facebook
:
IMG_2457
blank
סיורו של ערן גל-אור | טל' נייד: 050-4000026

ערן מוליך אותנו לאורך רחוב יפו, מראשיתו ועד קצהו, ומגולל בפנינו את סיפורו המרתק.

סיפור אישי – בניין מצפה:

מפי דוד גל-אור

בנוף ילדותי שמורה פינה חמה ל'בניין מצפה'. אמנם אז לא ידעתי את שם הבניין ואת קורותיו, אך הייתי מבקר בו כמה פעמים בכל שבוע.

קרא עוד
סיור לילי – בילוי לילי ברחוב יפו:

המדרחוב שבחלקו המרכזי של רחוב יפו, הוא מקום מתאים לבילוי גם בשעות הערב. מומלץ ללכת ברוגע בין כיכר ספרא לשוק מחנה יהודה, וליהנות מהאווירה הנעימה השוררת ברחוב.

קרא עוד

רחוב יפו... השאנז אליזה של ירושלים - אווירה אירופאית וסיפורים מיוחדים לאורך רחוב יפו

חזרה
סיורו של ערן גל-אור | טל' נייד: 050-4000026. ערן מוליך אותנו לאורך רחוב יפו, מראשיתו ועד קצהו, ומגולל בפנינו את סיפורו המרתק.

רחוב יפו מתחיל בשער יפו, בכניסה לעיר העתיקה, ומסתיים בגשר המיתרים, בכניסה אל ירושלים המודרנית. מסלול הסיור לאורך רחוב יפו עובר מתחילת הרחוב ועד סופו, ולוקח אותנו למסע מרתק בתולדות העיר. נראה כיצד הפך הרחוב מדרך עפר מרכזית שעברה בשטח שומם, לרחוב הראשי של העיר ירושלים בה"א הידיעה. בדרכנו נעבור בין מבנים מרשימים בעלי כניסות מעוטרות, נתרשם מיופיים, נספר את סיפוריהם, ואף ניכנס לחלק מהם. נהנה מהאווירה האירופאית השוררת בחלקו המרכזי של הרחוב, ומשתלבת באווירה הנוסטלגית העולה מבתי העסק הותיקים הפזורים לאורכו. נעבור בין חצרות שקטות לכיכרות ציבוריות, ונעלה לתצפיות מרהיבות המשקיפות על הרחוב ועל ירושלים כולה. בחלק האחרון של הסיור ניסע ברכבת הקלה, שעוברת כמעט לכל אורכו של הרחוב, והחזירה אותו לימי תפארתו כעורק התחבורה הראשי של ירושלים. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
רחוב יפו... השאנז אליזה של ירושלים - אווירה אירופאית וסיפורים מיוחדים לאורך רחוב יפו
arrow נקודת מוצא: רחבת הכניסה לשער יפו.   arrow נקודת סיום: גשר המיתרים. ניתן לחזור אל נקודת המוצא בנסיעה ברכבת הקלה.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות, לזוגות ולמיטיבי לכת.   arrow אורך הסיור: כ-3.5 קילומטר.   arrow משך הסיור: 6-4 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: בימים א-ה, החל מהשעה 09:00 ועד שעות הערב.   arrow עומס: רחבת שער יפו עמוסה לעיתים. שאר המסלול לא עמוס בדרך כלל.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר לאורך רחוב יפו הראשי, והוא כולל עליות וירידות מתונות.   arrow ציוד מיוחד: אין.   arrow סיור לילי: יש, בילוי לילי ברחוב יפו.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
רחוב יפו... השאנז אליזה של ירושלים - אווירה אירופאית וסיפורים מיוחדים לאורך רחוב יפו

אתרים שמחייבים תיאום מראש > מרכז המבקרים של עיריית ירושלים. פרטים במידע השימושי שבסוף המסלול.

איפה חונים > מגיעים לרחוב יצחק קריב, ופונים ממנו אל חניון ממילא |1| או לחניון קרתא הצמוד אליו. ממקום החנייה עולים אל שדרות ממילא, פונים בהן ימינה וחוצים אותן עד סופן. עולים בגרם מדרגות, ומגיעים לרחבת שער יפו |2|, שם מתחיל סיורנו. מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה בחניון התחנה המרכזית שבסוף המסלול, או ברחובות הסמוכים לו. 

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים ברכבת הקלה, ויורדים בתחנת העירייה ברחוב יפו. מהתחנה ממשיכים ללכת ברחוב יפו, חוצים את רחוב שלמה המלך ואת כיכר צה"ל, ויורדים בצמוד לחומת העיר העתיקה במשך מספר דקות, עד שמגיעים לרחבת הכניסה לשער יפו |2|. 

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה: חניון ממילא, ירושלים.  לנקודת ההתחלה: שער יפו, ירושלים.  לנקודת הסיום: חניון התחנה המרכזית, ירושלים.

בין כיכרות ציבוריות לדגם ירושלים
את סיורנו לאורך רחוב יפו אנו מתחילים ברחבת שער יפו |2|, באחת הכניסות הראשיות לעיר העתיקה מזה מאות שנים. לפנינו מתרוממת החומה המרשימה של העיר העתיקה, שנבנתה במאה ה-16 על ידי הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר. סביב החומה נבנו שבעה שערים (השער החדש נפרץ מאוחר יותר), ושער יפו היה ונותר אחד החשובים שבהם. זהו גם השער היחיד שיש בו שני פתחים. בצד שמאל נמצאת הכניסה לשער העתיק, ואילו בצד ימין ישנו פתח רחב בחומה, בו עובר כביש סלול. פתח זה נפרץ לראשונה בשנת 1898 לכבודו של קיסר גרמניה וילהלם השני, על מנת שיוכל להיכנס אל העיר העתיקה כשהוא יושב במרכבתו. על כך תוכלו לקרוא בסיור "הרצל וכל האדונים הנכבדים". ניגש אל חזית השער העתיק, ונביט עליו. קשת מחודדת נישאת מעל הפתח, וסביבה חצובים באבן עיטורים מסוגננים. תחת הקשת נראה כתובת בשפה הערבית, שנחקקה עם ייסוד השער, וזה לשונה:

"בשם אללה הרחמן והרחום ציווה בהקמת החומה המבורכת הזו אדוננו הסולטאן העצום... סולימאן בן סלים המפואר... בשנת 945". שנת 945 להיג'רה (ספירת השנים המוסלמית) היא שנת 1538, השנה בה נחנך שער יפו. כדי להגן על הכניסה החשובה לעיר העתיקה, נקטו מתכנני החומה כמה אמצעי אבטחה. מעל השער נראה חרכי ירי, וביניהם מרפסת קטנה המכונה "מָשיקולי". המרפסת פתוחה בחלקה התחתון, ודרכה יכלו השומרים לשפוך שמן רותח על מי שביקש לפרוץ לתוך העיר. בלילה נסגר השער בדלתות עץ מאסיביות, שמצופות בברזל כדי שלא יוכלו להצית אותן. בשעות אלה הכניסה אל העיר נעשתה דרך פִשְפַש שנמצא בדלת הימנית. הדלתות קיימות עד היום, ואפשר להזיז אותן, ולהרגיש עד כמה הן כבדות. כמו כן אפשר לפתוח את הפִשְפַש הקטן ולהיכנס דרכו אל השער. כאשר נפסע אל תוך השער, נראה שהוא בנוי בצורת מרפק. צורה זו לא אפשרה למרכבות ולסוסים לשעוט במהירות לתוך העיר, וסייעה למגינים להיערך לקראת התוקפים, בלי להיות חשופים. גם בימות שלום, הכריחה צורת המרפק את מי שהגיע לעיר, לעצור או להאט לפני שהוא נכנס אליה. את התפקיד הזה ממלאים כיום הרמזורים שנמצאים בכניסות לערים גדולות, המחייבים את הנהגים שנכנסים אל העיר, לעבור ממהירות נסיעה של כביש מהיר, לנסיעה איטית בתוכה.


הכניסה לחלקו העתיק של שער יפו |2|.

נעבור בתוך השער, נצא מצידו השני, ונביט על חזיתו הפנימית. נשים לב לשלטי קרמיקה שקבועים בצד שמאל של השער, המעידים על תהפוכות השלטון שהיו כאן. על השלט העליון כתוב בשלוש שפות שמו של שער יפו, ובשלט התחתון כתובה שמה של הכיכר שלפנינו, כיכר עומר אבן ח'טאב. חדי האבחנה ישימו לב, כי בשלט העליון מופיע שם השער קודם באנגלית, לאחר מכן בערבית, ורק למטה בעברית. שלט זה נקבע בימי המנדט הבריטי, כאשר השפה האנגלית הייתה השפה העיקרית של השלטון, והיהודים היו בתחתית סדר העדיפות שלו. בשלט התחתון, לעומת זאת, התמונה שונה. שלט זה נקבע בתקופה בה שלטו הירדנים בעיר העתיקה, בין השנים 1967-1948. הירדנים כתבו את שם הכיכר תחילה בערבית, ולאחר מכן באנגלית, ואילו השפה העברית לא הופיעה כלל. לאחר איחוד העיר במלחמת ששת הימים, הוסיפה עיריית ירושלים את שם הכיכר בעברית, מעל הכיתוב הערבי, כפי שנהוג בכל השלטים הרשמיים במדינת ישראל. אחרי שנתרשם מהשער, נעבור דרכו שוב, הפעם בדרכנו החוצה. לפני שנמשיך בסיור, נספר על חשיבותו של שער יפו.

משער יפו יצאו שתי דרכים מרכזיות, שהפכו אותו לאחד השערים החשובים בירושלים לאורך הדורות. האחת הובילה דרומה לעיר חברון, והשנייה הוליכה מערבה לנמל יפו. הדרכים הקדומות נקראו בשם המקומות אליהן הובילו, והכבישים שיוצאים מהשער היום, משמרים את השמות הללו. הרחוב הפונה דרומה נקרא בהמשכו דרך חברון, והרחוב שיוצא לכיוון מערב הוא רחוב יפו, בו נטייל היום. הדרכים העתיקות העניקו לשער גם את שמותיו. בעברית ובאנגלית הוא נקרא שער יפו, ואילו בערבית הוא מכונה "באב אל-ח'ליל". אל-ח'ליל, הידיד, הוא כינויו הערבי של אברהם אבינו, שהיה ידידו של האל. אברהם אל-ח'ליל מוזכר בכתובת שחקוקה על אחד הקירות בתוך מבנה השער, ומלמדת כי זה היה שמו המוסלמי המקורי. חשיבותו של שער יפו גברה עוד יותר, עם ראשיתה של היציאה מחומות העיר העתיקה באמצע המאה ה-19. דרך יפו ודרך חברון הובילו אל מרבית השכונות והמבנים הציבוריים שנבנו מחוץ לחומות, ומשום כך גדלה התנועה שעברה דרך השער. במהרה הפכה הרחבה שבחזית השער, לתחנה המרכזית הראשונה של ירושלים. עגלות וכרכרות הובילו נוסעים אל העיר העתיקה וממנה, מסבאות ובתי קפה נפתחו מסביב, ורוכלים הציעו את מרכולתם לעוברים ושבים. התפתחות זו גרמה לשליטים העות'מאניים לפתח את המקום. ברחבת הכניסה לשער הם בנו מתקן שתייה ציבורי מפואר, המכונה סַבִּיל, ולצידו התרומם מגדל שעון גבוה, שהוקם בפקודת הסולטאן עבדול חמיד השני. כך הפכה הרחבה בה אנו נמצאים, לכיכר המרכזית ביותר בירושלים בראשית המאה העשרים.

השער והסביל נהרסו ברבות השנים בידי הבריטים, וכיום לא נותר להם זכר. אחרי שנסיים לספר על שער יפו, נתחיל ללכת לאורך הרחוב, שעובר בנתיבה של הדרך העתיקה שהובילה לירושלים וממנה. נעלה במתינות בטיילת יפה, שעוברת במקביל לחומת העיר העתיקה. מדי פעם כדאי להביט לאחור על רחבת הכניסה לשער יפו, ועל מינרט המסגד שמתנוסס מאחוריה. למרות שמדובר בצריח של מסגד, דבק בו הכינוי היהודי 'מגדל דוד', והוא הפך לאחד מסמליה של ירושלים. אם נסתכל על החומה לאורך הדרך, נראה שחלקה התחתון בנוי אבנים בצורות, גוונים וגדלים שונים, ואילו חלקה העליון בנוי בצורה אחידה. כשבנו העות'מאניים את החומה, היו פזורים בשטח אבנים מתקופות שונות. הפועלים לקחו מכל הבא ליד, ובנו את המסד של החומה. כאשר התקדמו בבנייה, לא נותרו בסביבה עוד אבנים מתאימות, והיה צריך לחצוב ולסתת אבנים חדשות, שישמשו לבניית החומה המפוארת. כעבור 5-4 דקות של עלייה, נגיע לפינה בה פונה החומה בחדות ימינה. נעזוב את החומה, נלך עם השביל המתעקל שמאלה, ונעלה במדרגות אל כיכר רחבת ידיים, המכונה כיכר צה"ל |3|. נחצה את הכיכר, ונראה מעברו השני של הצומת שני מבנים, האחד בעל חזית עגולה והשני בעל חזית ישרה. נחצה את הצומת, ניגש אל הבניין המעוגל, ונעלה במדרגות אל רחבה קטנה שנמצאת למרגלותיו. מכאן נשקיף על כיכר צה"ל, אחד הצמתים החשובים בירושלים ב-150 השנים האחרונות.


בניין העירייה המסורתי של ירושלים, בכיכר צה"ל |3|.

מי שהגיע לכאן בעת העתיקה, מצא את עצמו בצומת מרכזי, בין דרכים שהובילו לכיוון שכם, יריחו, עזה ויפו. הראשונים שזיהו את הפוטנציאל שקיים בשטח היו הצרפתים, שבנו לידו בסוף המאה ה-19 בית חולים, אכסניה לצליינים ומנזר. המבנה הגדול שמשמאל (מצפון-מזרח) לצומת הוא בית החולים סיינט-לואי, מאחוריו נמצאת אכסניית נוטרדם דה-ג'רוזלם, ואת המנזר איננו רואים מכאן. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, עם ראשיתו של המנדט הבריטי, הועבר ליבה הפועם של ירושלים משער יפו לכאן. הבריטים הסירו את מגדל השעון שהזדקר מעל שער יפו, ובנו מגדל שעון משלהם באמצע הצומת שלפנינו, שנקראה באותם ימים בשם כיכר אלנבי. סביב הצומת פעלו כמה בתי מלון, ולצידם החליטו הבריטים לבנות בניין חדש ויפה, בו תשכון עיריית ירושלים. זהו הבניין המעוגל למרגלותיו אנו עומדים. הבניין נבנה בשותפות עם בנק ברקליס הבריטי, את ראשי התיבות של שמו (BB) אפשר לראות עד היום בסורגי המתכת של המבנה. סביב הסורגים והקשתות המעוגלות, נראה גם סימני ירי ש"פצעו" את הבניין, ונותרו עדות מוחשית לקרבות הקשים שהתנהלו כאן במלחמת העצמאות. עם שוך הקרבות נותרו הצומת המרכזי ובניין עיריית ירושלים, על קו הגבול שבין ישראל לירדן. קיר מגן מבטון חיבר בין בית החולים הצרפתי וחומת העיר העתיקה, ואילו החלק בו הלכנו ברחוב יפו היה שטח הפקר זרוע מוקשים. יחד עם זאת, חיי היום-יום בכיכר המשיכו להתנהל כסדרם, והיא נותרה צומת חשוב בין רחוב יפו לרחוב שבטי ישראל, שהוביל אל חלקה הצפוני של העיר. בפינת הרחובות הללו, ממש משמאלנו, שכנה מאפיית כעכים, שנקראה בפי כל "הבייגלמאכר", ומכרה בייגלך טריים בכל שעות היממה. גם עיריית ירושלים המשיכה לפעול מבניין זה, חרף הסכנות שהיו כרוכות בכך.

אחרי איחוד העיר בשנת 1967, שבה הכיכר לשמש צומת דרכים, שחיבר בין העיר העתיקה והחדשה, ובין חלקה המזרחי של העיר לחלקה המערבי. יחד עם זאת, הכיכר לא שבה עוד לימי גדולתה. כיום עוברת מרבית התנועה במנהרה שנחצבה תחת הכיכר, ואילו בצומת עצמו עוברת מסילת הרכבת הקלה. מרכז העיר ירושלים נדד מערבה מכאן, ואנו נלך בעקבותיו. נרד חזרה לרחוב, נקיף את בניין העירייה המעוגל, ונמשיך ברחוב יפו. אחרי דקה נתקרב לתחנת העירייה של הרכבת הקלה, ונעלה ימינה במדרגות שלפניה. ניגש אל חלקו האחורי של בניין העירייה הישן, עליו מוצגות תמונות של ראשי העיר שישבו בו לאורך השנים. לאחר מכן נסתובב לאחור, ונלך בתוך גן מוצל ונעים, הקרוי בשמו של דניאל אוסטר, ראש העיר היהודי הראשון של בירת ישראל. בתוך דקה נגיע לקצה הגן, נעבור בין עצי דקל המסודרים זה לצד זה בשורות, ונפנה ימינה אל כיכר ספרא, קרית העירייה של ירושלים. לפנינו משתרעת כיכר רחבה ומרשימה |4|, שנועדה להחליף את כיכר צה"ל כמרכז העירוני של ירושלים. במבנים הגדולים שסביב הכיכר מתרכזת מרבית הפעילות הניהולית של העיר, ובשטחה נערכים מעת לעת חגיגות ואירועים ציבוריים. המקום המעניין ביותר בו ניתן לבקר בקרית העירייה, הוא בניין מספר 1. מן הקומה העליונה של הבניין נשקפת תצפית נהדרת, ובקומת המרתף שלו נמצא דגם מרהיב של ירושלים (פרטים במידע השימושי). ניצמד לצידה השמאלי של הכיכר, נלך עד הקצה המרוחק שלו, וניכנס אל הבניין. בתחילה נעלה אל הקומה השישית, נפגוש את המדריך שתואם עבורנו מראש, ונצא אל המרפסת. נקיף את הבניין משלושה כיוונים, ונהנה מהנוף הנהדר הנשקף מכל אחד מהם. ממערב בולטים המבנים הגדולים של מגרש הרוסים: מוזיאון אסירי המחתרות בעל הגג השטוח, כנסיית השילוש הקדוש ובראשה כיפות אפורות, המבנה הריבועי של בית משפט השלום והצריח הלבן של חצר סרגיי. מעבר למגרש נראה את מרכז ירושלים, המתפתח וצומח לגובה. לאחר מכן נעבור להביט מזרחה על רכס הר הזיתים והר הצופים שנישא מולנו, בראשו מזדקרים שלושה מגדלים. למרגלות הרכס נראה מצד ימין את בתי הרובע המוסלמי ואת כיפת הסלע, ומצד שמאל כמה שכונות ערביות ששוכנות במזרח העיר, כמו ואדי ג'וז ובאב א-זהרה. קרוב יותר אלינו בולטים הגגות האדומים של שכונת מוסררה, ומשמאלם נישא צריחו המרשים של בית החולים האיטלקי. מכאן אפשר להבין היטב את מיקומה המרכזי של עיריית ירושלים, בתפר שבין מרכז ומזרח העיר, ובין העיר החדשה לעיר העתיקה. לאחר מכן נתקדם למרפסת הדרומית, השוכנת ממש מעל כיכר ספרא. הנוף מצד זה פחות מרשים, אך נוכל לראות מכאן את הרכסים המקיפים את ירושלים מדרום, ולזהות כמה מבנים בולטים, כמו מגדל ימק"א ומלון וולדורף אסטוריה הענק. בתום התצפית ניכנס חזרה לבניין, נרד במעלית לקומה 0, ונחפש את הכניסה ל"בית המודל". את פנינו יקבל אולם גדול ושקט, ובמרכזו דגם מרהיב וענק של ירושלים.


גשר המיתרים וקצה רחוב יפו מוצגים בדגם ירושלים.

המודל ששוכן בבניין העירייה, נותן לנו את האפשרות להתבונן על העיר מלמעלה, כמו ממעוף הציפור, ולהתרשם מההרים וערוצי הנחלים, מהבתים והרחובות, מהגנים וממבני הציבור. כל אלה בנויים בצורה מדויקת להפליא, בקנה מידה של 1:500, כך שכל סנטימטר בדגם זהה לחמישה מטרים במציאות. הטופוגרפיה בנויה מקרטון ביצוע, הבתים והמבנים עשויים מעץ, והעצים מסקוצ'ברייט. אך הדבר המיוחד ביותר הוא, שמדובר בדגם חי ומתפתח, יחיד מסוגו בישראל, שממשיך להתעדכן ולהיבנות מדי יום. הדגם בנוי על שולחנות שאפשר להזיז אותם, וכל פריט בו יכול להתפרק, להשתנות ולהיבנות מחדש, הכל בהתאם לשינויים שמתרחשים במציאות. גם התוכניות העתידיות של ירושלים מוצגות בדגם, בדמות מבנים שעשויים מפלסטיק שקוף דמוי זכוכית. אלה המבנים שעתידים להיבנות בעיר, והם מסייעים לנו להבין כיצד עשויה להיראות ירושלים בעוד 20-15 שנים. למרות שהוא נראה גדול מאוד, מציג הדגם רק כ-15% משטח העיר - מהכניסה הראשית לירושלים ממערב, ועד למרגלות רכס הר הזיתים והר הצופים במזרח, ומשכונת בקעה והמושבה הגרמנית מדרום, ועד לשכונות רוממה ומאה שערים בצפון העיר. בדגם לא מוצגות השכונות ההיקפיות של ירושלים, שמהוות את רוב שטחה, והיעדרן רק מדגיש כמה גדולה היא בירת ישראל. נשוטט סביב הדגם, ונוכל להבין את המבנה המורכב של ירושלים, ואת האופן בו התפתחה לאורך הדורות: מהעיר העתיקה והקדומה המוקפת חומה שבחלקה המזרחי, דרך השכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות, ועד החלקים המערביים והמודרניים יותר. נראה את הבנייה הצפופה בתוך העיר העתיקה, המלאה כנסיות ומסגדים, ובתוכה מתנשא הר הבית הענק. מזווית זו נבחין בהבדל שבין השכונות החרדיות שבצפון העיר, הבנויות בצפיפות ומלאות גגות רעפים אדומים, לבין השכונות המרווחות יותר שבמרכז ירושלים, בהן משולבים גנים ועצים ירוקים. נזהה את בניין הכנסת שבחלקה המערבי של העיר, המוקף שטחים ירוקים, וסביבו בנויים מוזיאון ישראל והאוניברסיטה העברית בגבעת רם. צפונית אליהם אי אפשר לפספס את מגדלי הזכוכית שעתידים להיבנות בכניסה הראשית לירושלים, וצפויים להפוך אותה למרכז עסקים מודרני ומפותח. בין המגדלים בולט גשר המיתרים המפורסם, אליו נגיע בסוף הסיור. רחוב יפו, לאורכו נטייל בשעות הקרובות, נמתח בין גשר המיתרים לשער יפו בעיר העתיקה, ומכאן נוכל לראות כמה ארוכה ומגוונת הדרך שצפויה לנו.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

כדאי לעבור על פני הדגם ולחפש מבנים שמוכרים לכם. אם יש לכם שאלות, תוכלו לבקש בנימוס מהאחראים על המקום, ולקבל מהם מענה. אחרי הביקור המהנה נעלה חזרה לקומת הכניסה, נצא אל כיכר ספרא ונחזור אל הרחוב.

אווירה אירופאית ברחוב האריות
נפנה ימינה אל רחוב יפו, שהופך למדרחוב בו נוסעת רק הרכבת הקלה. בתוך דקה נראה משמאל בניין גדול מאוד, חלקו התחתון בנוי אבני בזלת ובחזיתו קשתות עגולות. זהו סניף הדואר המרכזי של ירושלים, שהוקם בשנת 1938 ומשמש בתפקידו עד היום. כדאי להיכנס אל סניף הדואר, ולהרגיש כאילו חזרתם אל שנות ה-40 של המאה שעברה. הרצפה והדלפק עשויים שיש, נברשות יורדות מהתקרה, ובאולם הפנימי ניצבים טלפונים ציבוריים צהובים מול אלפי תיבות דואר כסופות. בחלל המרכזי של הבניין, פרוש ציור קיר צבעוני ויפה, העוסק בחלוצים ובמראה הכפר, אל מול תושביה של העיר ירושלים. אחרי ביקור קצר בסניף הדואר המרכזי נצא חזרה אל הרחוב, ונמשיך בהליכה. אחרי דקה נוספת נגיע לצומת רחב, בו מצטלבים כמה רחובות |5|. נחצה את הצומת, וניגש אל צידו הימני, בפינת הרחובות חשין ויפו. מימין נראה את הכנסייה המפוארת שבלב מגרש הרוסים, ואם נסתובב לאחור, נבחין בפסל של אריה מכונף, שמתנוסס בראש הבניין הפינתי שממול. מהו המבנה הזה, ומדוע הוא מתהדר בפסל של אריה?


פסל האריה המכונף מתנוסס ראש בניין ג'נרלי.

בשנת 1831 הוקמה באיטליה חברת ביטוח גדולה, שנשאה את השם "אסיקורציוני ג'נרלי" ("ביטוחים כלליים" בתרגום לעברית). כמאה שנים מאוחר יותר, החליטה קבוצת יזמים יהודים איטלקים, לבנות בירושלים בניין משרדים יוקרתי שיהיה בבעלות החברה. הבניין מוקם בצומת הרחובות יפו והנסיכה מרי (כיום רחוב שלומציון המלכה), ועוצב במיטב הסגנונות האדריכליים. בראש הבניין הוצב פסלו של האריה המכונף, סמלה של העיר ונציה ושל הקדוש הנוצרי מרקוס. הספרות הרומיות שחקוקות מתחת לאריה, מייצגות את שנת 1831, שנת ייסוד חברת הביטוח ג'נרלי. בבניין זה השתכנו עורכי דין מכובדים לצד משרדי ממשלה בריטים, ובחזיתו היו חנויות יוקרתיות. כל אלה פונו מהבניין בראשית שנת 1947, כאשר הבריטים הפכו את מגרש הרוסים וסביבתו לאזור ביטחוני סגור, שהוקף בגדרות תיל, וחצה את רחוב יפו לשניים. רק כאשר עזבו הבריטים את הארץ באמצע שנת 1948, שב הבניין לייעודו המקורי, ועד היום שוכנים בו משרדים ממשלתיים.

גם הבניינים האחרים שמקיפים את הצומת, שימשו מבני ציבור חשובים לאורך השנים. בנק ישראל שכן ב'בניין מצפה', בו קיים היום סניף של סופר פארם, ואילו בבניין שמולו שכנו משרדי הבולשת הבריטית, ולכן הוא הותקף מספר פעמים על ידי לוחמי המחתרות. אנו נמשיך להתקדם לאורך המדרחוב, בו שוררת אווירה נינוחה ונעימה. בזמן ההליכה נדמיין את הימים הרחוקים, בהם הייתה כאן דרך עפר צרה, בה עברו בעיקר שיירות גמלים וחמורים. הדרך נסללה לראשונה בשנת 1869, לכבוד ביקורו של הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף בירושלים. מאז ועד היום ידעה הדרך עליות ומורדות, עליהן נספר בהמשך, וכיום היא אחד הרחובות היפים והמטופחים בירושלים. בצד שמאל ישנו מבנה ארוך ובו פתחים מקושתים, מאחוריו מסתתרים בתי פיינגולד, בהם נבקר בסיור "המשולש הירושלמי". בהמשך נראה בצד השני של הרחוב מבנים בסגנון אירופאי, ובחזיתם מרפסות מסוגגנות עמוסות אדניות פרחים. בשולי הרחוב פועלים בתי עסק קטנים, ולצידם מסעדות ובתי קפה לרוב. כל מספר דקות חולפת על פנינו הרכבת הקלה, שמוסיפה לאווירה האירופאית שמורגשת בחלק זה של רחוב יפו. בהמשך נחלוף על פני החזית של שכונת נחלת שבעה שנמצאת משמאל' בה תוכלו לבקר בסיור "בעקבות פורצי החומות". נחלת שבעה הייתה השכונה היהודית השלישית מחוץ לחומות העיר העתיקה, והיא נבנתה בכוונה תחילה על דרך יפו הראשית. כיום שוכנות בחזיתות הבתים חנויות ביגוד ואופנה, לצד חנויות ותיקות יותר, כמו הסניף הראשון של רשת "סטימצקי" שנפתח כאן בשנת 1925. כעבור 3-2 דקות הליכה נגיע לכיכר נוספת, המחברת בין כמה רחובות מרכזיים וחשובים. זוהי כיכר ציון המפורסמת |6|. הכיכר מוקפת מבנים מרשימים וגבוהים, ובמרכזה שטח פתוח המשמש מדי פעם להתכנסויות והפגנות. אנו ניגש אל המבנה הציורי שבצד ימין של הכיכר, בו שוכן כיום מלון קטן בשם "הוסטל ירושלים". כשנעמוד בפתח המלון, נרים את ראשנו, ונגלה צמד ראשי אריות שמעטרים את תומכות האבן של המרפסת המרכזית. ניכנס אל המלון הקטן, ונבקש לעלות אל המרפסות של חדרים מספר 6 ו-10, שנושאות אופי היסטורי. הכניסה למרפסות הללו תתאפשר כמובן רק אם החדרים פנויים מאורחים. נעלה במדרגות, ניכנס אל אחת המרפסות, ונשקיף על כיכר ציון ועל רחוב יפו.

עם התפתחותה של ירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה, שינה רחוב יפו את ייעודו. הוא לא היווה יותר דרך בין-עירונית, אלא הפך להיות רחוב מרכזי בלב העיר הצומחת. הבריטים השכילו להבין זאת היטב, והעבירו את המרכז העסקי והמסחרי של ירושלים לכאן – אל משולש הרחובות בן יהודה, המלך ג'ורג' ויפו. אחד מקודקודי המשולש הירושלמי היה כיכר ציון. כיאה למיקומה, התפתחו סביב הכיכר בתי קפה יוקרתיים, כמו קפה אירופה, קפה וינה ומאפיית האחים קפולסקי. קפה אירופה שכן בבניין שבצידה הימני של הכיכר, והיה אחד המפוארים בישראל, ואילו קפה וינה היה בקומת הקרקע של בית המלון בו אנו נמצאים. בחזית הכיכר, במקום בו נמצא כיום בנק הפועלים, נבנה כבר בשנת 1912 בית הקולנוע המפורסם בירושלים באותם ימים, קולנוע ציון. הכיכר המרכזית הפכה למוקד הבילוי והפנאי של ירושלים, ובכל ערב היו מתערבבים בה קצינים בריטים, אנשי תרבות ורוח והמוני מבלים. עם קום מדינת ישראל, החלה לשמש כיכר ציון גם לחגיגות המוניות ולהפגנות גדולות, בעיקר של גורמים מהצד הימני של המפה הפוליטית. במרפסת של חדר מספר 6, עמד מנחם בגין ב-3 באוגוסט 1948, והכריז בפני ההמונים על פירוק האצ"ל והצטרפות לוחמיו לצה"ל. כמה שנים מאוחר יותר, בינואר 1952, חזר לכאן מנחם בגין, ונאם נאום תקיף וקשה נגד הסכמי השילומים עם גרמניה, בו קרא ל"מלחמה לחיים ולמוות" נגד ממשלת ישראל. אפשר לדמיין את ההמונים שהצטופפו בכיכר וברחובות שסביבה, וקראו קריאות נגד ההסכמים הצפויים עם גרמניה. בשנת 1971 התקיימה בכיכר ההפגנה המפורסמת של תנועת "הפנתרים השחורים", וכאן גם חגגו אוהדי קבוצת בית"ר ירושלים את זכייתה הראשונה של הקבוצה בגביע המדינה בכדורגל. ההפגנה המפורסמת והזכורה ביותר שנערכה בכיכר ציון, התקיימה ב-5 באוקטובר 1995. במרפסת של חדר מספר 10 עמדו מנהיגי הליכוד בנימין נתניהו ואריאל שרון, ונאמו בפני עשרות אלפי מפגינים נגד הסכמי אוסלו, כאשר בקהל הונפו כרזות, בהן נראה ראש הממשלה יצחק רבין לבוש מדי אס-אס.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו


משקיפים על הרכבת הקלה, בציור ובמציאות.

לאחר מכן כדאי לשוטט ברחבי המלון הפשוט. מעקות המתכת, המדרגות הישנות, כמו גם השלטים והתמונות שתלויות בו, משרים בין קירותיו אווירה נוסטלגית ומיוחדת. מומלץ במיוחד לעלות למרפסת הגג, שמלאה בכיסאות וספות, ולעיתים גם באוהלים של תיירים צעירים, שישנים במרפסת. מהגג אפשר להשקיף על רחוב יפו ועל המבנים שמקיפים אותו, המחופים גגות רעפים. אם תשימו לב, תוכלו לראות במעלה רחוב יפו ציור קיר ענק, שמצויר על מבנה בצד ימין של הרחוב, ומתאר את הרכבת הקלה הנוסעת במדרחוב שוקק החיים. הציור נעשה בימים בהם הרכבת הקלה הייתה בגדר חלום רחוק, שרק מעטים האמינו שאכן ייצא לפועל. כיום, כאשר הרכבת אכן נוסעת במדרחוב היפהפה, מהנה להביט על הציור ועל רחוב יפו שמתחתינו, ולראות כיצד התגשם החלום. לאחר שננוח על הגג, נרד חזרה אל הרחוב, נפנה ימינה ונמשיך בדרכנו. נעלה במתינות בצד ימין של הרחוב, וליד תחנה של הרכבת הקלה נראה בניין מאורך הנשען על עמודים |7|. הבניין נבנה בשנת 1947, ביוזמת בעלי החנויות שפונו מבניין ג'נרלי, והוא היה למרכז הקניות המודרני ביותר בירושלים. מאחורי הבניין שכנה במשך עשרות שנים התחנה המרכזית הישנה של ירושלים, שעברה משער יפו לכאן. כיום מחליפה תחנת הרכבת הקלה והחדישה את התחנה המיושנת, ואילו החנויות שהיו מודרניות בזמנן, הפכו כיום מיושנות ופשוטות. נמשיך לעלות בצד הרחוב, נחלוף על פני מפגש עם הרחובות שטראוס והמלך ג'ורג' |8|, ונוכל לראות מקרוב את ציור הקיר עליו צפינו קודם. כעבור 3-2 דקות של הליכה נראה מימין מבנה מבודד ויפה, שנבנה כבר בשנת 1908, כפי שאפשר לראות על סורג המתכת שבכניסה. זהו ביתו של משיח בורוכוף, שהיה מראשי עדת הבוכרים בירושלים בראשית המאה העשרים. על העמודים המפארים את הכניסה לבית יושבים שני פסלים של אריות, שנראים כאילו הוצבו כאן כדי לשמור על בני הבית. על אחד העמודים המפארים את הכניסה לבית יושב פסל של אריה, שנראה כאילו הוצב כאן כדי לשמור על בני הבית. למרבה הצער האריה "נרדם בשמירה", ובשנת 2016 נגנב בן זוגו שישב על העמוד השני. פסלי האריות הרבים שאנו פוגשים לאורך הרחוב, הקנו לרחוב יפו את כינויו העממי, "רחוב האריות". לצד ביתו של משיח נחצה את הרחוב לעברו השני, ונפנה שמאלה אל סמטה צרה. נעבור בין בתים ישנים וכניסות מקושתות, נפנה בהזדמנות הראשונה ימינה, ובמהרה תיפתח לפנינו חצר רחבת ידיים מוקפת מבנים. זוהי חצר שכונת אבן ישראל |9|. נשוטט בחצר הגדולה ובסמטאות שסביבה, ונתרשם מהחלונות ומהפתחים הקטנים והמקושתים שמעטרים את הבתים הישנים. נשב למנוחה באמפי שבמרכז החצר, נהנה מהשקט ונספר מעט על ייסוד השכונה.

השכונות היהודיות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה, היו מפוזרות על פני שטח נרחב. משכנות שאננים ומחנה ישראל נבנו מדרום אלינו, בית דוד ומאה שערים מצפון לנו, ורק נחלת שבעה לצידה עברנו, נבנתה על דרך יפו הראשית. תמונה זו השתנתה לגמרי החל משנת 1875, אז נבנתה בנקודה זו שכונת אבן ישראל, השכונה היהודית השישית מחוץ לחומות. אדמות השכונה נרכשו מערביי הכפר ליפתא שנמצא באזור התחנה המרכזית של היום, ובשל ריחוקן מהעיר העתיקה, היה מחירן זול במיוחד. כמה ממנהיגי היישוב היהודי זיהו את הפוטנציאל הכלכלי שקיים באזור, והקימו חברה לבניית בתים בשם "אבן ישראל". השכונה הראשונה שהקימה החברה הייתה כאן, ונשאה את אותו השם, שנלקח מברכת יעקב לבנו יוסף: "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו... רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מ"ט, כד). מניינה של המילה אבן בגימטריה הוא 53, ולכן נבנו בשכונה זו 53 בתים, שהקיפו את החצר הרחבה. מיקומה של השכונה על דרך יפו הראשית משך אליה מתיישבים רבים, אשכנזים וספרדים, שהתגוררו בה יחד. בין תושביה היו דוד ילין, הרב הספרדי הראשי יעקב שאול אלישר, ומייסדי חברת "אבן ישראל" ושכונות יהודיות רבות נוספות, יוסף ריבלין ויהושע ילין. על האישים שהתגוררו כאן תוכלו לקרוא בשלטי האבן, המוצבים בתחתית האמפי. הצלחת השכונה הביאה את חברת "אבן ישראל" לרכוש אדמות רבות נוספות על דרך יפו, עליהן קמו שכונות עזרת ישראל, מחנה יהודה, בית יעקב ועוד. כך הפכה דרך יפו לציר הראשי, סביבו התפתחה מגמת היציאה היהודית מבין חומות העיר העתיקה.

מי שמעוניין לקרוא עוד על שכונת אבן ישראל, ימצא את סיפורה בסיור "הפתעות בין הסמטאות". כיום מתגוררים בשכונה סטודנטים לצד משפחות ותיקות, ובסמטאות שמקיפות אותה נפתחו כמה מסעדות אתיופיות מסורתיות. בתום המנוחה נצא חזרה לרחוב יפו דרך סמטה מקושתת, נפנה שמאלה, ובתוך חצי דקה שוב שמאלה לרחוב בורוכוף. בפינת הרחוב נמצאת החנות 'הולצר ספרים', בה מומלץ לבקר. מסדרונות החנות הקטנה מוקפים אינספור ספרים משומשים שגודשים את המדפים ומגיעים עד התקרה. ליאור הולצר ועובדיו ישמחו לעזור לכם למצוא ספר אהוב, ויסבירו לכם מדוע כדאי לרכוש ספרים משומשים: "קניית ספר משומש מפחיתה את כריתת העצים בעולם ומשאירה אותו ירוק יותר. היא גם משמרת קלאסיקות נדירות ומידע שאינו אלקטרוני לטובת הדורות הבאים. וכמובן, זה תמיד יותר זול", מסיים ליאור בחיוך. ואכן, המחירים בחנותו של הולצר זולים במיוחד, וחובבי ספרים נוהגים לפקוד את המקום לעיתים קרובות. מי שמעוניין יכול לעלות לקומה השנייה של החנות, ולשבת באופן חופשי בסלון הקריאה השקט. בשעות הערב מארח הסלון סדנאות כתיבה ושירה, הרצאות ייחודיות ועוד, שפתוחות לקהל ללא תשלום. "הולצר היא לא רק חנות ספרים, אלא גם מרכז תרבות מקומי. אנחנו שמחים להיות בית ליוצרים צעירים, ולשמש מיקרופון לקולות חדשים ומקוריים שמבקשים להשמיע את עצמם", מספר ליאור בגאווה.

תצפיות מרגשות ומבני ציבור מעניינים
נצא חזרה לרחוב יפו, נפנה שמאלה ונמשיך לעלות לאורכו. כעבור 3-2 דקות נגיע לתחנה הבאה של הרכבת הקלה, תחנת הדוידקה, משמאל לה מתנשא בניין גבוה, שנקרא מרכז כלל |10|. מתחת לבניין, ממש מאחורי תחנת הרכבת הקלה, נראה צמד עמודי אבן הנושאים שלט מתכת ישן ויפה. על השלט חקוקות הספרות 1882, ומעליהן המילים: ALLIANCE ISRAELITE UNIVERSELLE.

זהו שער הכניסה המקורי לבית הספר של חברת כל ישראל חברים, המכונה גם 'אָלִיאַנְס', שנבנה כאן בשנת 1882. היה זה בית הספר המקצועי הראשון בירושלים, בו למדו הילדים מלאכות יצרניות כמו נגרות, מכונאות, נפחות ועוד. הקמת בית הספר, לצד השכונות היהודיות שנבנו על דרך יפו עליהן סיפרנו, הפכו את הדרך למרכז יהודי חשוב בירושלים, בסוף המאה ה-19. בית הספר שכן כאן במשך כ-40 שנים, ובהמשך שימש המבנה שלו בתור בית יתומים ובית מלאכה. בשנות ה-70 של המאה העשרים הוחלט להרוס את המבנה ההיסטורי, ולהקים במקומו מרכז מסחרי בן 14 קומות, ובו חנויות ומשרדים. היה זה הניסיון הראשון להקים מרכז קניות מקורה בירושלים, והוא נכשל כישלון חרוץ. תכנון הבניין הקשה על ההתמצאות בו, האווירה בו הייתה ונותרה אפרורית ומדכאת, ונעדרות ממנו חנויות גדולות ומושכות קהל. תושבי ירושלים הדירו את רגליהם ממרכז כלל, והוא נותר שומם.


הנוף המרהיב שנשקף ממגדל התפילה במרכז כלל |10|. 

למרות זאת, כדאי להיכנס אל המרכז, וליהנות מהיתרון הגדול ביותר שלו: התצפית הנשקפת מהקומה העליונה. לשם כך נמשיך לעלות ברחוב יפו, וניכנס אל הבניין בכניסה השלישית, הקרובה ביותר לצומת שלפנינו. מיד אחרי הכניסה נפנה ימינה, ונעלה במעלית לקומה ה-14. ביציאה מהמעלית נפנה שמאלה, ונמצא את עצמנו ב'מגדל התפילה'. המקום נמצא בבעלות ארגון של נוצרים אוהבי ישראל, המכונה 'KING OF KINGS' (מלך המלכים(, ובו נערכות תפילות למען שלום ישראל וחיילי צה"ל. אנשי הארגון מסבירי פנים, והם ישמחו להוביל אתכם אל חדרי התצפית ואל המרפסת, מהם נשקף נוף עוצר נשימה. מתחתינו נראה ים של גגות רעפים, המאפיינים את השכונות הצפוניות של ירושלים, ממש כפי שראינו בדגם העיר. מעבר להן נבחין בשכונת רמות היהודית ולצידה שכונת בית חנינא הערבית, ובאופק מתרוממים הרי בנימין, עליהן בנויה העיר רמאללה. מהחדר הימני נוכל להביט מזרחה, על רכס הר הזיתים, ועל הכיפות והצריחים המבצבצים מבין חומות העיר העתיקה. רחוב יפו נמתח לרגלינו, ואנו נוכל לזהות אתרים ומבנים בהם ביקרנו בשעות האחרונות. ממש מתחתינו נראה כיכר מרובעת בה נטועים כמה עצים, שנמצאת גם כן לצד רחוב יפו. זו כיכר הדוידקה, אליה נרד מיד. כאשר נעבור למרפסת הפתוחה ואל החדר השמאלי, נוכל לראות את המשכו של רחוב יפו, ואת גשר המיתרים המסמן את היציאה הראשית מירושלים. המבט הרחב הנשקף מכאן, מאפשר לנו לראות כמעט את כל הרחוב, מהנקודה בה התחלנו את הסיור ביציאה מהעיר העתיקה, עד נקודת הסיום שלנו ביציאה מהעיר החדשה. קרוב יותר אלינו, בצד שמאל, נראה את הבתים הצפופים של שכונת נחלאות, ומימין להן שורה של מעין "צינורות" מאורכים. אלו הגגות הקמורים, המקרים את שוק מחנה יהודה, שבנוי גם הוא לצד רחוב יפו. בתום התצפית הנהדרת נודה למארחים, ונרד חזרה אל קומת הכניסה, ואל רחוב יפו. נחצה את הרחוב, וניגש אל כיכר הדוידקה. במרכז הכיכר ניצבת אנדרטה, המנציחה את מרגמת הדוידקה המפורסמת, שהומצאה על ידי דוד ליבוביץ' בזמן מלחמת העצמאות. הרעש שהקימו פגזי המרגמה, עורר בהלה ופחד בקרב הערבים, וסייע ללוחמי הפלמ"ח לכבוש את הר ציון, קטמון ומקומות נוספים ברחבי הארץ. בשל האנדרטה הזו, נקראת כל הכיכר בשם כיכר הדוידקה. ננוח לצד האנדרטה או על הספסלים שבשולי הכיכר, ולאחר מכן נמשיך בדרכנו לאורך רחוב יפו. נחצה את הצומת המרומזר, ונלך בצידו השמאלי של הרחוב. נעבור ליד כמה מבנים אפרוריים, אך במהרה נפגוש שוב במבנה מעניין |11|, בכניסה אליו ניצבים שני פסלים נוספים של אריות.

פסלי האריות, המזכירים את אלו שפגשנו בכניסה לבית משיח בורוכוף, 'שומרים' על הכניסה למבנה כבר שנים ארוכות. יש הטוענים כי האריות הוצבו כאן כסמל לביטחון, בימים בהם שימש הבית כתחנת משמר עות'מאנית, שנועדה להגן על שלום הנוסעים בדרך יפו. לפי גרסה אחרת הונחו האריות בכניסה לבית רק בסוף המאה ה-19. בתקופה זו התגורר בבית הקונסול הבריטי נואל מור, שביקש לפאר את שמה של האימפריה הבריטית בירושלים. אחרים מספרים שבני משפחת אריה, ששכרו קומה בבניין זה בראשית המאה העשרים, הם שהציבו את האריות, וכך מיתגו את קו העגלות שהפעילו בין יפו לירושלים. מאוחר יותר שכנה במבנה תחנת משטרה בריטית, וכיום הוא משמש כתחנת משטרת מחנה יהודה. מעניין לראות כיצד שמר המבנה לאורך השנים על ייעודו המקורי, כתחנת משמר ומשטרה מרכזית על דרך יפו.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

מתחנת המשטרה נמשיך להתקדם, ובתוך כמה עשרות מטרים נראה מעברו השני של הרחוב שער מעוטר, ומאחוריו מבנה גדול. כאן שוכנת כיום לשכת הבריאות המחוזית. גם מבנה זה שמר על ייעודו המקורי, ובאופן מסורתי השתכנו בו לאורך השנים מוסדות בריאות. בית החולים ששכן כאן נפתח בשנת 1891, והיה אחד ממבני הציבור היחידים שייסדו השלטונות העות'מאניים בירושלים. כדי לוודא שאיש לא ישכח מי הקים את המבנה המפואר, הוטבע עליו סמל הסולטאן העות'מאני. אם תתקרבו אל השער, תוכלו לראות את הסמל המסותת באבן, בראש חזית המבנה. נתקדם עוד כ-30 מטר, ונראה מצד ימין של הרחוב מבנה גבוה מהאחרים, הנושא את השם "בית המדרש זהרי חמה". כשנביט אל ראש המבנה, נגלה בחזית הקומה העליונה שעון שמש ישן, שעד היום מצביע על השעה.


בית המדרש זהרי חמה, ושעון השמש בראשו.

בראשית המאה העשרים גדשו את ירושלים המוני עולים, שהגיעו לארץ עם תחילת העלייה השנייה. רבי שמואל לוי, חייט שעלה ארצה מארה"ב, הסתובב בין השכונות היהודיות שעל דרך יפו. הוא ראה את מצוקתם של העולים, שלא יכלו לעמוד בתשלום הגבוה שנדרש עבור דירה, והחליט לסייע בפתרון הבעיה. לוי תרם מכספו, גייס סכום נוסף מארה"ב, וקנה בית על רחוב יפו. כמו שאר הבתים ברחוב, גם בית זה היה קטן ונמוך, בן קומה אחת בלבד, ולא היה בו מקום לדיירים רבים. לכן בנה לוי שתי קומות נוספות מאבן, קומה רביעית שהייתה עשויה מפח, ומעליהן מגדל עץ בן שתי קומות נוספות. כך הפך הבית הקטן ל"גורד השחקים" הראשון שנבנה בירושלים. לוי חנך את הבניין בשנת 1908, וקרא לו "בית הכנסת האורחים תפארת ציון וירושלים". הבניין הגבוה שימש מרכז קליטה נוח עבור העולים החדשים שהגיעו לירושלים, ואלה יכלו להשתכן בו עד שימצאו מקום מגורים מתאים. בקומה הרביעית של הבניין שכן בית הכנסת "זהרי חמה", בו התפללו כמנהג ותיקין, לפני עלות השחר. במגדל העץ שניצב בראש הבניין, עמדו צופים בשעות הזריחה והשקיעה, וכך קבעו את זמני התפילה המעודכנים ביותר. הצפייה בשמש הזורחת, העלתה במוחם רעיון – להתקין בחזית הבניין שעון שמש, שיורה את השעה באופן מדויק עוד יותר. למלאכה נקרא רבי משה שפירא, תלמיד חכם שלמד את רזי האסטרונומיה מספרי הרמב"ם והגאון מוילנה. בעזרת ידיעותיו התקין משה שפירא שעון מדויק ומשוכלל בחזית הבניין, שקיים עד עצם היום הזה.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

בית הכנסת "זהרי חמה" משמש כבית הכנסת המרכזי של שוק מחנה יהודה. מולו, בצד שמאל של הרחוב, ניצבת חומת אבן, ולאורכה שורה של פתחים מקושתים. בפתחים אלה שכנו חנויות שהיו בבעלות ישיבת "עץ חיים", ושימשו מקור ההכנסה העיקרי של הישיבה בראשית המאה העשרים. על הקמת החנויות והקשר שלהן לשוק מחנה יהודה, תוכלו לקרוא בסיור "טועמים ועושים שוק". כיום נבנים מעבר לחומה שני מגדלים, שצפויים להיות חלק מהמרכז העסקי החדש של ירושלים, כפי שראינו בדגם העיר בתחילת הסיור. אנו נתקדם לאורך החומה, ובמהרה נראה משמאל את הכניסה לרחוב עץ החיים |12|, הרחוב המרכזי של שוק מחנה יהודה. מי שמעוניין יכול לשוטט בין רחובות השוק, ליהנות מהאווירה הססגונית ששוררת בו, ולשבת למנוחה בבית קפה או באחת המסעדות. ניתן גם לשלב חלקים מסיור "עושים שוק", שנכנס לעומקו של השוק הצבעוני. לאחר מכן נמשיך ונתקדם לאורך הרחוב, ונשים לב שאופי הבתים כאן משתנה. משני צידי הרחוב נראה בתים נמוכים ופשוטים יותר, המאפיינים את השכונות היהודיות שנבנו כאן בסוף המאה ה-19, בית יעקב ומחנה יהודה. אם נשים לב היטב, נוכל לגלות על משקופי הבתים עיטורים של מגני דוד, שנותרו כשריד לאותם ימים. אחרי דקה נוספת של הליכה נגיע לתחנה הבאה של הרכבת הקלה, תחנת מחנה יהודה |13|. מנקודה זו הופכת ההליכה ברחוב מעניינת פחות, ולכן את החלק האחרון בסיור נעשה בנסיעה ברכבת הקלה. נרכוש כרטיסים בתחנה, ונעלה על הרכבת המובילה מערבה, לכיוון הר הרצל. בזמן הנסיעה נוכל לראות כיצד משנה רחוב יפו את פניו שוב: הבניינים הופכים גבוהים וחדישים, והשטח שסביב הרחוב פתוח ורחב יותר. נתקדם שתי תחנות, ונרד אחרי מספר דקות בתחנה המרכזית |14|. המבנה הגדול שמעברו השני של הרחוב הוקם בשנת 2001, ומשמש כתחנה המרכזית החדישה ביותר בישראל. בקרוב צפויה להיפתח כאן גם תחנת הרכבת המרכזית של העיר. בזמן הסיור ראינו כיצד מיקומה של התחנה המרכזית של ירושלים נע במהלך השנים מערבה. בהתאם להתפתחות העיר ורחוב יפו, נדדה התחנה משער יפו אל בניין העמודים, וממנו לכאן. גם השעון הענק שמותקן בחזית המבנה, סוגר עבורנו מעגל, שכן מעל התחנה המרכזית בשער יפו התנשא גם כן מגדל שעון מפואר. מתחנת הרכבת הקלה נרד לאורך הרחוב, ובתוך 4-3 דקות נתחיל לעלות בנתיב המיועד להולכי רגל, על גשר המיתרים. נעלה בנתיב המתעקל שמאלה, ובמהרה נגיע למרכז הגשר |15|, שם נעצור. נשקיף על הצומת הגדול שבכניסה הראשית לירושלים, ועל בתי המגורים המחופים גגות רעפים של השכונה הקטנה "עץ חיים". לאחר מכן נרים את מבטנו אל המיתרים הנמתחים מעלינו, שמקבלים את פניהם של הבאים לירושלים.

מרבית הסמלים המאפיינים את ירושלים, קשורים לעברה המפואר ולהיסטוריה העשירה שלה. בראשית שנות ה-2000 החליטו ראשי העיר לבנות בכניסה לעיר מונומנט חדש ומרשים, שייתן לירושלים אופי חדשני. למלאכה נקרא האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטרווה, שנודע בכישרונו לתכנן גשרים תלויים ומבנים מודרניים בכל רחבי העולם. קלטרווה תכנן גשר ענק, עליו עוברת מסילת הרכבת הקלה. מעל הגשר מזדקר תורן גבוה, אליו מחוברים 70 מיתרים לבנים, המזכירים את מיתרי הנבל של דוד המלך, המלך שהפך את ירושלים לבירת העם היהודי. הקמת הגשר לוותה בהתנגדויות רבות. היו שאמרו שמדובר בפרויקט יקר ובזבזני, ואחרים טענו כי הוא אינו מתאים לנופה ולאופייה של ירושלים. חרף ההתנגדויות, נחנך גשר המיתרים בשנת 2008. מראה התורן המזדקר והמיתרים הלבנים נראה מכל פינה ברחבי ירושלים, ובולט ממרחק רב גם כאשר משקיפים על העיר מבחוץ. כך ממלא הגשר את ייעודו העיקרי, והופך אט-אט לאחד מסמליה של ירושלים.

כפי שראינו בדגם ירושלים בכיכר ספרא, סביב גשר המיתרים עתידים להיבנות עשרות מגדלים, שיהפכו את הכניסה לירושלים למרכז עסקים מפותח וחדשני. הגשר, שעבור רבים מתושבי ירושלים נתפס עדיין כנטע זר, עתיד להשתלב היטב בין המגדלים. בנקודה זו אנו סוגרים מעגל נוסף. את דרכנו התחלנו בשער יפו, שער הכניסה הראשי של ירושלים העתיקה, מעליו נישא מגדל דוד, אחד מסמלי העיר. את סיורנו אנו מסיימים כאן, בכניסה הראשית של ירושלים רבתי, מעליה נישא גשר המיתרים, שהופך להיות סמלה של ירושלים המודרנית. מהגשר נרד חזרה אל רחוב יפו, ונחזור באותה דרך אל התחנה המרכזית |14|. מי שמעוניין לחזור אל חניון ממילא, ייסע ברכבת הקלה אל תחנת העירייה, וממנה ימשיך ברגל אל מקום החנייה.

סיפור אישי – בניין מצפה:
מפי דוד גל-אור

בנוף ילדותי שמורה פינה חמה ל'בניין מצפה'. אמנם אז לא ידעתי את שם הבניין ואת קורותיו, אך הייתי מבקר בו כמה פעמים בכל שבוע. באותם ימים שכן בבניין הקטן והפינתי, הסניף הראשי של בנק ישראל. סבי, יוחנן גלנדאור, עבד בקומה הראשונה של הבניין, והיה אחראי על הכָּסְפַּרִים בבנק. שערו האפור, זקנו הקצר והכיפה השחורה הגדולה שעל ראשו, שיוו לו מראה מבוגר ומכובד. מדי יום היה סבא מגיע מביתו בשכונת פאג"י שבצפון העיר, למקום עבודתו במרכז העיר. גם אני הייתי עושה דרך דומה. כל בוקר נסעתי אל בית הספר היסודי "חורב" בו למדתי, שהיה ממוקם בגן העצמאות הסמוך. בתום יום הלימודים, אהבתי ללכת ברגל מבית הספר לכאן, ולבקר את סבא במקום עבודתו. סבא היה יוצא מאחורי הדלפק, מחבק אותי בעוצמה ובשמחה, וקורא לי בשילוב של הונגרית ועברית: "אינגלה שלי" (ילד שלי). עם סיום העבודה היה סבא לובש את הז'קט האפור או השחור שלו, חובש את מגבעתו, ויחד היינו יוצאים אל רחוב יפו. לרוב היינו פונים ימינה, יורדים ברחוב שלומציון המלכה, והולכים לבקר בחנות הריקמה של סבתא ברחוב שלמה המלך. לפעמים היינו הולכים ברחובות ירושלים, וסבא היה מראה לי את העיר שכל-כך אהב. יום אחד בשנת 1972, יצא סבא ממקום עבודתו, בדרכו לסניף קרוב של קופת החולים. הוא ירד לכיכר החתולות, פנה ימינה לרחוב הלל, וליד בית הספר "מעלה" נפל לפתע ומת. הרופאים הסבירו לבני המשפחה שהוא לא יכול היה לשאת את הצער, על נפילתו של בנו הצעיר יצחק, שנהרג כשנה וחצי קודם לכן בשירות מילואים בעזה. תשע שנים מאוחר יותר, עבר בנק ישראל למשכנו הנוכחי בגבעת רם. אך בניין מצפה נותר עבורי המקום בו עבד סבי האהוב עד יום מותו.

סיור לילי – בילוי לילי ברחוב יפו:
המדרחוב שבחלקו המרכזי של רחוב יפו, הוא מקום מתאים לבילוי גם בשעות הערב. מומלץ ללכת ברוגע בין כיכר ספרא לשוק מחנה יהודה, וליהנות מהאווירה הנעימה השוררת ברחוב. המבנים המרשימים מוארים באור רך, פנסי הרחוב מקשטים את הדרך, והרכבת הקלה הנוסעת במרכז מוסיפה גם היא לאווירה. כמו כן, מומלץ להגיע בשעות הערב המוקדמות למרכז כלל, ולעלות לתצפית לילית ממגדל התפילה שבקומה ה-14 (פרטים במידע השימושי, בתיאום מראש בלבד). ניתן גם לשלב את הסיור עם בילוי בסמטאות נחלת שבעה, בבתי פיינגולד או בשוק מחנה יהודה, הסמוכים לרחוב יפו. בימי חמישי בערב, בייחוד בימות הקיץ, נערכים לאורך הרחוב פסטיבלים, המושכים אליהם המוני מבלים. באתר עיריית ירושלים יש עדכון שוטף על האירועים הנערכים בשעות הערב ברחוב יפו ובסביבתו, וכדאי להתעדכן עליהם מראש.

מידע שימושי:
מרכז המבקרים של עיריית ירושלים (לשם עלייה לתצפית)
טלפון: 02-6295363.
שעות פתיחה: בתיאום מראש ובליווי מדריך מקומי בלבד. כדי לעלות לתצפית יש להירשם לסיור קבוצתי, ולציין שאתם מעוניינים רק בעלייה לתצפית. ניתן גם להירשם לסיור מלא, הכולל את התצפית, ביקור בדגם ירושלים וסיור בקרית העירייה.
כניסה: בתשלום.

דגם ירושלים בבניין העירייה
טלפון: 02-6297315.
שעות פתיחה: בימים א-ה, בין השעות 16:00-09:00. קבוצות יכולות לתאם מראש הדרכה גם בשעות נוספות.
כניסה: ללא תשלום.

סניף הדואר הראשי
טלפון: 02-6290676.
שעות פתיחה: בימים א-ה, בין השעות 18:00-08:00. ביום ו בין השעות 12:00-08:00.
כניסה: ללא תשלום.

הוסטל ירושלים
טלפון: 02-6236102.
שעות פתיחה: בכל יום, משעות הבוקר עד הערב.
כניסה: ללא תשלום.

מגדל התפילה במרכז כלל
טלפון: 02-6251899.
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 21:00-08:00. קבוצות יכולות לתאם מראש ביקור בשעות נוספות.
כניסה: ללא תשלום.

הרכבת הקלה
טלפון: *3686.
שעות פעילות: בימים א-ה, בין השעות 05:30-חצות. ביום ו החל מ-05:30 ועד כשעה וחצי לפני כניסת השבת. במוצ"ש החל משעה אחרי יציאת השבת ועד חצות.
נסיעה: בתשלום.

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
קלה - בינונית.
משך הטיול
משך הטיול
6-4 שעות.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-3.5 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
בימים א-ה, החל מהשעה 09:00 ועד שעות הערב.
סוג המסלול
סוג המסלול
חד כיווני.
רחצה במים
רחצה במים
אין.
מידע שימושי:

מרכז המבקרים של עיריית ירושלים (לשם עלייה לתצפית)
טלפון: 02-6295363.
שעות פתיחה: בתיאום מראש ובליווי מדריך מקומי בלבד. כדי לעלות לתצפית יש להירשם לסיור קבוצתי, ולציין שאתם מעוניינים רק בעלייה לתצפית. ניתן גם להירשם לסיור מלא, הכולל את התצפית, ביקור בדגם ירושלים וסיור בקרית העירייה.
כניסה: בתשלום.

דגם ירושלים בבניין העירייה
טלפון: 02-6297315.
שעות פתיחה: בימים א-ה, בין השעות 16:00-09:00. קבוצות יכולות לתאם מראש הדרכה גם בשעות נוספות.
כניסה: ללא תשלום.

סניף הדואר הראשי
טלפון: 02-6290676.
שעות פתיחה: בימים א-ה, בין השעות 18:00-08:00. ביום ו בין השעות 12:00-08:00.
כניסה: ללא תשלום.

הוסטל ירושלים
טלפון: 02-6236102.
שעות פתיחה: בכל יום, משעות הבוקר עד הערב.
כניסה: ללא תשלום.

מגדל התפילה במרכז כלל
טלפון: 02-6251899.
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 21:00-08:00. קבוצות יכולות לתאם מראש ביקור בשעות נוספות.
כניסה: ללא תשלום.

הרכבת הקלה
טלפון: *3686.
שעות פעילות: בימים א-ה, בין השעות 05:30-חצות. ביום ו החל מ-05:30 ועד כשעה וחצי לפני כניסת השבת. במוצ"ש החל משעה אחרי יציאת השבת ועד חצות.
נסיעה: בתשלום.