על רגל אחת

* המסלול מתחיל במושבה היוונית, שם נחבאת חצר פסטורלית ומעניינת.
* ניכנס לביקור בבית הקברות של המושבה הגרמנית, שנראה כאילו נלקח מעיירה אירופאית.
* נבקר בגינה קסומה שהקים חוקר הספרות פרופ’ אריאל הירשפלד לזכר אשתו בתיה גור ז”ל, ואם יתמזל מזלנו נפגוש את אריאל ונשוחח איתו.
* נלך לאורך רחוב עמק רפאים הסואן, בין בתי אבן עתיקים בני כ-140 שנים.
* ניכנס בין הסמטאות והרחובות השקטים, ונהנה מהאווירה הכפרית ששוררת בהם.
* ניכנס אל הגינה הקהילתית של מוזיאון הטבע, אחד המקומות המיוחדים והבלתי מוכרים בירושלים.
* משם נתקדם דרך חורשת הירח אל גן השושנים, גן מתקופת המנדט הבריטי שעבר לאחרונה שיפוץ מקיף.
* נרד אל גן פעמון הדרור, נלך תחת חופת צמחייה, ונגלה מדוע נקרא הגן בשמו.
* נעבור במזרקת האריות המפורסמת, ונציץ בגן ארכיאולוגי מעניין.
* נבקר בחצר בית ההארחה הסקוטי, נהנה מהנוף הנשקף מהחצר ונכיר גן נסתר שנחבא מאחוריו.
* נגלה היכן קבורים שני כלבים ששירתו בצבא הבריטי, והיכן ישנה מצבה לליבו של מלך סקוטלנד.
* בתקופה בה גבעת התנ”ך פורחת, נעלה לתצפית מראש הגבעה ונהנה מפריחה צבעונית של חצבים, סתווניות או כלניות.
* נציץ אל החצר הפסטורלית של תאטרון החאן, שחצוב בבטן האדמה.
* נסיים את הסיור בהליכה לאורך פארק המסילה היפהפה.

איך מגיעים?

הררית

מגיעים לאזור הגליל התחתון, ומנווטים לכיוון היישובים אבטליון והררית, שנמצאים על כביש 7955, בשיא הגובה של רכס יודפת (ניתן להגיע אליהם דרך הכפר עראבה, או מכיוון צומת יודפת). חולפים על פני פנייה לכיוון עראבה ודיר חנא |1| ולאחר מכן גם על פני פנייה ליישוב אבטליון |2|, וממשיכים בכביש צר לכיוון היישובים יחד והררית. אחרי כ-1.3 קילומטר מתעקלים עם הכביש בחדות שמאלה |3|, וכעבור כקילומטר נוסף חולפים על פני שער הכניסה ליישוב יחד |4| שנמצא מימין. לאחר כ-300 מטר נוספים רואים מצד שמאל רחבת עפר קטנה |5| ומעבר לה משטח בטון ריבועי |6| – זהו בור המים. פונים אליה, ומחנים בה את המכונית. במידה ויש כבר רכב במקום, ממשיכים עוד כמה מטרים, ומחנים את המכונית ממש לפני שער הכניסה ליישוב הררית, ברחבת עפר נוספת שנמצאת גם היא מצד שמאל.

מסלול ההליכה לבור המים

ממקום החנייה מתקדמים בשביל צר, עוברים בפתח מסודר בגדר, ומיד מגיעים אל הגג של בור המים |6|. הנוף הנשקף מכאן מרהיב ביופיו. לפנינו נפרשת בקעת סכנין רחבת הידיים, במרכזה הכפרים דיר חנא ועראבה, וכמובן העיר סכנין. סביב היישובים הערביים ישנם מטעי זיתים לרוב, וגם שדות חקלאיים. מעבר לבקעה מתרומם רכס נוסף של הגליל התחתון, שמכונה רכס כמון-מכמנים, ועליו כמה יישובים יהודיים קטנים. במרחק מאחור מתרומם רכס הרי מירון הירוק והגבוה, שנישא מעל הגליל התחתון.

אחרי שנהנה מהנוף, מומלץ להיכנס אל המים. לשם כך ניעזר בסולם חבלים שקשור בכניסה, ובסולם נוסף שקבוע בקיר של הבור. תענוג לטבול במים הקרים, ולאחר מכן לשבת למנוחה ולהתחמם על הגג של הבור. אפשר גם לרדת מהבור, ולגלות פינת ישיבה נוספת תחת עץ סמוך.

הליכה אל מצפה הררית

בתום הבילוי בבור המים, מומלץ להמשיך לחלקו השני של המסלול, אל התצפית המרהיבה מתוך היישוב הררית, לעבר בקעת בית נטופה. מי שמעוניין יכול לנסוע במכונית (נסיעה של דקה), ואפשר כמובן גם ללכת ברגל, מרחק של כ-250 מטר לכל כיוון (כ-5 דקות הליכה).

כדי להגיע לתצפית נכנסים בשער של היישוב הררית (במידה והשער סגור, נמתין שאחד התושבים יגיע ויפתח אותו). מיד מגיעים למעגל תנועה |7|, וממשיכים בו ישר בעלייה מתונה. חולפים על פני פנייה שמאלה לרחוב מירון, ומעט אחריה רואים מצד ימין מצפה קטן ומסודר, ונכנסים אליו |8|.

תיאור הנוף מהמצפה

הנוף הנשקף מהמצפה, עוצר נשימה. לפנינו פרושה בקעת בית נטופה, ומאחוריה מתרומם רכס נוסף – רכס נטופה. על מורדות הרכס בנוי הכפר הערבי בועינה-נוג’ידאת, על מורדות הרכס שלנו יש בעיקר מטעים, ואילו הבקעה עצמה מלאה שדות צבעוניים, שנראים כמו פאזל יפהפה. כאשר מגיעים לכאן בחורף, המראה מרהיב עוד יותר, שכן הבקעה מוצפת במים רבים, כך שנוצר ממש אגם בין רכסי ההרים. אם מביטים ימינה ושמאלה (מערבה ומזרחה) אפשר לראות את כל רוחבה של ארץ ישראל – מרכס הכרמל שבמערב, ועד הכנרת הכחולה והרי הגולן שמאחוריה, שמציצים ממזרח.

בתום הבילוי בתצפית חוזרים באותה הדרך בה הגענו חזרה אל המכונית, ומסיימים את המסלול.

פריחת כלניות וחרציות ביער רוחמה

יער רוחמה הוא יער רחב ידיים, שנמצא מול קיבוץ רוחמה, מדרום לכביש 334. בימות החורף מתמלא היער אינספור כלניות, והופך לאחד ממוקדי הפריחה המרשימים בארץ. נלך בשבילים רחבים, בין עצי איקליפטוס ואורנים, ונהנה מפריחה משגעת של כלניות, חרציות עטורות, ציפורני חתול ופרחים רבים נוספים. הכלניות והחרציות פורחות בשטיחים ענקיים, מציפות את השטח בצבעים עזים, והופכות אותו לציור צבעוני ומרהיב.

פריחת כלניות סביב חלקת הקבר של לילי ואריאל שרון, מול חוות השקמים

מול חוות השקמים, השייכת למשפחת שרון, ישנה גבעה עגולה ויפה. בראש הגבעה חלקת הקבר של לילי ואריאל שרון ז”ל. נבימות החורף נעטפת הגבעה בצבעי אדום וצהוב. כלניות וחרציות פורחות על שיפוליה ובמדרונות המקיפים אותה, ויוצרות מראה יפה. נעלה בשביל מסודר לראש הגבעה, נצפה על השטח שמסביב, ונרד באופן חופשי, בין הפרחים הרבים, אל המכונית.

פריחת כלניות בדרך נחל שקמה, סמוך לאור הנר

השטח הסמוך לקיבוץ אור הנר ולערוצו של נחל שקמה, מתכסה בימות החורף במרבדי כלניות. השטחים המישוריים והגבעות הנמוכות, נצבעים צבע אדום עז, שגורם לנו לעמוד משתאים מולו. נשוטט בשטח הפתוח, ונהנה מהמראה הנפלא ומהריח המתוק. עוצמת פריחת הכלניות סמוך לקיבוץ אור הנר, היא מהמרשימות ביותר ברחבי הנגב המערבי.

פריחת כלניות ביער תלמים

הנגב המערבי נצבע בימות החורף, בצבען האדום של הכלניות. עשרות נקודות ושטחים רחבים מתמלאים פריחה צפופה של כלניות, שיוצרות נופים יפהפיים. אחד השטחים הללו נמצא צמוד למושב תלמים וליער הסמוך אליו . בשיא החורף, במהלך חודש פברואר, מתכסים המישורים רחבי הידיים, שמיכה אדומה וצפופה של כלניות. נלך בשבילים רחבים ובשטח הפתוח, נהנה מהמראה הקסום, ונשב למנוחה בין הכלניות הרבות.

פריחת כלניות ביער שוקדה

יער שוקדה פורח בשיא החורף בעוצמה בלתי רגילה. רבבות כלניות מתפרשות על פני שטחים נרחבים, ויוצרות שטיחים אדומים, בוהקים ומרהיבים. חלק מהכלניות פורחות תחת עצי איקליפטוס וחלקן בשטחים פתוחים. לקראת סוף החורף מצטרפים אל הכלניות גם סביונים וחרציות, המוסיפים צבע צהוב לשטח הפורח. דרך עפר נוחה משמשת את המטיילים הרבים ביער, והופכת את המסלול נגיש ונוח במיוחד. מכיוון שהשטח עמוס מבקרים בסופי שבוע, מומלץ להגיע לכאן דווקא באמצע השבוע.

מסלול זה נמצא סמוך לגדר המערכת של רצועת עזה, באזור שמוגדר בחלקו כשטח צבאי סגור, או בסמוך לשטחים צבאיים סגורים. במהלך ימי אמצע השבוע לא אמורה להיות בעיה להגיע למסלול (תלוי במצב הספציפי בזמן הטיול), אך בימי סוף השבוע, במהלך חודש פברואר, הכבישים המובילים למסלול זה צפויים להיות סגורים (בשל היערכות כוחות הביטחון לפסטיבל “דרום אדום”), ולכן ההגעה למסלול בימי סוף השבוע במהלך החודש לא תתאפשר.

פריחת כלניות בבאר מרווה

שטח הגבעות שסביב באר מרווה מציג רבבות של כלניות בימי שיא החורף, בדרך כלל במהלך חודש פברואר. הכלניות מתפרשות על פני שטח נרחב ויוצרות שטיחים אדומים, בוהקים ומרהיבים. חלק מהכלניות פורחות תחת עצי איקליפטוס וחלקן בשטחים פתוחים. דרך עפר רחבה ונוחה משמשת את המטיילים הרבים באזור והופכת את המסלול נגיש ונוח במיוחד. מכיוון שהשטח עמוס מבקרים בסופי שבוע, מומלץ להגיע אליו בעיקר באמצע השבוע.

מסלול זה נמצא סמוך לגדר המערכת של רצועת עזה, באזור שמוגדר בחלקו כשטח צבאי סגור, או בסמוך לשטחים צבאיים סגורים. במהלך ימי אמצע השבוע לא אמורה להיות בעיה להגיע למסלול (תלוי במצב הספציפי בזמן הטיול), אך בימי סוף השבוע, במהלך חודש פברואר, הכבישים המובילים למסלול זה צפויים להיות סגורים (בשל היערכות כוחות הביטחון לפסטיבל “דרום אדום”), ולכן ההגעה למסלול בימי סוף השבוע במהלך החודש לא תתאפשר.

איך מגיעים?

לניווט לנקודת המוצא לחץ/י כאן

שימו לב: אמנם תוכנות הניווט מכירות את השם “עין נטופה”, אך אם תכתבו אותו – הן עשויות להוביל אתכם דרך הכפר עילבון, בשבילי עפר ואדמה שאינם מתאימים לרכב פרטי, ומאתגרים גם לרכב שטח. ולכן מומלץ לנווט לנקודת המוצא באמצעות הקישור המצורף.

מגיעים לאזור הגליל התחתון, ומנווטים לכיוון היישובים אבטליון והררית, שנמצאים על כביש 7955, בשיא הגובה של רכס יודפת (ניתן להגיע אליהם דרך הכפר עראבה, או מכיוון צומת יודפת). חולפים על פני הפנייה ליישוב אבטליון |1|, וממשיכים בכביש צר לכיוון היישובים יחד והררית. אחרי כ-1.3 קילומטר, כאשר הכביש מתעקל בחדות שמאלה, פונים ימינה לשביל עפר המסומן בשחור |2|. שביל זה מתאים בתחילתו לכל רכב, ובהמשך הופך מתאים לרכב גבוה או לרכב שטח בלבד. נוסעים בשביל הנוח והמישורי, עוברים מכשול למניעת מעבר בקר, ומתקדמים עוד 300-200 מטר, עד שהשביל הופך סלעי מדי עבור רכב רגיל. בנקודה זו מחנים בצד הדרך |3|, וממשיכים בהליכה רגלית.

מי שברשותו רכב גבוה, יכול להמשיך בנסיעה עוד כמה מאות מטרים, עד שהשביל הופך מאתגר גם עבור הרכב שלכם.

מי שמגיע עם רכב שטח, יכול להמשיך בנסיעה עד המעיין. הנסיעה הינה בדרגת קושי בינונית.

מסלול ההליכה

ממקום החנייה לצד השביל הרחב, ממשיכים בהליכה (או בנסיעה ברכב גבוה/שטח) בשביל הנוח. השביל יורד במתינות, והוא חשוף לשמש לכל אורכו. אחרי מספר דקות מגיעים לצומת T של שבילים |4|, ופונים בו ימינה בירידה. השביל עובר לצד מטעים מצד שמאל ומדרון חשוף מימין, ואחרי כ-200 מטר (5-4 דקות הליכה) הוא מתחיל להתפתל ימינה ושמאלה. בזמן הירידה נגלה לעינינו הנוף המרהיב של בקעת בית נטופה, שמלאה בשדות צבעוניים, ומוצפת במים בימות החורף. בשלב מסוים הופכת הירידה מעט יותר תלולה, והשביל מפותל עוד יותר. נתעקל איתו כמה פעמים שמאלה וימינה, ובתוך 15-10 דקות של הליכה נגיע לרחבה גדולה, שבקצה שלה נמצא המעיין עין נטופה |5|.