אל הבית הקיצוני בשכונת אבו תור, בית אותנטי בו מתגורר אמן פסלים

בראשית ימיה הייתה אבו תור שכונת יוקרה ערבית. בתיה נבנו במתכונת דומה, וברבים מהם אפשר היה למצוא דלתות עץ מאסיביות, מרפסות רחבות ידיים, ורצפת אריחים מצוירת. בסיור זה נבקר בבית ערבי אותנטי שכזה, ששמר על מראהו המקורי. נעלה בחדר מדרגות יפהפה, נבקר בדירתו של הפסל מיכאל רידר, ונרגיש כאילו הזמן עמד מלכת. אל המראה האותנטי מצטרפים פסלים בסגנון ייחודי שמיכאל יוצר בבית, וסיפור אישי מרגש. מתוך הסיור "מעורב ירושלמי" - בין שכונת אבו תור לארמון נציב, מסלול מספר 43 בסדרת "לכל אחד ירושלים" – 50 מסלולי סיור בירושלים. 

המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנה לחץ/י כאן.

מבקרים בסלון ביתו של מיכאל רידר

איפה חונים > מגיעים לפינת הרחובות דרך חברון ונעמי, סמוך למתחם ה'יס-פלאנט', ופונים אל רחוב נעמי. כעבור כ-80 מטר פונים בהזדמנות הראשונה שמאלה לרחוב צרויה, ומחנים את המכונית בצד הרחוב. ממקום החנייה יורדים חזרה ברחוב צרויה, ומגיעים אל מול מתחם הקולנוע 'יס-פלאנט'. כאן מתחיל סיורנו.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים בקו 78 ויורדים בתחנת המעבדה/דרך חברון. ניתן גם לנסוע בקווים 75,74,72,71,30,7 שיוצאים מרחבי העיר ומגיעים לאותה תחנה. מהתחנה הולכים בדרך חברון לכיוון דרום, עד שמגיעים לפינת רחוב נעמי, מול מתחם ה'יס-פלאנט'. 

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה: צרויה, ירושלים.   לנקודת ההתחלה: קולנוע יס פלנט, נעמי, ירושלים. 


רצפת האריחים הססגונית של הסלון

מסלול ההליכה > את סיורנו אנו מתחילים ברחוב נעמי, מול מתחם הקולנוע 'יס-פלאנט'. ניגש למפגש עם דרך חברון, ונשים לב לבית הפינתי שמימין. זהו הבית האחרון והקיצוני בשכונת אבו תור. כדאי להתרשם מהמרפסות היפות שלו, ולאחר מכן לפנות ימינה בדרך חברון, ולהיכנס אל חדר המדרגות האותנטי שמימין. דלת המתכת הכבדה, הרצפות המאוירות ומעקה העץ המסוגנן, יגרמו לנו להרגיש כאילו הזמן עמד מלכת. בדירת הגג של הבית מתגורר פסל בשם מיכאל רידר, ששמח להכניס אורחים לביתו המיוחד (בתיאום מראש, פרטים במידע השימושי). כדאי לנצל את ההזדמנות הנדירה, ולקבל הצצה למראהו של בית ערבי אותנטי בעל רצפות מאוירות. לשם כך נעלה 3 קומות במדרגות, ננקוש בדלת, וניכנס אל הבית המרהיב. רצפת האריחים המצוירת, דלתות העץ הישנות ושלל הפסלים שפזורים ברחבי הבית, הופכים את הביקור בו לחוויה נדירה. כדאי לבקש ממיכאל לצאת אל המרפסת, ולהשקיף ממנה על הסביבה. דרך חברון עוברת ממש מתחתינו, מעבר לה אפשר להבחין בבתי המושבה הגרמנית ובמתחם תחנת הרכבת של ירושלים. מהעבר השני נשקיף מזרחה על מדבר יהודה, ועל בתי השכונה שבנויים לפניו. בדמיוננו נחזור עשרות שנים לאחור, אז לא היו בנויים בתים רבים כל-כך בשכונה. בימים אלה, עוד לפני שמיכאל עבר לגור כאן, התגוררה בבית הזה משפחת רוזנבליט, ובו גדלה חוה גלנדאור, אמא של דוד וסבתא של ערן. 


סבתא חוה בסלון הבית

סיפור אישי – החיים בבית קיצוני בשכונת גבול מרוחקת:
מפי חוה גלנדאור, אמא של דוד וסבתא של ערן

הבית בו גדלתי היה הבית הקיצוני בשכונת אבו תור. זהו בית ערבי שנעזב במלחמת העצמאות, עבר לידי הממונה על הרכוש הנטוש, ונרכש על ידי משפחתי בשנת 1950. באותה תקופה עבד אבא שלי, שמואל רוזנבליט, במשרד הבריאות. אנו התגוררנו במעברת פתח תקוה, ואבא היה עולה מדי יום ראשון למשרד שבירושלים, לן בבית מלון, וחוזר הביתה רק ביום שישי. כדי להקל עליו, איפשרה המדינה למשפחתנו לרכוש דירה אחת בבית הגדול, בתנאים נוחים ובדמי מפתח. כך נעשה בכל שכונת אבו תור, אליה הגיעו באותן שנים עובדי מדינה רבים. בערב פסח תש"י נכנסנו אל דירת הגג שבקומה השלישית, דירה גדולה ובה סלון מאורך ושלושה חדרי שינה, כל אחד מהם מרוצף בדוגמא אחרת. מבעד לחלונות המקושתים שבסלון ראינו את דרך חברון ותחנת הרכבת של ירושלים, ומחלונות החדרים שבצד השני השקפנו על העמדות של צה"ל והלגיון הירדני. אהבנו במיוחד לצאת למרפסת, להתבונן על המנזר שהיה מעבר לכביש, ועל המסדרים הצבאיים שנערכו במחנה אלנבי הסמוך. אלו הנופים שליוו את ימי נעוריי. שנים ספורות לאחר מכן הכרתי בחור צעיר בשם יחיאל גלנדאור, שהתגורר עם משפחתו בשכונת פאג"י. גם פאג"י הייתה שכונת גבול, ששכנה בחלקה הצפוני של העיר. בשבתות היה נוהג יחיאל לחצות את ירושלים לאורך הקו העירוני, מקצה לקצה, רק כדי לבקר אותי. כאשר נישאנו, עזבתי את בית הוריי האהוב באבו תור, ועברנו להתגורר יחד, הפעם בבית משלנו, על קו הגבול בצדה השני של ירושלים. 

לצפייה בסרטון לחץ/י כאן

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן