טבע עירוני בירושלים... חיק הטבע בלב העיר - ציפורים, צמחים וצבאים, בשבילי הריאה הירוקה של ירושלים

חזרה
סיורו של ערן גל-אור | טל' נייד: 050-4000026. ערן מגלה לנו פינות טבע נסתרות בתוככי ירושלים, ומחבר ביניהן במסלול הליכה חווייתי ומהנה.

חיק הטבע בלב ירושלים - העיר ירושלים היא הגדולה והמאוכלסת ביותר בישראל, אך בין אינספור הבתים והבניינים שנבנו בה, נשמרו גם כמה אזורים פתוחים ורחבי ידיים. בשטחים אלה גדלים צמחים רבים ומגוונים, המשמשים בית לצבאים ולדורבנים, וציפורים נודדות מוצאות בהם מנוחה ממעופן. מסלול הטיול שלפנינו מוביל אותנו אל שורה של עמקים וערוצי נחלים שמתחברים זה לזה, ויוצרים ריאה ירוקה בלב העיר ההומה. בדרכנו נצפה בציפורים צבעוניות שמוצאות כאן מנוחה, ובמלאכת הטיבוע שלהן. נשוטט בין צמחים נדירים מרחבי העולם, נשקיף על צבאים מקסימים, נגלה יצירות אמנות עכשוויות, ונבקר במנזר יפהפה שמלא בציורי קיר עתיקים. לאורך המסלול נלך בשבילים נוחים בתוך פארקים ירוקים, ונלמד על היוזמות החברתיות שסייעו לשמור על השטחים הפתוחים. בזכות אופיו הטבעי, מתאים הסיור באופן מיוחד למשפחות עם ילדים. מכיוון שההליכה בין האתרים ארוכה במקצת, אפשר לעשות את המסלול באופן חלקי, ולהגיע בנסיעה לכל אחד מהמקומות. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
טבע עירוני בירושלים... חיק הטבע בלב העיר - ציפורים, צמחים וצבאים, בשבילי הריאה הירוקה של ירושלים
arrow נקודת מוצא: קצה רחוב רוטשילד, סמוך לתחנה לחקר ציפורי ירושלים.   arrow נקודת סיום: חניון פארק עמק הצבאים.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות חובבות הליכה, לזוגות ולמיטיבי לכת.   arrow אורך הסיור: כ-8 קילומטר.   arrow משך הסיור: 8-6 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: בכל ימות השבוע, משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהרים. מומלץ במיוחד בסופי שבוע ובחגים.   arrow עומס: גן סאקר ופארק עמק הצבאים עמוסים בשבתות ובחגים. שאר המסלול לא עמוס בדרך כלל.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר ברובו בשבילים סלולים, חלקם מוצלים וחלקם חשופים לשמש, והוא כולל עליות וירידות מתונות. חלק מההליכה נעשית בתוך פארקים, וחלקה לצד כבישים ראשיים.   arrow ציוד מיוחד: נעליים נוחות להליכה. לבוש צנוע, למי שמתכנן להיכנס לכנסייה. ציוד פיקניק, למנוחה על מדשאות ובפארקים.   arrow סיור ערב: יש, צפייה בדורבנים בתחנה לחקר ציפורי ירושלים.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
טבע עירוני בירושלים... חיק הטבע בלב העיר - ציפורים, צמחים וצבאים, בשבילי הריאה הירוקה של ירושלים

אתרים שמחייבים תיאום מראש > מומלץ לתאם את הביקור בתחנה לחקר ציפורי ירושלים ולבדוק מתי מתקיים טיבוע ציפורים. פרטים במידע השימושי.

איפה חונים > מגיעים לרחוב רוטשילד |1|, ומחנים את המכונית בחנייה עירונית לצד המדרכה. ממקום החנייה ממשיכים ללכת לאורך הרחוב, חולפים על פני כניסה לבית הקברות שיח' באדר, וכעבור 3-2 דקות מגיעים למחסום בכניסה לשטח משכן הכנסת |2|. כאן מתחיל סיורנו. מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה בחניון פארק עמק הצבאים |17| שבסוף המסלול.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים בקו 14, ויורדים בתחנת בית המשפט העליון. משם חוזרים לשדרות יצחק רבין, פונים בהן ימינה, יורדים כ-2 דקות, ופונים שוב ימינה לרחוב רוטשילד |1|. בתוך 3-2 דקות מגיעים לנקודת ההתחלה של המסלול |2|. ניתן גם לנסוע בקווים רבים שמגיעים לפינת הרחובות בן-צבי ובצלאל, ומשם לעלות דרך שדרות יצחק רבין לרחוב רוטשילד |1|.   

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה: רחוב רוטשילד, ירושלים. לנקודת ההתחלה: התחנה לחקר ציפורי ירושלים, ירושלים. לנקודת הסיום: חניון עמק הצבאים, ירושלים.

אל תחנת ציפורים ומנחת מטוסים
את סיורנו בין אתרי הטבע בלב ירושלים, אנו מתחילים בקצה רחוב רוטשילד |2|, שמוביל אל הכניסה לחניון הכנסת. בירכתי הרחוב, בין משכן הכנסת לבית הקברות הישן שיח' באדר, מסתתרת פינת חמד קסומה ופסטורלית. זוהי התחנה לחקר ציפורי ירושלים. כדי להגיע לתחנה ניגש למחסום שבפתח החניון, ונפנה לפניו שמאלה על פי השילוט שמצביע לכיוונה. נרד כ-20 מטר, ונפנה שוב שמאלה. נחלוף על פני מרכז מבקרים קטן, ובו חנות וגלריה בהם מוצגים צילומים וציורים של נוף וטבע, וניגש אל לב התחנה שנמצא מימין |3|. מעבר לדלפק יושבים מתנדבים חובבי טבע, שעוסקים במלאכת טיבוע ציפורים. לתשומת לבכם: מלאכת הטיבוע של הציפורים נעשית בשעות הבוקר, בחלק מימות השבוע. מומלץ להתקשר ולבדוק מתי מתקיים טיבוע, ולהתאים את הביקור. המתנדבים אוספים ציפורים שעוצרות למנוחה במקום, מטבעים את רגליהן בטבעת מעקב קטנה, וכך אוספים עליהן מידע חיוני למחקר. בעדינות ובדייקנות הם מודדים אורכי כנפיים ונוצות, שוקלים ובודקים את מצבן הגופני, ומשחררים אותן לחופשי. מרגש להביט במתנדבים המסורים, שעושים את מלאכתם ברגישות ובדאגה לשלום הציפורים. אפשר לשוחח עימם, וללמוד מהם על הציפורים שמגיעות לכאן מרחבי אירופה ואפריקה. לאחר מכן נמשיך אל ביתן העץ הצמוד, המשמש מעין 'מסתור'. מעבר לאשנב צר נפרש שטח פתוח מלא עצי פרי ארצישראליים, ובצידו אגם מים קטן. מומלץ לשבת על ספסלי העץ, להביט מבעד לאשנב, ולצפות בציפורים שנוחתות בשטח הטבעי. בכל תקופה בשנה מגיעות לכאן ציפורים אחרות, וכדי 'לתפוס' ציפור מיוחדת, צריך להתאזר בסבלנות. בחלק משעות היום והלילה אפשר לראות בשטח גם בעלי חיים נוספים, כמו דורבנים, קיפודים, עטלפים וינשופים (ראו המלצה לסיור ערב). בזמן שנשב במסתור, נספר על הרעיון שעומד מאחורי התחנה.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו


צילום: חיים מזרחי
'ארוחת בוקר' שגרתית בתחנה לחקר ציפורים |3|.

בשנת 1994 התאגדו כמה חובבי טבע, וביקשו לייסד אתר טבע עירוני-קהילתי ראשון מסוגו בישראל. הם אימצו שטח פתוח בגודל של כ-5 דונם, "הצילו" אותו מציפורני קבלני הבנייה, והקימו עליו תחנת מחקר מיוחדת במינה. מיקומה של התחנה נבחר בקפידה. ארץ ישראל בכלל, ואזור ירושלים בפרט, נמצאים על נתיב הנדידה של מיליוני ציפורים, שעוברות כאן בדרכן מאירופה לאפריקה ובחזרה. באזור ירושלים עוברות בעיקר ציפורי שיר קטנות, ואלה מחפשות אזורים ירוקים לנוח בהם מהמסע הארוך. גן סאקר רחב הידיים משמש להן תחנת עצירה נהדרת, והתחנה שנבנתה בשוליו מפתה אותן להגיע אליה. הציפורים מגיעות בהמוניהן, נהנות מהמזון ומהמים, וצוברות כוח לקראת המשך הדרך. אל הציפורים הנודדות מצטרפות ציפורים 'ירושלמיות' כמו בולבולים ודרורים, וכך נוצר בתחנה שילוב מעניין בין מגוון רחב של מינים. אך הדבר המיוחד ביותר בתחנה, הוא החיבור של הקהילה לנעשה במקום. תושבים ומבקרים בני כל הגילאים, מגיעים לכאן כדי לצפות בציפורים ובמלאכת הטיבוע. חלקם לוקחים חלק בחוגים ובקורסים שמתקיימים בשטח, ואחרים פוקדים את המקום לעיתים תכופות, כדי לצלם או לעקוב אחרי ציפור מעניינת. בשנים האחרונות מפעילים בתחנה גם סדנאות שמיועדות לילדי חינוך מיוחד, מתוך הבנה שהקשר לטבע מעשיר את עולמם ומפתח אותם. חיבור זה לקהילה, הופך את התחנה לחקר ציפורי ירושלים לאחד המקומות הייחודיים בעיר.

בתום הביקור בתחנה נצא באותה דרך בה נכנסנו, ונפנה שמאלה במורד הכביש הצר. נחלוף על פני מחסום למניעת מעבר כלי רכב, ונרד מעט בתלילות בעקבות סימון שבילים כחול. כעבור 4-3 דקות של ירידה, נגיע לגן סאקר |4|. נקיף מתחם של מתקני ספורט, ואחריו נפנה ימינה בשביל אספלט צר, שעובר בשולי הגן. נלך לצד מדשאות רחבות ידיים, נהנה מצל העצים הגבוהים, ובכל רגע נוכל לשבת על אחד הספסלים. מדי פעם יחלפו על פנינו רצים והולכי רגל, שנהנים כמונו מהאווירה השלווה ששוררת במקום. בשבתות ובחגים משנה הגן את פניו, ומתמלא משפחות שעורכות פיקניקים, חבורות שמשחקות במשחקי כדור, וזוגות שנהנים מטיול רגלי. במהלך ההליכה בגן נעצור למנוחה, ונספר על הגלגולים שעבר השטח במאה השנים האחרונות.

ערוץ הנחל הרחב בתוכו אנו נמצאים מכונה עמק המצלבה, והוא אחד מיובליו של נחל רחביה. מעברו האחד נישאת גבעת רם, ומעברו השני מתרומם הרכס עליו בנויות שכונות נחלאות ומרכז ירושלים. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים, כאשר הקימו תושבי ירושלים שכונות מחוץ לחומות העיר העתיקה, שימש הערוץ כגבולה הטבעי של העיר. הוא חצץ בין השכונות היהודיות החדשות של נחלאות, לבין הכפרים הערביים שיח' באדר וליפתא, ששכנו על גבעת רם וסביבה. במלחמת העולם הראשונה העבירו הבריטים בשולי העמק רכבת קלה, שהעבירה אספקה לכוחותיו של הגנרל אלנבי בזמן כיבוש העיר מידי התורכים. במהלך השנים הבאות התרחבה ירושלים גם מעבר לעמק המצלבה, ומצדו המערבי נבנו שכונות גנים חדשות כמו בית וגן ורוממה. גם אז, נותר בעמק שטח פתוח, שהפריד בין חלקי העיר, ושימש בעיקר לתעשייה. בשולי השטח הייתה מחצבת אבנים, ולפרק זמן קצר פעל בו גם מפעל קטן לחומרי בנייה. עם פרוץ מלחמת העצמאות, חיפש חיל האוויר שטח ברחבי העיר, בו יוכלו להקים מנחת מטוסים. בתחילה ניסו להקים מנחת על שטח רחב ידיים, באזור גבעת שאול של ימינו. אך בגלל קרבתו לכפר הערבי דיר יאסין, הוא ספג אש כבדה, ונסגר אחרי שיצאה ממנו טיסה אחת בלבד. הרחוב הראשי שעובר כיום בנתיבו של מנחת זה, נקרא עד היום בשם הקוד שלו, "כנפי נשרים". מיד לאחר מכן נסלל מנחת נוסף בערוץ הנחל בו אנו נמצאים, והוא נקרא מרו"ם – מנחת רחביה ומצלבה. נסו לדמיין את העמק שסביבנו ריק מעצים, ובו נוחתים מטוסים קלים, עמוסים ציוד ותחמושת ששימשו את תושבי העיר ומגניה. בחודש אוגוסט 1948, בזמן המלחמה, יצאה זהרה לביטוב, הטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי, לטיסה שגרתית. המטוס התחיל להמריא לכיוון אליו אנו מתקדמים, אך בעקבות תקלה טכנית התנגש בחומת מנזר המצלבה, והתרסק. זהרה ושותפה לטיסה עמנואל רוטשטיין נהרגו. ברבות השנים התפרסמה חליפת מכתבים בין זהרה לאהובה שמוליק קופמן. זהרה ושמוליק היו אמורים להינשא, אך ביום שחרורם מן הפלמ"ח נקרא שמוליק להחליף מפקד כיתה אחר באימון, ונהרג מפיצוץ של רימון, כמה חודשים לפניה. סיפורם הטראגי של שמוליק וזהרה התפרסם בספרה של דבורה עומר "לאהוב עד מוות", ובמחזה שיצא מעט אחריו, שמוליק של זהרה. 

בתום המלחמה נכבשו הכפרים שמעבר לעמק על ידי כוחות ההגנה, ונותרו ריקים מאדם. היה זה האות להתרחבותה של ירושלים מעבר לעמק המצלבה, לאזור גבעת רם והרכסים שסביבה. על הגבעה קמו לאורך השנים קרית ממשלת ישראל, משכן הכנסת ובית המשפט העליון, ועל הרכסים שסביבה נוסדו שכונות מגורים רבות. בשנת 1965 הוחלט להקים בשטח העמק גן ציבורי גדול. הגן נקרא בשמו של הארי סאקר, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית, שנפטר שנה קודם לכן. העמק כוסה מדשאות רחבות, ניטעו בו עצים רבים, והוא הפך להיות הפארק העירוני הגדול בירושלים.


רוכבים ונהנים בגן סאקר.

ציורים עתיקים במנזר מסתורי
אחרי 7-5 דקות של הליכה בשבילי הגן, נעבור במנהרה מתחת לכביש |5|, ונמשיך ללכת בשביל הסלול. במהרה יתגלה לפנינו מנזר המצלבה המרשים, שנתן לעמק את שמו. בדרכנו אל המנזר נוכל לסטות לזמן קצר מהשביל המרכזי, לפנות ימינה לשביל צדדי שנקרא משעול יעל ספיר, ולעלות מעט. בתוך 3-2 דקות נגיע לנקודת תצפית נהדרת |6|, ממנה נשקיף על העמק ועל המנזר שבמרכזו. המבנה המאסיבי של המנזר מוקף מטעי זיתים, והוא מזכיר במראהו מבצר מימי הביניים. אחרי התצפית נחזור אל השביל שבעמק, נפנה ימינה, ובתוך 5-4 דקות נגיע אל מנזר המצלבה |7|. ניכנס בשער שמימין אל מתחם המנזר, ולאחר מכן נמשיך פנימה דרך שער אבן נמוך, המוביל אל חצר פסטורלית. נשלם עבור הביקור בחנות המזכרות שמשמאל, לאחר מכן נחצה את החצר המוריקה, ובקצה שלה נפנה ימינה. נעבור תחת קמרון מקושת, ואם נשים לב, נראה על הקיר שמימין קורת עץ ארוכה. קורה שכזו מכונה 'נאקוס', ועליה מקישים הנזירים כדי להכריז על שעות התפילה. בקצה הקמרון נרים את מבטנו, ונתרשם ממגדל הפעמונים היפהפה שמתנוסס מעל גג המנזר. 


מביטים על מגדל הפעמונים במנזר המצלבה |7|.

בעבר היו פעמוני המגדל מצלצלים, אך מאז התקופה העות'מאנית נאסר השימוש בהם, ואת תפקידם תפסה קורת הנאקוס הצנועה. נחצה חצר קטנה נוספת, ניכנס אל הכנסייה העתיקה, ונעמוד משתאים מול יופייה ועוצמתה. רצפת הכנסייה מכוסה פסיפס יפהפה בן כ-1,000 שנים, שחלקים ממנו קדומים אפילו יותר, ונעשו כבר במאה השישית. הפסיפס מציג מוטיבים של בעלי חיים, צמחים וצורות גיאומטריות, והוא מסמל את העולם הגשמי שעל פני האדמה. לעומתו, הכיפה שבתקרה מסמלת את השמיים, משכן האל. המתווכים שמחברים בין השמיים והארץ, הם הנביאים והקדושים, ולכן דמויותיהם מעטרות את קירות הכנסייה, ואת עמודי האבן הענקיים שתומכים את התקרה. מדוע נבנתה כנסייה מרשימה כל-כך במקום כה מבודד, הרחק מירושלים העתיקה? כדי לקבל תשובה לשאלה, ניגש אל הקריפטה שנמצאת בפינה השמאלית המרוחקת של האולם. נעבור במסדרון צר, ונגיע אל החלק המקודש ביותר בכנסייה. על הקירות תלויות איקונות עתיקות (ציורי הקיר), והן מספרות את סיפורו של המקום.

סיפורם של שלושת המלאכים שהגיעו לבקר את אברהם אבינו, מוכר וידוע לנו מן התנ"ך. המסורת הנוצרית הוסיפה לסיפור פרט נוסף: בידיהם של המלאכים היו שלושה ענפים. אחד החזיק ענף של עץ ברוש, השני ענף ארז, והשלישי ענף של עץ אורן. אחרי שבישרו לאברהם שהוא עתיד להיות אב ליצחק, השאירו המלאכים את מקלותיהם באוהלו, והלכו לדרכם. זמן מה לאחר מכן, פגש אברהם את אחיינו לוט. היה זה לאחר חורבן סדום ועמורה, סיפור המופיע בציור השני משמאל. לוט המיוסר שיתף את אברהם בעובדה שבעת שכרותו שכב עם שתי בנותיו, והתייעץ איתו כיצד יוכל לכפר על חטאו הגדול. "קח את הענפים, טע אותם בעמק הסמוך לירושלים, והשקה אותם במי הירדן", ייעץ אברהם ללוט. "אם ינבטו הענפים ויגדלו לעץ אחד, סימן שה' סלח לך". לוט עשה כמצוות דודו, ואף עמד בניסיונות של השטן להפריע לו. אחרי עשרות שנים צמחו שלושת הענפים, והיו לעץ אחד עם שלוש צמרות, כפי שאפשר לראות בציורים שממול. בתקופה מאוחרת יותר, השתמשו הרומאים בעץ הזה כדי להכין את הצלב עליו נצלב ישו. כך קשרה המסורת הנוצרית את סיפור צליבתו של ישו, עם דמויותיהם של אברהם ולוט. המקום המדויק ממנו צמח העץ, נמצא תחת המזבח שמימין. סביבו נבנו הכנסייה והמנזר כבר בתקופה הביזנטית, ככל הנראה במאה ה-6 לספירה. מסורת זו העניקה למנזר גם את שמו, מנזר המצלבה.

אחרי הביקור בקריפטה, נחזור אל אולם הכנסייה. נביט על הקיר המרכזי, שמאויר גם הוא בדמויות מהמסורת הנוצרית, ובראשו נבחין בדמות האל בכבודו ובעצמו, שנראה כמו סבא טוב שיושב במרומים. קיר זה מכונה איקונוסטזיס, והוא נועד להסתיר מעיני המתפללים את המקום בו נעשית עבודת הקודש של כהני הדת, כפי שנהוג בכנסיות מזרחיות. כיום נמצאת הכנסייה בבעלות יוונית, אך במשך מאות שנים החזיקו בה דווקא נזירים גיאורגים. עדות מרתקת לכך אפשר למצוא באחד מציורי הקיר. נפנה את פנינו אל היציאה, ניגש אל העמוד השמאלי הקרוב אליה, ונחפש ציור של דמות קטנה, חבושה בגלימה, שנמצאת לרגליהן של שתי דמויות גדולות יותר.

זהו הנסיך הגיאורגי שוֹתָא רוֹסְטָבֶלִי, שנחשב למשורר הלאומי של גיאורגיה, ועל שמו קרויות השדרות הראשיות בעיר הבירה טביליסי. אחרי שנחשד בסוף המאה ה-12 בפרשיית אהבים אסורה עם המלכה תמר, גָלַה רוֹסְטָבֶלִי לירושלים, והגיע לכאן בראש משלחת שעסקה בשיקום הכנסייה. מתוך ההשראה שהשרה עליו המקום, חיבר רוֹסְטָבֶלִי את יצירת המופת המפורסמת שלו "עוטה אור הנמר", שנחשבת עד היום לאפוס הלאומי של גיאורגיה. מעל דמותו הקטנה של רוֹסְטָבֶלִי, כתוב באותיות קיריליות: "אדוני סלח לשותא המקשט את הכנסייה הזאת, אמן, רוֹסְטָבֶלִי". משפט זה מלמד, שייתכן שמדובר בדיוקן עצמי בן כ-850 שנים, שאייר רוֹסְטָבֶלִי בכבודו ובעצמו.

נצא מהכנסייה ומן המנזר, ונפנה ימינה במורד הכביש. אחרי דקה נראה דרך סלולה שפונה שמאלה, ולצידה מצבת אבן לבנה המציגה את דיוקנו של רוֹסְטָבֶלִי. גם הרחוב בו אנו הולכים נקרא בשמו של המשורר הגיאורגי הדגול, שהותיר את חותמו בירושלים. נמשיך לרדת בין עצים ושיחים, ובתוך 3-2 דקות נגיע לצומת דרכים |8|. נפנה ימינה במורד הכביש הסלול, ונתחבר לרחוב יהושע ייבין. נלך על המדרכה שבצד הרחוב, ליד מבנים המשמשים את תנועת 'הצופים', ובהמשך נחלוף על פני מרכז ללימוד מחול, מרכז הדרכה לבטיחות בדרכים וסניף של תנועת 'בני עקיבא'. כעבור 4-3 דקות של הליכה, נראה מדרגות רחבות שעולות ימינה אל בית 'הקוביה' |9|. זהו בית ספר וגלריה לאמנות, השוכן בביתה של הפרימה-בלרינה העברית הראשונה, רינה ניקובה. במשך תקופה ארוכה שכן כאן בית הספר למחול 'הורה' שהקימה ניקובה, ובשנים האחרונות הוא הפך למשכנו של בית הספר 'הקוביה'. כדאי לעלות במדרגות, להיכנס אל המבנה, ולצפות בתערוכות מתחלפות מעניינות של אמנות מודרנית. בשעות בהן מתקיימים קורסים, אפשר לבקש בנימוס להציץ אל חדרי הלימוד, ולהתרשם משיעורי פיסול, קרמיקה, ציור ועוד. לאחר מכן נחזור אל הרחוב, נחצה אותו, ונפנה ימינה אל שביל אספלט צר. נלך בשולי גן ציבורי, נעבור ליד מתקני אימון ולצד מדשאות רחבות, וכעבור 5-4 דקות נתחבר אל הכביש הראשי, רחוב הרב הרצוג |10|.

מטיילים בין צמחים וצבאים
בצומת המרומזר של רחוב הרצוג נמשיך ישר, נחלוף על פני תחנת אוטובוס, ואחריה נפנה ימינה לכיוון תחנת דלק. נרד לצד הכביש המתעקל ימינה, נתקדם כמה עשרות מטרים, ונפנה שמאלה לדרך עפר, על פי השילוט לגן הבוטני. נלך בשביל העפר, בתחילה במישור ובהמשך בירידה, ואחרי 4-3 דקות נגיע לרחבת חנייה. נפנה ימינה, נעבור במנהרה מתחת לכביש, ונעלה בגרם מדרגות המוביל אל הכניסה לגן הבוטני |11|. את פנינו יקבל אגם יפהפה, מוקף עצים תמירים וצמחייה ירוקה שמשתקפים במימיו. אגם זה הוא רק המבואה לגן הענק שמשתרע על פני 120 דונם, ומחולק לשש חלקות שונות. בכל חלקה גדלים צמחים מאזור אחר בעולם, מאפריקה ואסיה ועד לאוסטרליה ואמריקה. בין צמחי הגן עוברים עשרות שבילים, ויש בו אינספור מוקדי עניין שמתאימים למטיילים מסוגים שונים. כל אחד מוזמן לבחור באילו חלקים של הגן הוא מעוניין לבקר, בהתאם לסוג הקבוצה, לתחומי ההתעניינות שלו, ולמשך הזמן שעומד לרשותו. אנו ממליצים להיעזר ברכבת קטנה שיוצאת פעם בשעה מהכניסה לגן, ועוצרת בכמה תחנות לאורכו. אפשר לרדת באחת התחנות המרוחקות, ולעשות את הדרך חזרה ברגל. מי שמעוניין בסיור פרטי מודרך, יכול להזמינו מראש בתוספת תשלום (פרטים במידע השימושי). המסלול שמתואר כאן, עובר בכל רחבי הגן, ואורך בין שעה וחצי לשעתיים. נשלם עבור הכניסה, נצטייד במפה, נקבל המלצות על הפרחים שפורחים בעונה זו, ונצא לדרך. נלך לצד האגם שמימין, ובקצה שלו נפנה שמאלה, אל חלקת דרום אפריקה. נעלה בין שיחים ועצים, ואחרי 5-4 דקות נגיע לאזור צמחיית הסוואנה |12|. כאן נוכל להיכנס למבוך של צמחיית זָקְנַן שעיר, ולהבין כיצד מתחבאים הטורפים בתוך צמחיית הסוואנה, בזמן שהם אורבים לטרף שלהם. לאחר מכן נעבור ליד בקתה אפריקנית, המלמדת על השימוש שנעשה בצמחייה זו לצרכי האדם. נמשיך עם השביל שמתעקל ימינה ועולה, ובהמשך נחלוף על פני מערת קבורה מימי בית שני, ונהנה מתצפית על בתי שכונת רסקו שמעבר לעמק. כאן נעבור לחלקת צפון אמריקה, בה נפגוש קקטוסים מהמדבר האמריקאי לצד עצי סקויה מרשימים, וכן עצי אדר מהם מפיקים את סירופ המייפל המפורסם. כדאי לשבת על אחד הספסלים מול הנוף, ולספר על הגן המיוחד בו אנו מטיילים.

את דרכו התחיל הגן הבוטני באוניברסיטה העברית בהר הצופים. בשנת 1926, כשנה אחרי חנוכת האוניברסיטה, נרכשה חלקת אדמה סמוכה שיועדה להקמת גן בוטני, ומעט אחר כך החלו בו הנטיעות. אך עם תום מלחמת העצמאות, נותרו הר הצופים והאוניברסיטה שבתוכו מנותקים מהעיר, ופיתוח הגן נפסק. כמה שנים מאוחר יותר, עם הקמת האוניברסיטה העברית החדשה בגבעת רם, הוחלט להקים לצידה גם גן בוטני חדש. בשנת 1962 החלו הנטיעות באדמת הטרשים השוממה, ומאז ועד היום הולך הגן ומתפתח כמוזיאון חי של צמחים מכל רחבי העולם. בכל אחת מהחלקות שבגן גדלה צמחייה שונה, ובסך הכל יש בו כ-9,000 מינים של צמחים. אפשר למצוא כאן עצים, שיחים, מטפסים, פרחים, קקטוסים ושאר צמחים שונים ומשונים, חלקם הקטן מוכר, ועל רובם המוחלט לא שמעתם מעולם. לצד כל צמח מוצבת 'תעודת זהות', כדי שהמבקרים יוכלו לדעת את שמו ושם משפחתו. "הדבר המעניין ביותר בגן, הוא המפגש בין אנשים לצמחים", מספר לנו אורן בן יוסף, שניהל את הגן הבוטני במשך שנים רבות. "מרתק לראות כיצד ילדים ומבוגרים כאחד, נהנים להבין איך צמחי מדבר משיגים מים, ובאיזה אופן משתמשים שבטים אפריקנים בצמחים כדי לבנות בתים או לטפל במחלות". אלה רק דוגמאות לדרך בה מבקשים עובדי הגן הבוטני לחבר בין האדם לסביבה הטבעית. "בני האדם לא יכולים לשרוד ללא הצמחים, ואף על פי כן המין האנושי מכחיד ומחריב מינים רבים ברחבי העולם", מוסיף אורן. "האחריות שלנו היא לסייע לטבע לשמור על עצמו". לכן מגדלים בגן מינים שנמצאים בסכנת הכחדה בטבע, ובעיקר עוסקים בחינוך. מדריכי הגן מפעילים תכניות רבות לתלמידים, במטרה לחבר אותם לשטח ולאדמה, לסייע להם להבין איך הטבע מתנהג, ובעיקר לגרום להם לאהוב אותו. "אם עולם הצמחים הוא אנציקלופדיה", מסכם אורן, "אנחנו נמצאים עדיין בעמוד הראשון שלה, וכולם מוזמנים להגיע, לחוות וללמוד".


שביל התגליות לילדים |13| מזמן הפתעות ובילוי מרתק.

אחרי המנוחה וההסבר נמשיך בדרכנו. נהנה מאופיו הטבעי של הגן, מן הצמחייה הצפופה שעולה על השבילים, ומהפרחים השונים שגדלים בו בכל עונה. מדי פעם מומלץ לרדת מהשבילים הסלולים אל שבילים צרים יותר, ולסטות אל פינה חבויה בין העצים והשיחים, בלי לפגוע בהם כמובן. כעבור דקות ספורות נגיע אל שביל התגליות לילדים |13|, פרויקט הדגל של הגן הבוטני. חלק זה מיועד אמנם לילדים, אך גם מבוגרים שצעירים ברוחם ייהנו ממנו. בעזרת מכשירים ומשחקים, אפשר להשתמש בחושים השונים ו"לגעת" בטבע: לחפור בחול בעזרת כף של טרקטור, לבנות באדמה רטובה, להשיט חפצים במורד פלג מים, לחקור את החיים בתוך שלולית, ולהתנסות באפשרויות רבות נוספות. מומלץ לעבור בין התחנות השונות, ולחוות יחד עם הילדים את המפגש עם הטבע הקסום. שביל התגליות מחבר אותנו אל החלקה האוסטרלית, בתוכה נעבור בין צמחייה טרופית לעצי איקליפטוס רמי צמרת. בין צמרות העצים הללו עתיד לחבר שביל תלוי, שיהיה גם הוא חלק משביל התגליות לילדים. מכאן הופך הגן להיות צר מאוד, והוא מזכיר במבנהו אצבע מאורכת שפונה לכיוון צפון. במהרה ניכנס לשטח האסייתי, ונעבור בין עצי אלון רבים ושונים. נופתע לגלות מיני עצים בעלי מראה מיוחד ושמות חדשים, כמו אלון הלבנון, אלון פרסי או אלון גדול קשקשים, שגדלים בדרך כלל באזורים הרריים במערב אסיה. מתחת לעצי האורן פורחות בראשית החורף עשרות חלמוניות צהובות ויפהפיות, שתענוג לשוטט ביניהן. מן החלקה האסייתית נדלג לחלקה הים-תיכונית. לצד השביל נטועים עצים מוכרים כמו אורן, זית ורימון, לצד מינים וזנים שאיננו רואים בדרך כלל בטבע, כמו ארז הלבנון ואלון השעם המפורסם. אחרי 10-8 דקות נגיע לאגם קטן שנמצא בקצה הגן |14|. אפשר לשבת על ספסל לצד האגם, ליהנות מהשקט ומהנוף הירוק שמסביב, ולשכוח שאנחנו נמצאים בלב העיר. לאחר מכן נתחיל את דרכנו חזרה לכיוון דרום. נחצה שוב את החלקות האחרונות בהן עברנו, אך הפעם נלך בשבילים שעוברים במפלס נמוך יותר, שם נפגוש צמחים אחרים. בדרכנו נעבור ליד גינת צמחי תבלין שמעלה ניחוחות נפלאים, ולצד חממות וערוגות בהן מתקיימת פעילות חינוכית לתלמידים. כעבור 12-10 דקות של הליכה, נגיע חזרה אל האגם שבכניסה לגן. כדאי לגשת אל שפת המים, ולהתרשם מפרחי נימפיאה ולוטוס צבעוניים שצפים עליהם, ממש כמו באגם אלפיני. נקיף את האגם בשביל שמתעקל שמאלה, ונסיים את הביקור בגן הבוטני. משער הכניסה של הגן |11| נחזור באותה דרך בה הגענו לרחוב הרב הרצוג |10|, ונפנה ימינה אל שביל אספלט צר שעובר במקביל אליו. נרד במתינות בין גדר מימין לבין הכביש הסואן שמשמאל, ונתרשם ממבני השכונות שמקיפות אותנו. שכונת גבעת מרדכי נמצאת על הגבעה שמימין לנו, ושכונת רסקו בנויה מעברו השני של הרחוב הראשי. השביל עובר במקביל לערוצו של נחל רחביה, וההליכה בו אינה מעניינת במיוחד, אך נמשכת כ-10 דקות בלבד. אחרי כ-500 מטר נחצה צומת נוסף |15|, ונגיע למדשאה רחבה, במרכזה מתרומם פסל לבן וגבוה במיוחד.


פריחה עונתית יפהפייה בגן הבוטני.

את הפסל יצר האמן עזרא אוריון בשנת 1980, והוא כינה אותו בשם "מעלות". בדרכו היצירתית ביקש אוריון לקרב את הצופים בפסל אל מרומי השמיים. השילוב בין גובהו של הפסל (18 מטרים), תנועתו האלכסונית וצורת המדרגות מאפשרת לנו להמשיך אותו בדמיוננו, ולהעפיל בו אל הרקיע. באופן אסוציאטיבי הוצמד לפסל השם "סולם יעקב", וכך הוא מוכר כיום לקהל הרחב. העובדה שהפסל נוטה קדימה, בעוד שהמדרגות נוטות לאחור, הופכות את הטיפוס עליו לכמעט בלתי אפשרי, ומותירה את החוויה של העלייה לשמיים, כחוויה רוחנית בלבד.

אחרי שנתרשם מהפסל נמשיך בדרכנו לצד הרחוב. נחצה כביש קטן, ונבחר בשביל השמאלי המיועד להולכי רגל |16|. השביל עובר ליד תחנת כיבוי האש המרכזית של ירושלים, ומי שמעוניין יכול להיכנס אליה ולהתרשם מהכבאיות ומאוסף כלי כבאות שתלויים על הגדר. אנו נמשיך ונתקדם בשביל הסלול והמוצל, שמוביל לעמק הצבאים. לאחר 7-5 דקות של הליכה נגיע אל הכניסה המסודרת לפארק |17|. ניגש לדלפק הקבלה, נצטייד במפה ובמשקפות, ונתחיל את הסיור בעמק המיוחד. בהזדמנות הראשונה נפנה ימינה אל השביל המרכזי, נעלה כדקה, ובמזלג הדרכים נמשיך ישר אל מרפסת תצפית שנמצאת ממול. מקצה המרפסת נשקפת תצפית על נחל רקפות |18|, הבריכות שלאורכו, והליבה הטבעית של העמק בה חי עדר הצבאים.

עמק הצבאים ממוקם במפגש ערוץ נחל רחביה, בו הלכנו בשעות האחרונות, עם נחל רקפות, עליו אנו משקיפים כעת. במשך עשרות שנים שימשו קרקעות העמק למטרות חקלאיות, ולאורכו היו פרושים מטעים של עצי פרי, שהיו בבעלות הקיבוצים קרית ענבים ומעלה החמישה. בית האריזה ששכן במקום בו אנו נמצאים כעת, נתן לעמק את שמו השני, עמק פרי-הר. באותה תקופה היו העמק והגבעות שסביבו ריקים מיישוב, ובין עצי הפרי התקיים עולם חי עשיר ומפותח. לאורך השנים נבנו סביב העמק שכונות מגורים רבות, סמוך לו הוקמו מתחמים ציבוריים כמו קניון מלחה ואצטדיון טדי, וכביש בגין המהיר נסלל בצמוד אליו. עמק הצבאים נותר ריאה ירוקה ונדירה בלב העיר המתפתחת. הסובלים העיקריים מהתפתחות האזור, היו עדרי הצבאים שחיו בעמק. הצבאים, שהיו רגילים להסתובב בחופשיות בשטח הפתוח, מצאו עצמם לכודים בין הכבישים ובתי המגורים, בשטח מצומצם של כ-250 דונם בלבד. כאשר נסגר בית האריזה פרי-הר והמטעים ננטשו, החלו יזמי נדל"ן ללטוש את עיניהם אל השטח הפתוח, וניסו לשנות את ייעודו למטרות בנייה. מנגד עמדו ארגונים חברתיים וסביבתיים, וכן תושבי השכונות הסמוכות, שביקשו לשמור על השטח הירוק, ועל אוכלוסיית הצבאים שחיה בו. הגופים השונים שילבו זרועות, ויצאו למאבק ציבורי ארוך שנים. במאבק זה נקבע תקדים במדינת ישראל, כאשר בפעם הראשונה בארץ הוגשה התנגדות לתכנית בשם בעלי חיים, הצבאים שחיים בעמק. המאבק נחל הצלחה כבירה, ובסיומו הוחלט להשאיר את העמק כשטח ציבורי, ולפתח אותו לרווחת בעלי החיים ותושבי העיר. שטח העמק חולק לשני חלקים מרכזיים. החלק העיקרי מכונה 'הליבה הטבעית', והוא מיועד לאוכלוסיית הצבאים ולשאר בעלי החיים, ואילו החלק השני הותאם וסודר לטובת המבקרים. מהיום בו נפתח הפארק לקהל, מצליח עדר הצבאים לגדול ולהתרבות, ואילו המוני המטיילים שמגיעים לכאן נהנים מריאה ירוקה נפלאה בלב העיר.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו


צילום: אמיר בלבן
צבאים מקסימים מלחחים עשב בלב ירושלים.

כדאי להרים את המבט, לחפש צבי שמתרוצץ בשטח, ולעקוב אחריו בעזרת המשקפת. מראה הצבאים המשוטטים בטבע, כשברקע פזורים בנייני מגורים גבוהים, הוא מראה מרגש. במרפסת פזורים כיסאות נוח, פופים ומחצלות, ומי שמעוניין יכול לנצל את המקום למנוחה. כמו בגן הבוטני, גם כאן ישנם שבילי הליכה רבים, וכל אחד יכול לבחור במסלול שמתאים עבורו. אנו ממליצים על מסלול מעגלי שעובר במוקדי העניין המרכזיים של הפארק, ונמשך כ-45 דקות עד שעה. נחזור מעט לאחור אל השביל המרכזי, ונפנה בו שמאלה לכיוון צפון. נלך בין מטעים של עצי פרי ובין עצי זית, ואחרי דקה או שתיים נפנה ימינה ל'שביל הבתה' הצר. השביל עובר בין שיחים נמוכים ותחת עצי אורן מצלים, ולאורכו פזורות פינות ישיבה רבות. בימות החורף והאביב פורחים לצד השביל שלל פרחים צבעוניים, וההליכה בו מהנה עוד יותר. בתי שכונת גבעת מרדכי נושקים לנו מימין, ובנויים ממש על שפת הפארק. נעבור בין טראסות עתיקות שבנויות בשולי ערוץ הנחל, ואם נשים לב, נבחין במשטח דריכה קדום של זיתים ובפתח של מערה. כעבור 10-7 דקות נרד מעט בתלילות, ונתחבר שוב אל השביל המרכזי |19|. בימות החורף כדאי לפנות ימינה, אל הבריכות העליונות שמוצפות במי הגשמים. בימות הקיץ הבריכות האלה יבשות, ולכן נפנה שמאלה במורד השביל המרכזי. נלך כדקה בשביל הרחב, ושוב נסטה ממנו, הפעם אל שביל הצפרות שמימין. השביל הצר עובר קרוב יותר לערוץ נחל רקפות, וממנו אפשר להשקיף בצורה טובה על הליבה הטבעית. כדאי להקפיד על השקט, ולחפש אחרי הצבאים המשוטטים באופן חופשי בשטח. בזמן ההליכה נעבור ליד מטעים משוחזרים, המחזירים לעמק מעט מאופיו המקורי. לצד המטעים מוצגות תמונות יפהפיות של העמק הבתולי מלא במטעי פירות, כפי שהיה במשך עשרות שנים. בקצה השביל נתחבר שוב אל הדרך המרכזית, ליד מרפסת התצפית בה ביקרנו. נפנה ימינה, ונמשיך בשביל המוביל לכיוון דרום, אל האגם הגדול. נשקיף על האגם שנוצר במפגש הנחלים רקפות ורחביה, ונהנה בפעם האחרונה ממראה הצבאים שמגיעים לשתות ממימיו. לאחר מכן נמשיך עם השביל שמתעקל שמאלה, וכעבור 5-4 דקות נגיע חזרה אל הכניסה לפארק |17|. בנקודה זו מסתיים סיורנו. נצא מהפארק אל מגרש החנייה בו השארנו את המכונית הראשונה. מי שלא השאיר כאן מכונית נוספת, יכול לחזור לנקודת ההתחלה בשילוב של כמה קווי אוטובוס, או במונית.

סיפור אישי – לסייר בחצר האחורית של הבית:
מפי ערן גל-אור

בשנות ילדותי ונערותי גדלתי עם הוריי ושתי אחיותיי בשכונת גילה בירושלים. בגיל 23 החלטתי "לצאת מהבית", ולשכור דירה יחד עם שני חברים. בתחילה התגוררנו בשכונת נחלאות, מרחק הליכה קצר מגן סאקר, ואחרי כשנתיים עברתי לגור יחד עם אחד החברים בשכונת רסקו, שנמצאת מעברו השני של רחוב הרב הרצוג. מהחלון הגדול שבסלון השקפתי מדי יום על האגם האירופאי שבגן הבוטני. מדי פעם הייתי יושב בבית הקפה שעל שפת האגם, נהנה מהשלווה וכותב. שנים ספורות מאוחר יותר, אחרי מעבר בין כמה דירות זמניות, שבתי להתגורר בחלק אחר של השכונה, הפעם בדירה שאתי אשתי ואני רכשנו. הגן הבוטני, עמק המצלבה וגן סאקר, ממשיכים לשמש בתור "החצר האחורית" של ביתי. אנו משקיפים עליהם מהחלון, מטיילים בהם לעיתים תכופות, ויוצאים לרוץ בשביליהם בשעות הערב. הסיור שכתבתי באזור מגוריי, נתן לי הזדמנות ללמוד על ההיסטוריה של גן סאקר, לחקור את נבכי מנזר המצלבה, ולהכיר לעומק את שבילי הגן הבוטני. התרגשתי לגלות דברים חדשים ונסתרים בנוף המוכר, ואני שמח לשתף אתכם בהנאה שלי.

סיור ערב – צפייה בדורבנים בתחנה לחקר ציפורי ירושלים:
מרבית בעלי החיים פעילים בשעות הערב והלילה, ואנו שמטיילים בדרך כלל בשעות היום, לא פוגשים בהם לעיתים תכופות. בתחנה לחקר ציפורים ניתנת לנו הזדמנות מיוחדת במינה – לפגוש משפחה של דורבנים שמתגוררת במקום, ולצפות בהם ממרחק של מטרים ספורים. כדי ליהנות מהחוויה כדאי להקדים ולהתקשר לתחנה בשעות הבוקר, על מנת לוודא שבאותו יום משאירים לדורבנים אוכל (פרטים במידע השימושי). אל המקום צריך להגיע לפנות ערב, לקראת חשיכה. משרדי התחנה אמנם סגורים, אך 'המסתור' פתוח למבקרים. ניכנס אליו, נשב על ספסלי עץ מאחורי המחסה, ונביט מבעד לאשנב על השטח הפתוח. עם רדת החשיכה, יוצאת בדרך כלל משפחת דורבנים בת 4-3 נפשות, ומשוטטת בשטח. הדורבנים מתפתים לאכול את 'ארוחת הערב' שהשאירו להם עובדי התחנה, שכוללת על פי רוב קלחי תירס, ערימות בוטנים, ולקינוח חצי אבטיח. מרגש לצפות במשפחה החביבה, ולהתרשם מהקוצים שלהם, שמגיעים לאורך של עשרות סנטימטרים. בזמן הביקור חשוב לשמור על השקט, ולא להאיר על פניהם של הדורבנים, כדי לא להפחיד אותם. אחרי זמן מה יחזרו הדורבנים אל מאורותיהם, ואנו נסיים את הביקור. לתשומת לבכם: בחודשי הקיץ מפעילה החברה להגנת הטבע סיורי 'ספארי לילה' בשטח התחנה, שמתאים במיוחד למשפחות עם ילדים. ניתן לקבל פרטים על הסיורים בתחנה לחקר ציפורי ירושלים.

מידע שימושי:
התחנה לחקר ציפורי ירושלים
טלפון: 02-6537374.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והלילה. מלאכת הטיבוע של הציפורים נעשית בשעות הבוקר, בחלק מימות השבוע. מומלץ להתקשר ולבדוק מתי מתקיים טיבוע, ולהתאים את הביקור בתחנה למועד זה.
כניסה: ללא תשלום. ניתן לתאם מראש הדרכה וסדנאות לקבוצות, בתשלום.

מנזר המצלבה
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 17:00-10:00.
כניסה: בתשלום.

בית הקוביה
טלפון: 02-5456222.
שעות פתיחה: בימים א-ה, בין השעות 18:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

הגן הבוטני
טלפון: 02-6794012.
שעות פתיחה: בימים א-ה ובשבת, בין השעות 17:00-09:00. ביום ו בין השעות 15:00-09:00.
כניסה: בתשלום. ניתן לתאם מראש הדרכה וסדנאות לקבוצות.

פארק עמק הצבאים
שעות פתיחה: בכל יום, מהשעה 07:00 ועד השקיעה.
כניסה: ללא תשלום.

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
למסלולים נוספים >