טבע קסום מתחת לאף - חוות עתיקות ומעיינות שופעים בדרום ירושלים

אתרים שמחייבים תיאום מראש > ברוב ימות השנה הכניסה למוזיאון הפעיל עין יעל מחייבת תיאום מראש, וכוללת סדנאות והתנסות במלאכות מסורתיות שונות. בחול המועד פסח וסוכות ובחופשת הקיץ המקום פתוח גם ללא תיאום. פרטים במידע השימושי.

איפה חונים > מגיעים לרחוב צביה ויצחק בשכונת גילה, חולפים על פני המרכז המסחרי שנמצא משמאל, ומיד אחריו מגיעים למעגל תנועה גדול |1| ובסמוך לה חונים. מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה בחניון עין יעל |9| משום שלא מומלץ להשאיר מכוניות ליד המעיין עין אל-חָנְיַה לפרק זמן ממושך. בסיום המסלול ניתן להזמין מונית אל מקום החנייה.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים בקו 32, ויורדים בתחנת צביה ויצחק-הסנונית, שם מתחיל סיורנו. ניתן גם לנסוע בקווים 72,33 שיוצאים מרחבי העיר ומגיעים לאותה תחנה, או בקו 30 שמגיע לתחנה סמוכה (יפה רום-צביה ויצחק).

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה וההתחלה: צביה ויצחק, ירושלים. לנקודת החנייה של המכונית השנייה: עין יעל, ירושלים. לנקודת הסיום: עין חניה, ירושלים.
 

תצפיות ועתיקות סביב נחל כּוֹס
את סיורנו אנו מתחילים בשכונת גילה שבדרום ירושלים. ממקום החנייה נפנה לשביל מרוצף שמוביל אל מצפה רׄתם. המצפה היפהפה נבנה לזכרו של רׄתם שרביט שגדל והתחנך בשכונת גילה, ונהרג בשנת 1997 בפעילות מבצעית בדרום לבנון. המצפה נמצא בגובה של כ-850 מטר מעל פני הים, והנוף שנשקף ממנו מרהיב ביופיו. העיר ירושלים פרושה לפנינו במלוא הדרה, וסביבה נראים רכסי ההרים שמקיפים אותה.

מצד ימין נראה את רכס הר הזיתים והר הצופים שעוטף את העיר ממזרח, עליו ניצבים שלושת המגדלים המפורסמים: המגדל המחודד של כנסיית העלייה הרוסית מימין, המגדל המרובע של כנסיית אוגוסטה ויקטוריה במרכז, ומגדל האוניברסיטה העברית שמשמאל. מולנו באופק נבחין בהרי בנימין הגבוהים שנישאים מצפון לירושלים. חלקם הימני של ההרים חשוף וכמעט ריק מיישוב, ואילו על חלקם המרכזי נוכל לזהות את בתיה הצפופים של העיר הערבית רמאללה. שמאלה ממנה נגלה פסגה עגולה, עליה מתנשא מבנה אבן מאסיבי עם מגדל, שמזוהה במסורת היהודית והמוסלמית כקבר שמואל הנביא (נבי סמואל). אם נביט שמאלה, נגיע אל הרי יהודה שמתרוממים ממערב לירושלים. נזהה את היישוב מבשרת ציון שבולט בזכות מגדל מים מרובע שנישא בתוכו, וסביבו כמה כפרים ערביים כמו בידוּ ובית איכסא. בנקודה הגבוהה ביותר בצד שמאל נמצא היישוב הר אדר, שבנוי בתוך החורש הירוק. אחרי שנזהה את ההרים שמקיפים את העיר, נעבור להביט על המבנים המרכזיים שבתוכה. גשר המיתרים הלבן מזדקר מולנו, ומסמן את מקומה של הכניסה הראשית לירושלים. ימינה ממנו נראה כמה בניינים רחבים בצבע חום בהיר, בהם שוכנת קרית הממשלה של מדינת ישראל. סמוך אליהם, מעט יותר מימין, נמצא המבנה המרובע של כנסת ישראל. בין קרית הממשלה והכנסת נמצא גם בית המשפט העליון, וכל אלו מהווים את הלב הפועם של השלטון במדינת ישראל. מלבדם, מדגישה התצפית את צמיחתה של ירושלים המודרנית, הן בגודל והן בגובה. העיר פרושה על שטח ענק, מלאה עצים ירוקים ושכונות מגורים, ביניהם מתרוממים עשרות מגדלים חדישים. המגדל הבולט ביותר הוא בניין הולילנד שנמצא במרכז הנוף, וחולש על שכונת מלחה שלפניו ושכונת בית וגן שמאחוריו. מתחתיו עובר ערוץ נחל עמוק שנקרא נחל רפאים, אליו מועדות פנינו. השילוב בין העיר המפותחת לבין הטבע הבתולי שנמצא סמוך אליה, הוא אחד ממאפייניה של ירושלים, והוא ילווה אותנו לאורך הסיור.

תצפית מרהיבה על ירושלים ממצפה רתם

כעת נצא מהמצפה אל גרם המדרגות הצמוד למבנה הגבוהה שבמעגל התנועה. נרד כ-100 מדרגות ונגיע לשביל סלול ונוח ובו נלך מעט עד למפגד עם שביל רחב ונפנה בו שמאלה. אחרי כמה עשרות מטרים נגיע לשלט הסבר על האתר הארכיאולוגי 'חורבת בית ארזה'. מיד אחרי השלט נפנה ימינה לשביל רחב נוסף, ובתוך רגע נגיע למזלג שבילים, בו נפנה שוב ימינה. נעבור ליד חומת אבן נמוכה שמקיפה שטח חקלאי קדום, נרד במתינות עם השביל שמתעקל שמאלה, ובמהרה נגיע לרחבה מישורית.

פינת ישיבה בין עצי שקד בחורבת ארזה.

בתום הסיור בחורבה נשוב אל פינת הישיבה |3|, ונחזור מעט באותו שביל בו הגענו. במהרה נפנה חצי-שמאלה לשביל צר נוסף, שמוביל אל שרידי מבנה גדול שבולט לפנינו. מבנה זה שימש כנראה בתור בית חווה, ממנו ניהלו את החווה החקלאית שפעלה כאן בתקופה הצלבנית, יותר מ-1,000 שנים מאוחר יותר. לאחר שנתרשם מהאבנים המסותתות של המבנה, נרד בשביל צר ותלול במקצת שיוצא סמוך אליו, ונתחבר לשביל רחב שנמצא ממש מתחתינו. כאן נפנה שמאלה, ונמשיך לרדת לצד ערוצו של נחל כּוֹס, בתוכו נזהה טראסות עתיקות נוספות. השביל הכבוש יורד במתינות, מתעקל שמאלה ועובר בתוך חורשת אורנים. כעבור 7-5 דקות נתחבר לערוץ נחל קטן נוסף, ונפנה בחדות ימינה בעקבות השביל המתפתל |4|. נרד לצד מטעי זיתים, ונהנה מהפריחה שממלאת את הערוץ בימות החורף והאביב. לאחר ימות גשם עשוי השביל להיות בוצי, ואז צריך להישמר שלא להחליק. בחלוף 8-7 דקות של הליכה יתרחב ערוץ הנחל, ומולנו יתגלה אצטדיון טדי, מגרש הכדורגל העירוני של ירושלים. במהרה נתחבר לערוצו של נחל כּוֹס שמגיע מימין |5|, ונתקדם בשביל השמאלי שממשיך במורד הערוץ. אם נשמור על השקט, נוכל לפגוש שועל משוטט ולראות כמה צבאים שמקפצים על הגבעות. לצדם של אלה חיים כמה פרטים של כּוֹס החורבות, דורס לילה קטן שנתן לנחל את שמו. בעלי החיים דרים בשכנות עם תושבי שכונת גילה, ועם תושבי הכפר הערבי שרפאת, שבתיו נישאים על הגבעה שמימין.

במהלך ימות החורף והאביב נהנה מהפריחה לצד הדרך.

לאחר שנעבור תחת הגבעה, ניכנס שוב בין מטעי זיתים ששייכים לתושבי שרפאת, ונהנה מההליכה ביניהם. כעבור כ-5 דקות נוספות נגיע לצומת שבילים למרגלות גבעה נוספת |6|, שמכונה גבעת כּוֹס. נפנה ימינה בשביל רחב, נעלה במתינות, ובהמשך נבחר בשביל השמאלי שעולה בתלילות. נתקדם בין משטחי סלע ושיחים, ונהנה מפריחה שמקיפה אותנו בימות החורף והאביב. בתוך 4-3 דקות נגיע לקצה השביל ולראש גבעת כּוֹס |7|. הגבעה עשויה סלע קירטון רך, והיא אחד מאתרי הטבע העירוניים האחרונים שנותרו בירושלים, שטרם כוסו בבטון ומלט.

בעבר היה האזור שסביבנו פתוח למלוא רוחב העין, ואילו כיום אפשר לראות היטב כיצד הוא הפך לאזור מרכזי בירושלים. מולנו נראה את מגדל הולילנד, ומתחתיו שוכן קניון מלחה, אותו ניתן לזהות לפי הקשתות האדומות שמקרות את כניסותיו. על המורד שמשמאל פרושה שכונת מנחת (מלחה), בראשה אפשר לזהות את צריח המסגד של הכפר הערבי אל-מלחה, ששכן כאן עד מלחמת העצמאות. מימין נזהה את אצטדיון טדי בעל הגג הכחול, ולצדו את היכל הספורט העירוני העגול שמכונה "הארנה". בינינו לבינם עובר כביש מנחם בגין הראשי, שעובר בגשר ענק מעל ערוצו של נחל רפאים. כאשר נביט לאחור נראה את שכונת גילה, ונוכל להבחין שבתיה בנויים על כמה שלוחות, ביניהן עוברים נחלים עמוקים. נחלים אלה מקיפים גם אותנו, וכולם נשפכים אל נחל רפאים הענק. הנחל מפריד בין רכס גילה לבין שאר העיר ירושלים, והוא מהווה מעין "שער כניסה" אל העיר מכיוון מערב. במאה ה-19 נבנתה לאורכו מסילת הרכבת הראשונה שהובילה אל העיר, עליה נספר בהמשך, וכיום ממוקמת ממש מתחתינו תחנת הרכבת העירונית של ירושלים. אם נפנה את מבטנו שמאלה, נראה את המשכו של הנחל, לאורכו נלך בשעות הקרובות.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

אחוזה כפרית עתיקה ומלאכות מסורתיות
לאחר התצפית נשוב על עקבותינו, נרד מגבעת כּוֹס ונפגוש שוב בשביל הרחב שלמרגלותיה |6|. נפנה ימינה, נתקדם בשביל המישורי, ובתוך כ-5 דקות נתחבר לכביש צר |8|. מי שיפנה כאן ימינה יגיע לחניון פיקניק מסודר, ואילו אנו נפנה שמאלה, נלך עד קצה הכביש ושם נבחר בשביל הימני ביותר שממשיך לכיוון מערב. מתחתינו נראה את ערוצו הרחב של נחל רפאים, שיוצא לאיטו מהמרחב הבנוי אל הטבע הפתוח. בתוך הנחל עוברת מסילת הרכבת, ומעברו השני בנויות השכונות מלחה, עיר גנים וגבעת משואה. כעבור 10-8 דקות של הליכה נינוחה נתחבר לכביש הגישה לעין יעל |9|. נתקדם אל מגרש החנייה שמולנו, נחצה אותו וניכנס למוזיאון הפעיל עין יעל. לתשומת לבכם: ברוב ימות השנה הכניסה לעין יעל מחייבת תיאום מראש, וכוללת סדנאות והתנסות במלאכות מסורתיות שונות. משך הביקור באתר משתנה, ונע בין שעה לחצי יום, הכל בהתאם לאופי הסדנאות שתבקשו להשתתף בהן. בחול המועד פסח וסוכות ובחופשת הקיץ פתוח המקום גם ללא תיאום, ונערכים בו פסטיבלים ופעילויות לקהל הרחב (פרטים במידע השימושי). לאחר שנפגוש את המדריך שילווה אותנו, נתחיל להסתובב באתר. נרד במדרגות, נעבור ליד מגדל שמירה חקלאי משוחזר שנקרא שומֵרַה, ונעלה בדרך רומאית שחלקים ממנה מקוריים. שימו לב לריצוף המיוחד, המשלב בין אבני שדה לחרסים עתיקים שנמצאו ברחבי האתר. במהרה נראה מצד ימין את אזור הסדנאות, שנפרש על פני כמה טראסות רחבות. נתקדם בעקבות המדריך בין מתקנים חקלאיים משוחזרים, ונוכל להתנסות בשלל מלאכות מסורתיות.


מוסקים זיתים במוזיאון הפעיל עין יעל.

בכל תקופה בשנה אפשר לקחת חלק בפעילות אחרת – בסתיו ניתן למסוק זיתים ולהפיק שמן בבית בד משוחזר, באביב אפשר להפריד גרגרים משיבולי החיטה, לטחון אותם לקמח באבני ריחיים ולהכין פיתות על הסאג', ובקיץ בוצרים ענבים, דורכים עליהם בגת ומפיקים מיץ ענבים. בנוסף לאלה יש סדנאות שמתאימות לכל ימות השנה, ובהן אפשר להתנסות בחליבת עיזים ובהכנת גבינה, באריגה וקליעת סלים, בהכנת חימר ובניית כלים או באמנות הפסיפס העתיקה. המגע בחומר והעבודה בידיים עוזרת לנו להבין כיצד הפיקו מוצרים בעולם העתיק, וגורמת לנו להתחבר אל הטבע באופן מוחשי.

אחרי שנהנה מן הסדנאות אותן בחרנו, נמשיך להסתובב באתר המעניין. מי שמעוניין יכול לרדת בין הטראסות לאזור נמוך יותר, שם יש פינת חי ובה חיות משק – תרנגולות, ברווזים, חמורים ועדר עיזים קטן. סמוך לפינת החי נמצא גן 'שיר השירים' בו גדלים עצי רימון, גפן, תאנה וזית. נעים ללכת בין בעלי החיים ועצי הפרי, ולהרגיש כאילו חזרנו לימי התנ"ך. לא רחוק מכאן נמצא גם מרכז 'יעלים' שמטפל בילדים ובנוער בסיכון בשיטת טבע-תרפיה. הביקור במרכז אינו אפשרי, ולכן נחזור כעת אל חלקו העליון של האתר, בו נמצא המעיין שנתן למקום את שמו – עין יעל. נשוב אל הרחוב הרומאי המרכזי, נחצה אותו, ונעלה במדרגות רחבות לכיוון המשרדים. מעט לפני המשרדים נפנה ימינה, נחצה רחבה גדולה שמשמשת גם כגן אירועים, ובצדה השני נראה סככה קטנה. לצד הסככה יש דגם שממחיש כיצד ניצלו בעת העתיקה את מי המעיינות לצרכים חקלאיים.

אפשר למלא מים בדלי שנמצא ליד הדגם, לשפוך על ראש ההר ולראות כיצד הם מחלחלים בסלע. כאשר מגיעים המים לשכבת סלע אטימה, הם פורצים מתוכו ויוצרים מעיין. כדי להגדיל את שפיעת המים במעיין, נחצבה ניקבה בתוך הסלע, דרכה זורמים המים בתעלה לקבוצה של בריכות. הבריכה הראשונה נקראת בריכת שיקוע, ובה נאגר כל הלכלוך והבוץ שנסחפים עם המים. ממנה ממשיכים המים לזרום לבריכת אגירה, ומתוכה הם יוצאים בתעלות אל הטראסות החקלאיות. שימו לב שהטראסות בנויות בשיפוע קל, וכך המים מתנקזים לאט לאט אל המפלס התחתון, ומשקים את כל החלקות. מערכת חקלאית שכזו מכונה "חקלאות שלחין", ושמה נגזר מכך שהמים "נשלחים" מהמעיין אל החלקות החקלאיות. באזור הרי יהודה התגלו למעלה מ-100 מערכות שלחין שכאלה, שנבנו בעיקר בתקופה הרומית.

גם בעין יעל התגלתה מערכת של תעלות ובריכות שנבנתה בתקופה הרומית, אליה ניגש כעת. נרד לכיוון סככה גדולה שנמצאת מולנו, נקיף אותה משמאל, וניכנס אל אחוזה כפרית מן המאה השנייה לספירה |10|. שביל עץ מסודר מוביל אותנו בין חדרים שמרוצפים פסיפסים יפהפיים. הפסיפס המרשים ביותר נמצא בחדר הימני, ששימש מעין סלון לאירוח. אפשר לראות שמרכז החדר עוטר בפסיפס מרהיב ובו איורים של דגים וראשי אלים, ואילו סביבו היה מקום לשלוש ספות או מזרנים, עליהם השתרעו האורחים. שלוש הספות הללו נתנו לסלוני אירוח אלה את השם טרקלין, שנגזר מן המילים הלטיניות trםa (שלוש) ו-klםnē (מיטות). במרכז הטרקלין, במקום בו ניצב כיום לוח שיש, התגלו שרידים של מזרקה שהייתה מחוברת למעיין הסמוך. אפשר לדמיין את צליל המים המרגיע שהנעים את זמנם של האורחים, והוסיף לאווירה הפסטורלית. לא ידוע מי התגורר באחוזה הכפרית הזו לפני כ-1,800 שנים, אך מניחים שהיא היוותה חלק מהעורף החקלאי של ירושלים באותם ימים. האחוזה נבנתה לצד דרך עתיקה שעברה בנחל רפאים, במרחק של כשעת רכיבה על חמור מירושלים, והייתה מוקפת שטחים חקלאיים. באופן טבעי מוקמה האחוזה סביב מעיין גדול שנקרא עין יעל, או בשמו הערבי עין יאלוּ. מי המעיין זורמים בניקבה חצובה, ומגיחים מבטן האדמה תחת קשת אבנים שנמצאת ליד הטרקלין. משם זורמים המים בתעלה מקורה אל בריכות שיקוע ואגירה, אליהן נלך עכשיו. ילדים קטנים ומבוגרים צעירים ברוחם יכולים לחזור אל הכניסה לאחוזה, לרדת אל ניקבת המעיין, וללכת בתוך התעלה המקורה בעקבות המים הזורמים. אנו נמשיך בשביל המסודר לכיוון עץ ברוש בולט, שנתן למעיין את שמו ה"ירושלמי" - מעיין הברוש. במהרה נגיע לשרידים של בית מרחץ, שהיה גם הוא חלק מהאחוזה המרשימה. אפשר להציץ לתוך בית המרחץ העגול, ולהתרשם מהחדר שמעוטר בפסיפס של כוכב ובציורי קיר שאוירו בשיטה שנקראת 'פרסקו'. מי שהתנסה באמנויות העתיקות, יכול להבין כמה מיומנות נדרשת על מנת להגיע לרמה גבוהה כל-כך של עיטורים. לצד בית המרחץ נפנה שמאלה, ובמהרה נגיע לבריכות המעיין. הבריכות מסודרות ממש כפי שראינו בדגם – הבריכה הראשונה והקטנה היא בריכת שיקוע, ואחריה יש בריכת אגירה גדולה ויפה, שמלאה במים בכל ימות השנה. הכניסה למים אמנם אסורה, אך אל דאגה, בהמשך הסיור נגיע לבריכות בהן נוכל לרחוץ. לאחר שנתרשם מהבריכה נסיים את ביקורנו בעין יעל, נחזור על עקבותינו עד לבית המרחץ, נקיף אותו, ונתחבר לדרך המרכזית שמובילה אל היציאה. לתשומת לבכם: מי שהגיע בזמן פסטיבל, יכול לפנות לצד הבריכה שמאלה, ולהמשיך אל הרחוב הרומאי המשוחזר. ברחוב מתקיים שוק של סוחרים ובעלי מלאכה, ולאורכו פזורים חדרים שמשחזרים מאפייה או טברנה מהתקופה הרומית. מהנה לעבור בין דוכנים של חרשי ברזל, קדרים וסנדלרים, לשחק במשחקי לוח שחקוקים על סלעים, ולהרגיש כאילו חזרנו כ-1,800 שנים לאחור. בתום הביקור המהנה נצא אל מגרש החנייה |9| ונמשיך בסיור.

מעיינות ובריכות סביב נחל רפאים
נצא ממגרש החנייה אל כביש הגישה לאתר, נפנה שמאלה ונרד במתינות. במהרה נגיע לכביש המרכזי, נחצה אותו בזהירות, ונתחבר לטיילת נחל רפאים. נפנה שמאלה ונלך בטיילת שעוברת לצד ערוץ הנחל. לאחר ימות גשם מתמלא נחל רפאים במים, ולעיתים הוא אפילו זורם.

בשאר ימות השנה הערוץ יבש, אך הטיילת שלאורכו מטופחת ויפה. הטיילת נבנתה כחלק מפארק ירושלים, מיזם שנועד לפתח את האזורים הטבעיים שמקיפים את העיר, ולהנגיש אותם לציבור. לצדה הותקנו מתקני ספורט וכושר למבוגרים, מתקנים אתגריים שמתאימים לילדים גדולים, ומתקני שעשועים עבור ילדים קטנים יותר. נעבור בין המתקנים הצבעוניים, ונוכל גם לעצור ולהשתעשע בהם. מעט לאחר מכן נראה מצד ימין גשר שעובר מעל ערוץ הנחל, ובהמשך כמה שולחנות פיקניק. מי שמעוניין יכול לגשת אל השולחנות ולנוח לצדם, ואילו אנו נפנה ימינה, נחצה את הנחל, ונגיע למגרש חנייה גדול |11|. נחצה גם אותו, נעלה על גשר מתכת שעובר מעל מסילת הרכבת, ואם יתמזל מזלנו ורכבת תעבור ממש מתחתינו, החוויה תהיה מהנה יותר. לאחר מכן נגיע למגרש חנייה נוסף שנמצא מעברו השני של הגשר, המשמש את המבקרים בגן החיות התנ"כי. מי שמעוניין לבקר בגן החיות יפנה ימינה וייכנס אל הגן (הכניסה בתשלום), ואילו אנו נפנה שמאלה ונמשיך בסיור. נלך 4-3 דקות עד קצה מגרש החנייה |12| ומשם נמשיך בדרך סלולה שמכונה דרך נדב. הדרך נקראת בשמו של נדב אלעד ז"ל, לוחם בחטיבת הצנחנים שנפל בפעילות מבצעית בחברון בחודש יולי 2001. המעיין עין לבן, אליו מועדות פנינו, היה המקום האחרון בו טייל נדב לפני מותו, ולכן בחרה המשפחה להנציח את זכרו בדרך שמובילה אליו. הדרך מישורית ונוחה, אך ההליכה בה אינה מעניינת במיוחד. מצד שמאל מתפתלים ערוצו של נחל רפאים ומסילת הרכבת, ועל הגבעות שמעברו השני פזורים בתי הכפר הפלסטיני וולאג'ה. בזמן ההליכה ילוו אותנו קולות בעלי החיים שבוקעים מגן החיות הסמוך, ומדי פעם יחלפו על פנינו רוכבי אופניים. רוכבים אלה נהנים משביל אופניים נגיש ומסודר, באורך של כ-125 קילומטר, שמחבר בין ירושלים לתל-אביב ונקרא "י-ם אל ים". בכל שלב נוכל לעצור בצד השביל, ולספר על נחל רפאים ועל מסילת הרכבת שעוברת לאורכו.

נחל רפאים הוא אחד הנחלים המרכזיים בהרי ירושלים. הוא מתחיל את דרכו באזור המושבה הגרמנית שבלב העיר, עובר בין שכונת הקטמונים לשכונת מקור חיים, ובהמשך בתוך הכפר בית צפאפא וסמוך להיכל הספורט העירוני ולאצטדיון טדי. באזור בו אנו מטיילים יוצא הנחל מתחום השטח הבנוי אל המרחב הפתוח, ומתפתל בתוך עמק רחב. עמק זה מכונה עמק לבן, על שום סלע הקירטון הבהיר שמאפיין את ההרים שסביבנו. על מדרונות ההרים נובעים מעיינות רבים, בכמה מהם נבקר בהמשך הסיור, וגבוה יותר בנויות השכונות גבעת משואה ועיר גנים, שאת בתיהן אנחנו רואים מעלינו. במורד הנחל ישנו קטע עמוק ומפותל מאוד, שמלא בעצי אורן וביערות שנטעה הקרן הקיימת לישראל, ואחרי כ-20 קילומטר בסך הכל הוא נשפך אל נחל שורק, ויחד איתו זורם עד לים התיכון. כבר בתקופת המקרא קיבל הנחל את שמו המאיים – עמק רפאים. הרפאים היו עם קדום של ענקים, ועל פי המדרש נקראו כך משום שכל מי שפגש בהם, ידיו רפו מפחד. ייתכן שכמה משפחות מן הרפאים הגיעו לעמק הזה לפני אלפי שנים, ונתנו לו את שמו שמוזכר בין השאר בספר ישעיהו: "וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים" (ישעיהו י"ז, ה).

אחרי 8-7 דקות של הליכה בדרך הסלולה, נגיע אל הכניסה ל"אקווריום ישראל". זהו פארק תת-ימי שעתיד להיפתח בשנת 2017 לצד גן החיות התנ"כי, ולהיות הגדול ביותר במזרח התיכון. בפארק יהיו מיכלי מים ענקיים לצד מנהרות זכוכית, ובהם בתי גידול צבעוניים ובעלי חיים ימיים מהעולם כולו. אנו נעבור ליד הכניסה המיועדת לפארק, ובתוך כ-5 דקות נגיע למעגל תנועה |13|. נחלוף על פניו, ונמשיך בכביש סלול שמוביל למעיין עין לבן. הכביש המישורי עובר על צלע ההר, וההליכה בו ממשיכה להיות נוחה וקלילה. אחרי 5-4 דקות נגיע לעיקול חד שמאלה, ונביט לצד ימין. מעט לפני העיקול וממש מעליו נגלה כמה פתחים מרובעים חצובים בסלע של מערות קבורה מימי בית שני. אפשר לטפס בזהירות ולגשת אל אחד הפתחים, להציץ לתוך המערה ולהתרשם מכוכי הקבורה שנמצאים בתוכן. לאחר מכן נתקדם בכביש עוד 4-3 דקות, ונגיע לרחבה גדולה |14|. נפנה ימינה בשביל מדרגות מסודר, ונעלה בין טראסות משופצות ויפות אל המעיין עין לבן |15|. את פנינו תקבל בריכה יפהפייה באורך של יותר מעשרה מטרים ובעומק של כ-1.3 מטר. הבריכה מוקפת עצי תאנה ואגוז, ותענוג לשבת על שפת המים ולשכשך בהם את הרגליים, או לרחוץ בהם וליהנות מחוויה מרעננת באמצע הסיור. לאחר מכן כדאי להמשיך ולהסתובב בשטח שמקיף את הבריכה. אפשר לעלות בעקבות תעלת המים אל הניקבה בתוכה נובע המעיין, או לרדת בשבילים מסודרים אל טראסות שמלאות עצי פרי וערוגות של צמחי תבלין. מי המעיין זורמים מן הבריכה אל הטראסות, ממש כמו בדגם שראינו בעין יעל, ומשקים את הצמחים באופן קבוע. כדאי גם לעלות לרחבה שמעל הבריכה, שם יש בריכה נוספת, רדודה יותר. בריכה זו שימשה במקור את רועי הצאן הערבים ששטפו בה את העיזים והכבשים שלהם, ואילו כיום היא מתאימה בעיקר לילדים קטנים. בתום הבילוי המהנה נרד חזרה באותה דרך אל הרחבה הגדולה |14|, נחצה את הכביש ונמשיך לרדת בשביל צר שמסומן באדום. השביל מתפתל בין טראסות משוחזרות מלאות בעצי פרי, וההליכה בו נעימה. כעבור 5-4 דקות נעבור במנהרה קצרה ומסודרת שעוברת מתחת למסילת הרכבת |16|, נמשיך עם השביל המסומן באדום שפונה ימינה, ונתקדם בין הנחל שמשמאל למסילת הרכבת שמימין. אפשר לשבת תחת אחד מעצי הזית שגדלים כאן, ולספר על מסילת הרכבת אותה חצינו זה עתה.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו


בריכת המעיין עין לבן |15|.

לקראת סוף המאה ה-19 שינה נחל רפאים את פניו, ולאורכו נבנתה מסילת הרכבת שמחברת בין יפו לירושלים. הרכבת הראשונה יצאה לדרכה ב-26 בספטמבר 1892, נסעה לאיטה במעלה הנחל, ובחלוף 4 שעות של נסיעה הגיעה לירושלים בקול תרועה רמה. "וירושלים עיר הקודש... עיר הנביאים הגדולים, מחוברת לעולם ההשכלה בכוח הקיטור!", נכתב בעיתון "האור" ביום למחרת. תושבי ירושלים באו בהמוניהם לחזות בפלא שהגיע לעיר, ואישי ציבור נכבדים קיבלו את פני הקרונות בטקס חגיגי. אחד המכובדים היה אליעזר בן יהודה, שהעניק לשורת הקרונות את שמה העברי - רכבת. בן יהודה הוסיף וכתב שיר הלל לרכבת שהגיעה לירושלים: "עגלות עגלות מרקדות ועולות, תעבורנה בגאיות, תדלגנה על גבעות... ושתי נחיריים זורקות מים, והנה הגיעו מנגב לירושלים...". אפשר לדמיין את הרכבת שנוסעת לאיטה בין הגבעות ובמעלה הנחל המפותל, ונכנסת לירושלים מכיוון דרום. מאותו יום בו הגיעה הרכבת, השתנו פניה של העיר. לא עוד מסעות מפרכים על גבי חמורים וגמלים שנמשכו יותר מיום שלם, אלא נסיעה שנמשכה שעות ספורות. בעקבות זאת גדל זרם המבקרים שעלו לירושלים, ועסקים חדשים נפתחו לכבודם. השינוי התבטא גם באופי הבנייה בעיר החדשה. ברכבת היה אפשר להעביר חומרי בנייה כבדים כמו קורות ברזל ('רלסים'), דבר שאיפשר לבנות בעיר בתים בני שתיים או שלוש קומות. בחלוף השנים, עם התפתחות אמצעי התחבורה ובעיקר לאור שיפור תוואי הכביש לירושלים, דעכה ההתלהבות מן הרכבת. הנוסעים הרבו להתלונן על הנסיעה המטלטלת, ועל כך שלאורך כל הדרך לא הייתה עצירה לשירותים. אט-אט ירד מספר הנוסעים ברכבת בין יפו לירושלים, ובקיץ 1998 הופסקה התנועה בקו זה. רק בחלוף יותר מעשור, כדי להקל על הפקקים בדרך לירושלים וממנה, הוחלט לחדש את הקו בתוואי המקורי שלו, והוא ממשיך להיות פעיל עד היום. יחד עם זאת, בקרוב עתידה להיפתח מסילת הרכבת החדשה והמהירה לירושלים, והקו המקורי עתיד להפוך לקו תעשייתי בלבד.

נמשיך להתקדם בשביל צר בין עצי זית, ונשים לב למבנים העתיקים שנמצאים מעברו השני של הנחל, אליהם נגיע בהמשך. אחרי 6-5 דקות נחצה את ערוץ הנחל, ובמהרה נגיע לכביש 385 |17| שמוביל ליישוב הר גילה. לפני שנחצה את הכביש נרד אל הנחל שמימין, שם נמצא גשר מקושת יפהפה שנבנה כבר לפני מאות שנים, ושימש את תושבי הכפרים שבסביבה. כיום עוברת על הגשר דרך עפר, והוא נסתר מעיני כל. לאחר מכן נחצה את הכביש, ונעלה בשביל רחב ומפותל אל המעיין עין אל-ח'ניה |18|. זהו אחד המעיינות השופעים ביותר בהרי ירושלים, וסביבו התגלו ממצאים ארכיאולוגיים מעניינים במיוחד. לתשומת לבכם: נכון לחודש ינואר 2017 נמצא המקום בעבודות פיתוח, ועתידים להיות בו שינויים מסוימים. עד היום התגלו באתר שתי בריכות גדולות. הבריכה התחתונה נמצאת מימין, וכאשר היא מלאה במים אפשר לשחות בה ממש כמו בבריכת שחייה. אחרי שנהנה מהרחצה נמשיך להסתובב ברחבי האתר. מעט משמאל לבריכה נגלה גומחת תפילה מקושתת שנקראת אפסיס, בתוכה זורמים מי המעיין. שימו לב למדף הקטן שנמצא בתוך האפסיס, בתוכו היו מניחים כנראה פסלים של אלים. לאחר מכן נקיף את האפסיס ונטפס למפלס העליון, שם נמצאת בריכת אגירה נוספת, וסביבה מערכת של אמות מים. מרשימות במיוחד הן התעלות שעוברות על גבי קשתות אבן, ומשוות למקום מראה של פארק מים עתיק. מי בנה את האתר המפואר, ולמה הוא שימש?


הבריכה התחתונה והגדולה בעין אל-ח'ניה |18|.

בתקופה בה שלטו הרומאים בארץ ישראל, ניתנה לנושא המים חשיבות עליונה. בכל עיר רומית נבנו מזרקות מפוארות לצד בתי מרחץ לעינוג הגוף, ולעיתים השתמשו במים גם במקדשים לצרכי פולחן. כך נעשה ככל הנראה גם כאן. המעיין השופע, שנובע בסמוך לדרך הרומאית שעברה בנחל רפאים, התגלה כנראה על ידי עוברי אורח. בזכות מיקומו ובשל כמות המים האדירה שנובעת בו, הקימו הרומאים סביב המעיין אתר פולחן אלילי שמכונה נימפיאון. מי שהלך בדרך לירושלים או ממנה היה עוצר במעיין, נהנה מצליל המים המפכים, ונותן מנחה לאלים עבור מי השתייה. מאות שנים מאוחר יותר, עם התנצרות האימפריה הרומית, התפתחה מסורת על מפגש שהתקיים כאן בין השליח הנוצרי פיליפוס לשר האוצר האתיופי: "וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶל פִילִפּוֹס לֵאמֹר: קוּם לֵךְ הַנֶּגְבָּה עַל הַדֶּרֶךְ הַיֹּרֶדֶת מִירוּשָׁלַיִם עַזָּתָה... וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וְהִנֵּה אִישׁ כּוּשִׁי סָרִיס וְשַׁלִּיט לְקַנְדַּק מַלְכַּת כּוּשׁ וּמְמֻנֶּה עַל כָּל גְּנָזֶיהָ..." (מעשי השליחים ח', 27-25). לאחר שפיליפוס קרא עבור הסריס האתיופי בדברי הנביאים, ושכנע אותו באמיתות הנצרות, המשיכו השניים ללכת בדרך המובילה מירושלים לכיוון מערב, עד שהגיעו למעיין. "וַיְהִי בְּעָבְרָם בַּדֶּרֶךְ וַיָּבֹאוּ אֶל מְקוֹם מָיִם. וַיֹּאמֶר הַסָּרִיס הִנֵּה מַיִם, מַה יִּמְנָעֵנִי מֵהִטָּבֵל... וַיֵּרְדוּ שְׁנֵיהֶם אֶל תּוֹך הַמַּיִם פִילִפּוֹס וְהַסָּרִיס וַיַּטְבֵּל אוֹתוֹ..." (מעשי השליחים ח', 38-36). המסורת הנוצרית מזהה את המעיין בו הוטבל הסריס האתיופי במקום בו אנו נמצאים, ומכנה את המעיין בשם 'מעיין פיליפוס'. מסורת זו הביאה את השליטים הביזנטים של האזור להקים כאן כנסייה, ממנה נותר רק האפסיס שראינו זה עתה. הבריכות והמזרקות שבנו הרומאים ודאי המשיכו לפעול סביב הכנסייה, והקנו למקום אווירה של קדושה.

כאשר יסתיימו עבודות הפיתוח, צפויים המים לחזור ולזרום בתעלות, למלא את הבריכות ולהשיב למקום את קסמו. בתום הביקור במעיין אפשר להמשיך ולהסתובב בשבילים שיוצאים ממפלס הבריכה הגדולה, ולהגיע לכמה מבנים עתיקים שבנויים בסמוך. מבנים אלה היו חלק מחווה חקלאית שנבנתה לפני מאות שנים באזור המעיין. הביקור בהם ממשיך את החוט שנשזר לאורך הסיור, במהלכו ביקרנו בחווה חקלאית מימי בית שני ומן התקופה הצלבנית, עברנו באחוזה כפרית מהתקופה הרומית, ואנו מסיימים אותו בחווה עות'מאנית קטנה ויפה. לאחר מכן נרד חזרה אל הכביש |17| ונסיים את הסיור. אל המכונית נוכל לחזור בעזרת מונית שנזמין מתחנת המוניות הסמוכה בשכונת מלחה.

סיפור אישי – רוחצים בעין אל-ח'ניה בכל גיל ובכל מזג אוויר:
מפי ערן גל-אור

הקשר האישי שלי למעיין עין אל-ח'ניה התחיל בגיל צעיר במיוחד. כשהייתי ילד בן שלוש בערך התגוררנו בשכונת גילה, לא רחוק מביתם של סבי וסבתי מצד אמא. יום אחד, בזמן שסבא וסבתא טיילו בחו"ל, גילו אמי ושתי אחיותיה הצעירות שהדירה שלהם נפרצה. השודדים גנבו מכל הבא ליד, ו"הפכו" את הבית לגמרי. במשך שעות ארוכות ניסו שלוש האחיות לסדר את הבית המבולגן, אך המלאכה הייתה רבה. כדי להתגבר על הכעס והתסכול, הן החליטו לקחת הפסקה ולהתרענן במעיין הסמוך עין אל-ח'ניה. בתור הנכד הבכור והיחיד באותה תקופה, זכיתי גם אני להצטרף לבילוי הספונטני. עשינו פיקניק, פגשנו רועי צאן ערבים שהגיעו למעיין עם עדר עיזים, ונהנינו מכל רגע. מכיוון שכבר אז הייתי חובב מים, הכניסו אותי דודתיי ה"משוגעות" תחת המים הקרים שזורמים באפסיס, ואני צהלתי משמחה. מאז זרמו מים רבים במעיין, ואני ביקרתי בו עם חברים ובני משפחה לעיתים קרובות. הביקור המיוחד ביותר התרחש כמעט 30 שנים מאוחר יותר. ביום שלג קפוא נכנסנו כל המשפחה אל הג'יפ, ונסענו לטייל בשטח. במהלך הטיול הגענו לעין אל-ח'ניה, שם התגלה לעינינו מחזה מרהיב. הבריכה הגדולה הייתה מלאה עד שפתה, וסביבה מרבדי שלג צחורים. כמובן שלא יכולתי להתאפק, פשטתי את בגדיי וקפצתי למים הקפואים. למרבה הפתעתי, הטמפרטורה של המים הייתה נעימה יותר מזו ששררה בחוץ, ורק כאשר יצאתי מהמים הרגשתי את הקור המקפיא שחדר לעצמות. למרות זאת, הייתה זו חוויה נפלאה ובלתי נשכחת.

לחץ/י כאן להדרכת וידאו

מידע שימושי
המוזיאון הפעיל עין יעל
טלפון: 02-6451866.
שעות פתיחה: בימים א-ו, משעות הבוקר ועד החשיכה. הכניסה בתיאום מראש בלבד. בחול המועדד פסח וסוכות ובחופשת הקיץ מתקיימים באתר פסטיבלים ופעילויות לקהל הרחב, ואז המקום פתוח ביןן השעות 17:00-10:00 (בשעון קיץ) או 16:00-10:00 (בשעון חורף).
כניסה: בתשלום.

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן