Search result: feed

איך מגיעים?

מגיעים למחלף לטרון שבכביש מספר 1, ופונים בו מזרחה לכביש מספר 3, לכיוון מודיעין. לאחר כ-600 מטר פונים ימינה לכביש משובש |1| אל פארק קנדה, נוסעים בכביש זה כ-200 מטר, ובהזדמנות הראשונה פונים שמאלה |2| לכביש צר מסומן בכחול. נוסעים בדרך המפותלת כחצי קילומטר, עד לחניון האגם המלאכותי |3| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול

מסלול ההליכה

אמות מים ואגם מלאכותי

מסלול הטיול שלנו מתחיל בחניון האגם המלאכותי שבפארק קנדה |3|. מהחניון המסודר, שבו משטחי דשא, שולחנות פיקניק מוצלים ואגם מלאכותי, נצא בכביש המסומן בכחול לכיוון צפון. הכביש המשובש מעט עולה בעלייה מעט תלולה לאורך כ-100 מטר, ולאחר מכן, במפגש עם שביל רחב המסומן באדום, מתעקל בחדות ימינה |4|. אנו פונים ימינה בעקבות הכביש המסומן בכחול, וממשיכים לעלות, הפעם במתינות, בכביש החשוף לשמש. הכביש המשובש מתעקל לימין ולשמאל, מצדנו הימני נוכל לראות מבעד לעצים את העמק שנלך בו בהמשך המסלול, ולאחר כ-30 דקות הליכה נגיע למפגש עם שביל המסומן בירוק |5|, ונפנה אליו ימינה. השביל המסומן בירוק מתחיל כשביל רחב והופך מיד לשביל צר, המתעקל ימינה ויורד בירידה מתונה אל “עמק המעיינות” החלק המרכזי במסלול שלנו. לאורכו של “עמק המעיינות” התגלו שרידים עתיקים ומעניינים ממערכת המים של העיר הרומית אמאוס, ששכנה בקרבת מקום לפני יותר מ-1,500 שנים. העיר אמאוס, שמוקמה משיקולים אסטרטגיים על אם הדרך לירושלים, מוזכרת בברית החדשה כמקום מפגשו של ישו עם שניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה ובספרי המכבים כמקום שנערך בו אחד הקרבות המשמעותיים בין המכבים ליוונים, עליו נוכל לספר לילדים (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

ב”עמק המעיינות” מוקמו חלק ממתקני המים של העיר, וביניהם נלך כעת. השביל יורד בסדרת מדרגות אבן, בין עצי זית ועצי תאנה ועובר ליד בית המעיין מבנה תת קרקעי, שממנו נבעו המים שזרמו לאחר מכן באמות המים שבמורד העמק. מכאן נמשיך ונרד בשביל הנוח והמתון, משמאלנו ילוו אותנו שתי אמות מים האחת צרה והשנייה רחבה, שבהן זרמו המים מבית המעיין אל בריכות האגירה ואל העיר אמאוס. כיום האמות יבשות, ולכן הילדים יכולים ללכת בתוכן. השביל המסומן בירוק ממשיך ויורד בין עצי הזית, עצי התאנה, עצי הרימון והשקדיות, שבימות החורף פורחות בפרחים לבנים יפהפיים. בימות החורף פורחים סביבנו גם נרקיסים וכרכומים, ורקפות מבצבצות מתחת לסלעים, ואילו בימות האביב פורחים הכלניות והפרגים. השביל עובר לצד בריכות אגירה וויסות, ליד מבנה ששימש (ככל הנראה) כבית מרחץ עבור עשירי העיר ולצד מתקני קבורה עתיקים. ליד כל אחד מהאתרים נוכל למצוא שלטים שיסבירו לנו מהם המתקנים שאנו רואים. לאחר כ-30 דקות הליכה, נגיע חזרה אל חניון האגם המלאכותי |3| נקודת הסיום של המסלול, שבו נוכל לערוך פיקניק בצל העצים. הרחצה באגם אסורה, אך נוכל לשבת על שפתו ולטבול בו את רגלינו, ולאחר מכן לשוב למכונית ולסיים את המסלול.

איך מגיעים?

מגיעים לצומת חנניה על כביש 85 ופונים צפונה לכיוון אמירים ומירון. עולים בכביש 866 המתפתל כ-11 קילומטר עד לצומת מירון, שבה פונים שמאלה לכביש 89 לכיוון גוש חלב. נוסעים כ-4 קילומטר עד לכניסה לגוש חלב ופונים שמאלה לכיוון סאסא. נוסעים כ-7 קילומטר נוספים ואז פונים שוב שמאלה על פי השילוט לכיוון בית ספר שדה הר מירון. חולפים על פני בית הספר, ועולים עם הכביש המפותל עד לחניון הפסגה של הר מירון |1| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

מסלול ההליכה

אוויר הרים צלול ותצפיות מרהיבות

את המסלול נפתח בחניון הפסגה של הר מירון |1|. מחלקו הצפוני של החניון יוצא שביל מסומן בסימון שביל ישראל ובסימון אדום, המכונה “שביל הפסגה” של הר מירון. השביל מקיף במעין טבעת את פסגת ההר (שעליה נמצא בסיס צבאי, שהכניסה אליו אסורה) ומספק תצפיות מרהיבות על הרי הגליל והגולן. השביל מתחיל במגמת עלייה קלה, בין עצים ואבנים, וכבר אחרי 5 דקות אנו מגיעים אל המצפה הראשון לכיוון דרום ומזרח |2|, שממנו ניתן לראות את צפת ורכס הר כנען. לאחר מנוחה קצרה במצפה נמשיך בהליכה בתוך החורש כ-10 דקות נוספות עד למצפה השני |3|, המשקיף צפונה ומזרחה. ממצפה זה רואים חלק נרחב מיישובי הגליל העליון, את רמות נפתלי וביום בהיר גם את הרי הגולן והחרמון. לצד המצפה מספר סלעים גדולים הנמצאים בצל העצים ומזמינים אותנו למנוחה קצרה. כאן אפשר לספר לילדים סיפור על הר מירון (ראו במסגרת: “שעת סיפור”), ומכאן ממשיך השביל לכיוון צפון-מערב, בעליות ובירידות קלות. אוויר פסגות קריר ונעים מלווה אותנו בכל זמן ההליכה בשביל.

נעבור ליד גת קדומה, הנמצאת מצד שמאל של השביל ונגיע לפיצול שבילים |4| – השביל המסומן באדום פונה שמאלה, ממשיך להקיף את הפסגה וחוזר לחניון |1|. שביל מסומן בשחור ושביל המסומן בסימון שביל ישראל ממשיכים ישר לכיוון מצפה נריה. נחזור לפיצול שבילים זה בהמשך, אך כעת נמשיך עם השביל המסומן בשחור ולאחר כקילומטר נוסף של הליכה במגמת ירידה קלה נגיע אל המצפה המטופח והמרהיב ביותר באזור מצפה נריה |5|. במצפה ימתינו לנו משטח אבן רחב מתחת לעץ, פינת ישיבה נוחה ונוף מרהיב עוד יותר משזכינו לראות במצפים הקודמים. מהמצפה נוכל להשקיף על כל הרי הגליל העליון, על רמות נפתלי, על הגולן ועל החרמון. ביום בהיר נוכל להשקיף מכאן גם על הרי הלבנון. מצפה נריה מזמין אותנו לעצירה ממושכת, ואנו יכולים להנות מהשקט ומהאוויר הנפלא. לאחר המנוחה במצפה נריה, נשוב על עקבותינו ונחזור אל פיצול השבילים |4| שבו היינו קודם לכן. כעת נפנה ימינה בשביל המסומן באדום, ונמשיך להקיף את פסגת הר מירון, הפעם מכיוון דרום-מערב. נרד בשביל במתינות בין הסלעים והעצים, נעבור במצפה קטן נוסף, ולאחר כ-10 דקות נגיע לכביש שעולה אל הבסיס הצבאי שבפסגת ההר |6|. נחצה את הכביש, ונמשיך בדרך הרחבה שתוביל אותנו, בתום הליכה של כ-5 דקות, עד לחניון הפסגה |1| נקודת הסיום של המסלול, שם ממתינה לנו המכונית.

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שלושת חלקי המסלול הוא כ-20 דקות בסך הכל.

לחלקו הראשון של המסלול:
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו הראשון של המסלול

מגיעים לצומת מעלה גמלא על כביש 92 (סובב כנרת ממזרח) ובה מזרחה לכביש 869 לכיוון מעלה גמלא. לאחר כ-4 קילומטר פונים ימינה ליישוב מעלה גמלא, וכעבור כ-400 מטר פונים שוב ימינה לרחבת עפר |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

פינת חמד מיוחדת ונפלאה

את חלקו הראשון של המסלול אנו מתחילים במפרץ חנייה |1| הנמצא על כביש הגישה ליישוב מעלה גמלא. ממקום החנייה חוצים את הכביש, עוברים שער למניעת מעבר בקר, ונכנסים לשטח מרעה של פרות, בו יש ערימות זיבול שמפיצות ריח לא נעים. חוצים את השטח, מקיפים מתחם מגודר קטן, ומתחילים לטפס בשביל צר על המדרון שלפנינו. אחרי 3-2 דקות של עלייה מגיעים לעץ בודד, מקיפים אותו מצידו השמאלי וממשיכים לעלות ישר כלפי מעלה (לא פונים לשביל שמאלי, שמוביל לשטח בוצי). אחרי דקה נוספת עוברים ליד כמה עצי תאנה גדולה, וממשיכים בעלייה המתונה. בתוך דקה מגיעים לקו טלפון ישן שחוצה את המדרון. ממש מתחתיו פונים שמאלה, והולכים במקביל אליו. חולפים על פני עמוד עץ אחד, וכאשר מגיעים לעמוד העץ השני עוזבים את קו הטלפון, פונים שמאלה ויורדים 20 מטר לתוך קבוצת עצי זית. פונים ימינה בין העצים, ובמהרה מגיעים אל מתחם המעיין המוקף בגדר. הכניסה נמצאת בצד ימין של הגדר.

ללא כל ספק, מעיין מעלה גמלא הוא אחד המטופחים שבמעיינות הגולן, ולכן עלינו לשמור במיוחד על הניקיון ועל הסדר במקום. לאחר הבילוי במעיין נחזור באותה הדרך שהגענו בה אל המכונית, וניסע לחלקו השני של המסלול אל המעיין עין דיר עזיז.

חלק שני במסלול

לחלקו השני של המסלול: מעיין כנף
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו השני של המסלול 

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול חוזרים לכביש 869, פונים בו ימינה וממשיכים לנסוע מזרחה. לאחר כ-5 קילומטר נוספים פונים ימינה ליישוב כנף, ולאחר כ-1.5 קילומטר נוספים (כ-200 מטר לפני הכניסה ליישוב) פונים שמאלה |3| לדרך עפר המסומנת בשחור. נוסעים על דרך העפר הטובה לכל רכב כקילומטר וחצי, עד שחורשת איקליפטוסים גדולה נראית בבירור בצד ימין של הדרך |4| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

מעיין, תצפית ובית כנסת עתיק

לאחר שנחנה את המכונית סמוך למעיין כנף |4|, נרד בשביל המדרגות המסודר שמוביל אל המעיין. את פנינו יקבלו עצי איקליפטוס גדולים המטילים צל רחב, בריכות רחבות ידיים (אם כי לא עמוקות) שאליהן מוביליות מדרגות אבן, בוסתן עצי זית ותעלות מים הזורמות בין העצים.  כדאי להסתובב בין תעלות המים והעצים, ולרדת עד לתחתית השטח, שם נמצא רחבת תצפית, שממנה אפשר להשקיף על ערוץ נחל כנף ועל מישורי דרום רמת הגולן ונחליה, ולספר לילדים סיפור על המעיין (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

חלק שלישי במסלול

לחלקו השלישי של המסלול: 
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו השלישי של המסלול 

כדי להגיע לחלקו השלישי של המסלול חוזרים בדרך העפר ונכנסים לישוב כנף |5|. פונים מיד שמאלה, ונוסעים לאורך הכביש ההיקפי של היישוב עד לחלקו הצפון-מערבי |6|, שם חונים את המכונית – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השלישי של המסלול.

לאחר הבילוי בעין דיר עזיז, נחזור אל המכונית וניסע לתוך היישוב כנף, אל חלקו השלישי של המסלול. לאחר שנחנה את המכונית בחלקו הצפון-מערבי של היישוב |6| נצא אל שביל עפר רחב וברור המסומן בשחור, ונתחיל לרדת בו במתינות לכיוון מערב. כבר מכאן נראה מתחתינו ולפנינו את בית הכנסת העתיק שאליו מועדות פנינו, ונרד בשביל החשוף לשמש לכיוונו. בצדי השביל עצי שיזף רבים, המוכרים גם בשמם העממי – עצי הדומים. בסוף הקיץ מתמלאים ענפי העצים והקרקע שלמרגלותיהם בפירות קטנים וכתמתמים הטובים למאכל. מרקם הפירות הקטנים קמחי מעט וטעמם מזכיר טעמו של תפוח, הפירות אינם מרוססים ולכן ניתן לאכול אותם ישירות מהעץ או אפילו מהרצפה.

לאחר כ-20 דקות של ירידה, פונה השביל המסומן בשחור ימינה, ואילו אנו פונים שמאלה לשביל רחב ולא מסומן וכעבור כ-3 דקות הליכה בעלייה מתונה נגיע אל בית הכנסת העתיק והמפואר |7|, שנבנה ככל הנראה בתקופה הביזנטית (לפני כ-1,700 שנים). הנוף הנשקף מכאן מרהיב: הכנרת פרושה מתחתינו, רכס פוריה והרי מירון מתנשאים מאחוריה. בשעות אחר הצהריים, כשהשמש שוקעת מולנו המחזה מרהיב במיוחד.

כדאי לשבת על אבני הבזלת שמחוץ למבנה בית הכנסת, ליהנות מהנוף ומהאוויר הנפלא ולאחר מכן לחזור באותה הדרך שהגענו בה אל היישוב כנף |6| נקודת הסיום של המסלול, ואל המכונית שממתינה לנו שם.

איך מגיעים?

מגיעים לרחוב רוטשילד |1|, ומחנים את המכונית בחנייה עירונית לצד המדרכה. ממקום החנייה ממשיכים ללכת לאורך הרחוב, חולפים על פני כניסה לבית הקברות שיח’ באדר, וכעבור 3-2 דקות מגיעים למחסום בכניסה לשטח משכן הכנסת |2|. כאן מתחיל סיורנו. מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה בחניון פארק עמק הצבאים |17| שבסוף המסלול.

מהתחנה המרכזית נוסעים בקו 14, ויורדים בתחנת בית המשפט העליון. משם חוזרים לשדרות יצחק רבין, פונים בהן ימינה, יורדים כ-2 דקות, ופונים שוב ימינה לרחוב רוטשילד |1|. בתוך 3-2 דקות מגיעים לנקודת ההתחלה של המסלול |2|. ניתן גם לנסוע בקווים רבים שמגיעים לפינת הרחובות בן-צבי ובצלאל, ומשם לעלות דרך שדרות יצחק רבין לרחוב רוטשילד |1|.

לנקודת החנייה: רחוב רוטשילד, ירושלים
לנקודת ההתחלה: התחנה לחקר ציפורי ירושלים, ירושלים
לנקודת הסיום: חניון עמק הצבאים, ירושלים.

מסלול הסיור

אל תחנת ציפורים ומנחת מטוסים

את סיורנו בין אתרי הטבע בלב ירושלים, אנו מתחילים בקצה רחוב רוטשילד |2|, שמוביל אל הכניסה לחניון הכנסת. בירכתי הרחוב, בין משכן הכנסת לבית הקברות הישן שיח’ באדר, מסתתרת פינת חמד קסומה ופסטורלית. זוהי התחנה לחקר ציפורי ירושלים. כדי להגיע לתחנה ניגש למחסום שבפתח החניון, ונפנה לפניו שמאלה על פי השילוט שמצביע לכיוונה. נרד כ-20 מטר, ונפנה שוב שמאלה. נחלוף על פני מרכז מבקרים קטן, ובו חנות וגלריה בהם מוצגים צילומים וציורים של נוף וטבע, וניגש אל לב התחנה שנמצא מימין |3|. מעבר לדלפק יושבים מתנדבים חובבי טבע, שעוסקים במלאכת טיבוע ציפורים. לתשומת לבכם: מלאכת הטיבוע של הציפורים נעשית בשעות הבוקר, בחלק מימות השבוע. מומלץ להתקשר ולבדוק מתי מתקיים טיבוע, ולהתאים את הביקור. המתנדבים אוספים ציפורים שעוצרות למנוחה במקום, מטבעים את רגליהן בטבעת מעקב קטנה, וכך אוספים עליהן מידע חיוני למחקר. בעדינות ובדייקנות הם מודדים אורכי כנפיים ונוצות, שוקלים ובודקים את מצבן הגופני, ומשחררים אותן לחופשי. מרגש להביט במתנדבים המסורים, שעושים את מלאכתם ברגישות ובדאגה לשלום הציפורים. אפשר לשוחח עימם, וללמוד מהם על הציפורים שמגיעות לכאן מרחבי אירופה ואפריקה. לאחר מכן נמשיך אל ביתן העץ הצמוד, המשמש מעין ‘מסתור’. מעבר לאשנב צר נפרש שטח פתוח מלא עצי פרי ארצישראליים, ובצידו אגם מים קטן. מומלץ לשבת על ספסלי העץ, להביט מבעד לאשנב, ולצפות בציפורים שנוחתות בשטח הטבעי. בכל תקופה בשנה מגיעות לכאן ציפורים אחרות, וכדי ‘לתפוס’ ציפור מיוחדת, צריך להתאזר בסבלנות. בחלק משעות היום והלילה אפשר לראות בשטח גם בעלי חיים נוספים, כמו דורבנים, קיפודים, עטלפים וינשופים (ראו המלצה לסיור ערב). בזמן שנשב במסתור, נספר על הרעיון שעומד מאחורי התחנה.

בתום הביקור בתחנה נצא באותה דרך בה נכנסנו, ונפנה שמאלה במורד הכביש הצר. נחלוף על פני מחסום למניעת מעבר כלי רכב, ונרד מעט בתלילות בעקבות סימון שבילים כחול. כעבור 4-3 דקות של ירידה, נגיע לגן סאקר |4|. נקיף מתחם של מתקני ספורט, ואחריו נפנה ימינה בשביל אספלט צר, שעובר בשולי הגן. נלך לצד מדשאות רחבות ידיים, נהנה מצל העצים הגבוהים, ובכל רגע נוכל לשבת על אחד הספסלים. מדי פעם יחלפו על פנינו רצים והולכי רגל, שנהנים כמונו מהאווירה השלווה ששוררת במקום. בשבתות ובחגים משנה הגן את פניו, ומתמלא משפחות שעורכות פיקניקים, חבורות שמשחקות במשחקי כדור, וזוגות שנהנים מטיול רגלי. במהלך ההליכה בגן נעצור למנוחה, ונספר על הגלגולים שעבר השטח במאה השנים האחרונות.

בתום המלחמה נכבשו הכפרים שמעבר לעמק על ידי כוחות ההגנה, ונותרו ריקים מאדם. היה זה האות להתרחבותה של ירושלים מעבר לעמק המצלבה, לאזור גבעת רם והרכסים שסביבה. על הגבעה קמו לאורך השנים קרית ממשלת ישראל, משכן הכנסת ובית המשפט העליון, ועל הרכסים שסביבה נוסדו שכונות מגורים רבות. בשנת 1965 הוחלט להקים בשטח העמק גן ציבורי גדול. הגן נקרא בשמו של הארי סאקר, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית, שנפטר שנה קודם לכן. העמק כוסה מדשאות רחבות, ניטעו בו עצים רבים, והוא הפך להיות הפארק העירוני הגדול בירושלים.

ציורים עתיקים במנזר מסתורי

אחרי 7-5 דקות של הליכה בשבילי הגן, נעבור במנהרה מתחת לכביש |5|, ונמשיך ללכת בשביל הסלול. במהרה יתגלה לפנינו מנזר המצלבה המרשים, שנתן לעמק את שמו. בדרכנו אל המנזר נוכל לסטות לזמן קצר מהשביל המרכזי, לפנות ימינה לשביל צדדי שנקרא משעול יעל ספיר, ולעלות מעט. בתוך 3-2 דקות נגיע לנקודת תצפית נהדרת |6|, ממנה נשקיף על העמק ועל המנזר שבמרכזו. המבנה המאסיבי של המנזר מוקף מטעי זיתים, והוא מזכיר במראהו מבצר מימי הביניים. אחרי התצפית נחזור אל השביל שבעמק, נפנה ימינה, ובתוך 5-4 דקות נגיע אל מנזר המצלבה |7|. ניכנס בשער שמימין אל מתחם המנזר, ולאחר מכן נמשיך פנימה דרך שער אבן נמוך, המוביל אל חצר פסטורלית. נשלם עבור הביקור בחנות המזכרות שמשמאל, לאחר מכן נחצה את החצר המוריקה, ובקצה שלה נפנה ימינה. נעבור תחת קמרון מקושת, ואם נשים לב, נראה על הקיר שמימין קורת עץ ארוכה. קורה שכזו מכונה ‘נאקוס’, ועליה מקישים הנזירים כדי להכריז על שעות התפילה. בקצה הקמרון נרים את מבטנו, ונתרשם ממגדל הפעמונים היפהפה שמתנוסס מעל גג המנזר.

בעבר היו פעמוני המגדל מצלצלים, אך מאז התקופה העות’מאנית נאסר השימוש בהם, ואת תפקידם תפסה קורת הנאקוס הצנועה. נחצה חצר קטנה נוספת, ניכנס אל הכנסייה העתיקה, ונעמוד משתאים מול יופייה ועוצמתה. רצפת הכנסייה מכוסה פסיפס יפהפה בן כ-1,000 שנים, שחלקים ממנו קדומים אפילו יותר, ונעשו כבר במאה השישית. הפסיפס מציג מוטיבים של בעלי חיים, צמחים וצורות גיאומטריות, והוא מסמל את העולם הגשמי שעל פני האדמה. לעומתו, הכיפה שבתקרה מסמלת את השמיים, משכן האל. המתווכים שמחברים בין השמיים והארץ, הם הנביאים והקדושים, ולכן דמויותיהם מעטרות את קירות הכנסייה, ואת עמודי האבן הענקיים שתומכים את התקרה. מדוע נבנתה כנסייה מרשימה כל-כך במקום כה מבודד, הרחק מירושלים העתיקה? כדי לקבל תשובה לשאלה, ניגש אל הקריפטה שנמצאת בפינה השמאלית המרוחקת של האולם. נעבור במסדרון צר, ונגיע אל החלק המקודש ביותר בכנסייה. על הקירות תלויות איקונות עתיקות (ציורי הקיר), והן מספרות את סיפורו של המקום.

אחרי הביקור בקריפטה, נחזור אל אולם הכנסייה. נביט על הקיר המרכזי, שמאויר גם הוא בדמויות מהמסורת הנוצרית, ובראשו נבחין בדמות האל בכבודו ובעצמו, שנראה כמו סבא טוב שיושב במרומים. קיר זה מכונה איקונוסטזיס, והוא נועד להסתיר מעיני המתפללים את המקום בו נעשית עבודת הקודש של כהני הדת, כפי שנהוג בכנסיות מזרחיות. כיום נמצאת הכנסייה בבעלות יוונית, אך במשך מאות שנים החזיקו בה דווקא נזירים גיאורגים. עדות מרתקת לכך אפשר למצוא באחד מציורי הקיר. נפנה את פנינו אל היציאה, ניגש אל העמוד השמאלי הקרוב אליה, ונחפש ציור של דמות קטנה, חבושה בגלימה, שנמצאת לרגליהן של שתי דמויות גדולות יותר.

נצא מהכנסייה ומן המנזר, ונפנה ימינה במורד הכביש. אחרי דקה נראה דרך סלולה שפונה שמאלה, ולצידה מצבת אבן לבנה המציגה את דיוקנו של רוֹסְטָבֶלִי. גם הרחוב בו אנו הולכים נקרא בשמו של המשורר הגיאורגי הדגול, שהותיר את חותמו בירושלים. נמשיך לרדת בין עצים ושיחים, ובתוך 3-2 דקות נגיע לצומת דרכים |8|. נפנה ימינה במורד הכביש הסלול, ונתחבר לרחוב יהושע ייבין. נלך על המדרכה שבצד הרחוב, ליד מבנים המשמשים את תנועת ‘הצופים’, ובהמשך נחלוף על פני מרכז ללימוד מחול, מרכז הדרכה לבטיחות בדרכים וסניף של תנועת ‘בני עקיבא’. כעבור 4-3 דקות של הליכה, נראה מדרגות רחבות שעולות ימינה אל בית ‘הקוביה’ |9|. זהו בית ספר וגלריה לאמנות, השוכן בביתה של הפרימה-בלרינה העברית הראשונה, רינה ניקובה. במשך תקופה ארוכה שכן כאן בית הספר למחול ‘הורה’ שהקימה ניקובה, ובשנים האחרונות הוא הפך למשכנו של בית הספר ‘הקוביה’. כדאי לעלות במדרגות, להיכנס אל המבנה, ולצפות בתערוכות מתחלפות מעניינות של אמנות מודרנית. בשעות בהן מתקיימים קורסים, אפשר לבקש בנימוס להציץ אל חדרי הלימוד, ולהתרשם משיעורי פיסול, קרמיקה, ציור ועוד. לאחר מכן נחזור אל הרחוב, נחצה אותו, ונפנה ימינה אל שביל אספלט צר. נלך בשולי גן ציבורי, נעבור ליד מתקני אימון ולצד מדשאות רחבות, וכעבור 5-4 דקות נתחבר אל הכביש הראשי, רחוב הרב הרצוג |10|.

מטיילים בין צמחים וצבאים

בצומת המרומזר של רחוב הרצוג נמשיך ישר, נחלוף על פני תחנת אוטובוס, ואחריה נפנה ימינה לכיוון תחנת דלק. נרד לצד הכביש המתעקל ימינה, נתקדם כמה עשרות מטרים, ונפנה שמאלה לדרך עפר, על פי השילוט לגן הבוטני. נלך בשביל העפר, בתחילה במישור ובהמשך בירידה, ואחרי 4-3 דקות נגיע לרחבת חנייה. נפנה ימינה, נעבור במנהרה מתחת לכביש, ונעלה בגרם מדרגות המוביל אל הכניסה לגן הבוטני |11|. את פנינו יקבל אגם יפהפה, מוקף עצים תמירים וצמחייה ירוקה שמשתקפים במימיו. אגם זה הוא רק המבואה לגן הענק שמשתרע על פני 120 דונם, ומחולק לשש חלקות שונות. בכל חלקה גדלים צמחים מאזור אחר בעולם, מאפריקה ואסיה ועד לאוסטרליה ואמריקה. בין צמחי הגן עוברים עשרות שבילים, ויש בו אינספור מוקדי עניין שמתאימים למטיילים מסוגים שונים. כל אחד מוזמן לבחור באילו חלקים של הגן הוא מעוניין לבקר, בהתאם לסוג הקבוצה, לתחומי ההתעניינות שלו, ולמשך הזמן שעומד לרשותו. אנו ממליצים להיעזר ברכבת קטנה שיוצאת פעם בשעה מהכניסה לגן, ועוצרת בכמה תחנות לאורכו. אפשר לרדת באחת התחנות המרוחקות, ולעשות את הדרך חזרה ברגל. מי שמעוניין בסיור פרטי מודרך, יכול להזמינו מראש בתוספת תשלום (פרטים במידע השימושי). המסלול שמתואר כאן, עובר בכל רחבי הגן, ואורך בין שעה וחצי לשעתיים. נשלם עבור הכניסה, נצטייד במפה, נקבל המלצות על הפרחים שפורחים בעונה זו, ונצא לדרך. נלך לצד האגם שמימין, ובקצה שלו נפנה שמאלה, אל חלקת דרום אפריקה. נעלה בין שיחים ועצים, ואחרי 5-4 דקות נגיע לאזור צמחיית הסוואנה |12|. כאן נוכל להיכנס למבוך של צמחיית זָקְנַן שעיר, ולהבין כיצד מתחבאים הטורפים בתוך צמחיית הסוואנה, בזמן שהם אורבים לטרף שלהם. לאחר מכן נעבור ליד בקתה אפריקנית, המלמדת על השימוש שנעשה בצמחייה זו לצרכי האדם. נמשיך עם השביל שמתעקל ימינה ועולה, ובהמשך נחלוף על פני מערת קבורה מימי בית שני, ונהנה מתצפית על בתי שכונת רסקו שמעבר לעמק. כאן נעבור לחלקת צפון אמריקה, בה נפגוש קקטוסים מהמדבר האמריקאי לצד עצי סקויה מרשימים, וכן עצי אדר מהם מפיקים את סירופ המייפל המפורסם. כדאי לשבת על אחד הספסלים מול הנוף, ולספר על הגן המיוחד בו אנו מטיילים.

אחרי המנוחה וההסבר נמשיך בדרכנו. נהנה מאופיו הטבעי של הגן, מן הצמחייה הצפופה שעולה על השבילים, ומהפרחים השונים שגדלים בו בכל עונה. מדי פעם מומלץ לרדת מהשבילים הסלולים אל שבילים צרים יותר, ולסטות אל פינה חבויה בין העצים והשיחים, בלי לפגוע בהם כמובן. כעבור דקות ספורות נגיע אל שביל התגליות לילדים |13|, פרויקט הדגל של הגן הבוטני. חלק זה מיועד אמנם לילדים, אך גם מבוגרים שצעירים ברוחם ייהנו ממנו. בעזרת מכשירים ומשחקים, אפשר להשתמש בחושים השונים ו”לגעת” בטבע: לחפור בחול בעזרת כף של טרקטור, לבנות באדמה רטובה, להשיט חפצים במורד פלג מים, לחקור את החיים בתוך שלולית, ולהתנסות באפשרויות רבות נוספות. מומלץ לעבור בין התחנות השונות, ולחוות יחד עם הילדים את המפגש עם הטבע הקסום. שביל התגליות מחבר אותנו אל החלקה האוסטרלית, בתוכה נעבור בין צמחייה טרופית לעצי איקליפטוס רמי צמרת. בין צמרות העצים הללו עתיד לחבר שביל תלוי, שיהיה גם הוא חלק משביל התגליות לילדים. מכאן הופך הגן להיות צר מאוד, והוא מזכיר במבנהו אצבע מאורכת שפונה לכיוון צפון. במהרה ניכנס לשטח האסייתי, ונעבור בין עצי אלון רבים ושונים. נופתע לגלות מיני עצים בעלי מראה מיוחד ושמות חדשים, כמו אלון הלבנון, אלון פרסי או אלון גדול קשקשים, שגדלים בדרך כלל באזורים הרריים במערב אסיה. מתחת לעצי האורן פורחות בראשית החורף עשרות חלמוניות צהובות ויפהפיות, שתענוג לשוטט ביניהן. מן החלקה האסייתית נדלג לחלקה הים-תיכונית. לצד השביל נטועים עצים מוכרים כמו אורן, זית ורימון, לצד מינים וזנים שאיננו רואים בדרך כלל בטבע, כמו ארז הלבנון ואלון השעם המפורסם. אחרי 10-8 דקות נגיע לאגם קטן שנמצא בקצה הגן |14|. אפשר לשבת על ספסל לצד האגם, ליהנות מהשקט ומהנוף הירוק שמסביב, ולשכוח שאנחנו נמצאים בלב העיר. לאחר מכן נתחיל את דרכנו חזרה לכיוון דרום. נחצה שוב את החלקות האחרונות בהן עברנו, אך הפעם נלך בשבילים שעוברים במפלס נמוך יותר, שם נפגוש צמחים אחרים. בדרכנו נעבור ליד גינת צמחי תבלין שמעלה ניחוחות נפלאים, ולצד חממות וערוגות בהן מתקיימת פעילות חינוכית לתלמידים. כעבור 12-10 דקות של הליכה, נגיע חזרה אל האגם שבכניסה לגן. כדאי לגשת אל שפת המים, ולהתרשם מפרחי נימפיאה ולוטוס צבעוניים שצפים עליהם, ממש כמו באגם אלפיני. נקיף את האגם בשביל שמתעקל שמאלה, ונסיים את הביקור בגן הבוטני. משער הכניסה של הגן |11| נחזור באותה דרך בה הגענו לרחוב הרב הרצוג |10|, ונפנה ימינה אל שביל אספלט צר שעובר במקביל אליו. נרד במתינות בין גדר מימין לבין הכביש הסואן שמשמאל, ונתרשם ממבני השכונות שמקיפות אותנו. שכונת גבעת מרדכי נמצאת על הגבעה שמימין לנו, ושכונת רסקו בנויה מעברו השני של הרחוב הראשי. השביל עובר במקביל לערוצו של נחל רחביה, וההליכה בו אינה מעניינת במיוחד, אך נמשכת כ-10 דקות בלבד. אחרי כ-500 מטר נחצה צומת נוסף |15|, ונגיע למדשאה רחבה, במרכזה מתרומם פסל לבן וגבוה במיוחד.

אחרי שנתרשם מהפסל נמשיך בדרכנו לצד הרחוב. נחצה כביש קטן, ונבחר בשביל השמאלי המיועד להולכי רגל |16|. השביל עובר ליד תחנת כיבוי האש המרכזית של ירושלים, ומי שמעוניין יכול להיכנס אליה ולהתרשם מהכבאיות ומאוסף כלי כבאות שתלויים על הגדר. אנו נמשיך ונתקדם בשביל הסלול והמוצל, שמוביל לעמק הצבאים. לאחר 7-5 דקות של הליכה נגיע אל הכניסה המסודרת לפארק |17|. ניגש לדלפק הקבלה, נצטייד במפה ובמשקפות, ונתחיל את הסיור בעמק המיוחד. בהזדמנות הראשונה נפנה ימינה אל השביל המרכזי, נעלה כדקה, ובמזלג הדרכים נמשיך ישר אל מרפסת תצפית שנמצאת ממול. מקצה המרפסת נשקפת תצפית על נחל רקפות |18|, הבריכות שלאורכו, והליבה הטבעית של העמק בה חי עדר הצבאים.

כדאי להרים את המבט, לחפש צבי שמתרוצץ בשטח, ולעקוב אחריו בעזרת המשקפת. מראה הצבאים המשוטטים בטבע, כשברקע פזורים בנייני מגורים גבוהים, הוא מראה מרגש. במרפסת פזורים כיסאות נוח, פופים ומחצלות, ומי שמעוניין יכול לנצל את המקום למנוחה. כמו בגן הבוטני, גם כאן ישנם שבילי הליכה רבים, וכל אחד יכול לבחור במסלול שמתאים עבורו. אנו ממליצים על מסלול מעגלי שעובר במוקדי העניין המרכזיים של הפארק, ונמשך כ-45 דקות עד שעה. נחזור מעט לאחור אל השביל המרכזי, ונפנה בו שמאלה לכיוון צפון. נלך בין מטעים של עצי פרי ובין עצי זית, ואחרי דקה או שתיים נפנה ימינה ל’שביל הבתה’ הצר. השביל עובר בין שיחים נמוכים ותחת עצי אורן מצלים, ולאורכו פזורות פינות ישיבה רבות. בימות החורף והאביב פורחים לצד השביל שלל פרחים צבעוניים, וההליכה בו מהנה עוד יותר. בתי שכונת גבעת מרדכי נושקים לנו מימין, ובנויים ממש על שפת הפארק. נעבור בין טראסות עתיקות שבנויות בשולי ערוץ הנחל, ואם נשים לב, נבחין במשטח דריכה קדום של זיתים ובפתח של מערה. כעבור 10-7 דקות נרד מעט בתלילות, ונתחבר שוב אל השביל המרכזי |19|. בימות החורף כדאי לפנות ימינה, אל הבריכות העליונות שמוצפות במי הגשמים. בימות הקיץ הבריכות האלה יבשות, ולכן נפנה שמאלה במורד השביל המרכזי. נלך כדקה בשביל הרחב, ושוב נסטה ממנו, הפעם אל שביל הצפרות שמימין. השביל הצר עובר קרוב יותר לערוץ נחל רקפות, וממנו אפשר להשקיף בצורה טובה על הליבה הטבעית. כדאי להקפיד על השקט, ולחפש אחרי הצבאים המשוטטים באופן חופשי בשטח. בזמן ההליכה נעבור ליד מטעים משוחזרים, המחזירים לעמק מעט מאופיו המקורי. לצד המטעים מוצגות תמונות יפהפיות של העמק הבתולי מלא במטעי פירות, כפי שהיה במשך עשרות שנים. בקצה השביל נתחבר שוב אל הדרך המרכזית, ליד מרפסת התצפית בה ביקרנו. נפנה ימינה, ונמשיך בשביל המוביל לכיוון דרום, אל האגם הגדול. נשקיף על האגם שנוצר במפגש הנחלים רקפות ורחביה, ונהנה בפעם האחרונה ממראה הצבאים שמגיעים לשתות ממימיו. לאחר מכן נמשיך עם השביל שמתעקל שמאלה, וכעבור 5-4 דקות נגיע חזרה אל הכניסה לפארק |17|. בנקודה זו מסתיים סיורנו. נצא מהפארק אל מגרש החנייה בו השארנו את המכונית הראשונה. מי שלא השאיר כאן מכונית נוספת, יכול לחזור לנקודת ההתחלה בשילוב של כמה קווי אוטובוס, או במונית.

איך מגיעים?

מגיעים לקריית שמונה וחוצים אותה לכיוון צפון. בצומת המצודות פונים מזרחה (ימינה) לכביש 99 לכיוון דן ושניר. לאחר כ-4.5 קילומטר פונים במחלף הגושרים ימינה, ומיד אחר כך פונים שמאלה, עוברים מתחת לגשר ונוסעים על פי השילוט לשמורת נחל שניר. לאחר כ-800 מטר מגיעים לחניון שבכניסה לשמורה |1| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

מסלול ההליכה

בריכות שכשוך ופלגי מים

נחל שניר, או בשמו הערבי נהר אל-חצבאני, הוא אחד ממקורותיו העיקריים של נהר הירדן. ראשיתו של הנחל במערכת ערוצים רדודים כ-60 קילומטר בעומק לבנון, וכ-14 קילומטר צפונית לגבול ישראל-לבנון, בסמוך לעיירה חצביה. באזור זה נובעת בנחל קבוצה של מעיינות שמזינה אותו במים רבים, והופכת את נחל שניר לנחל האיתן הרחב והעמוק בישראל. הטיול בשמורת נחל שניר מתחיל ומסתיים בחניון הכניסה לשמורה |1|. לאחר שנשלם בכניסה ונקבל עלון מידע והסבר קצר על הנחל, נוכל ליהנות מחלקת דשא רחבה, מעצים מצלים ומשולחנות פיקניק רבים. מי שמעוניין יכול להתחיל את המסלול בהליכה קצרה אל תצפית על מאגר המים טאפליין, מאגר יפהפה שבמימיו משתקף הר החרמון, ומעליו חגות ציפורים בכל ימות השנה, ובייחוד בעונות הנדידה. ההליכה אל המאגר נעשית בשבילים צרים ומסודרים. מיד בכניסה פונים ימינה על פי השילוט המתאים, עוברים בגשרון מעל פלג מים, תחת עץ תות גדול, ואחרי כ-5 דקות מגיעים אל נקודת תצפית מסודרת שמשקיפה על המאגר. מומלץ לעיין בשלטים שמספרים כיצד נוצר המאגר ומה מקור שמו, וכן לנסות לזהות ציפורים לפי הציורים שמוצבים במקום. לאחר מכן ממשיכים בשביל הצר, ואחרי דקה פונים שמאלה. יורדים מעט, הולכים בשביל המפותל, ובתוך דקות ספורות מגיעים אל בריכות השכשוך.

מי שבחר לוותר על התצפית על המאגר, יחפש כבר בתחילה את סימון שביל ישראל, לצידו נלך לאורך נחל שניר. השביל מתחיל על גבי גשרון עץ קצר שנמצא מעל מים רדודים, ומיד פונה ימינה לשביל אספלט צר ומישורי שמוביל אותנו לאחר כ-5 דקות אל בריכות השכשוך |2|. סביבנו בריכות רדודות, בהן ניתן לשכשך רגליים ולרחוץ, מפל קטן שנופל לאחת הבריכות ועצים שניתן לשבת בצילם. זהו מקום נחמד ויפה, אך זו היא רק ההקדמה לקראת המסלול שהולך לאורך הנחל. מבריכות השכשוך נפנה ימינה על פי השילוט “אל הנחל” ויחד עם סימון שביל ישראל. בתוך דקה נרד במדרגות עץ אל גדתו המזרחית של ערוץ הנחל, ונתחיל ללכת בשביל צר ומוצל, בצמוד למים הזורמים לכיוון דרום. בשלב זה מומלץ לנעול נעליים להליכה במים, מכיוון שהנחל זורם בעוצמה רבה מימיננו, ואנו הולכים בתוך פלגי מים רדודים שזורמים לצידו. השביל עובר ליד מפלי טוורטין יפהפיים שזורמים בשטף לתוך הנחל, ויוצרים מראה מרהיב. לאחר 10-7 דקות פונה השביל שמאלה |3|, עולה במדרגות אבן ומתרחק לרגע מערוץ הנחל. מי שמעוניין לחזור אל החניון יפנה בשלב זה שמאלה (ראו פירוט באפשרות לקיצור המסלול), ואנו נפנה ימינה ולאחר 2 דקות נחזור אל ערוץ הנחל הזורם.

המשך מסלול ההליכה

הולכים במים קרירים לצד ערוץ שזורם בעוצמה

אנו ממשיכים ללכת במגמת ירידה מתונה מאוד לצידו של ערוץ נחל שניר, שמימיו הצלולים והצמחייה שמקיפה אותו מפיצים ריח נעים. אחרי כ-5 דקות נוספות נגיע אל מסעדת “דג על הדן” |4|, שנמצאת בצמוד לשביל שבו אנו הולכים (פירוט על המסעדה ראו “בקרבת מקום”). מיד לאחר מכן, נפשיל את המכנסיים ונלך בפלג מים מעט יותר עמוק (בשיאו מגיע לגובה הברכיים). ההליכה במים הקרירים, בין העצים הגדולים והמפלים הקטנים מרגיעה ומהנה ובכל פינה לאורך הדרך אפשר לעצור, לשבת לנוח על הסלעים ולטבול את רגלינו במים, אך הכניסה למים אסורה ומסוכנת (כך מורים לנו השלטים).

לאחר 15-10 דקות נגיע לחלק מעט יותר מאתגר להליכה |5|, שבו מוצבות יתדות מתכת לאורך השביל שמקלות על ההליכה ומסייעות לנו לא להחליק. מיד אחרי המעבר ביתדות המתכת נגיע לפינה מקסימה לישיבה: משטח סלע הצמוד למי הנחל בצילם של עצי דולב וערבה, ששורשיהם בולטים מעל פני המים. מומלץ לשבת על משטח הסלע, לטבול רגליים במים וליהנות מכוס של תה מהביל. מכאן ממשיך השביל לצד ערוץ הנחל ולאחר מספר דקות הוא פונה שמאלה, מתרחק ממנו מעט ועובר בשטח פתוח וחשוף לשמש. אחרי 10-5 דקות נוספות של הליכה, מגיעים אל חורשת איקליפטוסים. בחורשה אפשר לפנות ימינה אל פינות ישיבה יפות על שפת הנחל, ולאחר מכן לפנות שמאלה בעקבות סימון שביל ישראל, ולצאת משמורת נחל שניר דרך שער מתכת. שביל ישראל פונה בשלב זה ימינה, אך אנו נפנה שמאלה אל שביל האספלט הרחב, ונלך במגמת עלייה מתונה בשביל החשוף לשמש, כ-20-15 דקות עד לחניון השמורה |1| ולמכונית שממתינה לנו שם.

איך מגיעים?

שביל אוהד סובב נופית

אל היישוב נופית אפשר להגיע או מכיוון מחלף יגור (בין הכבישים 70 ו-75) או מכיוון קרית טבעון וצומת אלונים. בשני המקרים מגיעים לבסוף לכביש 762, עוברים בין בתי הכפר בשמת טבעון, חולפים על פני כמה מעגלי תנועה, ומגיעים לכניסה ליישוב נופית. נכנסים ליישוב, ובמעגל התנועה הראשון ממשיכים ישר ברחוב הגליל. מתקדמים כ-220 מטר, ומחנים את המכונית במפרץ חנייה בצד ימין של הכביש, ליד שלט הכניסה ל-“שביל אוהד” |1|. זוהי נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

מסלול ההליכה

שביל נופי מרהיב וצבעוני

מסלול הטיול סביב היישוב נופית מתחיל במפרץ חנייה בצד ימין של הכביש |1|, ממנו נצא בשביל הצר המסומן בכחול, שנקרא גם “שביל אוהד”. השביל נקרא על שמו של אוהד זך, בן היישוב, שנפל בעת שירותו הצבאי בלבנון בשנת 1998. מאז שנפרץ השביל ועד היום, מטפחים אותו בני היישוב בצורה מרשימה, והדבר ניכר לכל אורך הדרך. בתחילה נעבור בין תחת מטריית עצי חרוב גדולים ומרשימים, ובהמשך לצד צמחיית בוגונויליה צבעונית. ההליכה בשביל הצר מתונה, ואף על פי שהוא חשוף לשמש ברובו, היא קלה ונוחה. לאחר כ-5 דקות של הליכה נפנה ימינה אל רחבת תצפית |2|, ממנה נשקיף לכיוון מזרח על העמק המרהיב של נחל ציפורי השרוע לרגלינו. השדות החקלאיים, הגבעות הירוקות, ערוץ הנחל המפותל ומבנה טחנת הנזירים המרשים שנמצא בתוכו, יוצרים תמונה נהדרת. טחנת הנזירים שבולטת בתוך ערוץ הנחל, היא מבנה אבן גדול עם גג רעפים כתום, שלצידו גשר אבן מקושת העובר מעל ערוץ נחל ציפורי. על הטחנה תוכלו לקרוא במסגרת “מעניין לדעת”.

מרחבת התצפית נמשיך ללכת צפונה בשביל הנעים והנוח. משמאל נראה את בתי היישוב המטופחים, שחצרותיהם פונות אל השביל, ובימות החורף והאביב נהנה מהפריחה הססגונית ומהצמחייה הירוקה המקיפה אותנו. לאחר כ-10 דקות נוספות של הליכה נגיע לפיצול שבילים |3|. שביל מסומן באדום פונה ימינה ויורד אל ערוצו של נחל ציפורי, ואילו אנו נמשיך ישר בשביל המסומן בכחול, ומיד נגלה רחבת תצפית נוספת, מרשימה אפילו יותר מקודמתה, הפונה לכיוון צפון מזרח: גבעות ירוקות מוארכות המזכירות צורת אצבעות פזורות מתחתינו, ועליהן נוכל לספר לילדים סיפור (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

המשך מסלול ההליכה

ממשיכים להקיף את היישוב

לאחר מנוחה קצרה בתצפית, נמשיך ללכת בשביל הצר המסומן בכחול, כשגדר כחולה מסתירה לנו את הנוף מצדנו הימני ועצי אלון מקיפים אותנו ומצלים על השביל. נעבור ליד כמה פריטים ארכיאולוגיים שמוצבים לצד השביל, עליהם נוכל להסביר לילדים, ובהמשך גם לצד ספסל אבן שעליו שמותיהם של הילדים שהכינו אותו. מהספסל נוכל להשקיף לכיוון מערב, שם נישא הר הכרמל, ומימינו מציצים מי הים התיכון ומפרץ חיפה. בימים בהירים נוכל אף להבחין בספינות שממתינות לתורן להיכנס לנמל חיפה, ועוגנות הרחק מהחוף.

אחרי שנעבור את הספסל, מתעקל השביל שמאלה ומתחיל לרדת במתינות. השביל הופך רחב יותר, וכעבור מספר דקות נעבור ליד אמפיתיאטרון קטן |4|, המשקיף גם כן על נוף מפרץ חיפה ורכס הכרמל, וליד תצוגה נוספת של כלים עתיקים. לאחר מכן נראה גם עבודה יפה בה מוצגים שמות העצים שאפשר לפגוש לאורך המסלול, עם מידע כללי מעניין אודותיהם. נמשיך ללכת בשביל המתפתל לכיוון דרום, נהנה מהעצים והצמחייה שמקיפה אותו, ומהשלווה ששוררת כאן. לאחר כ-10 דקות הליכה, נגיע לפיצול שבילים נוסף |5|: שביל מסומן באדום, המכונה גם “שביל הנוער”, פונה ימינה ויורד לעבר שביל ישראל המתפתל בערוץ הנחל שלמטה, ואילו אנו ממשיכים ישר בשביל המסומן בכחול.

השביל יורד מעט ואז עולה במתינות, משקיף על חלקו הדרומי החדש של היישוב נופית, וכעבור מספר דקות נכנס לתוך היישוב |6|. כעת מצפה לנו עלייה בכמה עשרות מדרגות עד למפלס הרחוב הראשי. נעלה לאט לאט, ובקצה העלייה נגיע לרחוב איתנים. נפנה ימינה ברחוב המשולב, נלך כ-10 דקות בין בתי היישוב, עד שנגיע חזרה לרחוב הגליל. נפנה שמאלה, ומידע נגיע אל המכונית הממתינה לנו בנקודת הסיום של המסלול |1|.

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-35-25 דקות.

• לנקודת המוצא: מצפה מונפורט, פארק גורן
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא

מגיעים לצומת כברי שבכביש 70 ופונים צפונה. לאחר כ-7 קילומטר פונים ימינה לכביש 899, ולאחר כ-7.5 קילומטר נוספים פונים שוב ימינה על פי השילוט לפארק גורן. נוסעים ישר עד למעגל תנועה ולמגרש חנייה |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

מבצר מרשים מעל ערוץ הנחל

מסלול הטיול בנחל כזיב הוא אחד ממסלולי הטיול המוכרים והיפים ביותר בגליל. ניתן להגיע אליו ממגוון שבילים שונים, ובמסלול זה אציע את הדרך הקלה והנוחה ביותר לטיול בנחל. המסלול מתחלק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה, ואת חלקו הראשון והקצר אנו מתחילים בחניון פארק גורן |1|.

ממגרש החנייה שבו חנינו יוצא שביל מסומן באדום דרומה לכיוון מצפה מונפורט. לאחר 2 דקות של ירידה קלה בשביל מרוצף נגיע אל מרפסת תצפית נפלאה |2|, שממנה נראה את ערוץ נחל כזיב המתפתל, את גדותיו המיוערות ואת מבצר המונפורט המתנשא מעליו. מבצר המונפורט הוא אתר ארכיאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מהמאה ה-12. פירוש השם מונפורט הוא “ההר החזק”, וממבט על המבצר שיושב על צלע ההר ושולט על כל הסביבה שמתחתיו אפשר להבין מדוע זכה המבצר בשם הזה (אל מבצר המונפורט אפשר להגיע בהליכה קצרה, של כקילומטר אחד לכל כיוון, מהיישוב הילה שעל כביש 89. ניתן להסתובב בין חורבות המבצר וליהנות מהנוף הנפלא שנשקף ממנו). ממצפה המונפורט נחזור בדרך שהגענו בה אל המכונית, וניסע לחניון עין זיו |3|, אל חלקו השני של המסלול.

חלק שני במסלול

• חלק שני: חניון נחל כזיב – מעלות (שאטלים)
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השני

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול, חוזרים לצומת כברי ופונים מזרחה לכביש 89 לכיוון מעלות. חולפים על פני מעליא ותחנת הדלק מונפורט ופונים שמאלה לפארק התעשייה קורן ושכונת סביונים. נוסעים צפונה ובמעגל התנועה לפני היכל התרבות המקומי מסתובבים סיבוב פרסה, חוזרים מעט ופונים ימינה לכיוון נחל כזיב. בכניסה ישנו שלט המסביר כי “דרך הגישה לעין זיו מסוכנת וסגורה לתנועת רכבים, הירידה עם הרכב אסורה”. יורדים בנסיעה כ- 800 מטר וחונים לפני המחסום – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול. את יתרת הדרך לחניון עין זיו |3| יורדים בהליכה, מרחק של 1.9 קילומטר.

מים זורמים ודילוג בין סלעים

חלקו השני של המסלול מתחיל ומסתיים במחסום בכביש הירידה לחניון עין זיו |3|. מהמחסום נרד בירידה בכביש מפותל כמחצית השעה עד לחניון עין זיו. מהחניון נצא בשביל צר המסומן בירוק, שעובר לצד תחנת שאיבה של חברת “מקורות”, ומיד אחר כך מתרחב ומתפתל במתינות בתוך ערוץ הנחל. לאחר כחצי קילומטר של הליכה ללא מאמץ נחלוף על פני מפגש עם שביל צר המסומן בשחור |4| שעולה אל מצד אבירים ואל היישוב אבירים, ונמשיך ללכת בשביל המסומן בירוק. השביל עובר לצד טחנת קמח עתיקה, ממשיך בין עצי דולב ענקיים, ומדלג בין גדותיו של ערוץ הנחל, היבש ברוב ימות השנה, על גשרוני עץ קטנים. ההליכה בשביל הרחב קלילה ונעימה, ולאחר כ-2 קילומטר הופך השביל לצר, ואנו מגיעים לפינת חמד מקסימה – עין טמיר |5|. זהו מעיין קרסטי (מעיין המוזן על-ידי מים הזורמים במערכת מחילות תת קרקעיות שנוצרו בעקבות תהליך המסה של סלע גיר או קירטון) שנובע בכל ימות השנה ממערה תת קרקעית, והוא מקור המים העיקרי של נחל כזיב.

נרד עם השביל הצר שמאלה, נדלג בין הבריכות הקטנות והרדודות שסביבנו, ונחפש מצד שמאל סדק צר בסלע. חובבי ההרפתקאות שבינינו יזחלו יחד עם הילדים ועם פנס לתוך הסדק הצר, וימצאו את עצמם במערה חשוכה שבה נובע המעיין – מקום מקסים ומיוחד במינו, בו נוכל לספר לילדים סיפור (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). גם מי שמעדיף לוותר על הזחילה בנִקבה יוכל ליהנות משכשוך בבריכות הרדודות או ממנוחה נעימה על משטחי הסלע הלבנים שפזורים סביבנו. לאחר המנוחה בעין טמיר נמשיך עם השביל הצר המסומן בירוק לכיוון מערב, ובתוך רגע קט ניכנס ליער צפוף ומוצל של אלונים.

ההליכה בחלק הזה של הנחל חווייתית מאוד: נדלג בין הסלעים ובין גזעי העצים, מים יזרמו לידינו בכל ימות השנה (בחורף ובאביב הזרימה יפה במיוחד) ואנו נקפץ מגדה אחת של הנחל לשנייה, ובמקומות אחדים נוכל גם לשכשך את רגלינו במים הנעימים. לאחר כ-10 דקות נמצא את עצמנו על שפת בריכה יפה שאליה נופל מפל קטן |6| – מקום קסום לעצירה, לשתיית כוס תה ולכניסה למים. לאחר העצירה נחזור באותה הדרך שהגענו בה, דרך יער האלונים ועין טמיר, לחניון עין זיו |3| וממנו בעלייה בכביש המפותל עד למחסום – נקודת הסיום של המסלול, שם ממתינה לנו המכונית.

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-15 דקות.

• לנקודת המוצא: כפר גמילה אילנות
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא

מגיעים לצומת דרור שבכביש 4, ופונים בה צפונה. חולפים על פני צומת הדסים ועל פני תחנת דלק הנמצאת בצדו הימני של הכביש, וכחצי קילומטר אחרי תחנת הדלק פונים ימינה לכפר לשיקום נוער “אילנות”. בצומת ה-T שבכניסה פונים ימינה, וחונים את המכונית בחניון הכפר |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

אירוסים בין איקליפטוסים

מסלול הטיול שלפנינו מחולק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה. את חלקו הראשון של המסלול, שאורכו כ-1.5 קילומטר ומשכו שעה שעה וחצי, אנו מתחילים בחניון של הכפר השיקומי “אילנות” |1|.מהחניון נלך בדרך סלולה ומישורית הפונה מזרחה והעוברת בצמוד לחורשת איקליפטוסים גדולה, שבתוכה פזורים שולחנות פיקניק. לאחר כמה דקות הופכת הדרך הסלולה לדרך עפר, מצד ימין מלוות אותנו חממות גדולות וכעבור כ-15 דקות הליכה בסך הכל מסתיימות החממות, ואנו פונים שמאלה בשביל רחב. אחרי כמה עשרות מטרים נראה מימיננו שלט המודיע שהגענו אל שביל האירוסים של יער אילנות |2| והמסביר מעט על מסלול ההליכה. נפנה ימינה (על פי השלט) ומעתה נלך בעקבות השלטים והחיצים הסגולים המסמנים את המסלול.

השביל הרחב והמתון שבו אנו הולכים מתפתל בתוך חורשת איקליפטוסים צפופה ומוצלת, כשבין העצים הגבוהים פרושים מרבדים של פריחה צהובה ושל עשב ירוק, הבוהקים בקרני השמש החודרות מבעד לענפי העצים. אנו הולכים ישר, לרוב במישור ולעיתים בירידות או בעליות קלילות, בעקבות החיצים הסגולים, שסימונם ברור מאוד. לאחר כ-3 דקות נגיע למפגש בין מספר שבילים |3| ונמשיך בו ישר, וכעבור כ-15 דקות הליכה נגיע אל גבעת האירוסים |4|: חבלים שחורים ועמודי עץ תוחמים בשלב זה את השביל משני צדדיו, ומאחוריהם פורחים מאמצע פברואר ועד לאמצע מרץ פרחי אירוס הארגמן היפהפיים.

השביל המתון אינו מוצל, מתפתל ומקיף את הגבעה, ובכל רגע אפשר לעצור, להביט ולצלם את הפרחים הנדירים, וגם לספר לילדים סיפור על האירוס (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). ההליכה בשביל האירוסים נמשכת כ-15 דקות, ובקצה השביל שלטים וחיצים ברורים המפנים אותנו אל היציאה. הליכה מתונה ומוצלת של כ-10 דקות בחורשת האיקליפטוסים תוביל אותנו אל פיצול השבילים שבו היינו קודם לכן |3|. ממפגש השבילים נחזור באותה הדרך שהגענו בה אל המכונית |1|, וניסע אל חלקו השני של המסלול, בשמורת קדימה.

חלק שני במסלול

• לחלק השני: שמורת טבע אלוני קדימה
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השני

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול חוזרים לכביש 4 ופונים דרומה. נוסעים כקילומטר ואז פונים שמאלה בצומת הדסים אל היישוב קדימה, נכנסים ליישוב |5| וממשיכים לנסוע ישר ברחוב הרצל. במעגל התנועה הראשון |6| פונים שמאלה, ומיד אחריו פונים ימינה לרחוב וייצמן. נוסעים ברחוב עד לצומת T (המסומנת במפה בספרה |7|) , שבה פונים שמאלה לרחוב חנקין. נוסעים ברחוב עד קצהו, ממשיכים ישר בדרך עפר וחונים את המכונית בצד הדרך |8|, על יד השלט: “שמורת קדימה” – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

סחלבים בין עצי אלון עתיקים

לאחר שנחנה את המכונית בצד דרך העפר, סמוך לשלט “שמורת קדימה” |8|, נרד ממנה ונלך מערבה, בשביל לא מסומן אך ברור, העובר בין אלוני תבור גדולים ועתיקים. בין העצים בעלי הגזעים המיוחדים פורחים תורמוסים יפהפיים בצבע לבן וקבוצות של אירוסים בצבע ארגמן כהה ומרשים. אנו נלך בשביל הצר בין העצים והפרחים, נתרשם מיופיים של הפרחים, נצלם את הילדים המשתעשעים ונהנה מכל רגע. לאחר כ-200 מטר מסתיים השביל |9|, ואנו נחזור על עקבותינו, אל המכונית הממתינה לנו בנקודת הסיום של המסלול.

איך מגיעים?

מכיוון שהמסלול מתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת, יש צורך ב-2 מכוניות.

• לנקודת המוצא: תצפית תמר
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא
• לנקודת הסיום: דלק – ג׳ו גל ערבה
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת הסיום

מגיעים לצומת הערבה שבכביש 90, ופונים דרומה להמשכו של כביש 90. לאחר כ-400 מטר פונים ימינה לתחנת הדלק של צומת הערבה |5| – נקודת הסיום של המסלול, וחונים בה את המכונית הראשונה. עם המכונית השנייה, או לחילופין באמצעות טרמפ קצר מנהג שיוצא מתחנת הדלק, חוזרים לצומת הערבה ופונים שמאלה (מערבה) לכביש 25. לאחר כ-1.2 קילומטר פונים (בזהירות) שמאלה אל רחבת עפר ואל תצפית הנמצאת בצד הכביש |1|, וחונים בה את המכונית השנייה – נקודת ההתחלה של המסלול.

מסלול ההליכה

נכנסים אל הנקיק הצר

מסלול הטיול בנקיק של נחל תמר מתחיל ברחבת עפר ובתצפית, בצדו של כביש 25 |1|. ברחבה סככה גדולה, וממנה אפשר לצפות על המישורים הרחבים של צפון הערבה. לאחר תצפית קצרה נצא מחלקה המערבי של הרחבה בשביל צר המסומן בירוק, על פי השלט לנחל תמר. השביל הצר יורד בירידה תלולה מעט, במדרון המכוסה באבנים קטנות, אל ערוצו הרדוד של נחל תמר, שאליו נגיע כעבור כ-3 דקות, ובו נפנה שמאלה בעקבות השביל המסומן בירוק. בתחילה ערוץ הנחל אינו עמוק, אך ככל שנתקדם יהפכו המצוקים שמשני צדנו גבוהים יותר ויותר, וכבר לאחר כ-5 דקות הליכה נגיע לפיצול שבילים |2|: שביל מסומן בכחול פונה ימינה, עולה מעט ופניו לעבר נחל צפית השכן, ואילו אנו ממשיכים ישר בשביל המסומן בירוק ונכנסים אל חלקו המאתגר של נחל תמר. ניעזר בכמה יתדות כדי לרדת במפל קטן, נדלג על פני מדרגת סלע נוספת ונגיע לשפתו של מפל גבוה (כ-8 מטרים). אם הגענו בשבת או בימי חופשות בית-ספר, סביר להניח שכבר כאן ניתקל ב-“פקק תנועה” – משפחות רבות הממתינות לתורן לרדת בסולמות המתכת. במקרה כזה נמתין בסבלנות, נהנה מהצל שמטילים עלינו מצוקי הנחל ונספר לילדים סיפור על צמח הצלף שגדל מתוך מצוקי הנחל (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). כשיגיע תורנו לרדת, נסייע לילדים ונרד בזה אחר זה (מומלץ לתכנן את הירידה כך שלפני כל ילד ואחריו יימצא מבוגר) בשני סולמות המתכת היציבים והחדשים שיובילו אותנו אל קרקעית המפל היבש.

המשך מסלול ההליכה

סולמות וחלונות תצפית בנקיק הסלע

מהרחבה שבתחתית המפל נמשיך להתקדם, ומיד ייפתח לפנינו חלון תצפית נפלא אל מישורי הערבה |3|. מראה קירות הנחל התלולים, וביניהם המישורים האינסופיים מרהיב ביופיו. נתרשם מהמראה הנהדר, וננוח מעט בצל המצוקים. לאחר מכן נמשיך לרדת בין הסלעים בעזרת יתדות מתכת, ומיד נגיע אל מפל משופע וחלקלק, בו נגלוש באמצעות חבל עבה הקשור במקום. הדרך הנכונה לרדת בעזרת החבל היא להעביר רגל אחת מעבר לחבל ולרדת עם הפנים לכיוון המפל, כשהחבל בין הרגליים, הידיים אוחזות בו והרגליים פוסעות על קיר המפל. כשנסיים לרדת במפל זה, נעבור עיקול קטן בנחל ונמצא את עצמנו בראש המפל הגבוה ביותר בנחל (18 מטרים). סדרה של סולמות מתכת ומעקות בטיחות יסייעו לנו לרדת במפל המרשים ללא כל קושי. נסיים את הירידה, נשתחל במעבר צר בין סלעים גדולים ונמצא את עצמנו בקצהו של הנקיק |4|, לצד תחנת שאיבה של מי תהום מלוחים. כאן ניתן לעצור למנוחה בצל המצוקים, ולאחר מכן להמשיך ללכת בשביל העפר הרחב, שאינו מוצל, המתעקל שמאלה ומוביל אותנו בתוך כחצי קילומטר (כ-15 דקות הליכה) לתחנת הדלק של צומת הערבה |5| נקודת הסיום של המסלול, ואל המכונית הממתינה לנו שם.

איך מגיעים?

מגיעים לצומת ערד שבעיר ערד, ופונים בה צפונה לתוך העיר. במעגל התנועה השני פונים ימינה לרחוב אלעזר בן יאיר, חולפים על-פני 2 מעגלי תנועה נוספים ופונים שמאלה לרחוב האודם, על פי השילוט למצדה ולכפר הנוקדים. נוסעים בכביש 3199 המתפתל שיורד אל בקעת קנאים, ולאחר כ-9 קילומטר מגיעים אל כפר הנוקדים. מיד לאחר הכפר פונים שמאלה |1| לדרך עפר מתאימה לכל רכב המסומנת בשחור, נוסעים בה בזהירות כ-3 קילומטר, עד שהדרך מתעקלת בחדות שמאלה ומימין נראה רחבת עפר – חניון לילה נחל צפירה |2|, שבו חונים את המכונית – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול. מי שברשותו רכב שטח יכול להמשיך ולנסוע בדרך המסומנת בשחור כ-1.5 קילומטר נוספים עד לערוץ נחל צאלים ואל מפגש עם השביל המסומן בכחול |4| ומשם לעלות ברגל אל בריכת צפירה.

מסלול ההליכה

בדרך אל הבריכה, בין גבעות מדבריות

את המסלול שלנו אנו מתחילים בחניון לילה נחל צפירה |2|, שממנו יוצאים מספר שבילים מסומנים. אנו נבחר בשביל הצר המסומן בירוק שיוצא מהחניון לכיוון צפון, ומקיף באופן מתון את הגבעה הקטנה שמשמאלנו. השביל חשוף לשמש לכל אורכו, מסביבנו נוף גבעות מדבריות ולאחר כ-15-10 דקות יתחיל השביל לרדת במתינות לעבר דרך העפר המסומנת בשחור שנמצאת מתחתינו. מולנו נראה את הערוץ הרחב של נחל צאלים ואת ההרים שמקיפים אותו, ולאחר ירידה קצרה של 3-2 דקות נפגוש בשביל הרחב המסומן בשחור |3|, שבו נפנה ימינה. ההליכה בשביל הרחב שיורד במתינות לכיוון ערוץ נחל צאלים קלה, ובתום 7-5 דקות נגיע אל ערוץ הנחל הרדוד |4|, שבו נפנה ימינה לשביל צר המסומן בכחול. השביל החשוף לשמש עולה מעט בתלילות על מדרגת הסלע שבגדתו הצפונית של ערוץ הנחל, אך העלייה הקצרה מסתיימת בתוך כ-5 דקות, אז נפנה שוב ימינה לשביל צר נוסף שמסומן בירוק |5|.

המשך מסלול ההליכה

יורדים ביתדות ומשקיפים על הנחל

השביל המסומן בירוק ממשיך במתינות על גדתו הצפונית של ערוץ הנחל, שמתחיל להתחתר (להתפתל בין הסלעים) מתחתינו, וכעבור רגע נראה מצידנו השמאלי מראה נוף מרהיב: ערוץ נחל צאלים הופך בין-רגע לעמוק ומפותל, ומצוקים גבוהים ותלולים סוגרים עליו משני צידיו. בזמן שאנו מתרשמים מהנוף נתחיל לרדת בין הסלעים, תוך שאנו נעזרים ביתדות מתכת מעוגנות בסלע, שמסייעות לנו בירידה אל בריכת צפירה. ירידה קצרה, מאתגרת ומהנה בשביל המוצל תביא אותנו אל קבוצת מכתשי סלע עמוקים בתוך ערוץ הנחל, שלאחר השיטפונות עשויים להתמלא במים וליצור גבי מים בעומקים שונים. הבריכה התחתונה מבין מכתשי הסלע נקראת בריכת צפירה |6|, ואליה נגיע לאחר דילוג קצר בין סלעים ומפלים קטנים. לעיתים נאלץ לחלוץ נעליים ולעבור בגבי מים רדודים בדרכנו אל הבריכה, שמתחתיה, בקצה הדרך, צונח מפל ענק שגובהו יותר מ-100 מטר אל חלקו התחתי של קניון נחל צאלים.

חלון הנוף שנגלה לעינינו מראש המפל עוצר נשימה, והוא כולל את מצוקי הנחל ואת ערוצו המפותל. אני מעולם לא חזיתי בבריכת צפירה מלאה במים (ראו במסגרת: “סיפור קצר”) אך בעונת החורף היא עשויה להתמלא במי השיטפונות ואז אפשר ליהנות גם מרחצה מיוחדת בבריכה. עד בריכת צפירה הלכנו כ-45 דקות, ולאחר המנוחה בשוליה המוצלים והתצפית על הנוף המרשים, נתחיל לחזור בדרך שבה הגענו אל החניון. בתחילה נטפס בין הסלעים בסיוע היתדות שמעוגנות בסלע, ולאחר מכן נעלה בשבילים המתונים שבהם הלכנו בדרכנו אל הבריכה, עד שנגיע אל חניון הלילה |2| ואל המכונית שממתינה לנו שם.

איך מגיעים?

מסלול זה מתחיל ומסתיים בנקודות שונות, ולכן יש צורך ב-2 מכוניות. בנוסף, משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-5 דקות.

• לנקודת המוצא: מנזר רוסי לנשים ״גורני״
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת המוצא
• לנקודת הסיום: רחוב המעיין עין כרם
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לנקודת הסיום

מגיעים לשכונת עין כרם שבירושלים, ובמרכז הרחוב הראשי (רחוב עין כרם), מול מסעדת “אנשים”, פונים דרומה לרחוב המעיין. נוסעים עד קצה הרחוב, וחונים את המכונית הראשונה ליד מעיין מרים |10| – נקודת הסיום של המסלול. עם המכונית השנייה חוזרים לרחוב עין כרם ופונים בו ימינה (מזרחה). עולים ברחוב, שהופך לכביש צר ומפותל, עד לצומת T (מול תחנת דלק), בה פונים ימינה ומיד מגיעים לרמזור. ברמזור פונים ימינה לרחוב הנרייטה סאלד, ולאחר מעט יותר מקילומטר מגיעים לצומת אורה |6|, אליה נשוב בהמשך. כעת נמשיך ישר ונרד בכביש המפותל כ-1,800 מטר עד למעגל התנועה שבכניסה לבית החולים הדסה עין כרם |1|. נפנה ימינה, ניכנס תוך מתחם בית החולים, ומיד בהזדמנות הראשונה נפנה שוב ימינה |2| לכיוון מעונות הסטודנטים. לאחר כ-500 מטר נגיע לעיקול חד שמאלה בכביש ולמגרש החנייה של כפר הנזירות גורני |3| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול

מסלול ההליכה

מתחם כנסיות מיוחד במינו

מסלול הטיול שלפנינו מחולק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה. אנו מתחילים את חלקו הראשון של המסלול, שאורכו כחצי קילומטר ומשכו כשעה לכל היותר, בכניסה לכפר הנזירות גורני |3|, גם המכונה “מוסקוביה”, בגלל הדמיון של הכנסיות במתחם לכנסיות במוסקבה. במתחם, שהוקם בשנת 1871, כחלק מניסיונן של מעצמות אירופה לתקוע יתד בארץ הקודש, מתגוררות 48 נזירות רוסיות, וכן 2 כמרים המנהלים את התפילות. ניכנס בשער הירוק שבכניסה למתחם, ונתחיל ללכת בדרך המרכזית הסלולה, בין בתים ממוספרים יפים, גדרות אבן ושערים מעוצבים. לפנינו מתנשאת הכנסייה הגדולה שבמתחם, על חמשת הכיפות שבראשה, ומשמאל ניצבים שני צריחים של כנסיות קטנות יותר, מעל נוף שכונת עין כרם.

לאחר כ -5 דקות ומיד אחרי מבנה מספר 26 (שנמצא מימין), נעלה בסדרת מדרגות צרה ומפותלת בין העצים, עד לרחבה שלמרגלות הכנסייה הגדולה |4| – כנסיית השילוש הקדוש. למרות שהכניסה לכנסייה אינה אפשרית, אנו נהנה מהתרשמות מהחלונות המקושתים, מהפסיפסים ומציורי הקיר. מהרחבה נוכל להשקיף על הנוף הנהדר, ואם חפצה נפשנו בתצפית יפה עוד יותר, נוכל לעלות בגרם מדרגות נוסף אל מרפסת תצפית גבוהה יותר, ממנה נראה את שכונת עין כרם ואת ההרים המיוערים המקיפים אותה. כדאי להקיף את הכנסייה המרשימה מכל הכיוונים, לעצור למנוחה בפינה מוצלת ולספר לילדים את סיפור בנייתה המיוחד של הכנסייה (במסגרת ראו: “שעת סיפור”). לאחר מכן נרד חזרה בדרך שהגענו בה אל הדרך המרכזית, ונמשיך להסתובב במתחם כמה שנרצה, בין שתי הכנסיות הקטנות שצריחיהן בולטים (בהן אפשר גם לבקר ולהיכנס פנימה) ובין מבני המגורים של הנזירות. בכל שלב נוכל לצאת מהמתחם, לחזור אל המכונית |3| ולנסוע אל חלקו השני של המסלול – לצומת אורה.

חלק שני במסלול

• לחלק השני: צומת אורה, ירושלים
  לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלק השני

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול, יוצאים חזרה למעגל התנועה שבכניסה לבית החולים |1|, פונים בו שמאלה ועולים חזרה לצומת אורה |6|. פונים בצומת ימינה ומיד שמאלה, וחונים את המכונית ברחבת עפר בצד שמאל של הדרך |5| – נקודת ההתחלה של חלקו השני של המסלול.

שכונה ציורית בין ההרים

לאחר שנחנה את המכונית ברחבת העפר |5|, נצא אל חלקו השני של המסלול, שאורכו כ -2 קילומטר ומשכו 2-1.5 שעות. מהרחבה נצא חזרה לצומת אורה |6|, נחצה את הכביש במעבר החצייה ומיד ניכנס לשביל צר וברור (שאינו מסומן), שיוביל אותנו לשכונת עין כרם. השביל, החשוף לשמש בתחילתו, יורד במתינות על צלע ההר, כשמימין נראים בתיה של שכונת קריית מנחם. מדי פעם נרד ירידות תלולות וקצרות במדרגות סלע, נעבור בין עצי שקד הפורחים במלוא הדרם בסוף החורף. לעיתים נצטרך לפנות את הדרך לרוכבי אופניים, להם משמש שביל זה כשביל אתגרי.

לאחר כ -10 דקות של ירידה, נגיע לפיצול בשביל |7|, בו נפנה שמאלה ונרד בתלילות ירידה קצרה, שסימני גלגלי האופניים נראים בה בבירור. השביל מתעקל ימינה, ממשיך לרדת במדרגות סלע ובין טרסות שבורות, ומדי פעם נוכל לנוח בצל העצים שבצד השביל. לאורך כל הדרך נראה מולנו ומתחתינו את שכונת עין כרם, ומאחוריה נישאים רכס רמות ושכונת מבשרת ציון. לאחר כ -10 דקות נוספות נגיע לפיצול שבילים נוסף, והפעם נמשיך ישר וניכנס לנוף מעט שונה – חורש אורנים מצל, שההליכה בתוכו נעימה. השביל הצר מתפתל, וכעבור כ -15 דקות מתעקל בחדות שמאלה (מזרחה) ועובר בין עצי זית ושיחי אחירותם, שפורחים בצהוב בימות האביב. מדי פעם נוכל לראות בין העצים, מצד שמאל, את הכנסייה הגדולה שבכפר הנזירות גורני, בו ביקרנו קודם לכן, שחמשת הבצלים שבראשה מנצנצים באור השמש.

לאחר 45 דקות – שעה של ירידה (בסך הכל), נמצא את עצמנו ברחבת חנייה קטנה |8|, ולפני שנמשיך ונרד אל שכונת עין כרם, נפנה ימינה ונעלה בדרך עפר צרה לתצפית יפה על הסביבה: בתחילה הדרך תחומה בגדר אבן נמוכה, ובהמשך מתעקלת ימינה, ואנו מטפסים ב -3 מדרגות סלע ופונים שמאלה בשביל צר, עד שנגיע לבול עץ גדול שחוסם את השביל |9|. מכאן נשקפת תצפית נפלאה על שכונת עין כרם, על בתיה הציוריים וצריחי הכנסיות שנישאים מעליהם, על מאגר בית זית ועל ההרים המיוערים המקיפים אותם.

לאחר התצפית נחזור באותה הדרך שהגענו בה אל רחבת החנייה |8|, נפנה ימינה ונרד בכביש הסלול, הצר והמפותל (רחוב צוקי הישועה) לעבר שכונת עין כרם. הכביש הצר עובר בין קירות גבוהים, שעליהם מטפסים גפנים, והירידה בו מוצלת ונוחה, אם כי מעט תלולה. לאחר 7-5 דקות של ירידה נגיע למעיין מרים |10| – אבן מבנה, שמתוכו נובעים מי מעיין צלולים. לפי המסורת הנוצרית, ליד מעיין זה פגשה אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, את מרים אמו של ישו, כששתיהן נושאות את ילדיהן ברחמן, ולכן הוא נקרא מעיין מרים. מי המעיין נחשבים קדושים, וצליינים נוצרים מרחבי העולם נוהגים להגיע למקום ולמלא בקבוקים במימיו. לאחר שנשטוף פנים במי המעיין נלך אל המכונית הממתינה לנו, ונסיים את המסלול או שנבחר בהמשך סיור בשכונה הציורית.

איך מגיעים?

מגיעים למפגש הרחובות דרך חברון ודוד רמז, וממשיכים ממנה צפונה בדרך חברון, לכיוון הסינמטק והעיר העתיקה. יורדים בכביש המתעקל שמאלה, רואים את מלון הר ציון שנמצא מימין, ומולו פונים בהזדמנות הראשונה שמאלה אל חניון ציבורי |1|. בחניון זה מתחיל סיורנו. במידה והחניון מלא, אפשר לחנות בחניון מתחם התחנה הראשונה או בכניסה לגן הפעמון, ולהגיע ברגל לנקודת ההתחלה. מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה בחניון ממילא או בחניון קרתא הסמוך אליו.

מהתחנה המרכזית נוסעים בקווים: 74,75,78 ויורדים בתחנת תאטרון החאן שברחוב דוד רמז. ניתן גם לנסוע בקווים 30,38 שיוצאים מרחבי העיר ומגיעים לאותה תחנה. מהתחנה עולים בשביל צר אל גבעת התנ”ך |2|, שם מתחיל סיורנו.

לנקודת החנייה וההתחלה: חניון מלון הר ציון, ירושלים
לנקודת הסיום: חניון ממילא, ירושלים

מסלול הסיור

תצפיות, מזרקות וחצרות קסומות

את סיורנו לאורך רחוב המלך דוד, אנו מתחילים למרגלות גבעת התנ”ך |1|. מהחניון נעלה בגרם מדרגות ובשביל צר, ונטפס על הגבעה החשופה. במהרה יתגלה לפנינו נוף מרשים ביופיו. מצפון בולט הר ציון, בראשו נישאת כנסיית הדורמיציון, ומשמאלו נמתחת חומת העיר העתיקה. בינינו לבין הר ציון מפריד ערוצו העמוק של גיא בן-הינום שנשפך אל נחל קדרון, ומכאן זורמים שניהם מזרחה לים המלח. במורד הערוץ נזהה את בתיו הצפופים של הכפר סילואן, מעבר להם מתרומם רכס הר הזיתים, ובאופק מצד ימין נבחין בגדר ההפרדה שממזרח לירושלים. נמשיך לעלות אל ראש הגבעה, ונהנה מהפריחה העונתית שמקיפה אותנו. בשלהי הקיץ מכסים את הגבעה המוני חצבים, ולקראת סוף הסתיו היא מתמלאת במרבדים ורודים של אלפי סתווניות היורה. הסתווניות לא מותירות פיסת אדמה ריקה, והשילוב ביניהן לבין הנוף הרחב, מרשים ומרגש. נסתובב בשבילים הצרים שחוצים את הגבעה, ונתרשם מהכנסייה הסקוטית שבנויה בשוליה, בה נבקר בעוד זמן קצר. כאשר נגיע לראש הגבעה |2|, נוכל לשבת על אחד ממשטחי הסלע, ולהשקיף מערבה. הנוף בכיוון זה אינו יפה במיוחד, אך במרכזו בולט מבנה ארוך עם גג רעפים משולש, ששימש בימים עברו בתור תחנת הרכבת הראשונה של ירושלים. תחנה זו נמצאת בראשיתו של נחל רפאים, ערוץ נחל מרכזי בו עוברת אחת ממסילות הרכבת המובילות אל העיר.

במהלך הסיור נמשיך ללכת על קו הרכס המרכזי, ונבין מה הייתה חשיבותו לאורך השנים. כעת נתקדם בשביל הצר, ונרד מעט בתלילות לצידה השני של הגבעה, אל רחוב דוד רמז |3|. מולנו נראה את הכניסה למתחם התחנה הראשונה, עליו תוכלו לקרוא בסיור “הנה באה הרכבת”. ליד תחנת האוטובוס נפנה ימינה, ומיד נראה מימיננו את הכניסה המקושתת לתאטרון החאן. מתחם התאטרון פתוח למבקרים דרך כלל בשעות הערב, אז ניתן להיכנס אליו ולשבת בבית הקפה (פרטים בסיור הלילי). מי שמסייר בשעות היום, יכול לבקש בנימוס מהקופאים שיושבים בפנים, להיכנס אל החצר החבויה.

מתאטרון החאן נתקדם ברחוב דוד רמז, ובתוך רגע נגיע לצומת מרומזר |4|. נפנה ימינה אל הכביש הימני שעולה במתינות, ובמהרה נגיע לחצר רחבה, מעליה מתנשא מבנה בטון ישן ומרשים, שבראשו מתנוסס דגל סקוטלנד. זהו אותו מבנה שראינו מגבעת התנ”ך, הפעם מצידו השני. לפני שניכנס פנימה, נעלה במדרגות שבקצה החצר, ונהנה מהנוף הנשקף מכאן. ערוצו של גיא בן-הינום עובר מתחתינו, ומעברו השני נישאים הר ציון וחומת העיר העתיקה. גגותיה האדומים של שכונת ימין משה בולטים מצפון, וביניהם ניצבת טחנת הרוח שהקים משה מונטיפיורי. משמאל לטחנה נבחין במבנה המלבני של מלון המלך דוד ובמגדל הניצב של ימק”א, בהם נבקר בהמשך הסיור. לצד המדרגות נראה כתובת חקוקה באבן, המלמדת כי את אבן הפינה למבנה הניח הגנרל הבריטי אלנבי, כובש ירושלים, כבר בשנת 1927.

אחרי התצפית ניכנס אל בית ההארחה |5|, נחצה את הלובי שמשמאל, ונעלה על פי השילוט אל הכנסייה. את פנינו יקבל אולם רחב, שמעוצב בסגנון פשוט ונקי מעיטורים. הכנסייה מוארת באור כחלחל, שנכנס דרך חלונות ויטארז’ צבעוניים, ומשווה לה נופך שמימי. על הקיר שמימין לכניסה חקוקה כתובת זיכרון לחיילים הסקוטים, לזכרם נבנה המתחם. ניגש אל המזבח שבחזית האולם, נביט על הרצפה, ונקרא את כתובת הנחושת המסקרנת שקבועה בה. הכתובת מזכירה את רוברט דה-ברוס, מלך סקוטלנד במאות ה-14-13, שנפטר בשנת 1329. בצוואתו ביקש המלך להעביר את ליבו לקבורה בירושלים, אולם השליח שנשא את הלב נהרג בקרב בדרכו לארץ הקודש. למרבה המזל, ליבו של ברוס נלקח משדה הקרב, ונקבר לבסוף בסקוטלנד. כאשר נבנתה הכנסייה הסקוטית הראשונה בירושלים, הוחלט להציב בחזיתה את הכתובת, וכך להנציח את בקשתו של המלך הנערץ. בתום הביקור בכנסייה נרד חזרה אל בית ההארחה, ונוכל לשבת למנוחה בלובי המטופח, או בחצר האחורית של המתחם. כדי להגיע אל החצר נצא מהמבנה, ונקיף אותו משמאל. בחצר השקטה פזורים כיסאות ושולחנות בין עצי לימון וזית, ובמרכזה יש מזרקה קטנה. מומלץ במיוחד לעלות במדרגות שמצידה השני של החצר אל גן השלום, גן קטן ומטופח שנמצא בעורף הכנסייה, צמוד לגבעת התנ”ך. אחרי המנוחה נחזור אל חזית הכנסייה, ונרד חזרה אל הצומת המרומזר |4|. נפנה ימינה בשביל סלול שנכנס לגן בלומפילד, ומיד נגיע אל מזרקת האריות המפורסמת. במרכז המזרקה ניצב פסל של עץ החיים, וסביבה יושבים פסלים של אריות ולביאות. האריות הכורעים מזמינים את הילדים שבינינו לשבת עליהם, והמים הזורמים מפיותיהם קוראים לנו לשטוף את הפנים ולהתרענן. בזמן שנשתעשע, נשים לב לכמה פרטים מעניינים בעיצוב המזרקה, שמעבירים מסר חשוב.

אווירה מלכותית משני צידי הרחוב

אחרי הבילוי במזרקת האריות, נקיף אותה ונמשיך בשביל השמאלי ביותר. נעלה במתינות בין עצי אורן וזית, ונהנה מההליכה בגן המטופח. אחרי דקה נעבור ליד אנדרטה לחללי חטיבת עציוני שנפלו במלחמת העצמאות, ונוכל להאזין להסבר על קרבות החטיבה בעמדת השמע. לאחר מכן נמשיך במעלה השביל, נעבור בין עצים מגוונים, ונשים לב לסלעים החשופים שמימין. סלעים אלה מצביעים על כך שאנו נמצאים עדיין על קו הרכס המרכזי, שלא כוסה בעפר ובאדמה לאורך השנים. כעבור 4-3 דקות נחצה כביש צר |6| שמוביל למשכנות שאננים, ונמשיך לעלות בשביל המרכזי של הגן. בתוך דקה נגיע למזרקה נוספת, וסביבה ספסלים ואמפי קטן. מי שמטייל עם ילדים, יוכל לעשות הפסקה בארגז החול שמשמאל, וליהנות ממגלשה קטנה שמעוצבת בצורת אוזן. אנו נקיף את המזרקה, נפנה חצי-ימינה, ונלך בין המדשאות. במהרה יתגלה מימיננו נוף יפהפה. בין עצי הזית פרושים גגותיה האדומים של שכונת ימין משה, ומאחור נשקפים הר ציון וחומת העיר העתיקה. נחלוף על פני פתח של מערה, ומעט אחריה נביט שמאלה, ונחפש שטח מרובע שחצוב בסלע. במאה ה-19 נמצאה כאן מערת קבורה מפוארת מתקופת בית שני, שיוחסה למשפחתו של המלך הורדוס. כיום ברור שהורדוס ומשפחתו נקברו בהרודיון, ואילו כאן נקברה ככל הנראה משפחה עשירה אחרת. אפשר לגשת אל פתח המערה הסגור בדלת ברזל, ולהתרשם מאבן הגולל העגולה שסגרה בעבר על הפתח. ממערת הקבורה נתקדם עוד כמה מטרים, ובצומת השבילים הקרוב נפנה שמאלה |7|. נלך בשביל אבנים צר, ובמהרה נצא משטח הגן אל רחוב אלימלך אדמוני. נעלה ברחוב הקצר, ובתוך דקה נחבור לרחוב הראשי, רחוב המלך דוד |8|. נפנה ימינה, וכעבור דקה שוב ימינה, ונגיע אל מלון המלך דוד. זהו אחד המלונות המפוארים בישראל, ומתארחים בו אורחים רשמיים של המדינה, לצד תיירים בעלי ממון. משום כך כאשר נשהה בתוך המלון, נקפיד לכבד את כללי ההתנהגות המקובלים בו. עם כניסתנו לאולם הלובי, נעמוד משתאים מול ההוד וההדר שאופפים את המקום. המלון מעוצב בסגנון מפואר, עמודים מעוטרים נושאים על גבם את תקרת האולם המאוירת, שטיחים מכסים את הרצפה, והמראה מזכיר ארמון אצולה. גם עובדי המלון לבושים בהידור, ונוהגים בנימוס כלפי כל מי שנקרה בדרכם. אפשר להסתובב בלובי, ולהתבשם מהאווירה המלכותית ששוררת כאן. כדאי לבקר בחדר הקריאה שמימין, ולהתרשם משולחן העץ הכבד שבמרכזו. בשנת 1994 הושאל שולחן זה על ידי מדינת ישראל, ועליו חתמו יצחק רבין והמלך הירדני חוסיין על הסכם השלום בין המדינות. אך גולת הכותרת של הביקור במלון, היא המסדרון הרוחבי שחוצה את הלובי. על רצפת המסדרון מודפסים שמות, חתימות ושנות הביקור של אורחים נכבדים מכל רחבי העולם, שהתארחו במלון המלך דוד במהלך השנים. אפשר למצוא כאן את חתימותיהם המרגשות של חיים וייצמן, וינסטון צ’רצ’יל, אליזבט טיילור, לורד אדמונד אלנבי, הדלאי למה, מנחם בגין, אנואר סאדאת, ארתור רובינשטיין, יהודה עמיחי, ג’ורג’ בוש וסטיבן הוקינג, שחתם כאן בכף רגלו בשל נכותו. אחרי שנעבור על פני כל החתימות, נגיע לקראת הקצה הימני של המסדרון, שם נמצאת החתימה המוקדמת ביותר. זוהי חתימתו של קיסר אתיופיה היילה סלאסי, שהתארח כאן כבר בשנת 1931. בקצה המסדרון נפנה ימינה, ונרד במדרגות אל הקומה התחתונה של המלון, על פי השילוט לאולם יפו. על אחד הקירות מוצגות תמונות ישנות, שיעזרו לנו לספר את סיפורו של מלון המלך דוד.

אחרי שנתרשם מהתמונות המיוחדות, נעלה חזרה אל הלובי, ונפנה ימינה אל המרפסת האחורית. מבית הקפה שבמרפסת נשקיף על בריכת השחייה והגן הירוק שסביבה, ועל חומת העיר העתיקה שמאחור. מי שמעוניין יכול לשבת כאן ולשתות דבר מה, אך קחו בחשבון שהמחירים במלון גבוהים במיוחד. לאחר מכן נסיים את הביקור במלון, ונצא חזרה אל הרחוב. מולנו נמצא מתחם ימק”א המרשים, ואנו נחצה את הכביש במעבר החצייה הקרוב, וניכנס אליו. את פנינו תקבל חצר מטופחת, מלאה עצי ברוש ושיחים, ובחזיתה גרם מדרגות רחב. נתקרב אל המדרגות, ונראה לוח קרמיקה מעוצב, ועליו ציטוט מדבריו של לורד אלנבי בטקס חנוכת המתחם, שהתקיים בשנת 1933: “מקום זה – השלום שורר בו. יריבות מדינית ודתית תישכח. אחדות בין עמים תטופח ותפותח”. זהו הרעיון המרכזי שעומד ביסודה של אגודת ימק”א הישראלית.

אחרי שנתרשם מהמבנים, נעלה במדרגות ונתקרב אל שער הכניסה |9|. השער המרשים בנוי מקשתות מגולפות באבן, ועליהן דוגמאות של גפן וחיטה, המסמלים את הקידוש היהודי וגם את המיסה הנוצרית. בתוך הקשתות משולבים דמויות של נשר, שור, אריה ואדם מכונפים, סמליהם של ארבעת כותבי ספרי הבשורה במסורת הנוצרית, הלקוחים במקור מדברי הנביא יחזקאל. גם העמודים שניצבים משני צידי השער משלבים בין הדתות, שכן מצד אחד הם מזכירים את יכין ובועז, העמודים שניצבו בכניסה לבית המקדש, ומצד שני ניצבים עליהם פסלים שלקוחים מהמסורת הנוצרית. הערבוב בין הסמלים והמסורות ממשיך לבוא לידי ביטוי באדריכלות המקום, ומי שמעוניין יכול להמשיך ולחפש עיטורים נסתרים וכתובות מעניינות. ניכנס כעת אל הבניין המרכזי, ונתרשם מהלובי המטופח שמקורה בתקרה דמשקאית ומרוהט בריהוט עץ אותנטי. נלך לכיוון דלפק הקבלה, ומעט לפניו נפנה שמאלה, אל הדלפק שמיועד למבקרים. בדלפק נבקש לבקר בקפלת התפילה שבקומת המרתף, ומי שמעוניין, יכול לבקש גם לעלות לתצפית הנפלאה ממגדל הפעמונים (העלייה למגדל בתשלום, פירוט אפשר למצוא בסיור “תשעה קבין של יופי”). הירידה אל הקפלה נמצאת מימין לדלת הכניסה, והיא נעשית בגרם מדרגות לולייניות קצר. ניכנס אל חדר קטן ופשוט, נטול סממנים דתיים, שמתאים לכל אדם שמבקש להתפלל בו. המזבח שבחזית הקפלה מורכב מ-12 אבני גוויל שהובאו מבית אל, כדי לחבר את המתפללים לסיפור חלום יעקב, ולהזכיר את הקשר הפשוט והאינטימי עם האל. גם התבליטים שעל הקירות נועדו להעביר מסר למתפללים, ולהראות שהאל מקבל את מנחתם של אלו שחיים בשלום איש עם רעהו. אחרי שנתרשם מהקפלה נעלה חזרה אל הלובי, נודה למארחינו ונצא מהמבנה. לפני שנסיים את הביקור, מומלץ ללכת לאורך המסדרון החיצוני, להרים את המבט אל כותרות העמודים, ולראות שהן מעוצבות בצורות של בעלי חיים וצמחים מארץ ישראל. נגלה דמויות של טווסים, שוורים, זאבים, צבים, שיבולים, דגים ועוד, ונתרשם מהעבודה המדויקת והמרשימה. כדאי להסתובב קודם כל בחלק הימני (הדרומי) של המסדרון, ולאחר מכן להמשיך לחלק השמאלי, שמוביל לכיוון צפון. בקצה המסדרון נרד במדרגות ונפנה שמאלה. נחצה מגרש חנייה קטן אל צידו השמאלי, וניכנס אל הגן הנסתר של שכונת כתר דוד |10|. את פנינו יקבל גן ציבורי גדול, שנמצא בין מתחם ימק”א מצד אחד, למגדלי דירות יוקרתיים מהצד השני. נלך בשבילי הגן, נעבור בין מדשאות מטופחות, ונהנה ממבט יפה על חלקו האחורי של מתחם ימק”א. בזמן שננוח על אחד הספסלים, נספר על המוסד המיוחד ששכן בשטח בו אנו נמצאים, ועל חוויות הילדות שצרובות בזכרונם של ירושלמים רבים ממקום זה.

בין מומיה מצרית למלון פאר

אחרי המנוחה בגן נשוב על עקבותינו, נחצה את מגרש החנייה הקטן, ונמשיך לרדת. במהרה נתחבר שוב לרחוב המלך דוד |11|, נחצה אותו, ונמשיך ישר ברחוב פול אמיל בוטה. נחלוף על פני תחנת הדלק, ובתוך דקה נראה שער בחומת האבן שמשמאל. נצלצל בפעמון, וניכנס אל גן יפה |12|, בחזיתו ניצב מבנה מרשים. כמו מלון המלך דוד ומתחם ימק”א, גם מתחם זה נוסד בתקופת המנדט הבריטי. מייסדיו היו אנשי המכון האפיפיורי לחקר המקרא של הותיקן, שביקשו בשנת 1927 להקים סניף בארץ ישראל, במטרה לחקור את המרחב בו חי ופעל ישו. על המלאכה הופקד האב אלכסיס מאלון, כומר וארכיאולוג נמרץ. האב מאלון יזם חפירות ארכיאולוגיות ברחבי המזרח התיכון, ואת הממצאים אסף אל המכון שהקים כאן. כדי להתרשם מהם, ניכנס אל המבנה, ונבקש לבקר במוזיאון הקטן שבחדר השמאלי.

בתום הביקור במוזיאון, נצא חזרה אל הרחוב ונפנה שמאלה. נחלוף על פני הקונסוליה הצרפתית שמשמאל, ומעט אחריה נפנה שוב שמאלה לרחוב אליהו שמאע |13|. נתקדם עוד דקה, ונפנה בהזדמנות הראשונה ימינה אל רחוב מיטיב נגן |14|. זהו מדרחוב יפה, שמוביל אותנו לתוך שכונה נוספת שנושאת את שמו של דוד המלך, הלא היא שכונת כפר דוד. בתי השכונה בנויים באופן מדורג, ואנו נרד ביניהם, ונוכל לשים לב ששמות הרחובות קשורים כולם בחייו של דוד המלך: מיטיב נגן, רועה צאן, נאות דשא ועוד. לקראת סוף הירידה נפנה שמאלה לרחוב ישמח מלך, המדרחוב הראשי של השכונה, שמלא בצמחייה ירוקה ובפרחים צבעוניים. נלך ברחוב המטופח, נתרשם מסגנון הבנייה שמשלב בין אלמנטים עתיקים וחדשים, ונתלהב במיוחד מהדירות שבנויות בגשרים מעל הרחוב. כל הבתים והרחובות בשכונה נבנו על חורבות חלקה הדרומי של שכונת ממילא המפורסמת, את סיפורה תוכלו ללמוד בסיור “נחל מפתיע בלב העיר”. למרבה הצער, מרבית הדירות בשכונה נרכשו על ידי תושבי חוץ שמתגוררים בחו”ל, וברוב ימות השנה היא שוממה. נלך ברחוב עד קצהו, נהנה מאווירת הכפר השקטה והפסטורלית ששוררת במקום, ולבסוף נתחבר לרחוב יצחק קריב |15|. במהרה נגיע לצומת מרכזי, ולמפגש נוסף עם רחוב המלך דוד |16|. נחצה את הצומת, נמשיך ישר ברחוב אגרון, ובתוך זמן קצר נראה מולנו מבנה מרשים ביופיו, מעוטר בקשתות ובמעקות מסוגננים. זהו מלון וולדורף אסטוריה היוקרתי. כדי להיכנס למלון, נפנה שמאלה לרחוב בן שמעון, ומיד ימינה אל הכניסה הראשית |17|. את פנינו יקבל לובי מפואר ומרשים ביופיו, שמעוצב בסגנון מודרני. מולנו משתרע טרקלין רחב, שפתוח בעונת הקיץ ומקורה בימות החורף. נסתובב בין המסעדות והמזרקות, נהנה מהאווירה המלכותית, ונקפיד לשמור על השקט ועל כבוד האורחים. חלקו הימני של הטרקלין תחום בקיר קשתות ענק המשווה למקום אופי של שדרה פתוחה, ומזכיר את שכונת כפר דוד ואת שדרות ממילא הסמוכות. חלקו החיצוני של קיר זה משחזר את מראה החזית של מלון ‘פאלאס’, המלון המקורי ששכן כאן בשנות ה-20 של המאה שעברה.

אחרי הסיפור המעניין, כדאי לפנות מהטרקלין ימינה לכיוון עמוד השעון הבולט שבמרכז חדר המדרגות. כאן הייתה הכניסה המקורית של מלון פאלאס, וגם היא שוחזרה בדומה למקור. כדאי לעלות קומה אחת במדרגות המשוחזרות, וליהנות מזווית נוספת על הטרקלין המפואר. בתום הביקור במלון וולדורף אסטוריה נסיים את סיורנו. נצא מהמלון לרחוב אגרון, נפנה בו ימינה ונגיע לצומת המרכזי |16|. מי שהשאיר מכונית בחניון ממילא, ייכנס אל שדרת החנויות שמשמאל, וירד במעלית אל החניון. מי שלא השאיר כאן מכונית נוספת, יכול לחזור לנקודת ההתחלה ברגל, או בקווי האוטובוס שנוסעים לאורך רחוב המלך דוד.