facebook
:
IMG_2920
blank
סיורו של דוד גל-אור | טל' נייד: 054-2406657

דוד מוליך אותנו בין מאות חנוכיות שמאירות את סמטאות הרובע היהודי, ומגלה לנו את נפלאות חג החנוכה בירושלים.

סיפור אישי – חנוכה בירושלים שבין החומות:

מפי דניאל בן-נעים, תושבת ותיקה ברובע היהודי וחברת המשפחה

שלמה בעלי ז"ל ואני התחתנו בפריז, ועלינו ארצה זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים. לאחר כמה שנים החלטנו לעבור לגור בירושלים, וכך הגענו בשנת 1973 (התשל"ג) לרובע היהודי, או כפי שאני אוהבת לקרוא לו – 'ירושלים שבין החומות'.

קרא עוד

סיור חנוכיות... חנוכיה לי יש - סיור חנוכיות מרהיב ברובע היהודי

חזרה
מסיירים עם דוד גל-אור | טל' נייד: 054-2406657. דוד מוליך אותנו בין מאות חנוכיות שמאירות את סמטאות הרובע היהודי, ומגלה לנו את נפלאות חג החנוכה בירושלים.

סיור חנוכיות - מדי שנה בחג החנוכה, לובשת ירושלים מראה קסום. עם רדת הערב מודלקות בה המוני חנוכיות, המאירות את רחובות העיר באורן המיוחד. המקום המרשים ביותר בו אפשר ליהנות מהחוויה הוא הרובע היהודי. רחובות הרובע מלאים בדרך כלל במשפחות שמדליקות נרות בפתחי הבתים והחצרות, ועל אדני החלונות. לצד המשפחות אפשר למצוא קבוצות רבות של מסיירים, שמגיעים לטעום מהאווירה החגיגית. תושבי הרובע נוהגים לקבל את פני המבקרים בסבר פנים יפות, ונהנים לקיים הלכה למעשה את מצוות פרסום הנס. במהלך הסיור נסתובב בין סמטאות הרובע היהודי, ונהנה ממראה החנוכיות המאירות בכל פינה. נלמד את סיפורו ההיסטורי של חג החנוכה ממש סמוך למקום שבו הוא התרחש, ונתבל את החוויה בסיפורים ותובנות על אופי החג ועל מנהגיו. בזמן הסיור מומלץ להשתתף בטקס הדלקת נרות עם תושבי המקום, או לערוך טקס עצמאי משלכם. מי שמסייר עם ילדים, יכול להעשיר את החוויה שלהם, ולהציע להם לספור את החנוכיות הדולקות לאורך הדרך. לתשומת לבכם: מכיוון שהחנוכיות מוצבות על ידי דיירי הרובע, עשויים חלק מהפרטים שמתוארים לאורך הסיור להשתנות משנה לשנה. לתשומת לבכם: בפירוט המסלול מופיעים מספר עדכונים. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.


מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
סיור חנוכיות... חנוכיה לי יש - סיור חנוכיות מרהיב ברובע היהודי
arrow נקודת מוצא: רחבת הכניסה לשער יפו.   arrow נקודת סיום: דגם מנורת שבעת הקנים, סמוך לכותל המערבי. ניתן לחזור אל נקודת המוצא בהליכה של 12-10 דקות.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות עם ילדים ולזוגות.   arrow אורך הסיור: כ-2 קילומטר.   arrow משך הסיור: 3.5-3 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: בכל אחד משמונת ערבי חג החנוכה, החל מהשעה 16:00. בערב שבת כדאי לסייר החל משעה לפני כניסת השבת, ובמוצאי שבת מיד אחרי צאתה.   arrow עומס: עמוס בדרך כלל בקבוצות.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר ברובו ברחובות צרים, וכולל ירידות ועליות מתונות.   arrow ציוד מיוחד: לבוש חם. חנוכיה, נרות וגפרורים, למי שמתכנן להדליק נרות באופן עצמאי.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
סיור חנוכיות... חנוכיה לי יש - סיור חנוכיות מרהיב ברובע היהודי



עיקרי העדכונים במסלול הסיור > 1. הכניסה למלון פטרה אינה אפשרית בשעות הערב.במקומה כדאי לבקר בתצפית הגגות שבין רובעי העיר העתיקה. | 2. דגם מנורת הזהב הועבר ממקומו, ונמצא במרכז רחבת בית כנסת החורבה.

איפה חונים > מגיעים לרחוב יצחק קריב, ופונים ממנו אל חניון ממילא |1| או לחניון קרתא הסמוך אליו. ממקום החנייה עולים אל שדרות אלרוב-ממילא, פונים בהן ימינה וחוצים אותן עד סופן. עולים בגרם מדרגות, ומגיעים לרחבת שער יפו |2|, שם מתחיל סיורנו.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית < מהתחנה המרכזית נוסעים ברכבת הקלה, ויורדים בתחנת העירייה ברחוב יפו. מהתחנה ממשיכים ללכת ברחוב יפו, חוצים את רחוב שלמה המלך ואת כיכר צה"ל, ויורדים בצמוד לחומת העיר העתיקה במשך מספר דקות, עד שמגיעים לרחבת הכניסה לשער יפו |2|.

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה: חניון ממילא, ירושלים.  לנקודת ההתחלה והסיום: שער יפו, ירושלים.

בין יהודה המכבי לאדמונד אלנבי
את סיור החנוכיות ברובע היהודי, אנו מתחילים בשער יפו |2|. מומלץ להתחיל את הסיור לא יאוחר מהשעה 16:00, כדי להספיק להגיע אל תוך הרובע היהודי בשעת הדלקת החנוכיות (החל מ-16:30 בערך). ניכנס אל העיר העתיקה, ובמקום ללכת אל מלון פטרה כפי שמתואר במסלול המקורי, נלך בצידו הימני של הכביש, ובמהרה נגיע אל מול שער מצודת ציון |4|, המשמש כיום ככניסה למוזיאון מגדל דוד. רגע לפני שניכנס אל הרובע היהודי ונתחיל לשוטט בסמטאותיו, נעצור ונספר על המאורע המרגש שהתרחש כאן בחג החנוכה של שנת תרע"ח.


טקס הניצחון הבריטי שהתקיים בחנוכה תרע"ח.

להדרכת וידאו לחץ/י כאן

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הפכה ארץ ישראל לזירת קרבות בין הצבא התורכי, לבין כוחות צבא בריטים שביקשו לכבוש את הארץ. אחרי כשלוש שנים של לחימה מורכבת וקשה, הצליחו הבריטים להבקיע את קו ההגנה התורכי בבאר שבע ובעזה, ודהרו צפונה ומזרחה. ב-9 בדצמבר 1917, ערב נר ראשון של חנוכה תרע"ח, הגיעו הבריטים לירושלים וכבשו אותה ללא קרב. כוחות הצבא העות'מאני נסוגו לכיוון יריחו, ואילו ראש העיר ירושלים התארגן לקבל את פני הבריטים ולהיכנע. מאותו רגע החלה להתגלגל שרשרת אירועים משעשעת, במהלכה "נכנעה" ירושלים ארבע פעמים. בסופו של דבר, בחלוף יומיים, הגיע אדמונד אלנבי, מפקד הכוחות הבריטים בארץ ישראל, אל פתח העיר העתיקה. ביראת כבוד ירדו אלנבי וקציניו מסוסיהם, ונכנסו ברגל דרך שער יפו, אל העיר הקדושה לשלוש הדתות. הם התקדמו בתהלוכה, עמדו על מרפסת שער המצודה שמולנו, וערכו טקס ניצחון רשמי ששם קץ לתקופה בת 400 שנים של שלטון עות'מאני בירושלים. באותו יום הדליקו תושביה היהודים של העיר נר שלישי של חנוכה בהתרגשות רבה. "נס גדול קורה פה! זהו נס חנוכה השני", חגגו היהודים איש עם רעהו. אחרי שנים ארוכות בהן חוו דיכוי וסבל, הרגישו יהודי ירושלים כי החזון הציוני עומד בפני התגשמות. היה זה מעט יותר מחודש אחרי מתן הצהרת בלפור, והתחושה ביישוב היהודי הייתה של 'אתחלתא דגאולה'. בבתי הספר השוו בין אלנבי ליהודה המכבי, והיו שהסבו את שמו לעברית, וכינו את המפקד הבריטי בשם 'אֵל-נַבִיא'. ילדים רבים שנולדו באותה שנה נקראו בשם יגאל (כמו יגאל אלון למשל), ולילדות רבות ניתן השם גאולה (כמו בתם של דוד ופולה בן-גוריון). אליעזר בן יהודה אף הציע שמאותו יום ואילך ידליקו בכל שנה, ביום הראשון של חנוכה, נר נוסף לכבוד שחרור ירושלים. אמנם בחלוף כמה שנים התחלפה האופוריה במאבק קשה לעצמאות, אך טקס שחרור ירושלים שנערך כאן בחג החנוכה תרע"ח, ייזכר לעד כיום חג לאומי.

בתום הסיפור המרגש נמשיך להתקדם ברחוב הראשי, רחוב הפטריארכיה הארמנית. נלך בצמוד למבנים שבצידו השמאלי של הרחוב, ונהנה ממראה חלונות הראווה של החנויות, בהן מוצגות גם חנוכיות יפות. כעבור 3-2 דקות של הליכה, נפנה בהזדמנות הראשונה שמאלה לרחוב ג'יימס הקדוש |5|, ונתחיל להרגיש באווירה המיוחדת. נעבור תחת כמה קשתות, נתקדם ברחוב המתפתל שמאלה וימינה, ובתוך כ-2 דקות נגיע למפגש עם רחוב אררט |6|. על הקיר שמולנו מוצב שלט 'ברוכים הבאים לרובע היהודי', והוא מבשר לנו שהגענו למחוז חפצנו.


"גיטרה־אורה", חנוכייה יצירתית בצורת גיטרה.

בין חצרות מוארות במאות חנוכיות
סמטאותיו של הרובע היהודי מוארות באינספור חנוכיות, ואפשר להסתובב בהן באופן חופשי וללא מסלול מסודר. המסלול שיתואר כאן מוביל אל החצרות היפות ביותר, ואל כמה פינות נחבאות, ולכן מומלץ לעקוב אחריו. ***במהלך הסיור כדאי להוסיף הליכה אל תצפית הגגות שבקצה הצפוני של רחוב חב"ד. הנוף הנשקף מהתצפית מרהיב ביופיו בכל שעות היום, ובמיוחד בשעת דמדומים, כאשר צבעים נוגים מציפים את שמי העיר. משמאל נמצאים הרובעים הנוצרי והמוסלמי שבתיהם צפופים מאוד, וצריחים של כנסיות ומסגדים מתרוממים ביניהם, מימין נמצא הרובע היהודי, וממש מולנו מזהיבה כיפת הסלע שעל הר הבית. הכיפה המרשימה מסמנת את מקומו של בית המקדש היהודי, ששכן על ההר במשך מאות שנים.


חנוכיית שמן יפהפייה מקבלת את פנינו.

בית המקדש הראשון נבנה בימיו של המלך שלמה, במאה העשירית לפני הספירה, וחרב בידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 586 לפני הספירה. כ-70 שנים לאחר מכן, שב חלק מהעם היהודי לירושלים, ובנה באותו מקום את בית המקדש השני. היה זה מקדש צנוע וקטן מהראשון, והוא שימש בתור המרכז הדתי והפולחני של יהודי ארץ ישראל. באותם ימים היו כפופים יהודי הארץ לשלטון הפרסי, שמיעט להתערב בענייניהם הפנימיים, ואיפשר להם לקיים אוטונומיה דתית כמעט ללא הפרעה. בשנת 332 לפני הספירה, הביס אלכסנדר הגדול מלך מוקדון את הפרסים בסדרת קרבות, והשתלט על שטחים נרחבים בעולם העתיק. בתקופה זו עברה גם ארץ ישראל לידיים יווניות, ונשלטה בתחילה בידי שושלת בית תָלְמַי, ובהמשך בידי השושלת הסֶלֵוְוקִית. היוונים אמנם המשיכו את המדיניות הפרסית, ואיפשרו ליהודים לנהל אוטונומיה עצמאית, אך בד בבד הטמיעו את תרבותם ההלניסטית בחברה המקומית. אט-אט השתרשו השפה היוונית, שמות יוונים אופייניים ומנהגים יווניים, בקרב כל העמים שהתגוררו באזור, וגם בחברה היהודית. בשנת 167 לפני הספירה, החלה התמונה להשתנות באופן משמעותי. השליט היווני אנטיוכוס הרביעי (המכונה אַפִּיפַנֵס) לא המשיך במדיניות המתונה של קודמיו, והטיל גזירות קשות על העם היהודי. יש הטוענים שאנטיוכוס ביקש להפיץ את התרבות היוונית בה האמין בכל מאודו, ואחרים סוברים כי מטרתו הייתה לדכא את רוחם של היהודים שכפרו בהלניזם. בספרי המכבים מתוארות הגזירות הקשות הללו, שחייבו את היהודים לחלל שבתות וחגים, לאכול מאכלים לא כשרים ולהפסיק להעלות קורבנות בבית המקדש. כמו כן אסר אנטיוכוס הרביעי על היהודים לקיים את מצוות ברית המילה. בנוסף לכך הורה אנטיוכוס להקים בבית המקדש במות לעבודה זרה, ולטמא אותו: "ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו... לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש ולבלתי הסך נסך לה', ולהפר את השבתות ואת המועדים. לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה. ויצווה לבלתי המול להם כל זכר... וכל איש אשר ימרה את פי המלך מות יומת" (מכבים א, א', מא-מח). היו אלה ימים קשים עבור העם היהודי. רבים מבני העם קיבלו את הגזירות, אך אחרים העדיפו למות על קידוש השם, ובלבד שלא יעבדו עבודה זרה. בין המתנגדים לגזירות היה מתתיהו הכהן, שעזב את ירושלים יחד עם משפחתו, והרים את נס המרד בעיר מודיעין. מתתיהו וחמשת בניו אספו סביבם לוחמים ומורדים, ויצאו לשורה של פעולות גרילה כנגד הצבא היווני. המורדים הצליחו להכניע את היוונים בכמה קרבות חשובים סביב ירושלים, ובעקבות זאת החל המרד לצבור תאוצה. כעבור שלוש שנים הצליחו המורדים לכבוש את ירושלים, ולטהר את בית המקדש: "ויהי ביום החמשה ועשרים לחודש התשיעי, הוא חודש כסלו... וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש... אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות, בחלילים ובמצלתיים... ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם... ויצוו יהודה אחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח... שמונת ימים מידי שנה בשנה בהלל ובתודה לה' (מכבים א, ד', נא-נו). ניצחון המרד הביא לייסודה של ממלכה עצמאית שהתקיימה במשך 101 שנים, בירתה הייתה ירושלים, ובמרכזה שכן בית המקדש החשמונאי, על מקומו אנו משקיפים.

------------------

בצומת הרחובות אליה הגענו |6| נפנה ימינה ברחוב אררט, ובמהרה נתחיל לראות מצד שמאל כמה חנוכיות שניצבות בפתחי הבתים. בתוך כדקה נפנה שמאלה לרחוב הכינור |7|, נרד במתינות, ונתחיל להתרשם מיופיו של הרובע היהודי בערבי חג החנוכה. המשפחה שמתגוררת בבית שמימין נוהגת להוציא שולחן אל הרחוב, ולהדליק עליו כמה חנוכיות מיוחדות במינן. החנוכיה המעניינת מכולן היא ה"גיטרה-אורה", חנוכיה שעומדת על צוואר של גיטרה. מעט במורד הרחוב נראה כניסה יפה לבית משפחת וייס, אותה מאירות כמה חנוכיות שמן. לפי כמות החנוכיות שדולקת בפתח ביתה של משפחה אשכנזית, נוכל לדעת כמה בני משפחה נמצאים בבית, שכן מנהג עדות אשכנז הוא להדליק חנוכיה לכל אחד מבני הבית. מכיוון שרוב המשפחות ברובע היהודי הן משפחות אשכנזיות, ולחלקן יש הרבה ילדים, נוכל לראות בתים שבכניסה אליהם דולקות אפילו 10-9 חנוכיות. כעת נמשיך ונרד אל צומת T נוסף, במפגש עם רחוב המלאך. מי שמעוניין יכול לפנות שמאלה אל חצר יפה, אך אנו נפנה ימינה ומיד שמאלה, לרחוב הנבל |8|. בזמן ההליכה כדאי לעקוב אחרי החנוכיות שבפתחי הבתים, אך גם להרים את המבט ולחפש חנוכיות שמונחות על אדני החלונות הגבוהים. ממש מולנו ישנו חלון כזה, דרכו נשקף מראה יפהפה של חנוכיה מרשימה, ומאחוריה ארון ספרים יהודי. אם תגיעו בשעת הדלקת הנרות, תוכלו להצטרף לטקס שתערוך אחת המשפחות ברחוב, לברך ולשיר יחד עם התושבים את שירי החג המוכרים, בלחנים שונים. אנו נרד במדרגות, ובמהרה נמצא את עצמנו בחצר פסטורלית, מוקפת עצי פרי ובתי מגורים. בכל חלון ופתח בית דולקות כמה חנוכיות שיוצרות מראה מופלא. בזמן שנסתובב בחצר הקסומה, נוכל ללמוד כמה דברים על הדלקת החנוכיה.


חנוכיה דולקת בתוך בית מעוצב יפהפה.

המצווה המרכזית והחשובה ביותר בחג החנוכה, היא פרסום הנס ('פרסומי דניסא' בארמית). הכוונה בתלמוד אינה לנס הניצחון של המכבים על היוונים, אלא לנס פך השמן. למרבה הפלא, הנס המפורסם אינו מוזכר בספרי המכבים, ומופיע לראשונה רק באגדה תלמודית שנכתבה מאות שנים מאוחר יותר: "מאי חנוכה... כשנכנסו יוונים להיכל טמאו את כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" (מסכת שבת כ"א, ע"ב). בתקופה בה נכתב הסיפור, שרויים בני ישראל בגלות ארוכה, ומעשי גבורה לאומיים אינם משמעותיים בעיניהם. כדי להעניק טעם חדש ואלוהי לחגיגות חג החנוכה, מובא סיפור נס פך השמן. אין לדעת האם הנס התלמודי אירע במציאות או לא, אך ברור שהוא הטביע חותם של ממש, והצליח ליצוק תוכן חדש ומלהיב לחג החנוכה. בכל שנות הגלות הארוכות, וגם היום, ממשיכים יהודים להדליק נר בכל אחד משמונת ימי החנוכה. כדי לפרסם את הנס יש להדליק את החנוכיה בשעות הערב, ולהציב אותה "כלפי רשות הרבים", בשעה שעוברים ושבים עדיין הולכים ברחוב. כך יכולים כולם לראות את אור הנרות, ולהיזכר ש'נס גדול היה פה'. מכיוון שהחג מתקיים בימות החורף הקרים, נוהגים תושבי הרובע היהודי להכניס את החנוכיות לתוך "בתים" עשויים זכוכית, שמגנים עליהן מרוחות וגשמים. אם תשימו לב, תראו שחלק מהחנוכיות מונחות בתוך כוכים מוכנים שחצובים בקיר הבית, ומשמשים אך ורק למטרה זו. מרבית החנוכיות שאנו רואים סביבנו הן חנוכיות שמן, והן שונות מחנוכיות הנרות הרגילות שחלקנו רגילים להדליק. ההדלקה בשמן מזכירה את אופן הדלקת המנורה בבית המקדש שבו אירע הנס, ומאפשרת לנרות החנוכה לדלוק לפרק זמן ארוך יותר. דבר מעניין נוסף בו אפשר להבחין, הוא שהחנוכיות מונחות בדרך כלל בצד שמאל של מפתן הדלת, בעוד המזוזה קבועה בצידו הימני של פתח הבית. כך מקיימים בעלי הבית שתי מצוות בעת ובעונה אחת.

להדרכת וידאו לחץ/י כאן

מחצר רחוב הנבל נמשיך בסמטה המתפתלת ימינה ושמאלה, נעבור ליד כמה כניסות מוארות, ובמהרה נגיע למפגש עם רחוב חב"ד |9|. נפנה שמאלה, ומיד נרים את מבטנו ונראה מוט מתכת שיוצא מתוך אחד הבתים, עליו מוצבים גביעי זכוכית דולקים שתלויים מעל הרחוב. נתקדם ברחוב חב"ד, וכעבור דקה נוכל לראות מתחתינו בצד ימין, שרידי עמודים וקשתות שהיו חלק מרחוב הקארדו המפואר, שחצה את ירושלים בתקופה הרומית והביזנטית. נמשיך ברחוב חב"ד, נחלוף על פני גרם מדרגות, ומיד אחריו נתעכב ליד חנות יודאיקה יפה. בחנות הקטנה מוכרים תשמישי קדושה ואביזרים שקשורים לחג החנוכה כמו בתי חנוכיה, גביעי זכוכית, פתיליות, שמן למאור, סביבונים וכמובן חנוכיות מעוצבות. אחרי שנתרשם מהחנות נמשיך לאורך הרחוב הראשי, ובכל פינה נגלה עוד ועוד חנוכיות. בכניסה לחצר מספר 29 שמימין, מול סניף של תנועת "בני עקיבא", מונח על שולחן בית חנוכיה ענק, ובו 10 חנוכיות שמן שדולקות זו לצד זו. גם בכניסה לבית מספר 30, שנמצא מעט אחר כך משמאל, יש בית חנוכיה גדול ומרשים, לצידו תלויים בדרך כלל שלטים וציורים שהכינו הילדים לכבוד החג. בכל מקום נראה משפחות שעורכות טקסי הדלקת חנוכיות, ולכל אורך הדרך נפגוש בתושבי הרובע מסבירי הפנים, שמאחלים לעוברים והשבים "חנוכה שמח". כדאי להמשיך ולהתקדם ברחוב חב"ד, להביט ימינה ושמאלה אל הסמטאות המקושתות, ולגלות מראות משובבי נפש. בהמשך הרחוב נוכל להיכנס לביקור ב"רובע החמישי". זוהי חצר אמנים וגלריה רחבת ידיים, בה מוצגות יצירות של אמנים מקומיים ממגוון תחומים: ציורים, פסלים, אריגים, חפצי יודאיקה ועוד. בימי החנוכה מציגים האמנים גם חנוכיות מעוצבות שהכינו בעצמם, שמשוות למקום אווירת חג. לאחר מכן נחזור אל כניסה מספר 36 ברחוב (חצר החו"ש), ונפנה במורד המדרגות שמולה |10|. נחצה את הקארדו היפהפה שבנוי במפלס נמוך יותר, ומיד לאחר מכן נפנה ימינה ברחוב היהודים. בתוך דקה נגיע שוב אל מעל הקארדו הפתוח, הפעם מעברו השני. נפנה שמאלה, נעבור בין קירות אבן גבוהים, ונגיע למרגלות בית כנסת "החורבה" שמתרומם משמאל |11|. כדאי לגשת אל הרחבה שלמרגלות בית הכנסת, בו מוצב בתוך תיבת זכוכית שקופה, שחזור מרהיב של מנורת שבעת הקנים שניצבה בבית המקדש. המנורה עשויה זהב טהור 24 קראט, והיא משוחזרת באופן מדויק עד לפרטים הקטנים ביותר, כפי שמתואר במקרא ובמדרשים: "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (שמות כ"ה, לא). אפשר להתרשם מהעיטורים שמופיעים בבסיס המנורה ועל הקנים, ולהבין שמנורה כזו בדיוק דלקה תמיד בבית המקדש, כאשר הוא היה קיים.

כשהגיעו ראשוני המכבים אל המקדש הטמא בשנת 164 לפני הספירה, הם לא מצאו את המנורה, משום שהיא נגנבה. מיד יצרו המכבים מנורה מאולתרת משיפודי ברזל, וביקשו להדליק אותה. לפי הסיפור התלמודי שכבר סיפרנו, נמצא רק פך שמן אחד חתום בחותם כהן גדול, ובדרך נס, בכמות השמן שהספיקה באופן רגיל ליום אחד, דלקו הנרות במשך שמונה ימים. אם כך, מדוע איננו מדליקים בחנוכה מנורה בת שבעה קנים, אלא חנוכיה עם שמונה נרות? כדי לענות על שאלה זו, עלינו להבין שמאז ומתמיד נאסר על העם היהודי ליצור חפצים זהים לתשמישי הקדושה שהיו בבית המקדש. לכן הבדילו היהודים את מנורת החנוכה והוסיפו לה קנה שמיני, זכר לשמונת ימי חנוכת המזבח. רק בסוף המאה ה-19 קיבלה מנורת החנוכה את השם 'חנוכיה', אותו הגתה חמדה, אשתו של אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית. אם כך, מדוע נוסף לחנוכיה גם נר תשיעי, המוכר לנו בשם שָמַש? חיים נחמן ביאליק רומז לכך בשירו הנודע 'לכבוד החנוכה': "אבי הדליק נרות לי, ושָמַש לו אבוקה. יודעים אתם לכבוד מי? לכבוד החנוכה!". השָמַש נועד במקור לשמש כאבוקה, בעזרתה מדליקים את שאר הנרות. מכיוון שאסור לעשות שימוש בנרות החנוכה, אלא לראותם בלבד, היה צורך להוסיף נר נוסף שבו ידליקו את החנוכיה. את השָמַש נוהגים להניח בנפרד משאר הנרות, ויש שבוחרים לכבות אותו ולא להציג אותו כלל. זו הסיבה שבחלק מחנוכיות השמן שראינו לאורך הסיור, לא היה שָמַש, אלא רק שמונה נרות.


דגם מנורת המקדש שמור בתוך תיבת זכוכית |18|.

מול בית הכנסת המרשים נפנה ימינה, ונעלה בכמה מדרגות. נעבור ליד דלת הכניסה המעוטרת לישיבת "בית אל", נפנה אל הסמטה הצרה שמימין, ובמהרה נגיע לצומת T. פנייה ימינה מובילה אל בית הרב גץ, מייסד ישיבת "בית אל", עליו תוכלו לקרוא בסיור "הראשונים לציון". אנו נפנה שמאלה, נמשיך ללכת בסמטה הצרה, ונהנה מהאווירה השלווה. נעבור ליד עץ 'חושחש' בודד, ונבחר בסמטה הימנית, סמטת גלעד. כאן נשוב לראות חנוכיות דולקות שמציצות מן החצרות והכוכים, ומאירות את הסמטה הצרה. בקצה הסמטה נפנה שמאלה, ונמצא את עצמנו לצד אנדרטה מרגשת, גלעד מגיני הרובע היהודי בתש"ח |12|. במקום הזה נטמנו במהלך מלחמת העצמאות גופותיהם של היהודים שנהרגו בקרבות על הרובע היהודי, ביניהם רב הכותל הראשון יצחק אורנשטיין, וניסים גיני בן ה-9 וחצי, החלל הצעיר ביותר במערכות ישראל. אחרי שחרור הרובע במלחמת ששת הימים, הועברו הגופות לקבורה בהר הזיתים, וכאן נותר גלעד לזכרם. זהו מקום מתאים להמשיך לספר על אופיו של חג החנוכה.

במשך מאות שנות הגלות, הפך נס פך השמן לרעיון המרכזי של חג החנוכה. אלא שלקראת סוף המאה ה-19, עם התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל, חל שינוי של ממש באופי החג. התנועה הציונית, ששאפה לחדש את הריבונות היהודית בישראל, הציגה את עצמה כממשיכת דרכם של המכבים: "אשר על כן אני חושב, כי יקום דור חדש ונפלא בקרב בני עמנו,  דור המכבים יקום ושב לתחיה", כתב חוזה המדינה בנימין זאב הרצל בשורות הסיכום של חיבורו החשוב 'מדינת היהודים'. המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, הוסיף על דבריו: "הוי בני המכבים, העמידו את עמכם, הקימו הדור! חִשְפוּ אור, חִשְפוּ אור!" (מתוך 'למתנדבים בעם'). גבורת המכבים שהודחקה בימי הגולה, שבה לקדמת הבמה של חג החנוכה. כדי לחנך את הדור הצעיר לערכי גבורה, ולחזק בו את הרגש הלאומי, נכתבו בראשית המאה העשרים שירי חג חדשים, המוכרים לנו עד היום: "הבה נרימה נס ואבוקה, יחד פה נשירה שיר החנוכה. מכבים אנחנו, דגלנו רם נכון, ביוונים נלחמנו - ולנו הניצחון. פרח אל פרח זר גדול נשזור, לראש המנצח - מכבי גיבור". כך כתב לוין קיפניס בשנת 1936, בבקשו להשוות את מעשי הדורות האחרונים למרד המכבים ביוונים. המשורר אהרון זאב הרחיק לכת עוד יותר, וכתב בשירו המפורסם 'אנו נושאים לפידים', כי "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו. בסלע חצבנו עד דם – ויהי אור". כך ביקשו אנשי הרוח ומחנכי הדור "להעלים" את נס פך השמן האלוהי, ובמקומו להאדיר את הגבורה האנושית של המכבים. אט-אט נוספה לחג החנוכה הפרטי והדתי, גם משמעות לאומית וציונית. כאשר אנו עומדים לצד הגלעד לזכרם של נופלי הרובע שלחמו בגבורה במלחמת העצמאות של מדינת ישראל, מוקפים בחנוכיות שדולקות מחלונות הבתים, אי אפשר שלא להתרגש.


מדליקים נרות בחצר קסומה ברובע היהודי.

סמטאות עמוסות בחנוכיות ובחוויות
לצד הגלעד נפנה שמאלה, נחצה מעבר צר, ונגיע לכיכר בתי מחסה |13|. סביב כיכר זו הוקמו במאה ה-19 דירות מחסה למשפחות יהודיות קשות יום. במלחמת העצמאות שימשה הכיכר מחסה לכמחצית מתושבי הרובע היהודי, שהתכנסו בה לפני כניעתם ללגיון הירדני. אנו ניצמד לצידה השמאלי של הכיכר, סמוך לעץ דולב רחב צמרת ולגרם מדרגות קצר. נעבור בשביל שמשמאל למדרגות, ונתקדם לעבר חלון בולט בעל תריס ומסגרת אדומים, מאחוריו דולקת לרוב חנוכיה יפהפייה. נתקרב אל החלון, נפנה לפניו שמאלה, וניכנס לחצר מגורים יפה. ברוב ערבי החג נוהגים תושבי המקום להוציא שולחן אל החצר, ולהגיש למסיירים עוגיות ושתייה חמה. אפשר לשוחח עם התושבים מסבירי הפנים, וליהנות ממראה חנוכיה מיוחדת במינה שעשויה מלגו, אותה מרכיבים הילדים מדי שנה. אחרי המנוחה נלך לחלקה הימני של החצר, שם נפנה שמאלה לרחוב שבות. נעבור בחצר מגורים נוספת, נתרשם מהחנוכיות שדולקות בכל פינה, ונצא ממנה דרך הסמטה שבפינה הימנית.


ילדים ברובע היהודי מדליקים נרות בפתח ביתם.

נעבור בסמטה המפותלת והצרה ביותר ברובע היהודי, נרד במדרגות, ונתחבר לרחוב חיי עולם |14|. נפנה שמאלה, נעלה במתינות בין ישיבת הכותל שמימין לבתים שמשמאל, ונמשיך ליהנות מאורן של החנוכיות. בקצה הרחוב נפנה ימינה, ונגיע שוב לכיכר בית כנסת "החורבה", הפעם מצידה השני. מי שמעוניין יכול לגשת אל אחת המסעדות הקטנות שפזורות סביב הכיכר, ומי שמבקש ללמוד את סיפור המקום, יכול לקרוא עליו בסיור "הראשונים לציון". אנו ניצמד לצד הימני של הכיכר, נחצה אותה לעברה השני, וניכנס לרחוב בוני החומה |15|. נתקדם בין בתים גבוהים באופן יחסי, נבחין באורות המרצדים מחלונותיהם, ובקצה הרחוב נפנה ימינה לרחוב שוני הלכות |16|. מיד נראה מצד ימין את בית מספר 21, בו מתגוררת משפחת קליימן. בני הזוג אבא ופמלה, הקימו ומחזיקים את עמותת 'לחיילים באהבה', שנועדה להכיר תודה לחיילי צה"ל על שירותם הצבאי, ומבקשת להעצים ולחזק את רוחם של החיילים. בכניסה לבית מוצב בדרך כלל שולחן עמוס בחנוכיות, ואלה ממתינות לקבוצות ולמסיירים כמונו כדי שידליקו אותן, יפרסמו את הנס, ויקיימו את מצוות החג. זהו מקום מצוין לערוך בו טקס הדלקת נרות, וללמוד על שמותיו של החג.


תושבי הרובע מדליקים חנוכיית שמן אופיינית.

להדרכת וידאו לחץ/י כאן

סדר הדברים בטקס הדלקת נרות החנוכה מוכר וידוע. אנו פותחים אותו בברכות ההדלקה, ממשיכים בברכת 'על הניסים' ("הנרות הללו שאנו מדליקים..."), ומסיימים לרוב בשירת "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח...". בסוף הבית הראשון של המזמור, מתגלה לנו שמו המלא של חג החנוכה במקורות היהודיים: "אז אגמור בשיר מזמור, חנוכת המזבח". שמו העתיק של החג – 'חנוכת המזבח', מלמד גם על האירוע המשמעותי אותו אנו חוגגים – חנוכת מזבח העולה על ידי המכבים בבית המקדש. בנוסף, מסמל השם חנוכה גם את התאריך בו מתחיל החג. הוא מורכב מן ההברות "חנו-כה", ומשמעותו שהמכבים הגיעו למנוחתם בכ"ה בחודש בכסלו, וטיהרו את בית המקדש. אלא שלחג החנוכה ניתנו כבר בעת העתיקה שמות נוספים, ובספרי המכבים הוא נקרא 'חג הטיהור' וגם 'חג הסוכות של כסלו'. השם המעניין הזה ניתן לחג על ידי המכבים עצמם, שהבינו שסוף-סוף יכול עם ישראל לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים, ולחגוג את חג הסוכות כראוי, גם אם באיחור. גם הלוחמים עצמם, שהיו עסוקים במלחמה בחג הסוכות האחרון, הרגישו שכעת הם יכולים להשלים את החג החסר, ולחגוג אותו במלואו במשך שמונה ימים (כולל שמיני עצרת). יש שסוברים שזו הסיבה המקורית לאורכו של חג החנוכה, וייתכן שזהו גם מקורה הקדום של מצוות הדלקת הנרות. בלילות חג הסוכות, כאשר היו חוגגים את שמחת בית השואבה, "לא הייתה חצר בירושלים שלא הייתה מאירה מאור... וחסידים היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהם" (מסכת סוכה, ה, ד). סביר להניח שכאשר ביקשו המכבים לציין את חג הסוכות של כסלו, הם נהגו במנהג קדמון זה, שהשתמר והפך למצווה העיקרית של חנוכה. אלא שבשונה מחג הסוכות שמצוין באמצע החודש, כאשר הירח מלא, ימי החנוכה הם הימים הקצרים והחשוכים ביותר בשנה. האבוקות והנרות שהאירו את חצרות ירושלים בלילות האפלים, הוסיפו לחנוכה שם חדש. שם זה מופיע כבר במאה הראשונה לספירה אצל ההיסטוריון יוסף בן-מתתיהו, ומוכר לנו עד היום, והוא 'חג האורים'.

אחרי הדלקת הנרות נתחיל לרדת ברחוב המקסים, שחלקו מקורה בקשתות. הרחוב מואר באור רך, ומלא בעשרות חנוכיות משני צדדיו. בפתחי הבתים נגלה כמה חנוכיות גדולות שמאירות למרחק, ועל שרפרפים ואדני חלונות נמצא כמה חנוכיות יפות במיוחד. בתוך 3-2 דקות נגיע לקצה הרחוב, נחצה רחבה קטנה, נעלה במדרגות שיוצאות מצידה הימני, ומיד נרד בהן ונפנה שמאלה אל נקודת תצפית נהדרת |17|. מולנו ניצב הכותל המערבי במלוא הדרו, בחזיתו מוצבת חנוכיה מרשימה וסביבה מתפללים רבים. אם נביט שמאלה, נראה על גג אחד המבנים שמשמאל חנוכיית אש יפה, מתוכה פורצות שלהבות אש גדולות. אחרי שננוח בתצפית נחזור מעט לאחור, נפנה שמאלה ונתקדם ברחוב התמיד. נחלוף על פני מרכז 'אש ישראל', ובתוך דקה נגיע לקצה הרחוב, ונעלה במדרגות שמימין. מיד אחרי גרם מדרגות אחד נפנה שמאלה, נרד מעט ובמהרה נגיע אל רחבת תצפית נוספת על הכותל המערבי |18|. כאן מסתיים סיורנו, ומכאן עומדות בפנינו שתי אפשרויות. ניתן לפנות שמאלה במורד המדרגות אל רחבת הכותל המערבי, לצאת דרך שער האשפות, ולחזור בתחבורה ציבורית אל נקודת ההתחלה. אפשר גם לפנות ימינה במעלה המדרגות, ולחזור ברגל אל שער יפו, דרך רחובות הרובע היהודי. כאשר נגיע לשער יפו, נוכל ליהנות ממעגלי ריקודים ושירה שמאורגנים מדי שנה על ידי חסידי חב"ד, ומוסיפים גם הם לאווירה החגיגית והשמחה שחווינו בשעות האחרונות.

סיפור אישי – חנוכה בירושלים שבין החומות:
מפי דניאל בן-נעים, תושבת ותיקה ברובע היהודי וחברת המשפחה

שלמה בעלי ז"ל ואני התחתנו בפריז, ועלינו ארצה זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים. לאחר כמה שנים החלטנו לעבור לגור בירושלים, וכך הגענו בשנת 1973 (התשל"ג) לרובע היהודי, או כפי שאני אוהבת לקרוא לו – 'ירושלים שבין החומות'. אני מרגישה שנפלה בחלקי זכות גדולה להתגורר בבית שיושב ממש מעל הקארדו הרומאי, צמוד לבתי כנסת ובתי מדרש בני מאות שנים, ומוקף שכנים ואנשים נפלאים. את הזכות הזו אני שמחה ואוהבת לחלוק עם כל מי שמזדמן לכאן. זו הסיבה שמדי שנה אני מצפה בהתרגשות לבואו של חג החנוכה. בשמונת ערבי החג ממלאים את הרחובות אלפי מבקרים ומסיירים, וכולם מגיעים להתרשם מהיופי המיוחד של הרובע. הרעש וההמולה היו אולי מפריעים לאנשים אחרים, אבל עבורי ועבור השכנים שלי זו הזדמנות לפתוח את בתינו, ולהזמין את העוברים והשבים להדליק אצלנו נר חנוכה. כל ערב נכנסות כמה קבוצות לחצר המשותפת לי ולכמה משפחות נוספות. האורחים מדליקים נרות, שרים שירים, ומוסיפים אור ושמחה לחצר הקטנה. אנחנו נהנים להראות למטיילים את האוכלוסייה המגוונת שמתגוררת בחצר – חרדים, חסידים, דתיים-לאומיים, ואפילו משפחה חילונית אחת, והם מצידם שמחים לשמוע שכולנו חיים בשלום ואהבה זה לצד זה. החיבור בינינו לבין המבקרים והאור הנעים שמפיצות החנוכיות, יוצרים אווירה מרגשת ומיוחדת, דבר שממלא אותי אושר כל שנה מחדש.

מידע שימושי:
מלון פטרה
טלפון: 02-6286618.
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 22:00-09:00.
כניסה: בתשלום סמלי.

הרובע החמישי, מרכז אמנים
שעות פתיחה: בימים א-ה, בין השעות 19:00-09:00. ביום ו בין השעות 13:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
קלה - בינונית.
משך הטיול
משך הטיול
3.5-3 שעות.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-2 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
בכל אחד משמונת ערבי חג החנוכה, החל מהשעה 16:00. בערב שבת כדאי לסייר החל משעה לפני כניסת השבת, ובמוצאי שבת מיד אחרי צאתה.
סוג המסלול
סוג המסלול
מעגלי.
רחצה במים
רחצה במים
אין.
מידע שימושי:

מלון פטרה
טלפון: 02-6286618.
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 22:00-09:00.
כניסה: בתשלום סמלי.

הרובע החמישי, מרכז אמנים
שעות פתיחה: בימים א-ה, בין השעות 19:00-09:00. ביום ו בין השעות 13:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.