10-7 דקות נוספות, נגיע למפגש עם כביש צדדי נוסף, שהיה בעבר הכביש הראשי לירושלים |12|. לפני הצומת נפנה ימינה, נחצה את הכביש הצדדי לצידו הלכנו, ונעבור לצידו השני של מעקה הבטיחות. נתקדם לצד הכביש, ובתוך דקה נגיע לגשר מתכת שעובר מעל נחל שורק. בהמשך נחזור לכאן, אך כעת נחצה את הגשר על פי השילוט לבית ילין. נעבור מעל ערוץ הנחל, ובימות החורף נהנה ממראה שקדיות לבנות שפורחות מסביב. לאחר מכן נעלה במתינות לצד הכביש, ובתוך 5-4 דקות נפנה ימינה על פי השילוט לבית ילין. נחלוף על פני בית הכנסת שנמצא מימין, נתקדם אל הבית שמאחוריו ונשלם עבור הביקור. בבית ילין נוכל לצפות בסרט קצר, ולהתרשם מתמונות ישנות של משפחת ילין ושל הסביבה. לאחר מכן נבקש שיפתחו עבורנו את בית הכנסת, ונתחיל בו את הסיור. זהו המבנה הראשון שהוקם בעת החדשה בשטח, ושנת בנייתו, תרל"א (1871), מונצחת מעל משקוף הדלת. נעלה במדרגות לקומה השנייה, בה שוכן בית כנסת מקושת ויפה, וסביבו מרפסת רחבת ידיים. לצד המדרגות מוצבים לוחות שמספרים על תולדות המקום מתקופת האבן ועד היום. נוכל ללמוד שמוצא מוזכרת לראשונה במקורות כעיר ישראלית בנחלת שבט בנימין, ושלאורך הדורות הייתה כאן נקודה חשובה בדרך לירושלים. לאחר מכן נחזור אל בית ילין, נעלה על גג המבנה, ונתרשם מהנוף שמקיף אותנו. בתי היישובים מבשרת ציון ומוצא עילית בנויים על ההרים שמסביב, כביש מספר 1 הסואן עובר בגשר מעל נחל שורק, ובאמצע מסתתרת חלקה ירוקה ופסטורלית. מעבר לטראסות ולמטעים אפשר להבחין בגבעה קטנה, בעץ אורן גדול ובשרידי מבנים. אלו שרידי בית הקיץ של משפחת המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, ששכן בכפר הערבי קולוניה. בזמן שנהנה מהנוף, נספר על התחדשות היישוב היהודי במוצא במאה ה-19.

דוד טָבְיַא ילין עלה ארצה מפולין באמצע המאה ה-19, והיה אדם יוצא דופן. בזמן שרוב חבריו עסקו בלימוד תורה, הוא ייסד חברת מניות ובנק פרטי, וחיפש מקום בו יוכל לעבד את האדמה. את יהושע, בנו הבכור, השיא דוד לנערה בשם שֵרַח, בת למשפחה עיראקית מיוחסת, דבר שלא היה נהוג באותם ימים. השידוך המפתיע הוליד גם קשר חברי מיוחד בין דוד טביא לחתנו שאול יהודה. בשנת 1860 יצאו השניים מירושלים, ורכשו במשותף חלקת אדמה מערביי הכפר קולוניה, עליו אנו משקיפים. הייתה זו רכישת הקרקע הראשונה של יהודים תושבי הארץ בעת החדשה, והיא פרצה את הדרך לרבות שבאו בעקבותיה. למרבה הצער, כעבור שלוש שנים נפטרו דוד ושאול מסיבות שונות, עוד בטרם הספיקו להתגורר במקום. את האחריות על השטח לקח יהושע ילין, בנו הבכור של דוד, שהיה איש רב פעלים בפני עצמו. בשנים הראשונות דאג יהושע שהקרקע תעובד על ידי פועלים ערבים, והמתין להזדמנות לעשות בה שימוש. הזדמנות זו הגיעה בשנת 1869, כאשר הדרך הסמוכה שמחברת בין יפו לירושלים, נסללה לראשונה. יהושע ילין זיהה את הפוטנציאל המסחרי שטמון בחלקה שברשותו, וכעבור שנתיים פתח במקום 'בית קהווה' (בית קפה) למנוחת הנוסעים בדרך, וחאן עבור אלו שלא הספיקו להגיע לירושלים לפני רדת החשיכה. החאן ובית הקפה שכנו במבנה בית הכנסת בו ביקרנו, כאשר קומת המרתף יועדה לבהמות, ואילו האנשים לנו בקומה העליונה. היה זה המבנה היהודי הראשון שנבנה באזור בעת החדשה, בין עשרות כפרים ערביים. אך ליהושע לא היה די בכך. הוא נטע סביב החאן כרם ובוסתן, ניסה את כוחו בייצור רעפים, ואחרי כעשרים שנה החליט לעבור לגור במקום יחד עם משפחתו. הבית על גגו אנו עומדים הוא ביתה של משפחת ילין, שנבנה בשנת 1890 מאחורי החאן. אל יהושע ושֵרַח הצטרפו שלוש משפחות נוספות, וכך נוסדה המושבה מוצא, המושבה העברית הראשונה בהרי יהודה.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

תושבי המושבה הקטנה עבדו את האדמה, התפרנסו מיגיע כפיהם, והיוו דוגמא ומופת לכוחן של היוזמה והחקלאות היהודית. בשנת 1898 הגיעו למושבה בנימין זאב הרצל ובני לווייתו, ונטעו עצי ברוש ודקל בחלקת משפחת ברוזה, שנמצאת לא רחוק מכאן. המושבה המשיכה להתקיים עוד שנים ארוכות, אך דווקא בית ילין לא החזיק מעמד זמן רב. בשלהי מלחמת העולם הראשונה סבלו בני משפחת ילין מהקרבות שנערכו באזור, עזבו את ביתם ולא שבו אליו עוד. רק בשנת 2006 החליטו בני משפחת ילין בהובלת עֶזֵר ישראלי, בן נינו של יהושע, לקיים את צוואת אבותיהם ולפתח את המקום. עֶזֵר פנה למועצה לשימור אתרים, ויחד החלו לשקם את הבית וסביבתו. הם הקימו קשתות שקרסו, שִחְזֵרוּ את המבנה ושיקמו את הנחלה החקלאית. כדאי לרדת לקומת המרתף המקושתת ששימשה במקור כרפת, ולאחר מכן להקיף את הבית ולגשת לחצר האחורית. נסתובב בחלקה החקלאית היפהפייה, שמלאה עצי פרי וסוכות גפנים, וננוח לצד שולחן פיקניק. בתום הביקור המהנה נצא חזרה אל הכביש הראשי, ונשוב באותה דרך בה הגענו אל גשר המתכת. נחצה אותו ובקצהו נפנה בחדות ימינה. נרד במדרגות, ונלך על גבי שביל מתכת שתלוי מעל נחל שורק, ועובר מתחת לכביש. מעלינו מתרוממות קשתות אבן שמחזיקות את הכביש, ומשוות למקום מראה עתיק. בימות החורף זורמים המים בשלווה בערוץ הנחל, ואחרי ימות גשם סוערים נוכל ליהנות גם ממראה של זרימה חזקה ומרשימה. אם נשים לב, נבחין בחזית המעוגלת של הגשר שמחלקת את נתיב הזרימה של נחל שורק לשניים, וכך מונעת מהזרימה החזקה לפגוע ביציבותו. אחרי כדקה נגיע לקצה הגשר, נעלה ונרד במדרגות אל כביש משובש. נפנה שמאלה, נעלה מעט בתלילות, ובמהרה נגיע לכביש הגישה למושב בית זית. נחצה את הכביש, ונגיע אל המכונית שממתינה לנו בסיום המסלול |14|. מי שמטייל בשיא החורף ובאביב, יכול להוסיף למסלול מקטע נוסף, שמוביל אל מאגר בית זית היפהפה.


שקדיה פורחת מאחורי בית ילין המשוחזר.

המלצה לימות שיא החורף והאביב – הליכה לאורך מאגר בית זית:
חלק ניכר ממי הגשמים שיורדים באזור ירושלים, זורמים אל נחל שורק. בשנות ה-50 של המאה העשרים נבנה לרוחב הנחל סכר ענק, שנועד לחסום את זרימת המים, ולגרום להם לחלחל אל מי התהום ולהעשיר אותם. לכן, אחרי שיורדים גשמים משמעותיים בהרי יהודה, מתמלא המאגר והופך לאגם יפהפה. טיילת יפה בשם "שביל מוצא" עוברת על גדתו המזרחית של האגם, ומומלץ ללכת לאורכה, ולהרגיש כאילו אנו נמצאים בעמק פורה בהרי האלפים. ניתן ללכת בטיילת הלוך ושוב, או לחנות את אחת המכוניות בצידה השני, סמוך לשכונת עין כרם (ראו הנחיות ב"איפה חונים"). כדי להגיע ל"שביל מוצא" נחזור לכיוון הנקודה בה יצאנו מהמנהרה שתחת הכביש. נרד במתינות בכביש המשובש, ונפנה בהזדמנות הראשונה שמאלה לכביש צר. אחרי 3-2 דקות הופך הכביש לטיילת סלולה, שמתאימה להולכי רגל ולרוכבי אופניים |15|. ערוצו של נחל שורק מלווה אותנו מימין, ומעברו השני נראה את היישוב מוצא עילית ושכונת הקסטל. אחרי זמן מה נבחין גם בבתי מושב בית זית שנמצא משמאלנו. מעט לאחר מכן נתחיל לראות את האגם המלא במים, שמתפתל בצורת בננה בין ההרים. בסופי שבוע שטות במי האגם סירות קטנות, ומשפחות עורכות פיקניק משני צדדיו. מכיוון שבערוצו של נחל שורק זורמים גם מי ביוב, הרחצה במאגר אסורה, ואנו נסתפק בתצפיות מהמרפסות שפזורות לאורך הטיילת. אחרי 40-30 דקות של הליכה מתונה נגיע אל הסכר עצמו שמוקף גדרות |16|.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

כמה שנים אחרי בניית הסכר, התברר שהוא אינו ממלא את ייעודו. אמנם הוא יצר מאחוריו אגם גדול שמימיו חלחלו אל תוך הקרקע, אך למרבה הפלא הם לא השפיעו כלל על מאזן מי התהום באקוויפר המבוקש. כדי לעקוב אחר נתיב זרימת המים, הוכנס למי המאגר חומר מיוחד. החומר חלחל עם המים אל שכבת מי התהום, ולמרבה ההפתעה הוא הופיע דווקא במעיינות נחל פרת שבמדבר יהודה, ממזרח לירושלים. אל המקום הוזעקו מומחים להידרולוגיה, שגילו כי המחקר המקדים שנעשה לפני בניית הסכר, היה רשלני ולקוי. ההידרולוגים הבינו שבאזור הרי יהודה קיימים שני קווי פרשת מים: קו פרשת מים עילי-טופוגרפי, וקו פרשת מים תחתי-גיאולוגי. בעוד שמי הגשמים שיורדים באזור זה מתנקזים אל נחל שורק וזורמים מערבה לים התיכון, המים שמחלחלים אל תת הקרקע משנים את כיוונם, וזורמים מזרחה לכיוון ים המלח. למרות כישלון הפרויקט, הוחלט שלא להרוס את הסכר, והאגם המלאכותי נותר בתור אטרקציה תיירותית בלבד.

מהסכר נוכל לחזור על עקבותינו, וללכת חזרה בשביל הטיילת אל המכונית שממתינה בסמוך למחלף מוצא. מי שהשאיר מכונית נוספת בצד השני של הטיילת |17| יתקדם עוד 7-5 דקות ויגיע אליה.

מידע שימושי
חוות טור סיני
טלפון: 02-6540702.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום, בתיאום מראש.
כניסה: ללא תשלום. ניתן לתאם מראש הדרכה וסדנאות לקבוצות, בתשלום. מומלץ לבקש לתאם שיחה עם מייסד החווה, עודד טור-סיני.

בית ילין
טלפון: 02-5345443.
שעות פתיחה: בכל יום, משעות הבוקר ועד אחר הצהרים, בתיאום מראש. בימים שישי-שבת הבית פתוח לקבוצות בלבד, אך החצר פתוחה למבקרים, ולעיתים פועל בה גם בית קפה.
כניסה: בתשלום.

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
בינונית.
משך הטיול
משך הטיול
8-6 שעות.
אורך המסלול
אורך המסלול
11-10 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
בכל ימות השבוע, ובייחוד בסופי שבוע ובחגים, אז שבילי ההליכה והגנים מלאים מטיילים, והבילוי בהם מהנה יותר. המסלול מומלץ במיוחד בשיא החורף, כאשר השקדיות פורחות ומאגר בית זית מלא במים.
סוג המסלול
סוג המסלול
חד כיווני.
רחצה במים
רחצה במים
יש.
מידע שימושי:

חוות טור סיני
טלפון: 02-6540702.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום, בתיאום מראש.
כניסה: ללא תשלום. ניתן לתאם מראש הדרכה וסדנאות לקבוצות, בתשלום. מומלץ לבקש לתאם שיחה עם מייסד החווה, עודד טור-סיני. 

בית ילין
טלפון: 02-5345443.
שעות פתיחה: בכל יום, משעות הבוקר ועד אחר הצהרים, בתיאום מראש. בימים שישי-שבת הבית פתוח לקבוצות בלבד, אך החצר פתוחה למבקרים, ולעיתים פועל בה גם בית קפה.
כניסה: בתשלום.