מגדל ימק"א... תצפית נפלאה מראש מגדל הפעמונים של ימק"א

איפה חונים > מגיעים לרחוב המלך דוד, ומחפשים חנייה באזור. מומלץ במיוחד לפנות לרחוב אמיל בוטה וממנו לרחוב אליהו שמעא, שם יש מקומות חנייה פנויים בדרך כלל. ממקום החנייה חוזרים לרחוב המלך דוד, ומתקדמים אל הכניסה למתחם ימק"א, שבולט בזכות מגדל הפעמונים שנישא מעליו.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים בקו 18, ויורדים בתחנת המלך דוד - הס. ניתן גם לנסוע בקווים 13 או 30א שיוצאים מרחבי העיר ומגיעים לאותה תחנה. מהתחנה מתקדמים במעלה רחוב המלך דוד, ובתוך דקה מגיעים לכניסה למתחם ימק"א.

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה: אליהו שמעא, ירושלים. לנקודת ההתחלה: י.מ.ק.א – YMCA – ירושלים.


מגדל הפעמונים של ימק"א נישא מעל סביבתו

מסלול ההליכה > את סיורנו אנו מתחילים בכניסה למתחם ימק"א. ניכנס אל החצר המטופחת, ונעבור בין פסלים, מזרקות ועצים, אותם אפשר להכיר לעומק בסיור "מלכים ליום אחד". כעת נסתפק בכניסה אל הבניין הראשי שבמרכז המתחם, ממנו נעלה אל מגדל הפעמונים. בתוך הבניין היפהפה שמשמש כבית מלון, נלך לכיוון דלפק הקבלה, ומעט לפניו נפנה שמאלה, אל דלפק המיועד לאלה שמבקרים במגדל בלבד. נשלם עבור הביקור, ונבקש שיפתחו עבורנו את המעלית המובילה לראש המגדל. נעלה אל הקומה השישית, וממנה בגרם מדרגות לולייניות קצר, אל ראש מגדל הפעמונים. מכיוון שהמגדל סגור בדלתות זכוכית, אפשר לבקר בו גם בימים קרים וגשומים. לתשומת לבכם: העלייה אל המגדל אינה מותרת למסיירים יחידים, והעלייה במעלית מוגבלת ל-5 אנשים בכל פעם.

מלון המלך דוד, כיפת הסלע ורכס הר הזיתים והצופים נשקפים ממזרח

ימק"א נמצאת על קו פרשת המים הארצי. משמעות הדבר היא, שכל המשקעים שיורדים ממערב אלינו, זורמים לים התיכון, ואילו כל המשקעים שיורדים ממזרח, זורמים לים המלח. מיקום זה בשיא הגובה, הופך את התצפית שנשקפת ממגדל ימק"א, למרשימה והמגוונת ביותר בירושלים. במבט אל ארבע רוחות השמיים, נוכל לראות ולהבין את גבולותיה של ירושלים, העתיקה והחדשה גם יחד. נקבל מבט רחב על כל חלקי העיר, מרכס הר הזיתים שבמזרח, דרך הרי בנימין שבצפון, הר הרצל שבמערב, והר חברון שבדרום. גם כאן נתחיל את התצפית במבט מזרחה, אל האזור המוכר לנו מהתצפיות הקודמות. ממש מולנו נמצא מבנה מלבני גדול. זהו מלון המלך דוד המפורסם. במרחק נראה רכס הר הצופים והר הזיתים שתוחם את ירושלים ממזרח, ולפניו משתרעת העיר העתיקה. כיפת הסלע המוזהבת, כיפות כנסיית הקבר האפורות וכיפת בית כנסת "החורבה" הלבנה, מציצות מבין המבנים, ומסמנות לנו את מקומם של הרובעים השונים. הר ציון, ההר שמדרום לעיר העתיקה, בולט בזכות כנסיית הדורמיציון המרשימה שבנויה עליו, ממש מעל הפינה הימנית של מלון המלך דוד. מאחורי הכנסייה נראים רכסים צחיחים, המפרידים בין ירושלים למדבר יהודה. על קו הרכס נבחין בגדר ההפרדה, ומאחוריה בהתיישבות ערבית שהולכת וגדלה. מימין וקרוב יותר אלינו, נזהה את שכונת אבו תור, ואת רכס ארמון הנציב המוריק. מימין למלון המלך דוד, אפשר לראות את טחנת הקמח המפורסמת שהקים משה מונטיפיורי בשנת 1860. הטחנה מסמנת את מקומה של שכונת משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות.

לצפייה בסרטון לחץ/י כאן

באמצע המאה ה-19, החלו תושבי ירושלים, יהודים ונוצרים, להקים מתחמים ושכונות מחוץ לחומות. התצפית בה אנו נמצאים, מסייעת לנו להבין כיצד התפתחה העיר באותן שנים. שכונת משכנות שאננים הייתה רק הסנונית הראשונה. את שכונת מחנה ישראל, השכונה השנייה שהוקמה מחוץ לחומות, נוכל לראות מיד, כאשר נביט צפונה. כעת נסתכל שמאלה, ונראה קבוצת מבנים גדולים, עם חלונות מלבניים ומקושתים. אלו המבנים המחודשים של שכונת ממילא, שכונה יהודית נוספת שנבנתה מחוץ לשער יפו, לקראת סוף המאה ה-19. מעט יותר רחוק, נחפש שני צריחים מרובעים עם דגלים צהובים-לבנים, וביניהם נישא פסל. אלו צריחי המתחם הצרפתי נוטרדם דה-ג'רוזלם, שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה בשנות ה-80 של המאה ה-19. המתחם הצרפתי היה רק אחד מבין עשרות מתחמים, שהקימו מעצמות אירופה מחוץ לחומות ירושלים. רוסיה הייתה הראשונה שיצאה מן החומות, והקימה מתחם רחב המכונה כיום 'מגרש הרוסים'. את מקום המגרש נזהה בקלות. מעבר למבני שכונת ממילא, מעט יותר רחוק, נראה אנטנה גבוהה ובולטת. למרגלות האנטנה ישנם מבנים מוארכים, מחופים בגגות רעפים, המסמנים את מקומה של עיריית ירושלים ושל מגרש הרוסים. בעקבות הרוסים והצרפתים, הקימו האיטלקים בית חולים, אותו ראינו בתצפית מכנסיית הגואל. גם האנגלים, הסקוטים, הגרמנים, האוסטרים ומעצמות נוספות, החלו לבנות מתחמים משלהן בירושלים החדשה. התצפית מלמדת אותנו, כי התפתחות העיר הייתה בעיקר לכיוון מערב, אל הגבעות שמעבר לגיא בן-הינום, הנחל שתחם את העיר ירושלים ממערב עד אותה תקופה.

צריחי העיר העתיקה ומגדל הר הצופים נישאים מולנו

מכאן נעבור אל מרפסת התצפית לכיוון צפון. הר הצופים, מגדל האוניברסיטה העברית ובנייני המגורים הגבוהים של הגבעה הצרפתית, בולטים במרחק. קרוב יותר אלינו, נראה מימין את רחוב המלך דוד בו הלכנו, ובצידו השמאלי את מבני הזכוכית של מלון וולדורף אסטוריה היוקרתי. משמאל נִגְלַה לנו השטח הפתוח של גן העצמאות הירוק, ומעבר לו נישאים מגדלי מרכז העיר, ההולכים וצומחים לגובה. מימין לגן העצמאות, ישנו שטח נמוך, מלא בעצים. זהו מקומה של שכונת מחנה ישראל, שהוקמה בשנת 1868, והייתה השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות. כעת נעבור אל מרפסת התצפית המערבית, ונביט היישר למטה. המדשאות, הגנים ומבני המגורים היוקרתיים שייכים לשכונת "כתר דוד" החדשה. השכונה נבנתה במקום בו שכן עד שנות ה-90, אצטדיון הכדורגל המיתולוגי של ירושלים, מגרש ימק"א. במגרש זה שיחקה קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים את משחקיה הביתיים, ועל כר הדשא שהיה מתחתינו הפכו שחקנים כאורי מלמיליאן ודני נוימן, לאגדות כדורגל. חלקים מהחומה העגולה שהקיפה את המגרש, נותרו בשטח, ונוכל לראות אותם מקיפים כיום את השכונה החדשה. כאשר נרים את מבטנו למרחק, נראה את הרכס שתוחם את ירושלים ממערב. זהו הר הרצל המפורסם. על קו הרכס בנויה שכונת בית וגן, ומשמאל לה בולט המתחם הענק המכונה "הולילנד", על מגדליו שקורעים את קו הרקיע של ירושלים. מכאן נעבור אל המרפסת האחרונה, המשקיפה על חלקה הדרומי של העיר. במרחק נראים הרכסים התוחמים את ירושלים מדרום – רכס גילה מימין, רכס ארמון הנציב משמאל, ושכונת תלפיות ביניהם. מאחוריהם, באופק, נוכל לראות גם את גוש עציון. קרוב יותר אלינו, נראה מתחם של מספר מבנים גדולים, ולהם גגות לבנים. זהו מתחם "התחנה", בו שכנה תחנת הרכבת הראשית של ירושלים החל מהמאה ה-19. כיום הפך המקום למתחם תרבות ובילוי יפהפה. מתחם "התחנה" מסמן את תחילתו של עמק רפאים, הנחל הראשי שזורם מירושלים לכיוון מערב. בעמק זה עברה הרכבת שהובילה ליפו במאה ה-19, ובו עוברת כיום טיילת יפהפייה. בתום התצפית נרד חזרה אל קומת הכניסה. מי שמעוניין יכול לרדת קומה אחת ברגל, ולראות את קבוצת הפעמונים הענקיים שנמצאים סמוך לראש המגדל. שימו לב לכותרות האבן המפוסלות מסביב בצורה של פעמונים. לאחר מכן נמשיך לרדת ברגל או שנחזור אל המעלית, ונסיים את הביקור.


ממערב מסתתרת שכונת כתר דוד, בשטחה היה בעבר מגרש ימק"א המיתולוגי

סיפור אישי – מגרש הכדורגל של ימק"א:
מפי דוד גל-אור

השם ימק"א מוכר לירושלמים רבים דווקא בזכות השטח שמאחורי המבנה המרשים, בו שכן אצטדיון כדורגל מיתולוגי, מגרשה הביתי של קבוצת בית"ר ירושלים. במקום הגן המטופח היה כר דשא רחב, וסביבו שני יציעים מאבן. היציע המרכזי היה מדרום (מצד ימין כאשר מביטים על המבנה המרכזי), ויציע המכובדים נמשך לאורך המגרש, והיו בו 5-4 שורות בלבד. בהמשך התווסף להם גם יציע עץ רעוע, שהיה ממוקם בצידו הצפוני של המגרש, ובו ישבו אוהדיה השרופים של הקבוצה. בילדותי ובשנות נעוריי ביקרתי כאן באופן קבוע, אחת לשבוע-שבועיים. הייתי צופה נלהב במשחקי הקבוצה שנערכו בימי שבת, ולעיתים הגעתי לצפות גם באימונים שהתקיימו בימי חול. בקרב חבריי הייתי נחשב כאוהד "שרוף", שלא מחמיץ אף משחק. אך מכיוון שלרוב לא היה ברשותי מספיק כסף כדי לרכוש כרטיס, מצאתי דרכים יצירתיות להיכנס אל האצטדיון. כילד הייתי "מתחפש" לבנו של אחד המבוגרים שעמד בתור, ונכנס יחד איתו. מאוחר יותר נעזרתי בסדרן שהכרתי, שהיה "מגניב" אותי אל המגרש, ולעיתים הייתי מטפס על הגדר, וכך מוצא את דרכי פנימה. את מקומי מצאתי במרכז יציע העץ, בין האוהדים ה"שרופים". כאשר לא היה מקום ביציע, הייתי מטפס על אחד מעצי הברוש שניצבו בין כר הדשא לבניין ימק"א, וצופה במשחק מראש הצמרת. האווירה באצטדיון הקטן הייתה צבעונית ומרגשת. היינו צועקים, מתלהבים, מתחבקים וגם מקללים. חווינו רגעי אושר לצד רגעי עצב ואכזבה, אך תמיד המשכנו לעודד ולשיר. במשך השנים התחלפו דורות של שחקנים, ובמקום אודי רובוביץ ('אודי חמודי') וארצי בן-יעקב, רצו על הדשא שחקנים מפורסמים כמו דני נוימן, אורי מלמיליאן ואלי אוחנה. בשנת 1991 נסגר אצטדיון ימק"א, וקבוצת בית"ר ירושלים עברה לשחק באצטדיון טדי החדיש. בתחילה המשכתי ללכת למשחקים גם ב"טדי", אך האלימות וחוסר הסובלנות של חלק מהקהל, גרמו לי להפסיק להגיע. למרות זאת, תמיד תישאר בליבי פינה חמה ונוסטלגית למגרש הכדורגל של ימק"א.

לצפייה בסרטון הסיפור האישי לחץ/י כאן
 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן