facebook
:
IMG_2920
blank
GrayBlockTop
על רגל אחת
נקודת ההתחלה הגן הציבורי מאחורי קניון גן העיר, בו נמצא פסלו של מייסד גן החיות של תל-אביב, הרב והדוקטור מרדכי שורנשטיין.
arrow
הליכה נעימה במרכז שדרות בן-גוריון, בין עצי הזית, שבילי האופניים והספסלים הרבים.
arrow
סיפורו של "בית חנה" העומד בפינת הרחובות אד"ם הכהן ושדרות בן-גוריון, והתרשמות מהאנדרטה המיוחדת לזכרן של שלוש ההרוגות בפיגוע בקפה "אפרופו".
arrow
ביקור בסטודיו לפיסול ועיצוב בעיסת נייר של ענת, וצפייה בסדנה המתקיימת במקום.
arrow
טעימת שייק או מיץ פירות טבעי בדוכן המיצים הצבעוני של תמרה.
arrow
מעבר ליד מבנהו האלגנטי של מלון ירדן, ששימש לאורך השנים חיילים בריטים, קצינים אמריקאים וטייסים ישראלים.
arrow
ביקור מרתק בביתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון.
arrow
התרשמות מהמטבח הצנוע, מהחדרים המעוצבים בפשטות, ומהספרייה הענקית המתפרסת על פני קומה שלמה.
arrow
הליכה נעימה ברחוב ארנון הסמוך, ומנוחה בגן הקסום שבקצה הרחוב.
arrow
מעבר ליד ביתה של המשוררת והסופרת לאה גולדברג, וליד הבית הצבוע בכחול, אותו היא מזכירה בספרה "ידידי מרחוב ארנון".
arrow
סיום הסיור בכיכר אתרים, ממנה נשקיף על חוף הים ועל המרינה.
שלט ושלווה בתוך ההמולה - מידע שימושי:

סטודיו ענת לעיסת נייר: טלפון לפרטים:  050-7101717 . שעות פתיחה: א'-ה': 13:00-10:00, 23:00-20:00. כניסה: ללא תשלום.

דוכן המיצים של תמרה: טלפון לפרטים:  03-5234445 . שעות פתיחה: א'-ה': 24:00-7:00, ו': 7:00 עד כניסת השבת, מוצ"ש עד 24:00.

בית בן-גוריון: טלפון לפרטים:  03-5221010 . שעות פתיחה: א', ג', ד', ה': 15:00-8:00. ב': 17:00-8:00. ו': 13:00-8:00. כניסה: ללא תשלום.

שעת סיפור - דוד בן-גוריון:

בבית הספר חונכנו ולמדנו, שדוד בן-גוריון התגורר בצריף קטן וצנוע בנגב, ולא בבית בן שתי קומות בתל-אביב. האמת היא, ששתי התשובות נכונות.

קרא עוד
סיפור לדרך - מתוך "ידידי מרחוב ארנון":

כתבה: לאה גולדברג
הוצאת ספריית הפועלים

"רחוב ארנון איננו הרחוב הגדול ביותר בתל-אביב. אדרבה, רחוב קטון הוא, כמעט סמטה. התנועה בו מעטה, אוטו קומתיים אינו עובר בו, ולא כל אבטובוס אחר. רק מכוניות קטנות נוסעות בו, ופעם בפעם אוטו-משא. ולפי שאין התנועה רבה ברחוב זה, רבים בו הילדים. כי אמא ואבא אינם מפחדים, שמא ידרסו ילדיהם, ומותר להם לשחק בחוץ.

קרא עוד

סיורים בתל אביב: שקט ושלווה בתוך ההמולה - סיור רגוע בשדרות בן-גוריון

חזרה

אומרים על תל-אביב שהיא "עיר ללא הפסקה". רעש המכוניות והאוטובוסים, והאנשים המסתובבים ברחובות עד השעות הקטנות של הלילה, הם שנתנו לעיר את הדימוי שלה. אבל בין הרחובות הסואנים, מסתתרת שדרה קצרה, מוצלת ונעימה, שמעניקה לנו את אותה הפסקה מיוחלת מההמולה. לא לחינם בחר ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, להתגורר כאן. הספסלים המוצלים תחת עצי הזית, האווירה השלווה ובתי הקפה הקטנים הפזורים לאורך השדרה, הם שמייצרים סיור חווייתי, שקט ומיוחד במינו. המסלול מתוך ספר תל-אביב - מסלולים, אתרים וסיפורים



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
סיורים בתל אביב: שקט ושלווה בתוך ההמולה - סיור רגוע בשדרות בן-גוריון
arrow נקודת מוצא: הגן הציבורי מאחורי קניון גן העיר.   arrow נקודת סיום: כיכר אתרים.   arrow אופי הסיור: הסיור עובר לכל אורכו ברחוב שדרות בן-גוריון השליו והמוצל.   arrow אורך הסיור: כ-2 קילומטר.   arrow משך הסיור: 2-1.5 שעות.   arrow ציוד מומלץ: מצלמה.   arrow שעות מומלצות: שעות הבוקר המאוחרות עד אחר הצהריים.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
סיורים בתל אביב: שקט ושלווה בתוך ההמולה - סיור רגוע בשדרות בן-גוריון

גן חיות ומשק חקלאי

את הסיור לאורכן של שדרות בן-גוריון, נתחיל בגן הציבורי מאחורי קניון גן העיר, המכונה כיכר חסידי אומות העולם |2|. מזרקה קטנה ניצבת בחזית הגן, וסביבה ספסלים, מתקני משחק לילדים ושטחים מוצלים. בחלקו הצפוני של הגן מוצב פסל ברונזה קטן של הרב והדוקטור מרדכי שורנשטיין, כשהוא יושב ומחכך את ידיו זו בזו בשביעות רצון. נעמוד לצד הפסל, ונספר את סיפורו של שורנשטיין האיש שייסד את גן החיות הראשון בתל-אביב.
 

סיפורו של גן החיות העירוני, התחיל ביום בו עלה הרב והדוקטור מרדכי שורנשטיין מדנמרק לארץ-ישראל. את ראשיתו של הסיפור תוכלו לקרוא בסיור "מפרדסים ושדות לרחוב המסעדות - סיור לאורך רחוב אבן גבירול". כשעבר הגן למיקומו הסופי, סמוך לגן הדסה ולכפר סומייל, הוא החל לגדול ולהתפתח. אלפי מבקרים הגיעו לצפות בדובים, בפילים, בגורילות ובשאר בעלי החיים, וגן החיות היה להצלחה מסחררת. המבקרים הרבים בגן החיות בשנותיו הראשונות, זוכרים את בעלי החיים, אך בעיקר זוכרים הם את ג'וני, המטפל הראשון של הגן. ג'וני נולד בגרמניה ולמד וטרינריה. לאחר שעלה ארצה ב-1935, החל לעבוד בחנותו הקטנה של מרדכי שורנשטיין, ולטפל בחיות באופן מסור. כאשר הוקם גן החיות, נבנה עבורו בית קטן בתוך הגן, בו התגורר עם רעייתו נורה, שהייתה מטפלת במקצועה. המגורים בתוך הגן, בין החיות, הביאו את נורה להחליף את מקצועה בתוך שנים ספורות, והיא התמחתה בטיפול בחיות במקום בתינוקות. בעת הצורך גדלו בביתם של ג'וני ונורה גורים של חיות טרף שהיו צריכים טיפול אישי והזנה מבקבוק. ג'וני אהב את החיות, בייחוד את משפחת החתוליים, ונהג לטייל עם האריות, הנמרים והטיגריסים, להיכנס לכלוביהם באופן חופשי, לחבקם ולקבל מהם חיבוק בחזרה.

במשך השנים גדלה העיר והקיפה את גן החיות. הגן הוקף בבנייני מגורים והפך למטרד סביבתי. קולותיהם של בעלי החיים הפריעו את שנת הלילה של תושבי הרחובות הסמוכים, והריחות שעלו ממנו בימות הקיץ החמים היו בלתי נסבלים. בשנת 1980 הועברו בעלי החיים אל כלובים מרווחים ושטחים פתוחים בספארי ברמת גן, גן החיות נסגר, ועל שטחו הוקם מרכז הקניות "גן העיר".

 
|2| פסלו של מרדכי שורנשטיין, מייסד גן החיות של תל-אביב. 

לאחר שנתרשם מפסלו של הדוקטור שורנשטיין, נפנה מערבה (ימינה כשפנינו אל הפסל), לעבר שדרות בן-גוריון. נחצה את הכביש, ונלך בחלקה המרכזי של השדרה, בין עצי הזית. מיד כשניכנס אל השדרה המוצלת, נוכל להרגיש את האווירה המיוחדת ששוררת בה. הקרירות והרוח הנושבת, גם בימים חמים, השלווה בה הולכים האנשים לבדם, עם הכלב, עם עגלת התינוק או בזוגות והשיחות האינטימיות שמתנהלות על הספסלים בצדי השדרה - כל אלו הופכים את ההליכה בשדרות בן-גוריון לחוויה מהנה ומרגיעה. לאחר דקות ספורות של הליכה, נגיע לפינת הרחובות אד"ם הכהן, ריינס ושדרות בן-גוריון. נחצה את הכביש, ומיד נגיע אל האנדרטה לזכר שלוש ההרוגות בפיגוע בקפה "אפרופו" בשנת 1997 |3|. מימיננו, בבניין מספר 75, נמצא בית לבן הבנוי בסגנון הבינלאומי (ה"באוהאוס") ומוכר בשם "בית חנה". נשב על ספסל לצד האנדרטה, ונספר את סיפורם של הבית, של חנה צ'יזיק ושל משק הפועלות החקלאי שפעל כאן.


מטיילים בשדרות המוצלות והנעימות. 

חנה צ'יזיק עלתה ארצה בשנת 1906 מאוקראינה, וכעבור מספר שנים הצטרפה לחוות הפועלות במושבה כנרת, שם התיידדה עם א.ד. גורדון. עבודת האדמה והכפיים, המאמץ הפיזי והיכולת להפיק תוצרת חקלאית בכוחות עצמה קסמו לחנה. לאחר שיצאה להשתלמות חקלאית בוינה שבאוסטריה, הגיעה חנה לתל-אביב והקימה בה בשנת 1926 משק פועלות. שדות המשק התפרסו על שטחים נרחבים בין שדרות בן-גוריון לרחוב ארלוזורוב של היום. החלוצות שהגיעו לעבוד במשק הוכשרו לעבודה חקלאית פיזית וקשה, באופן שווה לחלוטין לגברים. ראשונות עלו לקרקע 12 חניכות בנות 20-19 מתנועת ה"חלוץ". תנאי העבודה והמגורים היו קשים: את המים שאבו מבאר בכפר סומייל הסמוך, והמקלחות התבצעו תחת כיפת השמיים. את הארגזים הכבדים סחבו הבנות בכוחות עצמן, מכיוון שלא היה די כסף לרכוש אמצעי הובלה. ובימות החורף הוצף שטחו הנמוך של המשק במי הגשמים העזים. למרות הקשיים, הצליחה חנה צ'יזיק להוביל את חניכותיה להתמיד בעבודה הקשה, ובתוך שנים ספורות הפך משק הפועלות בצפון תל-אביב לאחד המשקים המובילים בארץ. תושבי תל-אביב נסעו הנה כדי לקנות תוצרת חקלאית טרייה וכדי לטייל בשבילים ובאוויר הפתוח.

בשנת 1935 נבנה הבניין שלצדו אנו עומדים, והוא החליף את המגורים הארעיים בהם התגוררו הבנות עד אז. עם השנים נבנו בניינים רבים נוספים סביבו, השטחים החקלאיים נעלמו והמשק החקלאי נסגר. בשנת 1948 נפגע הבית, ששימש באותה תקופה בית ספר חקלאי, מהפצצות מצריות. שניים מתלמידי בית הספר נהרגו ואחרים נפצעו בהפצצה הקשה. שנים ספורות לאחר מכן, עם פטירתה של חנה צ'יזיק בשנת 1951, נקרא הבית על שמה, ושינה את ייעודו לבית ספר לנערות במצוקה.



בשנות ה-90 נעשו בבניין שיפוצים נרחבים, ובחזיתו נפתח בית הקפה "אפרופו". בערב חג פורים, בחודש מרץ 1997, פוצץ עצמו מחבל מתאבד בכניסה לבית הקפה. שלוש נשים נהרגו וכ-50 איש נפצעו בפיגוע. פיגוע זה נחרט בזיכרון הקולקטיבי של אזרחי ישראל, בין השאר בזכות תמונותיה של התינוקת שני וינטר בת ששת החודשים. התינוקת, לבושה שרידי תחפושת ליצן, נפצעה בפיגוע, אולם חייה ניצלו בזכות אמה ענת רוזן-וינטר, שבלמה בגופה את הדף הפיצוץ ונהרגה.

מול "בית חנה", בו שוכן היום מרכז "דיאדה" לליווי משפחות בשלבי היריון ולידה, ניצבת אנדרטה לזכר שלוש ההרוגות בפיגוע. על הסלע הלבן חבוקים שלושה פרחים גדועים ונבולים, המנציחים את זכרן של יעל גלעד, מיכל מידן-אברהמי וענת רוזן-וינטר.

 

אמנות ובריאות בלב השדרה

חלקן המרכזי של שדרות בן-גוריון, שונה במעט מהחלק בו הלכנו עד כה. אל העצים, הספסלים ושבילי האופניים מצטרפת שורה של בתי קפה קטנים, הניצבים במרכז השדרה, ומציעים ארוחה קלה על שולחנות עץ בצל העצים. ריח החביתות והמאפים נישא למרחוק, ומפתה אותנו לעצור להפסקה באחד מבתי הקפה. אך קודם לכן, נחצה את הכביש ונעצור ליד בית מספר 59, בו נמצא הסטודיו לעיצוב ופיסול בעיסת נייר של ענת אורפז |4|. בחצר הקטנה ניצבים פסלים צבעוניים העשויים מעיסת נייר. אנו  ניכנס לצפות בסדנה שמנחה ענת מדי יום, בין השעות 13:00-10:00 או 23:00-20:00.

המונח "עיסת נייר" מזכיר לרובנו את עבודות המלאכה שהכנו כשהיינו בגן הילדים, עת הדבקנו עיתונים על צלחות באמצעות דבק פלסטי, קמח ומים. אמנות הפיסול בעיסת נייר הומצאה אי-שם בסין, לפני אלפי שנים. הסינים השתמשו בנייר, שהיה חומר הגלם הזול והנגיש ביותר, להכנת קסדות מסוגים שונים. האגדה מספרת שאת הנייר היו הפועלים הסינים מרככים ומדביקים באמצעות הרוק, ולאחר מכן הקשיחו את הקסדה על-ידי ציפוי עיסת הנייר בשכבות רבות של לכה. מעיסת הנייר ייצרו גם רהיטים, כלי בית, מסכות וקישוטים לחגיגות ופסטיבלים.

ענת אורפז, אמנית ישראלית, למדה עיצוב ופיסול בניירות ובעיסת נייר בבית הספר הגבוה לאמנויות בפלורידה. כשסיימה את לימודיה, ביקשה ענת להביא את הבשורה הביתה. היא פתחה סטודיו קטן, והחלה ללמד את האמנות המורכבת והבלתי שגרתית הזו בקבוצות קטנות. בכל יום מתקיימות סדנאות בבוקר ובערב, בנות שלוש שעות כל אחת. רוב התלמידים קבועים והם לומדים בהתמדה במשך חודשים ושנים. המקומות הפנויים בסדנא נתפסים שבועות מראש, והביקוש רק הולך וגובר. פשטות החומרים מצד אחד, והמורכבות שבעשייה מהצד השני, הם שהופכים את העיצוב והפיסול בעיסת נייר לאמנות מיוחדת כל-כך.

 

הסטודיו של ענת אורפז פתוח רק בשעות בהן מתקיימות סדנאות. לכן כשניכנס פנימה, ראוי לשמור על השקט ולהימנע מלהפריע למהלך הסדנא. על מדפי הסטודיו עשרות פסלים - מלכים, גמדים, ג'ירפות ושאר דמויות מעניינות וצבעוניות, העשויים כולם עיסת נייר. סביב השולחנות יושבות עד עשר משתתפות, ומפסלות בשקט, בריכוז ובעדינות לפי הנחיותיה של ענת. מקסים להביט במשתתפות הסדנא, שמפסלות בשקט, ביצירתיות ובדיוק רב את יצירותיהן. לאחר הצפייה בסדנא בסטודיו של ענת, נחזור אל חלקן המרכזי של שדרות בן-גוריון, נמשיך ללכת לאורכן, וכעבור כמה עשרות מטרים נגיע לפינת רחוב דיזנגוף. נחצה את הכביש, וניגש אל דוכן המיצים הצבעוני של תמרה |5|. אינספור פירות וירקות מקיפים את הדוכן. סלסלות תפוחים וארגזי תפוזים מונחים מקדימה, אשכולות של בננות תלויים מעל, אננסים, ערמות עגבניות וגזרים פזורים סביב ולצדן קופסאות תותים ואפרסמונים. כל אלו משווים לדוכן המיצים של תמרה מראה צבעוני ומזמין. תמרה הייתה זו שהביאה את בשורת המיצים הסחוטים לתל-אביב, ומאותו היום, מדובר בתופעה של ממש. מגוון המיצים הטבעיים והשייקים שתמרה מציעה לנו הוא אינסופי. כל שנותר לנו הוא לבחור את השילוב המנצח לטעמנו, וליהנות ממיץ מרווה באמצע הסיור. אם במקרה הזדמנתם לאזור עם מכונית, אפשר להתקשר לדוכן חמש דקות מראש, להזמין את המיץ המבוקש, ולקבל אותו אל חלון המכונית ברמזור הסמוך.

 

הזמן עמד מלכת בספרייה המפוארת

מדוכן המיצים של תמרה, נמשיך ללכת בשדרות בן-גוריון מערבה. בחלק זה שבה השדרה להיות שקטה ורגועה, כפי שהייתה בחלקה הראשון, וההליכה בה נעימה. נחצה את רחוב גרץ, ובתוך 3-2 דקות נגיע לפינת רחוב בן יהודה |6|. במרכז השדרה ניצב ספסל מיוחד במינו. על הספסל יש מקום ישיבה לשני אנשים, ולצדם מקום ישיבה מיוחד ומקורה לכלב שמטייל עימם. כשנביט ימינה, לא נוכל להתעלם מהבית הלבן הבוהק בן חמש הקומות, המעוצב בסגנון הבינלאומי. זהו מלון ירדן.

מלון ירדן נבנה בשנות ה-30, כחלק מתנופת בניית בתי מלון בעיר באותם ימים. במלון האלגנטי התאכסנו בעיקר תיירים שהגיעו לביקור בעיר. לאורך שנות ה-40 השתכנו בו באופן קבוע חיילים, קצינים וטייסים בריטים. חיילי הוד-מלכותה נהנו לבלות בבית הקפה של טובה, ששכן בקומה התחתונה של המלון, במקום בו נמצאת כיום חנות של "טיב טעם". במהלך מלחמת העולם השנייה, הפעיל הצלב האדום האמריקאי מועדון קצינים במלון, ובימי מלחמת העצמאות מצאו טייסים ישראלים מיטה חמה במקום, מכיוון שהיה זה המלון הקרוב ביותר לשדה התעופה "שדה דב".

נחצה את רחוב בן יהודה, ובתוך דקה נגיע אל האתר המרכזי והמעניין ביותר בשדרה, ביתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון |7|. ניכנס אל הבית, הפתוח למבקרים ללא תשלום, ומיד נקבל את התחושה שהזמן עמד מלכת. הבית נשאר, כמעט לגמרי, כפי שהיה לפני עשרות שנים, ונדמה שבכל רגע יחזור בן-גוריון, יתיישב בחדר האורחים ויבקש כוס תה מאשתו פולה.

בבית הספר חונכנו ולמדנו, שדוד בן-גוריון התגורר בצריף קטן וצנוע בנגב, ולא בבית בן שתי קומות בתל-אביב. האמת היא, ששתי התשובות נכונות. ביתו של ראש הממשלה הראשון נבנה בשנת 1931, הרבה לפני שהתואר "ראש הממשלה" התווסף לשמו של בן-גוריון. דוד ופולה רכשו את הבית, שהיה בראשיתו בן קומה אחת, בתשלומים, והתגוררו בו באופן קבוע עד לשנת 1953, אז התפטר בן-גוריון מראשות הממשלה. מאותה שנה התגוררו דוד ופולה לסירוגין בשדה בוקר ובתל-אביב. את קומתו השנייה של הבניין הוסיף בן-גוריון בשנת 1946, על מנת לאכלס את ספרייתו האדירה, שכללה כ-12,000 ספרים בלמעלה מ-30 שפות.

את הסיור בבית נתחיל בקומת הקרקע. נעבור בחדר האורחים הרחב, בו אירחו בני הזוג בן-גוריון אישי ציבור, חברים ומכרים, וניכנס לחדריהן של פולה ושל בתם הצעירה רננה. בימים בהם התחיל "מבצע קדש", חלה דוד בן-גוריון והיה מרותק למיטתו. חדרה של בתו הוסב להיות חדר שינה ומקלט עבורו, וכאן הוא קיבל דיווחים מהרמטכ"ל משה דיין על המתרחש במבצע. בקומה זו נמצא גם המטבח הצנוע, שקירותיו מצופים באריחים לבנים, ומתחתם שורת ארונות עץ הצבועים כחול. על שולחן המטבח מונח ספל התה של בן-גוריון, לצד עיתון הבוקר והטרנזיסטור הישן. את קירות הקומה הראשונה מעטרות תמונות של דוד בן-גוריון יחד עם אישים מפורסמים מכל העולם, תעודות דוקטור של כבוד מאוניברסיטאות שונות, וציטוטים נבחרים מדבריו. מקומת הקרקע נעלה במדרגות אל הקומה השנייה. נחלוף על פני חדר השינה הקטן, נפנה ימינה, ונעמוד פעורי פה מול ספרייתו הענקית והעשירה של בן-גוריון. ארבעה חדרים עמוסים במדפים מהמסד עד הטפחות, ועליהם טורי ספרים ישנים, מקוטלגים ומסודרים בצורה מופתית. דוד בן-גוריון היה ידוע באהבתו לספר ולמילה הכתובה. ספרים בנושאי יהדות, פילוסופיה, פסיכולוגיה, טכנולוגיה, מדע, ציונות, היסטוריה של עם ישראל, תרבויות המזרח הרחוק ואנציקלופדיות שונות, יחד עם ספרים שכתב, ממלאים את מדפי הספרייה. בהמשך חלל הספרייה נמצא חדר העבודה, הסגור מאחורי קיר זכוכית. על שולחן העץ מונחות עדיין משקפיו של בן-גוריון, לצד העטים וכסת הדיו. בכיסא הקש שמאחורי השולחן התקבלו החלטות משמעותיות רבות מאד, וגורלה של מדינת ישראל נקבע לא אחת ממש כאן.

 

גן קסום ובית כחול

מספרייתו של דוד בן-גוריון נרד חזרה לקומת הקרקע, ונסיים את הביקור בבית. נצא חזרה לרחוב, נחצה אותו וניכנס אל הרחוב הצר שממול, רחוב ארנון. לאחר כמה עשרות מטרים נפנה שמאלה לרחוב רופין, ולאחר עוד 3-2 דקות נפנה ימינה לרחוב הכרם. בתוך רגע קט נמצא את עצמנו בפינת רחוב ארנון, בכניסה לגן ציבורי קסום ומיוחד, בשם "גן ערן" |8|.

גן ערן נקרא על שמו של ערן ויכסלבאום, חייל בסיירת מטכ"ל ותושב רחוב ארנון. ערן נהרג יחד עם ארבעה מחבריו באימון מבצעי של הסיירת, בחודש נובמבר 1992. בגלל שליחות משפחתית לארצות הברית, התגייס ערן רק בגיל 22, ולמרות שעל-פי החוק שהיה קיים באותם ימים, היה חייב בשנת שירות אחת בלבד, התנדב מראש לשנתיים, וציפה לצאת לקורס קצינים ולשרת תקופה ממושכת יותר. כחודשיים לאחר גיוסו, נהרג ערן באימון מבצעי בבסיס צאלים שבנגב. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "ערן היה אדם נדיר, ששילב השכלה, חוכמה ונועם הליכות. למרות שמפאת גילו יכול היה לשרת שנה, התנדב לשנתיים שירות ביחידה, מתוך רצון אמיתי לשרת במקום הכי חשוב ומעניין. למרות שהגיע ליחידה לפני כחודש, ברור היה כי נצעד יחד למרחקים".  

ניכנס אל הגן, נלך בשביליו המפותלים העמוסים בצמחייה עשירה, ונוכל לנוח על אחד הספסלים הפזורים סביב. במרכז הגן ניצב פסל מתכת, עליו חרוט מכתב שכתב ערן לאמו ביום האם, מספר חודשים לפני שנהרג. "אמא יקרה, מה שלא אכתוב ומה שלא אתן, כלום לא ישקף את חובתי אלייך, אבל אני מנסה", פותח ערן את המכתב, ולקראת סיומו כותב: "כעת אני קוטף את אשר זרעת בי, ויש הרבה מה לקטוף. אני מקווה שאוכל להראות ולחלוק עימך, ברינת הקוטפים...".

לאחר שנקרא את המכתב המרגש, וננוח מעט בגן ערן, נצא אל רחוב ארנון ונלך לאורכו. בתוך דקה נראה משמאל, בבניין מספר 9, בית לא שגרתי, הצבוע בכחול, ושונה משאר הבניינים ברחוב |9|. כמה בתים אחריו, בבניין מספר 15, התגוררה המשוררת לאה גולדברג. בספרה "ידידי מרחוב ארנון" מתארת לאה גולדברג את הרחוב הצר (ראו "סיפור לדרך") ואת הבית הפינתי הצבוע בכחול, בו גר ידידה אורי. נעמוד לצד הבית הכחול או לצד ביתה של לאה גולדברג, ונספר מעט על המשוררת והסופרת הדגולה.

לאה גולדברג, אחת המשוררות העבריות המוכשרות והחשובות ביותר בעת החדשה, נולדה בשנת 1911 ברוסיה. היא ואמה הגיעו לארץ בשנת 1935 והתיישבו בתל-אביב, ברחוב ארנון, בקומת הקרקע של בניין מספר 15. גולדברג כתבה שירים וספרים רבים, בעיקר ספרי ילדים. בין החשובים שבהם אפשר למנות את "דירה להשכיר", "איה פלוטו" ו"המפוזר מכפר אז"ר". גם היום קשה לתאר תקופת ילדות ישראלית ללא סיפוריה ושיריה של לאה גולדברג. באופן מעורר חמלה, האישה שמעולם לא הייתה אמא, חדרה לליבותיהם של מיליוני ילדים.

ההיסטוריה המשפחתית של לאה גולדברג לוותה במחלות נפש רבות. אביה איבד את שפיותו בכלא הרוסי, וגם דודה אושפז בעקבות מחלת הנפילה, שנחשבה באותם ימים כמחלת נפש. בליבה של לאה גמלה ההחלטה לא להביא ילדים לעולם. היא חששה שהפגם התורשתי ישאיר את חותמו גם בהם. למרות החלטתה שלא להביא ילדים לעולם, תמיד חיפשה גולדברג מערכות יחסים זוגיות, אך תמיד היו אלה מערכות יחסים בלתי אפשריות ומורכבות.

על תל-אביב כתבה לאה גולדברג באחד משיריה: "רחובותיה ישרים, כולם יפים ומום אין בהם, ידיים נבונות בנו את העיר הזאת". כשעומדים ברחוב הקטן והשקט, הסמוך לחוף הים ולשדרות בן-גוריון הנעימות, מבינים מדוע בחרה גולדברג לתאר את תל-אביב בצורה חיובית כל-כך. מכאן נמשיך ונלך ברחוב ארנון, נעבור ליד עץ צאלון מרשים שנמצא בפינת הרחוב, ונצא שוב אל שדרות בן-גוריון. הליכה קצרה בהמשך השדרה תוביל אותנו לסופה, ואל הנקודה האחרונה בסיור כיכר אתרים |10|.

עד סוף שנות ה-50, שכנה על מצוק הכורכר הגבוה שמעל חוף הים, שכונת פחונים וצריפים בשם שכונת מחלול. בשכונה התגוררו פליטים יהודים שברחו במשך השנים מיפו בשל סכסוכים עם התושבים הערבים. גם הנוף היפהפה שנשקף מצריפי השכונה לא יכול היה לחפות על תנאי המגורים הנוראיים ששררו בה. הרוחות העזות שהגיעו מן הים שברו את הצריפים פעם אחר פעם והגשמים העזים הציפו אותה. בשלב מסוים הוחלט לפנות את השכונה ולבנות במקומה מרכז בילוי תיירותי שיקשר בין בתי המלון שמסביב, חוף הים ושדרות בן-גוריון. כיכר אתרים נבנתה על-פי תכנונו של האדריכל הנודע יעקב רכטר, ובשנותיה הראשונות הייתה לסיפור הצלחה. החנויות והמסעדות שהיו בקומות המקורות של הכיכר, בתי הקפה שהיו על רחבת הגג, ובית הקולנוע "שחף" שפעל במקום, שקקו חיים. אך לקראת סוף שנות השבעים השתנתה המגמה. גורמים פליליים השתלטו על החנויות, מסעדות נסגרו או הפכו למועדוני הימורים, ורק מועדון ה"קולוסאום", שהיה המועדון הגדול בארץ, ופעל במבנה העגול השקוף, הביא לכיכר אתרים מעט נחת. כיום, גם מבנה מועדון ה"קולוסאום" נטוש, והכיכר הפכה למטרד.

כפי שנתרשם, הכיכר מוזנחת מאוד, ומרבית החנויות בה נטושות. בשנות ה-80 הוסב שמה של הכיכר ל"כיכר נמיר", על שמו של ראש העירייה מרדכי נמיר. לאחר ירידת קרנה של הכיכר, ביקשה אלמנתו, אורה נמיר, שהכיכר תחזור לשמה הקודם, ומקום אחר ייקרא על שם בעלה. ואכן, שמה של דרך חיפה הוחלף לדרך נמיר, והכיכר חזרה להיקרא כיכר אתרים. למרות ההזנחה, אפשר לעמוד ליד מעקה הכיכר, להשקיף על המרינה ועל הים הפתוח, וליהנות מהאוויר הנעים.

בכיכר אתרים מסתיים סיורנו. מכאן נחזור באותה הדרך שהגענו בה, לאורך שדרות בן-גוריון, אל המכונית במגרש החנייה בקניון גן העיר |1|.

המסלול מופיע בספר
"תל-אביב - מסלולים, אתרים וסיפורים".

סיורים בתל אביב: שקט ושלווה בתוך ההמולה - סיור רגוע בשדרות בן-גוריון
לרכישת הספר לחץ/י כאן

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
קלה.
משך הטיול
משך הטיול
2-1.5 שעות.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-2 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
מתאים לכל עונות השנה.
סוג המסלול
סוג המסלול
חד כיווני.
רחצה במים
רחצה במים
אין.
איפה חונים?

מגיעים לרחוב אבן גבירול, נוסעים לאורכו ופונים ממנו מערבה, מתחת לחלקה המוגבה של כיכר רבין, אל שדרות בן גוריון. לאחר כ-150 מטר פונים ימינה לחניון גן העיר |1|, בו מחנים את המכונית (החנייה בתשלום). ממגרש החנייה יוצאים לקניון גן העיר, ומן היציאה האחורית נצא אל הגן שנקרא כיכר חסידי אומות העולם |2| - נקודת ההתחלה של הסיור.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית?

קו 8 ממסוף רידינג וקו 10 ממסוף 2000 (רכבת מרכז), מגיעים לבניין העירייה ולקניון גן העיר ברחוב אבן גבירול, סמוך לנקודת ההתחלה של הסיור.