
מעניין לדעת
יתרונותיו של החצב:
פרחי החצב ידועים בגובהם הרם, הנישא מעל פני הקרקע. רק מעטים מכירים את תכונות ההישרדות של החצב. החצבים מסוגלים לגדול על קרקע רכה וחשופה, אך גם בין סלעים קשים מאוד. שורשיו של החצב ארוכים וחזקים במיוחד. כאשר הם מוצאים סדק צר בסלע, יש ביכולתם לחדור לתוכו ואף להרחיבו, וכך להגיע אל הקרקע הרכה שמתחתיו. שורשי החצב מגיעים לעומק של 4-3 מטרים, ולכן קשה מאוד לעקור אותם.
דבר נוסף שמגן על פרחי החצב מפני בעלי חיים ומכרסמים, הוא הרעל שמצוי בעלים ובבצלים שלהם. התלמוד הבבלי מספר על שימוש מיוחד שנעשה בחצב: “מאי חצובא? שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ” (תלמוד בבלי, בבא בתרא נו’, א’). יהושע בן נון, שהכניס את בני ישראל לארץ, היה צריך לחלק את הנחלות בין השבטים השונים. כדי לסמן את הגבול בין נחלה אחת לחברתה, השתמש יהושע בחצבים. יהושע הכיר את שורשיו העמוקים של החצב, ואת הרעל שמכילים עליו ובצליו. הוא הבין שאת החצבים קשה מאוד לעקור, ושגם בעלי חיים אינם יכולים לאכול את בצליהם ולהרוג אותם. לכן הם מתאימים לסימון גבולות בין נחלות השבטים. כך, בכל שנה, עם בוא הסתיו, כאשר גדלו החצבים, הם העידו באופן שאין עליו עוררין, על גבולות הנחלות.