facebook
:
IMG_2920
blank

תצפית נפלאה ממרפסת הגג של בית מיח"א וסיור בין סמטאות אבו תור

חזרה
בין נוף רחב לסמטאות צרות וציוריות

שכונת אבו תור מלאה בנקודות תצפית נהדרות ובסמטאות ציוריות. בסיור קצר זה נטייל בחלקה הצפוני של השכונה, ונבקר במרפסת תצפית מרשימה ובכמה סמטאות יפהפיות. את הסיור נתחיל במרפסת הגג של בית מיח"א, מרכז לימודי לחרשים ועיוורים, אליו מגיעים ילדים יהודים וערבים, שלומדים יחד. אחרי שנהנה מהנוף נטפס ברחוב ישי התלול, נגלה שער של מועדון קצינים בריטי מתקופת המנדט, נלמד היכן התגורר הפילוסוף מרטין בובר, ונתלהב מאופיים הייחודי של בתי השכונה. מתוך הסיור "מעורב ירושלמי" - בין שכונת אבו תור לארמון נציב, מסלול מספר 43 בסדרת "לכל אחד ירושלים" – 50 מסלולי סיור בירושלים. 


המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנה לחץ/י כאן.


מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
תצפית נפלאה ממרפסת הגג של בית מיח
arrow נקודת מוצא וסיום: רחוב עין רוגל בשכונת אבו תור.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות קטנות ולזוגות.   arrow אורך הסיור: כ-400 מטר.   arrow משך הסיור: 45-30 דקות.   arrow שעות וימים מומלצים: בכל שעות היום ובכל ימות השבוע.   arrow עומס: לא עמוס בדרך כלל.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר ברחובות צרים, וכולל עליות וירידות תלולות.   arrow ציוד מיוחד: אין.   arrow תשלום: אין.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
תצפית נפלאה ממרפסת הגג של בית מיח

איפה חונים > נוסעים על דרך חברון לכיוון צפון, חולפים על פני מלון 'דן בוטיק', ומעט אחריו פונים ימינה בצומת שבככר יוסף נבון לרחוב המפקד, על פי השילוט לאבו תור |1|. מיד פונים שוב ימינה לרחוב עין רוגל |2|, מתקדמים כ-120 מטר, ומחנים את המכונית לצד הרחוב |3|.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים בקווים 78,75,74 ויורדים בתחנת תאטרון החאן שברחוב דוד רמז. ניתן גם לנסוע בקווים 30 או 38 שיוצאים מרחבי העיר ומגיעים לאותה תחנה. מתקדמים ברחוב דוד רמז עד קצהו הדרומי, חוצים את דרך חברון |1| ופונים ימינה לרחוב עין רוגל |2|. ממשיכים עוד כ-120 מטר במורד הרחוב, עד שרואים משמאל גשרון שמוביל למרפסת הגג של בית מיח"א |3|. 

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה וההתחלה: עין רוגל 12, ירושלים.


משקיפים על הר ציון וגיא בן-הינום ממרפסת הגג של בית מיח"א

מסלול ההליכה > את סיורנו אנו מתחילים ברחוב עין רוגל, בחלקה התחתון של שכונת אבו תור. מצד שמאל של הכביש נמתח גשרון צר, ואנו נעבור עליו ונגיע אל מרפסת תצפית |4|. נשב בצל הפרגולה, ונשקיף על הר ציון שנישא מולנו ועל רכס הר הזיתים שמתרומם מימין. בין ההרים נבחין בכיפה האפורה של מסגד אל-אקצא, ובכיפת הסלע המוזהבת שמבצבצת מאחור, המסמנות את מקומו של הר הבית. מתחתינו מתחתר ערוצו העמוק של גיא בן-הינום, שבמשך שנים ארוכות סימן את גבולה של ירושלים. במחצית השנייה של המאה ה-19 חל שינוי של ממש באופייה של העיר. תושבי ירושלים ומעצמות אירופה יצאו מגבולות העיר העתיקה, חצו את גיא בן-הינום, ובנו מתחמים ושכונות על ההרים והגבעות שסביבו. נפנה את מבטנו שמאלה, ונראה את טחנת הרוח המפורסמת שהקים משה מונטיפיורי בשכונת משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה שנוסדה מחוץ לחומות. הטחנה מוקפת גגות רעפים אדומים, השייכים לשכונת ימין משה, ומאחוריה מתרוממים מלון המלך דוד ומגדל ימק"א, שנבנו עשרות שנים מאוחר יותר. 

גם שכונת אבו תור נבנתה בגל היציאה מהחומות שפקד את ירושלים בסוף המאה ה-19. הייתה זו שכונה יוקרתית שנוסדה על ידי ערביי ירושלים, על גבעה נישאת מדרום לעיר העתיקה. את שמה קיבלה השכונה ממסורת מוסלמית עתיקת יומין, לפיה הגבעה ניתנה במתנה כבר במאה ה-12 לקצין אחמד אלְ־קֻדְסִי (הירושלמי), שלחם בשורות צבאו של צאלח א-דין. מכיוון שאלְ־קֻדְסִי נהג לרכב על שור ולא על סוס כשאר הלוחמים, הוא קיבל את הכינוי 'אבו תור' (אבי השור). ברבות הימים נקבר הקצין על הגבעה, וכינויו דבק בה עד היום. מיקומה של השכונה, לצד הדרך הראשית שהובילה מירושלים לכיוון דרום (דרך חברון), וסמוך לתחנת הרכבת שנפתחה בשנת 1892, משך אליה גם תושבים יהודים. אלה התגוררו תחילה בשכונה נפרדת בשם "בית יוסף", ששכנה בבתים הימניים שנמצאים מתחתינו. שכונה זו הוקמה על ידי כמה אנשי עסקים, ביניהם יוסף נבון, והיא נקראה בשמו. עם השנים התדלדל היישוב בבית יוסף, ובפרעות תרפ"ט ניטש המקום לגמרי. עם זאת, באותה תקופה נכנסו יהודים לגור גם בתוך שכונת אבו תור, והיא הפכה אט-אט לשכונה מעורבת. לפני שנרד מהמרפסת, נספר שאנו נמצאים על הגג של מוסד חינוכי מיוחד. זהו גן ילדים שמפעיל ארגון מיח"א (מרכז ישראלי לחרשים ואילמים), אליו מגיעים ילדים שסובלים מלקות שמיעה. אפשר למצוא כאן ילדים משכונות יהודיות בירושלים, לצד כאלה שמגיעים מכפרים ערביים שסמוכים לעיר. גם צוות הגן מורכב מעובדים יהודים וערבים, והם מלמדים את הילדים שפה ותקשורת, ומקנים להם מיומנויות בסיסיות. זהו אחד ממקומות המפגש המיוחדים בשכונת אבו תור ובירושלים כולה, והוא מהווה השראה לאופן בו אפשר לקיים חיים משותפים. 


כניסה מעוטרת יפהפייה לבית ברחוב ישי

כעת נחזור לרחוב עין רוגל, נפנה ימינה, ואחרי כמה עשרות מטרים שמאלה לרחוב ישי |5|. נעלה ברחוב הצר והמפותל, ונביט על הבתים שבנויים בסגנון ערבי מסורתי, המתקשטים במשקופי אבן מסוגננים ובדלתות וחלונות מקושתים. רבים מהבתים שמרו על אופיים המקורי גם מבפנים, והם מתהדרים בתקרה גבוהה, בדלתות עץ כבדות וברצפת אריחים מאוירת. אחרי כדקה של עלייה נראה מימין שער מתכת רחב, שתחום בשני עמודי אבן מונומנטליים. שער כזה יכול היה לשמש רק מוסד ציבורי, ואכן, בתקופת המנדט היה כאן מועדון קצינים של הצבא הבריטי |6|. 

הקצינים הבריטים התערבבו באוכלוסייה המקומית של אבו תור, וזו הפכה להיות שכונה גדולה ומגוונת. אל הערבים המקומיים הצטרפו משפחות אמידות שהגיעו מחברון ומבית לחם, ובין התושבים היהודים היה אפשר למצוא כמה אנשי רוח. המפורסם שבהם היה הוגה הדעות מרטין בובר, ממייסדי האוניברסיטה העברית, שהתגורר ברחוב זה. 

כדאי להתקדם כמה מטרים במעלה הרחוב, ולהיכנס בשביל המרוצף שמשמאל, המוביל אל הבית בו חיה משפחת בובר עד שנת 1948 |7|. 


הכניסה לביתו של מרטין בובר, בו מתגורר היום פרופסור אליעזר שבייד

באותן שנים שררו יחסי שכנות טובים בין תושביה היהודים והערבים של שכונת אבו תור. הילדים היו משחקים זה עם זה, הנשים נהגו לכבס בצוותא, והגברים היו מכבדים איש את רעהו בברכת 'שלום' ו'אהלן וסהלן'. אך האידיליה ששררה בין התושבים באבו תור, התנפצה עם פרוץ מלחמת העצמאות. ערביי השכונה החלו לירות על שכונת ימין משה הסמוכה, לתקוף כלי רכב שנסעו על דרך חברון, ולהתנכל לשכניהם היהודים. רבים מהתושבים בחרו לעזוב את בתיהם ולעבור לחלקה המערבי של העיר, ומי שהחליט להישאר בביתו, חי בסכנה מתמדת. רק ב-18 במאי 1948, ימים ספורים אחרי הכרזת העצמאות, נכבש חלקה העליון של אבו תור על ידי כוחות 'ההגנה'. הלחימה בין הבתים הערביים הייתה קשה, ובסיומה מצאו לוחמי 'ההגנה' שתושביה הערבים של אבו תור נמלטו. באחד הבתים שנכבשו מצאו הלוחמים איש מבוגר אחד, בעל זקן ארוך ומבט תמהוני. היה זה מרטין בובר, שסרב לעזוב את ביתו גם אחרי שמשפחתו כבר עברה לגור בשכונת טלביה. בובר היה חבר בתנועת 'ברית שלום', והוא היה סמוך ובטוח שאף אחד מן הצדדים לא יפגע בו לרעה. רק אחרי מסכת שכנועים הואיל בובר לפנות את הבית שבפתחו אנו עומדים. מיד אחר כך, רצו לוחמי 'ההגנה' לצאת ולכבוש גם את הבתים התחתונים בשכונה, אך לא קיבלו לכך אישור. חלקה התחתון של אבו תור נותר בידיים ירדניות, ובמשך 19 השנים הבאות עבר הגבול ממש בין בתי השכונה.

הבתים בחלקה העליון של אבו תור לא נותרו נטושים זמן רב, ואוכלסו במהרה על ידי עובדי מדינה ועולים חדשים. התושבים החדשים נהנו מהבתים הגדולים, מבוסתני פרי ומהשקט ששרר בשכונה המרוחקת. אלה משכו אל אבו תור היהודית אנשי רוח נוספים, כמו הוגה הדעות אליעזר שבייד, שמתגורר עד היום בביתו של מרטין בובר. בצעירותו נחשב שבייד לעילוי, ומדי שבוע היה מגיע לכאן הסופר ש"י עגנון שהתגורר בשכונת תלפיות הסמוכה, כדי לשבת וללמוד איתו בחברותא. אחרי שנהנה מהנוף הנשקף מן השביל שמוביל אל הבית, נחזור לרחוב ישי, נפנה ימינה ונרד חזרה. אחרי דקה נפנה ימינה לסמטה צרה, ונלך בין הבתים. הסמטה מתפתל ויורדת, ובתוך כ-2 דקות נמצא את עצמנו במגרש חנייה, מול מרפסת הגג של בית מיח"א. נחזור אל המכונית ונסיים את הסיור.

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
איש האתרוגים... אל החנות המלהיבה של עוזי אלי בשוק מחנה יהודה

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
קלה - בינונית.
משך הטיול
משך הטיול
45-30 דקות.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-400 מטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
כל השנה.
סוג המסלול
סוג המסלול
מעגלי.
רחצה במים
רחצה במים
אין.