בית עגנון ורמת רחל... אי פסטורלי בקצה הי-ם - בית ספרותי וקיבוץ עירוני בדרום ירושלים

חזרה
מסיירים עם ערן גל-אור | טל' נייד: 050-4000026. ערן לוקח אותנו לביקור בביתו של הסופר ש"י עגנון, ולסיור מרגש בין עתיקות ותצפיות בקיבוץ רמת רחל.

בית עגנון ורמת רחל - על רמה נישאה בדרום ירושלים, שוכן קיבוץ רמת רחל, אחת מנקודות החן המיוחדות ביותר בעיר. לא רחוק ממנו, בקצה שכונת תלפיות, נמצא ביתו ההיסטורי של הסופר הנודע ש"י עגנון. הבית והקיבוץ מקפלים בתוכם סיפורים מרתקים, ופותחים לנו צוהר לתולדות ההתיישבות בחלק הדרומי של ירושלים, ולאתגרים שליוו אותה במאה השנים האחרונות. סיורנו מחולק לשני חלקים. תחילה נבקר בבית עגנון, הבית המעניין ביותר בשכונת תלפיות. נגלה מדוע בנה עגנון את ביתו כמו מבצר, נציץ לחדר האורחים ולספריה הפרטית שלו, ונטעם מן השפע של יצירתו המופלאה. לאחר מכן ניסע לקיבוץ רמת רחל. נסתובב בגן ארכיאולוגי בן אלפי שנים, נשקיף על ירושלים ממצפה רומנטי ויפהפה, ונכיר את סיפורו המיוחד של "הקיבוץ העירוני" הראשון בישראל. בדרכנו נעבור בין פסלים בעלי משמעות, נעלה לתצפית נפלאה על מדבר יהודה ובית לחם, ונסתובב בשבילי הקיבוץ השלווים. נלמד על המשברים איתם התמודדו חברי הקיבוץ, וננסה להבין כיצד קם הקיבוץ על רגליו בכל פעם מחדש, והפך לאי ירוק ופסטורלי בירושלים המתפתחת. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
בית עגנון ורמת רחל... אי פסטורלי בקצה הי-ם - בית ספרותי וקיבוץ עירוני בדרום ירושלים
arrow נקודת מוצא: בית עגנון בשכונת תלפיות, ברחוב קלוזנר 16.   arrow נקודת מוצא לחלק השני של הסיור: מגרש החנייה של מרכז הספורט בקיבוץ רמת רחל.   arrow נקודת סיום: פסל עצי הזית, סמוך לקיבוץ רמת רחל. ניתן לחזור אל המכונית בהליכה של כ-15 דקות.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות ולזוגות.   arrow אורך הסיור: כ-4 קילומטר.   arrow משך הסיור: 5-4 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: בימים א-ה, משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהרים. בסופי שבוע ובחגים בית עגנון סגור, ולכן אפשר לסייר רק בקיבוץ רמת רחל.   arrow עומס: לא עמוס בדרך כלל.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר לסירוגין בין כבישים צרים, שבילים סלולים ושבילי עפר, ויש בו עליות וירידות מתונות.   arrow ציוד מיוחד: אין.   arrow סיור ערב: יש, תצפית שקיעה מרגשת ממצפה יאיר.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
בית עגנון ורמת רחל... אי פסטורלי בקצה הי-ם - בית ספרותי וקיבוץ עירוני בדרום ירושלים
אתרים שמחייבים תיאום מראש > עלייה לתצפית מן הגג של מלון רמת רחל. קבוצות צריכות לתאם גם את הביקור בבית עגנון. פרטים במידע השימושי.
 
איפה חונים > מגיעים לרחוב בית"ר בשכונת תלפיות, ונוסעים בו לכיוון דרום. כשמגיעים לפינת רחוב אליהו לנקין פונים שמאלה |1| ומיד ימינה לרחוב ים המלח, על פי השילוט לבית עגנון. מתקדמים כ-250 מטר, ופונים בהזדמנות הראשונה ימינה לרחוב קלוזנר. את המכונית מחנים באחד ממקומות החנייה שמימין, מול בית עגנון |2|. הנחיות הנסיעה לרמת רחל מופיעות בגוף הסיור.
 
איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים בקו 7, שמגיע לשכונת תלפיות ולקיבוץ רמת רחל. כדי להגיע לבית עגנון יורדים בתחנת קלוזנר פינת קורא הדורות, והולכים כ-2 דקות אל הבית שנמצא ברחוב קלוזנר 16 |2|. כדי להגיע לקיבוץ רמת רחל חוזרים לאותה תחנה, וממשיכים בנסיעה באותו קו עד לתחנת מסוף רמת רחל הסמוכה למלון. מכאן עולים עם הכביש המרכזי עד למגרש החנייה שבקצהו |8|. 
 
מה לכתוב ב-GPS > לנקודת ההתחלה: בית עגנון, ירושלים. לחלקו השני של הסיור: מרכז ספורט ובריכת רמת רחל. לנקודת הסיום: פארק הזיתים, רמת רחל.

 
מוזיאון ספרותי בבית היסטורי
את סיורנו נתחיל בשכונת תלפיות, בביתו ההיסטורי של הסופר ש"י עגנון |2|. ניכנס אל החצר, נשב לצד הבית ונספר בקיצור את תולדות חייו של הדייר המפורסם. עגנון נולד בשנת 1887 בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה, בשם שמואל יוסף צַ'צְ'קֶס. כנהוג באותם ימים, קיבל שמואל חינוך יהודי מסורתי, וכבר בילדותו בלט בכשרון הכתיבה הייחודי שלו. כשהיה נער פרסם פואמה ראשונה ביידיש, ושיר בשם 'גיבור קטן' בעברית. כמה שנים לאחר מכן, כשהוא בן 19 וחצי, עלה שמואל יוסף לישראל, והצטרף לחבורת סופרים ואנשי רוח שהתגוררו בשכונת נווה צדק. באותם ימים פרסם צַ'צְ'קֶס בכתב העת 'העומר' סיפור בשם 'עגונות', עליו חתם לראשונה בשם העט 'ש"י עגנון'. מכאן ואילך הפך שם זה לשמו הרשמי. עגנון נע ונד בין ירושלים לתל-אביב, ולבסוף בנה את ביתו בקצה שכונת תלפיות הירושלמית. כאשר נסתכל על הבית הבנוי בטון ומצופה טיח אפור, נראה שמבנהו האדריכלי מעט משעמם. בחזית הבית יש כמה אשנבים צרים ומסורגים, שנראים כמו אשנבי ירי יותר מאשר כמו חלונות. בינו לבין הרחוב מפרידה חומה צפופה של ברושים, ואילו הכניסה אליו נעשית מדלת צדדית שנמצאת משמאל. המראה החד-גוני מעלה את השאלה, מדוע נראה ביתו של הסופר החשוב כמו בונקר?
 
בשנת 1912 עזב ש"י עגנון את הארץ. הוא נסע בעקבות המדינאי ארתור רופין לברלין, שם התחבר עם הפילוסוף מרטין בובר ועם איש העסקים זלמן שוקן. בובר ועגנון שקדו יחד על איסוף סיפורי חסידים, ובמקביל התלהב שוקן מכתביו של הבחור הצעיר, תמך ביצירתו, והחל להוציא לאור את ספריו. גרמניה האירה את פניה לעגנון, והוא החליט להישאר לגור בה לזמן מה. באותן שנים נשא עגנון לאישה את אסתר מרקס, והפך אב לשני ילדים – אמונה וחמדת. אך דווקא אז החלו לפקוד את עגנון כמה אסונות. בזמן מלחמת העולם הראשונה נשרף בית אביו, ועמו הכתבים הראשונים שכתב עגנון בימי נערותו. כמה שנים מאוחר יותר, בחודש יוני 1924, פרצה דליקה בביתו בגרמניה, וכל 4,000 הספרים שאסף עלו באש. בנוסף "נשרף כל מה שכתבתי מיום שירדתי מארץ ישראל לגולה, וכן ספר שעשיתי עם מרטין בובר", כתב עגנון שנים רבות לאחר מכן בנאום שנשא בטקס קבלת פרס נובל לספרות. בעקבות האסון החליטו ש"י ואסתר לשוב לישראל, ועברו להתגורר בדירה במרכז ירושלים. אך גם הבית הזה לא החזיק מעמד, ונפגע קשות ברעידת אדמה שפקדה את העיר בשנת 1927. יום אחד, כאשר הסתובב עגנון בירושלים, הובילו אותו רגליו אל השכונה הצעירה תלפיות, שנבנתה רק כמה שנים קודם לכן בדרום ירושלים. הוא התאהב באווירה הצח של תלפיות, שכר דירה קטנה, ונהנה מן השקט ששרר בשכונה המרוחקת. אך גם כאן הופרעה שלוותו של עגנון. בקיץ של שנת 1929 פרצו מאורעות תרפ"ט, ומשפחת עגנון נאלצה לפנות את ביתה שהותקף ונבזז בידי פורעים ערבים. הרהיטים שנותרו בבית נהרסו, 3,000 ספרים נוספים וכתבי יד רבים נשרפו, ועגנון לא ידע את נפשו מרוב צער. כיאה לסופר, הוא הביע את תסכולו בכתיבת סיפור, שנקרא 'מאויב לאוהב'. בסיפור מנסה הגיבור לבנות את ביתו בשכונת תלפיות, אך הרוח מקשה עליו. הוא מפרק את האוהל שהקים, מסיע את הצריף שבנה ושובר את החלונות והדלת בבית. רק כאשר מעמיק הגיבור את היסודות ובונה בית חזק במיוחד – הוא מנצח את הרוח. כך עשו גם אסתר וש"י עגנון במציאות. הם גייסו את מיטב כספם, רכשו חלקת אדמה וביקשו לבנות עליה בית איתן ויציב, שיחזיק מעמד מול כל פורענות. על המלאכה הופקד חברו של עגנון, האדריכל פריץ קורנברג, שהתגורר מעברו השני של הרחוב. קורנברג עיצב את הבית כמו מבצר, וביקש להשרות על משפחת עגנון תחושת ביטחון. ואכן, הפעם עומד הבית על תלו כבר שנים ארוכות. הוא אמנם נפגע מפגז במלחמת העצמאות ונזקק לשיפוץ, אך שימש את עגנון במשך 39 שנים ברציפות (1970-1931). כאן כתב עגנון רבות מיצירותיו החשובות, כאן גידל את ילדיו, וכאן קיבל את הבשורה על זכייתו בפרס נובל לספרות.
 

שולחן האוכל בביתו של ש"י עגנון בשכונת תלפיות

לא לחינם בחרו ש"י ואסתר עגנון לבנות את ביתם דווקא כאן, בקצה הדרום-מזרחי של שכונת תלפיות המרוחקת. הם נהנו מנוף ים המלח שנשקף מן הגג, ומהשקט ששרר דרך קבע ברחוב הקטן. גם כאשר השכונה התפתחה, דאגה עיריית ירושלים שעגנון יוכל לשקוד בנחת על מלאכתו, והציבה שלט בו נכתב: "נהג אדיב! אנא שמור על השקט בנסיעתך ברחוב זה". בשנת 1958 הוצב ברחוב שלט נוסף, שציין כי הוא ייקרא מעתה בשמו של ההיסטוריון פרופסור יוסף קלוזנר, שהתגורר בהמשך הרחוב. למרות שהיו שכנים, עגנון וקלוזנר לא אהבו איש את רעהו. כאשר גילה עגנון כי הרחוב בו הוא מתגורר נקרא בשמו של יריבו, הוא התרעם וכעס. רק דברי ההומור של זינה קורנברג, אשת האדריכל וחברתו של עגנון, הצליחו לנחם אותו: "אין דבר, אם עד עכשיו הוא הרבה לדרוך עליך, עכשיו אתה תוכל לדרוך עליו בכל יום". בנימה מבודחת זו ניכנס אל הבית ונסייר בתוכו. חלק מהחדרים שוחזרו באופן מדויק, ובאחרים הוצבו תערוכות ספרותיות שנועדו לחבר כל אחד ואחת לדמותו וליצירתו הנשגבת של עגנון. ניתן להזמין מראש הדרכה מקומית, להסתובב בבית באופן עצמאי עם מכשיר שמע, לשלב סיור מומחז, או להגיע עם מדריך משלכם. הסיור מתחיל בקומה הראשונה, בה נמצא הטרקלין ששימש כחדר האוכל והסלון של משפחת עגנון. שימו לב לריהוט הפשוט, לכורסא היחידה שניצבת בפינה, ולפריטים שמונחים על השולחן: כוס תה, כלי עם קוביות סוכר, עיתון 'הארץ' ויומן קטן בו כתב עגנון את משימותיו. "אחרי שאיבדתי ארבעה בתים", סיפר עגנון פעם לעמוס עוז, "הבנתי שאין טעם להשקיע ברכוש". המקום החשוב ביותר עבור עגנון, וגם האהוב ביותר, היה הקומה השנייה של הבית. נעלה במדרגות, ונגיע אל הספרייה המרשימה.
 
לחץ/י כאן להדרכת וידאו
 
בכל בוקר נהג ש"י עגנון להשכים קום לתפילה, ולאכול בנחת את ארוחת בוקר לבדו. לאחר הסעודה עלה עגנון לכאן, סידר את הניירות שעל השולחן, עמד רכון על דוכן העץ, והחל לכתוב. 8,000 הספרים שהיו סביבו נתנו לו השראה וכוחות לכתוב בכל יום, כמעט ללא הפסקה, עד שעת הצהרים. בזמן שכתב, נהנה עגנון להשקיף על גינת הבית ועל השדות הפתוחים שהשתרעו בין תלפיות לרמת רחל. בכל עת יכול היה להושיט את ידו אל ארון הספרים הסמוך, ולשלוף את הספר שהיה נחוץ לו באותו רגע. ספרי הקודש רוכזו בחדר בו אנו נמצאים, ואילו ספרי החול הונחו על מדפים בחדר שמשמאל. על אדן החלון שמימין אפשר למצוא אוסף סידורים ייחודי, שעגנון התחיל ללקט כבר בילדותו. את הסידורים הראשונים הוא קיבל מאביו שהיה סוחר, ובכל פעם שנסע לצרכי עבודה הביא לבנו סידור במתנה. באחת הנסיעות הללו, כשהיה בסך הכל בן חמש, כתב שמואל יוסף את שירו הראשון: "איפה אתה אבא אבא, אוהב אותך אהבה רבה". אמנם כאשר התבגר הפך סגנונו של עגנון מורכב יותר, אך כתב היד שלו נותר לא ברור, ממש כמו של ילד קטן. למרות זאת התעקש עגנון להמשיך לכתוב בעט, ועל הדוכן שלפנינו נכתבו רבות מיצירותיו הידועות והאהובות, ובהן "סיפור פשוט", "תמול שלשום" ו"אורח נטה ללון". במכונת הכתיבה שמונחת על השולחן, השתמשו אסתר אשתו ובנו חמדת, שעברו על כתביו הרבים, הקלידו אותם והביאו אותם לדפוס.
 

מדפי ספרייתו של עגנון גדושים בספרים

מהספרייה נמשיך אל החדר השני בקומה זו, שמוקדש לפרס נובל לספרות, בו זכה עגנון בשנת 1966. את הבשורה המרגשת קיבל עגנון בביתו משדר הרדיו יגאל לוסין, שהתקשר אליו בשעת בוקר מוקדמת. "בוקר טוב מר עגנון", אמר השדר. "קיבלנו זה עתה ידיעה... שאדוני זכה בפרס נובל". עגנון המופתע לא ידע מה לומר, ובצניעותו השיב: "נו, אני חושב שזה ודאי רק עורבא ופרח. לבי אינו מוכן לזה. אני לא איש כזה שאוהב פרסים". ניתן להאזין להקלטת השיחה בעזרת הקישור המצורף, ולהתבונן בתעודה המכובדת שקיבל ש"י עגנון. את היקף יצירתו המדהימה של עגנון, אפשר לראות על קיר החדר, המלא בשמותיהם של מאות הסיפורים שכתב עגנון, ופורסמו בחייו ואחרי מותו. בנאום שנשא בטקס המכובד בו קיבל את הפרס, התייחס עגנון לשורשים העמוקים מהם ניזון עולמו הרוחני, שורשים שנטועים במורשת העם היהודי ובמשפחת הלויים אליה הוא שייך: "מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה, שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי בני עמי שומעים, לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה, נתנו לי לעשות שירים בכתב". החלק המרגש הזה הופיע בעבר על שטר 50 ₪ שהוקדש לש"י עגנון, ולמרות שהשטר כבר אינו בשימוש, דבריו של עגנון נותרו חרוטים בזיכרון הציבורי. בתום הביקור בקומה השנייה נצא מן הבית, נקיף אותו, וניגש אל החצר שמאחור. נוכל לשבת לנוח בצל העצים, להתבונן בתמונה של עגנון עובד בגינה, ולהתרשם כמה שוממה הייתה הסביבה באותם ימים. לאחר שנסיים את הביקור בבית עגנון נצא אל הרחוב, וניסע לקיבוץ רמת רחל. לשם כך נתקדם ברחוב קלוזנר, נחצה את רחוב בית"ר, ובצומת ה-T שבקצה הרחוב נפנה שמאלה לרחוב קורא הדורות |3|. אחרי כ-230 מטר נפנה שמאלה לרחוב מוזס, ומיד ימינה לרחוב לייב יפה |4|. ניסע כ-700 מטר ברחוב הארוך שחוצה את שכונת ארנונה, ובמעגל תנועה שבקצהו |5| נמשיך ישר. נחלוף על פני הכניסה הראשונה לקיבוץ רמת רחל |6|, וכעבור כ-350 מטר נגיע לעוד צומת T |7|. נפנה ימינה על פי השילוט למלון רמת רחל, ניכנס לחלק התיירותי של הקיבוץ, ונמשיך ישר עם הכביש. אחרי כ-300 מטר נגיע למגרש חנייה |8|, בו נחנה את המכונית.


שלט שהוצב לצד בית עגנון, ביקש מהעוברים והשבים לשמור על השקט
 
קיבוץ בן 3,000 שנה
בהגיענו לקיבוץ רמת רחל נלך לצדו הימני של מגרש החנייה |8|, ונתקדם בשביל סלול אל הגן הארכיאולוגי של הקיבוץ. נחלוף על פני שלטים שמסבירים על תולדות המקום וליד פינת ישיבה מוצלת, ובמהרה נגיע לפיצול שבילים. שביל אחד פונה ימינה ומקיף את הגן, ואילו אנו נפנה שמאלה ונגיע לרחבה גדולה |9|. מצד ימין ישנן חורבות של מבנים קדומים, ומלפנים ניצבות כמה כותרות אבן מסוגננות. כדאי להוציא מהארנק מטבע של חמישה שקלים, להביט על צדו האחורי, ולגלות שדגם הכותרות הללו מוטבע עליו. בחפירות שנערכו כאן נחשפו לא פחות מ-10 כותרות נדירות כאלה, המכונות בפי החוקרים כותרות 'פרוטו-איוליות', ומעידות על פאר הארמון שהיה כאן. כדי לספר עליו, נחצה את הרחבה לפינה השמאלית המרוחקת שלה, ונעלה בשביל קצר אל מצפה החרוב. נשב בצל העץ, ונשקיף על בריכת המים הישנה של הקיבוץ שנמצאת במרכז הרחבה. בשנת 1954 ביקשו חברי רמת רחל להקים מאגר מים בראש הגבעה. הם לא העלו בדעתם שמתחת לפני הקרקע מסתתרים שרידיו של מרכז שלטוני וארמון בני כמעט 3,000 שנים. עם תחילת העבודות, החלו לצוץ מבין רגבי העפר שרידי קירות וחומות, ולמלאכת חפירת ההצלה נקרא הארכיאולוג יוחנן אהרוני. מאז ועד היום נחפר האתר בכמה שלבים, והתגלו בו ממצאים מרגשים השופכים אור על אחת התקופות המסתוריות בתולדות ממלכת יהודה.


העתק של אחת הכותרות המרשימות שנמצאו באתר רמת רחל
 
במאה השמינית לפני הספירה חרבה ממלכת ישראל בידי הצבא האשורי. שכנתה הקטנה יהודה הצליחה להחזיק מעמד, אך חדלה להיות ממלכה עצמאית, והפכה להיות כפופה לאימפריה האשורית הגדולה. במשך 500 השנים הבאות התחלפו האימפריות ששלטו באזור, אך יהודה שמרה על מעמדה – תחילה כממלכה שכפופה לאשור ובבל, ובהמשך כפַּחְוַוה תחת שלטון פרס ויוון. ברוב השנים הללו המשיך העם היושב ביהודה לקיים חיים רוחניים, לעלות לבית המקדש ולפתח את התרבות שלו. התושבים נאלצו כמובן לשלם מיסים ולשמור נאמנות לשליטי האימפריות, אך כל עוד עשו כן, הם נהנו משקט ומחיים עצמאיים. על הגבעה בה אנו נמצאים נבנה מרכז שלטוני מפואר של ממלכת יהודה, אליו נהגו להגיע נציגי האימפריות מעת לעת. הרחבה אותה חצינו שימשה לטקסים, סביבה היו חדרים שנבנו מאבני גזית מסותתות, והמתחם כולו הוקף חומה כפולה ומבוצרת (חומת סוגרים). נסו לשוות בדמיונכם את הארמון שעמד לפניכם, שהתרומם ודאי לגובה של כמה קומות, והשתרע על פני שטח ענק. הממצאים המיוחדים ביותר שהתגלו בין החורבות, היו יותר מ-600 ידיות של קנקנים, עליהן הוטבעו מילים כמו 'למלך', 'יהוד' ועוד. הכתובת 'למלך' הייתה נהוגה במאות ה-8-7 לפני הספירה, ופירושה "שייך למלך", ואילו הכתובת 'יהוד' הייתה כינויה של הפחווה היהודית בתקופה הפרסית (מאות 6-4 לפני הספירה). כמות גדולה כל-כך של ידיות, מלמדת שהקנקנים נשלחו לכאן באופן מסודר ולאורך שנים ארוכות. היו אלה קנקני יין או שמן זית שנאספו מרחבי יהודה, ומתוכם הועלה מס אל המרכז השלטוני של האימפריה ברמת רחל. בימיו המפוארים ביותר של הארמון, בתקופה הפרסית, ישבו בו נציגיה של האימפריה באופן קבוע. מכאן הם יכלו לפקח על הנעשה בירושלים ובדרך אליה, מבלי להיכנס לתוכה ולהפריע לחיי התושבים. השליטים הפרסים לא הסתפקו בארמון המפואר, והקימו סביבו גן מלכותי ובו בריכות מים, צמחי נוי ועצים לרוב. אם תביטו לצדו השני של השטח, תגלו כמה מן הבריכות, שמחוברות זו לזו ברשת של תעלות וצינורות אבן מרשימים. מאות שנים מאוחר יותר, כאשר ניצחו המכבים את היוונים והשיבו ליהודה את ריבונותה, איבד המרכז השלטוני ברמת רחל מחשיבותו, ובמקומו נבנה יישוב כפרי.
 
מי שמעוניין יכול להסתובב ברחבי האתר, ולהתרשם מהממצאים שפזורים בשטח. מצפון לרחבה ישנו מקווה מטויח ויפהפה, אחד מבין כעשרה מקוואות שנמצאו ביישוב העתיק, המעידים על אופיו היהודי של הכפר ששכן כאן. ליד המקווה נמצא גם קולומבריום, חדר חצוב בסלע, בו גידלו יונים באותה תקופה. יש סוברים כי בסוף ימי בית שני שימשה רמת רחל תחנת עצירה לעולי רגל שהגיעו לירושלים מכיוון דרום. העולים לנו במקום, טבלו במקווה כדי להיטהר, וקנו יונה להקריב בבית המקדש. היישוב היהודי חרב במרד הגדול, ובמקומו קם כפר נוצרי ששרידי כנסיותיו פזורות גם הן ברחבי האתר. דבר בולט נוסף הם שלושה עמודי אבנים שמוצבים ברחבי המתחם. העמודים המלאכותיים, מעשה ידיו של האמן רן מורין, נכד למייסדי הקיבוץ, נראים כאילו הם עומדים ליפול בכל רגע. כך ניסה מורין להמחיש את עוצמתה של החומה העתיקה, ומצד שני להזכיר את חורבנה. בתום הביקור באתר, נרד במדרגות מצדו השני של מצפה החרוב. נעבור ליד שרידי הבריכות, נפנה ימינה בשביל עפר, ובתוך דקה נגיע לרחבה גדולה מוקפת עצי אורן, שצומחים באלכסון בגלל עוצמת הרוח שנושבת כאן. נפנה עם השביל שמאלה ומיד ימינה, ובמהרה נגיע למצפה יאיר |10|. את פנינו יקבל עץ אלון שצומח מתוך גל אבנים, שעוצב גם הוא על ידי רן מורין. מן המרפסת שמקיפה את העץ נשקף נוף עוצר נשימה. העיר ירושלים פרושה לפנינו כמו על כף היד, מלאה בבתי מגורים ובשטחים ירוקים. תחילה נביט ימינה, ונזהה במרחק, בין המגדלים, את כיפת הסלע המוזהבת ואת כיפתו הלבנה של בית כנסת החורבה. כיפות אלה מסמנות את מקומה של ירושלים הקדומה, ומסייעות לנו להבין מדוע נבנה המרכז השלטוני דווקא כאן. אנו נמצאים על הגבעה הגבוהה ביותר שמשקיפה על העיר שנמצאת במרחק של כ-4 קילומטר ממנה, ושולטת על הדרך הראשית המובילה אליה מדרום, שעוברת ממש מתחתינו. מכאן אפשר לראות היטב כמה גדלה והתפתחה ירושלים ב-150 השנים האחרונות. מרכז העיר נראה מצד ימין, גשר המיתרים המנצנץ מסמן את הכניסה הראשית לירושלים, ומתחתיו ומעט קרוב יותר, נבחין בבניין המרובע של הכנסת. נפנה את מבטנו שמאלה, ונראה שכונות מגורים רבות שבנויות על הגבעות, כמו בית הכרם, בית וגן וגבעת משואה, וביניהן בולטים מגדלי הולילנד, שבנייתם שנויה במחלוקת עד היום. הרכס שמתרומם בצד שמאל הוא רכס גילה, עליו בנויה השכונה הדרומית ביותר בירושלים, שכונת גילה, ובשיא גובהו נמצא היישוב המבודד הר גילה. כעת נחזיר את מבטנו אל העמק שלפנינו, המכונה עמק רפאים. בלב העמק ממוקם מרכז הספורט העירוני של ירושלים, ובו אצטדיון טדי שצבוע בכחול, והיכל ה'ארנה' בעל הכיפה הכסופה.
 
לחץ/י כאן להדרכת וידאו


תצפית מרגשת על ירושלים ממצפה יאיר |10|
 
כאשר הוקם המצפה לזכרו של יאיר אנגל, דור שלישי בקיבוץ רמת רחל, היכל ה'ארנה' עדיין לא היה קיים. קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים, אותה אהד ובה שיחק יאיר בנערותו, שיחקה באותם ימים את משחקי הבית שלה באולם קטן בשכונת מלחה. יאיר הצטיין בכדורסל, וחלם להקדיש את חייו לספורט ולהיות שחקן מקצועני ב'הפועל'. בכיתה י"א לקח יאיר חופשה של שבוע מהאימונים, ונסע למצעד החיים בפולין. המסע היה כה משמעותי עבור יאיר, נכד לניצול אושוויץ, והוא גרם לו להבין שיש דברים שחשובים לו יותר מכדורסל. עם שובו ארצה החל יאיר להתאמן כדי שיוכל לשרת ביחידה מובחרת, ולתרום ככל האפשר למדינה. הוא התגייס לבסוף לשייטת 13, ועבר את חודשי ההכשרה הקשים בהצלחה. אך ב-4 בדצמבר 1996 אירע אסון. במהלך אימון צלילה שהתקיים במפרץ חיפה, נהרג יאיר יחד עם חברו לצוות מתן פוליבודה. מותו היכה בתדהמה את משפחת אנגל ואת הקיבוץ כולו. כדי להנציח את זכרו, החליטו בני משפחתו וחבריו להקים לזכרו את המצפה בו אנו נמצאים. "המקום הזה מקפל 3,000 שנים של היסטוריה", מספר יוסף אבי-יאיר (ג'וחא) אנגל, אבא של יאיר ויו"ר הקיבוץ. "הוא מחבר בין מחצבה עתיקה בה נחצבו האבנים לארמון, תעלות קשר ממלחמת העצמאות שפזורות סביב, וחיים שממשיכים להיבנות כיום". ג'וחא מספר שכאשר נחנך היכל ה'ארנה' בשנת 2014, הוא התרגש במיוחד. "בחרנו לעצב את אבן הזיכרון שנמצאת בכניסה למצפה בצורת כדורסל שיאיר כל-כך אהב", הוא מספר. "שימו לב איך היא ניצבת ממש בקו ישר מול ההיכל, כאילו מישהו סידר זאת במיוחד". לצד אהבתו הגדולה לספורט ולכדורסל בפרט, אהב יאיר אנגל גם לכתוב שירים. באותו מסע לפולין עליו סיפרנו, כתב יאיר שיר בשם 'שישה מיליון אחים'. השיר המרגש נמצא באחת המחברות של יאיר לאחר מותו, אך נשתכח מלב. כעבור עשרים שנים הגיעה ההזדמנות המתאימה, והשיר הולחן ובוצע לראשונה על ידי הזמר דוד ד'אור במצעד החיים שנערך בפולין בשנת 2016, כשבקהל יושבת משפחת אנגל כולה. מומלץ מאוד להאזין לביצוע המצמרר של השיר, ולהקשיב רוב קשב למילים המדויקות שכתב יאיר אנגל כשהיה בן 17 בלבד.
 
לאחר הביקור במצפה יאיר נחזור בשביל הצר, נגיע לרחבת עפר גדולה, וממנה נמשיך בדרך עפר מישורית. אחרי 3-2 דקות נגיע אל מגרש החנייה בו חנינו, ונלך בכביש שעובר בצדו הימני. נחלוף על פני הכניסה למרכז הספורט של הקיבוץ, נתקדם על המדרכה שמימין, וכעבור זמן קצר נפנה בהזדמנות הראשונה ימינה |11| לכיוון בית המלון. נמשיך עם הכביש שמתעקל שמאלה, ובמהרה נפנה ימינה לשביל מרוצף המוביל אל המלון. נתקדם לכיוון הכניסה, ומעט לפניה נפנה שמאלה אל מדשאה ופינת ישיבה קטנה. לצד הספסלים מתרומם פסל יפהפה, בו נראית אישה המגוננת על ילדיה ואוחזת בלפיד בוער. את הפסל יצר דוד פולוס, שעלה ארצה בעלייה השלישית, והצטרף לקבוצת חוצבים בגדוד העבודה של יצחק שדה. המגע הקרוב עם גושי האבן עורר את דמיונו של פולוס, והוא החל לפסל בהם. פסלו המפורסם ביותר מציג את השומר הנודע אלכסנדר זייד, הרכוב על סוסתו וצופה אל עמק יזרעאל. במשך השנים נדד פולוס בין קיבוצים ברחבי הארץ, ויצר פסלים רבים שמתארים את תקומת העם היהודי בארצו. בפסל שלפנינו נראית רחל אמנו, ותחתיה כתובות המילים "ושבו בנים לגבולם", שלקוחות מנבואתו של ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" (ירמיהו ל"א, יד). ירמיהו מתאר שכאשר יצאו היהודים לגלות בבבל, עמדה רחל בצד הדרך וביכתה את מר גורלם. ירמיהו מנחם את רחל, ומנבא לה שיום יבוא ובניה ישובו לארץ ישראל: "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו ל"א, טו-טז). נבואתו של ירמיהו אכן התגשמה, והיא קשורה קשר ישיר לסיפור הקמתו של קיבוץ רמת רחל.


פסל רחל אמנו ניצב לצד מלון רמת רחל
 
גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור הוקם בשנת 1920, במטרה לבנות וליישב את ארץ ישראל, ולקיים בה חיים של עבודה ושיתוף. אחת הפלוגות בגדוד עבדה בירושלים ובסביבתה, וחבריה חצבו סלעים ובנו בתים בשכונות החדשות שקמו ברחבי העיר. הם התגוררו בתנאים קשים במחנה סמוך לשכונת רחביה, וחיפשו מקום בו יוכלו להתיישב. אחרי חיפושים ארוכים, רכשו חברי פלוגת ירושלים 80 דונם של אדמת טרשים, על גבעה מבודדת מדרום לשכונת תלפיות. הם הקימו אוהלים וצריפים בראש הגבעה, ממש במקום בו אנו נמצאים, ובשנת 1926 עברו להתגורר במקום. היה זה קיבוץ עירוני ראשון מסוגו. בשעות הבוקר יצאו החברים לעבוד בסבלות ובבניין ברחבי ירושלים, ועם שובם לעת ערב הם ניהלו אסיפות, וגיבשו את הווי החיים הקיבוצי שלהם. באחת האסיפות החליטו החברים לקבל את הצעתו של מנחם אוסישקין, מראשי התנועה הציונית, ולקרוא לקיבוצם הצעיר בשם רמת רחל. אוסישקין ראה בעיני רוחו כיצד מקיימים החברים הלכה למעשה את נבואתו של ירמיהו. הם שבים מן הגלות, בונים את הארץ, ומנחמים את רחל אמנו, שמביטה עליהם מקברה הסמוך בעיר בית לחם. בשנים הראשונות התפתח הקיבוץ לאטו, אך בשנת 1929, בזמן מאורעות תרפ"ט, הוא הותקף על ידי ערבים מהכפרים הסמוכים וספג מכה אנושה. נשות הקיבוץ וילדיו פונו לשכונת תלפיות הסמוכה, ולאחר מתקפת ירי קשה בה נהרג אחד החברים, עזבו גם הגברים את המקום. הפורעים פרצו למקום, שרפו את הצריפים, והחריבו את הקיבוץ הצעיר, ממש כפי שעשו לביתו של ש"י עגנון. רק כעבור שלושה חודשים חזרו החברים אל הקיבוץ ההרוס, נחושים בדעתם לממש בשנית את נבואת הנחמה של ירמיהו, ולייסד יישוב מבוסס ויציב יותר. הם בנו בתי אבן למגורים, ובלב הקיבוץ הקימו מבנה גדול בעל קירות עבים במיוחד, שנקרא "המבצר". זהו המבנה שנמצא מעבר לשביל, המשמש כיום חלק מבית המלון. אט-אט חזרו החברים להתגורר ברמת רחל. הם הקימו רפת ולול, בתי ילדים ובית ספר, ופיתחו חקלאות ענפה בשטחים שסביב הקיבוץ. בזכות הקרבה לירושלים יכלו החברים להמשיך ולעבוד בבניין העיר, ובנוסף הם ייסדו מכבסה ומאפייה שסיפקו שירותים לתושבי השכונות הסמוכות.
 
חיים שיתופיים על קו התפר
בתום הסיפור ניכנס אל מלון רמת רחל |12|. ניגש אל דלפק הקבלה, ונבקש לפתוח עבורנו את מרפסת התצפית שנמצאת בקומה השישית (בתיאום מראש, פרטים במידע השימושי). נלך בעקבות המלווה שלנו אל המעליות, נעלה למרפסת, וממנה נעבור לחדר שמוקף חלונות זכוכית גדולים. אפשר לפתוח את החלונות, וליהנות מהנוף המרהיב שנשקף סביב. משמאל (ממזרח) נפרשות גבעותיו הצהובות של מדבר יהודה, ומעבר להן ניתן להבחין בהרים המתרוממים בעבר הירדן המזרחי. מהחלונות שבמרכז נשקף מבט רחב לכיוון דרום - הר ההרודיון בולט מאחור, שכונת חומת שמואל (הר חומה) נמצאת לפניו, ומימין לה מתרוממת גבעה עגולה המכונה גבעת הארבעה. בצד ימין של הגבעה בנוי מנזר מר-אליאס, ומאחוריה אפשר להבחין בחומת ההפרדה. מעבר לחומה פרושים הכפרים בית סָחוּר (משמאל) ובית ג'אלה (מימין), וביניהם בנויה העיר הגדולה בית לחם, מקום קבורתה של רחל אמנו. כאשר נעבור לחלונות שמימין, נשקיף על שכונת גילה ועמק רפאים, אותם ראינו ממצפה יאיר, וכן על בריכת השחייה ומרכז הספורט של קיבוץ רמת רחל. התצפית הרחבה מבהירה לנו את הייחודיות במיקומו של קיבוץ רמת רחל, שסמוך לירושלים מצד אחד, ובנוי על ספר המדבר ועל קו התפר מהעבר השני. בזמן מלחמת העצמאות הייתה למיקום זה חשיבות מכרעת.


צופים על בריכת רמת רחל ועל ירושלים שנשקפת מאחור
 
עם פרוץ המלחמה בסוף שנת 1947, התחוללו קרבות קשים ברחבי ירושלים, ודווקא רמת רחל המרוחקת זכתה לשקט יחסי. אך כאשר צבאות ערב פלשו ארצה, החמיר המצב. ב-13.5.1948 נפל גוש עציון, ורמת רחל נותרה המעוז הדרומי של ירושלים שיכול היה לבלום את צבאות מצרים וירדן. "היה לנו ברור שכרגע הגיע תורנו. ראינו את הסכנה בעין של ממש", כתב אחד מחברי הקיבוץ ביומנו. כמה ימים מאוחר יותר, ב-19.5.1948, החלו צבאות ערב להפגיז את הקיבוץ. כוח מצרי של "האחים המוסלמים" הגיע עד מנזר מר-אליאס שנמצא מדרום, ואילו הלגיון הירדני תקף מכיוון מזרח. כמו במקומות רבים אחרים, הוחלט לפנות את הנשים והילדים מן הקיבוץ, ואילו הגברים נותרו להילחם ולהגן על המקום. במשך יומיים שלמים הפגיזו תותחים כבדים את בתי הקיבוץ, וקריאותיהם הנואשות של החברים לסיוע לא נענו. ב-21 במאי חדרו המצרים והירדנים לראשונה לתוך הקיבוץ, ובעקבותיהם פרצו פנימה גם ערבים מן הכפרים הסמוכים, והתחילו לבזוז כל מה שעלה בידם. למרות זאת הקרב עדיין לא הוכרע. כוח מגדוד 'מוריה' פתח בהתקפת נגד, הצליח להפתיע את הערבים, וכבש את הקיבוץ מחדש. בימים הבאים עברה השליטה במקום מיד ליד כמה פעמים. המצרים והירדנים תקפו משני כיוונים במקביל, ואילו מגיני הקיבוץ השיבו אש ונלחמו בעוז. כוחות נוספים שהצטרפו ללחימה, כמו האצ"ל והחי"ש, כבשו חלקים מהקיבוץ, אך איבדו אותם לאויב שלא הרפה. בין החברים היו כאלה שאיבדו תקווה ונסוגו לשכונת ארנונה הסמוכה, תוך שהם זוחלים על גחונם למרחק של יותר מקילומטר. אחרים ניסו להימלט בנסיעה, אך נפגעו מירי מדויק של הירדנים, ושבעה מהם נהרגו. רק אחרי חמישה ימים של קרבות, נשלחה למקום פלוגת פלמ"ח בפיקודו של אהרון שמי (ג'ימי), והיא הצליחה להשתלט על הקיבוץ, ולמנוע מן המצרים להיכנס לתוך ירושלים.
 
לניצחון החשוב היה מחיר כבד. 12 מבני ובנות הקיבוץ נהרגו, בתיו חרבו ושדותיו נשרפו. כאשר שבו לכאן החברים בתום המלחמה, הם מצאו את "המבצר" ניצב בודד בין החורבות. הוא אמנם היה מחורר מכדורים ופגזים, אך הצליח להחזיק מעמד. החברים עלו אל הגג והביטו סביבם, ואז נחתה עליהם ההבנה הקשה – רמת רחל נותרה כמו אצבע שלוחה בתוך שטח ירדני, מוקפת בקווי גבול ובמוצבים ירדנים משלושת הצדדים עליהם אנו משקיפים. אחד המוצבים המאיימים של הלגיון הירדני, ניצב על גבעת הארבעה שנמצאת מולנו. ב-23 בספטמבר 1956 נפתחה אש מן המוצב לכיוון הגן הארכיאולוגי ברמת רחל, בו התקיים באותה עת כנס להצגת ממצאי החפירה. ארבעה ממשתתפי הכנס נהרגו מן הירי, ומאז קיבלה הגבעה את שמה.
 
לחץ/י כאן להדרכת וידאו
 
סיפור אישי – בריכת רמת רחל:
מפי ערן גל-אור
 
בזיכרונות ילדותי שמור מקום מיוחד לבריכת השחייה של רמת רחל. זהו המקום בו למדתי לשחות כבר בגיל חמש, ובו בילינו במשך שנים ארוכות, כמה פעמים מדי שבוע. בתחילה היינו מקבלים כרטיסים מאלי פסח, בן-דוד של סבתי, שמתגורר בקיבוץ עד היום. בהמשך רכשו הוריי מנוי משפחתי, שאיפשר לנו להיכנס לבריכה באופן חופשי. את הכרטיסים והמנוי ניצלנו עם תום. באמצע השבוע הייתה אמא לוקחת אותנו לבריכה, מרחק כ-15 דקות נסיעה מביתנו בשכונת גילה. היינו קופצים למים, שוחים ומשתוללים, ומחכים בקוצר רוח להודעת הכרוז: "המגלשה תיפתח בעוד חמש דקות". אז היינו עוזבים הכל, רצים במעלה השבילים אל המגלשה הכחולה, וגולשים בה בהנאה פעם אחר פעם. בימות החורף הייתה המגלשה נסגרת, בריכת השחייה קורתה בבלון לבן ענק, ושררה בה אווירה שונה ומיוחדת. הקור הירושלמי לא חדר אל הבלון, והיה אפשר לרחוץ בהנאה בבריכה המחוממת. היינו נוהגים לבלות בבריכה בשעות אחר הצהרים, ולאחר מכן לאכול ארוחת ערב במזנון, ולהתקלח במלתחות. בסוף הבילוי לבשנו פיג'מות, וחזרנו הביתה עייפים ומרוצים, היישר למיטות. בימי שישי ושבת היה מצטרף אלינו גם אבא, והיינו נוסעים לבריכה "בהרכב מלא". אני זוכר היטב כיצד השקפנו ממרפסת ביתנו על הקיבוץ, וחיכינו לראות מתי ינופח הבלון הלבן מעל הבריכה. עם בוא הקיץ חיכינו בקוצר רוח שהבלון הלבן ייעלם, כדי שנוכל לשוב ולגלוש במגלשה, להתרוצץ במדשאות הגדולות, וליהנות מהאווירה החופשית. כך הפכה בריכת רמת רחל למקום מגבש ומשמעותי בבילוי המשפחתי שלנו.
 
לאחר התצפית נרד חזרה במעלית לקומת הכניסה, ונפנה שמאלה. בזמן שנלך במסדרון נשים לב לחלונות התצוגה משני הצדדים, בהם מוצגים פריטים שהתגלו בחפירות באתר הארכיאולוגי, ביניהם נרות שמן, צלחות, קערות וידיות של קנקנים עם טביעות חותם. מיד לאחר מכן נראה מימין חנות מזכרות. בכניסה אליה נסתכל על הרצפה, ונגלה פתח של סליק שנחפר כאן עוד בתקופת המנדט. בסליק החביאו חברי רמת רחל נשק ותחמושת, שסייעו להם בקרב הבלימה עליו סיפרנו. כעת נצא מהמלון, ונחזור באותה דרך בה הגענו אל הכביש הראשי |11|. נחצה אותו, וניכנס דרך שער צדדי אל שטח המגורים של קיבוץ רמת רחל. נתקדם במורד כביש צר, וכעבור דקה נגיע למקום בו הוא מתעקל מעט ימינה |13|. בנקודה זו נפנה שמאלה לשביל צר וסלול, תחת עץ איקליפטוס גדול. נעבור ליד בתים פשוטים, חלקם ישנים ומתקלפים וחלקם משופצים, ונתרשם מהאופי הקיבוצי של המקום. בין הבתים יש מדשאות גדולות, עצים רחבי צמרת ואדניות פרחים צבעוניות, ובכל רגע נוכל לשבת למנוחה. למרות שאנו נמצאים בתוך ירושלים, נרגיש כאילו הגענו לקיבוץ שלו ושקט בגליל. בתוך דקה נפנה ימינה ומיד שמאלה, נתקדם בין הבתים, ובקצה השביל נפנה שוב ימינה לכביש צר. נרד בכביש שמקיף את הגן הארכיאולוגי, ובתוך כמה עשרות מטרים נפנה שוב ימינה לשביל צר. מיד נעבור ליד בית אבן ישן, בו גרה עד מלחמת העצמאות משפחת בויקו. מול הבית, מימין לשביל, נחבאת אנדרטה קטנה לזכרו של מנחם ריצ'מן. ריצ'י היה מפקד נערץ ב'הגנה', והוא נהרג מפגיעת פגז כשהיה בדרכו לקבל את הפיקוד על הקיבוץ במלחמת העצמאות. נתקדם בין הבית לאנדרטה, נרד בין גינות מטופחות וגני ילדים, ובתוך כ-2 דקות נגיע לרחבת חדר האוכל |14|. כמו בכל קיבוץ, זהו המקום המרכזי ביותר ברמת רחל, בו מתקיימים האירועים והכינוסים החברתיים. נוכל לשבת בגן המשחקים שמימין, ולספר כיצד התאושש הקיבוץ מחורבנו.
 
ההרס והאבידות הקשות שספג הקיבוץ במלחמת העצמאות, ערערו את אחדות הקבוצה, והיא  נקרעה לשניים. כ-20 חברים עזבו את המקום והצטרפו להקמת קיבוץ עין כרמל, ו-42 אחרים שבו לקיבוץ החרב, וביקשו לשקם אותו. אך כיצד מתחילים? איך ניתן להקים מעפר יישוב חרב, שמוקף משלושת עבריו בשלטי אזהרה "עצור! גבול לפניך"? מוסדות 'הקיבוץ המאוחד' לא האמינו בעתידה של רמת רחל, ולא תמכו בה כפי שציפו החברים. גם בני גרעינים שנשלחו למקום התייאשו ועזבו, והמצב הכלכלי היה רע. אך "הגרעין הקשה" של החברים לא איבד תקווה. הם בנו בתים רעועים במקום מוגן בשיפולי הגבעה, והחלו לפתח את המשק. בשנת 1966 החל המהפך, כאשר גרעין נח"ל בשם 'רמות' נקלט במקום בהצלחה. בשבילי הקיבוץ הקטן החלו להלך צעירים וצעירות חדורי להט ואמונה, ואלה הפיחו תקווה במתיישבים הוותיקים. כעבור שנה, עם איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים, התרחק הגבול מן הקיבוץ, וחבריו נשמו לרווחה. אט-אט הגיעו לרמת רחל גרעיני נח"ל נוספים, ובמקום החלה תנופת פיתוח. תחילה קמה אכסניית נוער שהפכה יותר מאוחר לבית מלון משגשג, בו ביקרנו קודם לכן. אחריה בנו החברים את בריכת השחייה, המושכת אליה משפחות מכל רחבי ירושלים, ובהמשך הקימו גן אירועים וביססו את ענפי המשק האחרים. עם הזמן השתקם הקיבוץ והתרחב, והיום הוא אחד הקיבוצים היציבים בישראל.
 
ההצלחה הכלכלית והקירבה לירושלים לא פגמו באופיו הקיבוצי של המקום. עד היום עובדים רוב חברי רמת רחל בענפי המשק, ושומרים על אורח חיים שיתופי. מומלץ לתפוס לשיחה את אחד מחברי הקיבוץ שתפגשו בדרך, ולשמוע יותר על אופי החיים במקום בימינו. מכאן נתקדם בשביל שעובר בין חדר האוכל לגן המשחקים, נרד במתינות ונצא מהקיבוץ דרך שער הכניסה הראשי. במהרה נגיע לצומת T |6|, נפנה ימינה ונתקדם לעבר פסל עמודי הזית, שנישא מעל מטעי הדובדבנים של הקיבוץ. כעבור 3-2 דקות נגיע לצומת T נוספת, בכניסה התיירותית לקיבוץ |7|. נפנה שמאלה, נלך כ-100 מטר לצד הכביש, ונפנה בהזדמנות הראשונה ימינה |15| לכביש צר שמוביל אל פסל עמודי הזית. נתקדם בתוך מטע זיתים מרווח, ובמהרה נפנה שמאלה לכיוון המונומנט שבולט במרכז |16|. הפסל מורכב משלושה עמודים שגובהם כ-15 מטר, ובראש כל אחד מהם צומח עץ זית בן עשרות שנים. העצים הובאו לכאן במשאיות, הורמו לראש העמודים בעזרת מנופים, ונקלטו בתהליך אקלום מסובך שנמשך כשנתיים. הם מקבלים מים ודישון ממערכת השקיה שנמצאת בתוך העמודים, וממשיכים לצמוח כך שצמרותיהם משתרגות זו בזו.
 
הפסל הסביבתי הוא פרי יצירתו של האמן רן מורין, שאת עבודותיו ראינו בגן הארכיאולוגי ובמצפה יאיר. מורין לא הסתפק במונומנט המרכזי, והקים סביבו גן שלם. סביבנו נטועים כ-200 עצי זית, המסודרים ב-27 שורות ובמעגלים. הגן מלא בניגודים ובחיבורים פיזיים ומטאפוריים. מצד אחד עצי הזית הם סמל לחוסן, אך דווקא כאן הם נטועים באוויר, מנותקים מן הקרקע. אפשר להמשיל את העצים לעם היהודי שנעקר ממקומו פעם אחד פעם, אך בכל פעם מצליח להאריך את שורשיו ולהמשיך להניב פירות. עצי הזית הם גם סמל לשלום. יש שממשילים את שלושת העצים לשלושת הדתות, שיונקות ממקור משותף וצריכות ללמוד לצמוח זו לצד זו. מיקומו של הגן על הקו הירוק, בין קיבוץ רמת רחל לכפר הסמוך צור באהר, הופך אותו גם למקום מפגש בין יהודים וערבים תושבי הסביבה. בין העצים אפשר למצוא כיתות לימוד של ילדי הכפר, נערים בני הקיבוץ, חתנים וכלות, רוכבי אופניים, רועי עיזים ועוד. גם אתם מוזמנים להביט על הפסל, ולחשוב על המשמעות שהוא מסמל בעיניכם.
 

פסל עמודי הזית נישא מעלינו |16|

בפסל עמודי הזית מסתיים סיורנו. לפני שנחזור אל הקיבוץ, כדאי להקיף את הגן ולעבור בשרידי המוצבים שנמצאים סביבו. אלו הם מוצבי 'הפעמון' הישראלי והירדני, שעמדו משני צדי הגבול בין השנים 1967-1948. כדי להגיע למוצב 'הפעמון' הישראלי נעמוד כשגבנו אל הכביש, ונתקדם בשביל שמוביל לכיוון דרום. בתוך 3-2 דקות נחצה שביל עפר, ונתקדם בשבילים צרים אל גבעה מוזנחת |17|. נעבור בין תעלות הקשר שחוצות את הגבעה, ונתרשם מהנוף הרחב הנשקף ממנה. מתחתינו בנוי הכפר צור באהר, במרחק בולט הר ההרודיון, במרכז נמצאת שכונת חומת שמואל (הר חומה), ומימין נפרשת העיר בית לחם. במשך 19 שנים ישבו במוצב זה חיילים ישראלים שהגנו על הקיבוץ ועל דרום ירושלים, כשהם מוקפים כפרים ערביים ומוצבים ירדנים. כדי להגיע למוצב 'הפעמון' הירדני, נחזור מעט על עקבותינו, ונפנה ימינה בשביל עפר. נעלה במתינות בשולי הגן, כאשר פסל עמודי הזית נישא משמאל והנוף הרחב נפרש מימין. בתוך 5-4 דקות נעלה אל רחבת חנייה גדולה, נפנה ימינה, ונגיע לאנדרטה המנציחה את הנופלים בקרב לכיבוש המוצב במלחמת ששת הימים. ליד האנדרטה נמצאים שרידים דלים של המוצב הירדני |18|, וצמוד אליהם נמצא בית הספר של צור באהר. במקום זה אפשר לראות כמה קרובים הכפר וקיבוץ רמת רחל, ששכנו באותם ימים משני צידי הגבול. מכאן נחזור אל פסל עמודי הזית |16|, וממנו היישר אל הכניסה התיירותית של הקיבוץ |7|. נתקדם באותה דרך בה נסענו בתחילת הסיור, ובתוך דקות ספורות נגיע אל המכונית שממתינה לנו במגרש החנייה |8|.
 
סיור ערב – תצפית שקיעה מרגשת ממצפה יאיר:
הנוף הנשקף ממצפה יאיר יפה בשעות היום, אך עם רדת הערב הוא מיוחד עוד יותר. השמש השוקעת במערב צובעת את השמיים ואת בתי העיר ירושלים בגוון אדמדם, ומשווה למקום אווירה רומנטית. כדאי להגיע למצפה זמן קצר לפני השקיעה, להביט על העיר בשעת דמדומים, ולאחר מכן לשבת תחת סוכת הגפנים. כאשר יורדת החשיכה, מנצנצים האורות בשכונות המגורים עליהן אנו משקיפים, ויוצרים תמונה מרגשת מאוד. לתשומת לבכם: בכל עונות השנה נושבת במצפה רוח חזקה בשעות הערב, ולכן כדאי להתלבש בהתאם.

 
מידע שימושי
בית עגנון
טלפון: 02-6716498.
שעות פתיחה: בימים א-ה בין השעות 16:00-09:00, מלבד יום ג, בו נסגר הבית בשעה 12:00. מומלץ לתאם מראש.
כניסה: בתשלום.
 
מלון רמת רחל
טלפון: 02-6702555.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב. העלייה לתצפית מגג המלון מחייבת תיאום מראש, ואפשרית רק כשהאולם פנוי.
כניסה: ללא תשלום.
 

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
למסלולים נוספים >