Search result: feed

פארק קנדה מסלול מעגלי: מערכת מים קדומה ואגם בפארק קנדה – מסלול טיול למשפחות עם ילדים

דצמבר 21, 2025 שביל המעיינות בפארק קנדה

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא וסיום:
    האגם המלאכותי בפארק קנדה, סמוך למחלף לטרון
  • אופי המסלול:
    חלקו הראשון של המסלול כולל הליכה בשביל רחב שאינו מוצל, במגמת עלייה מתונה, וחלקו השני כולל הליכה במגמת ירידה מתונה בשביל צר ומוצל ברובו
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 9 – מבואות ירושלים
  • ציוד מיוחד:
    אין
  • מי שתייה בדרך:
    אין
  • כניסה:
    ללא תשלום וללא הגבלת שעות

מידת ההנגשה של המסלול

מידת ההנגשה של המסלול

הגישה לאגם המלאכותי בפארק קנדה מונגשת ומתאימה לכסאות גלגלים.
הכניסה למים אסורה ואינה מונגשת.
ההליכה בשאר חלקי המסלול ובשביל המעיינות אינה מונגשת.

מפת המסלול

איך מגיעים?

ברכב

מגיעים למחלף לטרון שבכביש מספר 1, ופונים בו מזרחה לכביש מספר 3, לכיוון מודיעין. לאחר כ-600 מטר פונים ימינה לכביש משובש |1| אל פארק קנדה, נוסעים בכביש זה כ-200 מטר, ובהזדמנות הראשונה פונים שמאלה |2| לכביש צר מסומן בכחול. נוסעים בדרך המפותלת כחצי קילומטר, עד לחניון האגם המלאכותי |3| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול

מבעד לעצים נראה את “עמק המעיינות”

מסלול ההליכה

ברגל

אמות מים ואגם מלאכותי

מסלול הטיול שלנו מתחיל בחניון האגם המלאכותי שבפארק קנדה |3|. מהחניון המסודר, שבו משטחי דשא, שולחנות פיקניק מוצלים ואגם מלאכותי, נצא בכביש המסומן בכחול לכיוון צפון. הכביש המשובש מעט עולה בעלייה מעט תלולה לאורך כ-100 מטר, ולאחר מכן, במפגש עם שביל רחב המסומן באדום, מתעקל בחדות ימינה |4|. אנו פונים ימינה בעקבות הכביש המסומן בכחול, וממשיכים לעלות, הפעם במתינות, בכביש החשוף לשמש. הכביש המשובש מתעקל לימין ולשמאל, מצדנו הימני נוכל לראות מבעד לעצים את העמק שנלך בו בהמשך המסלול, ולאחר כ-30 דקות הליכה נגיע למפגש עם שביל המסומן בירוק |5|, ונפנה אליו ימינה. השביל המסומן בירוק מתחיל כשביל רחב והופך מיד לשביל צר, המתעקל ימינה ויורד בירידה מתונה אל “עמק המעיינות” החלק המרכזי במסלול שלנו. לאורכו של “עמק המעיינות” התגלו שרידים עתיקים ומעניינים ממערכת המים של העיר הרומית אמאוס, ששכנה בקרבת מקום לפני יותר מ-1,500 שנים. העיר אמאוס, שמוקמה משיקולים אסטרטגיים על אם הדרך לירושלים, מוזכרת בברית החדשה כמקום מפגשו של ישו עם שניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה ובספרי המכבים כמקום שנערך בו אחד הקרבות המשמעותיים בין המכבים ליוונים, עליו נוכל לספר לילדים (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

שעת סיפור

שעת סיפור

קרב אמאוס בין המכבים ליוונים

לפני כמעט 2,000 שנים, התרחשו בארץ ישראל קרבות קשים בין המכבים היהודים ליוונים. ליוונים היה צבא גדול וחזק, והרבה מאוד כלי נשק, ואילו למכבים היה צבא קטן ומעט נשק אבל הרבה מאוד חוכמה ותחכום. אחד הקרבות המרתקים ביותר התרחש ממש כאן, בעיר היוונית אמאוס. ליוונים היה מחנה צבאי גדול, והם תכננו לפלוש אל המחנה של המכבים, שהיה במעלה הרי ירושלים.

מפקד היוונים גורגיאס אסף 5,000 חיילים ו-1,000 פרשים רכובים על סוסים, ויצא למסע לילי כדי לפשוט על מחנה מפקד היוונים גורגיאס אסף 5,000 חיילים ו-1,000 פרשים רכובים על סוסים, ויצא למסע לילי כדי לפשוט על מחנה המכבים שבמעלה ההר ולנצח אותם. יהודה המכבי, המפקד של היהודים, שהיה חכם, הבין מה מפקד היוונים רוצה לעשות, פינה את המחנה שלו מחיילים, אך דאג להשאיר מדורות דולקות, כדי שגורגיאס יחשוב שבמחנה יהודה יש עדיין חיילים. יהודה עזב את המחנה, ויחד עם 3,000 מלוחמיו המובחרים התגנב בלילה אל המחנה היווני באמאוס, שבו נשארו מעט חיילים יוונים, והם הובסו בקלות בקרב וברחו כל עוד נפשם בם. יהודה העלה את מחנה אמאוס באש, וכאשר חזרו גורגיאס וצבאו שעייפו מהחיפושים הליליים אחרי הצבא היהודי, וראו שהמחנה שלהם בוער, הם ברחו אל ארץ פלשתים והפסידו בקרב ליהודה המכבי.

שתי אמות מים עתיקות – אחת צרה ואחת רחבה

ב”עמק המעיינות” מוקמו חלק ממתקני המים של העיר, וביניהם נלך כעת. השביל יורד בסדרת מדרגות אבן, בין עצי זית ועצי תאנה ועובר ליד בית המעיין מבנה תת קרקעי, שממנו נבעו המים שזרמו לאחר מכן באמות המים שבמורד העמק. מכאן נמשיך ונרד בשביל הנוח והמתון, משמאלנו ילוו אותנו שתי אמות מים האחת צרה והשנייה רחבה, שבהן זרמו המים מבית המעיין אל בריכות האגירה ואל העיר אמאוס. כיום האמות יבשות, ולכן הילדים יכולים ללכת בתוכן. השביל המסומן בירוק ממשיך ויורד בין עצי הזית, עצי התאנה, עצי הרימון והשקדיות, שבימות החורף פורחות בפרחים לבנים יפהפיים. בימות החורף פורחים סביבנו גם נרקיסים וכרכומים, ורקפות מבצבצות מתחת לסלעים, ואילו בימות האביב פורחים הכלניות והפרגים. השביל עובר לצד בריכות אגירה וויסות, ליד מבנה ששימש (ככל הנראה) כבית מרחץ עבור עשירי העיר ולצד מתקני קבורה עתיקים. ליד כל אחד מהאתרים נוכל למצוא שלטים שיסבירו לנו מהם המתקנים שאנו רואים. לאחר כ-30 דקות הליכה, נגיע חזרה אל חניון האגם המלאכותי |3| נקודת הסיום של המסלול, שבו נוכל לערוך פיקניק בצל העצים. הרחצה באגם אסורה, אך נוכל לשבת על שפתו ולטבול בו את רגלינו, ולאחר מכן לשוב למכונית ולסיים את המסלול.

טרסות ובוסתנים ב”עמק המעיינות”
מבנה אבן ששימש ככל הנראה כבית מרחץ רומי
 

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

פלפלים קלויים בתחמיץ

פלפלים קלויים בתחמיץ הם מנת פתיחה מקובלת בארוחות חגיגיות או בארוחות סוף השבוע. מי היה מאמין שבכזו קלות, אפשר להכין פלפלים קלויים גם באמצע טיול, ולשדרג אותו עד מאוד.

משך ההכנה והצלייה: כ-40-30 דקות.

כלים וציוד: מנגל • שקית פחמים • חומר מסייע להדלקת המנגל  • קערה • קרש חיתוך • סכין לחיתוך • 2 שקיות ניילון

המצרכים הדרושים (ל-10 מנות): 5 פלפלים (רצוי אדומים) • 3 שיני שום • 1 כף דבש • 0.5 כוס חומץ • 0.25 כוס שמן זית • קורט מלח

אופן ההכנה:

מדליקים את המנגל, וברגע שהוא חם ומוכן מניחים עליו את הפלפלים, וצולים אותם היטב מכל הכיוונים, כ-20-15 דקות, עד שקליפתם שרופה כמעט לגמרי. לאחר מכן מורידים אותם מהמנגל, מכניסים לתוך 2 שקיות ניילון (אחת בתוך השנייה) וקושרים אותן היטב, כדי שהפלפלים יתרככו בתוך אדי החום של עצמם, ויהיה קל יותר להסיר מהם את הקליפה. בינתיים, כותשים את שיני השום בקערה קטנה, מוסיפים אליהן את החומץ, את הדבש, את שמן הזית וקורט מלח, ומערבבים היטב. לאחר כ-10 דקות פותחים את שקיות הניילון, מוציאים את הפלפלים, חותכים אותם לרבעים ומקלפים מהם את הקליפה, שיורדת יחסית בקלות מכיוון שהפלפלים רכים מאוד, ומנקים מהגרעינים. את החתיכות המקולפות חותכים לאורכן, מניחים בתוך הרוטב ונהנים מפלפלים קלויים נפלאים.

בתיאבון!

שביל הפסגה הר מירון – שביל מעגלי עם נוף ופריחה סתווית בהר מירון

אוקטובר 6, 2025 הנוף בשביל הפסגה הר מירון

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא וסיום:
    חניון הפסגה של הר מירון
  • אופי המסלול:
    המסלול עובר בשבילים צרים ומוצלים הנמצאים במגמת ירידה או עלייה מתונה מאוד
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 2 – הגליל העליון
  • ציוד מיוחד:
    אין
  • מי שתייה בדרך:
    אין
  • כניסה:
    ללא תשלום וללא הגבלת שעות

מפת המסלול

הנוף שנשקף משביל הפסגה בהר מירון

איך מגיעים?

ברכב

מגיעים לצומת חנניה על כביש 85 ופונים צפונה לכיוון אמירים ומירון. עולים בכביש 866 המתפתל כ-11 קילומטר עד לצומת מירון, שבה פונים שמאלה לכביש 89 לכיוון גוש חלב. נוסעים כ-4 קילומטר עד לכניסה לגוש חלב ופונים שמאלה לכיוון סאסא. נוסעים כ-7 קילומטר נוספים ואז פונים שוב שמאלה על פי השילוט לכיוון בית ספר שדה הר מירון. חולפים על פני בית הספר, ועולים עם הכביש המפותל עד לחניון הפסגה של הר מירון |1| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

סתווניות בכירות לצד השביל בתחילת הסתיו
סתווניות בכירות לצד השביל בתחילת הסתיו

מסלול ההליכה

ברגל

אוויר הרים צלול ותצפיות מרהיבות

את המסלול נפתח בחניון הפסגה של הר מירון |1|. מחלקו הצפוני של החניון יוצא שביל מסומן בסימון שביל ישראל ובסימון אדום, המכונה “שביל הפסגה” של הר מירון. השביל מקיף במעין טבעת את פסגת ההר (שעליה נמצא בסיס צבאי, שהכניסה אליו אסורה) ומספק תצפיות מרהיבות על הרי הגליל והגולן. השביל מתחיל במגמת עלייה קלה, בין עצים ואבנים, וכבר אחרי 5 דקות אנו מגיעים אל המצפה הראשון לכיוון דרום ומזרח |2|, שממנו ניתן לראות את צפת ורכס הר כנען. לאחר מנוחה קצרה במצפה נמשיך בהליכה בתוך החורש כ-10 דקות נוספות עד למצפה השני |3|, המשקיף צפונה ומזרחה. ממצפה זה רואים חלק נרחב מיישובי הגליל העליון, את רמות נפתלי וביום בהיר גם את הרי הגולן והחרמון. לצד המצפה מספר סלעים גדולים הנמצאים בצל העצים ומזמינים אותנו למנוחה קצרה. כאן אפשר לספר לילדים סיפור על הר מירון (ראו במסגרת: “שעת סיפור”), ומכאן ממשיך השביל לכיוון צפון-מערב, בעליות ובירידות קלות. אוויר פסגות קריר ונעים מלווה אותנו בכל זמן ההליכה בשביל.

חלמוניות בפריחה קסומה בשביל הפסגה בהר מירון
חלמוניות בשביל הפסגה בהר מירון במהלך הסתיו

שעת סיפור

שעת סיפור

הר מירון מחפש מקום

לפני שנים רבות, הוזמנו כל ההרים שבארץ ישראל אל המלאכים, שיקבעו היכן ישכון כל אחד ואחד מהם. ראשון הגיע החרמון הגבוה, ששמע על ההתכנסות ויצא בריצה כדי להגיע ראשון.

“שלום אדון חרמון, ברוך הבא וכל הכבוד על המאמץ”, פתחו ואמרו המלאכים. “תודה מלאכים יקרים”, ענה החרמון כשהוא מזיע ומתנשף, “רציתי להגיע ראשון כדי לקבל את המקום הכי יפה שיש”. “אם כך, בהחלט מגיע לך מקום טוב. ומפני שאתה תמיר וגבוה, נעניק לך את הפסגה הגבוהה והמושלגת ביותר בצפון”. החרמון יצא שמח ומאושר, ומיד אחריו נכנס הר תבור. “שלום אדון תבור, ברוך הבא. היכן תרצה אתה להתגורר”, שאלו המלאכים. “מפני שאני עגול, ארצה להיות במקום עם נוף לכל הכיוונים, כדי שאוכל להביט ולראות סביבי את המישורים הירוקים”. “בשמחה, אדון תבור. אתה תגור באמצע הגליל התחתון, וסביבך יהיו גבעות ומישורים ירוקים ויפים. לך למקומך ותהנה מהחיים”. יצא התבור גם הוא שמח ומאושר, ואחריו הגיע הר מירון, ופניו עצובים. “שלום אדון מירון, ברוך הבא. מדוע אתה עצוב כל-כך”, שאלו המלאכים. “הגעתי אחרון, ובוודאי כל המקומות הטובים כבר תפוסים”, ענה הר מירון, ודמעות בעיניו. “אל דאגה מירון יקר, אל תתייאש. יש לנו מקום נפלא בעבורך! אי שם בגליל העליון, בין המון עצים ירוקים ונחלים עמוקים מקום מושלם עבורך לכל החיים”. “באמת”, ענה הר מירון וחיוך עלה על שפתיו. “כמה נהדר! תודה רבה לכם על טוב לבכם, אני כל-כך מאושר”. ומאז ועד היום עומד הר מירון, מכוסה בעצים ירוקים בלב הגליל העליון, מחייך ומאושר.

היישוב בר יוחאי ויער מירון שמאחוריו מבט ממצפה נריה |5| מזרחה

נעבור ליד גת קדומה, הנמצאת מצד שמאל של השביל ונגיע לפיצול שבילים |4| – השביל המסומן באדום פונה שמאלה, ממשיך להקיף את הפסגה וחוזר לחניון |1|. שביל מסומן בשחור ושביל המסומן בסימון שביל ישראל ממשיכים ישר לכיוון מצפה נריה. נחזור לפיצול שבילים זה בהמשך, אך כעת נמשיך עם השביל המסומן בשחור ולאחר כקילומטר נוסף של הליכה במגמת ירידה קלה נגיע אל המצפה המטופח והמרהיב ביותר באזור מצפה נריה |5|. במצפה ימתינו לנו משטח אבן רחב מתחת לעץ, פינת ישיבה נוחה ונוף מרהיב עוד יותר משזכינו לראות במצפים הקודמים. מהמצפה נוכל להשקיף על כל הרי הגליל העליון, על רמות נפתלי, על הגולן ועל החרמון. ביום בהיר נוכל להשקיף מכאן גם על הרי הלבנון. מצפה נריה מזמין אותנו לעצירה ממושכת, ואנו יכולים להנות מהשקט ומהאוויר הנפלא. לאחר המנוחה במצפה נריה, נשוב על עקבותינו ונחזור אל פיצול השבילים |4| שבו היינו קודם לכן. כעת נפנה ימינה בשביל המסומן באדום, ונמשיך להקיף את פסגת הר מירון, הפעם מכיוון דרום-מערב. נרד בשביל במתינות בין הסלעים והעצים, נעבור במצפה קטן נוסף, ולאחר כ-10 דקות נגיע לכביש שעולה אל הבסיס הצבאי שבפסגת ההר |6|. נחצה את הכביש, ונמשיך בדרך הרחבה שתוביל אותנו, בתום הליכה של כ-5 דקות, עד לחניון הפסגה |1| נקודת הסיום של המסלול, שם ממתינה לנו המכונית.

ההרים הירוקים שמקיפים אותנו מכל עבר

מעניין לדעת

מעניין לדעת

מה זה הוטה?

ברכס הרי מירון בו אנו נמצאים, קיימת תופעה מיוחדת במינה בורות אנכיים, גדולים ועמוקים (החל ממטרים בודדים ועד לעומק של כ-90 מטר) פעורים בקרקע במקומות שונים, ממש בסמוך לשבילים הרבים שקיימים בשמורה (אל דאגה, הבורות מגודרים ומסומנים בשטח, כך שאין סכנה ליפול לתוכם).

בורות אלו מכונים בולענים, או בפי תושבי המקום הדרוזים “הוטות”. פירוש המילה “הוטה” הוא לוויתן, והבורות מכונים כך בשל דמיונם ללוע פעור של לוויתן. ה”הוטות” נוצרות במקומות בהם חלחלו מי-גשמים לתוך סדקים בסלע הקשה ופערו אותם לכדי בורות גדולים ועמוקים.

סתוונית בכירה מקבלת את פנינו לצד השביל העולה לפסגה
סתווניות בכירות לצד השביל

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

מרק פטריות

אם אתם מטיילים בשביל הפסגה של הר מירון ביום קריר, אין כמו מרק פטריות חם ועשיר לחמם את האווירה. כשיושבים ושותים את המרק מול הנוף הנהדר, ההנאה מרובה עוד יותר.

משך ההכנה והבישול: כ-30 דקות.

כלים וציוד: גזייה • סיר גדול עם מכסה • כוס למדידה • קרש חיתוך • קולפן • סכין לחיתוך • כף לערבוב

המצרכים הדרושים (ל-5 מנות): 3 תפוחי אדמה • 1 בצל • 15 פטריות שמפיניון טריות • 2 פטריות חורש גדולות • 1 חבילת שמנת מתוקה לבישול (250 מ”ל) • 100 גרם חמאה • 1 ליטר חלב • 2 כפות קמח • 2 כוסות מים • 0.5 כפית מלח • קורט פלפל שחור

אופן ההכנה:

מקלפים וחותכים את הבצל לשני חצאים ופורסים כל אחד מהם לפרוסות דקות. מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים אותם לקוביות קטנות. מניחים את הסיר על הגזייה, ממסים כ-50 גרם חמאה ומטגנים בה את הבצל כ-2 דקות, עד שהוא שקוף. מוסיפים את קוביות תפוחי האדמה ומטגנים יחד עם הבצל כ-5 דקות. חותכים את שני סוגי הפטריות לחתיכות בינוניות, מוסיפים אותן אל הסיר ומטגנים יחד עם הבצל ותפוחי האדמה כ-5 דקות נוספות. לאחר מכן מוסיפים 50 גרם חמאה, ממסים אותה עם הירקות, מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב. מוסיפים בהדרגה את השמנת המתוקה, ובוחשים באופן מתמיד כדי שלא ייווצרו גושים. מוסיפים גם את החלב והמים, מתבלים במלח ובפלפל שחור, ומביאים לרתיחה. לאחר הרתיחה מנמיכים את האש, ומבשלים על אש קטנה עד שתפוחי האדמה מתרככים – והנה מרק פטריות עשיר, סמיך וטעים.

בתיאבון!

מקבץ החלמוניות במדרון המזרחי במהלך הסתיו
שורת חלמוניות לצד שביל הפסגה
שורת חלמוניות לצד שביל הפסגה

דרום רמת הגולן: מסלול למעיינות ותצפיות בדרום רמת הגולן

יולי 16, 2025 דרום רמת הגולן - מעיינות ותצפיות

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא וסיום:
    חלקו הראשון של המסלול מתחיל ומסתיים על כביש הגישה ליישוב מעלה גמלא, חלקו השני כולל נסיעה והליכה קצרצרה בסמוך ליישוב כנף, וחלקו השלישי מתחיל ומסתיים בתוך היישוב כנף
  • אופי המסלול:
    המסלול מתחלק לשלושה חלקים: חלקו הראשון וחלקו השלישי כוללים עליות וירידות קלות בשבילים רחבים, וחלקו השני כולל הליכה קצרצרה בשביל רחב, שיש בו גם מדרגות. המסלול חשוף לשמש ברובו, מלבד השהייה המוצלת במעיינות
  • ציוד מיוחד:
    בגדי ים
  • מי שתייה בדרך:
    אין
  • כניסה:
    ללא תשלום וללא הגבלת שעות
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 1 – החרמון, הגולן ואצבע הגליל

מפת המסלול

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שלושת חלקי המסלול הוא כ-20 דקות בסך הכל.

מה לכתוב ב-GPS

לחלקו הראשון של המסלול:
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו הראשון של המסלול

ברכב

מגיעים לצומת מעלה גמלא על כביש 92 (סובב כנרת ממזרח) ובה מזרחה לכביש 869 לכיוון מעלה גמלא. לאחר כ-4 קילומטר פונים ימינה ליישוב מעלה גמלא, וכעבור כ-400 מטר פונים שוב ימינה לרחבת עפר |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מעיין מעלה גמלא היפהפה

מסלול ההליכה

ברגל

פינת חמד מיוחדת ונפלאה

את חלקו הראשון של המסלול אנו מתחילים במפרץ חנייה |1| הנמצא על כביש הגישה ליישוב מעלה גמלא. ממקום החנייה חוצים את הכביש, עוברים שער למניעת מעבר בקר, ונכנסים לשטח מרעה של פרות, בו יש ערימות זיבול שמפיצות ריח לא נעים. חוצים את השטח, מקיפים מתחם מגודר קטן, ומתחילים לטפס בשביל צר על המדרון שלפנינו. אחרי 3-2 דקות של עלייה מגיעים לעץ בודד, מקיפים אותו מצידו השמאלי וממשיכים לעלות ישר כלפי מעלה (לא פונים לשביל שמאלי, שמוביל לשטח בוצי). אחרי דקה נוספת עוברים ליד כמה עצי תאנה גדולה, וממשיכים בעלייה המתונה. בתוך דקה מגיעים לקו טלפון ישן שחוצה את המדרון. ממש מתחתיו פונים שמאלה, והולכים במקביל אליו. חולפים על פני עמוד עץ אחד, וכאשר מגיעים לעמוד העץ השני עוזבים את קו הטלפון, פונים שמאלה ויורדים 20 מטר לתוך קבוצת עצי זית. פונים ימינה בין העצים, ובמהרה מגיעים אל מתחם המעיין המוקף בגדר. הכניסה נמצאת בצד ימין של הגדר.

|2| מעיין מעלה גמלא, מקום מטופח ומבודד
רוחצים במעיין מעלה גמלא

ללא כל ספק, מעיין מעלה גמלא הוא אחד המטופחים שבמעיינות הגולן, ולכן עלינו לשמור במיוחד על הניקיון ועל הסדר במקום. לאחר הבילוי במעיין נחזור באותה הדרך שהגענו בה אל המכונית, וניסע לחלקו השני של המסלול אל המעיין עין דיר עזיז.

חלק שני במסלול

מה לכתוב ב-GPS

לחלקו השני של המסלול: מעיין כנף
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו השני של המסלול 

ברכב

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול חוזרים לכביש 869, פונים בו ימינה וממשיכים לנסוע מזרחה. לאחר כ-5 קילומטר נוספים פונים ימינה ליישוב כנף, ולאחר כ-1.5 קילומטר נוספים (כ-200 מטר לפני הכניסה ליישוב) פונים שמאלה |3| לדרך עפר המסומנת בשחור. נוסעים על דרך העפר הטובה לכל רכב כקילומטר וחצי, עד שחורשת איקליפטוסים גדולה נראית בבירור בצד ימין של הדרך |4| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

בריכות מעיין כנף |4|
ברגל

מעיין, תצפית ובית כנסת עתיק

לאחר שנחנה את המכונית סמוך למעיין כנף |4|, נרד בשביל המדרגות המסודר שמוביל אל המעיין. את פנינו יקבלו עצי איקליפטוס גדולים המטילים צל רחב, בריכות רחבות ידיים (אם כי לא עמוקות) שאליהן מוביליות מדרגות אבן, בוסתן עצי זית ותעלות מים הזורמות בין העצים.  כדאי להסתובב בין תעלות המים והעצים, ולרדת עד לתחתית השטח, שם נמצא רחבת תצפית, שממנה אפשר להשקיף על ערוץ נחל כנף ועל מישורי דרום רמת הגולן ונחליה, ולספר לילדים סיפור על המעיין (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

שעת סיפור

שעת סיפור

עין דיר עזיז

לפני שנים רבות, בימים שבהם עוד היו בארץ ישראל מלכים, הלך מלך רמת הגולן להתרחץ בכל יום בבריכה היפהפייה הסמוכה לארמונו, שביישוב כנף. המלך נהנה להשקיף על נוף ארצו בזמן שרחץ במים הקרירים.

יום אחד בזמן שהמלך רחץ בבריכה, עברה במקום שיירה של חמורים ושל גמלים, ובראשה רכב על סוס אצילי שיח’ ערבי בשם עזיז. “אהלן וסהלן” קרא השיח’ אל המלך. “ברוך הבא עזיז! מה שלומך” ענה המלך מתוך מי המעיין הנעימים.
“אני מרגיש נהדר, אדוני המלך, תודה. אני בדרכי לחרמון, ועברתי כדי לומר לך שלום, וגם לשאול אותך שאלה קטנה”. “כולי אוזן”, אמר המלך והזמין את השיח’ לשבת תחת עצי האיקליפטוס ולנוח מדרכו הארוכה.
“לכל מקום בממלכה שלך יש שם. כל הר, כל נחל וכל גבעה זכו שיקראו להם בשמות: לאגם שעליו אתה צופה קראת כנרת, לנחל שלמרגלות הארמון קראת נחל כנף, ולהר הגבוה בממלכה קראת חרמון. רק למקום אחד לא נתת שם מעולם לבריכה הפרטית שלך. כשהלכתי ברחבי הממלכה ושאלתי היכן אוכל למצוא את אדוני המלך, אף אחד לא ידע להסביר לי איפה אתה נמצא, כי לבריכה אין שם”.
הנהן המלך בראשו, חשב רגע קט וענה: “אתה איש חכם, השיח’ עזיז, ואתה בהחלט צודק. לכנרת קראתי על שם הכינור שלצליליו אני נהנה להאזין וצורתה הזכירה לי אותו. לנחל כנף קראתי על שם הציפורים ובעלי הכנף שמעופפים מעליו, ולחרמון קראתי בשמו על שום רומו הגבוה. את הבריכה , כדי להביע את הערכתי לחוכמתך ולטוב לבך, אקרא על שמך. מהיום אפשר להודיע לכל הנתינים בממלכה שאני מתרחץ בבריכת עין דיר עזיז”.
ומאז ועד היום, נקראת הבריכה הסמוכה ליישוב כנף עין דיר עזיז.

הבריכה המלבנית הגדולה במעיין כנף

חלק שלישי במסלול

מה לכתוב ב-GPS

לחלקו השלישי של המסלול: 
לחצ/י על ניווט עם WAZE לחלקו השלישי של המסלול 

ברכב

כדי להגיע לחלקו השלישי של המסלול חוזרים בדרך העפר ונכנסים לישוב כנף |5|. פונים מיד שמאלה, ונוסעים לאורך הכביש ההיקפי של היישוב עד לחלקו הצפון-מערבי |6|, שם חונים את המכונית – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השלישי של המסלול.

ברגל

לאחר הבילוי בעין דיר עזיז, נחזור אל המכונית וניסע לתוך היישוב כנף, אל חלקו השלישי של המסלול. לאחר שנחנה את המכונית בחלקו הצפון-מערבי של היישוב |6| נצא אל שביל עפר רחב וברור המסומן בשחור, ונתחיל לרדת בו במתינות לכיוון מערב. כבר מכאן נראה מתחתינו ולפנינו את בית הכנסת העתיק שאליו מועדות פנינו, ונרד בשביל החשוף לשמש לכיוונו. בצדי השביל עצי שיזף רבים, המוכרים גם בשמם העממי – עצי הדומים. בסוף הקיץ מתמלאים ענפי העצים והקרקע שלמרגלותיהם בפירות קטנים וכתמתמים הטובים למאכל. מרקם הפירות הקטנים קמחי מעט וטעמם מזכיר טעמו של תפוח, הפירות אינם מרוססים ולכן ניתן לאכול אותם ישירות מהעץ או אפילו מהרצפה.

דומים – פירות עץ השיזף, כמותו נפגוש לאורך הירידה לבית הכנסת העתיק

לאחר כ-20 דקות של ירידה, פונה השביל המסומן בשחור ימינה, ואילו אנו פונים שמאלה לשביל רחב ולא מסומן וכעבור כ-3 דקות הליכה בעלייה מתונה נגיע אל בית הכנסת העתיק והמפואר |7|, שנבנה ככל הנראה בתקופה הביזנטית (לפני כ-1,700 שנים). הנוף הנשקף מכאן מרהיב: הכנרת פרושה מתחתינו, רכס פוריה והרי מירון מתנשאים מאחוריה. בשעות אחר הצהריים, כשהשמש שוקעת מולנו המחזה מרהיב במיוחד.

כבר בתחילת הירידה, רואים את בית הכנסת העתיק מתחתינו ולפנינו
שקיעה מבית הכנסת העתיק בכנף |8|

כדאי לשבת על אבני הבזלת שמחוץ למבנה בית הכנסת, ליהנות מהנוף ומהאוויר הנפלא ולאחר מכן לחזור באותה הדרך שהגענו בה אל היישוב כנף |6| נקודת הסיום של המסלול, ואל המכונית שממתינה לנו שם.

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

בטטות במדורה בסירופ מייפל

בדרך כלל אנו נוהגים להכין במדורה תפוחי אדמה. הפעם, את תפוחי האדמה המלוחים יחליפו בטטות מתוקות, שבתוספת סירופ מייפל הופכות מתוקות וטעימות עוד יותר.

משך ההכנה והצלייה: 45-30 דקות.

כלים וציוד: עצים למדורה • נייר אלומיניום • סכין לחיתוך

המצרכים הדרושים (ל-10 בטטות): 10 בטטות • בקבוק סירופ מייפל

אופן ההכנה:
לוקחים את הבטטות ועוטפים אותן היטב בנייר אלומיניום. במקביל, מדליקים מדורה, וכשהאש חזקה דייה ומתחילים להיווצר גחלים, מכניסים את הבטטות העטופות בנייר אלומיניום פנימה, לתוך האש. כדי שהבטטות יהיו מוכנות, דרושות 20-15 דקות בתוך האש, שבמהלכן כדאי להפוך אותן ולסובב אותן באמצעות מקל. לאחר שהתרככו מוציאים את הבטטות מן האש וממתינים שיתקררו מעט. פותחים את נייר האלומיניום, חותכים את הבטטות לאורכן, ושופכים פנימה סירופ מייפל, לפי הטעם. התוצאה – בטטות מתוקות, חמות וטעימות במיוחד.

בתיאבון!

טבע עירוני בירושלים: חיק הטבע בלב העיר – ציפורים, צמחים וצבאים, בשבילי הריאה הירוקה של ירושלים

יוני 20, 2025 טבע עירוני בירושלים - צבאים בפארק עמק הצבאים בירושלים

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא:
    קצה רחוב רוטשילד, סמוך לתחנה לחקר ציפורי ירושלים
  • נקודת סיום:
    חניון פארק עמק הצבאים
  • עומס:
    גן סאקר ופארק עמק הצבאים עמוסים בשבתות ובחגים. שאר המסלול לא עמוס בדרך כלל
  • אופי ההליכה:
    הסיור עובר ברובו בשבילים סלולים, חלקם מוצלים וחלקם חשופים לשמש, והוא כולל עליות וירידות מתונות. חלק מההליכה נעשית בתוך פארקים, וחלקה לצד כבישים ראשיים
  • ציוד מיוחד:
    נעליים נוחות להליכה. לבוש צנוע, למי שמתכנן להיכנס לכנסייה. ציוד פיקניק, למנוחה על מדשאות ובפארקים
  • סיור לילי:
    יש, צפייה בדורבנים בתחנה לחקר ציפורי ירושלים

מידת ההנגשה של המסלול

מידת ההנגשה של המסלול

מסלול הסיור עובר, כמעט לכל אורכו בשבילים סלולים, מונגשים ומתאימים לכסאות גלגלים.
קיימת ירידה תלולה יחסית, בשביל מונגש עד לנק’ |4| במסלול – בחלק הצפוני של גן סאקר.
שבילי עמק הצבאים (החל מנק’ |17| במסלולים) מונגשים בחלקם.

מפת המסלול

מידע שימושי

מידע שימושי

אתרים שמחייבים תיאום מראש:
מומלץ לתאם את הביקור בתחנה לחקר ציפורי ירושלים ולבדוק מתי מתקיים טיבוע ציפורים. פרטים במידע השימושי.

התחנה לחקר ציפורי ירושלים:
טלפון: 02-6537374.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והלילה. מלאכת הטיבוע של הציפורים נעשית בשעות הבוקר, בחלק מימות השבוע. מומלץ להתקשר ולבדוק מתי מתקיים טיבוע, ולהתאים את הביקור בתחנה למועד זה.
כניסה: ללא תשלום. ניתן לתאם מראש הדרכה וסדנאות לקבוצות, בתשלום.

מנזר המצלבה:
שעות פתיחה: בימים ב-שבת, בין השעות 17:00-10:00.
כניסה: בתשלום.

בית הקוביה:
טלפון: 02-5456222.
שעות פתיחה: בימים א-ה, בין השעות 18:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

הגן הבוטני:
טלפון: 02-6794012.
שעות פתיחה: בימים א-ה ובשבת, בין השעות 17:00-09:00. ביום ו בין השעות 15:00-09:00.
כניסה: בתשלום. ניתן לתאם מראש הדרכה וסדנאות לקבוצות.

פארק עמק הצבאים:
שעות פתיחה: בכל יום, מהשעה 07:00 ועד השקיעה.
כניסה: ללא תשלום.

 

איך מגיעים?

איפה חונים?

מגיעים לרחוב רוטשילד |1|, ומחנים את המכונית בחנייה עירונית לצד המדרכה. ממקום החנייה ממשיכים ללכת לאורך הרחוב, חולפים על פני כניסה לבית הקברות שיח’ באדר, וכעבור 3-2 דקות מגיעים למחסום בכניסה לשטח משכן הכנסת |2|. כאן מתחיל סיורנו. מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה בחניון פארק עמק הצבאים |17| שבסוף המסלול.

בתחבורה ציבורית

מהתחנה המרכזית נוסעים בקו 14, ויורדים בתחנת בית המשפט העליון. משם חוזרים לשדרות יצחק רבין, פונים בהן ימינה, יורדים כ-2 דקות, ופונים שוב ימינה לרחוב רוטשילד |1|. בתוך 3-2 דקות מגיעים לנקודת ההתחלה של המסלול |2|. ניתן גם לנסוע בקווים רבים שמגיעים לפינת הרחובות בן-צבי ובצלאל, ומשם לעלות דרך שדרות יצחק רבין לרחוב רוטשילד |1|.

מה לכתוב ב-GPS

לנקודת החנייה: רחוב רוטשילד, ירושלים
לנקודת ההתחלה: התחנה לחקר ציפורי ירושלים, ירושלים
לנקודת הסיום: חניון עמק הצבאים, ירושלים.

 

מסלול הסיור

ברגל

אל תחנת ציפורים ומנחת מטוסים

את סיורנו בין אתרי הטבע בלב ירושלים, אנו מתחילים בקצה רחוב רוטשילד |2|, שמוביל אל הכניסה לחניון הכנסת. בירכתי הרחוב, בין משכן הכנסת לבית הקברות הישן שיח’ באדר, מסתתרת פינת חמד קסומה ופסטורלית. זוהי התחנה לחקר ציפורי ירושלים. כדי להגיע לתחנה ניגש למחסום שבפתח החניון, ונפנה לפניו שמאלה על פי השילוט שמצביע לכיוונה. נרד כ-20 מטר, ונפנה שוב שמאלה. נחלוף על פני מרכז מבקרים קטן, ובו חנות וגלריה בהם מוצגים צילומים וציורים של נוף וטבע, וניגש אל לב התחנה שנמצא מימין |3|. מעבר לדלפק יושבים מתנדבים חובבי טבע, שעוסקים במלאכת טיבוע ציפורים. לתשומת לבכם: מלאכת הטיבוע של הציפורים נעשית בשעות הבוקר, בחלק מימות השבוע. מומלץ להתקשר ולבדוק מתי מתקיים טיבוע, ולהתאים את הביקור. המתנדבים אוספים ציפורים שעוצרות למנוחה במקום, מטבעים את רגליהן בטבעת מעקב קטנה, וכך אוספים עליהן מידע חיוני למחקר. בעדינות ובדייקנות הם מודדים אורכי כנפיים ונוצות, שוקלים ובודקים את מצבן הגופני, ומשחררים אותן לחופשי. מרגש להביט במתנדבים המסורים, שעושים את מלאכתם ברגישות ובדאגה לשלום הציפורים. אפשר לשוחח עימם, וללמוד מהם על הציפורים שמגיעות לכאן מרחבי אירופה ואפריקה. לאחר מכן נמשיך אל ביתן העץ הצמוד, המשמש מעין ‘מסתור’. מעבר לאשנב צר נפרש שטח פתוח מלא עצי פרי ארצישראליים, ובצידו אגם מים קטן. מומלץ לשבת על ספסלי העץ, להביט מבעד לאשנב, ולצפות בציפורים שנוחתות בשטח הטבעי. בכל תקופה בשנה מגיעות לכאן ציפורים אחרות, וכדי ‘לתפוס’ ציפור מיוחדת, צריך להתאזר בסבלנות. בחלק משעות היום והלילה אפשר לראות בשטח גם בעלי חיים נוספים, כמו דורבנים, קיפודים, עטלפים וינשופים (ראו המלצה לסיור ערב). בזמן שנשב במסתור, נספר על הרעיון שעומד מאחורי התחנה.

התחנה לחקר ציפורי ירושלים

בשנת 1994 התאגדו כמה חובבי טבע, וביקשו לייסד אתר טבע עירוני-קהילתי ראשון מסוגו בישראל. הם אימצו שטח פתוח בגודל של כ-5 דונם, “הצילו” אותו מציפורני קבלני הבנייה, והקימו עליו תחנת מחקר מיוחדת במינה. מיקומה של התחנה נבחר בקפידה. ארץ ישראל בכלל, ואזור ירושלים בפרט, נמצאים על נתיב הנדידה של מיליוני ציפורים, שעוברות כאן בדרכן מאירופה לאפריקה ובחזרה. באזור ירושלים עוברות בעיקר ציפורי שיר קטנות, ואלה מחפשות אזורים ירוקים לנוח בהם מהמסע הארוך. גן סאקר רחב הידיים משמש להן תחנת עצירה נהדרת, והתחנה שנבנתה בשוליו מפתה אותן להגיע אליה. הציפורים מגיעות בהמוניהן, נהנות מהמזון ומהמים, וצוברות כוח לקראת המשך הדרך. אל הציפורים הנודדות מצטרפות ציפורים ‘ירושלמיות’ כמו בולבולים ודרורים, וכך נוצר בתחנה שילוב מעניין בין מגוון רחב של מינים. אך הדבר המיוחד ביותר בתחנה, הוא החיבור של הקהילה לנעשה במקום. תושבים ומבקרים בני כל הגילאים, מגיעים לכאן כדי לצפות בציפורים ובמלאכת הטיבוע. חלקם לוקחים חלק בחוגים ובקורסים שמתקיימים בשטח, ואחרים פוקדים את המקום לעיתים תכופות, כדי לצלם או לעקוב אחרי ציפור מעניינת. בשנים האחרונות מפעילים בתחנה גם סדנאות שמיועדות לילדי חינוך מיוחד, מתוך הבנה שהקשר לטבע מעשיר את עולמם ומפתח אותם. חיבור זה לקהילה, הופך את התחנה לחקר ציפורי ירושלים לאחד המקומות הייחודיים בעיר.

‘ארוחת בוקר’ שגרתית בתחנה לחקר ציפורים |3| (צילום: חיים מזרחי)

בתום הביקור בתחנה נצא באותה דרך בה נכנסנו, ונפנה שמאלה במורד הכביש הצר. נחלוף על פני מחסום למניעת מעבר כלי רכב, ונרד מעט בתלילות בעקבות סימון שבילים כחול. כעבור 4-3 דקות של ירידה, נגיע לגן סאקר |4|. נקיף מתחם של מתקני ספורט, ואחריו נפנה ימינה בשביל אספלט צר, שעובר בשולי הגן. נלך לצד מדשאות רחבות ידיים, נהנה מצל העצים הגבוהים, ובכל רגע נוכל לשבת על אחד הספסלים. מדי פעם יחלפו על פנינו רצים והולכי רגל, שנהנים כמונו מהאווירה השלווה ששוררת במקום. בשבתות ובחגים משנה הגן את פניו, ומתמלא משפחות שעורכות פיקניקים, חבורות שמשחקות במשחקי כדור, וזוגות שנהנים מטיול רגלי. במהלך ההליכה בגן נעצור למנוחה, ונספר על הגלגולים שעבר השטח במאה השנים האחרונות.

ערוץ הנחל הרחב בתוכו אנו נמצאים מכונה עמק המצלבה, והוא אחד מיובליו של נחל רחביה. מעברו האחד נישאת גבעת רם, ומעברו השני מתרומם הרכס עליו בנויות שכונות נחלאות ומרכז ירושלים. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים, כאשר הקימו תושבי ירושלים שכונות מחוץ לחומות העיר העתיקה, שימש הערוץ כגבולה הטבעי של העיר. הוא חצץ בין השכונות היהודיות החדשות של נחלאות, לבין הכפרים הערביים שיח’ באדר וליפתא, ששכנו על גבעת רם וסביבה. במלחמת העולם הראשונה העבירו הבריטים בשולי העמק רכבת קלה, שהעבירה אספקה לכוחותיו של הגנרל אלנבי בזמן כיבוש העיר מידי התורכים. במהלך השנים הבאות התרחבה ירושלים גם מעבר לעמק המצלבה, ומצדו המערבי נבנו שכונות גנים חדשות כמו בית וגן ורוממה. גם אז, נותר בעמק שטח פתוח, שהפריד בין חלקי העיר, ושימש בעיקר לתעשייה. בשולי השטח הייתה מחצבת אבנים, ולפרק זמן קצר פעל בו גם מפעל קטן לחומרי בנייה. עם פרוץ מלחמת העצמאות, חיפש חיל האוויר שטח ברחבי העיר, בו יוכלו להקים מנחת מטוסים. בתחילה ניסו להקים מנחת על שטח רחב ידיים, באזור גבעת שאול של ימינו. אך בגלל קרבתו לכפר הערבי דיר יאסין, הוא ספג אש כבדה, ונסגר אחרי שיצאה ממנו טיסה אחת בלבד. הרחוב הראשי שעובר כיום בנתיבו של מנחת זה, נקרא עד היום בשם הקוד שלו, “כנפי נשרים”. מיד לאחר מכן נסלל מנחת נוסף בערוץ הנחל בו אנו נמצאים, והוא נקרא מרו”ם – מנחת רחביה ומצלבה. נסו לדמיין את העמק שסביבנו ריק מעצים, ובו נוחתים מטוסים קלים, עמוסים ציוד ותחמושת ששימשו את תושבי העיר ומגניה. בחודש אוגוסט 1948, בזמן המלחמה, יצאה זהרה לביטוב, הטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי, לטיסה שגרתית. המטוס התחיל להמריא לכיוון אליו אנו מתקדמים, אך בעקבות תקלה טכנית התנגש בחומת מנזר המצלבה, והתרסק. זהרה ושותפה לטיסה עמנואל רוטשטיין נהרגו. ברבות השנים התפרסמה חליפת מכתבים בין זהרה לאהובה שמוליק קופמן. זהרה ושמוליק היו אמורים להינשא, אך ביום שחרורם מן הפלמ”ח נקרא שמוליק להחליף מפקד כיתה אחר באימון, ונהרג מפיצוץ של רימון, כמה חודשים לפניה. סיפורם הטראגי של שמוליק וזהרה התפרסם בספרה של דבורה עומר “לאהוב עד מוות”, ובמחזה שיצא מעט אחריו, שמוליק של זהרה. 

בתום המלחמה נכבשו הכפרים שמעבר לעמק על ידי כוחות ההגנה, ונותרו ריקים מאדם. היה זה האות להתרחבותה של ירושלים מעבר לעמק המצלבה, לאזור גבעת רם והרכסים שסביבה. על הגבעה קמו לאורך השנים קרית ממשלת ישראל, משכן הכנסת ובית המשפט העליון, ועל הרכסים שסביבה נוסדו שכונות מגורים רבות. בשנת 1965 הוחלט להקים בשטח העמק גן ציבורי גדול. הגן נקרא בשמו של הארי סאקר, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית, שנפטר שנה קודם לכן. העמק כוסה מדשאות רחבות, ניטעו בו עצים רבים, והוא הפך להיות הפארק העירוני הגדול בירושלים.

רוכבים ונהנים בגן סאקר
ברגל

ציורים עתיקים במנזר מסתורי

אחרי 7-5 דקות של הליכה בשבילי הגן, נעבור במנהרה מתחת לכביש |5|, ונמשיך ללכת בשביל הסלול. במהרה יתגלה לפנינו מנזר המצלבה המרשים, שנתן לעמק את שמו. בדרכנו אל המנזר נוכל לסטות לזמן קצר מהשביל המרכזי, לפנות ימינה לשביל צדדי שנקרא משעול יעל ספיר, ולעלות מעט. בתוך 3-2 דקות נגיע לנקודת תצפית נהדרת |6|, ממנה נשקיף על העמק ועל המנזר שבמרכזו. המבנה המאסיבי של המנזר מוקף מטעי זיתים, והוא מזכיר במראהו מבצר מימי הביניים. אחרי התצפית נחזור אל השביל שבעמק, נפנה ימינה, ובתוך 5-4 דקות נגיע אל מנזר המצלבה |7|. ניכנס בשער שמימין אל מתחם המנזר, ולאחר מכן נמשיך פנימה דרך שער אבן נמוך, המוביל אל חצר פסטורלית. נשלם עבור הביקור בחנות המזכרות שמשמאל, לאחר מכן נחצה את החצר המוריקה, ובקצה שלה נפנה ימינה. נעבור תחת קמרון מקושת, ואם נשים לב, נראה על הקיר שמימין קורת עץ ארוכה. קורה שכזו מכונה ‘נאקוס’, ועליה מקישים הנזירים כדי להכריז על שעות התפילה. בקצה הקמרון נרים את מבטנו, ונתרשם ממגדל הפעמונים היפהפה שמתנוסס מעל גג המנזר.

מביטים על מגדל הפעמונים במנזר המצלבה |7|

בעבר היו פעמוני המגדל מצלצלים, אך מאז התקופה העות’מאנית נאסר השימוש בהם, ואת תפקידם תפסה קורת הנאקוס הצנועה. נחצה חצר קטנה נוספת, ניכנס אל הכנסייה העתיקה, ונעמוד משתאים מול יופייה ועוצמתה. רצפת הכנסייה מכוסה פסיפס יפהפה בן כ-1,000 שנים, שחלקים ממנו קדומים אפילו יותר, ונעשו כבר במאה השישית. הפסיפס מציג מוטיבים של בעלי חיים, צמחים וצורות גיאומטריות, והוא מסמל את העולם הגשמי שעל פני האדמה. לעומתו, הכיפה שבתקרה מסמלת את השמיים, משכן האל. המתווכים שמחברים בין השמיים והארץ, הם הנביאים והקדושים, ולכן דמויותיהם מעטרות את קירות הכנסייה, ואת עמודי האבן הענקיים שתומכים את התקרה. מדוע נבנתה כנסייה מרשימה כל-כך במקום כה מבודד, הרחק מירושלים העתיקה? כדי לקבל תשובה לשאלה, ניגש אל הקריפטה שנמצאת בפינה השמאלית המרוחקת של האולם. נעבור במסדרון צר, ונגיע אל החלק המקודש ביותר בכנסייה. על הקירות תלויות איקונות עתיקות (ציורי הקיר), והן מספרות את סיפורו של המקום.

סיפורם של שלושת המלאכים שהגיעו לבקר את אברהם אבינו, מוכר וידוע לנו מן התנ”ך. המסורת הנוצרית הוסיפה לסיפור פרט נוסף: בידיהם של המלאכים היו שלושה ענפים. אחד החזיק ענף של עץ ברוש, השני ענף ארז, והשלישי ענף של עץ אורן. אחרי שבישרו לאברהם שהוא עתיד להיות אב ליצחק, השאירו המלאכים את מקלותיהם באוהלו, והלכו לדרכם. זמן מה לאחר מכן, פגש אברהם את אחיינו לוט. היה זה לאחר חורבן סדום ועמורה, סיפור המופיע בציור השני משמאל. לוט המיוסר שיתף את אברהם בעובדה שבעת שכרותו שכב עם שתי בנותיו, והתייעץ איתו כיצד יוכל לכפר על חטאו הגדול. “קח את הענפים, טע אותם בעמק הסמוך לירושלים, והשקה אותם במי הירדן”, ייעץ אברהם ללוט. “אם ינבטו הענפים ויגדלו לעץ אחד, סימן שה’ סלח לך”. לוט עשה כמצוות דודו, ואף עמד בניסיונות של השטן להפריע לו. אחרי עשרות שנים צמחו שלושת הענפים, והיו לעץ אחד עם שלוש צמרות, כפי שאפשר לראות בציורים שממול. בתקופה מאוחרת יותר, השתמשו הרומאים בעץ הזה כדי להכין את הצלב עליו נצלב ישו. כך קשרה המסורת הנוצרית את סיפור צליבתו של ישו, עם דמויותיהם של אברהם ולוט. המקום המדויק ממנו צמח העץ, נמצא תחת המזבח שמימין. סביבו נבנו הכנסייה והמנזר כבר בתקופה הביזנטית, ככל הנראה במאה ה-6 לספירה. מסורת זו העניקה למנזר גם את שמו, מנזר המצלבה.

אחרי הביקור בקריפטה, נחזור אל אולם הכנסייה. נביט על הקיר המרכזי, שמאויר גם הוא בדמויות מהמסורת הנוצרית, ובראשו נבחין בדמות האל בכבודו ובעצמו, שנראה כמו סבא טוב שיושב במרומים. קיר זה מכונה איקונוסטזיס, והוא נועד להסתיר מעיני המתפללים את המקום בו נעשית עבודת הקודש של כהני הדת, כפי שנהוג בכנסיות מזרחיות. כיום נמצאת הכנסייה בבעלות יוונית, אך במשך מאות שנים החזיקו בה דווקא נזירים גיאורגים. עדות מרתקת לכך אפשר למצוא באחד מציורי הקיר. נפנה את פנינו אל היציאה, ניגש אל העמוד השמאלי הקרוב אליה, ונחפש ציור של דמות קטנה, חבושה בגלימה, שנמצאת לרגליהן של שתי דמויות גדולות יותר.

זהו הנסיך הגיאורגי שוֹתָא רוֹסְטָבֶלִי, שנחשב למשורר הלאומי של גיאורגיה, ועל שמו קרויות השדרות הראשיות בעיר הבירה טביליסי. אחרי שנחשד בסוף המאה ה-12 בפרשיית אהבים אסורה עם המלכה תמר, גָלַה רוֹסְטָבֶלִי לירושלים, והגיע לכאן בראש משלחת שעסקה בשיקום הכנסייה. מתוך ההשראה שהשרה עליו המקום, חיבר רוֹסְטָבֶלִי את יצירת המופת המפורסמת שלו “עוטה אור הנמר”, שנחשבת עד היום לאפוס הלאומי של גיאורגיה. מעל דמותו הקטנה של רוֹסְטָבֶלִי, כתוב באותיות קיריליות: “אדוני סלח לשותא המקשט את הכנסייה הזאת, אמן, רוֹסְטָבֶלִי”. משפט זה מלמד, שייתכן שמדובר בדיוקן עצמי בן כ-850 שנים, שאייר רוֹסְטָבֶלִי בכבודו ובעצמו

נצא מהכנסייה ומן המנזר, ונפנה ימינה במורד הכביש. אחרי דקה נראה דרך סלולה שפונה שמאלה, ולצידה מצבת אבן לבנה המציגה את דיוקנו של רוֹסְטָבֶלִי. גם הרחוב בו אנו הולכים נקרא בשמו של המשורר הגיאורגי הדגול, שהותיר את חותמו בירושלים. נמשיך לרדת בין עצים ושיחים, ובתוך 3-2 דקות נגיע לצומת דרכים |8|. נפנה ימינה במורד הכביש הסלול, ונתחבר לרחוב יהושע ייבין. נלך על המדרכה שבצד הרחוב, ליד מבנים המשמשים את תנועת ‘הצופים’, ובהמשך נחלוף על פני מרכז ללימוד מחול, מרכז הדרכה לבטיחות בדרכים וסניף של תנועת ‘בני עקיבא’. כעבור 4-3 דקות של הליכה, נראה מדרגות רחבות שעולות ימינה אל בית ‘הקוביה’ |9|. זהו בית ספר וגלריה לאמנות, השוכן בביתה של הפרימה-בלרינה העברית הראשונה, רינה ניקובה. במשך תקופה ארוכה שכן כאן בית הספר למחול ‘הורה’ שהקימה ניקובה, ובשנים האחרונות הוא הפך למשכנו של בית הספר ‘הקוביה’. כדאי לעלות במדרגות, להיכנס אל המבנה, ולצפות בתערוכות מתחלפות מעניינות של אמנות מודרנית. בשעות בהן מתקיימים קורסים, אפשר לבקש בנימוס להציץ אל חדרי הלימוד, ולהתרשם משיעורי פיסול, קרמיקה, ציור ועוד. לאחר מכן נחזור אל הרחוב, נחצה אותו, ונפנה ימינה אל שביל אספלט צר. נלך בשולי גן ציבורי, נעבור ליד מתקני אימון ולצד מדשאות רחבות, וכעבור 5-4 דקות נתחבר אל הכביש הראשי, רחוב הרב הרצוג |10|.

ברגל

מטיילים בין צמחים וצבאים

בצומת המרומזר של רחוב הרצוג נמשיך ישר, נחלוף על פני תחנת אוטובוס, ואחריה נפנה ימינה לכיוון תחנת דלק. נרד לצד הכביש המתעקל ימינה, נתקדם כמה עשרות מטרים, ונפנה שמאלה לדרך עפר, על פי השילוט לגן הבוטני. נלך בשביל העפר, בתחילה במישור ובהמשך בירידה, ואחרי 4-3 דקות נגיע לרחבת חנייה. נפנה ימינה, נעבור במנהרה מתחת לכביש, ונעלה בגרם מדרגות המוביל אל הכניסה לגן הבוטני |11|. את פנינו יקבל אגם יפהפה, מוקף עצים תמירים וצמחייה ירוקה שמשתקפים במימיו. אגם זה הוא רק המבואה לגן הענק שמשתרע על פני 120 דונם, ומחולק לשש חלקות שונות. בכל חלקה גדלים צמחים מאזור אחר בעולם, מאפריקה ואסיה ועד לאוסטרליה ואמריקה. בין צמחי הגן עוברים עשרות שבילים, ויש בו אינספור מוקדי עניין שמתאימים למטיילים מסוגים שונים. כל אחד מוזמן לבחור באילו חלקים של הגן הוא מעוניין לבקר, בהתאם לסוג הקבוצה, לתחומי ההתעניינות שלו, ולמשך הזמן שעומד לרשותו. אנו ממליצים להיעזר ברכבת קטנה שיוצאת פעם בשעה מהכניסה לגן, ועוצרת בכמה תחנות לאורכו. אפשר לרדת באחת התחנות המרוחקות, ולעשות את הדרך חזרה ברגל. מי שמעוניין בסיור פרטי מודרך, יכול להזמינו מראש בתוספת תשלום (פרטים במידע השימושי). המסלול שמתואר כאן, עובר בכל רחבי הגן, ואורך בין שעה וחצי לשעתיים. נשלם עבור הכניסה, נצטייד במפה, נקבל המלצות על הפרחים שפורחים בעונה זו, ונצא לדרך. נלך לצד האגם שמימין, ובקצה שלו נפנה שמאלה, אל חלקת דרום אפריקה. נעלה בין שיחים ועצים, ואחרי 5-4 דקות נגיע לאזור צמחיית הסוואנה |12|. כאן נוכל להיכנס למבוך של צמחיית זָקְנַן שעיר, ולהבין כיצד מתחבאים הטורפים בתוך צמחיית הסוואנה, בזמן שהם אורבים לטרף שלהם. לאחר מכן נעבור ליד בקתה אפריקנית, המלמדת על השימוש שנעשה בצמחייה זו לצרכי האדם. נמשיך עם השביל שמתעקל ימינה ועולה, ובהמשך נחלוף על פני מערת קבורה מימי בית שני, ונהנה מתצפית על בתי שכונת רסקו שמעבר לעמק. כאן נעבור לחלקת צפון אמריקה, בה נפגוש קקטוסים מהמדבר האמריקאי לצד עצי סקויה מרשימים, וכן עצי אדר מהם מפיקים את סירופ המייפל המפורסם. כדאי לשבת על אחד הספסלים מול הנוף, ולספר על הגן המיוחד בו אנו מטיילים.

את דרכו התחיל הגן הבוטני באוניברסיטה העברית בהר הצופים. בשנת 1926, כשנה אחרי חנוכת האוניברסיטה, נרכשה חלקת אדמה סמוכה שיועדה להקמת גן בוטני, ומעט אחר כך החלו בו הנטיעות. אך עם תום מלחמת העצמאות, נותרו הר הצופים והאוניברסיטה שבתוכו מנותקים מהעיר, ופיתוח הגן נפסק. כמה שנים מאוחר יותר, עם הקמת האוניברסיטה העברית החדשה בגבעת רם, הוחלט להקים לצידה גם גן בוטני חדש. בשנת 1962 החלו הנטיעות באדמת הטרשים השוממה, ומאז ועד היום הולך הגן ומתפתח כמוזיאון חי של צמחים מכל רחבי העולם. בכל אחת מהחלקות שבגן גדלה צמחייה שונה, ובסך הכל יש בו כ-9,000 מינים של צמחים. אפשר למצוא כאן עצים, שיחים, מטפסים, פרחים, קקטוסים ושאר צמחים שונים ומשונים, חלקם הקטן מוכר, ועל רובם המוחלט לא שמעתם מעולם. לצד כל צמח מוצבת ‘תעודת זהות’, כדי שהמבקרים יוכלו לדעת את שמו ושם משפחתו. “הדבר המעניין ביותר בגן, הוא המפגש בין אנשים לצמחים”, מספר לנו אורן בן יוסף, שניהל את הגן הבוטני במשך שנים רבות. “מרתק לראות כיצד ילדים ומבוגרים כאחד, נהנים להבין איך צמחי מדבר משיגים מים, ובאיזה אופן משתמשים שבטים אפריקנים בצמחים כדי לבנות בתים או לטפל במחלות”. אלה רק דוגמאות לדרך בה מבקשים עובדי הגן הבוטני לחבר בין האדם לסביבה הטבעית. “בני האדם לא יכולים לשרוד ללא הצמחים, ואף על פי כן המין האנושי מכחיד ומחריב מינים רבים ברחבי העולם”, מוסיף אורן. “האחריות שלנו היא לסייע לטבע לשמור על עצמו”. לכן מגדלים בגן מינים שנמצאים בסכנת הכחדה בטבע, ובעיקר עוסקים בחינוך. מדריכי הגן מפעילים תכניות רבות לתלמידים, במטרה לחבר אותם לשטח ולאדמה, לסייע להם להבין איך הטבע מתנהג, ובעיקר לגרום להם לאהוב אותו. “אם עולם הצמחים הוא אנציקלופדיה”, מסכם אורן, “אנחנו נמצאים עדיין בעמוד הראשון שלה, וכולם מוזמנים להגיע, לחוות וללמוד”.

שביל התגליות לילדים |13| מזמן הפתעות ובילוי מרתק

אחרי המנוחה וההסבר נמשיך בדרכנו. נהנה מאופיו הטבעי של הגן, מן הצמחייה הצפופה שעולה על השבילים, ומהפרחים השונים שגדלים בו בכל עונה. מדי פעם מומלץ לרדת מהשבילים הסלולים אל שבילים צרים יותר, ולסטות אל פינה חבויה בין העצים והשיחים, בלי לפגוע בהם כמובן. כעבור דקות ספורות נגיע אל שביל התגליות לילדים |13|, פרויקט הדגל של הגן הבוטני. חלק זה מיועד אמנם לילדים, אך גם מבוגרים שצעירים ברוחם ייהנו ממנו. בעזרת מכשירים ומשחקים, אפשר להשתמש בחושים השונים ו”לגעת” בטבע: לחפור בחול בעזרת כף של טרקטור, לבנות באדמה רטובה, להשיט חפצים במורד פלג מים, לחקור את החיים בתוך שלולית, ולהתנסות באפשרויות רבות נוספות. מומלץ לעבור בין התחנות השונות, ולחוות יחד עם הילדים את המפגש עם הטבע הקסום. שביל התגליות מחבר אותנו אל החלקה האוסטרלית, בתוכה נעבור בין צמחייה טרופית לעצי איקליפטוס רמי צמרת. בין צמרות העצים הללו עתיד לחבר שביל תלוי, שיהיה גם הוא חלק משביל התגליות לילדים. מכאן הופך הגן להיות צר מאוד, והוא מזכיר במבנהו אצבע מאורכת שפונה לכיוון צפון. במהרה ניכנס לשטח האסייתי, ונעבור בין עצי אלון רבים ושונים. נופתע לגלות מיני עצים בעלי מראה מיוחד ושמות חדשים, כמו אלון הלבנון, אלון פרסי או אלון גדול קשקשים, שגדלים בדרך כלל באזורים הרריים במערב אסיה. מתחת לעצי האורן פורחות בראשית החורף עשרות חלמוניות צהובות ויפהפיות, שתענוג לשוטט ביניהן. מן החלקה האסייתית נדלג לחלקה הים-תיכונית. לצד השביל נטועים עצים מוכרים כמו אורן, זית ורימון, לצד מינים וזנים שאיננו רואים בדרך כלל בטבע, כמו ארז הלבנון ואלון השעם המפורסם. אחרי 10-8 דקות נגיע לאגם קטן שנמצא בקצה הגן |14|. אפשר לשבת על ספסל לצד האגם, ליהנות מהשקט ומהנוף הירוק שמסביב, ולשכוח שאנחנו נמצאים בלב העיר. לאחר מכן נתחיל את דרכנו חזרה לכיוון דרום. נחצה שוב את החלקות האחרונות בהן עברנו, אך הפעם נלך בשבילים שעוברים במפלס נמוך יותר, שם נפגוש צמחים אחרים. בדרכנו נעבור ליד גינת צמחי תבלין שמעלה ניחוחות נפלאים, ולצד חממות וערוגות בהן מתקיימת פעילות חינוכית לתלמידים. כעבור 12-10 דקות של הליכה, נגיע חזרה אל האגם שבכניסה לגן. כדאי לגשת אל שפת המים, ולהתרשם מפרחי נימפיאה ולוטוס צבעוניים שצפים עליהם, ממש כמו באגם אלפיני. נקיף את האגם בשביל שמתעקל שמאלה, ונסיים את הביקור בגן הבוטני. משער הכניסה של הגן |11| נחזור באותה דרך בה הגענו לרחוב הרב הרצוג |10|, ונפנה ימינה אל שביל אספלט צר שעובר במקביל אליו. נרד במתינות בין גדר מימין לבין הכביש הסואן שמשמאל, ונתרשם ממבני השכונות שמקיפות אותנו. שכונת גבעת מרדכי נמצאת על הגבעה שמימין לנו, ושכונת רסקו בנויה מעברו השני של הרחוב הראשי. השביל עובר במקביל לערוצו של נחל רחביה, וההליכה בו אינה מעניינת במיוחד, אך נמשכת כ-10 דקות בלבד. אחרי כ-500 מטר נחצה צומת נוסף |15|, ונגיע למדשאה רחבה, במרכזה מתרומם פסל לבן וגבוה במיוחד.

פריחה עונתית יפהפייה בגן הבוטני

את הפסל יצר האמן עזרא אוריון בשנת 1980, והוא כינה אותו בשם “מעלות”. בדרכו היצירתית ביקש אוריון לקרב את הצופים בפסל אל מרומי השמיים. השילוב בין גובהו של הפסל (18 מטרים), תנועתו האלכסונית וצורת המדרגות מאפשרת לנו להמשיך אותו בדמיוננו, ולהעפיל בו אל הרקיע. באופן אסוציאטיבי הוצמד לפסל השם “סולם יעקב”, וכך הוא מוכר כיום לקהל הרחב. העובדה שהפסל נוטה קדימה, בעוד שהמדרגות נוטות לאחור, הופכות את הטיפוס עליו לכמעט בלתי אפשרי, ומותירה את החוויה של העלייה לשמיים, כחוויה רוחנית בלבד.

אחרי שנתרשם מהפסל נמשיך בדרכנו לצד הרחוב. נחצה כביש קטן, ונבחר בשביל השמאלי המיועד להולכי רגל |16|. השביל עובר ליד תחנת כיבוי האש המרכזית של ירושלים, ומי שמעוניין יכול להיכנס אליה ולהתרשם מהכבאיות ומאוסף כלי כבאות שתלויים על הגדר. אנו נמשיך ונתקדם בשביל הסלול והמוצל, שמוביל לעמק הצבאים. לאחר 7-5 דקות של הליכה נגיע אל הכניסה המסודרת לפארק |17|. ניגש לדלפק הקבלה, נצטייד במפה ובמשקפות, ונתחיל את הסיור בעמק המיוחד. בהזדמנות הראשונה נפנה ימינה אל השביל המרכזי, נעלה כדקה, ובמזלג הדרכים נמשיך ישר אל מרפסת תצפית שנמצאת ממול. מקצה המרפסת נשקפת תצפית על נחל רקפות |18|, הבריכות שלאורכו, והליבה הטבעית של העמק בה חי עדר הצבאים.

עמק הצבאים ממוקם במפגש ערוץ נחל רחביה, בו הלכנו בשעות האחרונות, עם נחל רקפות, עליו אנו משקיפים כעת. במשך עשרות שנים שימשו קרקעות העמק למטרות חקלאיות, ולאורכו היו פרושים מטעים של עצי פרי, שהיו בבעלות הקיבוצים קרית ענבים ומעלה החמישה. בית האריזה ששכן במקום בו אנו נמצאים כעת, נתן לעמק את שמו השני, עמק פרי-הר. באותה תקופה היו העמק והגבעות שסביבו ריקים מיישוב, ובין עצי הפרי התקיים עולם חי עשיר ומפותח. לאורך השנים נבנו סביב העמק שכונות מגורים רבות, סמוך לו הוקמו מתחמים ציבוריים כמו קניון מלחה ואצטדיון טדי, וכביש בגין המהיר נסלל בצמוד אליו. עמק הצבאים נותר ריאה ירוקה ונדירה בלב העיר המתפתחת. הסובלים העיקריים מהתפתחות האזור, היו עדרי הצבאים שחיו בעמק. הצבאים, שהיו רגילים להסתובב בחופשיות בשטח הפתוח, מצאו עצמם לכודים בין הכבישים ובתי המגורים, בשטח מצומצם של כ-250 דונם בלבד. כאשר נסגר בית האריזה פרי-הר והמטעים ננטשו, החלו יזמי נדל”ן ללטוש את עיניהם אל השטח הפתוח, וניסו לשנות את ייעודו למטרות בנייה. מנגד עמדו ארגונים חברתיים וסביבתיים, וכן תושבי השכונות הסמוכות, שביקשו לשמור על השטח הירוק, ועל אוכלוסיית הצבאים שחיה בו. הגופים השונים שילבו זרועות, ויצאו למאבק ציבורי ארוך שנים. במאבק זה נקבע תקדים במדינת ישראל, כאשר בפעם הראשונה בארץ הוגשה התנגדות לתכנית בשם בעלי חיים, הצבאים שחיים בעמק. המאבק נחל הצלחה כבירה, ובסיומו הוחלט להשאיר את העמק כשטח ציבורי, ולפתח אותו לרווחת בעלי החיים ותושבי העיר. שטח העמק חולק לשני חלקים מרכזיים. החלק העיקרי מכונה ‘הליבה הטבעית’, והוא מיועד לאוכלוסיית הצבאים ולשאר בעלי החיים, ואילו החלק השני הותאם וסודר לטובת המבקרים. מהיום בו נפתח הפארק לקהל, מצליח עדר הצבאים לגדול ולהתרבות, ואילו המוני המטיילים שמגיעים לכאן נהנים מריאה ירוקה נפלאה בלב העיר.

פארק עמק הצבאים / הדרכה: אמיר בלבן

כדאי להרים את המבט, לחפש צבי שמתרוצץ בשטח, ולעקוב אחריו בעזרת המשקפת. מראה הצבאים המשוטטים בטבע, כשברקע פזורים בנייני מגורים גבוהים, הוא מראה מרגש. במרפסת פזורים כיסאות נוח, פופים ומחצלות, ומי שמעוניין יכול לנצל את המקום למנוחה. כמו בגן הבוטני, גם כאן ישנם שבילי הליכה רבים, וכל אחד יכול לבחור במסלול שמתאים עבורו. אנו ממליצים על מסלול מעגלי שעובר במוקדי העניין המרכזיים של הפארק, ונמשך כ-45 דקות עד שעה. נחזור מעט לאחור אל השביל המרכזי, ונפנה בו שמאלה לכיוון צפון. נלך בין מטעים של עצי פרי ובין עצי זית, ואחרי דקה או שתיים נפנה ימינה ל’שביל הבתה’ הצר. השביל עובר בין שיחים נמוכים ותחת עצי אורן מצלים, ולאורכו פזורות פינות ישיבה רבות. בימות החורף והאביב פורחים לצד השביל שלל פרחים צבעוניים, וההליכה בו מהנה עוד יותר. בתי שכונת גבעת מרדכי נושקים לנו מימין, ובנויים ממש על שפת הפארק. נעבור בין טראסות עתיקות שבנויות בשולי ערוץ הנחל, ואם נשים לב, נבחין במשטח דריכה קדום של זיתים ובפתח של מערה. כעבור 10-7 דקות נרד מעט בתלילות, ונתחבר שוב אל השביל המרכזי |19|. בימות החורף כדאי לפנות ימינה, אל הבריכות העליונות שמוצפות במי הגשמים. בימות הקיץ הבריכות האלה יבשות, ולכן נפנה שמאלה במורד השביל המרכזי. נלך כדקה בשביל הרחב, ושוב נסטה ממנו, הפעם אל שביל הצפרות שמימין. השביל הצר עובר קרוב יותר לערוץ נחל רקפות, וממנו אפשר להשקיף בצורה טובה על הליבה הטבעית. כדאי להקפיד על השקט, ולחפש אחרי הצבאים המשוטטים באופן חופשי בשטח. בזמן ההליכה נעבור ליד מטעים משוחזרים, המחזירים לעמק מעט מאופיו המקורי. לצד המטעים מוצגות תמונות יפהפיות של העמק הבתולי מלא במטעי פירות, כפי שהיה במשך עשרות שנים. בקצה השביל נתחבר שוב אל הדרך המרכזית, ליד מרפסת התצפית בה ביקרנו. נפנה ימינה, ונמשיך בשביל המוביל לכיוון דרום, אל האגם הגדול. נשקיף על האגם שנוצר במפגש הנחלים רקפות ורחביה, ונהנה בפעם האחרונה ממראה הצבאים שמגיעים לשתות ממימיו. לאחר מכן נמשיך עם השביל שמתעקל שמאלה, וכעבור 5-4 דקות נגיע חזרה אל הכניסה לפארק |17|. בנקודה זו מסתיים סיורנו. נצא מהפארק אל מגרש החנייה בו השארנו את המכונית הראשונה. מי שלא השאיר כאן מכונית נוספת, יכול לחזור לנקודת ההתחלה בשילוב של כמה קווי אוטובוס, או במונית.

צבאים מקסימים מלחחים עשב בלב ירושלים (צילום: אמיר בלבן)

סיפור אישי

סיפור אישי

לסייר בחצר האחורית של הבית

מפי ערן גל-אור
בשנות ילדותי ונערותי גדלתי עם הוריי ושתי אחיותיי בשכונת גילה בירושלים. בגיל 23 החלטתי “לצאת מהבית”, ולשכור דירה יחד עם שני חברים.

בתחילה התגוררנו בשכונת נחלאות, מרחק הליכה קצר מגן סאקר, ואחרי כשנתיים עברתי לגור יחד עם אחד החברים בשכונת רסקו, שנמצאת מעברו השני של רחוב הרב הרצוג. מהחלון הגדול שבסלון השקפתי מדי יום על האגם האירופאי שבגן הבוטני. מדי פעם הייתי יושב בבית הקפה שעל שפת האגם, נהנה מהשלווה וכותב. שנים ספורות מאוחר יותר, אחרי מעבר בין כמה דירות זמניות, שבתי להתגורר בחלק אחר של השכונה, הפעם בדירה שאתי אשתי ואני רכשנו. הגן הבוטני, עמק המצלבה וגן סאקר, ממשיכים לשמש בתור “החצר האחורית” של ביתי. אנו משקיפים עליהם מהחלון, מטיילים בהם לעיתים תכופות, ויוצאים לרוץ בשביליהם בשעות הערב. הסיור שכתבתי באזור מגוריי, נתן לי הזדמנות ללמוד על ההיסטוריה של גן סאקר, לחקור את נבכי מנזר המצלבה, ולהכיר לעומק את שבילי הגן הבוטני. התרגשתי לגלות דברים חדשים ונסתרים בנוף המוכר, ואני שמח לשתף אתכם בהנאה שלי.

סיור לילי

סיור לילי

צפייה בדורבנים בתחנה לחקר ציפורי ירושלים

מרבית בעלי החיים פעילים בשעות הערב והלילה, ואנו שמטיילים בדרך כלל בשעות היום, לא פוגשים בהם לעיתים תכופות. בתחנה לחקר ציפורים ניתנת לנו הזדמנות מיוחדת במינה – לפגוש משפחה של דורבנים שמתגוררת במקום, ולצפות בהם ממרחק של מטרים ספורים.

כדי ליהנות מהחוויה כדאי להקדים ולהתקשר לתחנה בשעות הבוקר, על מנת לוודא שבאותו יום משאירים לדורבנים אוכל (פרטים במידע השימושי). אל המקום צריך להגיע לפנות ערב, לקראת חשיכה. משרדי התחנה אמנם סגורים, אך ‘המסתור’ פתוח למבקרים. ניכנס אליו, נשב על ספסלי עץ מאחורי המחסה, ונביט מבעד לאשנב על השטח הפתוח. עם רדת החשיכה, יוצאת בדרך כלל משפחת דורבנים בת 4-3 נפשות, ומשוטטת בשטח. הדורבנים מתפתים לאכול את ‘ארוחת הערב’ שהשאירו להם עובדי התחנה, שכוללת על פי רוב קלחי תירס, ערימות בוטנים, ולקינוח חצי אבטיח. מרגש לצפות במשפחה החביבה, ולהתרשם מהקוצים שלהם, שמגיעים לאורך של עשרות סנטימטרים. בזמן הביקור חשוב לשמור על השקט, ולא להאיר על פניהם של הדורבנים, כדי לא להפחיד אותם. אחרי זמן מה יחזרו הדורבנים אל מאורותיהם, ואנו נסיים את הביקור. לתשומת לבכם: בחודשי הקיץ מפעילה החברה להגנת הטבע סיורי ‘ספארי לילה’ בשטח התחנה, שמתאים במיוחד למשפחות עם ילדים. ניתן לקבל פרטים על הסיורים בתחנה לחקר ציפורי ירושלים.

נחל שניר למשפחות: פלגי מים בשמורת נחל שניר (החצבאני) – מסלול טיול למשפחות עם ילדים

מאי 26, 2025 נחל שניר מסלול למשפחות

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא וסיום:
    חניון שמורת נחל שניר
  • אופי המסלול:
    רוב המסלול עובר בשבילים צרים ומוצלים במגמת ירידה מתונה מאוד, לצד מימי הנחל הזורמים. חלקו האחרון עובר בשביל רחב ולא מוצל
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 1 – החרמון, הגולן ואצבע הגליל
  • ציוד מיוחד:
    בגדי ים ונעליים להליכה במים
  • מי שתייה בדרך:
    בנקודת ההתחלה בכניסה לשמורה
  • כניסה:
    בתשלום, בכניסה לשמורה
  • שעות פתיחת השמורה:
    בקיץ 17:00-08:00, בחורף 16:00-08:00
  • טלפון לבירורים:
    04-6950064
  • מסלול מקוצר:
    יש

מפת המסלול

איך מגיעים?

ברכב

מגיעים לקריית שמונה וחוצים אותה לכיוון צפון. בצומת המצודות פונים מזרחה (ימינה) לכביש 99 לכיוון דן ושניר. לאחר כ-4.5 קילומטר פונים במחלף הגושרים ימינה, ומיד אחר כך פונים שמאלה, עוברים מתחת לגשר ונוסעים על פי השילוט לשמורת נחל שניר. לאחר כ-800 מטר מגיעים לחניון שבכניסה לשמורה |1| – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

 

מעניין לדעת

מעניין לדעת

יעקב אבינו ועץ הדולב

את עץ הדולב הגבוה והנדיר בארצנו, שגדל בעיקר בנחלי איתן בגליל ובמקורות הירדן, ניתן לראות גם בנחל שניר. שורשיו הגדולים, שבולטים מעל פני הקרקע והמים, יוצרים מראה מיוחד. חז”ל מזהים את עץ הערמון שמוזכר בסיפור יעקב אבינו ולבן הארמי כעץ הדולב, ומעשה שהיה כך היה:

לאחר שנולד בנם הראשון של יעקב ורחל, יוסף, מבקש יעקב מלבן להשתחרר ממנו, לחזור לביתו ולארצו יחד עם נשיו וילדיו, ולהמשיך בחייו. לאחר משא ומתן קצר, מסכימים יעקב ולבן שיעקב יקבל שכר עבור עבודתו, ושכרו יהיה עדר כבשים ועיזים. על מנת שלא ייווצר בלבול בין צאנו של לבן לזה של יעקב, הציע יעקב ללבן: “אעבר בכל צאנך? היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי” (בראשית ל’, 32).
כלומר, יעקב הציע למיין את הצאן על פי צבע הפרווה: הוא יקבל את הצאן שפרוותו בצבע חום, וכן את אלו שפרוותם מנוקדת או מנומרת, ולבן את כל השאר. לבן מסכים להצעתו של יעקב, אך מנסה לרמות את יעקב ולהרחיק ממנו את הצאן המיועד עבורו: “ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו? וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו. וישם דרך? שלשת ימים בינו? ובין יעקב…” (בראשית ל’, 36-35).
יעקב גילה את תחבולתו של לבן והשיב לו בתחבולה משלו: הוא לקח מקלות מעצי הלבנה, הלוז והדולב (שנקרא בתנ”ך ערמון) וגילף צד אחד של המקלות לחלקים כהים ובהירים לסירוגין, על ידי חשיפת החלקים הלבנים שתחת הקליפה: “ויקח לו? יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות” (בראשית ל’, 37). את המקלות המנומרים הציג יעקב בפני נקבות צאנו, וכך, בכוח אלוהי, גרם להם להתרבות אך ורק עם זכרים מנומרים. כך, בזכות עץ הדולב, גדל צאנו של יעקב אבינו, ומחנהו היה גדול ועצום: “ויפרץ האיש? מאד מאד ויהי לו? צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים” (בראשית ל’, 43).

מסלול ההליכה

ברגל

בריכות שכשוך ופלגי מים

נחל שניר, או בשמו הערבי נהר אל-חצבאני, הוא אחד ממקורותיו העיקריים של נהר הירדן. ראשיתו של הנחל במערכת ערוצים רדודים כ-60 קילומטר בעומק לבנון, וכ-14 קילומטר צפונית לגבול ישראל-לבנון, בסמוך לעיירה חצביה. באזור זה נובעת בנחל קבוצה של מעיינות שמזינה אותו במים רבים, והופכת את נחל שניר לנחל האיתן הרחב והעמוק בישראל. הטיול בשמורת נחל שניר מתחיל ומסתיים בחניון הכניסה לשמורה |1|. לאחר שנשלם בכניסה ונקבל עלון מידע והסבר קצר על הנחל, נוכל ליהנות מחלקת דשא רחבה, מעצים מצלים ומשולחנות פיקניק רבים. מי שמעוניין יכול להתחיל את המסלול בהליכה קצרה אל תצפית על מאגר המים טאפליין, מאגר יפהפה שבמימיו משתקף הר החרמון, ומעליו חגות ציפורים בכל ימות השנה, ובייחוד בעונות הנדידה. ההליכה אל המאגר נעשית בשבילים צרים ומסודרים. מיד בכניסה פונים ימינה על פי השילוט המתאים, עוברים בגשרון מעל פלג מים, תחת עץ תות גדול, ואחרי כ-5 דקות מגיעים אל נקודת תצפית מסודרת שמשקיפה על המאגר. מומלץ לעיין בשלטים שמספרים כיצד נוצר המאגר ומה מקור שמו, וכן לנסות לזהות ציפורים לפי הציורים שמוצבים במקום. לאחר מכן ממשיכים בשביל הצר, ואחרי דקה פונים שמאלה. יורדים מעט, הולכים בשביל המפותל, ובתוך דקות ספורות מגיעים אל בריכות השכשוך.

 

טיפ קטן

טיפ קטן

לחפש בעלי חיים בנחל שניר

רוב בעלי החיים הגדולים שחיים על גדותיו של נחל שניר הנמיות, הלוטרות, הדרבנים וחזירי הבר, הינם יונקים שפעילים בעיקר בשעות הלילה, ולכן אנו לא פוגשים אותם בדרך כלל במהלך הטיול בנחל בשעות היום.

בעלי החיים שניתן לפגוש במהלך המסלול הינם דווקא בעלי החיים הקטנים, חסרי החוליות: השפיריות הצבעוניות, שמרפרפות בכנפיהן השקופות מעל פני המים, וגופן זוהר בשמש בגווני כחול, אדום וירוק; חיפושיות קטנטנות שצבען ירוק מתכתי ואותן נוכל למצוא על עלי שיחי הפטל המחוררים, שמשמשים להן כמזון; וסרטן הנחלים הקטן, אותו נראה על הקרקע, בשולי המים ובתוכם, כשהוא נע במהירות בהליכה לצדדים. במהלך הטיול בנחל שניר כדאי לנסות ולמצוא את אותם בעלי חיים קטנים, שחיים במקום הקסום הזה דרך קבע.

פלגי מים בשמורת נחל שניר (החצבאני) - מסלול טיול למשפחות עם ילדים

מי שבחר לוותר על התצפית על המאגר, יחפש כבר בתחילה את סימון שביל ישראל, לצידו נלך לאורך נחל שניר. השביל מתחיל על גבי גשרון עץ קצר שנמצא מעל מים רדודים, ומיד פונה ימינה לשביל אספלט צר ומישורי שמוביל אותנו לאחר כ-5 דקות אל בריכות השכשוך |2|. סביבנו בריכות רדודות, בהן ניתן לשכשך רגליים ולרחוץ, מפל קטן שנופל לאחת הבריכות ועצים שניתן לשבת בצילם. זהו מקום נחמד ויפה, אך זו היא רק ההקדמה לקראת המסלול שהולך לאורך הנחל. מבריכות השכשוך נפנה ימינה על פי השילוט “אל הנחל” ויחד עם סימון שביל ישראל. בתוך דקה נרד במדרגות עץ אל גדתו המזרחית של ערוץ הנחל, ונתחיל ללכת בשביל צר ומוצל, בצמוד למים הזורמים לכיוון דרום. בשלב זה מומלץ לנעול נעליים להליכה במים, מכיוון שהנחל זורם בעוצמה רבה מימיננו, ואנו הולכים בתוך פלגי מים רדודים שזורמים לצידו. השביל עובר ליד מפלי טוורטין יפהפיים שזורמים בשטף לתוך הנחל, ויוצרים מראה מרהיב. לאחר 10-7 דקות פונה השביל שמאלה |3|, עולה במדרגות אבן ומתרחק לרגע מערוץ הנחל. מי שמעוניין לחזור אל החניון יפנה בשלב זה שמאלה (ראו פירוט באפשרות לקיצור המסלול), ואנו נפנה ימינה ולאחר 2 דקות נחזור אל ערוץ הנחל הזורם.

 

המשך מסלול ההליכה

ברגל

הולכים במים קרירים לצד ערוץ שזורם בעוצמה

אנו ממשיכים ללכת במגמת ירידה מתונה מאוד לצידו של ערוץ נחל שניר, שמימיו הצלולים והצמחייה שמקיפה אותו מפיצים ריח נעים. אחרי כ-5 דקות נוספות נגיע אל מסעדת “דג על הדן” |4|, שנמצאת בצמוד לשביל שבו אנו הולכים (פירוט על המסעדה ראו “בקרבת מקום”). מיד לאחר מכן, נפשיל את המכנסיים ונלך בפלג מים מעט יותר עמוק (בשיאו מגיע לגובה הברכיים). ההליכה במים הקרירים, בין העצים הגדולים והמפלים הקטנים מרגיעה ומהנה ובכל פינה לאורך הדרך אפשר לעצור, לשבת לנוח על הסלעים ולטבול את רגלינו במים, אך הכניסה למים אסורה ומסוכנת (כך מורים לנו השלטים).

זרימה יפה בערוץ נחל שניר

לאחר 15-10 דקות נגיע לחלק מעט יותר מאתגר להליכה |5|, שבו מוצבות יתדות מתכת לאורך השביל שמקלות על ההליכה ומסייעות לנו לא להחליק. מיד אחרי המעבר ביתדות המתכת נגיע לפינה מקסימה לישיבה: משטח סלע הצמוד למי הנחל בצילם של עצי דולב וערבה, ששורשיהם בולטים מעל פני המים. מומלץ לשבת על משטח הסלע, לטבול רגליים במים וליהנות מכוס של תה מהביל. מכאן ממשיך השביל לצד ערוץ הנחל ולאחר מספר דקות הוא פונה שמאלה, מתרחק ממנו מעט ועובר בשטח פתוח וחשוף לשמש. אחרי 10-5 דקות נוספות של הליכה, מגיעים אל חורשת איקליפטוסים. בחורשה אפשר לפנות ימינה אל פינות ישיבה יפות על שפת הנחל, ולאחר מכן לפנות שמאלה בעקבות סימון שביל ישראל, ולצאת משמורת נחל שניר דרך שער מתכת. שביל ישראל פונה בשלב זה ימינה, אך אנו נפנה שמאלה אל שביל האספלט הרחב, ונלך במגמת עלייה מתונה בשביל החשוף לשמש, כ-20-15 דקות עד לחניון השמורה |1| ולמכונית שממתינה לנו שם.

 

מסלול מקוצר

מסלול מקוצר

המסלול בנחל שניר

מתחילים בחניון נחל שניר |1|, והולכים על פי התיאור המפורט אל בריכות השכשוך |2| ולאורך הנחל. לאחר כ-10 דקות של הליכה לצד ערוץ הנחל עולים במדרגות האבן ופונים שמאלה על פי השילוט חזרה לחניון |1|, שאליו מגיעים בתוך מספר דקות. משך הטיול המקוצר הוא כשעה לכל היותר.

בקרבת מקום

בקרבת מקום

מסעדת דג על הדן

מסעדת “דג על הדן”, שנמצאת בצמוד לשמורת נחל שניר, היא מסעדת דגים חלבית שהוקמה בשנת 1986 על שפת נחל שניר.

במקום שבו זורמים גם יובלים של נחל דן. המסעדה שוכנת בין העצים, סביבה זורמים פלגי מים ושאון המים הזורמים מנעים את השהייה בה. המסעדה פתוחה בכל יום בין השעות: 24:00-12:00, ומשעה 18:00 נפתח במקום גם בית קפה. אין צורך בתיאום מראש, טלפון לבירורים: 04-6950225.

 

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

קרפ צרפתי עם שוקולד, בננות ופיסטוקים

קרפ צרפתי חם ממולא בשוקולד אגוזים, בבננות ובפיסטוקים – אין דרך טובה מזו להתחיל את הבוקר ואת הטיול.

משך ההכנה והטיגון: כ-20 דקות.

כלים וציוד: גזייה • מחבת בינונית • 2 קערות • קרש חיתוך • מרית/תרווד • מצקת • סכין לחיתוך • מטרפה ידנית (לא חובה)

המצרכים הדרושים (ל-8 מנות): 3 ביצים • 1.5 כוסות קמח • 2 כוסות חלב • 3 כפות סוכר • 4 כפות חמאה • קורט מלח • שוקולד למריחה (מומלץ שוקולד אגוזים) • 3 בננות • 1 חבילת פיסטוקים קלופים

אופן ההכנה:

בקערה אחת טורפים את הביצים ומוסיפים קורט מלח. אל הקערה השנייה שופכים את הקמח והסוכר, ויוצקים לתוכה בהדרגה ובבחישה מתמדת את החלב. מערבבים היטב על-מנת שלא ייוצרו גושים, ולאחר מכן יוצקים את התערובת לתוך קערת הביצים, ובוחשים עד שמתקבל מרקם חלק. אפשרות נוספת היא להביא מטרפה ידנית, ולערבב את כל החומרים יחדיו מלכתחילה. מניחים את המחבת על הגזייה, ממסים כף חמאה על אש קטנה ומוזגים מצקת מהתערובת למחבת. מטלטלים את המחבת עד שכולו מכוסה בתערובת, ומטגנים עד שהתחתית זהובה. הופכים את הקרפ באמצעות מרית/תרווד, משחימים גם את הצד השני, ומוציאים לצלחת. כך מכינים את כל הקרפים, כאשר בין הכנת קרפ אחד לשני מוסיפים מעט חמאה למחבת. במקביל להכנת הקרפים, חותכים את הבננות לפרוסות. כאשר קרפ מוכן, מקפלים אותו לשניים, מורחים שוקולד למריחה על שליש משטחו ומוסיפים פרוסות בננה ופיסטוקים. מקפלים את שני החלקים ה”יבשים” על החלק המרוח, ונהנים מקרפ נפלא ומהאוויר הצח סביב.

בתיאבון!

שביל אוהד נופית: מסלול מעגלי בשביל נופי המשקיף אל נחל ציפורי סביב היישוב נופית

מרץ 23, 2025 נופים עוצרי נשימה - שביל אוהד סביב היישוב נופית בגליל התחתון

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא וסיום:
    מפרץ חנייה סמוך לכניסה ליישוב נופית
  • אופי המסלול:
    המסלול עובר בשביל צר ומתון לכל אורכו, והוא כולל ירידות מתונות ועלייה מעט ארוכה במדרגות. המסלול חשוף לשמש ברובו
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 4 – הכרמל
  • ציוד מיוחד:
    אין
  • מי שתייה בדרך:
    אין
  • כניסה:
    ללא תשלום וללא הגבלת שעות

מפת המסלול

איך מגיעים?

מה לכתוב ב-GPS

שביל אוהד סובב נופית

ברכב

אל היישוב נופית אפשר להגיע או מכיוון מחלף יגור (בין הכבישים 70 ו-75) או מכיוון קרית טבעון וצומת אלונים. בשני המקרים מגיעים לבסוף לכביש 762, עוברים בין בתי הכפר בשמת טבעון, חולפים על פני כמה מעגלי תנועה, ומגיעים לכניסה ליישוב נופית. נכנסים ליישוב, ובמעגל התנועה הראשון ממשיכים ישר ברחוב הגליל. מתקדמים כ-220 מטר, ומחנים את המכונית במפרץ חנייה בצד ימין של הכביש, ליד שלט הכניסה ל-“שביל אוהד” |1|. זוהי נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

בראשית הדרך עוברים תחת מטרייה של עצי חרוב גדולים
צמחייה ססגונית לאורך השביל

מסלול ההליכה

ברגל

שביל נופי מרהיב וצבעוני

מסלול הטיול סביב היישוב נופית מתחיל במפרץ חנייה בצד ימין של הכביש |1|, ממנו נצא בשביל הצר המסומן בכחול, שנקרא גם “שביל אוהד”. השביל נקרא על שמו של אוהד זך, בן היישוב, שנפל בעת שירותו הצבאי בלבנון בשנת 1998. מאז שנפרץ השביל ועד היום, מטפחים אותו בני היישוב בצורה מרשימה, והדבר ניכר לכל אורך הדרך. בתחילה נעבור בין תחת מטריית עצי חרוב גדולים ומרשימים, ובהמשך לצד צמחיית בוגונויליה צבעונית. ההליכה בשביל הצר מתונה, ואף על פי שהוא חשוף לשמש ברובו, היא קלה ונוחה. לאחר כ-5 דקות של הליכה נפנה ימינה אל רחבת תצפית |2|, ממנה נשקיף לכיוון מזרח על העמק המרהיב של נחל ציפורי השרוע לרגלינו. השדות החקלאיים, הגבעות הירוקות, ערוץ הנחל המפותל ומבנה טחנת הנזירים המרשים שנמצא בתוכו, יוצרים תמונה נהדרת. טחנת הנזירים שבולטת בתוך ערוץ הנחל, היא מבנה אבן גדול עם גג רעפים כתום, שלצידו גשר אבן מקושת העובר מעל ערוץ נחל ציפורי. על הטחנה תוכלו לקרוא במסגרת “מעניין לדעת”.

מעניין לדעת

מעניין לדעת

טחנת הנזירים

מבנה האבן הבנוי בחלקו המערבי של נחל ציפורי מעורר שאלות רבות מדוע הוא נקרא “טחנת הנזירים”? למה נבנה במקום כה מבודד? איזה שימוש נעשה בו לאורך השנים ומה קיים בו היום.

המבנה זכה לכינויו מכיוון שבעבר שימש כטחנת קמח בבעלותו של מסדר נזירים כרמליתים מחיפה ועד היום ניתן להבחין בסמל הכנסייה הכרמליתית החרות במשקוף האבן מעל הכניסה לטחנה. הטחנה פעלה בכוח מימיו של עין יבקע (המעיין המרכזי בנחל ציפורי) שהגיעו אליה באמת מים והייתה אחת מהטחנות המצליחות והמשגשגות באזור. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כשהחל השימוש בכוח מנועי הדיזל לתפעול טחנות הקמח, נפגעו מאוד הטחנות המונעות בכוח המים, ובהדרגה יצאו מכלל שימוש. טחנת הנזירים הכרמליתים ננטשה, והמבנה חזר לשימוש רק בשנת 1954, אז שופץ ושימש לאורך מספר שנים כדיר חזירים. בשנים האחרונות שופץ המבנה שוב, וכיום הוא משמש כביתן של שתי משפחות, כמקום אירוח ולינה (בתשלום, מספר הטלפון מופיע ב”איפה ישנים”), כמסעדה וכגן אירועים קטן.

טחנת הנזירים בנחל ציפורי – מבנה מיוחד במינו
העמק הצבעוני של נחל ציפורי נשקף מ”שביל אוהד”

מרחבת התצפית נמשיך ללכת צפונה בשביל הנעים והנוח. משמאל נראה את בתי היישוב המטופחים, שחצרותיהם פונות אל השביל, ובימות החורף והאביב נהנה מהפריחה הססגונית ומהצמחייה הירוקה המקיפה אותנו. לאחר כ-10 דקות נוספות של הליכה נגיע לפיצול שבילים |3|. שביל מסומן באדום פונה ימינה ויורד אל ערוצו של נחל ציפורי, ואילו אנו נמשיך ישר בשביל המסומן בכחול, ומיד נגלה רחבת תצפית נוספת, מרשימה אפילו יותר מקודמתה, הפונה לכיוון צפון מזרח: גבעות ירוקות מוארכות המזכירות צורת אצבעות פזורות מתחתינו, ועליהן נוכל לספר לילדים סיפור (ראו במסגרת: “שעת סיפור”).

שעת סיפור

שעת סיפור

אצבעות הענק

לפני אלפי שנים, הסתובב ברחבי ארץ ישראל ענק מפחיד, שכל האנשים פחדו ממנו מאוד. הענק היה כל-כך גדול עד שראשו היה בגודל של הר שלם, ידיו ורגליו התארכו לאורך של עשרות קילומטרים, וכל שערה משערותיו הייתה בגודל של עץ ברוש גבוה. בכל פעם שהענק התקרב למקום יישוב, הרעידו צעדיו את הקרקע, וכל התושבים היו נכנסים מיד אל בתיהם ומתחבאים, בתקווה שהענק לא יפגע בהם.

רק נקודת תורפה אחת הייתה לענק: כישוף עתיק שהוטל עליו. על פי הכישוף – אם הוא יירדם בלילה הוא יקפא ולא יקום עוד לעולם. לכן, בלילות היה מסתובב הענק ומפחיד את התושבים, ובימים ישן. יום אחד, השמש שבשמיים הייתה חמה כל-כך, עד שהענק לא הצליח להירדם. צעד הענק בין הרי הגליל כל היום והפחיד את האנשים, וכשהגיע הלילה התחיל הענק להתעייף. כל התושבים נכנסו מזמן לבתיהם, שמרו על השקט והתפללו שהענק לא יגיע לבית שלהם, ואילו הענק רק ניסה להישאר ער. כשהגיע הבוקר, הציצו התושבים מבעד לחלונות, ולמרבה הפתעתם הענק נעלם! האנשים, שלא הכירו את הכישוף העתיק, שאלו זה את זה: “להיכן הוא נעלם”, “מה קרה לו” ו”האם הוא עוד ישוב להפחיד אותנו”, ויחד עם זאת שמחו, צהלו ורקדו ברחובות מרוב אושר. אלפי שנים חלפו, האגדה על הענק המפחיד עברה מפה לאוזן, וארץ ישראל רק גדלה והתפתחה. בגליל הוקם היישוב נופית, שממנו יש תצפיות נפלאות על הסביבה, ובאחד הבקרים הביט אחד התושבים מהחלון ולא האמין למראה עיניו: שני ההרים שמולו נראו בדיוק כמו אצבעות של… ענק! השמועה התפשטה במהירות, וכל התושבים הסקרנים הגיעו לצפות באצבעותיו של הענק, שנרדם בלילה ולא קם יותר לעולם…
ערוץ נחל ציפורי המפותל עובר בין הגבעות ובין השטחים החקלאיים ומטעי הזיתים הממלאים את השטח. כדאי לשבת על ספסל האבן וליהנות מהנוף, וכן להתרשם מתצוגת אבני הרחיים שבצדה השני של הרחבה, שגם אותה הכינו בוגרי אחד המחזורים של בית הספר.

משקיפים על גבעות ירוקות ומאורכות בצורת אצבעות |3|
הנוף הנשקף משביל אוהד

המשך מסלול ההליכה

ברגל

ממשיכים להקיף את היישוב

לאחר מנוחה קצרה בתצפית, נמשיך ללכת בשביל הצר המסומן בכחול, כשגדר כחולה מסתירה לנו את הנוף מצדנו הימני ועצי אלון מקיפים אותנו ומצלים על השביל. נעבור ליד כמה פריטים ארכיאולוגיים שמוצבים לצד השביל, עליהם נוכל להסביר לילדים, ובהמשך גם לצד ספסל אבן שעליו שמותיהם של הילדים שהכינו אותו. מהספסל נוכל להשקיף לכיוון מערב, שם נישא הר הכרמל, ומימינו מציצים מי הים התיכון ומפרץ חיפה. בימים בהירים נוכל אף להבחין בספינות שממתינות לתורן להיכנס לנמל חיפה, ועוגנות הרחק מהחוף.

תצוגה ארכיאולוגית לצד שביל אוהד
ספסל יפהפה שהכינו תלמידי בית הספר המקומי

אחרי שנעבור את הספסל, מתעקל השביל שמאלה ומתחיל לרדת במתינות. השביל הופך רחב יותר, וכעבור מספר דקות נעבור ליד אמפיתיאטרון קטן |4|, המשקיף גם כן על נוף מפרץ חיפה ורכס הכרמל, וליד תצוגה נוספת של כלים עתיקים. לאחר מכן נראה גם עבודה יפה בה מוצגים שמות העצים שאפשר לפגוש לאורך המסלול, עם מידע כללי מעניין אודותיהם. נמשיך ללכת בשביל המתפתל לכיוון דרום, נהנה מהעצים והצמחייה שמקיפה אותו, ומהשלווה ששוררת כאן. לאחר כ-10 דקות הליכה, נגיע לפיצול שבילים נוסף |5|: שביל מסומן באדום, המכונה גם “שביל הנוער”, פונה ימינה ויורד לעבר שביל ישראל המתפתל בערוץ הנחל שלמטה, ואילו אנו ממשיכים ישר בשביל המסומן בכחול.

נהנים מההליכה בשביל אוהד
לוחות אבן ועליהם מידע על העצים שנפגוש לאורך המסלול

השביל יורד מעט ואז עולה במתינות, משקיף על חלקו הדרומי החדש של היישוב נופית, וכעבור מספר דקות נכנס לתוך היישוב |6|. כעת מצפה לנו עלייה בכמה עשרות מדרגות עד למפלס הרחוב הראשי. נעלה לאט לאט, ובקצה העלייה נגיע לרחוב איתנים. נפנה ימינה ברחוב המשולב, נלך כ-10 דקות בין בתי היישוב, עד שנגיע חזרה לרחוב הגליל. נפנה שמאלה, ומידע נגיע אל המכונית הממתינה לנו בנקודת הסיום של המסלול |1|.

שביל לזכרו של…

שביל לזכרו של…

סיפור חייו של אוהד זך ז״ל שנהרג בפעילות מבצעית בלבנון

מתוך אתר “יזכור” – מפעל ההנצחה הממלכתי “יזכור”, שנערך ע”י משרד הביטחון:

אוהד זך בן נעמי וחיים. נולד בחיפה, ביום ב’ בניסן תשל”ט (30.3.1979). אח לאדוה ואביב. את ילדותו המוקדמת בילה אוהד עם משפחתו בחיפה. הוא היה ילד שקט וביישן שלמרות הסביבה העירונית נמשך מינקותו לטבע, לאדמה ולטיולים.

את ראשית חינוכו קנה אוהד בבית הספר היסודי “תל-חי” שבשכונת נווה שאנן. כשהיה בן תשע, עברה משפחתו להתגורר ביישוב הקהילתי החדש נופית (צפונית-מערבית לקריית טבעון), ואוהד עבר ללמוד בבית הספר היסודי “נופית”. את דמותו המיוחדת מתארות טלי נמש ובתיה רכבי: “אוהד – ילד עם נשמה יתרה. ילד עם חיוך של תום קבוע. ילד עם פנים עליהן מפוזרים נמשים באי-סדר שובבי. ילד הנכון תמיד לעזור, עוד טרם יצאה הבקשה מן הפה. ילד שמבטו סוקר את פניך והרגשת שהוא יודע לקרוא מתוכם כמו מספר פתוח. ילד שמעולם לא התלונן, גם כשכאב או היה לו קשה. ילד מיוחד ואהוב, נחבא אל הכלים ונסוך שלווה. ילד שהצניעות הייתה בנשמתו. ילד שהזכּות לא הייתה רק חלק משמו, אלא בשר מבשרו.” אהבת הארץ שהורישו לו הוריו בטיולים המשפחתיים הרבים, ומיקומו של היישוב על גבעה חשופה המוקפת גאיות והרים וחולשת על ערוצו של נחל ציפורי, העצימה את משיכתו של אוהד לטבע. כנער נהג לצאת עם “רוח”, כלבתו האהובה, לטיולים באזור. עם מפה בידו ומעט ציוד בתיק שעל גבו היה יוצא לשטח, לפעמים לשעות ספורות ולפעמים לימים ארוכים, במטרה לגלות פינות חמד, נקודות תצפית מעניינות, או סתם כדי לצפות בציפורים. בבית עבד הרבה על המחשב ורכש ידע נרחב בתחום, ואף גילה כישרון מיוחד בהכנת קינוחים. אוהד המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון המקיף “כרמל זבולון” שבקיבוץ יגור. הוא היה נער שקט ומופנם – “ממש כשמו – זך וטהור. חיוך נצחי, מבט עמוק, מקרין רוגע ושלווה מהול בביישנות מתנצלת. תלמיד טוב, חבר טוב, לא מתבלט, תמיד ממוקם במקום טוב קצת בשוליים, אך עם נוכחות שמקרינה נעימות וסקרנות,” כך סיפר המורה לתנ”ך, מאיר יפה. כשבגר מעט והתחזק, נמשך אוהד למאמצים גופניים ולעיסוק בספורט. בניווט הספורטיבי שאליו נחשף בבית הספר מצא שילוב אופטימלי של מאמץ גופני, יכולת התמצאות במרחב, כושר ניתוח שטח וקבלת החלטות מהירה. היכרותו הטובה עם סודות המפה הטופוגרפית וחוסנו הגופני סייעו לו להגיע להישגים מכובדים במסגרת נבחרת הייצוג של בית הספר. נוסף על ספורט הניווט, עסק בריצות ארוכות ובריצות שדה. בספר המחזור נכתב עליו: “אוהב לטייל ברחבי ישראל / אותו לא תראה אף פעם מקלל, / נחמד לכולם ותמיד עוזר / ומורה לספורט הוא יהיה – אם זה יסתדר.” תחושת השליחות והרצון לתרום למדינה הביאו את אוהד לבחור לשרת ביחידה קרבית. עם גיוסו לצה”ל בסוף חודש יולי 1997 הוצב בחטיבת “גולני”. תחילה שירת ביחידת “אגוז”, ובהמשך עבר לשרת בגדוד 51. חבריו לפלוגה מספרים כי אהב מאוד את הצבא, את החברים, אהב לעזור ולתרום והיה יסודי במהלכיו.

ביום י”א בטבת תשנ”ט (30.12.1998), שלושה חודשים לפני יום הולדתו העשרים, נפל אוהד בעת מילוי תפקידו בפעילות מבצעית בלבנון. באותו לילה יצא עם מחלקתו למארב. עקב שרשרת טעויות של מפקדיו נפתחה אש דו-צדדית ואוהד נהרג. חייל נוסף נפצע בתקרית. אוהד הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבקריית טבעון. הותיר הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

 

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

פנקייקים

פנקייקים אוכלים בדרך כלל במזנון ארוחת הבוקר של בית המלון, הרי למי יש זמן להכין פנקייקים בעצמו בבוקר? אך אפשר ואף מומלץ בחום להכין פנקייקים גם בטבע, באמצע טיול מול הנוף הנהדר.

משך ההכנה והטיגון: כ-15 דקות.

כלים וציוד: גזייה • מחבת • קערה • כוס למדידה • מרית/תרווד • מצקת • כף לערבוב

המצרכים הדרושים (ל-15 פנקייקים): 1 ביצה • 0.75 כוס חלב • 1 כוס קמח תופח • 2 כפות שמן, ועוד מעט שמן לטיגון • 2 כפות סוכר • 1 שקית סוכר וניל • סירופ שוקולד, סירופ מייפל או שניהם • שברי אגוזים, שקדים או פיסטוקים

אופן ההכנה:

שוברים לקערה ביצה אחת, טורפים אותה היטב ומוסיפים 0.75 כוס חלב, כוס קמח, 2 כפות שמן, 2 כפות סוכר ושקית של סוכר וניל. מערבבים היטב עד לקבלת בלילה אחידה. לאחר מכן מניחים את המחבת על הגזייה, יוצקים מעט שמן וממתינים שיתחמם. באמצעות המצקת יוצקים עיגולים בגודל של 10-8 ס”מ על המחבת, ומטגנים על אש קטנה עד שנוצרות בועות קטנות על הצד העליון. הופכים בזהירות באמצעות המרית או התרווד, מטגנים כדקה נוספת, ומוציאים לצלחת. יוצקים מעט סירופ שוקולד או סירופ מייפל, זורים שברי אגוזים, שקדים או פיסטוקים, ואוכלים בהנאה.

בתיאבון!

מונפורט: מצפה מונפורט ונחל כזיב – מסלול טיול למשפחות עם ילדים

מרץ 19, 2025 נחל כזיב - במסלול מצפה מונפורט ונחל כזיב

חשוב לדעת

  • נקודות מוצא וסיום:
    חלקו הראשון של המסלול מתחיל ומסתיים בחניון פארק גורן. חלקו השני של המסלול מתחיל ומסתיים בצד הדרך היורדת לעין זיו, צמוד למחסום, למרגלות מעלות תרשיחא
  • אופי המסלול:
    המסלול מתחלק לשני חלקים: חלקו הראשון בהליכה קצרה מאוד בשביל נוח ומסודר, וחלקו השני בהליכה מתונה בשבילים רחבים וצרים לסירוגין בתוך ערוץ נחל כזיב. חלקים מהמסלול מוצלים וחלקים ממנו חשופים לשמש
  • ציוד מיוחד:
    בגדי ים, פנס, ובחורף ובאביב גם נעליים להליכה במים
  • מי שתייה בדרך:
    אין
  • כניסה:
    ללא תשלום וללא הגבלת שעות
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 2 – הגליל העליון

מפת המסלול

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-35-25 דקות.

מה לכתוב ב-GPS
ברכב

מגיעים לצומת כברי שבכביש 70 ופונים צפונה. לאחר כ-7 קילומטר פונים ימינה לכביש 899, ולאחר כ-7.5 קילומטר נוספים פונים שוב ימינה על פי השילוט לפארק גורן. נוסעים ישר עד למעגל תנועה ולמגרש חנייה |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

ברגל

מבצר מרשים מעל ערוץ הנחל

מסלול הטיול בנחל כזיב הוא אחד ממסלולי הטיול המוכרים והיפים ביותר בגליל. ניתן להגיע אליו ממגוון שבילים שונים, ובמסלול זה אציע את הדרך הקלה והנוחה ביותר לטיול בנחל. המסלול מתחלק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה, ואת חלקו הראשון והקצר אנו מתחילים בחניון פארק גורן |1|.

גן עדן בגליל המערבי: מבצר המונפורט, "ההר החזק", על צלע ההר
מבצר המונפורט, “ההר החזק”, על צלע ההר

ממגרש החנייה שבו חנינו יוצא שביל מסומן באדום דרומה לכיוון מצפה מונפורט. לאחר 2 דקות של ירידה קלה בשביל מרוצף נגיע אל מרפסת תצפית נפלאה |2|, שממנה נראה את ערוץ נחל כזיב המתפתל, את גדותיו המיוערות ואת מבצר המונפורט המתנשא מעליו. מבצר המונפורט הוא אתר ארכיאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מהמאה ה-12. פירוש השם מונפורט הוא “ההר החזק”, וממבט על המבצר שיושב על צלע ההר ושולט על כל הסביבה שמתחתיו אפשר להבין מדוע זכה המבצר בשם הזה (אל מבצר המונפורט אפשר להגיע בהליכה קצרה, של כקילומטר אחד לכל כיוון, מהיישוב הילה שעל כביש 89. ניתן להסתובב בין חורבות המבצר וליהנות מהנוף הנפלא שנשקף ממנו). ממצפה המונפורט נחזור בדרך שהגענו בה אל המכונית, וניסע לחניון עין זיו |3|, אל חלקו השני של המסלול.

מעניין לדעת

מעניין לדעת

מבצר המונפורט

מבצר המונפורט הוא אתר ארכיאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מהמאה ה-12. פירוש השם מונפורט הוא “ההר החזק”, וממבט על המבצר שיושב על צלע ההר ושולט על כל הסביבה שתחתיו אפשר להבין מדוע זכה המבצר בשם הזה.

מבצר המונפורט הוקם על ידי בני משפחת דה מיי, משפחת אצילים ממוצא צרפתי אשר קבלו לידיהם את הנחלה הגלילית בארץ ישראל, שבירתה הייתה מעליא. בראשית דרכו נבנה המבצר כחווה חקלאית, אך במרוצת השנים שחלפו מאז הקמתה צברה החווה חשיבות רבה (בעיקר עקב מיקומה האסטרטגי המצוין) ובעקבות כך פיארו היושבים בה את המבנים שבמתחם וחיזקו את הביצורים המקיפים אותו. במהלך המאות ה-12 וה-13 שימש המבצר כמפקדה צבאית חשובה והיה מוקד לקרבות עקובים מדם בין הצלבנים והמוסלמים, שהחליפו ביניהם את השליטה במקום. בסוף המאה ה-13, לאחר שנכבש בפעם האחרונה בהיסטוריה על ידי הממלוכים, ציווה הסולטאן הממלוכי בייברס להחריב את המבצר, כדי שלא יחזור להיות מעוזם של הצלבנים לעולם. מאז ועד היום עומדות חורבות מבצר המונפורט ומהוות מוקד לטיולים בלבד ולא לקרבות אכזריים. החפירות הארכיאולוגיות הראשונות באתר נערכו בשנת 1926 ובהן נמצאו כלי נשק, חלקי שריון, פסלים ושברי זכוכיות, עדות לקרבות שהתחוללו במקום. אל מבצר המונפורט אפשר להגיע בהליכה קצרה (כקילומטר אחד לכל כיוון) מהישוב הילה שעל כביש 89. ניתן להסתובב בין חורבות המבצר וליהנות מהנוף הנפלא שנשקף ממנו.

חלק שני במסלול

מה לכתוב ב-GPS
ברכב

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול, חוזרים לצומת כברי ופונים מזרחה לכביש 89 לכיוון מעלות. חולפים על פני מעליא ותחנת הדלק מונפורט ופונים שמאלה לפארק התעשייה קורן ושכונת סביונים. נוסעים צפונה ובמעגל התנועה לפני היכל התרבות המקומי מסתובבים סיבוב פרסה, חוזרים מעט ופונים ימינה לכיוון נחל כזיב. בכניסה ישנו שלט המסביר כי “דרך הגישה לעין זיו מסוכנת וסגורה לתנועת רכבים, הירידה עם הרכב אסורה”. יורדים בנסיעה כ- 800 מטר וחונים לפני המחסום – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול. את יתרת הדרך לחניון עין זיו |3| יורדים בהליכה, מרחק של 1.9 קילומטר.

הולכים בין פלגי המים בנחל כזיב
ברגל

מים זורמים ודילוג בין סלעים

חלקו השני של המסלול מתחיל ומסתיים במחסום בכביש הירידה לחניון עין זיו |3|. מהמחסום נרד בירידה בכביש מפותל כמחצית השעה עד לחניון עין זיו. מהחניון נצא בשביל צר המסומן בירוק, שעובר לצד תחנת שאיבה של חברת “מקורות”, ומיד אחר כך מתרחב ומתפתל במתינות בתוך ערוץ הנחל. לאחר כחצי קילומטר של הליכה ללא מאמץ נחלוף על פני מפגש עם שביל צר המסומן בשחור |4| שעולה אל מצד אבירים ואל היישוב אבירים, ונמשיך ללכת בשביל המסומן בירוק. השביל עובר לצד טחנת קמח עתיקה, ממשיך בין עצי דולב ענקיים, ומדלג בין גדותיו של ערוץ הנחל, היבש ברוב ימות השנה, על גשרוני עץ קטנים. ההליכה בשביל הרחב קלילה ונעימה, ולאחר כ-2 קילומטר הופך השביל לצר, ואנו מגיעים לפינת חמד מקסימה – עין טמיר |5|. זהו מעיין קרסטי (מעיין המוזן על-ידי מים הזורמים במערכת מחילות תת קרקעיות שנוצרו בעקבות תהליך המסה של סלע גיר או קירטון) שנובע בכל ימות השנה ממערה תת קרקעית, והוא מקור המים העיקרי של נחל כזיב.

פתח הכניסה לניקבת עין טמיר

נרד עם השביל הצר שמאלה, נדלג בין הבריכות הקטנות והרדודות שסביבנו, ונחפש מצד שמאל סדק צר בסלע. חובבי ההרפתקאות שבינינו יזחלו יחד עם הילדים ועם פנס לתוך הסדק הצר, וימצאו את עצמם במערה חשוכה שבה נובע המעיין – מקום מקסים ומיוחד במינו, בו נוכל לספר לילדים סיפור (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). גם מי שמעדיף לוותר על הזחילה בנִקבה יוכל ליהנות משכשוך בבריכות הרדודות או ממנוחה נעימה על משטחי הסלע הלבנים שפזורים סביבנו. לאחר המנוחה בעין טמיר נמשיך עם השביל הצר המסומן בירוק לכיוון מערב, ובתוך רגע קט ניכנס ליער צפוף ומוצל של אלונים.

שעת סיפור

שעת סיפור

המעיין הנסתר

היה היה ילד קטן, סקרן וחובב טבע, בשם טמיר. טמיר אהב במיוחד לחפש בריכות קטנות ומעיינות מיוחדים. כל בוקר קם, העמיס על שכמו תיק שבו צידה לדרך ובקבוק מים, ויצא אל דרך חדשה שמעולם לא הלך בה, כדי למצוא מעיינות ובריכות להתרחץ בהן.

בוקר אחד החליט טמיר ללכת לנחל כזיב שבגליל הרחוק שאומרים שיש בו בריכות רבות ומעיין אחד מיוחד במינו. כמו בכל בוקר, הכין תיק ובו צידה לדרך ובקבוק מים, ויצא לדרכו. הדרך הייתה ארוכה ומעייפת, וכשהגיע אל הנחל חיכו לו שם כל הדברים שאהב: צמחייה ירוקה, נוף מקסים והמון מים זורמים. טמיר השתכשך בבריכות, דילג מצד אחד של הנחל לצדו שני והיה מאושר למדי, אבל דבר אחד חסר לו: המעיין המיוחד.
טמיר חיפש בכל פינה, תחת כל סלע ומאחורי כל עץ, ולא הצליח למצוא את המעיין. הוא שאל אנשים שטיילו בנחל, ניסה לשוחח עם החיות ועם העצים, אבל אף אחד לא ידע היכן נמצא המעיין המיוחד.
טמיר התייאש והיה עצוב מאוד. במבט מושפל ארצה הוא התחיל לחזור הביתה. לפתע, ראה פתח צר בין הסלעים שעל הקרקע. חיוך קטן עלה על פניו, והוא רץ במהירות אל הפתח, הדליק פנס וזחל פנימה. בקצה הנקבה חיכתה לו נביעת המעיין, וטמיר היה מאושר. הוא הזמין את הסלעים, העצים, החיות והאנשים ששאל בדרך, לראות את המעיין החדש וכולם יחד החליטו לקרוא לו עין טמיר על שם המחפש הבלתי נלאה.

בריכה קסומה בנחל כזיב
הליכה בשביל צר ומוצל בין העצים, בערוץ נחל כזיב

ההליכה בחלק הזה של הנחל חווייתית מאוד: נדלג בין הסלעים ובין גזעי העצים, מים יזרמו לידינו בכל ימות השנה (בחורף ובאביב הזרימה יפה במיוחד) ואנו נקפץ מגדה אחת של הנחל לשנייה, ובמקומות אחדים נוכל גם לשכשך את רגלינו במים הנעימים. לאחר כ-10 דקות נמצא את עצמנו על שפת בריכה יפה שאליה נופל מפל קטן |6| – מקום קסום לעצירה, לשתיית כוס תה ולכניסה למים. לאחר העצירה נחזור באותה הדרך שהגענו בה, דרך יער האלונים ועין טמיר, לחניון עין זיו |3| וממנו בעלייה בכביש המפותל עד למחסום – נקודת הסיום של המסלול, שם ממתינה לנו המכונית.

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

ברוקולי בצ’ילי מתוק

ברביקיו הוא חגיגה גדולה לאוהבי הבשר, אבל לצמחונים הוא יכול להיות מקור לאכזבה עמוקה. המתכון הבא הופך את היוצרות – ראשי ברוקולי בארומה מעושנת וברוטב מתוק-חריף, יפנקו את הצמחונים והפעם הם לא יוכלו לומר “שאין להם מה לאכול”. בשביל כל השאר זו הזדמנות ליהנות ממנה טעימה, בריאה ודלת קלוריות.

משך ההכנה והצלייה: כ-20 דקות.

כלים וציוד: מנגל • שקית פחמים • חומר מסייע להדלקת המנגל • כוס ליציקת הרוטב • קערה

המצרכים הדרושים (ל-5 מנות): 1 ראש ברוקולי טרי, או כ-15 פרחי ברוקולי קפואים • 0.5 כוס רוטב צ’ילי מתוק

אופן ההכנה:
אם הבאתם עמכם ראשי ברוקולי קפואים – חשוב להפשיר אותם היטב לפני הצלייה על האש.
מדליקים את המנגל, ובמקביל שופכים לקערה את רוטב הצ’ילי המתוק ואת ראשי הברוקולי, ומערבבים היטב ובזהירות, כדי לא לשבור או למעוך אותם. כאשר המנגל חם ומוכן – מניחים את ראשי הברוקולי עליו, וצולים אותם על האש מכל הכיוונים. לאחר 15-10 דקות, כשראשי הברוקולי שחומים מכל הכיוונים, מוציאים אותם מהאש, ואוכלים כשהם חמים וטעימים.

בתיאבון!

איריס ארגמן בשרון: פריחת איריס הארגמן בשמורות האילנות וקדימה

מרץ 17, 2025 פריחה נדירה קרוב לבית (בשרון) - פריחת פרחי איריס ארגמן בשמורת אלוני קדימה

חשוב לדעת

  • נקודות מוצא וסיום:
    חלקו הראשון של המסלול מתחיל ומסתיים בחניון הכפר הטיפולי “אילנות”, סמוך ליישוב קדימה. חלקו השני של המסלול מתחיל ומסתיים על דרך עפר בקצה היישוב קדימה
  • אופי המסלול:
    המסלול עובר בשבילים רחבים ומתונים, חלקים ממנו מוצלים וחלקים חשופים לשמש
  • ציוד מיוחד:
    אין
  • מי שתייה בדרך:
    אין
  • כניסה:
    ללא תשלום וללא הגבלת שעות
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 7 – השרון ומערב השומרון

מפת המסלול

איך מגיעים?

משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-15 דקות.

מה לכתוב ב-GPS
ברכב

מגיעים לצומת דרור שבכביש 4, ופונים בה צפונה. חולפים על פני צומת הדסים ועל פני תחנת דלק הנמצאת בצדו הימני של הכביש, וכחצי קילומטר אחרי תחנת הדלק פונים ימינה לכפר לשיקום נוער “אילנות”. בצומת ה-T שבכניסה פונים ימינה, וחונים את המכונית בחניון הכפר |1| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול.

מסלול ההליכה

ברגל

אירוסים בין איקליפטוסים

מסלול הטיול שלפנינו מחולק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה. את חלקו הראשון של המסלול, שאורכו כ-1.5 קילומטר ומשכו שעה שעה וחצי, אנו מתחילים בחניון של הכפר השיקומי “אילנות” |1|.מהחניון נלך בדרך סלולה ומישורית הפונה מזרחה והעוברת בצמוד לחורשת איקליפטוסים גדולה, שבתוכה פזורים שולחנות פיקניק. לאחר כמה דקות הופכת הדרך הסלולה לדרך עפר, מצד ימין מלוות אותנו חממות גדולות וכעבור כ-15 דקות הליכה בסך הכל מסתיימות החממות, ואנו פונים שמאלה בשביל רחב. אחרי כמה עשרות מטרים נראה מימיננו שלט המודיע שהגענו אל שביל האירוסים של יער אילנות |2| והמסביר מעט על מסלול ההליכה. נפנה ימינה (על פי השלט) ומעתה נלך בעקבות השלטים והחיצים הסגולים המסמנים את המסלול.

הולכים בשביל רחב בין איקליפטוסים ומרבדים צהובים-ירוקים

השביל הרחב והמתון שבו אנו הולכים מתפתל בתוך חורשת איקליפטוסים צפופה ומוצלת, כשבין העצים הגבוהים פרושים מרבדים של פריחה צהובה ושל עשב ירוק, הבוהקים בקרני השמש החודרות מבעד לענפי העצים. אנו הולכים ישר, לרוב במישור ולעיתים בירידות או בעליות קלילות, בעקבות החיצים הסגולים, שסימונם ברור מאוד. לאחר כ-3 דקות נגיע למפגש בין מספר שבילים |3| ונמשיך בו ישר, וכעבור כ-15 דקות הליכה נגיע אל גבעת האירוסים |4|: חבלים שחורים ועמודי עץ תוחמים בשלב זה את השביל משני צדדיו, ומאחוריהם פורחים מאמצע פברואר ועד לאמצע מרץ פרחי אירוס הארגמן היפהפיים.

אירוס הארגמן פורח |4|

השביל המתון אינו מוצל, מתפתל ומקיף את הגבעה, ובכל רגע אפשר לעצור, להביט ולצלם את הפרחים הנדירים, וגם לספר לילדים סיפור על האירוס (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). ההליכה בשביל האירוסים נמשכת כ-15 דקות, ובקצה השביל שלטים וחיצים ברורים המפנים אותנו אל היציאה. הליכה מתונה ומוצלת של כ-10 דקות בחורשת האיקליפטוסים תוביל אותנו אל פיצול השבילים שבו היינו קודם לכן |3|. ממפגש השבילים נחזור באותה הדרך שהגענו בה אל המכונית |1|, וניסע אל חלקו השני של המסלול, בשמורת קדימה.

שעת סיפור

שעת סיפור

האירוס, סמלה של החברה להגנת הטבע

כמה שנים לאחר שקמה מדינת ישראל, הוקמה החברה להגנת הטבע, שמטרתה לשמור על הטבע היפה של ארץ ישראל. התחילו אנשי החברה להגנת הטבע לעבוד, ובמהרה שמו לב שלחברה חסר סמל, והתחילו לחפש אחר סמל מתאים.

הסתובבו אנשי החברה להגנת הטבע בין הפרחים, וחיפשו פרח שיתאים לשמש כסמל החברה. פגשו בחלמונית, שאמרה: “אני אהיה לכם לסמל. צהובה אני ויפה עד מאוד”. “יפה את חלמונית, אך את פורחת רק בצבע אחד, ולכן לא תוכלי להיות לנו לסמל”, ענו אנשי החברה, והמשיכו לחפש. פגשו בנרקיס, שהתרומם בגאווה ואמר: “אני אהיה לכם לסמל. יפה אני יותר מכל הפרחים”. “אמנם אתה יפה, מר נרקיס, אבל גם גאוותן ומתנשא, ולכן לא תוכל להיות לנו לסמל”, ענו אנשי החברה, והמשיכו לחפש. פגשו בשושן הצחור: “אני פרח יפה עד מאוד”, אמר השושן, ואנשי החברה ענו: “יפה אתה שושן, אך גדל רק באדמת הרים משובחת בצפון הארץ. יותר ממחצית משטח ארצנו הוא מדברי, ולכן לא תוכל להיות לנו לסמל”.
כך עברו אנשי החברה להגנת הטבע בכל הארץ, ופסלו פרח אחר פרח. חלפו הקיץ והסתיו, עבר החורף וכמעט הגיע האביב, ועדיין לא היה סמל לחברה. “מה נעשה”, שאלו את עצמם העובדים. יום אחד התחילו לצלצל מכשירי הטלפון במשרד שלהם: “בגולן פורח אירוס הגולן”, הודיעה אישה בקול עליז, “בגליל פורח אירוס נצרתי”, דיווחה ילדה קטנה, וכך המשיכו לזרום ההודעות: “בגלבוע פורח אירוס הגלבוע”, “במישור החוף פורח אירוס הארגמן”, “סמוך לערד אירוס שחום”, “בנגב אירוס ירוחם ואירוס הנגב”, ועוד ועוד…
“צבעי האירוסים שונים ומגוונים, הם פורחים בכל הארץ ומקשטים אותה, והם גם צנועים ופורחים במשך תקופה קצרה בלבד, כדי לא לגנוב את תשומת הלב מפרחים אחרים. לכן האירוס יהיה סמל החברה להגנת הטבע”, אמר מנהל החברה, ומאז ועד היום מופיע האירוס כסמלה של החברה להגנת הטבע.

חלק שני במסלול

מה לכתוב ב-GPS
ברכב

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול חוזרים לכביש 4 ופונים דרומה. נוסעים כקילומטר ואז פונים שמאלה בצומת הדסים אל היישוב קדימה, נכנסים ליישוב |5| וממשיכים לנסוע ישר ברחוב הרצל. במעגל התנועה הראשון |6| פונים שמאלה, ומיד אחריו פונים ימינה לרחוב וייצמן. נוסעים ברחוב עד לצומת T (המסומנת במפה בספרה |7|) , שבה פונים שמאלה לרחוב חנקין. נוסעים ברחוב עד קצהו, ממשיכים ישר בדרך עפר וחונים את המכונית בצד הדרך |8|, על יד השלט: “שמורת קדימה” – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו השני של המסלול.

ברגל

סחלבים בין עצי אלון עתיקים

לאחר שנחנה את המכונית בצד דרך העפר, סמוך לשלט “שמורת קדימה” |8|, נרד ממנה ונלך מערבה, בשביל לא מסומן אך ברור, העובר בין אלוני תבור גדולים ועתיקים. בין העצים בעלי הגזעים המיוחדים פורחים תורמוסים יפהפיים בצבע לבן וקבוצות של אירוסים בצבע ארגמן כהה ומרשים. אנו נלך בשביל הצר בין העצים והפרחים, נתרשם מיופיים של הפרחים, נצלם את הילדים המשתעשעים ונהנה מכל רגע. לאחר כ-200 מטר מסתיים השביל |9|, ואנו נחזור על עקבותינו, אל המכונית הממתינה לנו בנקודת הסיום של המסלול.

 

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

לביבות תירס

תירס מקופסת שימורים הוא אוכל הטיולים הלאומי המלווה אותנו מהטיולים השנתיים של בית הספר היסודי, דרך טיולי תנועת הנוער, השירות הצבאי וגם אחרי. בגרסה הבאה התירס מסתתר בתוך לביבות פריכות וחמות לשם הגיוון, אבל הוא נשאר מתוק וצהבהב כמו תמיד.

משך ההכנה והטיגון: כ-25 דקות.

כלים וציוד: גזייה • מחבת • קערה קטנה • כוס למדידה • תרווד • 2 כפות

המצרכים הדרושים (ל-15 לביבות): 2 כוסות תירס מקופסת שימורים • 1 ביצה • 3 כפות קמח תופח מאליו • 2 כפות מים • 0.5 כפית מלח • שמן לטיגון

אופן ההכנה:
שוברים את הביצה לתוך קערה וטורפים אותה היטב. מוסיפים את התירס, את הקמח, את המים ואת המלח, ומערבבים היטב. מניחים את המחבת על הגזייה, יוצקים מעט שמן וממתינים שיתחמם. כאשר השמן חם, מנמיכים את האש מעט, ויוצקים לתוכו כף מהתערובת. הדרך הטובה ביותר ליציקת הלביבות היא למלא כף מהתערובת, ולהוריד אותה בעדינות לתוך השמן באמצעות כף נוספת בזהירות רבה. כך יוצקים את הלביבות בזו אחר זו לתוך השמן, מטגנים מצד אחד כ-7 דקות עד שהן מזהיבות, הופכים אותן ומטגנים את הצד השני כ-5 דקות נוספות – והנה לביבות תירס מתוקות וטעימות.

בתיאבון!

סולמות ויתדות בנקיק נחל תמר – מסלול טיול למשפחות עם ילדים

מרץ 27, 2023

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא:
    רחבת עפר לצד כביש 25
  • נקודת סיום:
    תחנת הדלק בצומת הערבה
  • אופי המסלול:
    המסלול עובר ברובו בשבילים צרים ומוצלים, בירידה תלולה ומאתגרת באמצעות סולמות, יתדות וחבלים במפלי נקיק נחל תמר. המסלול מסתיים בהליכה מתונה בשביל רחב שאינו מוצל
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 14 – צפון הערבה ומזרח הנגב
  • ציוד מיוחד:
    אין
  • מי שתייה בדרך:
    אין
  • כניסה:
    ללא תשלום וללא הגבלת שעות

מפת המסלול

איך מגיעים?

מכיוון שהמסלול מתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת, יש צורך ב-2 מכוניות.

מה לכתוב ב-GPS
ברכב

מגיעים לצומת הערבה שבכביש 90, ופונים דרומה להמשכו של כביש 90. לאחר כ-400 מטר פונים ימינה לתחנת הדלק של צומת הערבה |5| – נקודת הסיום של המסלול, וחונים בה את המכונית הראשונה. עם המכונית השנייה, או לחילופין באמצעות טרמפ קצר מנהג שיוצא מתחנת הדלק, חוזרים לצומת הערבה ופונים שמאלה (מערבה) לכביש 25. לאחר כ-1.2 קילומטר פונים (בזהירות) שמאלה אל רחבת עפר ואל תצפית הנמצאת בצד הכביש |1|, וחונים בה את המכונית השנייה – נקודת ההתחלה של המסלול.

יורדים בשביל צר אל ערוצו של נחל תמר

מסלול ההליכה

ברגל

נכנסים אל הנקיק הצר

מסלול הטיול בנקיק של נחל תמר מתחיל ברחבת עפר ובתצפית, בצדו של כביש 25 |1|. ברחבה סככה גדולה, וממנה אפשר לצפות על המישורים הרחבים של צפון הערבה. לאחר תצפית קצרה נצא מחלקה המערבי של הרחבה בשביל צר המסומן בירוק, על פי השלט לנחל תמר. השביל הצר יורד בירידה תלולה מעט, במדרון המכוסה באבנים קטנות, אל ערוצו הרדוד של נחל תמר, שאליו נגיע כעבור כ-3 דקות, ובו נפנה שמאלה בעקבות השביל המסומן בירוק. בתחילה ערוץ הנחל אינו עמוק, אך ככל שנתקדם יהפכו המצוקים שמשני צדנו גבוהים יותר ויותר, וכבר לאחר כ-5 דקות הליכה נגיע לפיצול שבילים |2|: שביל מסומן בכחול פונה ימינה, עולה מעט ופניו לעבר נחל צפית השכן, ואילו אנו ממשיכים ישר בשביל המסומן בירוק ונכנסים אל חלקו המאתגר של נחל תמר. ניעזר בכמה יתדות כדי לרדת במפל קטן, נדלג על פני מדרגת סלע נוספת ונגיע לשפתו של מפל גבוה (כ-8 מטרים). אם הגענו בשבת או בימי חופשות בית-ספר, סביר להניח שכבר כאן ניתקל ב-“פקק תנועה” – משפחות רבות הממתינות לתורן לרדת בסולמות המתכת. במקרה כזה נמתין בסבלנות, נהנה מהצל שמטילים עלינו מצוקי הנחל ונספר לילדים סיפור על צמח הצלף שגדל מתוך מצוקי הנחל (ראו במסגרת: “שעת סיפור”). כשיגיע תורנו לרדת, נסייע לילדים ונרד בזה אחר זה (מומלץ לתכנן את הירידה כך שלפני כל ילד ואחריו יימצא מבוגר) בשני סולמות המתכת היציבים והחדשים שיובילו אותנו אל קרקעית המפל היבש.

שעת סיפור

שעת סיפור

הצלף ש”עזר” לאריה

האגדה מספרת כי האריה מלך החיות צד בצהרי יום אחד שני כבשים. ומפני שצד שני כבשים בבת אחת והיה רברבן, נענש האריה כמובן:

בעוד הוא סועד ומאוד נהנה, נתקעה בגרונו איזו עצם קטנה. ניסה האריה מן הצרה להיפטר, וקרא לכל חיה לעזור לו – ומהר! והבטיח הוא פרס – מתנה רצינית, לחיה שאת סבלו תוכל להמעיט. אז ניסתה חסידה וניסו גם שועל, גמל ונמר, אך בחוסר אונים פרשו הם מהר. והעצם תקועה, ולאריה מחניק, עד שבא עכבר קטן ומצחיק, ואמר לכולם – “יש לי טריק!”. האריה הנואש אמר לעכבר: “טוב, נסה אך מהר, כי גרוני כבר ניחר”. התבונן העכבר באריה המעולף, הלך וקטף ענף של צלף, לתוך פי האריה הוא נכנס, והוציא את העצם בעזרת קוצי הצלף. שמח האריה ויצא במחול: “איזה כיף! לא כואב לי ואני יכול לחזור לאכול”. אז שאל את האריה העכבר הגיבור: “ומה עם הפרס שהבטחת למי שלך יעזור”. “אל תתאונן, אדון עכבר, פרס גדול כבר קיבלת. מתוך לוע המלך שלם יצאת”. אז הלך המלך לישון, והקהל התפזר, ורק העכבר המסכן על הפרס עוד מהרהר.

סדרת סולמות מתכת מאפשרת לנו לרדת במפל הגבוה הראשון |2|

המשך מסלול ההליכה

ברגל

סולמות וחלונות תצפית בנקיק הסלע

מהרחבה שבתחתית המפל נמשיך להתקדם, ומיד ייפתח לפנינו חלון תצפית נפלא אל מישורי הערבה |3|. מראה קירות הנחל התלולים, וביניהם המישורים האינסופיים מרהיב ביופיו. נתרשם מהמראה הנהדר, וננוח מעט בצל המצוקים. לאחר מכן נמשיך לרדת בין הסלעים בעזרת יתדות מתכת, ומיד נגיע אל מפל משופע וחלקלק, בו נגלוש באמצעות חבל עבה הקשור במקום. הדרך הנכונה לרדת בעזרת החבל היא להעביר רגל אחת מעבר לחבל ולרדת עם הפנים לכיוון המפל, כשהחבל בין הרגליים, הידיים אוחזות בו והרגליים פוסעות על קיר המפל. כשנסיים לרדת במפל זה, נעבור עיקול קטן בנחל ונמצא את עצמנו בראש המפל הגבוה ביותר בנחל (18 מטרים). סדרה של סולמות מתכת ומעקות בטיחות יסייעו לנו לרדת במפל המרשים ללא כל קושי. נסיים את הירידה, נשתחל במעבר צר בין סלעים גדולים ונמצא את עצמנו בקצהו של הנקיק |4|, לצד תחנת שאיבה של מי תהום מלוחים. כאן ניתן לעצור למנוחה בצל המצוקים, ולאחר מכן להמשיך ללכת בשביל העפר הרחב, שאינו מוצל, המתעקל שמאלה ומוביל אותנו בתוך כחצי קילומטר (כ-15 דקות הליכה) לתחנת הדלק של צומת הערבה |5| נקודת הסיום של המסלול, ואל המכונית הממתינה לנו שם.

 
יורדים בסיוע של יתדות בנקיק הסלע הצר

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

קפה שחור

בהפסקה באמצע טיול, אין תחליף לקפה שחור מהביל. אמנם הילדים לא יהיו שותפים הפעם לחגיגה, אך בעבור המבוגרים – קפה שחור שהוכן בפינג’אן הוא הקפה המושלם.

משך ההכנה: כ-5 דקות.

כלים וציוד: גזייה • פינג’אן, קומקום מתכת או סיר • כפית • 5 כוסות

המצרכים הדרושים (ל-5 כוסות קפה): מים • שקית קפה שחור (תורכי או אחר) • סוכר

אופן ההכנה:

ממלאים את הפינג’אן, הקומקום או הסיר במים (על-פי הכמות הרצויה), מדליקים את הגזייה ומניחים אותו עליה. נותנים למים לרתוח, וכאשר הם קרובים לרתיחה, מוסיפים קפה שחור לפי הטעם (מומלץ ככפית קפה לכל כוס) ומנמיכים את עוצמת האש. לאחר 2-1 דקות, כשהקפה מבעבע, מוסיפים סוכר לפי הטעם, ומניחים לקפה לרתוח שוב. מוזגים לכוסות, ונהנים מכל רגע. אם יש לכם במקרה גם חבילת ופלים, ביסקוויטים או עוגיות זכיתם להפסקת קפה מושלמת בטבע.

לרוויה!

 

בריכת צפירה שבנחל צאלים – מסלול טיול למשפחות עם ילדים

מרץ 27, 2023

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא וסיום:
    חניון לילה נחל צפירה, סמוך ל”כפר הנוקדים” ולעיר ערד
  • אופי המסלול:
    המסלול עובר בשבילים רחבים וצרים לסירוגין, וכולל ירידות ועליות מתונות. המסלול ברובו חשוף לשמש
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 11 – דרום מדבר יהודה וים המלח
  • ציוד מיוחד:
    נעליים להליכה במים, בגדי ים
  • מי שתייה בדרך:
    אין
  • כניסה:
    ללא תשלום וללא הגבלת שעות

מפת המסלול

איך מגיעים?

ברכב

מגיעים לצומת ערד שבעיר ערד, ופונים בה צפונה לתוך העיר. במעגל התנועה השני פונים ימינה לרחוב אלעזר בן יאיר, חולפים על-פני 2 מעגלי תנועה נוספים ופונים שמאלה לרחוב האודם, על פי השילוט למצדה ולכפר הנוקדים. נוסעים בכביש 3199 המתפתל שיורד אל בקעת קנאים, ולאחר כ-9 קילומטר מגיעים אל כפר הנוקדים. מיד לאחר הכפר פונים שמאלה |1| לדרך עפר מתאימה לכל רכב המסומנת בשחור, נוסעים בה בזהירות כ-3 קילומטר, עד שהדרך מתעקלת בחדות שמאלה ומימין נראה רחבת עפר – חניון לילה נחל צפירה |2|, שבו חונים את המכונית – נקודת ההתחלה והסיום של המסלול. מי שברשותו רכב שטח יכול להמשיך ולנסוע בדרך המסומנת בשחור כ-1.5 קילומטר נוספים עד לערוץ נחל צאלים ואל מפגש עם השביל המסומן בכחול |4| ומשם לעלות ברגל אל בריכת צפירה.

יורדים מול נוף הגבעות המדבריות לכיוון ערוץ נחל צאלים

מסלול ההליכה

ברגל

בדרך אל הבריכה, בין גבעות מדבריות

את המסלול שלנו אנו מתחילים בחניון לילה נחל צפירה |2|, שממנו יוצאים מספר שבילים מסומנים. אנו נבחר בשביל הצר המסומן בירוק שיוצא מהחניון לכיוון צפון, ומקיף באופן מתון את הגבעה הקטנה שמשמאלנו. השביל חשוף לשמש לכל אורכו, מסביבנו נוף גבעות מדבריות ולאחר כ-15-10 דקות יתחיל השביל לרדת במתינות לעבר דרך העפר המסומנת בשחור שנמצאת מתחתינו. מולנו נראה את הערוץ הרחב של נחל צאלים ואת ההרים שמקיפים אותו, ולאחר ירידה קצרה של 3-2 דקות נפגוש בשביל הרחב המסומן בשחור |3|, שבו נפנה ימינה. ההליכה בשביל הרחב שיורד במתינות לכיוון ערוץ נחל צאלים קלה, ובתום 7-5 דקות נגיע אל ערוץ הנחל הרדוד |4|, שבו נפנה ימינה לשביל צר המסומן בכחול. השביל החשוף לשמש עולה מעט בתלילות על מדרגת הסלע שבגדתו הצפונית של ערוץ הנחל, אך העלייה הקצרה מסתיימת בתוך כ-5 דקות, אז נפנה שוב ימינה לשביל צר נוסף שמסומן בירוק |5|.

נעזרים ביתדות מתכת כדי לרדת אל בריכת צפירה

המשך מסלול ההליכה

ברגל

יורדים ביתדות ומשקיפים על הנחל

השביל המסומן בירוק ממשיך במתינות על גדתו הצפונית של ערוץ הנחל, שמתחיל להתחתר (להתפתל בין הסלעים) מתחתינו, וכעבור רגע נראה מצידנו השמאלי מראה נוף מרהיב: ערוץ נחל צאלים הופך בין-רגע לעמוק ומפותל, ומצוקים גבוהים ותלולים סוגרים עליו משני צידיו. בזמן שאנו מתרשמים מהנוף נתחיל לרדת בין הסלעים, תוך שאנו נעזרים ביתדות מתכת מעוגנות בסלע, שמסייעות לנו בירידה אל בריכת צפירה. ירידה קצרה, מאתגרת ומהנה בשביל המוצל תביא אותנו אל קבוצת מכתשי סלע עמוקים בתוך ערוץ הנחל, שלאחר השיטפונות עשויים להתמלא במים וליצור גבי מים בעומקים שונים. הבריכה התחתונה מבין מכתשי הסלע נקראת בריכת צפירה |6|, ואליה נגיע לאחר דילוג קצר בין סלעים ומפלים קטנים. לעיתים נאלץ לחלוץ נעליים ולעבור בגבי מים רדודים בדרכנו אל הבריכה, שמתחתיה, בקצה הדרך, צונח מפל ענק שגובהו יותר מ-100 מטר אל חלקו התחתי של קניון נחל צאלים.

 

חלון הנוף שנגלה לעינינו מראש המפל עוצר נשימה, והוא כולל את מצוקי הנחל ואת ערוצו המפותל. אני מעולם לא חזיתי בבריכת צפירה מלאה במים (ראו במסגרת: “סיפור קצר”) אך בעונת החורף היא עשויה להתמלא במי השיטפונות ואז אפשר ליהנות גם מרחצה מיוחדת בבריכה. עד בריכת צפירה הלכנו כ-45 דקות, ולאחר המנוחה בשוליה המוצלים והתצפית על הנוף המרשים, נתחיל לחזור בדרך שבה הגענו אל החניון. בתחילה נטפס בין הסלעים בסיוע היתדות שמעוגנות בסלע, ולאחר מכן נעלה בשבילים המתונים שבהם הלכנו בדרכנו אל הבריכה, עד שנגיע אל חניון הלילה |2| ואל המכונית שממתינה לנו שם.

עדכון: גשמי חורף 2010 והשטפונות בעקבותיהם מילאו את הבריכה במים רבים וגם אני ניהנתי מהחוויה.

סיפור קצר

סיפור קצר

מתי מתמלאת בריכת צפירה במים?

לאורך השנים, שמעתי רבות על בריכת צפירה. סיפרו לי על גב מים ענק שלא נראה כמותו ועל שחייה במים בראש מפל גבוה תוך כדי תצפית על הנחל שלמטה. כל שחסר היה הוא להגיע ולבקר במקום המופלא שתואר בספרים ובסיפורים.

בפעמיים הראשונות שבהן טיילתי בנחל צאלים, לא הזדמן לי להגיע אל הבריכה. הפעם הראשונה שביקרתי בבריכה הייתה באביב של שנת 2005, אז מצאתי אותה ריקה ממים ויבשה כמעט לחלוטין. מאז, בכל חורף ואביב, לאחר שיטפונות וימות גשם סוערים, אני מנסה להגיע אל בריכת צפירה כשהיא מלאה במים, אך החלום על זינוק למים העמוקים בין מצוקי המדבר, מסתיים בכל פעם מחדש באכזבה. אין ספק שהמראה הנשקף מחלון הנוף שבראש המפל מרשים ושהירידה אל הבריכה מאתגרת ומהנה, אך אם אתם חובבי מים בטבע מומלץ לברר בשיחת טלפון עם כפר הנוקדים הסמוך אם יש מים בבריכה לאחר השיטפון האחרון (מספר הטלפון הוא: 08-9950097).

המלצה

המלצה

תצפיות יפות בסביבה

בשעות אחר הצהרים, לאחר הטיול אל בריכת צפירה, מומלץ לנסוע לטיול קצר נוסף אל תצפיות יפות במיוחד על נחל צאלים ועל סביבתו המדברית:

מחניון נחל צפירה חוזרים אל כביש 3199 ואל כפר הנוקדים, וממשיכים בנסיעה מזרחה לכיוון הצד מערבי של מצדה. כ-4 קילומטר אחרי כפר הנוקדים, ליד סימון הקילומטר ה-13 בכביש, פונים שמאלה (צפונה) לדרך עפר המתאימה לכל רכב שמסומנת בכחול. הדרך מתפתלת צפונה ומערבה, ומגיעה לאחר כ-1.5 קילומטר למצפור גבעת גורני, שנחשב לאחד ממצפי הנוף המרשימים ביותר על מדבר יהודה. נרד מהמכונית ונשקיף על הרי חברון הירוקים והעיר ערד שממערב ומדרום, ועל נוף הגבעות העגולות והמצוקים התלולים של מדבר יהודה שמצפון, שבשעות הדמדומים נצבעים בצבעי אדום-כתום-צהוב מהממים. אם לא שבעה נפשכם מתצפיות, אפשר לחזור אל המכונית ולהמשיך בנסיעה בדרך העפר המסומנת בכחול צפונה, כ-2.5 קילומטר עד למצפה מיוחד מעל נחל צאלים. חונים את המכונית בתחתית הגבעה שאליה הגענו, ועולים עלייה קצרה אל תצפית שמעניקה זווית נוספת על הנחל. בסופו של טיול התצפיות נחזור אל המכונית, וניסע בחזרה אל העיר ערד, עייפים אך מרוצים.

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

בוטנים מסוכרים

פיצוחים הפכו במהלך השנים לסימן ההיכר הישראלי – מול תכנית ספורט בטלוויזיה, אחרי ארוחת יום שישי וגם במהלך טיול. הפעם הפיצוחים לובשים מעטה של קרמל חום ומתוק-מריר, וכדאי להכין אותם במהלך הטיול ולנשנש בדרך.

משך ההכנה והקלייה: כ-30 דקות.

כלים וציוד: גזייה • מחבת • כף עץ לערבוב • נייר אפייה • מגבת

המצרכים הדרושים (ל-300 גרם בוטנים): 2 כוסות בוטנים לא קלויים • 1 כוס סוכר • 0.25 כוס מים

אופן ההכנה:

מקלפים את הבוטנים (ניתן לפרוס אותם על מגבת ולגלגל בעזרת כפות הידיים, וכל הקליפות יישרו מעצמן), ולאחר מכן מניחים את המחבת על הגזייה, שופכים פנימה את הבוטנים הקלופים, את הסוכר ואת המים, מערבבים מעט ומניחים לסוכר להתחמם ולהתחיל להפוך לקרמל. בתחילה יהפכו שולי המחבת לקרמל זהוב, ובשלב זה כדאי לערבב מעט ולאפשר לכל הסוכר להפוך לקרמל. כאשר כל הסוכר הופך זהוב, מנמיכים את האש ומערבבים היטב בכף העץ עד שהתערובת אחידה. פורשים את נייר האפייה, יוצקים עליו את התערובת ומשטחים אותה באמצעות כף עץ. מניחים לבוטנים המסוכרים להצטנן כ-10 דקות, וכאשר הם מתקררים מפרידים אותם באמצעות הידיים אחד מהשני, ואוכלים לאורך כל הטיול.

בתיאבון!

בקרבת מקום

בקרבת מקום

כפר הנוקדים

כפר הנוקדים, שנמצא בסמוך למסלול הטיול אל בריכת צפירה, הוא נווה מדבר מקסים, שמציע פעילויות שונות ומגוונות. מלבד לינה באוהלים בדואיים גדולים או בחדרי אירוח, ניתן ליהנות במקום מארוחות בסגנון בדואי, מטיולי גמלים וחמורים בנופי המדבר, מערב מעגל מתופפים (בתיאום מראש) ועוד. הפעילויות כרוכות בתשלום, טלפון לפרטים: 08-9950097.

מסלול עין כרם: כנסיות, שקדיות ותצפיות סביב שכונת עין כרם – מסלול טיול למשפחות עם ילדים

מרץ 27, 2023 מראה מעין כרם אל מתחם מנזר גורני - ירושלים

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא:
    חלקו הראשון של המסלול מתחיל ומסתיים בכניסה לכפר הנזירות גורני, סמוך לבית החולים הדסה עין כרם. חלקו השני של המסלול מתחיל בצומת אורה
  • נקודת סיום:
    רחוב המעיין בשכונת עין כרם
  • אופי המסלול:
    המסלול עובר בחלקו בשבילי אספלט, ובחלקו בשבילי עפר צרים, חלקם מוצלים וחלקם חשופים לשמש. המסלול הינו במגמת ירידה מתונה לכל אורכו, וכולל מספר עליות קצרות
  • ציוד מיוחד:
    אין
  • מי שתייה בדרך:
    יש, בכפר הנזירות גורני
  • כניסה:
    ללא תשלום
  • שעות פתיחה:
    כפר הנזירות גורני פתוח בין השעות 13:00-10:00 ו -18:00-15:30, וסגור בימי ראשון
  • אפשרות לקיצור המסלול:
    ניתן לעשות רק אחד משני החלקים של המסלול
  • מפת סימון שבילים:
    מספר 9 – מבואות ירושלים

מפת המסלול

איך מגיעים?

מסלול זה מתחיל ומסתיים בנקודות שונות, ולכן יש צורך ב-2 מכוניות. בנוסף, משך הנסיעה בין שני חלקי המסלול הוא כ-5 דקות.

ברכב

מגיעים לשכונת עין כרם שבירושלים, ובמרכז הרחוב הראשי (רחוב עין כרם), מול מסעדת “אנשים”, פונים דרומה לרחוב המעיין. נוסעים עד קצה הרחוב, וחונים את המכונית הראשונה ליד מעיין מרים |10| – נקודת הסיום של המסלול. עם המכונית השנייה חוזרים לרחוב עין כרם ופונים בו ימינה (מזרחה). עולים ברחוב, שהופך לכביש צר ומפותל, עד לצומת T (מול תחנת דלק), בה פונים ימינה ומיד מגיעים לרמזור. ברמזור פונים ימינה לרחוב הנרייטה סאלד, ולאחר מעט יותר מקילומטר מגיעים לצומת אורה |6|, אליה נשוב בהמשך. כעת נמשיך ישר ונרד בכביש המפותל כ-1,800 מטר עד למעגל התנועה שבכניסה לבית החולים הדסה עין כרם |1|. נפנה ימינה, ניכנס תוך מתחם בית החולים, ומיד בהזדמנות הראשונה נפנה שוב ימינה |2| לכיוון מעונות הסטודנטים. לאחר כ-500 מטר נגיע לעיקול חד שמאלה בכביש ולמגרש החנייה של כפר הנזירות גורני |3| – נקודת ההתחלה והסיום של חלקו הראשון של המסלול

יורדים בין שיחי אחירותם לעבר שכונת עין כרם

מסלול ההליכה

ברגל

מתחם כנסיות מיוחד במינו

מסלול הטיול שלפנינו מחולק לשני חלקים, שהמעבר ביניהם מתבצע בנסיעה. אנו מתחילים את חלקו הראשון של המסלול, שאורכו כחצי קילומטר ומשכו כשעה לכל היותר, בכניסה לכפר הנזירות גורני |3|, גם המכונה “מוסקוביה”, בגלל הדמיון של הכנסיות במתחם לכנסיות במוסקבה. במתחם, שהוקם בשנת 1871, כחלק מניסיונן של מעצמות אירופה לתקוע יתד בארץ הקודש, מתגוררות 48 נזירות רוסיות, וכן 2 כמרים המנהלים את התפילות. ניכנס בשער הירוק שבכניסה למתחם, ונתחיל ללכת בדרך המרכזית הסלולה, בין בתים ממוספרים יפים, גדרות אבן ושערים מעוצבים. לפנינו מתנשאת הכנסייה הגדולה שבמתחם, על חמשת הכיפות שבראשה, ומשמאל ניצבים שני צריחים של כנסיות קטנות יותר, מעל נוף שכונת עין כרם.

הכנסייה הגדולה בכפר הנזירות גורני |4|- מרשימה ויפה, כיפותיה של הכנסיה כיום מצופים בזהב

לאחר כ -5 דקות ומיד אחרי מבנה מספר 26 (שנמצא מימין), נעלה בסדרת מדרגות צרה ומפותלת בין העצים, עד לרחבה שלמרגלות הכנסייה הגדולה |4| – כנסיית השילוש הקדוש. למרות שהכניסה לכנסייה אינה אפשרית, אנו נהנה מהתרשמות מהחלונות המקושתים, מהפסיפסים ומציורי הקיר. מהרחבה נוכל להשקיף על הנוף הנהדר, ואם חפצה נפשנו בתצפית יפה עוד יותר, נוכל לעלות בגרם מדרגות נוסף אל מרפסת תצפית גבוהה יותר, ממנה נראה את שכונת עין כרם ואת ההרים המיוערים המקיפים אותה. כדאי להקיף את הכנסייה המרשימה מכל הכיוונים, לעצור למנוחה בפינה מוצלת ולספר לילדים את סיפור בנייתה המיוחד של הכנסייה (במסגרת ראו: “שעת סיפור”). לאחר מכן נרד חזרה בדרך שהגענו בה אל הדרך המרכזית, ונמשיך להסתובב במתחם כמה שנרצה, בין שתי הכנסיות הקטנות שצריחיהן בולטים (בהן אפשר גם לבקר ולהיכנס פנימה) ובין מבני המגורים של הנזירות. בכל שלב נוכל לצאת מהמתחם, לחזור אל המכונית |3| ולנסוע אל חלקו השני של המסלול – לצומת אורה.

שעת סיפור

שעת סיפור

הכנסייה הבלתי-גמורה

לפני יותר מ-100 שנים, חי ברוסיה הרחוקה זוג אוהבים מלכותי ומאושר: הנסיך סרגיי והנסיכה אליזבטה. סרגיי ואליזבטה אהבו מאוד זה את זו, נהנו לבלות יחדיו ובמיוחד לטייל בעולם. הם ביקרו בכל הארצות, ראו את הנופים הכי יפים וסיירו בערים המפוארות ביותר.

עד שיום אחד, הגיעו סרגיי ואליזבטה לירושלים. ההרים שמסביב, הבתים העתיקים, הכנסיות והאוויר הצלול גרמו לאליזבטה להתאהב בעיר הקדושה, ולפני שחזרו לרוסיה ביקשה אליזבטה מאהובה: “כשאמות, אני רוצה להיקבר כאן”.
השנים חלפו, סרגיי ואליזבטה המשיכו לאהוב, עד שיום אחד קרה הנורא מכל: כשנסע סרגיי בעגלה המלכותית ברחובות מוסקבה, הרעיד פיצוץ אדיר את העיר, וסרגיי נהרג. אליזבטה המסכנה לא ידעה את נפשה מרוב צער, והחליטה ברגע אחד: “אעבור לגור בירושלים עיר הקודש, אהפוך לנזירה, ואבנה את הכנסייה היפה ביותר בעולם לזכר בעלי”. וכך היה אליזבטה הנזירה התגוררה בירושלים, והתחילה לבנות על צלע ההר, מעל שכונת עין כרם, כנסייה גדולה ויפה, שלא נראתה כמותה בכל העולם. אליזבטה הייתה שוב מאושרת, אבל המזל לא האיר לה פנים: כשחזרה לרוסיה לבקר את משפחתה, היא נרצחה יחד עם כל משפחת האצולה, ובניית הכנסייה הופסקה…
אך לא כאן מסתיים הסיפור: אחד מאוהביה של אליזבטה, שמע את משאלתה והודיע: “צריך לקבור את הנסיכה בירושלים, כך היא בעצמה ביקשה”. ואכן אליזבטה נקברה בכנסיית מריה מגדלנה, למרגלות הר הזיתים בירושלים. הכנסייה שהחלה אליזבטה לבנות נשארה בלתי-גמורה, ורק לפני שנים ספורות הושלמה בנייתה, והיא עומדת היום לזכרם של האהובים סרגיי ואליזבטה.

חלק שני במסלול

מה לכתוב ב-GPS
ברכב

כדי להגיע לחלקו השני של המסלול, יוצאים חזרה למעגל התנועה שבכניסה לבית החולים |1|, פונים בו שמאלה ועולים חזרה לצומת אורה |6|. פונים בצומת ימינה ומיד שמאלה, וחונים את המכונית ברחבת עפר בצד שמאל של הדרך |5| – נקודת ההתחלה של חלקו השני של המסלול.

|10| מעיין מרים – מים נובעים מתוך מבנה אבן
ברגל

שכונה ציורית בין ההרים

לאחר שנחנה את המכונית ברחבת העפר |5|, נצא אל חלקו השני של המסלול, שאורכו כ -2 קילומטר ומשכו 2-1.5 שעות. מהרחבה נצא חזרה לצומת אורה |6|, נחצה את הכביש במעבר החצייה ומיד ניכנס לשביל צר וברור (שאינו מסומן), שיוביל אותנו לשכונת עין כרם. השביל, החשוף לשמש בתחילתו, יורד במתינות על צלע ההר, כשמימין נראים בתיה של שכונת קריית מנחם. מדי פעם נרד ירידות תלולות וקצרות במדרגות סלע, נעבור בין עצי שקד הפורחים במלוא הדרם בסוף החורף. לעיתים נצטרך לפנות את הדרך לרוכבי אופניים, להם משמש שביל זה כשביל אתגרי.

יורדים בין עצי שקד לעבר שכונת עין כרם

שקדים במשפחת יעקב אבינו

שקדים במשפחת יעקב אבינו

השקד אינו נכלל בשבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל ובכל זאת אנו למדים שכבר לפני כ-3,500 שנים גידלו יעקב ובני משפחתו את שקדים למאכל. השקד נחשב לאחד העצים הראשונים שבויתו וגודלו בידי האדם בעת העתיקה. בספר בראשית, כאשר שלח יעקב את בניו לשבור שבר במצרים, הוא הורה להם לקחת עימם מנחה ליוסף אחיהם. אחד הפירות שהיו חלק מן המנחה, היה השקד: “וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים” (בראשית מ”ג, א-יא).

יעקב ובני ביתו נהנו מפרי השקד, אך ודאי נהנו גם מיופיו ומהריח העדין של פריחת עץ השקד, אחת הפריחות המרשימות ביותר. במשך כל ימות הסתיו וראשית החורף עומד עץ השקד במערומיו. דווקא בשיא החורף, כאשר שאר העצים נמצאים עדיין בשלב הלבלוב, פורח השקד בבת אחת, באלפי פרחים לבנים.

לאחר כ -10 דקות של ירידה, נגיע לפיצול בשביל |7|, בו נפנה שמאלה ונרד בתלילות ירידה קצרה, שסימני גלגלי האופניים נראים בה בבירור. השביל מתעקל ימינה, ממשיך לרדת במדרגות סלע ובין טרסות שבורות, ומדי פעם נוכל לנוח בצל העצים שבצד השביל. לאורך כל הדרך נראה מולנו ומתחתינו את שכונת עין כרם, ומאחוריה נישאים רכס רמות ושכונת מבשרת ציון. לאחר כ -10 דקות נוספות נגיע לפיצול שבילים נוסף, והפעם נמשיך ישר וניכנס לנוף מעט שונה – חורש אורנים מצל, שההליכה בתוכו נעימה. השביל הצר מתפתל, וכעבור כ -15 דקות מתעקל בחדות שמאלה (מזרחה) ועובר בין עצי זית ושיחי אחירותם, שפורחים בצהוב בימות האביב. מדי פעם נוכל לראות בין העצים, מצד שמאל, את הכנסייה הגדולה שבכפר הנזירות גורני, בו ביקרנו קודם לכן, שחמשת הבצלים שבראשה מנצנצים באור השמש.

הכנסייה הגדולה בכפר הנזירות גורני נשקפת מכל עבר

לאחר 45 דקות – שעה של ירידה (בסך הכל), נמצא את עצמנו ברחבת חנייה קטנה |8|, ולפני שנמשיך ונרד אל שכונת עין כרם, נפנה ימינה ונעלה בדרך עפר צרה לתצפית יפה על הסביבה: בתחילה הדרך תחומה בגדר אבן נמוכה, ובהמשך מתעקלת ימינה, ואנו מטפסים ב -3 מדרגות סלע ופונים שמאלה בשביל צר, עד שנגיע לבול עץ גדול שחוסם את השביל |9|. מכאן נשקפת תצפית נפלאה על שכונת עין כרם, על בתיה הציוריים וצריחי הכנסיות שנישאים מעליהם, על מאגר בית זית ועל ההרים המיוערים המקיפים אותם.

|9| תצפית נהדרת על שכונת עין כרם וסביבתה

לאחר התצפית נחזור באותה הדרך שהגענו בה אל רחבת החנייה |8|, נפנה ימינה ונרד בכביש הסלול, הצר והמפותל (רחוב צוקי הישועה) לעבר שכונת עין כרם. הכביש הצר עובר בין קירות גבוהים, שעליהם מטפסים גפנים, והירידה בו מוצלת ונוחה, אם כי מעט תלולה. לאחר 7-5 דקות של ירידה נגיע למעיין מרים |10| – אבן מבנה, שמתוכו נובעים מי מעיין צלולים. לפי המסורת הנוצרית, ליד מעיין זה פגשה אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, את מרים אמו של ישו, כששתיהן נושאות את ילדיהן ברחמן, ולכן הוא נקרא מעיין מרים. מי המעיין נחשבים קדושים, וצליינים נוצרים מרחבי העולם נוהגים להגיע למקום ולמלא בקבוקים במימיו. לאחר שנשטוף פנים במי המעיין נלך אל המכונית הממתינה לנו, ונסיים את המסלול או שנבחר בהמשך סיור בשכונה הציורית.

מבשלים בטבע

מבשלים בטבע

חלה עם חמאת בוטנים ובננה מטוגנת

“מה למרוח לילדים על הסנדוויץ’?” היא שאלה שעולה לפני כל טיול. במקום למרוח שוב שוקולד, נטגן בשטח יחד איתם בננות, נפרוס חלה טרייה ונמרח חמאת בוטנים בנדיבות. התוצאה היא סנדוויצ’ים מתוקים-מתוקים, אבל שונים מהרגיל.

משך ההכנה והטיגון: כ-15 דקות.

כלים וציוד: גזייה • מחבת • קרש חיתוך • סכין לחיתוך • מזלג

המצרכים הדרושים (ל-5 מנות): 5 פרוסות חלה • חמאת בוטנים מתוקה • 2 בננות • 50 גרם חמאה • 1 כפית קינמון • 5 כפיות סוכר חום • חופן אגוזי מלך

אופן ההכנה:
פורסים את החלה לפרוסות, ועל כל פרוסה מורחים חמאת בוטנים בנדיבות. מקלפים את הבננות, וחותכים כל בננה לאורכה, ולאחר מכן לשלושה חלקים שווים. מניחים את המחבת על הגזייה, ממסים בה 50 גרם חמאה, מניחים את פרוסות הבננה ומטגנים אותן בחמאה משני צדדיהן, עד שהן משחימות מעט. מוציאים את הבננות באמצעות המזלג, זורים סוכר חום ומעט קינמון (שנדבקים היטב לבננה המטוגנת), ומניחים 3-2 פרוסות בננה על כל פרוסת לחם מרוחה בחמאת בוטנים. מפזרים מעט אגוזי מלך מלמעלה, ואוכלים בהנאה מרובה.

בתיאבון!

מלכים ליום אחד – בתי מלון יוקרתיים, שכונות וגנים, לאורך רחוב המלך דוד

מרץ 27, 2023

חשוב לדעת

  • נקודת מוצא:
    למרגלות גבעת התנ”ך, סמוך לדרך חברון
  • נקודת סיום:
    מלון וולדורף אסטוריה ברחוב אגרון
  • עומס:
    לא עמוס בדרך כלל
  • אופי ההליכה:
    הסיור עובר בשבילים צרים בתוך פארקים, ברחובות סואנים, וכן ברחובות צרים ושקטים. לאורך המסלול יש עליות וירידות מתונות, והוא מוצל וחשוף לשמש לסירוגין
  • ציוד מיוחד:
    פנס, למי שמסייר בשעות הערב
  • סיור לילי:
    יש, אל האווירה הקסומה שעוטפת את הרחוב

מפת המסלול

מידע שימושי

מידע שימושי

אתרים שמחייבים תיאום מראש: קבוצות שמעוניינות להיכנס למלון המלך דוד ולמלון וולדורף אסטוריה צריכות לתאם זאת מראש. פרטים במידע השימושי שמופיע בסוף המסלול.

תאטרון החאן:
טלפון: 02-6303600.
שעות פתיחה: בימים א-ה, מהשעה 19:00 בערב. לעיתים פתוח גם במוצאי שבת.
כניסה: ללא תשלום.

הכנסייה הסקוטית ובית ההארחה סנט אנדרוז:
טלפון: 02-6732401.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום.

מלון המלך דוד:
טלפון: 02-6208888.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב. בימי חול המועד בפסח ובסוכות המלון סגור למבקרים. על קבוצות לתאם את הכניסה מראש.
כניסה: ללא תשלום.

מתחם ימק”א:
טלפון: 02-5692684.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום. העלייה למגדל הפעמונים בתשלום.

המכון האפיפיורי למקרא:
טלפון: 02-6252843
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 14:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

מלון וולדורף אסטוריה:
טלפון: 02-5423333.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב. על קבוצות לתאם את הכניסה מראש.
כניסה: ללא תשלום.

איך מגיעים?

איפה חונים?

מגיעים למפגש הרחובות דרך חברון ודוד רמז, וממשיכים ממנה צפונה בדרך חברון, לכיוון הסינמטק והעיר העתיקה. יורדים בכביש המתעקל שמאלה, רואים את מלון הר ציון שנמצא מימין, ומולו פונים בהזדמנות הראשונה שמאלה אל חניון ציבורי |1|. בחניון זה מתחיל סיורנו. במידה והחניון מלא, אפשר לחנות בחניון מתחם התחנה הראשונה או בכניסה לגן הפעמון, ולהגיע ברגל לנקודת ההתחלה. מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה בחניון ממילא או בחניון קרתא הסמוך אליו.

בתחבורה ציבורית

מהתחנה המרכזית נוסעים בקווים: 74,75,78 ויורדים בתחנת תאטרון החאן שברחוב דוד רמז. ניתן גם לנסוע בקווים 30,38 שיוצאים מרחבי העיר ומגיעים לאותה תחנה. מהתחנה עולים בשביל צר אל גבעת התנ”ך |2|, שם מתחיל סיורנו.

מה לכתוב ב-GPS

לנקודת החנייה וההתחלה: חניון מלון הר ציון, ירושלים
לנקודת הסיום: חניון ממילא, ירושלים

 

מסלול הסיור

ברגל

תצפיות, מזרקות וחצרות קסומות

את סיורנו לאורך רחוב המלך דוד, אנו מתחילים למרגלות גבעת התנ”ך |1|. מהחניון נעלה בגרם מדרגות ובשביל צר, ונטפס על הגבעה החשופה. במהרה יתגלה לפנינו נוף מרשים ביופיו. מצפון בולט הר ציון, בראשו נישאת כנסיית הדורמיציון, ומשמאלו נמתחת חומת העיר העתיקה. בינינו לבין הר ציון מפריד ערוצו העמוק של גיא בן-הינום שנשפך אל נחל קדרון, ומכאן זורמים שניהם מזרחה לים המלח. במורד הערוץ נזהה את בתיו הצפופים של הכפר סילואן, מעבר להם מתרומם רכס הר הזיתים, ובאופק מצד ימין נבחין בגדר ההפרדה שממזרח לירושלים. נמשיך לעלות אל ראש הגבעה, ונהנה מהפריחה העונתית שמקיפה אותנו. בשלהי הקיץ מכסים את הגבעה המוני חצבים, ולקראת סוף הסתיו היא מתמלאת במרבדים ורודים של אלפי סתווניות היורה. הסתווניות לא מותירות פיסת אדמה ריקה, והשילוב ביניהן לבין הנוף הרחב, מרשים ומרגש. נסתובב בשבילים הצרים שחוצים את הגבעה, ונתרשם מהכנסייה הסקוטית שבנויה בשוליה, בה נבקר בעוד זמן קצר. כאשר נגיע לראש הגבעה |2|, נוכל לשבת על אחד ממשטחי הסלע, ולהשקיף מערבה. הנוף בכיוון זה אינו יפה במיוחד, אך במרכזו בולט מבנה ארוך עם גג רעפים משולש, ששימש בימים עברו בתור תחנת הרכבת הראשונה של ירושלים. תחנה זו נמצאת בראשיתו של נחל רפאים, ערוץ נחל מרכזי בו עוברת אחת ממסילות הרכבת המובילות אל העיר.

תצפית מגבעת התנ”ך/ הדרכה: ערן גל-אור

בניגוד לגיא בן-הינום, נחל רפאים זורם מערבה, נשפך לנחל שורק ועימו אל הים התיכון. מכך אפשר להבין, שאנו נמצאים על קו פרשת המים הארצי. כל טיפת גשם שיורדת בשוליה המזרחיים של גבעת התנ”ך זורמת לגיא בן-הינום ולים המלח, וכל טיפה שנופלת בצידה המערבי זורמת לנחל רפאים ולים התיכון. מיקומה האסטרטגי של הגבעה בא לידי ביטוי כבר בחלוקת הארץ בין שבטי ישראל: “וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם, וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה” (יהושע ט”ו, ח). גיא בן-הינום שימש קו גבול ברור בין שבט יהודה לשבט בנימין, כאשר בני יהודה קיבלו את השטח שמעברו הדרומי והמערבי, ושבט בנימין את הנחלה שמצפון וממזרח לו. הגבול עבר ב”כתף היבוסי”, היא עיר דוד עליה שכנה ירושלים באותם ימים, ומשם עלה מערבה אל ראש ההר שמפריד בין גיא בן-הינום לעמק רפאים. הגבעה עליה אנו נמצאים, היא המקום המתאים ביותר להר שמוזכר בתיאור הטופוגרפי המפורט בתנ”ך, וסביר להניח שכאן עבר קו הגבול בין השבטים. ייתכן שהקשר מקראי זה הביא את דוד בן-גוריון ליזום את הקמת ‘בית התנ”ך העולמי’ על הגבעה, בשנת 1970. באותה תקופה שימש בן-גוריון כנשיא החברה לחקר המקרא בירושלים, והמרכז שתכנן להקים על הגבעה יועד להיות מרכז עולמי ללימוד התנ”ך. בסופו של דבר התכנית נגנזה, וכל שנותר ממנה הוא שמה של הגבעה – גבעת התנ”ך.

סתווניות פורחות בגבעת התנ”ך |2|

במהלך הסיור נמשיך ללכת על קו הרכס המרכזי, ונבין מה הייתה חשיבותו לאורך השנים. כעת נתקדם בשביל הצר, ונרד מעט בתלילות לצידה השני של הגבעה, אל רחוב דוד רמז |3|. מולנו נראה את הכניסה למתחם התחנה הראשונה, עליו תוכלו לקרוא בסיור “הנה באה הרכבת”. ליד תחנת האוטובוס נפנה ימינה, ומיד נראה מימיננו את הכניסה המקושתת לתאטרון החאן. מתחם התאטרון פתוח למבקרים דרך כלל בשעות הערב, אז ניתן להיכנס אליו ולשבת בבית הקפה (פרטים בסיור הלילי). מי שמסייר בשעות היום, יכול לבקש בנימוס מהקופאים שיושבים בפנים, להיכנס אל החצר החבויה.

במקור שימש המקום כח’אן דרכים, בו התאכסנו עוברי אורח שהיו בדרכם לירושלים או ממנה. כזכור, אנו נמצאים על קו הרכס המרכזי, לאורכו עברה הדרך הראשית שיצאה מירושלים לכיוון דרום. על דרך זו נעו עולי רגל יהודים שביקשו לבקר במערת המכפלה ובקבר רחל, נוצרים שהיו בדרכם לכנסיית המולד בבית לחם, וסוחרים מוסלמים. מכיוון ששערי ירושלים העתיקה נסגרו עם רדת הערב, היה צורך במקום לינה קרוב ונוח, בו יוכלו ללון אלו שלא הספיקו לחזור אליה בזמן. האורחים התאכסנו בקומה העליונה, ואילו החצר וקומת הקרקע נועדו לבהמות ולפריקת סחורות. ברבות השנים סגר הח’אן את שעריו, והמבנה שימש לפרקים כמטוויית משי, כנגריה וייתכן שגם כבית מרזח. בשנות ה-70 של המאה העשרים שופץ המקום, והפך לביתו של תאטרון החאן, תאטרון ירושלמי אינטימי ואיכותי, המעלה הפקות עצמאיות. אולמות התאטרון חצובים בסלע, ושוכנים בבטן האדמה, מתחת לגבעת התנ”ך. מומלץ להזמין כרטיסים לאחת ההצגות, וליהנות מחוויה תרבותית נפלאה.

כניסה יפהפייה לחצר החבויה של תאטרון החאן

מתאטרון החאן נתקדם ברחוב דוד רמז, ובתוך רגע נגיע לצומת מרומזר |4|. נפנה ימינה אל הכביש הימני שעולה במתינות, ובמהרה נגיע לחצר רחבה, מעליה מתנשא מבנה בטון ישן ומרשים, שבראשו מתנוסס דגל סקוטלנד. זהו אותו מבנה שראינו מגבעת התנ”ך, הפעם מצידו השני. לפני שניכנס פנימה, נעלה במדרגות שבקצה החצר, ונהנה מהנוף הנשקף מכאן. ערוצו של גיא בן-הינום עובר מתחתינו, ומעברו השני נישאים הר ציון וחומת העיר העתיקה. גגותיה האדומים של שכונת ימין משה בולטים מצפון, וביניהם ניצבת טחנת הרוח שהקים משה מונטיפיורי. משמאל לטחנה נבחין במבנה המלבני של מלון המלך דוד ובמגדל הניצב של ימק”א, בהם נבקר בהמשך הסיור. לצד המדרגות נראה כתובת חקוקה באבן, המלמדת כי את אבן הפינה למבנה הניח הגנרל הבריטי אלנבי, כובש ירושלים, כבר בשנת 1927.

במלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את ארץ ישראל מידי התורכים, ושמו קץ ל-400 שנות שלטון עות’מאני במזרח התיכון. בין החיילים הרבים שנהרגו בקרבות, היו גם לוחמים סקוטים שלחמו בשורות הצבא הבריטי. כעשר שנים אחרי תום המלחמה, הוקם לזכרם של אותם חללים מתחם “סנט אנדרוז”, בו אנו נמצאים. את המתחם ייסד הפלג הסקוטי של הכנסייה האנגליקנית, ולכן הוא נקרא בשמו של הקדוש אנדרו, אחד משליחיו של ישו, ופטרונה של סקוטלנד. אנשי הכנסייה בחרו בשטח שצופה על העיר העתיקה של ירושלים, והפקידו את מלאכת הבנייה בידיו של האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי. הולידיי שילב את סגנון הבנייה המודרני עם אלמנטים עתיקים כמו הכיפה הלבנה שנישאת בראש המבנה. כמו כן השתמש הולידיי באבן קירטון רכה, שמתכסה תוך זמן קצר בחזזית שחורה, כדי לשוות למבנה מראה עתיק ומכובד.

אחרי התצפית ניכנס אל בית ההארחה |5|, נחצה את הלובי שמשמאל, ונעלה על פי השילוט אל הכנסייה. את פנינו יקבל אולם רחב, שמעוצב בסגנון פשוט ונקי מעיטורים. הכנסייה מוארת באור כחלחל, שנכנס דרך חלונות ויטארז’ צבעוניים, ומשווה לה נופך שמימי. על הקיר שמימין לכניסה חקוקה כתובת זיכרון לחיילים הסקוטים, לזכרם נבנה המתחם. ניגש אל המזבח שבחזית האולם, נביט על הרצפה, ונקרא את כתובת הנחושת המסקרנת שקבועה בה. הכתובת מזכירה את רוברט דה-ברוס, מלך סקוטלנד במאות ה-14-13, שנפטר בשנת 1329. בצוואתו ביקש המלך להעביר את ליבו לקבורה בירושלים, אולם השליח שנשא את הלב נהרג בקרב בדרכו לארץ הקודש. למרבה המזל, ליבו של ברוס נלקח משדה הקרב, ונקבר לבסוף בסקוטלנד. כאשר נבנתה הכנסייה הסקוטית הראשונה בירושלים, הוחלט להציב בחזיתה את הכתובת, וכך להנציח את בקשתו של המלך הנערץ. בתום הביקור בכנסייה נרד חזרה אל בית ההארחה, ונוכל לשבת למנוחה בלובי המטופח, או בחצר האחורית של המתחם. כדי להגיע אל החצר נצא מהמבנה, ונקיף אותו משמאל. בחצר השקטה פזורים כיסאות ושולחנות בין עצי לימון וזית, ובמרכזה יש מזרקה קטנה. מומלץ במיוחד לעלות במדרגות שמצידה השני של החצר אל גן השלום, גן קטן ומטופח שנמצא בעורף הכנסייה, צמוד לגבעת התנ”ך. אחרי המנוחה נחזור אל חזית הכנסייה, ונרד חזרה אל הצומת המרומזר |4|. נפנה ימינה בשביל סלול שנכנס לגן בלומפילד, ומיד נגיע אל מזרקת האריות המפורסמת. במרכז המזרקה ניצב פסל של עץ החיים, וסביבה יושבים פסלים של אריות ולביאות. האריות הכורעים מזמינים את הילדים שבינינו לשבת עליהם, והמים הזורמים מפיותיהם קוראים לנו לשטוף את הפנים ולהתרענן. בזמן שנשתעשע, נשים לב לכמה פרטים מעניינים בעיצוב המזרקה, שמעבירים מסר חשוב.

מזרקת האריות המפורסמת בכניסה לגן בלומפילד

עץ החיים שבמרכז המזרקה נלקח מתיאור גן העדן שמשותף ליהדות, לנצרות ולאסלאם. גזעו של העץ מחולק לשלושה חלקים שפונים לכיוונים שונים, והם מייצגים את שלוש הדתות המרכזיות. מעקה המזרקה נפרץ בארבעה מקומות, והם מסמלים את ארבעת הנהרות שיצאו מהגן הקדום. פסלי השושנים שפורחות סביב העץ, יחד עם המים הזורמים והיונים שמסביב, מוסיפים לדימוי החיים האידיאליים ששררו בגן העדן. בעולם זה חיו בשלווה אריות, יונים ואפילו שני עכברים קטנים, אותם תוכלו לחפש סביב המזרקה. העמדת העכברים לצד האריות מרמזת למשל המפורסם, המספר על האריה שחס על חיי העכבר, ולבסוף נעזר בו כדי להיחלץ ממלכודת. כך ביקש האמן להעביר מסר סמלי של אחדות בין העמים שחיים זה לצד זה בירושלים. אם תביטו אל ראש העץ, תמצאו עליו יונה שנושאת בפיה עלה של זית, סמל לקץ המבול ולשלום. את המזרקה תרמה ממשלת גרמניה המערבית לירושלים, והיא הוצבה כאן בכדי ליצור מקום מפגש לאוכלוסייתה המעורבת של העיר, ולנסות לממש את השאיפה לאחדות ולשלום בחיי היום-יום.

ברגל

אווירה מלכותית משני צידי הרחוב

אחרי הבילוי במזרקת האריות, נקיף אותה ונמשיך בשביל השמאלי ביותר. נעלה במתינות בין עצי אורן וזית, ונהנה מההליכה בגן המטופח. אחרי דקה נעבור ליד אנדרטה לחללי חטיבת עציוני שנפלו במלחמת העצמאות, ונוכל להאזין להסבר על קרבות החטיבה בעמדת השמע. לאחר מכן נמשיך במעלה השביל, נעבור בין עצים מגוונים, ונשים לב לסלעים החשופים שמימין. סלעים אלה מצביעים על כך שאנו נמצאים עדיין על קו הרכס המרכזי, שלא כוסה בעפר ובאדמה לאורך השנים. כעבור 4-3 דקות נחצה כביש צר |6| שמוביל למשכנות שאננים, ונמשיך לעלות בשביל המרכזי של הגן. בתוך דקה נגיע למזרקה נוספת, וסביבה ספסלים ואמפי קטן. מי שמטייל עם ילדים, יוכל לעשות הפסקה בארגז החול שמשמאל, וליהנות ממגלשה קטנה שמעוצבת בצורת אוזן. אנו נקיף את המזרקה, נפנה חצי-ימינה, ונלך בין המדשאות. במהרה יתגלה מימיננו נוף יפהפה. בין עצי הזית פרושים גגותיה האדומים של שכונת ימין משה, ומאחור נשקפים הר ציון וחומת העיר העתיקה. נחלוף על פני פתח של מערה, ומעט אחריה נביט שמאלה, ונחפש שטח מרובע שחצוב בסלע. במאה ה-19 נמצאה כאן מערת קבורה מפוארת מתקופת בית שני, שיוחסה למשפחתו של המלך הורדוס. כיום ברור שהורדוס ומשפחתו נקברו בהרודיון, ואילו כאן נקברה ככל הנראה משפחה עשירה אחרת. אפשר לגשת אל פתח המערה הסגור בדלת ברזל, ולהתרשם מאבן הגולל העגולה שסגרה בעבר על הפתח. ממערת הקבורה נתקדם עוד כמה מטרים, ובצומת השבילים הקרוב נפנה שמאלה |7|. נלך בשביל אבנים צר, ובמהרה נצא משטח הגן אל רחוב אלימלך אדמוני. נעלה ברחוב הקצר, ובתוך דקה נחבור לרחוב הראשי, רחוב המלך דוד |8|. נפנה ימינה, וכעבור דקה שוב ימינה, ונגיע אל מלון המלך דוד. זהו אחד המלונות המפוארים בישראל, ומתארחים בו אורחים רשמיים של המדינה, לצד תיירים בעלי ממון. משום כך כאשר נשהה בתוך המלון, נקפיד לכבד את כללי ההתנהגות המקובלים בו. עם כניסתנו לאולם הלובי, נעמוד משתאים מול ההוד וההדר שאופפים את המקום. המלון מעוצב בסגנון מפואר, עמודים מעוטרים נושאים על גבם את תקרת האולם המאוירת, שטיחים מכסים את הרצפה, והמראה מזכיר ארמון אצולה. גם עובדי המלון לבושים בהידור, ונוהגים בנימוס כלפי כל מי שנקרה בדרכם. אפשר להסתובב בלובי, ולהתבשם מהאווירה המלכותית ששוררת כאן. כדאי לבקר בחדר הקריאה שמימין, ולהתרשם משולחן העץ הכבד שבמרכזו. בשנת 1994 הושאל שולחן זה על ידי מדינת ישראל, ועליו חתמו יצחק רבין והמלך הירדני חוסיין על הסכם השלום בין המדינות. אך גולת הכותרת של הביקור במלון, היא המסדרון הרוחבי שחוצה את הלובי. על רצפת המסדרון מודפסים שמות, חתימות ושנות הביקור של אורחים נכבדים מכל רחבי העולם, שהתארחו במלון המלך דוד במהלך השנים. אפשר למצוא כאן את חתימותיהם המרגשות של חיים וייצמן, וינסטון צ’רצ’יל, אליזבט טיילור, לורד אדמונד אלנבי, הדלאי למה, מנחם בגין, אנואר סאדאת, ארתור רובינשטיין, יהודה עמיחי, ג’ורג’ בוש וסטיבן הוקינג, שחתם כאן בכף רגלו בשל נכותו. אחרי שנעבור על פני כל החתימות, נגיע לקראת הקצה הימני של המסדרון, שם נמצאת החתימה המוקדמת ביותר. זוהי חתימתו של קיסר אתיופיה היילה סלאסי, שהתארח כאן כבר בשנת 1931. בקצה המסדרון נפנה ימינה, ונרד במדרגות אל הקומה התחתונה של המלון, על פי השילוט לאולם יפו. על אחד הקירות מוצגות תמונות ישנות, שיעזרו לנו לספר את סיפורו של מלון המלך דוד.

אולם מלכותי במלון המלך דוד

שנות ה-20 של המאה העשרים הביאו איתן רוחות של קידמה לארץ ישראל. השלטון הבריטי השקיע בפיתוח הארץ, מבקרים וצליינים זרמו אליה בהמוניהם, ועשרות אלפי עולים יהודים הגיעו ממזרח אירופה. גם ירושלים נהנתה מפיתוח מואץ, ובאותן שנים קמו בה שכונות חדשות, ונבנו מבני ציבור רבים. תנופת הבנייה לא פסחה על ענף בתי המלון, ואלה התחילו לצמוח ברחבי העיר. בשנת 1929 החליטה משפחת מוצרי האמידה, להקים בירושלים מלון פאר ברמה שטרם נראתה בישראל. הם רכשו שטח ענק של כ-18 דונם, ובנו עליו את המלון בו אנו נמצאים. באחת התמונות שמוצגות על הקיר, אפשר לראות את המלון ניצב בלב השטח הפתוח, אל מול העיר העתיקה והצפופה. הנוף שנשקף מהמלון, אל קבר דוד שבהר ציון ומגדל דוד שמעל שער יפו, הם שהעניקו למלון את שמו המלכותי – מלון המלך דוד. עם פתיחתו בשנת 1930, החל המלון לארח מנהיגים ואישים מרחבי העולם, שנהנו מהעיצוב המלכותי, מהאוכל המצוין ומהנוף הנפלא. אך ככל שחלפו השנים, התדרדר המצב הביטחוני בארץ ישראל, ומאורעות הדמים העיבו על הצלחת המלון. כדי להתגבר על הקושי הכלכלי, השכירו מנהלי המלון בשנת 1938 את חלקו הדרומי של הבניין לשלטונות המנדט הבריטי. שמונה שנים מאוחר יותר, בצהרי ה-22 ביולי 1946, צלצל הטלפון במשרדי המפקדה הבריטית במלון המלך דוד. מטלפנת אלמונית, חברת ארגון האצ”ל, הזהירה כי מטען גדול של חומר נפץ עומד להחריב את המקום, ודרשה לפנות אותו מיושביו. זמן קצר קודם לכן נכנסו למלון כמה אנשי אצ”ל, שפעלו תחת פיקוד תנועת המרי העברי, וביקשו לנקום בבריטים על אירועי “השבת השחורה”. הם חדרו אל המקום במסווה של עובדי מטבח, והטמינו במסעדה שפעלה בקומת המרתף, שבעה כדי חלב גדולים, עמוסים בכ-350 ק”ג חומר נפץ. לפי חלק מהעדויות התעלמו הפקידים הבריטים מהאזהרה, ועל פי עדויות אחרות היא כלל לא הועברה אליהם. כך או אחרת, כעבור דקות אחדות התרחש פיצוץ אדיר, שהחריב את כל האגף הדרומי של המלון. בתמונה מספר 29 שעל קיר התמונות, אפשר לראות שארבע קומותיו של האגף קרסו זו על גבי זו. הדבר גרם לפציעתם של עשרות, ולמותם של 91 אנשים: 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו-5 מאורחי המלון. מחיר הדמים הכבד הביא לגינוי הפעולה מצד הנהגת היישוב, לפירוק תנועת המרי העברי, ולהגדלת המתח בין המחתרות השונות. גם הצבא הבריטי הגיב על הפיצוץ בחומרה, והכריז על חלקים מירושלים כאזורי ביטחון סגורים. אזורים אלה הוקפו בגדרות תיל, וחצצו בין מזרח העיר למערבה. גם מלון המלך דוד נכלל בשטח ביטחון שכזה, והופקע מידי בעליו עד סיום המנדט הבריטי בשנת 1948. רק בתום מלחמת העצמאות הושב המלון לבעליו, והוא החל לשקם אותו מהאסון. אט-אט שבו להתארח בו מנהיגים, ראשי מדינות זרות ואישי ציבור, כפי שאפשר לראות בתמונות שעל הקיר. תמונה מספר 27 מציגה את אחד הביקורים המרגשים ביותר בהיסטוריה של המלון. היה זה בחודש נובמבר 1977, אז התארח כאן נשיא מצרים אנואר סאדאת. כל אורחי המלון נדרשו לפנות אותו, ועל הגג הונף דגל מצרים לצד דגל ישראל. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, בה הונף בירושלים דגל של מדינה ערבית.

מלון המלך דוד/ הדרכה: דוד גל-אור

אחרי שנתרשם מהתמונות המיוחדות, נעלה חזרה אל הלובי, ונפנה ימינה אל המרפסת האחורית. מבית הקפה שבמרפסת נשקיף על בריכת השחייה והגן הירוק שסביבה, ועל חומת העיר העתיקה שמאחור. מי שמעוניין יכול לשבת כאן ולשתות דבר מה, אך קחו בחשבון שהמחירים במלון גבוהים במיוחד. לאחר מכן נסיים את הביקור במלון, ונצא חזרה אל הרחוב. מולנו נמצא מתחם ימק”א המרשים, ואנו נחצה את הכביש במעבר החצייה הקרוב, וניכנס אליו. את פנינו תקבל חצר מטופחת, מלאה עצי ברוש ושיחים, ובחזיתה גרם מדרגות רחב. נתקרב אל המדרגות, ונראה לוח קרמיקה מעוצב, ועליו ציטוט מדבריו של לורד אלנבי בטקס חנוכת המתחם, שהתקיים בשנת 1933: “מקום זה – השלום שורר בו. יריבות מדינית ודתית תישכח. אחדות בין עמים תטופח ותפותח”. זהו הרעיון המרכזי שעומד ביסודה של אגודת ימק”א הישראלית.

הלובי היפהפה של מתחם ימק”א |9|

ראשי התיבות YMCA מוכרים לנו מהשיר הנודע של להקת “אנשי הכפר”, אך לא רבים יודעים את משמעותם. האגודה הנוצרית לגברים צעירים (YOUNG MEN CHRISTIAN ASSOCIATION) נוסדה באנגליה באמצע המאה ה-19. אגודת YMCA שאפה לאחד בין נוצרים ברחבי העולם באמצעות פעילויות שנוגעות במכלול האישיות של האדם – גוף, רוח ונפש. כאשר הגיעו נציגי האגודה לירושלים, הם החליטו להרחיב את פעילותה, במטרה לגשר בין בני הדתות השונות שחיים בעיר. “לשם כך דרוש מבנה מרכזי, שישמש לנו כבית”, חשב לעצמו ד”ר ארצ’יבלד סי הארט, מזכ”ל האגודה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הארט ניצל את תנופת הפיתוח של ירושלים, גייס כספים ברחבי העולם, וייסד את המתחם בו אנו נמצאים. הוא שכר את שירותיו של ארתור לומיס הרמון, אדריכל בעל שם עולמי, שתכנן באותן שנים גם את בניית האמפייר סטייט בילדינג בניו-יורק. “עלינו להקים מרכז תרבותי שישקף במראהו את מטרות הארגון, ויציג לראווה את השיתוף הבין-דתי אליו אנו שואפים”, הנחה הארט את האדריכל המוכשר. הרמון לקח את המשימה ברצינות רבה, ותכנן מתחם שכל כולו דרשה אדריכלית מרתקת. לכל פרט בבניין יש משמעות, ובסיורנו ננסה להתחקות אחר חלק מהסמלים שפזורים ברחבי המקום. כפי שאפשר לראות, המתחם שלפנינו מחולק לשלושה מבנים, המסמלים את שלושת הדתות, וגם את שלוש היסודות מהם מורכבת אישיות האדם. המבנה השמאלי מוקדש לתרבות הגוף, וכולל חדר כושר ובריכת שחייה. במבנה הימני הושם דגש על פיתוח נפש האדם, ובו נמצא אולם שמארח אירועי תרבות שונים. המבנה המרכזי מסמל את הרוח, ויש בו קפלת תפילה בקומת המרתף, ומגדל תצפית שמתנוסס מעליו. על חזית המגדל מגולף תבליט יפהפה של מלאך בעל שש כנפיים, כפי שמתואר בחזון ישעיהו: “שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף” (ישעיהו ו’, ב). אם נביט מעט יותר למטה, על חזית המבנה המרכזי, נבחין בכתובות בשלוש שפות. בצד ימין למעלה כתוב בעברית “ה’ אלוהינו ה’ אחד”, במרכז נכתב בארמית “אני הדרך”, ובצד שמאל מצוטטת בערבית המקבילה המוסלמית: “אין אלוה מבלעדי אללה”. החיבור לשלושת הדתות ממשיך גם במסדרונות שמחברים בין המבנים, הנשענים על 40 עמודים. עמודים אלה מסמלים את 40 שנות הנדודים של עם ישראל במדבר, את 40 הימים בהם ניסה השטן לפתות את ישו, ואת 40 שנותיו של הנביא מוחמד, בעת שקיבל את הבשורה מהמלאך ג’יבריל. מספר משמעותי נוסף בשלושת הדתות הוא המספר 12, והוא בא לידי ביטוי בשנים-עשר עצי הברוש שנטועים בחצר, ובשנים-עשר החלונות המקיפים את כיפות המבנים הצדדיים. הברושים והחלונות מסמלים את 12 שבטי ישראל, את 12 שליחיו של ישו, ואת 12 ממשיכי דרכו של מוחמד.

אחרי שנתרשם מהמבנים, נעלה במדרגות ונתקרב אל שער הכניסה |9|. השער המרשים בנוי מקשתות מגולפות באבן, ועליהן דוגמאות של גפן וחיטה, המסמלים את הקידוש היהודי וגם את המיסה הנוצרית. בתוך הקשתות משולבים דמויות של נשר, שור, אריה ואדם מכונפים, סמליהם של ארבעת כותבי ספרי הבשורה במסורת הנוצרית, הלקוחים במקור מדברי הנביא יחזקאל. גם העמודים שניצבים משני צידי השער משלבים בין הדתות, שכן מצד אחד הם מזכירים את יכין ובועז, העמודים שניצבו בכניסה לבית המקדש, ומצד שני ניצבים עליהם פסלים שלקוחים מהמסורת הנוצרית. הערבוב בין הסמלים והמסורות ממשיך לבוא לידי ביטוי באדריכלות המקום, ומי שמעוניין יכול להמשיך ולחפש עיטורים נסתרים וכתובות מעניינות. ניכנס כעת אל הבניין המרכזי, ונתרשם מהלובי המטופח שמקורה בתקרה דמשקאית ומרוהט בריהוט עץ אותנטי. נלך לכיוון דלפק הקבלה, ומעט לפניו נפנה שמאלה, אל הדלפק שמיועד למבקרים. בדלפק נבקש לבקר בקפלת התפילה שבקומת המרתף, ומי שמעוניין, יכול לבקש גם לעלות לתצפית הנפלאה ממגדל הפעמונים (העלייה למגדל בתשלום, פירוט אפשר למצוא בסיור “תשעה קבין של יופי”). הירידה אל הקפלה נמצאת מימין לדלת הכניסה, והיא נעשית בגרם מדרגות לולייניות קצר. ניכנס אל חדר קטן ופשוט, נטול סממנים דתיים, שמתאים לכל אדם שמבקש להתפלל בו. המזבח שבחזית הקפלה מורכב מ-12 אבני גוויל שהובאו מבית אל, כדי לחבר את המתפללים לסיפור חלום יעקב, ולהזכיר את הקשר הפשוט והאינטימי עם האל. גם התבליטים שעל הקירות נועדו להעביר מסר למתפללים, ולהראות שהאל מקבל את מנחתם של אלו שחיים בשלום איש עם רעהו. אחרי שנתרשם מהקפלה נעלה חזרה אל הלובי, נודה למארחינו ונצא מהמבנה. לפני שנסיים את הביקור, מומלץ ללכת לאורך המסדרון החיצוני, להרים את המבט אל כותרות העמודים, ולראות שהן מעוצבות בצורות של בעלי חיים וצמחים מארץ ישראל. נגלה דמויות של טווסים, שוורים, זאבים, צבים, שיבולים, דגים ועוד, ונתרשם מהעבודה המדויקת והמרשימה. כדאי להסתובב קודם כל בחלק הימני (הדרומי) של המסדרון, ולאחר מכן להמשיך לחלק השמאלי, שמוביל לכיוון צפון. בקצה המסדרון נרד במדרגות ונפנה שמאלה. נחצה מגרש חנייה קטן אל צידו השמאלי, וניכנס אל הגן הנסתר של שכונת כתר דוד |10|. את פנינו יקבל גן ציבורי גדול, שנמצא בין מתחם ימק”א מצד אחד, למגדלי דירות יוקרתיים מהצד השני. נלך בשבילי הגן, נעבור בין מדשאות מטופחות, ונהנה ממבט יפה על חלקו האחורי של מתחם ימק”א. בזמן שננוח על אחד הספסלים, נספר על המוסד המיוחד ששכן בשטח בו אנו נמצאים, ועל חוויות הילדות שצרובות בזכרונם של ירושלמים רבים ממקום זה.

מגדל הפעמונים מתנוסס מעל סרוק מתחם ימק”א |9|

סיפור אישי

סיפור אישי

מגרש הכדורגל של ימק”א

מפי דוד גל-אור
השם ימק”א מוכר לירושלמים רבים דווקא בזכות השטח שמאחורי המבנה, בו שכן אצטדיון כדורגל מיתולוגי, מגרשה הביתי של קבוצת בית”ר ירושלים.

במקום הגן המטופח היה כר דשא רחב, וסביבו שני יציעים מאבן. היציע המרכזי היה מדרום (מצד ימין כאשר מביטים על המבנה המרכזי), ויציע המכובדים נמשך לאורך המגרש, והיו בו 5-4 שורות בלבד. בהמשך התווסף להם גם יציע עץ רעוע, שהיה ממוקם בצידו הצפוני של המגרש, ובו ישבו אוהדיה השרופים של הקבוצה. בילדותי ובשנות נעוריי ביקרתי כאן באופן קבוע, אחת לשבוע-שבועיים. הייתי צופה נלהב במשחקי הקבוצה שנערכו בימי שבת, ולעיתים הגעתי לצפות גם באימונים שהתקיימו בימי חול. מכיוון שלרוב לא היה ברשותי מספיק כסף כדי לרכוש כרטיס, מצאתי דרכים יצירתיות להיכנס אל האצטדיון. כילד הייתי “מתחפש” לבנו של אחד המבוגרים שעמד בתור, ונכנס יחד איתו. מאוחר יותר נעזרתי בסדרן שהכרתי, שהיה “מגניב” אותי אל המגרש, ולעיתים הייתי מטפס על הגדר, וכך מוצא את דרכי פנימה. את מקומי מצאתי במרכז יציע העץ, בין האוהדים ה”שרופים”. כאשר לא היה מקום ביציע, הייתי מטפס על אחד מעצי הברוש שניצבו בין כר הדשא לבניין ימק”א, וצופה במשחק מצמרת העץ. האווירה באצטדיון הקטן הייתה צבעונית ומרגשת. היינו צועקים, מתלהבים, מתחבקים וגם מקללים. חווינו רגעי אושר לצד רגעי עצב ואכזבה, אך תמיד המשכנו לעודד ולשיר. במשך השנים התחלפו דורות של שחקנים, ובמקום אודי רובוביץ (‘אודי חמודי’) וארצי בן-יעקב, רצו על הדשא שחקנים מפורסמים כמו דני נוימן, אורי מלמיליאן ואלי אוחנה. בשנת 1991 נסגר אצטדיון ימק”א, וקבוצת בית”ר ירושלים עברה לשחק באצטדיון טדי החדיש. בתחילה המשכתי ללכת למשחקים גם ב”טדי”, אך האלימות וחוסר הסובלנות של חלק מהקהל, גרמו לי להפסיק להגיע. למרות זאת, תמיד תישאר בליבי פינה חמה ונוסטלגית למגרש הכדורגל של ימק”א.

זיכרונות ממגרש ימק”א – סיפור אישי
ברגל

בין מומיה מצרית למלון פאר

אחרי המנוחה בגן נשוב על עקבותינו, נחצה את מגרש החנייה הקטן, ונמשיך לרדת. במהרה נתחבר שוב לרחוב המלך דוד |11|, נחצה אותו, ונמשיך ישר ברחוב פול אמיל בוטה. נחלוף על פני תחנת הדלק, ובתוך דקה נראה שער בחומת האבן שמשמאל. נצלצל בפעמון, וניכנס אל גן יפה |12|, בחזיתו ניצב מבנה מרשים. כמו מלון המלך דוד ומתחם ימק”א, גם מתחם זה נוסד בתקופת המנדט הבריטי. מייסדיו היו אנשי המכון האפיפיורי לחקר המקרא של הותיקן, שביקשו בשנת 1927 להקים סניף בארץ ישראל, במטרה לחקור את המרחב בו חי ופעל ישו. על המלאכה הופקד האב אלכסיס מאלון, כומר וארכיאולוג נמרץ. האב מאלון יזם חפירות ארכיאולוגיות ברחבי המזרח התיכון, ואת הממצאים אסף אל המכון שהקים כאן. כדי להתרשם מהם, ניכנס אל המבנה, ונבקש לבקר במוזיאון הקטן שבחדר השמאלי.

בחדר פזורים נרות שמן עדינים, קנקנים גדולים, וצלמיות קטנטנות של אלים. רוב הפריטים הללו נמצאו באתר חשוב בשם תלוליות ע’סול, שזוהה על ידי מאלון כשרידי הערים הקדומות סדום ועמורה. המחקר המודרני אמנם שולל את דעתו של מאלון, אך הממצאים שגילה במקום, הביאו לפריצת דרך במחקר התרבות הכלקוליתית הקדומה, ובהבנה כיצד חיו בני אדם לפני יותר מ-6,000 שנים. אחד הממצאים המרשימים ביותר שאותרו בחפירות, הוא ציור קיר עתיק שתלוי על הקיר המרכזי בחדר, ובו איור של שמש וסביבה דמויות שונות. אך גולת הכותרת של המוזיאון נמצאת בחדר הפנימי שלו, ואינה קשורה דווקא לחפירות הללו. בתוך ארון זכוכית שוכבת מומיה מצרית בת כ-2,200 שנים, שמעוטרת בציורים עתיקים האופייניים לתרבות המצרית. המומיה ניתנה במתנה למכון בשנת 1935, ועד היום היא נותרה המומיה האמיתית היחידה שמוצגת בארץ ישראל. האיש המצרי שחנוט בתוכה מכונה בשם החיבה ‘אלכס’, אולי משום שהגיע מהעיר אלכסנדריה, ואולי כדי להנציח את זכרו של האב אלכסיס מאלון, מייסד המקום. לצד המומיה אפשר לראות גם את מכסה העץ של ארון הקבורה, עליו כתובים בכתב חרטומים פסוקים מ’ספר המתים’ המצרי.

בתום הביקור במוזיאון, נצא חזרה אל הרחוב ונפנה שמאלה. נחלוף על פני הקונסוליה הצרפתית שמשמאל, ומעט אחריה נפנה שוב שמאלה לרחוב אליהו שמאע |13|. נתקדם עוד דקה, ונפנה בהזדמנות הראשונה ימינה אל רחוב מיטיב נגן |14|. זהו מדרחוב יפה, שמוביל אותנו לתוך שכונה נוספת שנושאת את שמו של דוד המלך, הלא היא שכונת כפר דוד. בתי השכונה בנויים באופן מדורג, ואנו נרד ביניהם, ונוכל לשים לב ששמות הרחובות קשורים כולם בחייו של דוד המלך: מיטיב נגן, רועה צאן, נאות דשא ועוד. לקראת סוף הירידה נפנה שמאלה לרחוב ישמח מלך, המדרחוב הראשי של השכונה, שמלא בצמחייה ירוקה ובפרחים צבעוניים. נלך ברחוב המטופח, נתרשם מסגנון הבנייה שמשלב בין אלמנטים עתיקים וחדשים, ונתלהב במיוחד מהדירות שבנויות בגשרים מעל הרחוב. כל הבתים והרחובות בשכונה נבנו על חורבות חלקה הדרומי של שכונת ממילא המפורסמת, את סיפורה תוכלו ללמוד בסיור “נחל מפתיע בלב העיר”. למרבה הצער, מרבית הדירות בשכונה נרכשו על ידי תושבי חוץ שמתגוררים בחו”ל, וברוב ימות השנה היא שוממה. נלך ברחוב עד קצהו, נהנה מאווירת הכפר השקטה והפסטורלית ששוררת במקום, ולבסוף נתחבר לרחוב יצחק קריב |15|. במהרה נגיע לצומת מרכזי, ולמפגש נוסף עם רחוב המלך דוד |16|. נחצה את הצומת, נמשיך ישר ברחוב אגרון, ובתוך זמן קצר נראה מולנו מבנה מרשים ביופיו, מעוטר בקשתות ובמעקות מסוגננים. זהו מלון וולדורף אסטוריה היוקרתי. כדי להיכנס למלון, נפנה שמאלה לרחוב בן שמעון, ומיד ימינה אל הכניסה הראשית |17|. את פנינו יקבל לובי מפואר ומרשים ביופיו, שמעוצב בסגנון מודרני. מולנו משתרע טרקלין רחב, שפתוח בעונת הקיץ ומקורה בימות החורף. נסתובב בין המסעדות והמזרקות, נהנה מהאווירה המלכותית, ונקפיד לשמור על השקט ועל כבוד האורחים. חלקו הימני של הטרקלין תחום בקיר קשתות ענק המשווה למקום אופי של שדרה פתוחה, ומזכיר את שכונת כפר דוד ואת שדרות ממילא הסמוכות. חלקו החיצוני של קיר זה משחזר את מראה החזית של מלון ‘פאלאס’, המלון המקורי ששכן כאן בשנות ה-20 של המאה שעברה.

‘אלכס’, המומיה המצרית היחידה בישראל, מוצגת במכון האפיפיורי |12|

רוחות הקידמה שנשבו בירושלים בראשית תקופת המנדט, לא פסחו גם על האוכלוסייה המוסלמית שחיה בעיר. למעשה, המועצה המוסלמית העליונה הייתה הראשונה שיזמה הקמת בית מלון מפואר מחוץ לחומות העיר העתיקה. חאג’ אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים ויו”ר המועצה, ביקש לקדם את האינטרסים האסלאמיים בעיר, ולתקוע טריז בין השכונות היהודיות שנבנו מחוץ לחומות. באופן מפתיע בחר חוסייני דווקא בחברת בנייה יהודית, והיא החלה בביצוע העבודות בשנת 1928. אולם כבר כשנחפרו היסודות לבניין, נתקלו הפועלים במכשול בלתי צפוי. עצמות מתים בצבצו מתוך האדמה, והבהירו כי בית הקברות המוסלמי הסמוך, נמשך לתוך השטח המיועד לבית המלון. ברוך קטינקא, הקבלן הראשי, חשש שהגילוי יעורר מהומות בקרב ערביי ירושלים, ומיהר לספר על כך למופתי. אך את חוסייני הדבר לא הטריד. ללא היסוס הוא פרסם פַתְווּה מיוחדת, לפיה בית קברות שאינו פעיל כמה עשרות שנים, מאבד מקדושתו. לכן אפשר היה להוציא את העצמות מבית הקברות, לקבור אותן מחדש במקום אחר, ולהמשיך בעבודות. בניית מלון פאלאס הושלמה בתוך 13 חודשים בלבד, והוא נפתח כמה חודשים לפני מלון המלך דוד. למבנה המרשים היו ארבע קומות, חלונותיו ומרפסותיו עוטרו בערבסקות מגולפות באבן, ועמודי שיש אדירים הוצבו בתוכו. בחדרי המלון היו שירותים צמודים ומודרניים, מעל המיטות הותקנו אפריונים, ולצידן ניצבו מכשירי טלפון מתקדמים לאותה תקופה. במשך כמה שנים התקיימה תחרות בין מלון ‘פאלאס’ למלון המלך דוד, על ליבם של האורחים המכובדים שהגיעו לירושלים. לצערו של חאג’ אמין של חוסייני, מלון פאלאס הובס בתחרות זו, ועם השנים דעך מעמדו. חדרי המלון שימשו במשך השנים כמשרדים, ובין השאר נערכו בהם דיוני ועדת פיל בשנת 1937. ראשי היישוב נעזרו בקבלן ברוך קטינקא, הטמינו בחדר הישיבות מיקרופונים, וכך יכלו להאזין בסתר לדיוני הועדה. ברבות השנים שימש הבניין את משרד המסחר והתעשייה, ובהמשך נבנה על הריסותיו מלון וולדורף אסטוריה, בו אנו נמצאים. אחרי יותר מ-80 שנים נסגר המעגל, כאשר המלון היוקרתי שב להתחרות במלון המלך דוד על תואר המלון המכובד ביותר בירושלים.

הטרקלין המפואר במלון וולדורף אסטוריה

אחרי הסיפור המעניין, כדאי לפנות מהטרקלין ימינה לכיוון עמוד השעון הבולט שבמרכז חדר המדרגות. כאן הייתה הכניסה המקורית של מלון פאלאס, וגם היא שוחזרה בדומה למקור. כדאי לעלות קומה אחת במדרגות המשוחזרות, וליהנות מזווית נוספת על הטרקלין המפואר. בתום הביקור במלון וולדורף אסטוריה נסיים את סיורנו. נצא מהמלון לרחוב אגרון, נפנה בו ימינה ונגיע לצומת המרכזי |16|. מי שהשאיר מכונית בחניון ממילא, ייכנס אל שדרת החנויות שמשמאל, וירד במעלית אל החניון. מי שלא השאיר כאן מכונית נוספת, יכול לחזור לנקודת ההתחלה ברגל, או בקווי האוטובוס שנוסעים לאורך רחוב המלך דוד.

סיור לילי

סיור לילי

אל האווירה הקסומה שעוטפת את הרחוב

עם רדת הערב, לובשים רחוב המלך דוד וסביבתו מראה שונה ומיוחד. חומת העיר העתיקה הנשקפת ממול מוארת באופן מרשים, שבילי ההליכה ופינות הישיבה הופכים שקטים ורומנטיים, ובבתי המלון שורה אווירה נינוחה.

את הסיור הלילי מומלץ להתחיל בתצפית מגבעת התנ”ך |2|, ממנה נשקיף על כנסיית הדורמיציון, על חומת העיר העתיקה ועל ערוצו החשוך של גיא בן-הינום. אחרי התצפית נרד לרחוב דוד רמז |3|, נפנה ימינה וניכנס לחצר תאטרון החאן, שפתוחה רק בשעות הערב. נוכל לשבת בבית הקפה הנעים או על אחד הספסלים, וליהנות ממראה הקשתות העתיקות שמקיפות את החצר, ומיופיו של עץ התות שגדל בה. בתום הבילוי בחצר התאטרון נצא אל הרחוב, ונלך על פי ההנחיות אל בית ההארחה הסקוטי סנט אנדרוז |5|. גם מכאן נשקפת בלילה תצפית נפלאה, וגם כאן אפשר ליהנות מהאווירה השלווה ששוררת בלובי ובחצר האחורית. מבית ההארחה נמשיך אל גן בלומפילד, נעבור במזרקת האריות המרשימה גם בשעות הערב, ונהנה מההליכה בשבילי הגן, המוארים בצורה יפה. נתקדם על פי ההנחיות שבמסלול המלא, ונהנה במיוחד ממראה חומות העיר העתיקה והר ציון, הנשקפים בין עצי הזית. לקראת קצה הגן נפנה שמאלה |7| ונתחבר אל רחוב המלך דוד |8|. ראשית ניכנס ללובי המפואר של מלון המלך דוד, ונתרשם מיופיו המלכותי. בשעות הערב שוררת בלובי אווירה נינוחה, ואפשר להסתובב בו ולהתרשם מחתימות האורחים שעל הרצפה, ומן התמונות הישנות שמעטרות את הקירות. מי שמעוניין, יכול לשבת בבר של בית המלון, ובערבים חמימים אפשר ליהנות גם מישיבה בבית הקפה שבמרפסת האחורית. אחרי הבילוי במלון נחצה את הכביש אל מתחם ימק”א, המואר באופן שמדגיש את האדריכלות המיוחדת שלו. נתפעל מיופיו של המגדל המתרומם אל השמיים, ונהנה לעבור בלובי המטופח ובמסדרונות החיצוניים. מכאן נחזור לרחוב המלך דוד, נפנה בו שמאלה ונתקדם לאורכו. כעבור 5-4 דקות של הליכה נפנה שמאלה לרחוב בן שמעון, נרד כדקה, וניכנס למלון וולדורף אסטוריה |17|. גם במלון זה נהנה מההוד וההדר שעוטפים את המקום, ונחוש את הרוגע ששורר באולמותיו. נסתובב בטרקלין, ונוכל לסיים את הסיור בישיבה בבית הקפה של המלון. בתום הביקור נשוב אל המכונית שממתינה לנו למרגלות גבעת התנ”ך |1|, או בחניון ממילא הסמוך.

בחר/י מוצר