Search result: feed

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שלושת חלקי המסלול הוא כ-20 דקות בסך הכל.

לחלקו הראשון של המסלול:
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו הראשון של המסלול

מגיעים לצומת מעלה גמלא על כביש 92 (סובב כנרת ממזרח) ובה מזרחה לכביש 869 לכיוון מעלה גמלא. לאחר כ-4 קילומטר פונים ימינה ליישוב מעלה גמלא, וכעבור כ-400 מטר פונים שוב ימינה לרחבת עפר |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

פינת חמד מיוחדת ונפלאה

את חלקו הראשון של המסלול אנו מתחילים במפרץ חנייה |1| הנמצא על כביש הגישה ליישוב מעלה גמלא. ממקום החנייה חוצים את הכביש, עוברים שער למניעת מעבר בקר, ונכנסים לשטח מרעה של פרות, בו יש ערימות זיבול שמפיצות ריח לא נעים. חוצים את השטח, מקיפים מתחם מגודר קטן, ומתחילים לטפס בשביל צר על המדרון שלפנינו. אחרי 3-2 דקות של עלייה מגיעים לעץ בודד, מקיפים אותו מצידו השמאלי וממשיכים לעלות ישר כלפי מעלה (לא פונים לשביל שמאלי, שמוביל לשטח בוצי). אחרי דקה נוספת עוברים ליד כמה עצי תאנה גדולה, וממשיכים בעלייה המתונה. בתוך דקה מגיעים לקו טלפון ישן שחוצה את המדרון. ממש מתחתיו פונים שמאלה, והולכים במקביל אליו. חולפים על פני עמוד עץ אחד, וכאשר מגיעים לעמוד העץ השני עוזבים את קו הטלפון, פונים שמאלה ויורדים 20 מטר לתוך קבוצת עצי זית. פונים ימינה בין העצים, ובמהרה מגיעים אל מתחם המעיין המוקף בגדר. הכניסה נמצאת בצד ימין של הגדר.

ללא כל ספק, מעיין מעלה גמלא הוא אחד המטופחים שבמעיינות הגולן, ולכן עלינו לשמור במיוחד על הניקיון ועל הסדר במקום. לאחר הבילוי במעיין נחזור באותה הדרך שהגענו בה אל המכונית, וניסע לחלקו השני של המסלול אל המעיין עין דיר עזיז.

חלק שני במסלול

לחלקו השני של המסלול: מעיין כנף
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו השני של המסלול 

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול חוזרים לכביש 869, פונים בו ימינה וממשיכים לנסוע מזרחה. לאחר כ-5 קילומטר נוספים פונים ימינה ליישוב כנף, ולאחר כ-1.5 קילומטר נוספים (כ-200 מטר לפני הכניסה ליישוב) פונים שמאלה |3| לדרך עפר המסומנת בשחור. נוסעים על דרך העפר הטובה לכל רכב כקילומטר וחצי, עד שחורשת איקליפטוסים גדולה נראית בבירור בצד ימין של הדרך |4| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

מעיין, תצפית ובית כנסת עתיק

לאחר שנחנה את המכונית סמוך למעיין כנף |4|, נרד בשביל המדרגות המסודר שמוביל אל המעיין. את פנינו יקבלו עצי איקליפטוס גדולים המטילים צל רחב, בריכות רחבות ידיים (אם כי לא עמוקות) שאליהן מוביליות מדרגות אבן, בוסתן עצי זית ותעלות מים הזורמות בין העצים.  כדאי להסתובב בין תעלות המים והעצים, ולרדת עד לתחתית השטח, שם נמצא רחבת תצפית, שממנה אפשר להשקיף על ערוץ נחל כנף ועל מישורי דרום רמת הגולן ונחליה, ולספר לילדים סיפור על המעיין (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

חלק שלישי במסלול

לחלקו השלישי של המסלול: 
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו השלישי של המסלול 

כדי להגיע לחלקו השלישי של המסלול חוזרים בדרך העפר ונכנסים לישוב כנף |5|. פונים מיד שמאלה, ונוסעים לאורך הכביש ההיקפי של היישוב עד לחלקו הצפון-מערבי |6|, שם חונים את המכונית – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השלישי של המסלול.

לאחר הבילוי בעין דיר עזיז, נחזור אל המכונית וניסע לתוך היישוב כנף, אל חלקו השלישי של המסלול. לאחר שנחנה את המכונית בחלקו הצפון-מערבי של היישוב |6| נצא אל שביל עפר רחב וברור המסומן בשחור, ונתחיל לרדת בו במתינות לכיוון מערב. כבר מכאן נראה מתחתינו ולפנינו את בית הכנסת העתיק שאליו מועדות פנינו, ונרד בשביל החשוף לשמש לכיוונו. בצדי השביל עצי שיזף רבים, המוכרים גם בשמם העממי – עצי הדומים. בסוף הקיץ מתמלאים ענפי העצים והקרקע שלמרגלותיהם בפירות קטנים וכתמתמים הטובים למאכל. מרקם הפירות הקטנים קמחי מעט וטעמם מזכיר טעמו של תפוח, הפירות אינם מרוססים ולכן ניתן לאכול אותם ישירות מהעץ או אפילו מהרצפה.

לאחר כ-20 דקות של ירידה, פונה השביל המסומן בשחור ימינה, ואילו אנו פונים שמאלה לשביל רחב ולא מסומן וכעבור כ-3 דקות הליכה בעלייה מתונה נגיע אל בית הכנסת העתיק והמפואר |7|, שנבנה ככל הנראה בתקופה הביזנטית (לפני כ-1,700 שנים). הנוף הנשקף מכאן מרהיב: הכנרת פרושה מתחתינו, רכס פוריה והרי מירון מתנשאים מאחוריה. בשעות אחר הצהריים, כשהשמש שוקעת מולנו המחזה מרהיב במיוחד.

כדאי לשבת על אבני הבזלת שמחוץ למבנה בית הכנסת, ליהנות מהנוף ומהאוויר הנפלא ולאחר מכן לחזור באותה הדרך שהגענו בה אל היישוב כנף |6| נקודת הסיום של המסלול, ואל המכונית שממתינה לנו שם.

איך מגיעים?

מגיעים לקריית שמונה וחוצים אותה לכיוון צפון. בצומת המצודות פונים מזרחה (ימינה) לכביש 99 לכיוון דן ושניר. לאחר כ-4.5 קילומטר פונים במחלף הגושרים ימינה, ומיד אחר כך פונים שמאלה, עוברים מתחת לגשר ונוסעים על פי השילוט לשמורת נחל שניר. לאחר כ-800 מטר מגיעים לחניון שבכניסה לשמורה |1| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

מסלול ההליכה

בריכות שכשוך ופלגי מים

נחל שניר, או בשמו הערבי נהר אל-חצבאני, הוא אחד ממקורותיו העיקריים של נהר הירדן. ראשיתו של הנחל במערכת ערוצים רדודים כ-60 קילומטר בעומק לבנון, וכ-14 קילומטר צפונית לגבול ישראל-לבנון, בסמוך לעיירה חצביה. באזור זה נובעת בנחל קבוצה של מעיינות שמזינה אותו במים רבים, והופכת את נחל שניר לנחל האיתן הרחב והעמוק בישראל. הטיול בשמורת נחל שניר מתחיל ומסתיים בחניון הכניסה לשמורה |1|. לאחר שנשלם בכניסה ונקבל עלון מידע והסבר קצר על הנחל, נוכל ליהנות מחלקת דשא רחבה, מעצים מצלים ומשולחנות פיקניק רבים. מי שמעוניין יכול להתחיל את המסלול בהליכה קצרה אל תצפית על מאגר המים טאפליין, מאגר יפהפה שבמימיו משתקף הר החרמון, ומעליו חגות ציפורים בכל ימות השנה, ובייחוד בעונות הנדידה. ההליכה אל המאגר נעשית בשבילים צרים ומסודרים. מיד בכניסה פונים ימינה על פי השילוט המתאים, עוברים בגשרון מעל פלג מים, תחת עץ תות גדול, ואחרי כ-5 דקות מגיעים אל נקודת תצפית מסודרת שמשקיפה על המאגר. מומלץ לעיין בשלטים שמספרים כיצד נוצר המאגר ומה מקור שמו, וכן לנסות לזהות ציפורים לפי הציורים שמוצבים במקום. לאחר מכן ממשיכים בשביל הצר, ואחרי דקה פונים שמאלה. יורדים מעט, הולכים בשביל המפותל, ובתוך דקות ספורות מגיעים אל בריכות השכשוך.

מי שבחר לוותר על התצפית על המאגר, יחפש כבר בתחילה את סימון שביל ישראל, לצידו נלך לאורך נחל שניר. השביל מתחיל על גבי גשרון עץ קצר שנמצא מעל מים רדודים, ומיד פונה ימינה לשביל אספלט צר ומישורי שמוביל אותנו לאחר כ-5 דקות אל בריכות השכשוך |2|. סביבנו בריכות רדודות, בהן ניתן לשכשך רגליים ולרחוץ, מפל קטן שנופל לאחת הבריכות ועצים שניתן לשבת בצילם. זהו מקום נחמד ויפה, אך זו היא רק ההקדמה לקראת המסלול שהולך לאורך הנחל. מבריכות השכשוך נפנה ימינה על פי השילוט “אל הנחל” ויחד עם סימון שביל ישראל. בתוך דקה נרד במדרגות עץ אל גדתו המזרחית של ערוץ הנחל, ונתחיל ללכת בשביל צר ומוצל, בצמוד למים הזורמים לכיוון דרום. בשלב זה מומלץ לנעול נעליים להליכה במים, מכיוון שהנחל זורם בעוצמה רבה מימיננו, ואנו הולכים בתוך פלגי מים רדודים שזורמים לצידו. השביל עובר ליד מפלי טוורטין יפהפיים שזורמים בשטף לתוך הנחל, ויוצרים מראה מרהיב. לאחר 10-7 דקות פונה השביל שמאלה |3|, עולה במדרגות אבן ומתרחק לרגע מערוץ הנחל. מי שמעוניין לחזור אל החניון יפנה בשלב זה שמאלה (ראו פירוט באפשרות לקיצור המסלול), ואנו נפנה ימינה ולאחר 2 דקות נחזור אל ערוץ הנחל הזורם.

המשך מסלול ההליכה

הולכים במים קרירים לצד ערוץ שזורם בעוצמה

אנו ממשיכים ללכת במגמת ירידה מתונה מאוד לצידו של ערוץ נחל שניר, שמימיו הצלולים והצמחייה שמקיפה אותו מפיצים ריח נעים. אחרי כ-5 דקות נוספות נגיע אל מסעדת “דג על הדן” |4|, שנמצאת בצמוד לשביל שבו אנו הולכים (פירוט על המסעדה ראו “בקרבת מקום”). מיד לאחר מכן, נפשיל את המכנסיים ונלך בפלג מים מעט יותר עמוק (בשיאו מגיע לגובה הברכיים). ההליכה במים הקרירים, בין העצים הגדולים והמפלים הקטנים מרגיעה ומהנה ובכל פינה לאורך הדרך אפשר לעצור, לשבת לנוח על הסלעים ולטבול את רגלינו במים, אך הכניסה למים אסורה ומסוכנת (כך מורים לנו השלטים).

לאחר 15-10 דקות נגיע לחלק מעט יותר מאתגר להליכה |5|, שבו מוצבות יתדות מתכת לאורך השביל שמקלות על ההליכה ומסייעות לנו לא להחליק. מיד אחרי המעבר ביתדות המתכת נגיע לפינה מקסימה לישיבה: משטח סלע הצמוד למי הנחל בצילם של עצי דולב וערבה, ששורשיהם בולטים מעל פני המים. מומלץ לשבת על משטח הסלע, לטבול רגליים במים וליהנות מכוס של תה מהביל. מכאן ממשיך השביל לצד ערוץ הנחל ולאחר מספר דקות הוא פונה שמאלה, מתרחק ממנו מעט ועובר בשטח פתוח וחשוף לשמש. אחרי 10-5 דקות נוספות של הליכה, מגיעים אל חורשת איקליפטוסים. בחורשה אפשר לפנות ימינה אל פינות ישיבה יפות על שפת הנחל, ולאחר מכן לפנות שמאלה בעקבות סימון שביל ישראל, ולצאת משמורת נחל שניר דרך שער מתכת. שביל ישראל פונה בשלב זה ימינה, אך אנו נפנה שמאלה אל שביל האספלט הרחב, ונלך במגמת עלייה מתונה בשביל החשוף לשמש, כ-20-15 דקות עד לחניון השמורה |1| ולמכונית שממתינה לנו שם.

איך מגיעים?

מגיעים לצומת חנניה על כביש 85 ופונים צפונה לכיוון אמירים ומירון. עולים בכביש 866 המתפתל כ-11 קילומטר עד לצומת מירון, שבה פונים שמאלה לכביש 89 לכיוון גוש חלב. נוסעים כ-4 קילומטר עד לכניסה לגוש חלב ופונים שמאלה לכיוון סאסא. נוסעים כ-7 קילומטר נוספים ואז פונים שוב שמאלה על פי השילוט לכיוון בית ספר שדה הר מירון. חולפים על פני בית הספר, ועולים עם הכביש המפותל עד לחניון הפסגה של הר מירון |1| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

מסלול ההליכה

אוויר הרים צלול ותצפיות מרהיבות

את המסלול נפתח בחניון הפסגה של הר מירון |1|. מחלקו הצפוני של החניון יוצא שביל מסומן בסימון שביל ישראל ובסימון אדום, המכונה “שביל הפסגה” של הר מירון. השביל מקיף במעין טבעת את פסגת ההר (שעליה נמצא בסיס צבאי, שהכניסה אליו אסורה) ומספק תצפיות מרהיבות על הרי הגליל והגולן. השביל מתחיל במגמת עלייה קלה, בין עצים ואבנים, וכבר אחרי 5 דקות אנו מגיעים אל המצפה הראשון לכיוון דרום ומזרח |2|, שממנו ניתן לראות את צפת ורכס הר כנען. לאחר מנוחה קצרה במצפה נמשיך בהליכה בתוך החורש כ-10 דקות נוספות עד למצפה השני |3|, המשקיף צפונה ומזרחה. ממצפה זה רואים חלק נרחב מיישובי הגליל העליון, את רמות נפתלי וביום בהיר גם את הרי הגולן והחרמון. לצד המצפה מספר סלעים גדולים הנמצאים בצל העצים ומזמינים אותנו למנוחה קצרה. כאן אפשר לספר לילדים סיפור על הר מירון (ראו במסגרת: “שעת סיפור”), ומכאן ממשיך השביל לכיוון צפון-מערב, בעליות ובירידות קלות. אוויר פסגות קריר ונעים מלווה אותנו בכל זמן ההליכה בשביל.

נעבור ליד גת קדומה, הנמצאת מצד שמאל של השביל ונגיע לפיצול שבילים |4| – השביל המסומן באדום פונה שמאלה, ממשיך להקיף את הפסגה וחוזר לחניון |1|. שביל מסומן בשחור ושביל המסומן בסימון שביל ישראל ממשיכים ישר לכיוון מצפה נריה. נחזור לפיצול שבילים זה בהמשך, אך כעת נמשיך עם השביל המסומן בשחור ולאחר כקילומטר נוסף של הליכה במגמת ירידה קלה נגיע אל המצפה המטופח והמרהיב ביותר באזור מצפה נריה |5|. במצפה ימתינו לנו משטח אבן רחב מתחת לעץ, פינת ישיבה נוחה ונוף מרהיב עוד יותר משזכינו לראות במצפים הקודמים. מהמצפה נוכל להשקיף על כל הרי הגליל העליון, על רמות נפתלי, על הגולן ועל החרמון. ביום בהיר נוכל להשקיף מכאן גם על הרי הלבנון. מצפה נריה מזמין אותנו לעצירה ממושכת, ואנו יכולים להנות מהשקט ומהאוויר הנפלא. לאחר המנוחה במצפה נריה, נשוב על עקבותינו ונחזור אל פיצול השבילים |4| שבו היינו קודם לכן. כעת נפנה ימינה בשביל המסומן באדום, ונמשיך להקיף את פסגת הר מירון, הפעם מכיוון דרום-מערב. נרד בשביל במתינות בין הסלעים והעצים, נעבור במצפה קטן נוסף, ולאחר כ-10 דקות נגיע לכביש שעולה אל הבסיס הצבאי שבפסגת ההר |6|. נחצה את הכביש, ונמשיך בדרך הרחבה שתוביל אותנו, בתום הליכה של כ-5 דקות, עד לחניון הפסגה |1| נקודת הסיום של המסלול, שם ממתינה לנו המכונית.

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-10 דקות.

• לנקודת המוצא: חניון מערת קשת
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא

מגיעים לצומת כברי שבמפגש כביש 70 עם כביש 89, ופונים בה צפונה בכביש 70 לכיוון שלומי. לאחר כ-7 קילומטר פונים בצומת חניתה ימינה לכביש 899. חולפים על-פני היישוב מצובה, ולאחר כ-2.5 קילומטר פונים שמאלה (צפונה) |1| לכביש צר, לכיוון אדמית ועַרַמְשָה. עולים בזהירות בכביש המפותל והיפהפה, לאחר כ-2.5 קילומטר חולפים על-פני מפרץ חנייה מצד ימין של הכביש |7|, שאליו נחזור בהמשך, וממשיכים ישר. לאחר מעט יותר מקילומטר וחצי פונים ימינה לפארק אדמית |2|, על-פי השלט, ונוסעים בכביש הצר בתוך הפארק עד לחניון מערת קשת שבקצהו |3|– נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

שביל נופי נהדר ומערה בצורת קשת

את מסלול הטיול אל המערות המיוחדות בגליל המערבי מערת קשת ומערת נמר, אנו מתחילים בחניון מערת קשת |3|. מהחניון יוצאים שבילים אחדים שביל הבוסתנים, שביל מסומן בירוק, ושביל אמיר מי-טל המסומן בתחילתו בכחול ופונה לכיוון דרום, שבו נלך. השביל הצר והחשוף לשמש עובר בין סלעים, וכעבור שתי דקות נעבור בשער למניעת מעבר פרות ונגיע למפגש עם שביל המסומן באדום |4|. אם נפנה שמאלה נגיע לנחל בצת, אך אנו נפנה ימינה ומיד נמצא את עצמנו בתצפית נהדרת של 180 מעלות על הנוף שלפנינו ולמולנו: שטחים מיוערים וירוקים פרושים תחתינו, ערוץ נחל בצת בולט מאוד בשטח, הרי מירון נראים ממזרח, ממערב ראש הנקרה וחוף הים, מדרום הכרמל, ומצוקים תלולים וחשופים צונחים מתחתינו. כדאי לשבת על הסלעים, להשקיף על הנוף המרשים, ואם יתמזל מזלנו לצפות גם בשפני סלע מקפצים בין הסלעים (במיוחד בשעות הבוקר ואחר הצהריים).

מכאן נפנה ימינה בעקבות השביל המסומן באדום, ונלך לאורך המצוקים במשך דקות אחדות לעבר מצפה אמיר מי-טל |5|. מדובר באחת התצפיות המרשימות בצפון הארץ, שנבנתה לזכרו של אמיר מי-טל ז”ל, סגן-אלוף ומפקד גדוד בחטיבת גולני, שנהרג בפעולת צה”ל בנועימה שבלבנון בשנת 1988, והיה נערץ על חייליו ועל חבריו. הנוף שנשקף מהמצפה דומה לנוף שראינו קודם לכן, ומרשים אפילו יותר כל הגליל המערבי פרוש כמו על כף ידינו.

מהמצפה נמשיך בשביל המתון שאינו מוצל, על אדמת טרשים, עד שנגיע כעבור 5 דקות אל מערת קשת |6|. זוהי בעצם קשת ענקית ורחבה, התלויה באוויר, ותחתיה תהום עמוקה. בעבר הייתה המערה סגורה מכל עבריה, אלא שתהליכים גיאולוגיים חשפו את פתחה הדרומי, התמוטטות פערה את תקרתה, וכל מה שנותר כיום היא קשת סלע מיוחדת במינה. בתחילה נעבור על הקשת הרחבה, לצד שני עצים, ובהמשך נקיף אותה ונגיע לתצפית על הקשת הגדולה ועל ההרים הירוקים שמאחוריה, הנראים דרך פתח המערה. המראה המיוחד שובה עין, ואפשר לשבת ולהביט במערה דקות ארוכות, ולספר לילדים סיפור על היווצרותה (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). בימי שבת וחג פועל במקום בדרך כלל מדריך סנפלינג, והאמיצים שמביניכם יוכלו לגלוש בעזרת חבלים עד לתחתית המערה. מכאן נחזור בשביל הצר המסומן בירוק, שהופך במהרה לשביל אספלט צר ומסודר, אל חניון מערת קשת (כ-5 דקות הליכה) |3| נקודת הסיום של חלקו הראשון של המסלול. מכאן ניסע אל חלקו השני של המסלול.

חלק שני במסלול

• חלק שני במסלול:
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השני

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול חוזרים לכביש שבו נסענו קודם לכן |2|, פונים שמאלה, וחוזרים באותה הדרך שהגענו בה עד למפרץ החנייה |7| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

זוחלים ומטפסים בתוך מערת נטיפים

בשונה ממערת קשת, מערת נמר היא מערה צרה ועמוקה, שאליה נוכל להיכנס ולעשות בתוכה מסלול מעניין ומיוחד (אם כי לא קל, ומתאים לילדים שמורגלים בהליכה בלבד). לאחר שנחנה את המכונית במפרץ החנייה |7|, נרד כ-30 מטר עם הכביש, ובצדו השני של הכביש נזהה מעבר בגדר הבטון ושביל מסומן בירוק שיוביל אותנו לנחל נמר ולמערת נמר. השביל הצר יורד במתינות על צלע ההר, חלקים ממנו מוצלים תחת העצים, אך הוא אינו מוצל ברובו. השביל צר מאוד וההליכה אינה קלה, אך הנוף המרהיב שלפנינו מפצה על המאמץ: נחל נמר הירוק מתפתל תחתינו, מצוקים אדירים נישאים משני צדדיו, ובתוכם פתחי מערות עגולים. הנחל נקרא בשמו, מכיוון שבעבר היו עדויות לכך שנמצאו כאן נמרים. אגדה אחת מספרת על בדואי שירד אל הנחל ונתקל בנמר זקן, תשוש וחסר שיניים, ובו במקום הרג אותו. סיפור אחר מדווח על קצין בריטי, חובב ציד, שהגיע אל הנחל בשנות שלטון המנדט הבריטי והרג כאן נמרה שבה נתקל. לאחר כ-20 דקות הליכה בשביל הצר העולה ויורד בין הסלעים, נראה מימין סימון שבילים לבן המוביל אל פתחה המרובע של מערת נמר |8|. נעלה מעט אל פתח המערה, שממנו נשקף נוף יפהפה, נדליק פנסים וניכנס בזחילה על גחוננו לתוך המערה.

לאחר מעבר על משטח האבן בכניסה למערה, עומדות בפנינו שתי אפשרויות פנייה ימינה או שמאלה. בשתי האפשרויות החוויה דומה יורדים בירידה מאתגרת באמצעות יתדות מתכת ושקעים בסלע, משתחלים במרווחים צרים וזוחלים, עד שמגיעים לחלל גדול יחסית ובו נטיפים וזקיפים רבים. צדה השמאלי של המערה מאתגר ומיוחד מעט יותר, אך מומלץ לא לוותר על אף אחד מהצדדים, ולאחר שנרד ונעלה מהחלק הראשון, כדאי לרדת שוב מפתחה של המערה, אל החלק השני. קירות המערה, שעליהם אנו הולכים ובהם אנו אוחזים, חלקלקים מאוד, וצריך להיזהר לא להחליק או למעוד. מחזירי אור לבנים מראים לנו את הדרך פנימה, ומחזירי אור כתומים את הדרך החוצה, אך יש לקחת בחשבון שהסימונים אינם ברורים ומופיעים לעתים רחוקות. החושך המוחלט, האתגר והיופי המיוחד של מערת נמר, הופכים את הביקור בה לחוויה בלתי רגילה. לאחר הביקור במערה נחזור בחזרה, באותה הדרך שהגענו בה, אל המכונית הממתינה לנו במפרץ החנייה |7| נקודת הסיום של המסלול.

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-35-25 דקות.

• לנקודת המוצא: מצפה מונפורט, פארק גורן
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא

מגיעים לצומת כברי שבכביש 70 ופונים צפונה. לאחר כ-7 קילומטר פונים ימינה לכביש 899, ולאחר כ-7.5 קילומטר נוספים פונים שוב ימינה על פי השילוט לפארק גורן. נוסעים ישר עד למעגל תנועה ולמגרש חנייה |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

מבצר מרשים מעל ערוץ הנחל

מסלול הטיול בנחל כזיב הוא אחד ממסלולי הטיול המוכרים והיפים ביותר בגליל. ניתן להגיע אליו ממגוון שבילים שונים, ובמסלול זה אציע את הדרך הקלה והנוחה ביותר לטיול בנחל. המסלול מתחלק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה, ואת חלקו הראשון והקצר אנו מתחילים בחניון פארק גורן |1|.

ממגרש החנייה שבו חנינו יוצא שביל מסומן באדום דרומה לכיוון מצפה מונפורט. לאחר 2 דקות של ירידה קלה בשביל מרוצף נגיע אל מרפסת תצפית נפלאה |2|, שממנה נראה את ערוץ נחל כזיב המתפתל, את גדותיו המיוערות ואת מבצר המונפורט המתנשא מעליו. מבצר המונפורט הוא אתר ארכיאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מהמאה ה-12. פירוש השם מונפורט הוא “ההר החזק”, וממבט על המבצר שיושב על צלע ההר ושולט על כל הסביבה שמתחתיו אפשר להבין מדוע זכה המבצר בשם הזה (אל מבצר המונפורט אפשר להגיע בהליכה קצרה, של כקילומטר אחד לכל כיוון, מהיישוב הילה שעל כביש 89. ניתן להסתובב בין חורבות המבצר וליהנות מהנוף הנפלא שנשקף ממנו). ממצפה המונפורט נחזור בדרך שהגענו בה אל המכונית, וניסע לחניון עין זיו |3|, אל חלקו השני של המסלול.

חלק שני במסלול

• חלק שני: חניון נחל כזיב – מעלות (שאטלים)
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השני

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול, חוזרים לצומת כברי ופונים מזרחה לכביש 89 לכיוון מעלות. חולפים על פני מעליא ותחנת הדלק מונפורט ופונים שמאלה לפארק התעשייה קורן ושכונת סביונים. נוסעים צפונה ובמעגל התנועה לפני היכל התרבות המקומי מסתובבים סיבוב פרסה, חוזרים מעט ופונים ימינה לכיוון נחל כזיב. בכניסה ישנו שלט המסביר כי “דרך הגישה לעין זיו מסוכנת וסגורה לתנועת רכבים, הירידה עם הרכב אסורה”. יורדים בנסיעה כ- 800 מטר וחונים לפני המחסום – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול. את יתרת הדרך לחניון עין זיו |3| יורדים בהליכה, מרחק של 1.9 קילומטר.

מים זורמים ודילוג בין סלעים

חלקו השני של המסלול מתחיל ומסתיים במחסום בכביש הירידה לחניון עין זיו |3|. מהמחסום נרד בירידה בכביש מפותל כמחצית השעה עד לחניון עין זיו. מהחניון נצא בשביל צר המסומן בירוק, שעובר לצד תחנת שאיבה של חברת “מקורות”, ומיד אחר כך מתרחב ומתפתל במתינות בתוך ערוץ הנחל. לאחר כחצי קילומטר של הליכה ללא מאמץ נחלוף על פני מפגש עם שביל צר המסומן בשחור |4| שעולה אל מצד אבירים ואל היישוב אבירים, ונמשיך ללכת בשביל המסומן בירוק. השביל עובר לצד טחנת קמח עתיקה, ממשיך בין עצי דולב ענקיים, ומדלג בין גדותיו של ערוץ הנחל, היבש ברוב ימות השנה, על גשרוני עץ קטנים. ההליכה בשביל הרחב קלילה ונעימה, ולאחר כ-2 קילומטר הופך השביל לצר, ואנו מגיעים לפינת חמד מקסימה – עין טמיר |5|. זהו מעיין קרסטי (מעיין המוזן על-ידי מים הזורמים במערכת מחילות תת קרקעיות שנוצרו בעקבות תהליך המסה של סלע גיר או קירטון) שנובע בכל ימות השנה ממערה תת קרקעית, והוא מקור המים העיקרי של נחל כזיב.

נרד עם השביל הצר שמאלה, נדלג בין הבריכות הקטנות והרדודות שסביבנו, ונחפש מצד שמאל סדק צר בסלע. חובבי ההרפתקאות שבינינו יזחלו יחד עם הילדים ועם פנס לתוך הסדק הצר, וימצאו את עצמם במערה חשוכה שבה נובע המעיין – מקום מקסים ומיוחד במינו, בו נוכל לספר לילדים סיפור (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). גם מי שמעדיף לוותר על הזחילה בנִקבה יוכל ליהנות משכשוך בבריכות הרדודות או ממנוחה נעימה על משטחי הסלע הלבנים שפזורים סביבנו. לאחר המנוחה בעין טמיר נמשיך עם השביל הצר המסומן בירוק לכיוון מערב, ובתוך רגע קט ניכנס ליער צפוף ומוצל של אלונים.

ההליכה בחלק הזה של הנחל חווייתית מאוד: נדלג בין הסלעים ובין גזעי העצים, מים יזרמו לידינו בכל ימות השנה (בחורף ובאביב הזרימה יפה במיוחד) ואנו נקפץ מגדה אחת של הנחל לשנייה, ובמקומות אחדים נוכל גם לשכשך את רגלינו במים הנעימים. לאחר כ-10 דקות נמצא את עצמנו על שפת בריכה יפה שאליה נופל מפל קטן |6| – מקום קסום לעצירה, לשתיית כוס תה ולכניסה למים. לאחר העצירה נחזור באותה הדרך שהגענו בה, דרך יער האלונים ועין טמיר, לחניון עין זיו |3| וממנו בעלייה בכביש המפותל עד למחסום – נקודת הסיום של המסלול, שם ממתינה לנו המכונית.

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-15-10 דקות.

• לנקודת המוצא: פארק הסלעים, כסרא-סמיע
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא

מגיעים לצומת כרמיאל שבכביש 85, ופונים צפונה לכביש 854. עולים בכביש המפותל כ-7 קילומטר, ואז פונים ימינה בכביש 854 לכיוון לפידות, כפר ורדים ומעלות תרשיחא. חולפים על פני הכניסה ליישוב לפידות, ולאחר כ-5.5 קילומטר פונים ימינה ליישוב הדרוזי כִסְרַא |1|. נוסעים בתוך רחובות הכפר על פי השילוט הברור לכיוון פארק הסלעים עד קצהו הצפוני, וחונים את המכונית בכניסה לשביל הממותות |2|, שנמצאת מול מסעדת גן הפסלים – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

סלעים גדולים בתוך חורשת אלונים

מסלול הטיול שלפנינו מתחלק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה, ואת חלקו הראשון פארק הסלעים, אנו מתחילים בקצהו הצפוני של היישוב הדרוזי כסרא. לאורך 200 המטרים האחרונים בכביש שנסענו בו ישנן שלוש כניסות אל פארק הסלעים שביל הקטלב, שביל היערון ושביל הממותות. אנו נתחיל את המסלול בכניסה האחרונה – שביל הממותות, שנמצאת מול מסעדת “גן הפסלים” |2|, נעבור דרך שביל היערון ונסיים את המסלול הקצר, שאורכו כ-700 מטר ומשכו כ-45 דקות, בשביל הקטלב.

הכניסה אל המסלול וההליכה לכל אורכו היא בשביל צר המסומן בשחור, הנמצא בירידה מתונה ומוביל לתוך חורשת אלונים מוצלת ונעימה. השביל הצר סלול בחלקו, ההליכה בו קלילה ונוחה, ומשני צדדיו סלעים גדולים ומיוחדים בצורות שונות. ליד הסלעים ובין העצים פזורים שלטי הסבר ידידותיים, שאותם תוכלו לקרוא עם הילדים וללמוד מעט על עץ האלון, על חזירי הבר ועל חשיבות שמירת הניקיון בטבע. השביל המפותל המסומן בשחור עולה ויורד במתינות בין העצים והסלעים, שהזכירו למייסדי השביל ממותות מימים עברו, ולכן קראו לחלק מהשביל בשמן. חלקיו האחרים של השביל נקראים על שמו של היערון, מכרסם קטן הניזון מבלוטים (פירותיו של האלון), שעליהם תוכלו לספר לילדים (ראו במסגרת: “שעת סיפור”), ועל שמם של עצי הקטלב הבודדים שפזורים בין האלונים הרבים. ההליכה בשביל הצר נוחה ונעימה לכל אורכו, ולאחר כ-45 דקות נמצא את עצמנו ביציאה מהשביל, על הכביש שבו נסענו קודם לכן |3|. נפנה ימינה וכעבור כ-3 דקות נגיע חזרה אל המכונית, וניסע אל חלקו השני של המסלול – שביל נורמן.

חלק שני במסלול

• לחלק השני: שביל נורמן, כפר ורדים
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השני

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול, חוזרים אל הכניסה ליישוב ואל כביש 854 |1|, ופונים בו ימינה. חולפים על פני אזור התעשייה תפן, וכ-200 מטר לפני הכניסה ליישוב כפר ורדים חונים את המכונית ברחבת עפר בצד שמאל (מערב) של הכביש |4| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

אל בתיהם של שלגייה ושל מיץ פטל

חלקו השני של המסלול נקרא שביל נורמן, על שמו של האיש שהגה, עיצב ויצר את השביל נורמן, איש מהיישוב כפר ורדים הסמוך. אורכו של השביל כ-800 מטר, ומשך הטיול בו כ-שעה שעה וחצי. לאחר שנחנה את המכונית ברחבת העפר שבצד הכביש |4|, נצטייד ברוח שטות ובמעט דמיון, ונעלה בעלייה מתונה בשביל המסומן בכחול אל הגבעה שמדרום לנו גבעת אשכר. בהגיענו אל הגבעה, ניכנס אל בין העצים ונתחיל ללכת על פי סימוני החיצים והקווים הצהובים שסימן בעבורנו נורמן, ובעקבות סימון השבילים הכחול. השביל הצר והמוצל עובר בין העצים, מתעקל ימינה וכעבור כ-3 דקות נפנה שמאלה, ניכנס לתוך היער הקסום ונתחיל לעלות במתינות בעקבות הסימונים הצהובים, עד לפיצול שבילים: סימון השבילים הכחול ממשיך ישר, הקווים הצהובים מפנים אותנו שמאלה, וסימון לבן עובר ביניהם. בשלב זה נפנה שמאלה עם הסימונים הצהובים, נרד מעט ונגיע מיד אל בתיהם של שלגייה ומיץ פטל |5|.

לא מדובר בבתים אמיתיים, אלא בסלעים מיוחדים שביניהם חריצים צרים, שקיבלו את שמותיהם מנורמן, האיש שהגה את רעיון השביל. בעזרת הדמיון יוכלו הבתים להיראות כבתים מהאגדות או מסיפורי הילדים. הילדים יוכלו להשתעשע בין הסלעים, שעל חלקם מצוירים ציורים קטנים, ומיד אחר כך להגיע אל עץ הנוסטלגיה אגד של גזעים דקים, הכרוכים יחד בכבל מתכת ומזכירים עץ עתיק, כמו העצים מהאגדות, ואל “הבית של בן” מרפסת קטנה המוקפת באבנים, שבה אפשר לנוח מעט. אם נמשיך ישר בשלב זה, יוביל אותנו השביל חזרה אל המכונית, ומפני שאיננו מעוניינים לסיים את המסלול עדיין, נשוב על עקבותינו ונגיע חזרה לפיצול השבילים שהיינו בו קודם לכן. כעת נפנה שמאלה ונלך עם סימון השבילים הלבן, שמוביל אותנו לתצפית יפהפייה מעל ביתו של מיץ פטל |6|. חורש העצים הצפוף והירוק, רכס הרי מירון והיישוב המטופח כפר ורדים נשקפים מכאן, וכדאי לעצור ולשבת על הסלעים למנוחה קצרה.

מכאן נמשיך עם סימון השבילים הלבן, שעובר לאורך הסלעים המחורצים, ולאחר כ-5 דקות ניכנס חזרה לתוך היער המוצל ונגיע למצפה אמיר פינת ישיבה מיוחדת בלב היער, ובה ספסלי עץ קטנים המתאימים במיוחד לילדים. ממצפה אמיר נפנה שמאלה, נלך בין העצים ונגיע שוב אל סימוני השביל הצהובים. הסימונים מובילים אותנו בין העצים ובין הצמחייה הצפופה, בעליות ובירידות מתונות, עד לכביש 854 שנסענו בו קודם לכן. נרד עד הכביש, ונלך לצדו עד לרחבת העפר שבה חנינו נקודת הסיום של המסלול |4|, שם ממתינה לנו המכונית.

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שלושת חלקי המסלול הוא כ-20 דקות.

• לנקודת המוצא: בית עלמין יבנאל
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא

מגיעים למושבה יבנאל על כביש 767 ממזרח או ממערב, ונוסעים בתוכה עד לרחבת הכניסה לבית הקברות של המושבה, הנמצא בקצה הדרום-מזרחי של המושבה |1|- נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

מים צלולים בחדר חשוך

מסלול הטיול שלפנינו מחולק לשלושה חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה. את חלקו הראשון של המסלול, שאורכו כקילומטר וחצי ומשכו כשעה, אנו מתחילים ברחבת הכניסה לבית הקברות של המושבה יבנאל |1|. מרחבת החנייה נצא בשביל העפר המסומן באדום, העולה במתינות ופונה לכיוון דרום-מערב. נלך כ-50 מטר ואז נפנה שמאלה לדרך עפר רחבה שאינה מסומנת, וכוורות דבורים נמצאות משני צדדיה. לאחר הליכת כ-100 מטר בדרך החשופה לשמש, מתפצלת הדרך לימין ולשמאל, ואנו פונים שמאלה, יורדים בירידה מתונה והולכיםבדרך הנוחה המתעקלת ימינה. בשלב זה אנו עומדים בפתחו של ערוץ נחל צר וסבוך ללא שם, וכעבור מספר דקות נוספות של הליכה הופכת הדרך הרחבה שבה הלכנו לשביל צר |2|. אנו מתחילים לטפס בשביל הצר אל גדתו הימנית של הערוץ. משמאלנו נוכל לשמוע את שאון המים הזורמים בינות הצמחייה, אך מפני שהצמחייה צפופה וסבוכה לא נוכל להגיע אל המים. השביל הצר והחשוף לשמש שבו אנו עולים ברור מאוד אף על פי שאינו מסומן. חלקים מהעלייה מעט תלולים ובמידת הצורך נסייע למי שיתקשה בה. השביל עובר מתחת לעץ רחב ומצל, ולאחר כ-15 דקות מתעקל שמאלה ומגיע לקצהו, אל דרך ללא מוצא.

כעת אנו פונים שמאלה ולמטה, לתוך ערוץ הנחל, יורדים במדרגת סלע אחת, ורואים מייד את פתח הכניסה הצר אל חדר המעיין עין יבנאל |3|. עץ תאנה רחב מצל על הכניסה, ותחתיו נוכל לשבת לנוח, ללבוש בגדי ים, להדליק פנסים ולהיכנס דרך הפתח הצר לתוך החדר החשוך. בחדר נמצא מים קרים וצלולים בעומק מטר אחד, ואף על פי שהמים קרים מאוד, ניתן להתרגל אליהם במהרה, וליהנות מן השהייה במים. לאחר הבילוי בעין יבנאל, נחזור בדרך שהגענו בה אל המכונית, כשהפעם נופי בקעת יבנאל נפרשים לפנינו, וניסע אל חלקו השני של המסלול עין שרונה.

חלק שני במסלול

• לחלק השני: עין שרונה
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השני

כדי להגיע אל חלקו השני של המסלול, נוסעים מהמושבה יבנאל על כביש 767 לכיוון מערב, ובין סימוני הקילומטר ה-8 וה-7 פונים שמאלה (דרומה) לדרך עפר המסומנת בשחור, ומיד שוב שמאלה לרחבת עפר |4| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

בריכה קטנטנה ותצפית צבעונית

אורכו של חלקו השני של המסלול, המוביל אותנו אל המעיין עין שרונה, הוא כחצי קילומטר, ומשכו כ-45 דקות. ברחבת העפר שחנינו בה [4] נוכל לקרוא מעט על המעיין ועל היישוב שרונה, ולאחר מכן נצא לדרך ונלך בשביל האספלט הצר והברור המסומן בשחור. מולנו נראה מיד פינת ישיבה תחת האיקליפטוסים, בה נוכל לאכול ארוחה קלה ולספר לילדים סיפור על פרחיו היפים של עץ האיקליפטוס (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

מכאן נמשיך בשביל החשוף לשמש, ונרד בגרם מדרגות בין קקטוסים המקיפים את השביל משני צדדיו, וכעבור 5 דקות נגיע לעין שרונה |5|. מצד ימין של השביל נמצא בית המעיין מבנה עתיק הבנוי מאבנים גדולות ומסותתות, שבתוכו נמצאת נביעת המעיין. אפשר להיכנס למבנה יחפים ובמכנסיים מופשלים, וליהנות מהשקט ומקרירות המים. מצד ימין של השביל נמצאת בריכת המעיין הקטנה והקסומה: צמחייה ירוקה מקיפה אותנו, ואנו יכולים לשבת סביב הבריכה העגולה והמטופחת ולטבול את רגלינו במים הקרירים, שעומקם אינו עולה על כמה עשרות סנטימטרים. אילו היה כאן מעט צל, החוויה הייתה יכולה להיות מושלמת.
לאחר הבילוי והמנוחה בעין שרונה, נחזור בדרך שהגענו בה אל המכונית ניסע אל התצפית היפהפייה מקצה היישוב שרונה על בקעת יבנאל |8|.

חלק שלישי במסלול

• לחלק השלישי:
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השלישי

כדי להגיע לחלקו השלישי של המסלול חוזרים לכביש 767 וממשיכים בו כ-300 מטר נוספים לכיוון מערב, ופונים ימינה למושב שרונה. בכניסה למושב [6] פונים מיד שמאלה, מקיפים את המושב מצדו הדרום-מערבי, ובקצה הכביש [7] פונים ימינה לדרך העפר, העוברת בצמוד למטעי הזיתים. ממשיכים בדרך זו עד לפיצול של מספר דרכי עפר [8] – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השלישי של המסלול.

לאחר שנחנה את המכונית בפיצול דרכי העפר, נרד בין השיחים והקוצים ונלך במקביל למדרון עד לנקודת התצפית היפה ביותר בעינינו. מולנו ומתחתינו נראה את בקעת יבנאל: שטחים חקלאיים צבעוניים וביניהם פזורים יישובים בודדים, ולאורך המדרון נראה פרות הרועות באחו. אפשר למצוא פינה שקטה לערוך פיקניק ולנוח ולאחר מכן לחזור אל הנקודה שבה חנינו את המכונית נקודת הסיום של המסלול.

איך מגיעים?

שביל אוהד סובב נופית

אל היישוב נופית אפשר להגיע או מכיוון מחלף יגור (בין הכבישים 70 ו-75) או מכיוון קרית טבעון וצומת אלונים. בשני המקרים מגיעים לבסוף לכביש 762, עוברים בין בתי הכפר בשמת טבעון, חולפים על פני כמה מעגלי תנועה, ומגיעים לכניסה ליישוב נופית. נכנסים ליישוב, ובמעגל התנועה הראשון ממשיכים ישר ברחוב הגליל. מתקדמים כ-220 מטר, ומחנים את המכונית במפרץ חנייה בצד ימין של הכביש, ליד שלט הכניסה ל-“שביל אוהד” |1|. זוהי נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

מסלול ההליכה

שביל נופי מרהיב וצבעוני

מסלול הטיול סביב היישוב נופית מתחיל במפרץ חנייה בצד ימין של הכביש |1|, ממנו נצא בשביל הצר המסומן בכחול, שנקרא גם “שביל אוהד”. השביל נקרא על שמו של אוהד זך, בן היישוב, שנפל בעת שירותו הצבאי בלבנון בשנת 1998. מאז שנפרץ השביל ועד היום, מטפחים אותו בני היישוב בצורה מרשימה, והדבר ניכר לכל אורך הדרך. בתחילה נעבור בין תחת מטריית עצי חרוב גדולים ומרשימים, ובהמשך לצד צמחיית בוגונויליה צבעונית. ההליכה בשביל הצר מתונה, ואף על פי שהוא חשוף לשמש ברובו, היא קלה ונוחה. לאחר כ-5 דקות של הליכה נפנה ימינה אל רחבת תצפית |2|, ממנה נשקיף לכיוון מזרח על העמק המרהיב של נחל ציפורי השרוע לרגלינו. השדות החקלאיים, הגבעות הירוקות, ערוץ הנחל המפותל ומבנה טחנת הנזירים המרשים שנמצא בתוכו, יוצרים תמונה נהדרת. טחנת הנזירים שבולטת בתוך ערוץ הנחל, היא מבנה אבן גדול עם גג רעפים כתום, שלצידו גשר אבן מקושת העובר מעל ערוץ נחל ציפורי. על הטחנה תוכלו לקרוא במסגרת “מעניין לדעת”.

מרחבת התצפית נמשיך ללכת צפונה בשביל הנעים והנוח. משמאל נראה את בתי היישוב המטופחים, שחצרותיהם פונות אל השביל, ובימות החורף והאביב נהנה מהפריחה הססגונית ומהצמחייה הירוקה המקיפה אותנו. לאחר כ-10 דקות נוספות של הליכה נגיע לפיצול שבילים |3|. שביל מסומן באדום פונה ימינה ויורד אל ערוצו של נחל ציפורי, ואילו אנו נמשיך ישר בשביל המסומן בכחול, ומיד נגלה רחבת תצפית נוספת, מרשימה אפילו יותר מקודמתה, הפונה לכיוון צפון מזרח: גבעות ירוקות מוארכות המזכירות צורת אצבעות פזורות מתחתינו, ועליהן נוכל לספר לילדים סיפור (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

המשך מסלול ההליכה

ממשיכים להקיף את היישוב

לאחר מנוחה קצרה בתצפית, נמשיך ללכת בשביל הצר המסומן בכחול, כשגדר כחולה מסתירה לנו את הנוף מצדנו הימני ועצי אלון מקיפים אותנו ומצלים על השביל. נעבור ליד כמה פריטים ארכיאולוגיים שמוצבים לצד השביל, עליהם נוכל להסביר לילדים, ובהמשך גם לצד ספסל אבן שעליו שמותיהם של הילדים שהכינו אותו. מהספסל נוכל להשקיף לכיוון מערב, שם נישא הר הכרמל, ומימינו מציצים מי הים התיכון ומפרץ חיפה. בימים בהירים נוכל אף להבחין בספינות שממתינות לתורן להיכנס לנמל חיפה, ועוגנות הרחק מהחוף.

אחרי שנעבור את הספסל, מתעקל השביל שמאלה ומתחיל לרדת במתינות. השביל הופך רחב יותר, וכעבור מספר דקות נעבור ליד אמפיתיאטרון קטן |4|, המשקיף גם כן על נוף מפרץ חיפה ורכס הכרמל, וליד תצוגה נוספת של כלים עתיקים. לאחר מכן נראה גם עבודה יפה בה מוצגים שמות העצים שאפשר לפגוש לאורך המסלול, עם מידע כללי מעניין אודותיהם. נמשיך ללכת בשביל המתפתל לכיוון דרום, נהנה מהעצים והצמחייה שמקיפה אותו, ומהשלווה ששוררת כאן. לאחר כ-10 דקות הליכה, נגיע לפיצול שבילים נוסף |5|: שביל מסומן באדום, המכונה גם “שביל הנוער”, פונה ימינה ויורד לעבר שביל ישראל המתפתל בערוץ הנחל שלמטה, ואילו אנו ממשיכים ישר בשביל המסומן בכחול.

השביל יורד מעט ואז עולה במתינות, משקיף על חלקו הדרומי החדש של היישוב נופית, וכעבור מספר דקות נכנס לתוך היישוב |6|. כעת מצפה לנו עלייה בכמה עשרות מדרגות עד למפלס הרחוב הראשי. נעלה לאט לאט, ובקצה העלייה נגיע לרחוב איתנים. נפנה ימינה ברחוב המשולב, נלך כ-10 דקות בין בתי היישוב, עד שנגיע חזרה לרחוב הגליל. נפנה שמאלה, ומידע נגיע אל המכונית הממתינה לנו בנקודת הסיום של המסלול |1|.

איך מגיעים?

מגיעים לצומת אורן שבכביש 4, ופונים צפונה לכיוון חיפה. לאחר כ-2 קילומטר פונים שמאלה על פי השילוט למושב מגדים |1|, במעגל התנועה שבכניסה למושב פונים ימינה ונוסעים ישר עד לצומת T. בצומת פונים שוב ימינה ונוסעים בכביש המתעקל בחדות שמאלה. ממשיכים בנסיעה, עד שרואים שביל עפר ראשון שפונה ימינה |2|, לצדו חונים את המכונית – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

מסלול ההליכה

צמחייה סבוכה ומערת נטיפים

מסלול הטיול אל נחל ספונים ואל מצוק מגדים, מתחיל בקצה המושב מגדים |2|. לאחר שנחנה את המכונית, נצא מזרחה בשביל צר וברור, שעובר לצד חורשת דקלים, אל הכביש הראשי, ונחצה אותו בזהירות רבה. כעת נפנה שמאלה ונלך בצד הכביש כ-2 דקות, עד שנגיע לשביל רחב המסומן באדום |3|. נפנה ימינה אל השביל, נחצה מספר אבנים גדולות ונתחיל ללכת לכיוון מזרח. השביל הרחב והמתון עובר במקביל לשדרת ברושים ארוכה, והוא חשוף לשמש לכל אורכו. לאחר כ-10 דקות הליכה, כשמולנו מתנשא מצוק מגדים המרשים והגבוה, נגיע לפיצול שבילים |4|: שביל מסומן בכחול פונה ימינה, ואילו אנו ממשיכים ישר בשביל המסומן באדום, עוברים ליד מחצבה ישנה ומספר מבנים נטושים, ומיד אחריהם הופך השביל המסומן באדום לשביל צר, ואנו נכנסים לתוך ערוץ נחל ספונים. השביל הצר מתחיל לעלות במתינות, וכעבור 3-2 דקות מוביל אל בין העצים, והופך מוצל ונעים להליכה. צמחייה סבוכה מקיפה אותנו מכל עבר, סלעים קטנים פזורים בין עלי השלכת ובין הבלוטים שעל הקרקע, ובכל פינה נוכל לעצור למנוחה.

לאחר מספר דקות מוביל השביל, בעלייה קלה, אל גדתו הימנית של ערוץ הנחל, ואנו משקיפים מלמעלה על הצמחייה הירוקה שבערוץ ועל המצוקים התלולים שמשני צדדיו. השביל הצר חוזר אל מעבה הצמחייה ויוצא ממנה לסירוגין, ואנו מדלגים מסלע גדול אחד למשנהו. בשלב זה ההליכה מעט מאתגרת וקשה, אך היא עדיין מאוד מהנה. לאחר כ-40 דקות הליכה, נגיע למפגש עם שביל המסומן בלבן, ואל שלט ירוק המבשר לנו כי הגענו למערת ספונים [5]. נפנה ימינה, ונעלה אל פתחה הרחב של המערה, הנראית חסרת ייחוד במבט ראשון, אך כאשר ניכנס אליה נגלה עולם ומלואו: קירות המערה נוטפים מים, היוצרים נטיפים וזקיפים קטנים על התקרה ועל הרצפה, ועטלפים קטנים מעופפים בין קירות המערה. בתוך המערה הקרירה נוכל לשוטט מעט, לשמוע את ציוצי העטלפים, ליהנות ממראה הנטיפים ולספר לילדים סיפור קצר (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). לאחר שנסיים את הביקור במערת ספונים, נצא ממנה ונמשיך במסלול.

המשך מסלול ההליכה

טיפוס על המצוק ותצפית אל הים

ביציאה ממערת ספונים נפנה ימינה, ומיד נגיע אל פיצול שבילים: השביל המסומן באדום ממשיך ישר לכיוון בית אורן, ואנו פונים ימינה לשביל המסומן בכחול, המטפס אל מצוק מגדים. העלייה אל המצוק מעט תלולה אך קצרה, ונמשכת כ-10 דקות. אם נביט לאחור בזמן העלייה נראה את פתחי המערות הנוספות שקיימות על גדתו הצפונית של נחל ספונים, את פיתוליו של ערוץ הנחל הירוק והעמוק, ואת הים הכחול המבצבץ בין המצוקים התלולים. כשנגיע אל ראשו של מצוק מגדים, נתחיל ללכת בשביל המתון והחשוף לשמש, המתפתל בין סלעים קטנים ושיחים, ונגלה בכל פעם מחדש זווית נוספת לתצפית על חוף הים ועל השטחים החקלאיים הפזורים לאורכו. לאחר כ-20 דקות הליכה על המצוק הרחב, יורד השביל הצר אל יובל קטן |6|, ומיד עולה בחזרה וממשיך באותו האופן. לאחר כ-40-30 דקות הליכה על מצוק מגדים, פונה השביל המסומן בכחול בחדות ימינה (צפונה) |7| ויורד במגמה מתונה לאורך המצוק התלול. משמאלנו יהיה פרוש לכל אורך הירידה הים הרחב, ולאורכו נמתח קו החוף היפהפה והצבעוני, המורכב מיישובים קטנים ומשטחים חקלאיים. הירידה ממצוק מגדים מתונה יותר מהעלייה אליו, ואף על פי שהיא אינה מוצלת, ההליכה בה אינה קשה כלל. השביל עובר בסמוך לבית בד עתיק, מתחת לקו מתח גבוה, וכעבור כחצי שעה של ירידה נגיע לפיצול השבילים שבו היינו לפני מספר שעות |4|. כעת נפנה שמאלה ונחזור באותה הדרך שהגענו בה, בשביל רחב ונוח, אל המושב מגדים |2| נקודת הסיום של המסלול, ואל המכונית הממתינה לנו שם.

איך מגיעים?

מגיעים למחלף קיסריה שבכביש מספר 2, ופונים מזרחה לכיוון חדרה. לאחר כ-1.5 קילומטר פונים בצומת נחל חדרה שמאלה לכביש 4, לכיוון בנימינה, ולאחר כ-6.5 קילומטר פונים בצומת בנימינה ימינה לכביש 653. נכנסים לבנימינה, ולאחר כקילומטר פונים במעגל התנועה הראשון שמאלה, במעגל התנועה הבא ימינה, ולאחר כחצי קילומטר שוב שמאלה לכביש 652, לכיוון זיכרון יעקב. לאחר כ-4.5 קילומטר נוספים פונים שמאלה על פי השילוט לרמת הנדיב, וחונים את המכונית ברחבת החנייה שבכניסה |1| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

מסלול ההליכה

אל שרידי החווה החקלאית המרשימים

מסלול ההליכה בשמורת רמת הנדיב מתחיל ברחבת החנייה שבכניסה |1|, מזרחית לגני הזיכרון ולאחוזת הקבר של הברון אדמונד דה רוטשילד. הברון אדמונד בנימין ג’יימס דה רוטשילד, שזכה בכינוי “הנדיב הידוע”, היה אחד התומכים העיקריים ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. הברון דה רוטשילד תרם כספים רבים לרכישת אדמות, ובכך הגדיל את כמות האדמות שהיו בידיים יהודיות בארץ ישראל. בנוסף, נתן הברון חסות על מושבות רבות כדוגמת רחובות, זיכרון יעקב, ראשון לציון, ראש פינה ומזכרת בתיה ותמך בהן כלכלית באמצעות מנגנון מורכב של פקידים. במסלול זה לא ניכנס אל גני הזיכרון, אלא נטייל בשמורת הטבע היפה המקיפה אותם. סימוני השבילים בשמורת רמת הנדיב שונים מסימוני השבילים הרגילים, ולרוב השבילים מסומנים על עמודי עץ קטנים בצד הדרך. את המסלול שלנו נתחיל בשביל המעיין, המסומן בצבעים כחול וורוד. השביל מוליך צפונה, עובר על פני מגרש החנייה ובקצהו מתפצל לשניים |2| השביל הוורוד מוביל ימינה, ואילו אנו פונים שמאלה עם השביל הכחול. השביל החשוף לשמש יורד במתינות בין השיחים ובין העצים, ולאחר כ-5 דקות חולף ליד מחצבה עתיקה, ששימשה להפקת לבנים לבניית האחוזה החקלאית חורבת עלק, שאליה נגיע מיד. השביל מתעקל ימינה, יורד מעט ומגיע כעבור כ-3 דקות למבנה מקושת, מרשים ויפה חורבת עלק |3|. אפשר לשבת למנוחה סביב המבנה המקושת (הפתוח מכל צדדיו) או בתוכו, ולספר לילדים על היישוב שהיה פה בעבר (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). במקום זה קיימים שרידים נוספים של מבני מגורים ושל אורווה, המעידים כי בעלי החווה החקלאית היו עשירים מאוד.

המשך מסלול ההליכה

נקבה עתיקה ובריכות אגירה

מחורבת עלק ממשיך השביל הצר והחשוף לשמש במגמת ירידה, אנו עוברים לצד חפירות ארכיאולוגיות, המגלות ארמון מתקופת המלך הורדוס (מלפני כ-2,000 שנים), ולאחר כ-5 דקות נוספות אנו מגיעים למתחם עין צור |4|. את פנינו מקבלים שרידי מבנה הקולומבריום (מבנה שבתוכו גומחות חצובות, ובעבר שימש לגידול יונים) שהיה במקום, ומעט אחריהם אנו מגיעים אל אמת המים והנקבה של עין צור. עין צור הוא אחד המעיינות הפעילים הבודדים בסביבה, ולכן לאורך שנים רבות משך אליו המתחם מתיישבים רבים החל מהתקופה הרומית, שבה היה במקום מתחם מפואר ובו בריכות שחייה ובית מרחץ, ועד לשנות ה-40 של המאה ה-20, אז התיישבו אנשי תנועת בית”ר בתל צור הסמוך, והשתמשו במי המעיין לצרכיהם. החל משנת 1985 נערכות חפירות רבות במעיין ובסביבתו, המגלות לנו מפעם לפעם מידע נוסף על מה שהתרחש כאן לאורך השנים. אחד הממצאים המעניינים ביותר שנמצאו בנקבת המעיין (נקבת המים השלמה העתיקה ביותר בארץ), היה אוסף של כ- 2,000 מטבעות מסוף התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית. החוקרים סבורים כי עין צור היה “מעיין משאלות”, והמטבעות שנאספו במקום במשך מאות שנים הוטלו על ידי נשים שבאו לטבול במקום כסגולה לפרי בטן ולפריון.

כיום, לא ניתן להיכנס אל מקור הנביעה מטעמי בטיחות. עם זאת, ניתן להיכנס אל אולם קטן ומקורה, שממנו יוכלו הילדים לצאת וללכת יחפים במים הרדודים, לאורך חלקה החשוף של אמת המים. לאחר מכן נמשיך לשוטט במתחם עין צור, בין בריכות האגירה הקטנות (בהן נוכל לשכשך את הרגליים), ליד בריכת השחייה הענקית (שכיום היא ריקה ממים) ועד לבית המרחץ העתיק, בו התרחצו הרומאים במים חמים, ממש כמו במתקני הספא המודרניים. אפשר לשבת למנוחה קצרה על ספסלי הפיקניק שבין העצים, ולאחר מכן לעלות בשביל הצר, בין עצי הזית, עד לעץ גדול ומרשים שלצדו ספסל בודד המשקיף על בקעת הנדיב ועל מתחם עין צור |5|. מכאן נמשיך ונעלה בעקבות סימון השבילים הכחול, נתחבר חזרה לשביל רחב ומשם נלך עוד כ-15 דקות אל החניון |1| נקודת הסיום של המסלול, ואל המכונית הממתינה לנו שם.

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-15 דקות.

• לנקודת המוצא: כפר גמילה אילנות
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא

מגיעים לצומת דרור שבכביש 4, ופונים בה צפונה. חולפים על פני צומת הדסים ועל פני תחנת דלק הנמצאת בצדו הימני של הכביש, וכחצי קילומטר אחרי תחנת הדלק פונים ימינה לכפר לשיקום נוער “אילנות”. בצומת ה-T שבכניסה פונים ימינה, וחונים את המכונית בחניון הכפר |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

אירוסים בין איקליפטוסים

מסלול הטיול שלפנינו מחולק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה. את חלקו הראשון של המסלול, שאורכו כ-1.5 קילומטר ומשכו שעה שעה וחצי, אנו מתחילים בחניון של הכפר השיקומי “אילנות” |1|.מהחניון נלך בדרך סלולה ומישורית הפונה מזרחה והעוברת בצמוד לחורשת איקליפטוסים גדולה, שבתוכה פזורים שולחנות פיקניק. לאחר כמה דקות הופכת הדרך הסלולה לדרך עפר, מצד ימין מלוות אותנו חממות גדולות וכעבור כ-15 דקות הליכה בסך הכל מסתיימות החממות, ואנו פונים שמאלה בשביל רחב. אחרי כמה עשרות מטרים נראה מימיננו שלט המודיע שהגענו אל שביל האירוסים של יער אילנות |2| והמסביר מעט על מסלול ההליכה. נפנה ימינה (על פי השלט) ומעתה נלך בעקבות השלטים והחיצים הסגולים המסמנים את המסלול.

השביל הרחב והמתון שבו אנו הולכים מתפתל בתוך חורשת איקליפטוסים צפופה ומוצלת, כשבין העצים הגבוהים פרושים מרבדים של פריחה צהובה ושל עשב ירוק, הבוהקים בקרני השמש החודרות מבעד לענפי העצים. אנו הולכים ישר, לרוב במישור ולעיתים בירידות או בעליות קלילות, בעקבות החיצים הסגולים, שסימונם ברור מאוד. לאחר כ-3 דקות נגיע למפגש בין מספר שבילים |3| ונמשיך בו ישר, וכעבור כ-15 דקות הליכה נגיע אל גבעת האירוסים |4|: חבלים שחורים ועמודי עץ תוחמים בשלב זה את השביל משני צדדיו, ומאחוריהם פורחים מאמצע פברואר ועד לאמצע מרץ פרחי אירוס הארגמן היפהפיים.

השביל המתון אינו מוצל, מתפתל ומקיף את הגבעה, ובכל רגע אפשר לעצור, להביט ולצלם את הפרחים הנדירים, וגם לספר לילדים סיפור על האירוס (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). ההליכה בשביל האירוסים נמשכת כ-15 דקות, ובקצה השביל שלטים וחיצים ברורים המפנים אותנו אל היציאה. הליכה מתונה ומוצלת של כ-10 דקות בחורשת האיקליפטוסים תוביל אותנו אל פיצול השבילים שבו היינו קודם לכן |3|. ממפגש השבילים נחזור באותה הדרך שהגענו בה אל המכונית |1|, וניסע אל חלקו השני של המסלול, בשמורת קדימה.

חלק שני במסלול

• לחלק השני: שמורת טבע אלוני קדימה
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השני

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול חוזרים לכביש 4 ופונים דרומה. נוסעים כקילומטר ואז פונים שמאלה בצומת הדסים אל היישוב קדימה, נכנסים ליישוב |5| וממשיכים לנסוע ישר ברחוב הרצל. במעגל התנועה הראשון |6| פונים שמאלה, ומיד אחריו פונים ימינה לרחוב וייצמן. נוסעים ברחוב עד לצומת T (המסומנת במפה בספרה |7|) , שבה פונים שמאלה לרחוב חנקין. נוסעים ברחוב עד קצהו, ממשיכים ישר בדרך עפר וחונים את המכונית בצד הדרך |8|, על יד השלט: “שמורת קדימה” – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

סחלבים בין עצי אלון עתיקים

לאחר שנחנה את המכונית בצד דרך העפר, סמוך לשלט “שמורת קדימה” |8|, נרד ממנה ונלך מערבה, בשביל לא מסומן אך ברור, העובר בין אלוני תבור גדולים ועתיקים. בין העצים בעלי הגזעים המיוחדים פורחים תורמוסים יפהפיים בצבע לבן וקבוצות של אירוסים בצבע ארגמן כהה ומרשים. אנו נלך בשביל הצר בין העצים והפרחים, נתרשם מיופיים של הפרחים, נצלם את הילדים המשתעשעים ונהנה מכל רגע. לאחר כ-200 מטר מסתיים השביל |9|, ואנו נחזור על עקבותינו, אל המכונית הממתינה לנו בנקודת הסיום של המסלול.

איך מגיעים?

מגיעים למחלף לטרון שבכביש מספר 1, ופונים בו מזרחה לכביש מספר 3, לכיוון מודיעין. לאחר כ-600 מטר פונים ימינה לכביש משובש |1| אל פארק קנדה, נוסעים בכביש זה כ-200 מטר, ובהזדמנות הראשונה פונים שמאלה |2| לכביש צר מסומן בכחול. נוסעים בדרך המפותלת כחצי קילומטר, עד לחניון האגם המלאכותי |3| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול

מסלול ההליכה

אמות מים ואגם מלאכותי

מסלול הטיול שלנו מתחיל בחניון האגם המלאכותי שבפארק קנדה |3|. מהחניון המסודר, שבו משטחי דשא, שולחנות פיקניק מוצלים ואגם מלאכותי, נצא בכביש המסומן בכחול לכיוון צפון. הכביש המשובש מעט עולה בעלייה מעט תלולה לאורך כ-100 מטר, ולאחר מכן, במפגש עם שביל רחב המסומן באדום, מתעקל בחדות ימינה |4|. אנו פונים ימינה בעקבות הכביש המסומן בכחול, וממשיכים לעלות, הפעם במתינות, בכביש החשוף לשמש. הכביש המשובש מתעקל לימין ולשמאל, מצדנו הימני נוכל לראות מבעד לעצים את העמק שנלך בו בהמשך המסלול, ולאחר כ-30 דקות הליכה נגיע למפגש עם שביל המסומן בירוק |5|, ונפנה אליו ימינה. השביל המסומן בירוק מתחיל כשביל רחב והופך מיד לשביל צר, המתעקל ימינה ויורד בירידה מתונה אל “עמק המעיינות” החלק המרכזי במסלול שלנו. לאורכו של “עמק המעיינות” התגלו שרידים עתיקים ומעניינים ממערכת המים של העיר הרומית אמאוס, ששכנה בקרבת מקום לפני יותר מ-1,500 שנים. העיר אמאוס, שמוקמה משיקולים אסטרטגיים על אם הדרך לירושלים, מוזכרת בברית החדשה כמקום מפגשו של ישו עם שניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה ובספרי המכבים כמקום שנערך בו אחד הקרבות המשמעותיים בין המכבים ליוונים, עליו נוכל לספר לילדים (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

ב”עמק המעיינות” מוקמו חלק ממתקני המים של העיר, וביניהם נלך כעת. השביל יורד בסדרת מדרגות אבן, בין עצי זית ועצי תאנה ועובר ליד בית המעיין מבנה תת קרקעי, שממנו נבעו המים שזרמו לאחר מכן באמות המים שבמורד העמק. מכאן נמשיך ונרד בשביל הנוח והמתון, משמאלנו ילוו אותנו שתי אמות מים האחת צרה והשנייה רחבה, שבהן זרמו המים מבית המעיין אל בריכות האגירה ואל העיר אמאוס. כיום האמות יבשות, ולכן הילדים יכולים ללכת בתוכן. השביל המסומן בירוק ממשיך ויורד בין עצי הזית, עצי התאנה, עצי הרימון והשקדיות, שבימות החורף פורחות בפרחים לבנים יפהפיים. בימות החורף פורחים סביבנו גם נרקיסים וכרכומים, ורקפות מבצבצות מתחת לסלעים, ואילו בימות האביב פורחים הכלניות והפרגים. השביל עובר לצד בריכות אגירה וויסות, ליד מבנה ששימש (ככל הנראה) כבית מרחץ עבור עשירי העיר ולצד מתקני קבורה עתיקים. ליד כל אחד מהאתרים נוכל למצוא שלטים שיסבירו לנו מהם המתקנים שאנו רואים. לאחר כ-30 דקות הליכה, נגיע חזרה אל חניון האגם המלאכותי |3| נקודת הסיום של המסלול, שבו נוכל לערוך פיקניק בצל העצים. הרחצה באגם אסורה, אך נוכל לשבת על שפתו ולטבול בו את רגלינו, ולאחר מכן לשוב למכונית ולסיים את המסלול.