facebook
:
IMG_2920
blank

מנחל ימין לנחל גוב (בטראק ללכת במסלול הפוך)

חזרה
תופעות מדבריות במקרא, מנחל ימין, דרך מיצד צפיר לנחל גוב

מנחל ימין לנחל גוב - ספרי התנ"ך מלאים בתיאורי מדבר שונים ומגוונים. סיפורים חשובים רבים בתולדות עם ישראל אירעו במדבר, וגם נביאי ישראל הרבו להשתמש בתכונותיו של המדבר בנבואותיהם. מסלול הטיול מנחל ימין לנחל גוב, מוביל אותנו בין צמחים ייחודיים למדבר ובין תופעות מדבריות מרשימות. נלך בין שיחי רותם העוטים פריחה לבנה בימות האביב ומפיצים ריח מתוק ונעים, ונלמד על שיחי צלף היוצאים מתוך המצוקים התלולים. נתרשם מהסדקים שנוצרו בסלע ומסלעי ענק שקרסו ברעידות אדמה עזות, ונשקיף על מרחבי המדבר הפתוחים המקיפים אותנו מכל עבר. לבסוף נרד בתלילות אל ערוצו הקניוני של נחל גוב, בו נחצה בשחייה בריכות וגבי מים, ונספר על השיטפונות המדבריים המופיעים בתנ"ך. המסלול מתוך סדרת הספרים  60 מסלולי טיול בארץ התנ"ך, סדרה בת 3 כרכים



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
מנחל ימין לנחל גוב (בטראק ללכת במסלול הפוך)
arrow נקודת מוצא: חניון ימין, לצד הכביש המנדטורי למעלה עקרבים.   arrow נקודת סיום: חניון נחל גוב, בתחתית כביש מעלה עקרבים.   arrow סוג המסלול: חד כיווני. מכיוון שהמסלול מתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת, יש צורך בשתי מכוניות.   arrow אופי המסלול: מתאים לקבוצות קטנות ולמיטיבי לכת.   arrow דרגת הקושי: בינונית-קשה.   arrow עונה מועדפת: סוף החורף והאביב, עדיף אחרי שיטפונות בנחלי המדבר.   arrow אורך המסלול: כ-12 קילומטר.   arrow משך הטיול: 8-7 שעות, כולל עצירות לקריאה ולימוד מעמיק.   arrow אופי ההליכה: המסלול עובר בשבילים צרים, בעליות וירידות שרובן מתונות וחלקן תלולות, והוא חשוף לשמש ברובו. ההליכה בנחל גוב אתגרית, ודורשת ירידה בעזרת יתדות מתכת וסולמות חבלים. לאחר השיטפונות הירידה בנחל גוב מחייבת כניסה לגבי מים וחצייתם בשחייה.   arrow עומס: לא עמוס בדרך כלל.   arrow ניקיון המסלול: נקי בדרך כלל.   arrow ציוד מומלץ: תנ"ך, בגדי ים, נעליים להליכה במים, שקיות לניילון חפצים.   arrow תשלום ושעות פתיחה: ללא תשלום וללא הגבלת שעות.   arrow מפת סימון שבילים: מספר 14 – צפון הערבה ומזרח הנגב.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
מנחל ימין לנחל גוב (בטראק ללכת במסלול הפוך)

מקורות מקראיים:
שמות פרק ג':
משה רועה את צאנו של יתרו במדבר.
במדבר פרק כ': בני ישראל מתלוננים בפני משה ואהרון על המדבר הצחיח.
מלכים א' פרק י"ט: סיפורו של אליהו הנביא היושב תחת שיח רותם.
מלכים ב' פרק ג': ניצחונם של שלושת המלכים על מלך מואב בזכות שיטפון שמילא את הגבים במים.
ישעיהו פרק כ"ד: תיאור מוחשי של רעידת אדמה הממוטטת ומפוררת את הארץ.
ירמיהו פרק ב': תיאור המדבר השומם והצחיח באחת מנבואות ירמיהו.
עמוס פרק א': עמוס הנביא פועל שנתיים לפני רעש האדמה.
מיכה פרק ב': חיבור בין השורש ד.ב.ר לעדר הצאן בדבריו של מיכה.
זכריה פרק י"ד: תושבי ירושלים נסים מפני רעידת אדמה שהתרחשה בימיו של עוזיהו מלך יהודה.
תהילים מזמור ק"כ: גחלי הרתמים מוזכרים במזמור תהילים.
איוב פרק ל': שורש הרותם מוזכר כדבר מאכל בשעת דחק.
מדרש בראשית רבה פרק צ"ח: משל בו נעשה שימוש בגחלי הרתמים.
תלמוד בבלי מסכת ביצה פרק כ"ה: איזכור הצלף הוא העז באילנות, כפי שעם ישראל הוא העז באומות.
תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק א': חכמי התלמוד מזכירים את גחלי הרתמים שאינם כבים גם לאחר חודשים רבים.

שבילים צרים בין גבעות בלב המדבר / "הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת"
את מסלול הטיול מנחל ימין לנחל גוב נתחיל בחניון ימין |1|, רחבת עפר גדולה ובה חניון לילה למטיילים. מחניון ימין נפנה לכיוון דרום, בעקבות סימון השבילים הירוק. השביל אמנם אינו ברור, אך הסימון ברור מאוד ומופיע לעיתים תכופות. נלך בשטח החולי הפתוח והמישורי, ואחרי כקילומטר נגיע לשלט ירוק, המבשר על כניסה לשטח שמורת טבע. סביב השלט הירוק פזורים שיחי רותם רבים, הפורחים בימות סוף החורף וראשית האביב בפריחה לבנה יפהפייה. נשב לצד אחד השיחים, ונספר על שיח הרותם בתנ"ך.


שיח רותם פורח בנחל ימין

הרותם הוא שיח מדברי מובהק, הגדל בערוצי נחלים רחבים ובמישורים פתוחים בכל רחבי הנגב. יש שסוברים כי הרותם קיבל את שמו בזכות יכולתו לרתום את חולות המדבר בעזרת שורשיו העמוקים, ולבלום את תנועתם. בדרך כלל אנו חולפים ליד שיחי הרותם ולא מעיפים בהם מבט נוסף, שכן הם אפרוריים ומצטנעים, ואין בהם יופי מיוחד. לא כן בימות סוף החורף וראשית האביב. אז עוטים הרתמים שפעת פרחים לבנים, וכדי להבליט את עצמם הם מפיצים ריח מתוק ונעים הנישא למרחקים. גם אליהו הנביא שהגיע למרחבי המדבר לא יכול היה להתעלם משיח הרותם.

"וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב; וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר, כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹוהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם; וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם; וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד..." (מלכים א', י"ט, א-ד).


לאחר שאליהו הנביא חיסל את נביאי הבעל בנחל הקישון למרגלות הכרמל, חיפשה איזבל אשת המלך אחאב לנקום בו. אליהו שחשש לחייו נמלט הרחק דרומה, אל העיר באר שבע, וממנה אל המדבר. במנוסתו במרחבי המדבר הפתוחים חיפש אליהו מקום בו יוכל לנוח. עצים של ממש לא נמצאו באזור, ושיח הרותם היה השיח היחיד בצילו יכול היה אליהו לחסות. אליהו נהנה כנראה גם מהענפים הדקים שנשרו מן השיח, וריפדו לו את הקרקע במצע נעים ודק. בעודו יושב בצילו של הרותם, שאל אליהו את נפשו למות.

"... וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי; וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד, וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל; וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב; וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל, כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ; וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה, וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב" (מלכים א', י"ט, ד-ח).

"אינני יכול יותר, אני מעדיף למות מאשר להימלט על נפשי אל המדבר", קונן אליהו על מר גורלו, ונרדם באפיסת כוחות. אז שלח ה' מלאך אל אליהו, וזה הגיש לו צפחת מים ועוגת רצפים. לא ברור מהי אותה עוגה ואיך נאפתה, אולם אפשר להניח שאליהו, כמו רבים אחרים שהיו במדבר, ידע לנצל את הטבע המקומי ולהבעיר מדורה. ומאין משיגים במדבר היבש גחלים לבעירה? התשובה לכך נמצאת גם היא בתנ"ך.

"מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ, לָשׁוֹן רְמִיָּה; חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים, עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים" (תהילים ק"כ, ד).


ראשית ננסה להבין את הפסוק. מחבר המזמור שואל מה יעשה ה' לרמאי, ועונה שישלח עליו חיצים שנונים וחדים, ויחד איתם ישליך עליו גחלים בוערות של רתמים. מדוע בוחר המחבר דווקא את גחלי הרתמים? מה מיוחד בהם? על כך עונה התלמוד הירושלמי.

"... כל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים, ואלו אף על פי שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים. מעשה באחד שהניח גחלים בוערות בחג הסוכות ובא ומצאן בוערות בפסח..." (תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, א', א).

חכמי התלמוד הרבו לדון בייחודן ובטיבן של גחלי הרותם. התכונה הבולטת, החוזרת במדרשים השונים, היא העובדה שגחלי הרותם שומרים על חומם זמן רב במיוחד. למרות שכלפי חוץ נראה לעיתים שהאש שבערה בהם כבתה, בפנים תמיד שומרים גחלי הרותם על ניצוצות של אש. חז"ל הרבו להשתמש בדימוי זה, לעיתים אף בהגזמה.

"ולא ככל גחלים אלא כגחלי רתמים, שכל גחלים כבים מבפנים אבל גחלי רתמים אף על פי שהוא כבה מבחוץ עדיין הוא בוער מבפנים. כך כל מי שהוא מקבל לשון הרע אף על פי שאתה הולך ומפייסו והוא מתפייס, עדיין הוא בוער מבפנים. מעשה ברותם אחד שהציתו בו את האור והיה דולק י"ב חודש חורף וקיץ וחורף" (מדרש בראשית רבה, צ"ח, יט).


גחלי הרתמים הבוערים מבפנים גם אחרי שכבו מבחוץ, דומים לאדם שאמרו עליו לשון הרע. גם אחרי שהולכים ומפייסים אותו ונדמה שהוא סלח, עדיין הוא כועס מבפנים, וכל דבר שייאמר באותו עניין יפגע בו שוב. זו הסיבה לכך שמחבר ספר תהילים בחר להשליך דווקא את גחלי הרותם הלוחשות על הרמאים כדי להענישם. זו גם אחת הסיבות בגינן בחר אליהו הנביא לנוח דווקא תחת שיח הרותם. ענפיו היבשים של הרותם ניצתים בקלות, מהווים חומר בעירה מעולה ובוערים יותר מכל ענף אחר. כך יכול היה אליהו לשבת זמן ארוך תחת אותו שיח, לחסות בצילו בשעות היום וליהנות מחום המדורה בלילות הקרים. לפני שהגיע המלאך והכין עבורו את עוגת הרצפים, יכול היה אליהו גם לבשל את שורשי הרותם ולאכול אותם, כפי שעשו בשעות דחק.

"הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ, וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם" (איוב ל', ד).

כל היתרונות הללו הפכו את שיח הרותם לשיח מבוקש על ידי תושבי המדבר. עד היום משמשים ענפי הרותם את הבדואים תושבי המדבר. אנחנו לא נבעיר מדורה בשטח שמורת הטבע, ונסתפק במזון שהבאנו מהבית, אך נוכל לנוח בצל הרתמים הרבים שילוו אותנו לאורך המסלול, כפי שעשה אליהו הנביא לפני אלפי שנים.


לאחר הלימוד על שיח הרותם נמשיך בעקבות הסימון הירוק כ-100 מטר נוספים, ונגיע לקצה המצוק. נפנה ימינה ונרד במדרגות סלע תלולות מעט, ובהמשך בירידה מתונה, ובתוך דקות ספורות נגיע אל בריכות עין ימין |2|.


המצוקים משתקפים בבריכת עין ימין |2|

המראה שיתגלה לעינינו מפתיע ומיוחד. בין מצוקיו התמירים של נחל ימין, נובעים מי המעיין עין ימין וממלאים שתי בריכות. הבריכה הראשונה עמוקה ומאורכת, וכמו חצובה בסלע הגיר הקשה. למרגלות הבריכה ממלאים מי השיטפונות את השטח כולו במים רבים, ויוצרים בריכה שנייה, רחבת ידיים ורדודה. בימות החורף מנקים מי השיטפונות את הבריכות, ותענוג לטבול במים הקרים ולשחות בבריכות. לאחר מכן אפשר לשבת על משטחי הסלע הלבנים, להתייבש בשמש או לנוח בצל המצוקים. לאחר הבילוי בעין ימין, נמשיך במורד הנחל בעקבות השביל המסומן בירוק. נעבור בפתח דמוי שער שנוצר תחת הסלעים, ונלך בשביל צר וחשוף לשמש בין שיחי הרותם הפזורים סביב. אחרי כ-5 דקות של הליכה נעבור ליד צניר מרשים שנוצר במצוק השמאלי של נחל ימין. מי השיטפונות הזורמים בימות החורף שחקו את הסלע, והם שיצרו את הצניר הארוך, הנמתח לאורך כמה עשרות מטרים. נמשיך ונלך בשביל שיוצא מערוץ הנחל ועובר על גדתו השמאלית, מתעקל שמאלה ועולה במתינות. מימין נראה את ערוץ הנחל המעמיק ואת הסלעים שהתדרדרו לתוכו בזמן רעידות אדמה שהתרחשו כאן לאורך השנים. השביל המסומן בירוק ממשיך בכיוון דרום, ואנו בעקבותיו. נחצה את ערוץ הנחל אל הגדה השנייה, נעלה מעט יותר בתלילות ובהמשך נתרחק מעט מערוץ נחל ימין ונטפס במשך כ-10 דקות בנוף המדברי הצהבהב. 30-25 דקות אחרי שנצא מעין ימין, נגיע לנקודה גבוהה |3| בה ייפתח לפנינו בבת אחת נוף נהדר של גבעות, נחלים ומצוקים תלולים. ירידה של כ-10 דקות בשביל הצר המסומן בירוק תוביל אותנו אל הסדקים שבראש מעלה ימין. ממש לפני שנגיע אל ראש המעלה, נעצור ונביט ימינה אל ערוצו העמוק של נחל ימין, הצונח במפלים גבוהים ומתפתל לכיוון מפגשו עם נחל חתירה. מולנו נראה מצוקים חדים ותלולים, וממש מתחתינו נבחין בסדק גדול ועמוק.


שוכבים מעל הסדקים בראש מעלה ימין |4|

נמשיך ונרד בירידה תלולה יותר ובמדרגות סלע אל עבר הסדק המרשים, ובתוך דקות ספורות נמצא את עצמנו מעליו, בראש מעלה ימין |4|. נלך בזהירות ונעמוד בפיסוק רגליים מעל הסדק הארוך והעמוק, הנמתח מאיתנו והלאה. בכל השטח שסביבנו ישנם סדקים קטנים נוספים, ולכן עלינו ללכת בזהירות ולא למעוד. נפנה ימינה, נתקרב אל ראש המפל ונביט על סלעי הענק שהתדרדרו לערוץ נחל ימין. זהו המקום המתאים ביותר לעצור למנוחה מול הנוף המרהיב, ולספר על רעידות האדמה שיצרו סדקים דומים וגרמו לקריסות סלעים ומצוקים שכאלה.

"... כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ; רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ; נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה..." (ישעיהו כ"ד, יח-כ).

ישעיהו מתאר בנבואתו את אחת מתופעות הטבע הקיצוניות וההרסניות בתבל, רעידת אדמה. מוסדות הארץ רועשים, והארץ מתפוררת ומתמוטטת. לאדם הקטן נדמה שהארץ נעה ונדה כשיכורה, ואין לו יכולת לעשות דבר.  רעידות האדמה מתרחשות בשל הלחץ הכבד השורר בליבת כדור הארץ, ומחפש אפיקים להתפרץ. כאשר הלחץ גדול מדי והחומר הנוזלי שבתוך ליבת כדור הארץ משתחרר בבת אחת, והלוחות הטקטוניים המרכיבים את קרום כדור הארץ מתחילים לזוז בתנועות חדות. תנועות אלו מרעידות את פני כדור הארץ בעוצמה רבה, ועלולות לגרום להרס רב. באזורים מיושבים גורמות רעידות האדמה לנזקים בנפש וברכוש, בהתאם לעוצמת רעש האדמה. באזורים טבעיים יוצרות רעידות האדמה את המראות שאנו רואים לפנינו. האדמה נסדקת, המצוקים מתבקעים וסלעי ענק קורסים מראשי ההרים. אחד התיאורים המוחשיים ביותר בתנ"ך לרעידת אדמה שכזו מופיע בהמשך סיפורו של אליהו הנביא הנמלט למדבר. כאשר ה' מתגלה לאליהו בהר חורב, הוא הר סיני, הוא מדגים לו את כוחו:


"צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה'..." (מלכים א', י"ט, יא).

בארץ ישראל, הסמוכה מאוד לשבר הסורי-אפריקאי, התרחשו רעידות אדמה עזות כאלה מספר פעמים לאורך ההיסטוריה. רעידות אלה החריבו ערים וגרמו למותם של אלפי אנשים. אחת מרעידות האדמה החזקות שאירעו בארץ ישראל במאה ה-8 לפני הספירה מוזכרת במפורש בדבריהם של נביאי ישראל.

"דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ, אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ" (עמוס א', א).

עמוס הנביא מהכפר תקוע ניבא בימיהם של המלכים עוזיהו מלך יהודה וירבעם מלך ישראל, שנתיים "לפני הרעש". רעש זה מדבר על רעידת אדמה עזה שהתרחשה בארץ ישראל, המוזכרת גם לקראת סוף ספר זכריה.


"וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה..." (זכריה י"ד, ה).

גם נבואתו האחרונה של זכריה מספרת על רעידת אדמה עזה. זו תתרחש באחרית הימים, כחלק מתהליך הגאולה. ברעידת אדמה זו עתיד הר הזיתים להתבקע לשניים, וכל תושבי ירושלים ינוסו בפחד כפי שנסו בזמן רעש האדמה שהתרחש בימיו של עוזיהו מלך יהודה. לא ידוע באיזו עוצמה היה הרעש של ימי עוזיהו, אך ודאי היה מדובר ברעש עז שהותיר את חותמו בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל.


כשאנו עומדים לצד הסדקים ומעל סלעי הענק שקרסו לתוך ערוץ נחל ימין, מדהים לנסות ולדמיין כיצד רעדה האדמה ויצרה את המראות הללו. לצד הסדק הגדול אליו ירדנו ישנו פיצול שבילים. השביל המסומן בירוק פונה ימינה ויורד לנחל ימין, אך אנו נפנה שמאלה אל השביל המסומן בכחול ובסימון שביל ישראל, ונתחיל לטפס במתינות לכיוון מצד צפיר. השביל הצר עובר בין גבעות מדבריות, וההליכה בו נעימה ונוחה. אחרי כ-15 דקות נעבור מימין למפל רחב, תחתיו פזורים סלעים גדולים שהתדרדרו גם הם ברעידות אדמה. מכאן נמשיך ונלך כ-2 קילומטר, בעליות ובירידות שרובן מתונות וחלקן תלולות מעט. השביל עובר במקביל לערוצי נחלים רדודים ובין גבעות צהבהבות. משמאל נשקיף לאורך רוב הדרך על מישור ימין ועל מצלעות המכתש הגדול שנראות מרחוק. אחרי 45-30 דקות של הליכה נגיע לצומת שבילים מסומנים, בה נפנה שמאלה ונטפס עוד כחצי דקה אל מצד צפיר שבראש ההר |5|.


מצד צפיר נישא בראש ההר |5|

נטפס על שרידי מבנה השמירה הרומי, ונהנה מתצפית נהדרת לארבע רוחות השמיים. ממערב נראה שטח גבעות חומות-צהבהבות ובאופק את המצלעות המשולשות של שולי המכתש הגדול. מצפון עמוס השטח בגבעות מדבריות שנראות כאילו הן עולות זו על גבי זו, ואילו מדרום וממזרח נראים מורדות הנגב לכיוון הערבה. בימים בהירים נוכל לראות במזרח את הרי עבר הירדן המזרחי הנישאים מרחוק. במקום שקט ומבודד זה כדאי לשבת מול הנוף הפתוח, ולספר על המדבר בתנ"ך.

מדבר הוא מושג שגור בפינו, אך לא תמיד אנו מתעכבים להבין מהו אותו מדבר ומהם מאפייניו. המילון מגדיר את המדבר כ"ארץ יבשה ודלת צמחייה, מקום שומם וצחיח, ישימון". כאשר מתלוננים בני ישראל בפני משה ואהרון על שהותם במדבר הצחיח, הם אומרים:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן... וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן... וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ... אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת" (במדבר כ', א-ה).

התמונה העולה מחלק מתיאוריו של המדבר בתנ"ך היא של מקום מפחיד. ירמיהו הנביא כינה את המדבר "אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה", ובהמשך אותה נבואה הרחיב ותיאר את המדבר כמקום שומם ומאיים:

"הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם" (ירמיהו ב', ו).


אלא שכאשר מעיינים לעומק בסיפורי התנ"ך, עולה תמונה מורכבת ומעניינת יותר על אופיו של המדבר. מקור שמו של המדבר בשורש ד.ב.ר, שמשמעותו מקום הדברת עדרי הצאן ורעייתם. גם בשפות שמיות נוספות כארמית ואכדית, משמש המונח  Madbaru  לתיאור פעולת רעיית הצאן בשטח המרעה. לאורך סיפורי המקרא מוזכר השורש ד.ב.ר בהקשר זה פעמים רבות. ישעיהו אומר באחת מנבואותיו "וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם", וגם מיכה מזכיר את העדר המתכנס בתוך דָּבְרוֹ:

"אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה, כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ" (מיכה ב', יב).

כדי לרעות את הצאן, זקוק הרועה לשטחים רחבי ידיים הנמצאים במדבר בשפע, אך גם למקורות מים ולעשב שישמש מאכל לכבשים ולעיזים. אלו אמנם נדירים יחסית, אך רועי צאן מיומנים יודעים למצוא אותם ולהוביל את עדרי הצאן שלהם אליהם. אחד מרועי הצאן המפורסמים ביותר בתנ"ך היה משה רבנו.

"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר..." (שמות ג', א).


כאשר מתאר המקרא את משה, ממש לפני שה' בחר בו להוציא את ישראל ממצרים, הוא מספר שמשה היה רועה צאן ברחבי המדבר. רעיית הצאן במדבר היא מלאכה מורכבת מן הצפוי, הדורשת כישורי מנהיגות, תשומת לב לפרטים, סבלנות ורגישות רבה. משה נדרש להפגין את הכישורים הללו שנים ספורות לאחר מכן, כאשר שימש רועה של עם ישראל בנדודיו ברחבי המדבר. במשך ארבעים שנה הוביל משה את העם במדבר הצחיח. בשנים אלו התגבש עם ישראל, והפך מאוסף של משפחות עבדים לעם אחד בעל תודעה משותפת. ההליכה הממושכת באזורים ריקים מיישוב, כאשר כל פעולה דורשת מאמץ ודבר אינו בא בקלות, שימשה קרקע לעיצובו של עם ישראל. במדבר הקשוח אינך יכול להסתדר לבדך, ואפשר לשרוד רק בעזרת לכידות חברתית ולקיחת אחריות איש על רעהו. אותם קשיים עליהם התלוננו בני ישראל בפני משה ואהרון, הם הקשיים שגיבשו אותם והפכו אותם לעם.

יורדים במדרגות סלע, במפלים ובין בריכות / "עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים... וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם..."

ממצד צפיר |5| נחזור ונרד אל פיצול השבילים בו היינו קודם לכן, ונפנה שמאלה ומזרחה בשביל צר המסומן בכחול לכיוון מעלה עקרבים הרומי. נתחיל לרדת ואחרי כ-30 מטר נגיע לפיצול שבילים נוסף. נעזוב את השביל המסומן בכחול שפונה ימינה, ונרד ישר בשביל צר נוסף המסומן בשחור |6|. הירידה בשביל השחור אינה קלה. בתחילתה נרד כ-10 דקות במדרגות סלע מעט תלולות, ובהמשך ניכנס לערוץ נחל שיוביל אותנו אל ערוצו של נחל גוב. בערוץ הנחל נפגוש חצבים רבים, וגם שיחי רותם נוספים. השביל הצר המסומן בשחור עובר בעיקר בתוך ערוץ הנחל, אך לעיתים יוצא ממנו ומדלג על מפלים גבוהים מימין או משמאל. במקומות בהם יוצא השביל מהערוץ, הירידה מאתגרת יותר וכוללת דילוגים במדרגות סלע גבוהות. השביל מתפתל במורד הערוץ, ואחרי 30-25 דקות נגיע לראש מפל ענק הנופל אל נחל גוב. המראה הנשקף מכאן נהדר. נוכל גם לצפות על הדרך הארוכה שעלינו להמשיך ולעבור עד שנגיע אל ערוצו של נחל גוב. מראש המפל נפנה שמאלה בעקבות השביל המסומן בשחור, נטפס מעט ונלך כ-300 מטר לאורך הגדה הצפונית של נחל גוב. בשלב זה נפתחת לפנינו תצפית מדהימה אל ערוץ הנחל המפותל שמתחתינו ואל מדבר צין שנגלה לנו בתוך המשולש ההפוך שנוצר בין מצוקי הנחל.


ערוץ נחל גוב נפתח, ומאחוריו נוף בקעת צין

המצוק עליו אנו הולכים גבוה מאוד ולכן כדאי ללכת בזהירות רבה. הליכה של כ-300 מטר נוספים, הפעם בירידה מתונה, תוביל אותנו לפיצול שבילים |7|. השביל המסומן בשחור ממשיך ישר על גדת הערוץ, ושביל צר המסומן בירוק פונה ימינה ויורד אל נחל גוב. אנו נפנה ימינה בשביל המסומן בירוק ונתחיל לרדת במדרגות סלע תלולות ובין בולדרים אל ערוץ הנחל המפותל. במהלך הירידה נוכל להיעזר ביתדות מתכת הקבועות בסלעים כדי לדלג ממדרגת סלע אחת לשנייה. אחרי כ-200 מטר, שיארכו 15-10 דקות של ירידה, נגיע לתוך ערוץ נחל גוב |8|. ננוח מעט בסוף הירידה ונמשיך ללכת בעקבות השביל המסומן בירוק. נלך כ-5 דקות בין סלעים גדולים, ובמהרה ניכנס לתוך חלק צר וקניוני בערוץ הנחל.


הולכים בערוץ נחל גוב, בין סלעים ומצוקים

ההליכה בין המצוקים התלולים הנישאים משני צידנו חווייתית ומהנה. ערוץ הנחל צר מאוד, גדותיו מתקרבות זו לזו והמרווח ביניהן מגיע לשני מטרים בלבד. בתוך 7-5 דקות נפתח ערוץ הנחל, ואנו נלך בין סלעים גדולים ועל משטחי סלע רחבים. אחרי דקות ספורות פונה השביל בחדות ימינה ומיד שמאלה, ויורד שוב לקטע קניוני קצר. נרד במדרגות חצובות בסלע ובעזרת יתדות מתכת לתוך גב מים יבש, נחצה אותו ונשים לב לשיחי צלף הגדלים מתוך חרכי הסלעים. נשב למנוחה בצל המצוקים, ונספר מעט על הצלף במקורות.


שיח צלף צומח מתוך הסלעים בנחל גוב

"שלושה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות ותרנגול בעופות. ויש אומרים אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים אף צלף באילנות" (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, כ"ה).

חכמי התלמוד הבבלי ניסו למצוא דימויים מן הטבע כדי לתאר את כוחו המיוחד של עם ישראל. הכלב נבחר כעז בחיות, התרנגול בעופות, ומבין הצמחים נבחר דווקא הצלף. לכאורה נראה כי הבחירה בצמח הצלף מוזרה. איזה כוח זיהו חכמינו בצלף לעומת שאר האילנות? הרי ישנם עצים גבוהים בהרבה, ישנם עצים בעלי גזעים רחבים ואיתנים, וישנם עצים עם שורשים חזקים ועמוקים יותר. אלא שלא זה היה המדד של חכמי התלמוד. גם הכלב אינו בעל החיים החזק מכולם, וודאי שישנם עופות מרשימים ומאיימים יותר מן התרנגול. כנראה שעוזו של עם ישראל נמדד באופן אחר. לא רבים הם האילנות המעזים לגדול במקומות שונים ומגוונים כל-כך כמו הצלף. את הצלף אפשר למצוא בהרים ובעמקים, ברכסי כורכר ובמדבריות, בנקיקים צרים ואף בכותלי בתים ובחומות עתיקות. הצלף נאחז בכוח במצוקים תלולים, ומצליח לגדול גם במקומות בהם נדמה שאין כל אפשרות לצמוח בהם. כמו הצלף, כך עם ישראל. למרות שנעקר ממולדתו וגלה לארצות נכר כמה פעמים, הצליח עם ישראל לגדול גם בתנאים קשים בכל מקום אליו הגיע. בכך מתבטא כוחו הייחודי של עם ישראל, ולכן מכנים אותו חכמי התלמוד העז באומות.


בתום המנוחה נמשיך ונלך עוד כ-3 דקות בתוך ערוץ הנחל המתרחב, ונרד בעזרת יתדות לחלק קניוני נוסף. מכאן ואילך ממתינים לנו גבי מים עמוקים, המתמלאים במי השיטפונות בימות החורף וראשית האביב. בתוך כדקה נגיע אל גב המים הראשון. נלבש בגדי ים ונכניס את החפצים שאיננו רוצים שיירטבו לשקיות ניילון אטומות. נרד במדרגת סלע גבוהה, ניכנס אל המים הקרים המגיעים לגובה המתניים, ונחצה בהליכה את הבריכה הטבעית היפהפייה.


חוצים גב מים עמוק בנחל גוב

כעת מתרחב ערוץ הנחל בפעם השלישית, ואנו נמשיך ללכת בין הבולדרים בעקבות השביל הצר המסומן בירוק. אחרי כ-10 דקות הליכה פונה השביל המסומן בחדות ימינה, ואנו בעקבותיו. נרד בסדרת מדרגות סלע תלולה במשך כ-5 דקות, ומעט אחריה נגיע לפיצול שבילים |9|. השביל המסומן בירוק נפגש עם שביל צר המסומן בשחור, שמגיע מצידו הצפוני של הנחל. לפני שנמשיך בשביל המסומן בירוק, נתארגן שוב לירידה אל גבי מים מלאים. נשב בצד השביל ונספר על גבי המים שהצילו את מלכי ישראל ויהודה בזמן מלחמתם במדבריות אדום.

"וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד, וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר; וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב, וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב', ג', ד-ה). 

בימים בהם מלך אחאב על ישראל, במחצית הראשונה של המאה ה-9 לפני הספירה, היה מעלה מישע מלך מואב מס קבוע למלך ישראל. עם מותו של אחאב החליט מלך מואב למרוד ביהורם המלך הטרי, ולהפסיק את תשלום המיסים. הדבר לא מצא חן בעיניו של יהורם, והוא החליט להילחם במלך מואב. יהורם מגייס את עזרתו של יהושפט מלך יהודה, ויחד עם מלך אדום יוצאים הצבאות אל ארץ מואב שבעבר הירדן המזרחי. 

"וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה, וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם; וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" (מלכים ב', ג', ח-ט).


שלושת המלכים מעריכים כי יהיה נוח יותר לאגף את ארץ מואב ולתקוף אותה מרמת המדבר המישורית שבמזרח, ולא להסתער דרך המדרונות התלולים העולים מים המלח ובקעת הירדן. אלא שאחרי שבעה ימי הליכה במדבר הצחיח, לא נותרו לשלושת הצבאות מים לשתייה. "מה נעשה?", שאלו המלכים איש את רעהו. "אנו עומדים למות מצמא, וכך ודאי לא נוכל לנצח בקרב". אווירת נכאים שררה בשלושת המחנות, ויהורם מלך ישראל נתקף ייאוש כבד. "נגזר עלינו למות במדבר, וגם אם לא נמות בצמא, ודאי נובס על ידי מלך מואב". בצעד של ייאוש פנו יהורם, יהושפט ומלך אדום לאלישע הנביא, שיבקש מה' לעזור להם לנצח במלחמה. אלישע כעס על יהורם משום שלא הלך בדרכי ה', והיינו מצפים כי לא ייענה לבקשתו. אך אלישע מתגבר על כעסו, ומנבא לשלושת המלכים את הנבואה המרגיעה.

"וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה', עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים; כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם, וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם; וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי ה' וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם" (מלכים ב', ג', טז-יח).

למרות ששלושת המלכים לא יראו את הגשם יורד ולא ירגישו ברוח הנושבת, יתמלא אחד מערוצי הנחלים מים רבים. המים יצטברו בגבים כמו אלו שאנו חוצים בנחל גוב, ומהם יוכלו שלושת הצבאות לשתות. לתיאור של אלישע אנו קוראים שיטפון. לעיתים קרובות הגשמים אינם יורדים במדבר, אלא באזור גבוה ומרוחק יותר. המים מתנקזים אל ערוצי הנחלים הגדולים, זורמים לאורכם וממלאים את הבריכות והגבים. יכול אדם ללכת במדבר הצחיח, ופתאום מתרחש לנגד עיניו נס משמיים. ברגע אחד מתמלא הנחל היבש במים רבים, העולים על גדותיו וזורמים בעוצמה אדירה. כך הרגישו ודאי מלכי ישראל, יהודה ואדום, כאשר ברגע אחד התמלאה הארץ מים רבים.


"וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם" (מלכים ב', ג', כ).

השיטפון שמילא את גבי המים הציל את הצבאות ממוות בצמא. החיילים והבהמות יכלו להרוות את צמאונם, לאזור כוחות ולנצח את מישע מלך מואב. מאותו יום חזר המלך המואבי לשלם את המיסים ליהורם מלך ישראל, והכל שב על מקומו בשלום.


מטרים ספורים לאחר מפגש השבילים נגיע למפל צר, שבתחתיתו בריכת מים עמוקים וקרים. אם הגענו אל הנחל כמה שבועות אחרי שיטפון, יהיו המים נקיים ועמוקים יחסית (כמטר עד מטר וחצי). במידה שעברו חודשים אחדים מאז השיטפון האחרון, עשויים המים להיות מעט עכורים, וייתכן גם שהבריכה תהיה יבשה לחלוטין. אל הבריכה יורדים באמצעות חבל שנמצא במקום. אוחזים את החבל בשתי ידיים וגולשים בעדינות אל המים.


יורדים באמצעות חבל אל בריכה באפיק נחל גוב

נחצה את הבריכה בהליכה או בשחייה, וממנה נמשיך בהליכה מוצלת ונעימה בתוך הקניון הצר. נרד בשני מפלים נוספים בעזרת חבלים, יתדות וסולמות מתכת, ובכל רגע נוכל לעצור למנוחה. המפלים היפים, הנחל המתפתל והקרירות השורה בין הקירות הגבוהים והמצלים שמשני צידנו, יוצרים אווירה מיוחדת. לאחר עוד כ-400 מטר של הליכה מסתיים קניון נחל גוב, ערוץ הנחל מתרחב ואנו מגיעים אל מפגש נוסף עם שביל צר המסומן בשחור |10|. נמשיך ישר בשביל המסומן בירוק, נרד במתינות בין הבולדרים הגדולים ועצי השיטה הבודדים, ובתוך 20-15 דקות נגיע למפגש עם שביל צר המסומן בכחול |11|. נפנה שמאלה בשביל המסומן בכחול, ואחרי 3-2 דקות נגיע אל חניון נחל גוב |12| בו ממתינה לנו המכונית, ונסיים את המסלול.


גב מים מרשים בנחל גוב

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
בינונית - קשה.
משך הטיול
משך הטיול
8-7 שעות, כולל עצירות לקריאה ולימוד מעמיק.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-12 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
סוף החורף והאביב, עדיף אחרי שיטפונות בנחלי המדבר.
סוג המסלול
סוג המסלול
חד כיווני, יש צורך בשתי מכוניות.
רחצה במים
רחצה במים
יש. בעין ימין ובגבי נחל גוב.
איך מגיעים?

מכיוון שהמסלול מתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת, יש צורך בשתי מכוניות.
לתשומת לבכם: הנסיעה בין נקודת המוצא ונקודת הסיום אורכת כ-25 דקות לפחות לכל כיוון.
מגיעים לעיר דימונה, ופונים מזרחה על כביש 25, לכיוון צומת הערבה. מהרמזור האחרון ביציאה הדרומית של דימונה נוסעים כ-8 קילומטר, ומגיעים לצומת רותם. פונים ימינה על פי השילוט למפעלי אורון ולמכתש הגדול, ונוסעים בכביש הצר לכיוון דרום. אחרי כ-9.6 קילומטר פונים שמאלה לכביש 227, על פי השילוט למעלה עקרבים ולמכתש הקטן. נוסעים בכביש הצר והמפותל, חולפים על פני שלט המפנה ימינה לנחל ימין |1|, וממשיכים בנסיעה מזרחה. אחרי כ-11 קילומטר מתחילים לרדת בפיתולי מעלה עקרבים, בכביש צר ומפותל עד מאוד. לאחר כ-6.7 קילומטר, מעט אחרי הפיתול האחרון, מחנים את המכונית הראשונה במפרץ חנייה בצד ימין של הכביש |12|, ליד שלט המורה לכיוון מעלה עקרבים הרומי ונחל גוב. עם המכונית השנייה חוזרים באותה הדרך כ-14 קילומטר, עד לשלט המפנה שמאלה לנחל ימין |1|. את המכונית מחנים בצד שמאל של הכביש, ליד סימון השבילים הירוק.

אפשרויות הטיול במסלול:

רגלית

אופניים

רכב שטח

רכב גבוה

רכב רגיל